10 בפברואר 2018
עונג שבת: רעש ג׳ונסון
- חברים, אנחנו צריכים לדבר על הריגוש שבנפילה. לא על הריגוש עצמו, ולא על הנפילה, אלא על האלבום החדש של רועי פרייליך שנקרא הריגוש שבנפילה. כבר בביט הראשון ניכר שיש לו סאונד טירוף ושונה מאוד מהמקובל בעדות הרוק הישראלי. זה הולם, פרייליך לא שר כמו אף זמר ישראלי שבא לפניו, וזה אך הולם שגם הסאונד שסביבו יהיה קצת חריג פה. יש פה שירים עם הוקים ממכרים של קול שני (״תן״ הוא פשוט שיר ענק) ויש פה את שיר המחווה היפה ביותר ששמעתי לדיוויד בואי בעברית, אפילו יותר מקאברים שעשו לו בעברית (״כל אחד יכול לראות״, שכמעט כל מהלך מוזיקלי ועיבודי בו הוא מחווה מהממת לבואי. אבל האלבום הקצר הזה (תשעה שירים בלבד, ואיזה כיף לקבל משהו הדוק ונטול שומן מיותר) נפתח בשיר כל כך מעולה שחייבים לשמוע אותו לפחות פעמיים. גם כי הוא פשוט מדהים וגם כי הוא מחביא את החלקים הכי טובים שלו במחצית השנייה של השיר. ״אחד מהשניים״ נפתח ביופי של ביט ויופי של סאונד – הסאונד של פרייליך, רוק־דיסקו מעושן, אבל מעודכן, חד יותר, מלא יותר. הבית הראשון לא מפיל, אבל תענוג לשמוע את הזוויות החדות שפרייליך מכניס לכל שורה. הפזמון כבר כובש, עם חריזה פשוטה שהופכת מספקת במיוחד כשהיא נופלת על הזוויתיות הזו של השירה של פרייליך: ״את מחטטת בין צרור מכתבים / בהם סימנת באדום רק מילות אוהבים / בין השורות את מותחת קוים / מצליבה רמיזות איך היינו כנים״. בתחילת בפזמון מתגנבת זמרת ליווי. אחרי מעבר קצר אנחנו חוזרים לבית השני, ובו השיר הזה באמת מתפוצץ. זה קורה מיד אחרי השורה השנייה, כשאתם מצפים לעוד פרייליך בריטוני ומגניב לבד על הבמה, ופתאום – כל האורות הצבעוניים באולם נדלקים! להקת זמרות וזמר ליווי מתפוצצים (הקאט אאוט קלאב), ומאותו רגע השיר כאילו נטען בחשמל עד סופו. הפזמון החוזר הופך לברייק (רוב הכלים נעלמים וחוזרים בהדרגה מאחורי השירה), ואחריו יש עוד שתי דקות אינסטרומנטליות שאני לכל הפחות לא מצליח לעמוד בפניהן. מתחשק לי לרקוד כמו משוגע, בלי לשאול שאלות מיותרות, בלי לתהות אם זה רוק, או דיסקו, או פוסט־פאנק, או למי אכפת איך קוראים לזה בכלל, בלי לתהות אם החצי השני של השיר הוא סוג של רי־אדיט למחצית הראשונה שלו, בלי לחשוב. ואם אתם שומעים את השיר הזה ולא מבינים למה אני מתכוון, תשמעו אותו שוב, ותגבירו. הגוף שלכם כבר יסביר לכם. איזה פאקינג שיר! [בנדקאמפ]
- נרנג׳ה הפתיעו, והמופע הבא שלהם בארץ יהיה מופע הקומדיה של אריק אנדרה. [עברית]
- בואו להאזין לפרק הרביעי והמותח והמשעשע בפודקאסט התיעודי שלי ושל רום אטיק, הרגע! אתם שומעים את הצפצוף הזה? [סטרים, הורדה, פייסבוק]
- אחד האלבומים האהובים עליי אי פעם הוא In the aeroplane over the sea של Neutral Milk Hotel. כתבתי עליו פה בעונג ב־2006, והחודש הוא חוגג 20 שנה ליציאתו. כשקוואמי הציע לי להגיש תכנית על האלבום ברדיו הקצה, ישר אמרתי כן. יומיים אחר כך כבר התחלתי להתחרט. מה עוד אני יכול להגיד על האלבום הזה? מה אפשר בכלל להשמיע חוץ ממנו, והוא רק 40 דקות, איך אמלא עכשיו שעתיים? אבל תוך כמה ימים התבהר לי שכל אלה רק תירוצים. ניסיתי להימנע מלחזור לאלבום הזה בגלל טראומה קטנה אבל בשבילי משמעותית, שמנעה ממני להאזין לו בשנים האחרונות. ב־2015, אחרי שהלהקה התאחדה לסיבוב הופעות, נסעתי לראות אותה בפריז עם זוגתי ועם חברים, וברגע מסוים כמה חולגני פוגו מקומיים החליטו לפצוח במחול. אין לי בעיה עם זה, ובדרך כלל כשמתחיל פוגו אני פשוט לוקח כמה צעדים אחורה. אבל הצרפתים עושים את זה אחרת, או לפחות בהופעה הזו – הם פשוט רצו מאחורי האולם אל קדמתו, ליטרלי דורסים בדרך אנשים, כלומר מפילים אותם לרצפה ודורכים עליהם, ואם הם לא דורכים עליהם, אז מישהו ממאות האנשים שנדחפו עכשיו קדימה ונבהלו, הם דורכים עליהם. ככה מצאתי את עצמי ואת זוגתי ברגע מסוכן ומפחיד, ואת שארית ההופעה העברתי מבוהל ובלי יכולת לראות שום דבר ברור, כי העיפו לי את המשקפיים ודרכו עליהם והם התרסקו. באותו רגע זה היה בעיקר מבהיל, אבל אחרי שחזרנו לארץ הבנתי שאני פשוט לא מסוגל לשמוע את האלבום הזה שוב. למעשה, לא שמעתי אותו במלואו כבר יותר משנתיים. אבל כבר התחייבתי לקוואמי, אז התחלתי לעבוד. ערכתי והקשבתי וחזרתי וערכתי, ובינתיים שאלתי אתכם, בפייסבוק, מה יש לכם לספר על הרגע או הקשר שלכם עם האלבום. ואתם כתבתם דברים נפלאים ומרתקים ומרגשים ומצחיקים. אז התכנית ששידרתי השבוע על אלבום המופת הזה היא תכנית שלכם, ושלי, ויש בה הרבה מאוד מהדברים שאתם שיתפתם, ולא מעט מהספר המעולה שכתבה קים קופר על האלבום, וגם את הסיפור שלי איתו. ובמידה רבה, אישית, בלב שלי, התכנית הזו עשתה תיקון גדול. בזכות ההתעסקות והמחקר המחודשים שלי סביבו לקראת התכנית, והרבה מאוד בזכות הדברים המרגשים בטירוף שאתם כתבתם, מצאתי את עצמי מרפא את עצמי תוך כדי תנועה, וחוזר לאלבום הזה, מפסיק לפחד, ומתרגש ממנו, שוב. מזמין אתכם להאזין. [סטרים]
- אם כמוני גם אתם אוהבים לרקוד אבל קצת משתעממים כשכל המסיבה היא אותו ביט, ובא לכם מוזיקה אלקטרונית שמתפוצצת ושוקעת, שאפשר לשיר בקולי קולות, שנותנת בראש אבל לא אוכלת את הראש – בואו למסיבה הקרובה של תום שדמי ושלי! אנחנו חוזרים עם מסיבת אלקטרובנק לאוזןבר ב-22 בפברואר, שזה חמישי עוד שבועיים. בואו! [פייסבוק]
- [תודה לשירה] קליפ חדש ויפה לאורן לביא, "Second hand lovers". [טיוב]
- [תודה לאורן] LCD Soundsystem הופיעו לאחרונה בכל מיני מקומות בארה״ב, והגיעו גם לאוסטין, טקסס, שם מצולמת כבר 42 שנה (!) התכנית Austin City Limits, שמשדרת גרסה ערוכה של הופעה חיה לאינספור תחנות טלוויזיה של השידור הציבורי האמריקאי. לשמחתנו הגדולה, ההופעה של LCD עלתה לצפייה מלאה באתר! [וידאו]
- דני קינרייך כתב על היופי בקליפים של Bonobo. [עברית]
- מלכת אנגליה PJ Harvey הוציאה שיר חדש, "An acre of land" עם המלחין הארי אסקוט. לצערי הוא לא חלק מאלבום חדש אלא חלק מפסקול לסרט חדש, Dark River, אבל היי, אני לא מתכוון להתלונן – יש שיר חדש של הארווי בעולם, וזו ברכה גדולה. [סטרים]
- [תודה לאורן] Arcade Fire הקימו פסטיבל חד־יומי חדש בניו אורלינס, העיר שבה גר לאחרונה הזוג באטלר. השותפים המקומיים שלהם ליוזמה הם לא אחרים מאשר Preservation Hall, אולם הופעות זעיר ומיתולוגי ברובע הצרפתי שעדיין פועל עד היום, וגם מתחזק את אחד מהרכבי הג׳אז האהובים עליי, Preservation Hall Jazz Band. להקת הג׳ז והזוג באטלר שיתפו פעולה בשיר חדש, "Ann ale! (Let's go)", שאפשר כרגע לשמוע רק בפיצ׳פורק. [סטרים]
- [תודה ללאון] גם אתם מתגעגעים אל שני/אחרון/אוקטובר? אז בטח תשמחו לשמוע שסולן הלהקה, ישי גרוס, הוציא השבוע אי־פי סולו קטן וחדש שאפשר לשמוע ולרכוש במלואו בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
- "Today is the day", שיר חדש של Eels. הוא חמודי אבל אני עדיין מאוהב עד מעל לראש בשיר הקודם. [טיוב]
- Franz Ferdinand ניגנו בתחנת רדיו קאבר חמוד לשיר המעולה של אנג׳ל אולסן, "Shut up kiss me". [טיוב]
- חובבי רגאיי – תכנית הרדיו השבועית המעולה של בנדקאמפ מוקדשת השבוע לסטודיו וואן המיתולוגי ולדברים המדהימים שיצאו ממנו. [סטרים]
- Naked Giants, להקה אדירה של שלושה צעירונים מסיאטל. חוזרים באלבום חדש. הנה "Everybody Thinks They Know (But No One Really Knows)", שיר חמוד שלהם להורדה בחינם. [מפ3]
- Lone המצוין התארח לנגן שעתיים של Essential mix ב-BBC. [סטרים]
- אוהבינג את "TalkTalk", השיר החדש מתוך האלבום החדש של A Perfect Circle. כמו כן, ג׳יזס, איזו עטיפה מכוערת. [טיוב]
- L7, כנראה להקת הבנות האהובה עליי מהניינטיז, חוזרות לתת בפאקינג ראש שלכם עם "I came back to bitch". זה לא השיר הכי גדול שלהן, אבל זה תענוג שהן חוזרות. [טיוב]
- רוצים לגלות משהו טוב לפני כולם? שמואל רוזנטל הוא מוזיקאי די אלמוני מנתניה, שהוציא יופי של אלבום עצמאי לגמרי לבנדקאמפ. בהחלט לו־פיי, בהחלט ביתי, אבל אני לגמרי אוהבינג את השירים. [בנדקאמפ]
- Fleet foxes מבצעים את "Crack up" בליווי מקהלה (שעובדת גם עם ביורק). כן, זה שמיימי כמו שנדמה לכם. [וידאו]
- אם טרם התאהבתם באלינדה לי סגארה, ובפרויקט המוזיקלי שלה Hurray for the riff raff, אולי ההופעה המשרדית הזעירה הזו תפתח לכם את הלב. ואם אתם כבר אוהבים אותה, כמוני, אז לחצתם על הלינק עוד לפני סוף המשפט הזה. [וידאו]
- מפגיזים השבוע בטייני דסק: גם Ibeyi, שמגיעות להופעה בארץ השנה, קפצו לשיר ארבעה שירים במשרדים של NPR. כמה יופי. [וידאו]
- לשון הבית הוא פרויקט מקוון לשימור ״לשונות היהודים״ שהולכות ונעלמות. כמו שכתבה בטוויטר נועה: סבתא שלכם עלתה מעיראק/תוניס/סוריה וכו׳ ודוברת את השפה? הם ישמחו לבוא אליה ולהקליט אותה. [עברית]
- Tiny Fingers הקליטו שיר חדש, בטבע, יחד עם שותפתם הוותיקה והנהדרת דניאלה טורג׳מן. קוראים לזה "Bones", וזה הוקלט כחלק מפרויקט כאן אינדי. [וידאו בפייסבוק]
- אם אתם נרקומנים של מוזיקה חדשה כמוני, ולא רוצים לחכות לעונג של יום שישי, הנה תזכורת קטנה: כמעט כל יום אני מעלה בטוויטר שלי לינקים חדשים שמגניבים אותי, שירים חדשים שיצאו כרגע, וגם דברים שהם לא מוזיקה בכלל. גם היום. תשמחו לדעת שאתם אפילו לא צריכים חשבון טוויטר בשביל זה. [טוויטר. אה, והתנצלות – הרצתי פעם איזה תוסף שהיה אמור להעלים עוקבי ספאם, ובטעות חסם גם עוקבים לגיטימיים לגמרי. אם בטעות נחסמתם, כתבו לי ואסיר מיד את החסימה + אתנצל!]
- דורון בוטניק לקח את ״רעיה״ של אביהו מדינה, והפך אותו ל״מאיה״. מצוין. [בנדקאמפ]
- NPR מפנקים עם האזנה מלאה לאלבום המשותף החדש של לורי אנדרסון וקרונוס קווארטט המדהימים! [סטרים]
- ליאם גלאגר. איזה טמבל. [אנגלית]
- זה לקח להם רק איזה 12 שנה, אבל The Lonely Island ונטלי פורטמן חזרו לשתף פעולה בשיר ראפ חדש. [טיוב]
- הפסקול של Black Panther נראה יופי, ומהמעט שהספקתי לשמוע היום, הוא באמת יופי. יחד עם צאתו הבוקר, יש גם קליפ חדש ל-"All the stars", השת״פ מתוכו של עורך הפסקול קנדריק לאמאר ו-SZA. [טיוב]
- ראיתי פעם אחת את Hot Chip בהופעה. זה היה במקום נורא, חניון תת־קרקעי שמישהו חשב בטעות שיהיה חכם לעשות בו הופעה. הנה שתי סיבות מצוינות לא לעשות הופעה בחניון תת קרקעי: 1. הכל מהדהד. 2. ברגע שהוא מתמלא באנשים רוקדים, נהיה שם כל כך חם כל כך מהר שאתה מעדיף לנשום את השקט הקריר שבחוץ מאשר לשמוע את השיר הראשון בהופעה עד סופו. בכל זאת נשארתי, כי אני אוהב את הוט צ׳יפ, וכי רציתי לרקוד, ולא היה לי אכפת להזיע (ואלוהים, כמה הזעתי). הוט צ׳יפ ידועים בכך שהם יכולים להרקיד גם את העצוב שבחנונים וגם את הציני שבהיפסטרים, ובאמת ההופעה הייתה מעולה, אבל הם לא ניגנו את השיר שלהם שאני הכי אוהב. אני מבין למה: זה שיר שקט מאוד, איטי מאוד, שלא מתאים לסט הופעה שבא להרים ולהזיז. ובכל זאת, עד כמה ששמחתי, עד כמה שרקדתי, עד כמה שהזעתי – בדרך מהחניון הגיהינומי למקום שבו ישנתי באותו לילה, לא מצאתי את עצמי מזמזם אף אחד מהלהיטים שלהם, אלא את "Made in the dark", מתוך האלבום באותו השם שיצא השבוע לפני 10 שנים. זו בייסיקלי בלדת פסנתר, שלא הייתי מופתע אם הייתי שומע את ג׳יימס בלייק מבצע היום, נגיד. ומשהו בשילוב שבין הלחן שלו, הקצב הלא־ממהר אבל היציב שלו, והקול המתקתק של אלכסיס טיילור, הופך אותו לאחד השירים הכי מנחמים ומרגיעים שאני מכיר. הוא צריך להתנגן רק בסופים של דברים: בכתוביות של סרט, בסוף של מסיבה, בדרך החוצה מאיזה מקום, באייטם האחרון של בלוג. [מפ3]
נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:
כותב קורא העונג, קובי:
״כדי להינות בשבת מקריאה נהדרת אני מוציא לפחות 15 ש״ח על עיתונים, רובם מלאים ברכילויות צהובות ומשמימות במסווה של חדשות ופוליטיקה שיצאה מכל החורים. אבל בוא נודה בזה – עונג שבת הוא עיתון השבת שלי. והוא כל כך גדוש שהוא הופך להיות לא רק עיתון סופהשבוע שלי, אלא עיתון תחילת השבוע שלי,עיתון אמצע השבוע שלי. ה-עיתון שלי. וזה למה אני הולך לתרום כלכלית באופן קבוע״. אם אתם מזדהים עם קובי, אולי תרצו לתמוך כמוהו בעונג שבת בעזרת טיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה אוטומאית בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן, ותודתי תהיה נתונה לכם לעד.
שתהיה שבת שבוגי!
הדפסים, בדפוס בלט, שהכינה אשתי בהשראת in the aeroplane over the sea
https://www.instagram.com/p/BNML3UrgAWt/?taken-by=sharonkatz5
https://www.instagram.com/p/BNeJ9f1gvGK/?taken-by=sharonkatz5
https://www.instagram.com/p/BOUP5Iig2fI/?taken-by=sharonkatz5
https://www.instagram.com/p/BPKZjfOAStA/?taken-by=sharonkatz5
https://www.instagram.com/p/BOCoeiTAoCC/?taken-by=sharonkatz5
https://www.instagram.com/p/BPurNC_AAP1/?taken-by=sharonkatz5
אתה מכיר את התיאור של שמעון אדף לאלבום של ניוטרל מילק הוטל בספרו "פנים צרובי חמה"?
קראתי את הספר לפני שנים, מודה שאני לא זוכר 🙂
זה הספר שהכיר לי אותם!
מדהים.. עם ריקוד הסלואו לצלילי התקליט… הספר הכיר לי גם את בנד אוף הורסס . מומלץ
אין ברירה, מוציא את הספר מהמדף וקורא שוב! 🙂
עיין עמ' 349 והלאה
זה קטע שאת in the aeroplane over the sea אמנם הכרתי, דרך אשתי, אבל מעולם לא התעמקתי יותר מדיי במילים עד שלמרבה ההפתעה ראיתי פרק של comedians in cars getting coffee שבו התארח סטפן קולבר, ומשום מקום הוא החליט לשלוף ליריקס מתוך השיר הזה, ודאם זה כל כך יפה!!
כתוב נפלא וחכם! לא יכולתי להפסיק לקרוא
בהחלט ממליץ בחום לכל מי שאוהב מוזיקה להתרחק משירותי הסטרימינג שנכנסו לאחרונה לישראל (ספוטיפיי, דיזר וכדומה). מבחינתי אין ולא יהיה תחליף לשירות מהסוג של בנדקמפ שמאפשר לי לשלם ישירות לאמן עבור האומנות שלו ובאופן כזה לתמוך ביצירתם של האמנים שאני אוהב ולקבל את המוזיקה החשובה לי באיכות גבוהה. מי שרוצה לתמוך במוזיקה מסחרית ולקבל איכות בינונית של מוזיקה עם פרסומות – שיהיה לי בריא וחזק.
היי נוי. אני לא מתווכח איתך על היתרונות המדהימים של בנדקאמפ, אני פשוט לא חושב שזה סותר. אני משתמש בספוטיפיי להאזנה בסטרים, ועדיין מוצא את עצמי לפחות פעם ביום בבנדקאמפ, גם בחיפוש מוזיקה חדשה וגם בהאזנה.