אנשים שצריכים לבדוק מייל: אנומליסה ואלון אבירם זכו בכרטיסים להופעה של מיצקי מחר – איזה כיף להם!!!

1. מסתבר, גיליתי לאחרונה, שיש לי חולשה ללחנים צרפתיים. יש בהם מתיקות מלנכולית שייחודית להם, ואפשר לזהות ממרחקים. הצרפתיות הזו הייתה פעם אופנתית מאוד במוזיקה ישראלית, ובמשך כמה עשורים היא נעדרת ממנה כמעט לגמרי, על אחת כמה וכמה ממה שאנחנו נוהגים לכנות ״אינדי ישראלי״, שברגעים המעטים שבהם הוא לא מסתמך על יסודות אמריקאיים־אנגליים־אוסטרליים, הוא מפנה מבטו (בצדק מסוים) לאפריקה הקרובה והרחוקה, הרבה יותר מאשר לדרום ומרכז אמריקה, לאסיה או לאירופה שלא דוברת אנגלית. ואני, מרגע שגיליתי כמה חזק ומהר נכנסים לי ללב שירים עבריים עם לחנים צרפתיים – ממפעלות יוסי בנאי דרך ״בוטנים״ של ישראל גוריון והלאה משם – מחפש אותם. ולא, זה לא עובד לי בצרפתית. הלחנים מדברים בשפה שאני מבין. צרפתית איני מבין (טוב, מבין ממש טיפה). עברית היא חץ ישר ללב. הסיבה היחידה שהאלבום החדש של טליה אליאב – שבו היא שרה תרגומים עבריים לשירי הזמרת הצרפתית ברברה, שהשנה ימלאו 20 שנה למותה – מופיע כאן כשיר פתיחה ולא בפינה ההולכת־ונדירה של ״אלבום השבוע״ היא רק כי האלבום הזה יצא לפני כמה ימים ספורים ועוד לא שמעתי אותו מספיק לעומק כדי שאוכל לכתוב עליו כאן שלוש פסקאות להוטות ונחרצות. במקום זה, אני שומע אותו שברים שברים, לסירוגין במהלך כל השבוע הזה, ורסיסים ממנו ננעצים לי בלב ומרשרשים כשאני הולך איפשהו בלי אוזניות ומזמזם חצאי שורות, קרעי לחנים. אני אוהב את טליה אליאב מאוד, אני אוהב כל אלבום שהיא הוציאה, אני אוהב את המוזיקה שלה לפני שהיו לה אלבומים, היא הייתה ונשארה בעיניי פלא, וכשהפצרתי השבוע בעוקבי הטוויטר שלי להאזין לאלבום החדש של אליאב, שהוא האלבום הראשון שלה שמורכב משירים שאינם שלה (כולם שירים מתורגמים מצרפתית של הזמרת המנוחה ברברה), הסברתי זו כך, בצמצום המילים ההכרחי לטוויטר: ״לחנים צרפתיים, עברית חדה, שירי ענק, וזמרת מספיק גדולה כדי להכיל אותם״. אליאב היא זמרת ענקית בעיניי, והבחירה שלה למקד את הקול שלה למשך אלבום שלם ביוצרת אחרת, לשיר בשני גרונות, היא מרתקת. השיר השני באלבום, ״ילדותי״, הוא יצירת מופת. כדאי לקרוא את המילים שלו תוך כדי האזנה (באותו לינק), ולשים לב מה קורה בו. זה שיר על אישה שחוזרת לעיר ילדותה וחושבת שוב על ילדותה, כנראה אחרי זמן רב. יש בו רק פסנתר ושירה, קונטרבס ואקורדיון מלווים, אז קל יותר לעקוב אם מתרכזים: מה עושה השירה, בכל חלק. שימו לב איך בארבע השורות הראשונות הכל ישר מאוד, סדור מאוד, כמו מישהו שמשתדל להקפיד על הבעה נייטרלית, לא לבגוד ברגשותיו. ואז, ״ושוב מצאתי כמו פעם״, אליאב שרה ומשהו בקול מתחיל לרטוט, הפסנתר עדיין ישר ושקול. אבל משהו מתחיל להיסדק. פתאום הקול נישא מעלה, נסחף באיזו רוח של זיכרון, ונוחת שוב בסוף הבית. בפתח הבית השני, האישה בשיר נשענת על עץ, להתייצב מרוח הזיכרונות שהכתה בה פתאום. אבל הנה היא חוזרת, וטליה אליאב, זמרת ענקית, נוגעת בכל הברה בצורה אחרת, מסדרת אותן בשורה, פותחת וסוגרת את הלב, מצליחה להיות בהירה מאוד אבל לא מרוחקת. היא שרה את השיר הזה ללא איפור. זה נפלא, ומעלה דמעות בעיניי. תשמעו את האלבום הזה, הוא נפלא והלב שלכם יתרחב ויתכווץ ויתרחב לאורכו, שזה מה שלב אמור לעשות כדי להחזיק אתכם בחיים. [בנדקמאפ. והנה אליאב מדברת על האלבום ומשמיעה אצל טל השילוני]



2. היי, חברים שלי – אוהבים ספרים? בואו לקחת ספרים בחינם. אני עורך מסיבת החלפת ספרים בחינם בשישי הקרוב, 24.2, באברהם הוסטל בתל אביב. אתם יכולים לקחת כמה שבא לכם, ולהביא מה שבא לכם, ואתם יכולים גם להיות חזירים ורק לקחת (הפעם מותר להיות חזירים), או להיות העץ הנדיב ורק להביא, או מה שבא לכם. כניסה חופשית, ספרים חופשי, מוזיקה עליי אז אל תדאגו, צריך רק לבוא. ותיזהרו מרצי מרתון כי זה באותו בוקר. [חינם]
3. ו… מסיבת הניינטיז שלי חוזרת ב-2 במרץ, אז זה הזמן לעשות ״גואינג!״ כדי שלא תשכחו בערב המכריע ואז תבכו לי אוי אוי אוי איך לא הגעתי. חבל, יותר כיף לרקוד מאשר לקטר. [פייסבוק]
4. ביום שלישי שידרתי תכנית קצת מיוחדת בקצה, כלומר אלה עדיין היו שעתיים של מוזיקה חדשה ומעולה, אבל חלק ממנה הוקדש להשמעת שני קאברים שהוקלטו במיוחד לתכנית! חגגנו יומולדת 20 לאלבום הפאר Baduizm של אריקה באדו, ובתכנית תוכלו לשמוע את הביצוע הכביר של האופרייטעס הבאר שבעיים ל-"Rimshot", ואת הביצוע הגרובי מגנובי של Erez יחד עם המפיק WhiteO ל-"Certainly". וחוצמזה, כאמור, מלא שירים טובים, קצת לכלוך על הגראמיז, וד״ש לבלר. לשם שינוי אשדר גם בשלישי הקרוב (תכנית לילה מיוחדת שתשודר באמצע היום, שלישי בשלוש אחה״צ), וגם בשלישי הבא (תכנית רגילה, אחרונה לפני שאני נוסע ל-SXSW וחוזר מסובב). [סטרים]
5. בניגוד לשבוע שעבר, השבוע לא היו הכרזות דרמטיות על הופעות חו״ל חדשות שמגיעות לכאן בקרוב, אז בדיוק התפנה לעיתונאים זמן כדי לכתוב כתבות היקפיות לטרפת של השבוע הקודם, כמו זו: מלחמות, כסף והשמצות: הצד האפל של ההופעות מחו"ל, כתבה של שגיא בן נון בוואלה שמכילה קצת מידע מעניין למי שלא מכיר את השוק הזעיר של פרומוטרים בארץ, והרבה ציטוטים ומפייסבוק, וגם ציטוט פרייסלס של עורך הדין של שוקי וייס שבניסיון להסביר למה ״הגיע לשוקי״ לעשות פה את ההופעה של רדיוהד (להקה שלפי השמועות וייס מחזר אחריה כמעט עשרים שנה ולא מצליח לסגור אותה) נדרש לאנלוגיה לעולם התחתון, שנאמר, בתור עורך דין לא הייתי משווה את הלקוח שלי לבארון פשע. אה, והערה: ברצינות, נשבר לי הזין מציטוטים של ״בכיר בתעשייה״. זה לא השב״כ. או שתביאו דברים בשם אומרם, או שלא תצטטו אנשים שקל להם להתחבא ואז להשמיץ או לשקר מאחורי מסך האנונימיות. וכבר נתקלתי בכתבות שציטטו ״גורם בכיר״ שלא היה ולא נברא. זו לא עיתונות רצינית, וכבר שמעתי תגובות בעל פה מכמה קוראים של הכתבה הספציפית הזו שאומרים שיש בה מידע לא נכון. [עברית]



6. ריהאנון גידנס הנהדרת, שהיא גם הזמרת של ההרכב הפנטסטי Carolina Chocolate Drops, הרכב שמתמחה בלהחיות מוזיקה אפרו־אמריקאית שחורה ואקוסטית של פעם (הם מנגנים על בנג׳ו, כינור וכד ענקי וזכו בגראמי), מוציאה אלבום סולו מעניין שמתרחב מבחינה מוזיקלית אבל נשאר באותה תקופה היסטורית, ומורכבת כולו משירים על עבדים אמריקאיים. זה לא מזיק שהיא זמרת נהדרת. האזינו לכל האלבום כאן ועכשיו. [סטרים]
7. קומיקסאי גאון אחד לקח את הטקסט המשעמם ביותר שהכי הרבה אנשים סימנו שברור שהם קראו – תנאי השימוש באייטיונז – ואייר אותו כספר קומיקס אונליין (הוא יוצא עכשיו גם בפרינט, אלוהים יודע למה), כל עמוד בחיקוי מדויק להדהים של קומיקסאי/ת אחר/ת. ממתק אמיתי לחובבי קומיקס שיזהו את המחוות לפני שהם יראו את שמות הקומיקסאים המקוריים מתחת לעמוד. [אנגלית, פיקסלים]
8. מתעלף פה מרוב תענוג מהביצוע החדש של נעמי פולני – בת 89, כן? – ל״קח את לבי״ שכתב חיים חפר. [טיוב]
9. חובבי היידיש ישמחו לשמוע על ואת האלבום החדש של גרשון לייזרסון ולהקתו. אולי נתקלתם בלייזרסון כחלק ממהרכב המעולה אוי דיוויז׳ן, שיחגוג בקרוב עשור בהופעה מיוחדת. [עברית]
10. אני קצת מתקשה להסדיר את הנשימה לאחרונה מרוב שאני מצפה לאלבום החדש של Dirty projectors, שפעם היו להקה מדהימה ועכשיו הם בעיקר איש אחד, דיוויד לונגסטרת׳, שהוא מדהים ומבריק מצליח להיות גם חדשן ושכלתני וגם לרגש אותי עד העצם. כל תו ששמעתי מהאלבום החדש שלח לי זרמים בכל הגוף, ואני לא צוחק. האיש מנגן לי על איזה מיתר מאוד פנימי. לקראת הוצאת האלבום בשבוע הבא, לונגסטרת׳ מתראיין לכל מיני עיתונים ברחבי העולם, והכתבה עליו בניו יורק טיימס מגזין היא גם פותחת עיניים למי שאוהב אותו וגם היכרות מוצלחת למי שלא, וגם הבהירה לי כמה דברים מעניינים לגבי דרכי העבודה הלא שגרתיות שלו. והנה עוד הזדמנות להתאהב ב-"Little bubble" המושלם, אם טרם שמעתם אותו, או לרקוד עם "Cool your heart". [אנגלית]



11. [ויה שאול אמסטרדמסקי] כחלק מקמפיין מכירות של מגזין האטלנטיק עם הסיסמה ״Question your answers״, הם הוציאו סרטון קצר ונהדר ומעורר מחשבה של השחקן מייקל ק. ויליאמס (עומאר מ״הסמויה״!), שיושב בסלון ותוהה עם עצמו לגבי היכולת שלו לשבור את התדמית שלו, והאם הוא יצר אותה או הושלך לתוכה. [טיוב]

נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


נהנים? אולי תרצו לתמוך בקיומו של העונג:
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. תודה!



12. מייקל ג'קסון היה "מלך הפופ", אבל ידעתם ששג'סטין טימברלייק הוא "נשיא הפופ"? שאניטה מוי הייתה "מדונה של אסיה"? שברברה סטרייסנד היא "דיוות הדיוות?" שג'קי וילסון הוא "מיסטר אקסייטמנט"???? ערך הוויקיפדיה הכי מעניין ודבילי שמצאתי השבוע הוא שמות כבוד שניתנו למוזיקאים. [אנגלית]
13. פסנתרן הג׳ז עומר סוסה חבר לנגן הקורה הסנגלי סקו קייטה לאלבום חדש יפה לאללה, שאפשר לשמוע כאן. לאנשים שלא אוהבים ג׳ז. [סטרים]
14. ״אנא, אנא, אנא״, שיר חדש לשי צברי שכרגע לא נמצא בשום אלבום ואולי יבשר על אלבום חדש. מדובר בגירסה עברית בתרגום שלומי שבן ל-"Lover lover lover" של לאונרד כהן המנוח. [טיוב]
15. [תודה לאורן] שתי הופעות מעולות במיוחד השבוע בתכניות לייט נייט, הראשונה מגיעה מחביב המדור אנדרסון פאאק, שיחד עם שותפו לצמד NxWorries הביא אותה במופע סמי־תיאטרלי על במת הטונייט שואו. אוהב במיוחד את עשן הסיגריה הזה שהופך את הסלון המזויף להרבה יותר אמיתי איכשהו. [טיוב]



16. ההופעה השנייה מגיעה מההרכב האהוב Future Islands שחוזר עכשיו עם אלבום חדש והכה גלים רציניים כשהתארח לפני שלוש שנים להופעה קצרה אצל לטרמן שזכתה לתגובות כמו ״ההופעה הכי טובה בטוק שואו אי פעם״. עכשיו הם קפצו לפאלון לבצע את הסינגל החדש "Ran", והסולן סם הרינג כהרגלו נתן את הדרמה האמוציונלית עד הסוף. אמיתי? מזויף? אני לא יודע. אבל אני יודע שאי אפשר להישאר אדישים. [טיוב]
17. נחת בבנדקאמפ אלבום הבכורה של רבע לאפריקה. [בנדקאמפ]
18. עומר קורן הקליט שלושה שירי משוררות מעולים, לאי־פי שאפשר להשיג רק בהופעות (בחינם). אבל שניים מהם, מצוינים, אפשר לשמוע אונליין. הנה ״שים סכר גדול״ שכתבה יונה וולך, ו״יש לי אישה״ שכתבה חני כבדיאל. [טיוב]
19. אוהבינג באיחור של חודשיים את "Why not", השיר והקליפ הנהדרים של Mr. Butterfly, הוא גם דורון בוטניק המעולה. [טיוב]
20. [תודה לדן] באפריל תיפתח בהרצליה תערוכה של בנקסי. [עברית]
21. [תודה לאורן] הגראמיז קרו. פיהוק. אבל ההופעות כמעט תמיד מעניינות, והנה A tribe called quest נותנים בראש בגראמיז, יחד עם חברים שלהם ושלנו אנדרסון פאק, באסטה ריימס, קונסקוונס, במופע מחאה מרגש לאללה. [וידאו]
22. גם Chance the rapper לא נשאר חייב והביא לגראמיז את הגוספל עם כוכב הגוספל הכי גדול בארה״ב (שהופיע עם חצאית?!), קירק פרנקלין. [וידאו]
23. שידרתי השבוע שעתיים בגלגלצ בין 22:00 לחצות, ככה סתם, בלי סיבה. אבל המוזיקה? המוזיקה הייתה מעולה. קחו קצת לילה באמצע היום, הנה ההקלטה. [מפ3]
24. "Ravens", קליפ חדש ויפה ועגמומי מהאלבום החדש והמתאבל של Mount Eerie. [טיוב]



25. אני עייף למדי מבחירת הברירת־מחדל הרווחת בגיטרה חשמלית, ובשנים האחרונות כמעט רק מוזיקאים שעושים משהו מעניין או אמוציונלי במיוחד עם הגיטרה שלהם מצליחים לחדור את חומר האנטגוניזם שהולכת ונבנית אצלי. אבל הנה יוצאת דופן: לטישיה טמקו, שקוראת לעצמה Vagabon, היא אולי הבחורה-עם-הגיטרה הראשונה בשנים האחרונות שהספיק חצי שיר שלה כדי להיכנס לי ללב. עוד מוקדם מדי בהאזנה שלי למוזיקה שלה כדי שאוכל להסביר בדיוק מה ולמה, אבל משהו שם עובד לגמרי למרות עיבודי האינדי־רוק הכל כך שבלוניים ומוכרים. הנה כל האלבום החדש שלה להאזנה, תגידו לי אם אני הוזה. [סטרים]
26. טור קצר באסקווייר על הדרך הכי טובה לגלות מוזיקה חדשה בלי ספוטיפיי, אפל או פנדורה. [אנגלית]
27. קראתי הרבה השבוע, בעיקר מגזינים, והכתבה הזו נשארה איתי כמה ימים בראש: Wired על השינויים שהניו יורק טיימס עבר, עובר ועוד צריך לעבור כדי להתקיים גם בעתיד, העתיד שפחות מבוסס נייר, שפחות מבוסס מצח גבוה, לפחות לכאורה. כתבה מרתקת לכל מי שמתעניין בעיתונות,באיך עושים עיתונות, ובאיך כבר לא עושים עיתונות. [אנגלית]
28. היה לי העונג (תרתי משמע!) לשוחח עם איתי מ״סינגולרי״ על מוזיקה, כתיבה, תרבות, וכמה פייסבוק היא פלטפורמה איומה לאנשים שאוהבים לקרוא על מוזיקה. ועל שי צברי. ועל קהילה מול יחידאיות. ועל ציניות. כן, דיברנו על די הרבה דברים. [עברית]
29. אני עדיין אוסף את שברי המוח שלי מהרצפה: רדיו.גארדן אוסף אלפי תחנות רדיו מקומיות בממשק שמזכיר רדיו אנלוגי ישן, אבל עם העושר הבלתי אפשרי של האינטרנט. פשוט סובבו את הגלובוס במקום את הסקאלה (עובד טוב ויפה יותר בטלפון הנייד) ותנו לאוזניים שלכם דרור. יש גם הקלטות היסטוריות מדהימות (לחצו על ״היסטוריה״), סיפורים מקומיים על התחנות, ואסופת ג׳ינגלים. אתר מרהיב ואפילו מרגש לאנשים שזוכרים ואוהבים רדיו אנלוגי. [סטרים]
30. כתבה נרחבת במאת׳רבורד על קן לוסון, ספסר הכרטיסים המצליח והמושמץ ביותר בהיסטוריה, שבמשך עשור שינה לחלוטין את שוק מכירת הכרטיסים והיה, כמעט לבדו, האויב הגדול ביותר של ענקית הכרטיסים Ticketmaster. ב־2011 הוא נעצר. עכשיו הוא חוזר, עם משימה חדשה ומפתיעה: למנוע ספסרות מכל סוג שהוא. [אנגלית]
31. "Mildenhall", שיר חדש מהאלבום המתקרב של The Shins. [טיוב]
32. Mitski תופיע בבארבי תל אביב במוצ״ש, ובינתיים היא מתראיינת לירדן אבני מבלוג המאזין. [עברית]
33. קוזלק, אח שלי, אני אוהב אותך אבל אתה חייב להאט. אני לא מספיק לשמוע את כל השירים האלה שאתה ממהר להוציא. אז כן, ל-Sun kil moon יש אלבום חדש, אחרי שניים שהוציא בשנה שעברה, ואם זה לא מספיק, החדש הוא גם כפול! אם יש לכם מקום בשבילו, הוא תמיד שווה את ההאזנה. כל האלבום החדש מוזרם עכשיו באתר של סאן קיל מון. [סטרים]
34. פודקאסט פירוק השירים הישראלי והמעולה ״שיר אחד״ מקדיש פרק ל״חלום ישן״ של לירון עמרם. ניר גורלי מגיש. [סטרים]



35. Animal Collective מוציאים את האי־פי Painters, שהוא המשך לאלבום האחרון שלהם Painting with, ויש בו מעט שירים אבל הם נהדרים. הנה רובם: "Kinda bonkers" שהשמעתי גם בקצה, ו-"Jimmy Mack", קאבר לשיר ישן של מרתה והוואנדלאז. [טיוב]
36. "Friend zone", שיר חדש ומבעבע של Thundercat! בחודש הבא הוא כאן. [טיוב]
37. Tourist הוא האלבום החדש של Clap your hands say yeah (כן! גם אני הופתעתי לגלות שהם עדיין קיימים) ואפשר להאזין לכל כולו בשלמותו המלאה ממש כאן. [סטרים]
38. האלבום החדש והמעולה של ריאן אדמס – להאזנה באתר של NPR כפרה עליהם!!! תקשיבו לו. הוא נהדר. השיר הראשון לבדו שווה את זה. [סטרים]
39. [תודה לאורן] וינס סטייפלס, מורה לחיים. [אנגלית]
40. Stereo Hideout מערבב מלחינים קלאסיים עם אמנים בני זמננו, ליצירות שמתיכות קטעים של שני הצדדים ביחד. הוא עשה קופלנד+בון איבר, בטהובן+קולדפליי וברטוק+ביורק. ועכשיו מגיע החיבור הכל כך יפהפה שזה בלתי אפשרי להכיל, בראהמס + רדיוהד. היידאאוט (שם אמיתי: סטיב האקמן) ערך וחיבר לחנים והרמוניות של רדיוהד ושל באך יחדיו, התיך ועירבב, עיבד ועכשיו מנצח על תזמורת שלמה שמנגנת חלקים מ-OK Computer מותכים בחלקים מסימפוניה מספר 1 של בראהמס. שעה של המסה. [טיוב. וחכו חכו לפרויקט הבא שלו]
41. חינם ברשת: 375,000 יצירות ממוזיאון המטרופוליטן לשימוש חופשי! טירוף. זה גם חלק מאחד ממקורות הגאווה הגדולים שלי: רשימת החינמים של אלכסון. אוספי ענק של אמנות, מוזיקה, צילום, מפות וספרים – בחינם. [אנגלית, פיקסלים; עברית]
42. ל-Why? הנהדרים יש אלבום חדש וכצפוי הוא רחוק ממעפן. למעשה הוא די נהדר. קחו את "One Mississippi", ותיווכחו בעצמכם. [סטרים]
43. איכשהו, אני כמעט אף פעם לא משמיע בתכנית שלי בקצה את Blanck Mass כי אני חושש שאנשים יכבו את הרדיו כי זה יהיה להם קצת קיצוני, וזה אף פעם לא ממש מתחבר לי לשירים אחרים בתכנית. אבל אני אוהב את בלאנק מאס, הפרויקט של בנג׳מין ג׳ון פאוור מ-Fuck Buttons המהממים, אז מזל שיש לי את העונג כדי להפציר בכם לצפות ב-"Please", הקליפ החדש שלו. [טיוב]
44. שי ליברובסקי, שהחזרה שלו לכתיבה סדירה בבלוג שלו, ״הלא קריטי״, היא אחד הדברים הכי משמחים בזמן האחרון, ממליץ על 3 אלבומי קאט+פייסט מהעשור האחרון, וזה תענוג. [עברית]



45. השיר של טליה אליאב וברברה שפותח את העונג מדבר על הניסיון לחזור אל העבר, לחזור הביתה, וההבנה העגומה – והלא מפתיעה – שאי אפשר להיכנס אל אותו הנהר פעמיים. זה גם הנושא הרחב שבו עוסק "Fruitflies" מהאלבום החדש והנהדר של היוצר האמריקאי-ממוצא-צרפתי-וקולומביאני גבריאל גרזון-מונטנו. אבל אם אצל אליאב־ברברה הצמדתי את האוזן שלי לתנודות בקולה של אליאב, לדרך שבה הן נחות על המילים של ברברה, הרי שאצל גרזון-מונטנו (כמה כיף לגלגל את השם הזה על הלשון!) האוזן שלי מתרחקת מהמילים, שזורמות אי שם בשולי השיר חוץ מהשורה החוזרת, "because we can't find our way back home". במקום זה, האוזן שלי מתמוגגת ומתענגת מצלילי המוג הבשרניים, המגורענים, עם הטקסטורה הלא־חלקה שלהם, ומהאקורדים הצועדים־בסך של הפסנתר שמלווים את השירה של גרזון-מונטנו, ומהטמבורין-או-מה-שזה-לא-יהיה שמצטלצל בצד ימין כך ובצורה שמאל אחרת, ואיך שקצת אחרי אמצע השיר נשארים מכל הכלים רק שניהם, פסנתר וטמבורין, לפני שהכל גואה שוב במבול באסים של מוג, והפסנתר מזכיר לי לרגע קצרצר את "Pyramid song" של רדיוהד. זו לא תמונה שיש בה נקודת פוקוס ברורה אליה העין נמשכת. זו תמונה שמה ששובה בה את העין הוא הפרטים, הדיוק שלהם והריבוי שלהם. והסאונד הזה, המוגי, שאני לא באמת יכול לעמוד בפניו ורק בא לי לנעוץ בו את שיניי. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!