20 בינואר 2012
עונג שבת: לקטריק פסאז'
- אני מכיר זוג שנפרד בפתאומיות אחרי כמה שנים טובות. כששאלתי אותם מה קרה שככה פתאום, הם אמרו לי שבתחילת הקשר שלהם הם החליטו שאסור לקחת זה את זה כמובן מאליו. ברגע שהם הבינו שזה מתחיל לקרות, הם החליטו שהם צריכים הפסקה (הם חזרו מאז, והכל בסדר). אחת הסכנות הכי גדולות באהבה ממומשת היא הרגע שבו מושא אהבתך הופך למובן מאליו, לחלק כל כך בסיסי ויסודי בחיים שלך שאתה לא מקדיש לו מחשבה מיוחדת, כמו נשימות או מע"מ. זה פשוט קורה ואתה לא ממש שם לב לזה. בעקבות איזו עבודה חדשה ומלהיבה ששמחתי מאוד לקבל השבוע, חזרתי לכמה אלבומים שהפכו לכמעט מובנים מאליהם בחיים שלי. אחד מהם הוא Amnesiac של רדיוהד, להקה שברור לכל מי שקורא כאן שאני אוהב מאוד, ובכל זאת אני לא חושב ששירים שלהם הופיעו בפתיחת או סגירת העונג יותר מפעמיים-שלוש. בטח לא הלהיטים. בטח לא שירים עם קליפים של מישל גונדרי כמו "Knives out", שיר שכשהוא יצא אמר תום יורק שזו המחווה שלהם לסמית'ס ורק השנה הבנתי סוף סוף את האמירה הזו שלו. זה לא השיר האהוב עליי באלבום הזה (Pyramid song לוקח בלי תחרות בכלל) וזה לא האלבום האהוב עליי של רדיוהד (Kid A חוטף את הבכורה), ומכיוון שהוא היה להיט ששודר ב-MTV זה באמת הפך למובן מאליו עבורי, עד שאני כמעט מתעלם ממנו כשהוא מגיע. אני רגיל לכך שהוא שם. אבל כשאני עוצר להביט בו מחדש, להסתכל על הדרך שעברנו ביחד מאז אביב 2001, עדיין באותה אריזה אדומה במהדורה מוגבלת (כן, הכי השווצתי עכשיו), אני מבין כמה הוא יקר ללבי. חשוב לעצור ולהתבונן. Count your blessings. [מפ3]
- דפדרו, שהופיע כאן עם קאלקסיקו ב-2009 וכמעט גנב להם את ההצגה, ואז זכה ללהיט גלגלצ מפתיע, חוזר לשלוש הופעות בישראל עם גבע אלון, שיתקיימו בחיפה, ירושלים ותל אביב. [עברית]
- בן שלו כותב נהדר על סדרת "האלבומים" של קוטנר, שמשודרת עכשיו בערוץ 8. [עברית]
- דויד פרץ העלה סוף סוף את שני ה-EPים המופלאים של העברה: אופקים, הראשון חסר השם, ומוות המרהיב, והאהוב עליי ביותר (עם רות דולורס וייס). הם מורכבים משירים מתורגמים, והאי-פי השני ספציפית מורכב משירים על מוות, אם אני לא טועה רק או כמעט רק בלוזים ישנים מתורגמים. רוצו לשמוע אם אתם עדיין לא מכירים. [בנדקאמפ]
- "Going home", שיר שלישי מתוך האלבום המתקרב בצעדי נפיל של לאונרד כהן. מבין השלושה, זה האהוב עליי בינתיים. הכי לאונרדי עד כה. קלאסיקה? ייתכן. [סטרים]
- "Simple song", שיר ראשון מתוך האלבום החדש של The Shins, אם עדיין אפשר לקרוא ללהקה החדשה לגמרי של ג'יימס מרסר "השינס". אפשר לשמוע גם בממשק המגניב באתר הלהקה, אבל זה אותו השיר. [סטרים]
- לורה גיבסון הקסימה אותי כליל עם אלבום הבכורה שלה If you come to greet me, אחד מאלבומי החורף האהובים עליי (אלבום חורף שאינו בהכרח מלנכולי, אלא מלא במעין נחת חורף שקטה כזו, כמו לצפות בשלג נופל ולחייך), ועכשיו היא מוציאה אלבום שלישי, Le Grande, שמבטיח להיות עשיר ולהקתי יותר בלי לאבד את האינטימיות הגיבסונית. אני לא מאמין להבטחות ומעדיף לבדוק בעצמי – את האלבום כולו אפשר לשמוע ב-NPR ולהחליט. בלי קשר לטיבו אני מפציר בכם לשמוע את הבכורה שלה, וגם את האלבום השני שזכה לציונים נהדרים ברשת. [סטרים]
- עופר כותב נהדר בסיפור כיסוי על אחת מעטיפות האלבומים הישראליות הגדולות בכל הזמנים, מחכים למשיח של שלום חנוך בעיצוב דוד טרטקובר. [עברית]
- בדצמבר התכנסו בהארוורד 6 מהמרצים המצטיינים של האוניברסיטה, ונתנו הרצאות קצרות בנושאים ירוקים, עם שאלות כמו "האם מאוחר מדי להימנע מהשלכות הרסניות של ההתחממות הגלובלית?", "למה רופאים חייבים להגן על הסביבה?", "האם קפיטליזם וחשיבה ירוקה יכולים ללכת יד ביד?" ועוד. מרתק, שלא לומר חשוב. הנה אמרתי: חשוב. [טיוב]
- כן, "You as you were" הוא עוד שיר יפהפה של Shearwater מהאלבום הקרוב שלהם. לפעמים קשה לי עם היופי הבוהק של המוזיקה שלהם. הוא מסנוור אותי. [מפ3]
- כבר שבוע ומשהו יש לי פה בטיוטות של העונג פוסט כמעט גמור עם סטרים לכל האלבום החדש והאדיר של אלון עדר ולהקה, שהוא בלי ספק האלבום הישראלי שאני הכי שמח שיצא בזמן האחרון. כל הפירוט יגיע בהמשך השבוע, אז אני מקווה להעלות את הפוסט ולתת גם לכם להקשיב. בינתיים, גם בן שלו מצטרף למשבחים, ומן המפורסמות היא שבן יודע הרבה יותר ממני ושכדאי לכם להקשיב לו. וכשאני אומר שכדאי לכם להקשיב לבן, ובן אומר שכדאי לכם להקשיב לאלון עדר, אין לכם לאן לברוח. [עברית]
- לא שמעתי מהחבורה הנורבגית הנחמדה 120days מאז אלבום הבכורה הקראוטרוקי והמבטיח שלהם ב-2006, ומסתבר שהם באמת לא עשו מאז הרבה. אבל עכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש, ומציעים לכם להאזין לשיר מתוכו, "Dahle disco". מצחיק, ב-2006 היה במוזיקה שלהם משהו חדשני ומפתיע, היום זה נשמע כל כך מובן מאליו. [מפ3]
- לפני 12 שנה, טים ברטון הוזמן להפוך כמה מסיפוריו הנפלאים שלו לסרטוני אנימציה קצרים עבור חברת האינטרנט Shockwave. עד עכשיו היה אפשר למצוא את הסרטונים באיכות די ירודה פה ושם, אבל עכשיו הם הועלו ליוטיוב ב-HD נפלא, וקובצו יחדיו בבלוג הנפלא Open Culture. [טיוב]
- "Gone tomorrow" הוא חיבוק מוזיקלי נוסף מהאלבום המתקרב של אהוביי, Lambchop. הלוואי שימשיכו להוציא אלבומים לנצח. [סטרים]
- אני מת על הקליפ הכה-הומואי "Hood" של Perfume Genius. [טיוב]
- מישהו עורך מכירת חצר בבית שלו, ובכל פעם שהוא מוכר פריט הוא נזכר איך הוא ובולדווין היו עושים חיים עם הפריט הזה, משחקים כדורסל ביחד, שותים וויסקי ושומעים תקליטים. עד כה זה נשמע רגיל לגמרי – רק שמי שעומד בחזית הבית, מוכר ונזכר הוא סוס חום וגדול. נאט בולדווין (לא חלק משושלת בולדווין ההוליוודית), חבר בלהקה הנהדרת Dirty Projectors, הוציא לאחרונה אלבום סולו. הקליפ שלו ל-"Weights" הוא כנראה הקליפ הכי מפתיע שראיתי השבוע. [וימאו]
- "בילי קורגן הוא אחד המוזיקאים האהובים עלי, וככל שהזמן עובר קשה לי לסנגר על העובדה הזאת" היא אחת משורות הפתיחה הכי טובות שקראתי לאחרונה לפוסט. שי ליברובסקי, הלא הוא דיגיטל_מי, ממשיך את השורה הזו בפוסט שלו "זה לא אבוד – הסמשינג פמפקינס עדיין יכולים להוציא אחלה אלבום", מגובה באוסף להורדה שמוכיח את הטענה שלו. [עברית]
- אוהבינג את הקליפ הבלוני ל-"Thought ballun" של Unknown mortal orchestra, להקה שהדבר הכי מגניב אצלה הוא הסאונד (והמיקס) שלה (שהם מאוד מגניבים, אל תבינו לא נכון – מספיק כדי להצדיק להקה שלמה). [וימאו]
- קדימה, Sleigh Bells, תנו לי בראש עם האלבום השני! עד שהוא יצא, הנה עוד שיר רצחני מתוכו, "Comeback kid". [סטרים]
- [תודה לעופר] בפטיפון אפשר לשמוע את דיסק הבונוס של אביתר בנאי הראשון, המורכב מהקלטות מוקדמות של שירי האלבום, כולל טייק גיטרה בלוזי על מתי נתנשק. [סטרים]
- [תודה לאביטלי] איך היה נראה באטמן, אם דוקטור סוס היה מאייר אותו? נפלא, זה איך. [פיקסלים]
- "ירושלים", שיר נוסף מאלבום הבכורה של אביב נוימן שכבר הודפס שבוע ובקרוב באוזניים של כולנו, אני מקווה. [סטרים]
- בון איבר, שהוציא את אלבום השנה שלכם כאן בעונג, התראיין לוואלה! [עברית]
- אני לא מת על The hold steady, אוקיי? אז תתבעו אותי. ובכל זאת, ב-NPR מציעים לנו להאזין לאלבום הסולו הראשון של קרייג פין, סולן The Hold Steady, ואני די מבסוט. אלבום הסולו של פין (חי חי, כתבתי פין – אבל זה עם F) מכיל עיבודים פחות עמוסים ורועשים מלהקת האם – כך שגם מאזינים כמוני, שאהבו את הטקסטים שלו אבל לא את תחושת האי-סטריט באנד ששלטה באלבומי הלהקה שלו, יוכלו ליהנות הפעם. [סטרים]
- [תודה לניצן] אוקיי, זה ממש מגניב, על גבול המדהים. איך נשמעת המוזיקה של עץ? שאלה מגוחכת, כמובן, ובכל זאת, הנה מישהו שניסה לברר: הוא בנה מערכת ממוחשבת שסורקת פרוסה עגולה של גזע עץ על פטיפון, עם טבעות הגיל והכל, ומעבדת את המידע הזה לאותות שמתורגמים לצלילי פסנתר. במקום להסביר, עדיף פשוט להקשיב. [וימאו]
- טוב, בסדר, בסדר! אני מודה (שוב), אתם צדקתם ואני טעיתי. ריצ'רד האוולי הוא גאון. כשיצא האלבום שלו Coles corner ב-2005, זכה לשבחים בכל מקום אפשרי והיה מועמד למרקורי, אני ביטלתי אותו בטענה העיקשת שמדובר ברטרו ריק ותו לא, ושבחייאת אם הייתי רוצה לשמוע שירי בארים-בסוף-הלילה מהסיקסטיז או מישהו שחולם על ג'וני קאש, הייתי שומע את המקור. תמיד אומרים "ימים יגידו" והימים אכן אמרו לי לאחרונה שאני טמבל. איך יכולתי לפספס אלבום כזה יפה? למה נאלצתי לחיות בלעדיו שבע שנים, ורק עכשיו להתאהב בו פתאום? למה אני לא מקשיב לחברים שלי יותר? אולי בפעם הבאה אלמד את הלקח. בינתיים אמשיך להינמס בחמימות אל שירים כמו "Coles corner" ולהתנצל בפני כל מי שלא הקשבתי לדעתו הצודקת. [מפ3]
Is no news really good news?
שבת שבוגי, התלבשו חם!
מרשה לעצמי לחרוץ לך לשון לתפארת + קריאות "אמרתי לך!" בנוגע לריצ'ארד האולי.
חוץ מזה יופי של עונג 🙂
עם לורה גיבסון מנגנים חברים ממוזיי מכאניק, שזה כבר המלצה.
http://www.bbc.co.uk/programmes/b019j7b9
(הולי, כן? לא האוולי)
האלבום בונוס לאלבום הראשון של אביתר בנאי הגיע בדיוק בזמן להזכיר לנו למה קוטפי אננס צריכים להתרכז יותר בקטיף אננסים
מעולה ומלא בטובין.
ריצ'רד הולווי ממכר..
יפה מה שכתבת שמה על רדיוהד ומובן מאליו…
מה לא תזרוק איזה מילה על כמה כיף היה בהופעה של הפשרות? עמדתי לידך ראיתי שנהנית…
אגב את going home הניו יורקר המודפס מפרסמים במדור הספרות שלהם
עוד על השיר ועל כהן בכלל
http://davidshafir.wordpress.com/2012/01/20/%D7%90%D7%A8%D7%A1-%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94/
Shearwater מעולים אם כי שני הסינגלים הראשונים, Animal Life וזה שמצוין בפוסט, הם גרסא חיוורת של Hidden Lakes המעולה מהאלבום הקודם.
לגבי רדיוהד, אני חייב לומר ש-Amnesiac כנראה יתברר כאלבום ענק עוד כמה שנים, בדיוק כמו שהתרחש עם Kid A, שכששמעתי אותו בפעם הראשונה רציתי להחזיר אותו לחנות….
ועוד משהו קטנטן…. יש תחרות קטנה בבלוג שלי שמעניקה במתנה דיסק אינדי ישראלי משובח, מי שמעניין אותו מוזמן http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2246267
אוריה – באמת היה כיף גדול! אבל העונג עלה כמה שעות לפני ההופעה 🙂
שתדע סידרת לי כמה שעות של עונג עם לורה גיבסון. תודה!
תודה על לורה גיבסון, היא מדהימה!
וואו הקטע עם העץ הרג אותי!
ממש מגניב, תודה גיא!
🙂