1. האמת היא שתכננתי לכתוב על האלבום הזה כאלבום השבוע, והבנתי שזה ייקח לי יותר מדי זמן. יש לי יותר מדי מה לומר על Odelay, האלבום החמישי (!) של בק מ-1996, שחגג לפני חודשיים 15 שנה ועדיין נשמע כאילו נהגה, הוקלט ונוגן בשנה הבאה. הדיסק הזה נדד איכשהו מהדיסקייה בבית למערכת באוטו שלי והוא לא יצא משם שבועיים. אני אפילו לא מחליף אותו במשהו אחר, כשהוא נגמר הוא מתחיל שוב מההתחלה ואני רק זועק לעוד. השיר הפותח, "Devil's haircut", קלאסיקת אלטרנטיב ללא שום עוררין, מדגימה את מה שעדיין מרגש אותי בצד הזה של בק, הרבה אחרי שהכרתי צדדים אחרים בו. יש בו עשרה מוזיקאים, ובשיר הזה יש עשרים שירים, עשרים רעיונות שמוזיקאים אחרים היו מפתחים לעשרים שירים בעשרים סגנונות. אבל בק לוקח את כולם ויוצר מהם בסך הכל שיר אחד בתוך אלבום שלם (יחד עם הגאונות הניכרת של The dust brothers, שההשפעה שלהם על היצירה והעריכה וההפקה של האלבום בדרך כלל לא מקבלת את הכבוד המגיע לה). זה שיר פופ שהוא כולו ניסיוני, וזה שיר אקספירמנטלי לגמרי שהוא פופ טהור, מזוקק. יש פה סימפולים ולופים, יש פה היפ-הופ ורוקנ'רול וקאנטרי ואלקטרוניקה אנלוגית ונויז ואיזי-ליסנינג וFאנק וקולאז' וסימפולים וטקסט שהוא קרוב יותר לשירת ביט או לדאדא מכל דבר אחר. ואני מזכיר לכם שזה בסך הכל שיר אחד בתוך אלבום שמלא במאות רעיונות, ציטוטים, מפגשים לא סבירים של סגנונות ודרכי הבעה. יש שיקראו לזה פופ-ארט, אבל אני חושב שהגדולה של בק היא שהוא אקפרימנטליסט שיוצר פופ. Odelay נשאר מאסטרפיס במובן הזה, ו-"Devil's haircut" עדיין גורם לי להתרגש ולרקוד להגביר ולהתחיל את כל האלבום הזה מההתחלה. [מפ3]



2. השנה העברית עומדת להתחלף, וקול הקמפוס ממשיכים בעבודת הקודש של קידום המוזיקה העצמאית בישראל ומזמינים אתכם לבחור את אלבומי האינדי הישראלי הטובים של השנה. יש 50 אלבומים ברשימה, כמעט כולם ראויים ומעניינים. ממשו את זכותכם הדמוקרטית לבחור! [עברית]
3. ביום ראשון הקרוב, 19:00-21:00, אארח בשמחה גדולה באולפן של תדר את יהוא ירון, שיגיע עם בחירות אישיות מהתקליטייה האישית שלו, ובעיקר, כך הוא מבטיח, עם שירי מחאה. שימו תזכורת. [זהו]



4. רק הרכב אמורפי ונטול כל מסגרת כמו We are ghosts, קולקטיב משתנה-תדיר שהקים מורפלקסיס וגם אני לוקח בו חלק מדי פעם (אף על פי שאינני מוזיקאי) יכול פשוט ללכת להקליט אלבום שלם במערה בלי אף כלי שמתחבר לחשמל, ואז להוציא אותו. בלי חברת תקליטים ובלי שעות אולפן ולמעשה בלי לכתוב שירים – כל המוזיקה מאולתרת על המקום, עם המקום (וההדהוד שלו, במקרה הזה של מערה), בלי תכנונים ובלי תוספות מאוחרות. The cave sounds of, האלבום החמישי של ההרכב, שלצערי לא הצלחתי להגיע ולהשתתף בו, יוצא היום לשמחתי הגדולה וכרגיל הוא ניתן באיזה מחיר שרק תרצו, כולל 0 ש"ח. איתו גם מושק האתר הרשמי של ההרכב. [בנדקאמפ, אנגלית]
5. הקליפ החדש של Battles עם גארי ניומן לגמרי עשה לי את השבוע. מה צריך יותר משיר טוב, סאונד אדיר, ואיש שנופל במדרגות נעות בלי הפסקה? מעולה. [טיוב]


לורה מארלינג, מודל 2011

6. [תודה לזהר] עדיין לא הספקתי להעמיק-שמע, אבל לפי ההאזנה האגבית הראשונה, יש סיכוי לא רע שאלבום השבוע הבא שלי יהיה A creature I don't know, האלבום החדש של לורה מארלינג, שניתן להאזנה במלואו הודות לגרדיאן הבריטי.
7. איפשהו בטווח שבין ריי למונטיין לדמיאן רייס יושב בנחת נוח גונדרסן האמריקאי, שהאי-פי החדש שלו Family הוא קצר, יפה ומבטיח טובות. [בנדקאמפ]
8. רוק וקעקועים הם שילוב ותיק, אבל לא בטוח שנרצה שזה יימשך כך אחרי שנצפה ב-10 קעקועי הרוק הגרועים בעולם. כפי שנאמר: אוי. [אנגלית]
9. לפני כמה חודשים ביקרתי חבר וכמו בכל ביקור ראשון שלי בדירה של מישהו, ניגשתי למדפי הספרים. נתקלתי שם בספר עבה ומסקרן עם עטיפה מסחררת, וכששאלתי עליו החבר הפליג והפליג בשבחיו של הספר עד שהבנתי שאני פשוט חייב לקרוא אותו. אבל הספר היה באנגלית ועסק במדע ומוזיקה ופילוסופיה ודברים שקצת קשה לי לעכל ולהבין בעומק כשאינם בעברית, אז ויתרתי בצער. והנה מה שמחתי השבוע לגלות שאנשי "האייל הקורא" תרגמו והביאו לדפוס עברי את "גֶדל, אֶשר, באך" של דאגלס ר' הופשטטר, ספר שנחשב למבריק ומרתק לא רק בעיניי אותו חבר שלי, ובין היתר זכה בפוליצר, הפך למרכזם של אינספור דיונים (אונליין ואופליין) ולפני כמה שנים הפך אפילו לקורס ב-MIT. הספר העברי אמור להגיע לכל החנויות בימים הקרובים, וב"בוקמי" המקוונת אפשר כבר למצוא אותו בהנחה ניכרת. [עברית]
10. עידן רינג כותב בקפה גיברלטר על סצינת ה-Beirutando הברזילאית שמושפעת מביירות של זאק קונדון ולוקחת את הסטייל לכיוונים ברזילאים, וספציפית על הקליפ הנפלא שהפך ללהיט בברזיל, ובצדק רב. [עברית, טיובים]
11. וביירות שמעו שהזכירו אותם ושיחררו קליפ חדש ועגמומי לאחד השירים הכי יפים באלבום החדש והמצוין, "Santa fe". [וידאו]


ובכן, חזירוני, לא בטוח שהסרטון הזה ייגמר טוב עבורך אחרי הכל

12. [תודה לירון] סרטון אנימציה עשוי היטב ובהחלט מומלץ לצפיה, פסקול נפלא עם ביצוע של וילי נלסון הענק ל-"The scientist" של קולדפלי – ובסופו של סרטון מסתבר שאף על פי היופי הוויזואלי, החשיבה היצירתית והפסקול הנפלא, זו עוד פרסומת צינית (שלא בכוונה?) לרשת בוריטו גריל מקסיקנית שמתגאה בשימוש באחוז גבוה של מרכיבים אורגניים. לא מהפכה תודעתית כפי שהסרטון מנסה לכוון אליה או חלילה קידום צמחונות (אני לא צמחוני, אבל בהחלט תומך בצמחונות כדרך חיים ומנסה לאכול בצורה מודעת) אלא רק ייפוי מלאכותי. בעצם, אולי זה מה שעושה כל פרסומת. כך או כך, הסרטון יפהפה. [טיוב]
13. אלקטרה מארחים את רוגל אלפר לביצוע של "פסיכופט צעיר" מאלבום הקאלט שלו מהניינטיז. [סטרים, מפ3]
14. מי זה ארמונד פיין? קיבלתי את זה במייל ממישהו, ומהסאונד והמבטא די ברור שמדובר בחבורה ישראלית, מה גם שהפרט היחיד שכתוב בעמוד הבנדקאמפ ("מפיק מוזיקלי: יובל שפריר") מחזק את הסברה הזו. אבל אני לא מצליח לזהות בוודאות את קולות הזמרים. האלבום, In the name of the mother, מחכה לכם בבנדקאמפ. ניחושים או ידע מבוסס לגבי זהות המשתתפים ישמחו אותי בתגובות. [בנדקאמפ]
15. [תודה לאיתי] שממליץ על "Fall, finally", סרט צרפתי בן שעה שניתן לצפייה מלאה ביוטיוב, ואחד מיוצריו הוא "אמן סטופמושן מבריק" כדברי איתי. הספקתי לראות את ההתחלה והיא מצאה חן בעיניי מאוד, וגם הפסקול מעניין. [טיוב]
16. לפני כמה שנים יצא הספר "אל תפני מבטך לאחור" בעריכת שלומי צ'רקה, ספר שהפגיש בין טקסטים-שלא-הולחנו של מוזיקאים ישראלים לבין קומיקסאים ומאיירים ישראליים שלקחו את הטקסטים והפכו אותם לשירים ישראליים בקומיקס. כבר אז סיפר לי צ'רקה שיש עוד המון שירים בדרך וספר המשך מתוכנן, והנה חלפו שלוש שנים וההמשך קרוב מאי פעם. "לחלום בעמידה" יהיה ספר המשך, אם כי באייטם בוואלה שמביא איור לשיר של שלומי שבן לא מצוין מתי או יוצא, או באיזו הוצאה. [עברית]
17. הידד! Third world love, הרכב הג'אז הישראלי המעולה שהביא לנו את השיר-שהיה-צריך-להיות-להיט-ענק "אבנים", חוזר ארצה עם אלבום חדש, "Songs And Portraits". ומדוע כל כך הידד? כי וואלה נותנים לנו לשמוע את כל האלבום בחינם. [סטרים]
18. [תודה לעטר] "Exit the mine", שיר חדש של Baths, שמבהיר לי שבלי העוקץ של מפולת המקצבים האלימים שאפיינו את אלבום הבכורה שלו, יוצא לו משהו די פושר ודרדלה כזה. אני לא מאמין שכתבתי עכשיו דרדלה. זו מילה אמיתית? [מפ3]
19. יום אחד מחקרים סוציולוגיים יגלו לנו למה אנחנו נהנים לראות שחקנים מפורסמים מתבזים בתפקיד הראשון שלהם באיזה בי-מובי מזעזע מהאייטיז. עד אז, נותר לנו רק לצפות ב-25 שחקני קולנוע מתבזים בתפקידים הראשונים שלהם בבי-מוביז מהאייטיז והניינטיז, עם כמה יוצאי דופן להגדרה הזו ("דוני דארקו" בהחלט אינו בי-מובי, ונטלי פורטמן התפרסמה ב"לאון" לפני הסרט המצוטט שם). [טיוב]


"הלו, ביורק מותק? שמלת הברבור עדיין אצלך? לא נשארו אפילו כמה נוצות? סבבה, אסתפק בהן"

20. פעם בכמה זמן יש צדק בעולם, ובפרס המרקורי הבריטי, שמוענק פעם בשנה לאלבום הטוב ביותר של השנה החולפת בבריטניה ואירלנד, זה קורה לא מעט. מלבד מעידות מביכות כמו הזכייה של M People על פני בלר, פאלפ והפרודיג'י ב-1994, הפרס באמת מוענק לאלבומים נפלאים וראויים. השבוע עשתה פי-ג'יי הארווי היסטוריה כשזכתה בצדק רב בפרס על אלבומה האחרון והמעולה, Let England shake. לא רק שהיא הייתה אמנית הסולו הראשונה שזכתה בפרס כשקטפה אותו ב-2001, השנה היא האמן הראשון שזוכה בפעם השנייה במרקורי. אוהבים אותי פי-ג'יי. לורה ברטון הבלתי נלאית מסבירה למה פי-ג'יי הארווי היא אוצר תרבותי. [אנגלית]
21. ובאינדיפנדנט, אלייזה בריי מספרת איך זה להיות בחבר השופטים של המרקורי, מה היו השיקולים שלה ואיך (ומפתיע לא פחות: מתי) מחליטים מי זוכה.. [אנגלית]
22. אולרייט! Strange mercy, האלבום החדש של St. Vincent, עלה להאזנה חופשית ב-NPR, תודה לאל עליהם. אני מת על אנני קלארק, על הסטייל שלה והקול שלה והשירים שלה – אבל אחרי מעט מדי האזנות אני מתחיל לחשוש שהיא נופלת לשטאנץ. עם זאת, מוקדם לומר. עוד אלבום שמסקרן לראות איפה הוא יעמוד בסיכומי השנה שלכם. [סטרים]
23. זה עדיין לא הקליפ הכה-מצופה, אבל הנה "הרקדן הכי טוב בעולם", השיר המוקלט הרשמי הראשון מהאלבום של הפשרות, הרכב ישראלי שאני אוהב ומתאר את עצמו (בחיוך, יש להניח) כהרכב "ארט-פופ". [סטרים]
24. [תודה לאורי] חם מדי? בקמרקו את מצב רוח לגשם והקליקו בכל פעם שחסר לכם הרחש המרגיש של גשם זלעפות. אורי מציין ובצדק שזה משתלב נהדר עם מוזיקה מהמחשב ברקע. [קליק]
25. יהודה אטלס, סופר ומאייר מרשים בפני עצמו בכל הנוגע לספרות ילדים, כתב פוסט מרתק ומעמיק על הענק האמריקאי ששינה לעד את ספרות הילדים, ואולי גם את הדמיון הקולקטיבי ואת הדרך שבה אנחנו מתייחסים לילדים או חווים את הילדוּת: מוריס סנדק, המחבר-מאייר של "ארץ יצורי הפרא" וספרים רבים נוספים. "אותי," אמר סנדק, "מעניינת הילדוּת כמצב של הוויה; איך הילדים עוברים מיום ליום, איך הם מצליחים להביס את השעמום, את הפחד, את הכאב ואת החרדה, ולמצוא את השמחה. נראה לי כפלא, שהילדים בכלל מצליחים לגדול". הסקירה של אטלס מקיפה, ומלאה לא רק בפרטים ביוגרפיים והצצות לאחורי הקלעים של יצירת האמנות, אלא גם בפרשנויות וראייה מעמיקה של היצירה של סנדק, המניעים שלה, הנושאים המובילים שלה והמקורות שלה. תענוג של טור, ללקק את האצבעות. [עברית]
26. אייל מרדיו פרימיום להמונים דואג לפנק אותנו בסטרים נסתר לאלבום החדש של Wilco! דורש כמה קליקים אבל לגמרי שווה את זה – איזה אלבום כייפי! [עברית; סאונדקלאוד]
27. [תודה לאבי] שכותב: "עזוב אותך מיוטיובים של חתולים, זה הדבר האמיתי", ומקשר לעמוד הבנדקאמפ של LCD Catsystem. כן, זה בדיוק מה שאתם חושבים. [בנדקאמפ]
28. "Ole", שיר חדש לפרל ג'ם, לקראת הדוקומנטרי המסקרן Twenty שביים עליהם קמרון קרואו במלאת 20 שנה ל-Ten. הורידו באתר הסרט ולא תחסירו פעימה כי זה שיר בסדר וזה הכל. [אנגלית]
29. קליפ מסקרן 1 שלא הצלחתי לראות כי משהו נדפק במחשב שלי: Explosions in the sky העצומים משחררים את הקליפ השני בתולדותיהם ל-"Be comfortable creature", עשר דקות שהפריימים הראשונים שלהן נראות נפלא אבל אני אצטרך שתספרו לי מה קורה בהמשך. [וידאו]
30. קליפ מסקרן 2 שלא הצלחתי לראות כי משהו נדפק במחשב שלי: "Klippa" של סיגור רוס, שאני מניח שפירושו פשוט משהו כמו "קליפ" באיסלנדית (אם אורי דרור בקהל אשמח לתרגום) ואמור להקדים את הסרט החדש שלהם Inni (כנ"ל). אומרים שיש מעט מאוד מוזיקה אבל אני בטוח שזה יפה, כמו כל דבר שאי פעם יצא תחת ידם של חבורת החיזרים הזו. [וימאו שכזה]


למה דווקא אני חייב לעמוד מאחורה? זה בגלל הפוני שלי, נכון?

31. אומפג שיר חדש של לוס קמפסינוס! הלהקה הוולשית שמגדירה רוח-סוף-נעורים מהי עדיין לא איכזבה אותי, והיא ממשיכה לשמור על הסטטוס הזה. יפה מאוד, וולשים, יפה מאוד. "By your hand" הוא פחות או יותר כל מה שאתם יכולים לבקש משיר חדש של לוס קמפסינוס אם שמעתם אותם בעבר, מינוס קצת מהרעש והבלגן שמעט חסרים לי כאן אבל בוודאי יהיו נוכחים באלבום המלא. חסר לכם שלא, וולשים, חסר לכם שלא. [סטרים, מפ3]
32. מגזין האונליין החדש והמעוצב Tablet, שמגדיר את עצמו כ"מגזין יומי לחדשות, רעיונות ותרבות יהודיים" (למה צריך את הבידול הזה? לא ברור, אבל ניחא), מקדיש כתבה לאי-פי הפסיכדלי האדיר והדי-אגדי מדינת ישראל נגד קראוז שמואל, שיוצא עכשיו בלייבל אמריקאי תחת השם A criminal record. [אנגלית]
33. יוחאי וולף כותב על מעבר של מוזיקאי אחד בסיקסטיז, שנסק והפך למוביל של סגנון מוזיקלי שלם, למוזיקה חשמלית, על הקהל שקרא לו Sellout, ועל הגאונות שבמהלך. אנחנו מדברים על מיילס דיוויס, כן? [עברית]
34. אורי זר-אביב יצא ביום שבת לאיזור התחנה המרכזית כדי לבקר בכנסיות של עובדים זרים ולמצוא את הגוספל. הוא מצא, והפוסט הקצר הזה צריך להפוך לכתבת מוסף סופשבוע נרחבת. [עברית]
35. Hospitality, שאינני מכיר, חתמו בלייבל שחביב עליי מאוד, Merge records. אלבום הבכורה שלהם יצא בתחילת 2012 אבל בינתיים אפשר לשמוע שיר אחד מתוכו, וחייבים להודות שיש לו סיכוי טוב מאוד להקפיץ את אביב 2012. [סטרים]
36. האלבום האחרון של Bon Iver ממשיך לגדול עליי ולהפעים אותי בכל פעם שאני חוזר אליו, דבר שלצערי אני לא מספיק לעשות בתכיפות שהייתי רוצה. הקטע האחרון באלבום, "Beth/rest", הוא קטע קשה. כלומר, רך כנוצה על הר של כריות קטיפה עשויות אוויר. כלומר פסטיבל צ'יז איום ונורא כולל סקסופון עם ריוורב וכל החרא הזה. זה דיסוננס קוגניטיבי לשמוע אותו, כי בבסיסו הוא שיר יפה, כפי שמדגים ג'סטין ורנון בביצוע סולו פסנתר מעניין ופשוט. [סטרים, מפ3]
37. מעריץ ותיק ורציני של פינק פלויד מפציר בלהקה ובחברת התקליטים שלה: תפסיקו למכור לנו שוב ושוב באינספור אריזות מיוחדות את אותם השירים, זה כבר מגעיל. [אנגלית]



38. "איך הם הצליחו לקחת מוזיקה שערסים אוהבים ולהפוך אותה ליצירת אמנות?" שאלתי את אחי הקטן כשנסענו באוטו ולרגע נדיר בשבועות האחרונים החלפתי את Odelay ב-Silent shout של The knife – עוד אלבום מופת (זה עשוי להישמע כאילו כל דבר שאני שומע באוטו נשמע לי כמו אלבום מופת, ולא כך הדבר כמובן. הסיבה הפשוטה היא שאני משתדל לקחת לאוטו בעיקר אלבומי מופת). כמה שעות אחר כך תיסע איתנו באוטו עדי, שמטורפת על האלבום הזה, ותגיד גם היא משפט בסגנון "זה הדבר הכי קרוב להיות מוזיקה של ערסים, אבל הם ישנאו את זה". זה אלבום מטלטל, מפחיד, מרקיד, כזה שמטלטל אותך בין אקסטזה ואימה. זה אלבום שפועל עליי חזק מאוד פיזית. אני לא יכול לשמוע אותו ולהישאר דומם. אני אכה עם הידיים על ההגה, אני אעיף דברים באוויר, או לכל הפחות ארקוד, גם אם אני יושב מול המחשב או באוטובוס או נוהג. זה אלבום של האוס, מינימל טכנו והרבה מאוד סינתפופ עמוק ומרטיט. זה אלבום שמורכב מהרבה מאוד סאונדים כמעט קלישאתיים של הז'אנר שמקבלים משמעות חדשה באווירה ובדינמיקה של דה נייף, ומהרבה מאוד הברקות יצירתיות של סאונד והפקה. לפעמים שיר שלם, כמו "Forest families", מונע רק על ידי הכישרון של דה נייף ליצירת אווירה והעברת רגש אינטנסיבי כל כך בכלים כה מעטים. לאנשים אחרים זה היה יכול לצאת משעמם או שבלוני או רדוד. אצל דה נייף זה מרגש, מחרמן, מאיים. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, התגובות שלכם!