"לא סתם, אלא באופן סמלי, בחרתי לפתוח ב2003 את שידורי ערוץ המוסיקה 24 עם קליפ חדש שצילמתי לשיר ישן שלו 'רד מעל מסך הטלוויזיה שלי', ולא במקרה הוא, וגם אני, לא על המסך הזה היום" – יואב קוטנר חוזר לרמי פורטיס לרגל אלבומו החדש, וכמובן מפנק בסוף הפוסט עם כתבת טלוויזיה בת 20 שנה

אנשים שצריכים לבדוק מייל: עופר, יואב ותמרה זכו כל אחד בעותק מ"קיץ של עור נמר", האלבום החדש של יאפים עם ג'יפים. תתחדשו!

1. אני אוהב את הדיסקייה שלי, אני מתגאה בה, ואני מתגאה במיוחד בחלקים מסוימים שלה. זו גאווה של מכורי מוזיקה, שהיא שונה מגאווה רגילה של יום יום. מכורים אחרים (לגאדג'טים, לקומיקס, לווטאבר) מבינים למה אני מתכוון. אצלי הגאווה הספציפית הזו מכוונת לדיסקוגרפיות מלאות של אמנים שאני אוהב במיוחד, אמנים שקשה לי לדמיין את החיים בלעדיהם. אני משוויץ בכך שאני מחזיק את כל הדיסקוגרפיה (הקצרה אך מושלמת) של פורטיסהד בוויניל, ובדיסקים את הדיסקוגרפיות המלאות של ליסה ג'רמנו ופי-ג'יי הארווי. בכל פעם שיוצא אלבום חדש להארווי אני מוצא את עצמי בחודשים שאחריו חוזר לאלבומים ישנים שלה, וחי מחדש את כל הרצף. השבוע העברתי נסיעת אוטובוס בינעירונית עם Dry, אלבום הבכורה העצום שלה מ-1992, אלבום חשוף ודוקר, שהאישיות החדה והחזקה של הארווי תופסת בו את המרכז. בשני אלבומיה הראשונים והרזים, הגוף תופס מקום מרכזי, וכמעט כל שיר שלה מתעסק בצורה ישירה או עקיפה בגוף שלה או בשימוש בו (העטיפה האחורית של האלבום מציגה אותה שוכבת במים, שדיה חשופים לגמרי, מוטיבים שיחזרו בעטיפה של האלבום הבא). הם מלאים במיניות ומשחקי כוח ודימוי עצמי. זה עזר להזניק את הארווי לשערי מגזינים, וזה עזר להביא אותה לחיות בתוך הבטן של המוני מאזינים. השבוע ראיתי את הסרט התיעודי של פרל ג'ם (אייטם בהמשך) וכשחזרתי לאלבום והגעתי אל השיר השני, "O Stella", קלטתי פתאום כמה העיבוד של הבס-תופים מזכיר עיבודים מהאלבום הראשון של פרל ג'ם, שיצא רק כמה חודשים קודם לכן. שמתי גם לב איך המרכז של השיר, לפחות באוזניים שלי, עובר בהדרגה מהקול והגיטרה של הארווי אל התופים של רוב אליס, שלגמרי מובילים את השיר מבחינתי. [מפ3]



2. הפתעה! כל הקיץ אני מנסה לגרום לזה לקרות, והנה בשבועות האחרונים ממש של "תדר" זה אשכרה קורה: ביום שלישי, 20.9 בשעה 19:00 אארח את עמיר לב. הוא יביא מוזיקה שהוא אוהב ואני אביא שקית נייר חומה למקרה הגיוני של היפרוונטילציה מצדי. שימו תזכורת או משהו. [תדר זה פה]

בכל שנה החל מנובמבר בערך אני מקדיש פה פינה לסיכומי השנה הלועזיים ושלוחותיהם. הפעם, לשם שינוי, במקום פינת "עיקר החדשות", הנה גם כמה דברים טובים מאוד שקשורים לסיכומי השנה העברית במוזיקה הישראלית (לא היה לי כוח להכין גרפיקה מיוחדת רק לזה):

3. וואלה, או ליתר דיוק עינב שיף בוואלה, בוחרים את אלבומי השנה הישראליים, וכתמיד אצל וואלה תרבות הבחירה היא מהטווח הפחות מיינסטרימי של הסקאלה (וטוב שכך!). תמצאו שם, לאו דווקא לפי הסדר, את יהוא ירון, שלום גד, אומללה, נעם רותם, ברי סחרוף ועוד ועוד. שימו לב שהמצעד עובד הפוך: האלבום שרשום כ-1 הוא למעשה האלבום העשירי המצעד, והאלבום מספר 10 הוא-הוא המקום הראשון. למה? מי יודע. [עברית]
4. Ynet מזמינים אתכם להצביע לשיר השנה הישראלי, במצעד שנערך יחד עם כמה מתחנות הרדיו האיזוריות היותר נוראיות. אל תצפו לראות שם יותר מדי שירים שאתם אוהבים, אני הצלחתי למצוא שם רק שני שירים להצביע להם. פני המיינסטרים כפני הכלב. [עברית]
5. ליאור שיינברגר בוחר בנענע10 את אלבומי השנה בהיפ-הופ הישראלי, ומצרף מספיק דוגמאות כדי שכל מי שעדיין חושב ש"היפ הופ ישראלי" זה סאבלימינל או סתם חרא, יבין שמדובר פה בקלחת די רותחת של כישרון. [עברית]
6. במאי קליפים ישראליים כמו גל מוג'ה, נועם ורדי ונמרוד שפירא בוחרים את הקליפ הישראלי האהוב עליהם השנה. בחירות יפות, חבל שאין בארץ ערוץ שיקרין אותם. [עברית]
7. בן שלו המעולה בוחר בהארץ 10 אלבומים ישראליים שאתם צריכים לשמוע. "השנה העברית המסתיימת היתה שנתם של הזמרים הנידחים. אף על פי שהזרמים המרכזיים של המוסיקה הישראלית לא הציגו שום בשורה, נוצרו כאן לפחות עשרה אלבומים של מוסיקה עמוקה ואמיצה, רלוונטית ומרהיבה ביופיה". [עברית]



8. בלוג המוזיקה המעולה קפה גיברלטר, שעוסק בסגנונות מוזיקה שונים ומרתקים שנוצרים מחוץ לעולם האנגלו-אמריקאי השולט, קיבל גרסה באנגלית. שלחו לכל קורא אנגלית שאתם מכירים. הם יודו לכם. [אנגלית]


שתי תמונות מתחילת הניינטיז ברצף? חכו, בתמונה הבא זה עוד יותר גרוע

9. הרולינג סטון נותן סטרימינג משמח מאוד לאלבום הפסקול הכפול של "Twenty", הסרט התיעודי החדש של קמרון קרואו על פרל ג'ם. יופי של פסקול, וגם יופי של סרט. לשמחתי (העצומה) הוזמנתי להקרנת עיתונאים שלו ואני יכול לומר לכם בביטחון: לכו תראו אותו. או לפחות קראו את השרשור מתגובה 16 הנפלאה בביקורת המקושרת. [סטרים; עברית]
10. "Twist", שיר חדש לתום יורק, יותר ברוח Brainfeeder מאשר The Eraser. האמת היא שזה קצת נשמע כאילו רייסקינדר שיחק לו עם הערוצים. [מפ3]
11. אסף שגיא ואני עובדים במרץ על הרכבת הליינאפ לאירוע ההרצאות הקצרצרות הבא של 11:11, שייערך ב-11 בנובמבר. אם אתם מעוניינים להרצות, זה הזמן לשלוח לנו הצעות להרצאות. [עברית]
12. אנחנו לא סוגרים את הבסטה, אלא רק מקפיאים את הבסטה. אחרי 5 שנות פעילות, בנימין אסתרליס ואני החלטנו לא לקבל יותר חומרים חדשים להוצאה בלייבל הקטן שלנו, Hiss Records. הקטלוג הקיים עדיין יימכר ויישאר כולו גם בבנדקאמפ, ואנחנו לא מתחייבים שההקפאה הזו תהיה תמידית. אבל נכון לרגע זה, אל תשלחו לנו יותר חומרים, בבקשה. [עברית]
13. אני אוהב מאוד את "תמיד אותו דבר", שיר חדש של סמדר אקראי, למרות ואולי בגלל ההשפעה הברורה מאמיליאנה טוריני. [סטרים]
14. "הארץ" שינו את אתר האינטרנט שלהם, כולל עיצוב מחדש וחלוקה קצת שונה למדורים, פונקציות חדשות או מעודכנות וכו'. בסך הכל אני ממש לא מת על עמוד הבית החדש, שהפך למבלבל מאוד בשל היעדר כל היררכיה ברורה של תוכן. אבל שני יתרונות עיקריים בעיצוב החדש הם שנוח יותר לקרוא את הטקסטים בתצוגת עמוד יחיד, ושיש פיד רסס לכל כותב וכותב. בשבילי ובשביל האנשים האחרים שחושבים שבן שלו הוא מבקר וכתב המוזיקה הכי טוב בארץ, מדובר בחגיגה. הוסיפו את זה לקורא ה-RSS שלכם ותקבלו אותו ישירות בלי כל שאר הבלגן. [עברית, RSS]
15. The Aprons הן צמד תל אביבי נפלא המורכב מטליה פרי וחוה כהן. אני מחכה לאלבום שלם מהן כבר שנים, ובינתיים מתענג על הופעות נדירות שלהן כשאני מצליח לתפוס אותן. עכשיו הן מוציאות שיר רשמי חדש, "This time", דווקא לא אחד הקטעים הגדולים שלהן בעיניי, אבל אולי זו סנונית שמבשרת את בוא האלבום. [סטרים]
16. גלי אלון הוציאה אלבום. קליה מור, מבקרת ותיקה ב"עכבר העיר", כתבה עליו ביקורת קצרה, שבסופו המליצה שלא לקנות את האלבום. איה כורם קראה את הביקורת והתרגזה מספיק כדי לצאת בנחישות כנגד הביקורת, בטור באתר "סלונה". מה שמעניין פה הוא לאו דווקא האלבום, אלא הדיון: האם זה לגיטימי לגמרי מצידה של קליה מור לא רק לקטול את האלבום (שזה, אני מניח, מקובל על כולנו) אלא ממש להמליץ להתרחק ממנו? האם הביקורת של איה כורם כלפי הצעד הזה גם הוא לגיטימי? הדיונים רוחשים בתחתית הטור, וגם בפייסבוק של העונג דשנו מעט בעניין. מה אתם חושבים? [עברית]


רק לי התמונה הזו עושה צמרמורת, ולא נעימה?

17. המלצת הרדיו השבועית: מגזיני מוזיקה בכל העולם, אונליין ואופליין, מוצפים במחוות וספיישלים לרגל 20 שנה לנוורמיינד ורובם נשמעים או נקראים אותו הדבר: סקירה היסטורית כזו או אחרת, פעם מול עכשיו, פלוס כמה מהקטעים הגדולים באותו אלבום, כמובן. בגל"צ החליטו לעשות משהו קצת שונה (או דומה, אם שואלים את ספין מגזין) והזמינו מוזיקאים ישראליים להקליט קאברים לשירי האלבום. בתכנית, שתשודר בגל"צ במוצ"ש הזה ב-21:00, תשמעו בין ראיונות עם מוזיקאים ומבקרי מוזיקה גם קאברים שהקליטו במיוחד אטליז, חמי רודנר, אביב מארק עם דראנק משין, לורנה בי, שרון קנטור ואלעד ליבמן, שרון מולדאבי ודויד פרץ, יותם בן חורין, וגם רמיקסים של ארז טודרס ואלון כרמלי (התפוחים) ודיגיטל_מי! חגיגה רצינית. [גל"צ אונליין, 96.6FM וכאלה]
18. [תודה לשלומי] דירהוף יוצאים לסיבוב הופעות חדש (אולי יגיעו אלינו שוב?!), ומפנקים אותנו באלבום הופעה שלם בחינם, להורדה והאזנה באתר הבית שלהם. כתמיד, כיף גדול. [אנגלית, סטרים, זיפ]
19. באיזשהו שלב בחיי התאהבתי קשות בטורי איימוס, או ליתר דיוק ב-Little earthquakes (שאני עדיין גורס כי הוא טוב לאין ערוך מ-Boys for Pele, בניגוד לדעותיהם של רוב חבריי). בערך עשור מאוחר יותר הבנתי שכל האלבומים שטורי מוציאה בימינו נשמעים דומה מדי, מנייריסטיים מדי בעיניי, ואני פשוט לא מתרגש מהם יותר. בכלל. אני לא יודע אם היא מיצתה את עצמה או שאני פשוט השתניתי, אני מניח שזו תוצאה של שני הדברים. השבוע התברר לי שיוצא לה אלבום חדש, Night of hunters, שלחניו מתבססים על יצירות של באך, שופן, שוברט וסאטי. הגיע הזמן שהיא תשבור קצת כיוון ותצא מהשוחה המוזיקלית שבה היא התחפרה. NPR מציעים את כל האלבום להאזנה, ואני הולך לבדוק אם יש בינינו עדיין ניצוץ. [סטרים]
20. יש פה כמה אנשים שהאייטם הזה יעשה להם את השבוע: EP חדש לינס לקמן, להאזנה חופשית בסאונדקלאוד. [סטרים]
21. "Not long now", שיר חדש של נער הזהב ג'יימס בלייק. [סטרים]
22. בחייאת, תקשיבו ל-"Identity", בי-סייד אדיר של Austra, אחד ההרכבים החדשים שעושים לי את השנה הזו לטובה הרבה יותר. אם עדיין לא שמעתם את אלבום הבכורה המצוין שלהם, Feel it break, עשו לעצמכם טובה והניחו עליו את היד (או את סמן העכבר). [סטרים]
23. ערן כותב ב"על הספה" על הקשר הפסיכולוגי-נוירולוגי בין מוזיקה ואוכל, או במילים פשוטות יותר: איך מוזיקה משפיעה על הטעמים שאנחנו חשים? [עברית]
24. [תודה לזהר] אומג! סופר מריו הפך למשחק וידאו ידני בקופסת קרטון!
25. בישראבוט, בלוג הבוטלגים הישראלי המצוין, התפרסמה הקלטת המופע של Jane's Addiction בגני התערוכה, אם חסרה לכם מזכרת. [עברית, מפ3]
26. אורי זר-אביב מראיין ראיון די נדיר (בהחלט קצר מדי!) את יאפים עם ג'יפים לרגל יציאת האלבום הנפלא שלהם, "קיץ של עור נמר". אני חוזר ואומר: כל יציאת אלבום חדש של יאפים עם ג'יפים היא בבחינת נס במוזיקה הישראלית, בטח בתעשיית המוזיקה הישראלית. [עברית]


אוֹם נוֹם נוֹם

27. [תודה לאביב] Eye-candy השבוע: אוכל שנראה טוב מכדי שנאכל אותו. אני לא מבין את הכותרת הזו. הייתי זולל שם בלי מחשבה שנייה את רוב המאכלים, יפים או לא יפים. Feast your eyes. [אנגלית]
28. סטריאוגם מפגיזים עם רשימת 40 ההרכבים החדשים הגדולים של 2011, מסורת שהחלה בשנה שעברה וזכתה לפופולריות עצומה. בצדק רב. למרות שסטריאוגם נוטים להיסחף פעמים רבות על טרנדים ריקים, יש במערכת שלהם מספיק אנשים עם טעם טוב ואצבע על הדופק כדי שביקור שלכם ברשימה לא תהיה בזבוז זמן. אפשר באמת למצוא שם דברים מרתקים, וגם אם לא, אז לכל הפחות לקלוט לאן נושבת הרוח בבלוגיה המוזיקלית האמריקאית. [אנגלית, סטרים וכאלה]
29. עמיחי חסון מראיין את רוני שויקה, מחבר הספר "שיר חדש", וזה ראיון שאתם צריכים לקרוא גם אם אתם לא מתעניינים ברוק ישראלי או בדרשות יהודיות או בשום דבר כזה. שויקה הוא איש חכם והוא אומר לא מעט דברים שמהדהדים הרבה מעל לעיסוק בפרשנות, במוזיקה או בכתיבה. [עברית]
30. יש לי הרבה בעיות עם SALEM, לא הרכב המטאל הישראלי, אבל קשה לעמוד בפני שיר הנושא של האלבום שלהם, King Night, עם ריף הסינתי המאסיבי הזה. השיר, כבר בן שנה, זוכה עכשיו לקליפ שאולי יציף אותו לעוד אוזניים. נגיד, האוזניים שלכם. [וימאו]
31. [תודה לאילנה] מזל שאילנה כתבה לי, כי הייתי בטוח שכבר המלצתי כאן בעבר על קומיקס הרשת הישראלי דברים שקרו באמת, והסתבר שלא. אז ראו הומלצתם. לא הכל מבריק, אבל יש מספיק הברקות כדי להכניס לקורא הרסס. חבל רק שיוצרת הקומיקס נותרת אלמונית – זכותה, כמובן, אבל נשמח להריע לה באופן אישי. [עברית]



32. יש שלושה אלבומים שאני אוהב במיוחד ומחזיק מהם אלבומי קונספט מופתיים, שעוסקים בנושאים קרובים, דומים, לפעמים זהים. כבר כתבתי החודש על The Sophtware slump, ואיך שהוא פיתח את התכנים והגישה של OK Computer. אולי זה רק אצלי, אבל אני רואה קו נושאי ברור מאוד מהניכור והחרדה הפוסטמודרניים והעירוניים של רדיוהד, דרך התנגשות הטכנולוגיה בטבע האנושי אצל גראנדדי ועד התאונה החזיתית של טבע פראי וחברה אנושית טכנולוגית אצל The secret life of Sofia, שלפני כשנתיים שינתה את שמה ל-MILAGRES. שלושת האלבומים האלה מסמנים גם קו הולך ויורד בפופולריות. האלבום של רדיוהד שינה את הרוק העולמי. האלבום של גראנדדי היה אבן-דרך בקהילה האלטרנטיבית בלבד. על מילאגרס רוב האנשים לא שמעו. אני נתקלתי בהם בבנדקאמפ, שם האלבום המעולה המדובר עדיין ניתן להאזנה, והתאהבתי קשות. אני עדיין טוען שמדובר באלבום מופת קטן. "Moose collision" הוא אולי לא השיר הכי בולט או מצמרר באלבום, אבל הוא תמיד גורם לגוף שלי להיות דרוך במתח, והוא מייצג בצורה הכי ברורה את ההתנגשות הזו, התנגשות כל כך שגרתית בארה"ב בין צבי שקפץ לכביש בלילה לבין נהג מכונית, והתנגשות מטאפורית חזקה הרבה יותר. אני ממש ממליץ לכם בחום לשמוע את האלבום הזה. עם קצת צדק\מזל הוא היה משמעותי כמו שני האלבומים האחרים שציינתי כאן. הנה כל האלבום, פשוט תלחצו פליי:

שתהיה שבת שבוגי, ואיפה הסתיו שהבטיחו לי?