כרטיסים במתנה: Kurt Wagner (+ראיון!)
מה יש בו, בקורט ואגנר מלאמבצ'ופ, שמעורר כאלו אמוציות בקרב חסידיו? הרי על פניו, מדובר בפייטן אדיש וקפוא-הבעה, תמיד עם כובע נהגי המשאיות על ראשו והמראה כללי של פועל כפיים אפור מן היישוב שבכוח אקראי כלשהו התגלגל להיות נפח-שירים רב-אמן עם גיטרה אקוסטית ביד במקום פטיש. הקול שלו יציב, כמעט בלתי-משתנה, ההגשה שלו שקטה ומונוטונית. הוא לא צועק, הוא לא לוחש, הוא לא מסלסל. כמו לאונרד כהן, עמיר לב או סטיוארט סטייפלס מ"טינדרסטיקס", השירה שלו נשמעת כאילו הוא יושב מולך על הכורסא ומדבר בנינוחות, בשקט. כמוהם גם הוא יכול לכתוב שיר שובר לב על אישה שמסתכלת מהחלון במשך דקה בבוקר, ואתה לא תבין מאיפה זה בא לך.
בגיל 51, ואחרי 23 שנים בהן צעד עם לאמבצ'ופ בעיקשות באותו התלם, בשנים האחרונות זוכה סוף סוף ואגנר למעט מההכרה המגיעה לו. אלכימאי שירים מבריק, כותב בחסד ומגיש שכל האופי שלו נמצא בניואנסים. ב-6.4 הוא יופיע בבארבי בתל אביב הופעה אחת שאין שום סיכוי בעולם שאני מפספס. זו הזדמנות ותירוץ מצוינים לחלק לכם זוג כרטיסים, וגם לשאול אותו כמה שאלות.
לקראת בואו המבורך והמשמח הזדמן לי לראיין אותו דרך אימייל. זה היה קצר ומתוק, ואני מודה שהתרגשתי מאוד, למרות ואולי בגלל שכל הסיפור נעשה במייל בלבד. לא מדי יום יוצא לך לשאול את אחד מכותבי השירים האהובים עליך כל מה שבא לך לשאול, ועוד לקחת את הזמן ולנסח את השאלות איך שתרצה. ובכל זאת, כל הסיפור נעשה בזריזות אז יצא לי לשאול מעט שאלות,, ומאז עולות לי בראש רק עוד ועוד שאלות שהייתי צריך לשאול ולא שאלתי. אבל מה אכפת לי, תראו, ראיינתי גיבור שלי.
Lambchop – A hold of you
[audio:http://www.playitasitlays.net/wp-content/uploads0209/05%20A%20Hold%20Of%20You.mp3]
הרשה לי להתחיל בהצהרת המובן מאליו – אני אוהב מאוד את לאמבצ'ופ, Damaged הוא אחד האלבומים האהובים עליי, והאלבום החדש פשוט יפהפה. על פי התזה שלי, לאמבצ'ופ מעולם לא הוציאה שיר גרוע, מעטים האמנים שמגיעים להשיג הזה. ועכשיו, לשאלות.
תודה על המילים החמות, זו חתיכת תזה, אני לא בטוח שאני יכול להסכים, אני כותב שירים גרועים כל הזמן, אבל אולי פשוט לא הזדמן לך לשמוע אף אחד מהם.
איך אתה כותב שיר? האם אתה דבק בשיטה אחת, או שמא שיר יכול לצוץ פתאום בכל רגע נתון? האם אתה מפחד, כמו אמנים רבים, שיום אחד תאבד את היכולת לכתוב שירים?
מבחינתי, כתיבה או יצירת שירים היא פעילות שאני נהנה ממנה ואני מנסה לפנות בשבילה זמן בחיי כמו שאני מפנה לדברים אחרים שאני נהנה מהם. אני לא רואה בזה פעילות קדושה שיש לגונן ולשמר כמו איזו חווייה קסומה. נראה לי שאני מנסה להתבונן ולהגיב על החוויות שאני מכיר ואני מנסה ליצור משהו שמגלה משהו שאולי לא התקיים קודם. אני מנסה הרבה שיטות שונות כדי לחלץ את הרעיונות האלה. רעיונות שמבוססים על חיים. אולי מפני שהחיים (החלק ממנו אני שואב) גדושים אפשרויות זה תלוי רק ברצון שלי לבטא ערך רגשי כשלהו. כמו דברים אחרים ממין זה, זה בא והולך.
הצליל האופייני של לאמבצ'ופ מאוד רך, איטי, כמעט עומד – שירים מסוימים נשמעים כאילו הם קפואים בזמן.האם יש נסיון מודע ליצור אווירה כזו, או שהשירים פשוט מתפתחים לשם באופן טבעי?
ברוב המקרים השירים מגיעים לשם באופן טבעי, תלוי בסוג השיר. אני חושב שלאורך השנים, עכשיו זו עשויה להיות הגזמה לומר שלמוזיקה שלנו יש תחושה מאחדת. הרבה שירים [הוא השתמש במילה "Tunes", לשמחתי] הם בעיניי ההיפך מעומדים. או לפחות אנחנו משתדלים שהם יהיו שונים. אוסיף ואסכים שיש משהו מאוד אינטואיטיבי בדרך בה אנחנו עובדים, וקשה להסביר את זה ברהיטות.
Lambchop – Sharing a Gibson with Martin Luther King Jr
[audio:http://www.box.net/shared/static/eozzvj5cvr.mp3]
הדביקו לכם את התווית "קאנטרי אלטרנטיבי". כמישהו שמעולם לא ממש הבין את המונח אני חייב לשאול – אתה מרגיש שהוא מסווג כראוי את הכיוון המוזיקלי שלך?
אף פעם לא הרגשתי שאני מבין את המונח הזה או את הקשר שלו למה שאנחנו עושים, אבל מצד שני אני מבין שאנשים צריכים לתת שם כלשהו למה שאנחנו עושים. יהיה זה מקרה נדיר אם ז'אנר יצליח להיות יותר מאשר תיאור שולי ביותר. אז אני פשוט משתדל לא לתת לזה הרבה משקל.
אתה פועל, כמוזיקאי, כבר לא מעט זמן. האם נמאס לך לפעמים מהמקצוע הזה? האם יש לך חלומות אחרים שתרצה להגשים או מקצועות אחרים בהם תרצה לעסוק יום אחד?
אני חושב שהעובדה שאני מנסה לא להסתכל על מה שאני עושה כמקצוע כשלעצמו איפשרה לי להמשיך בדרך בה אני הולך. במובן מסוים, בראש שלי המילים "מקצוע" ו"מוזיקאי" לא מסתדרות ביחד. "מקצוע" מרמז על כך שאולי יש משהו מתאוות הבצע ביצירת אמנות/דברים/שירים. אז הצד העסקי שבהיותך מוזיקאי יכול לעייף אבל יצירת המוזיקה יכולה להיות מתגמלת בדרכים אחרות. זה מעין סחר חליפין.
———————————————————————————————————-
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (ספרו גם מי כותב השירים שהייתם רוצים לראיין או סתם לשבת איתו לקשקש על כוס בירה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה ושמם יחכה בכניסה. איזה כיף לקבל מתנות!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה רק עד יום שישי!
סחטיין גיא. אגב, בסוף הפוסט שכחת להחליף את המילה "דיסק" (הדיסק יישלח…) במילה "כרטיסים".
נתראה שם?
ארור יהיה הקופי פייסט.
מגניב ביותר!
אני לא בטוחה בכישורי הראיון שלי, אבל הייתי מאוד רוצה לשבת לבירה (אפשר גם וויסקי או יין או כל דבר בעצם, גם פפסי הולך) עם ג'יימס מיינארד קינן. הוא נראה לי כמו איש שיחה מרתק.
אני רוצה אני רוצה
לראיין את ריאן אדמס.
למרות שבשנים האחרונות הוא עושה לעצמו כל כך הרבה נזק תדמיתי (מבחינתי) שהוא מאבד את זה קצת לדעתי
אבל בכל זאת
הייתי שואל אותו מה השיר האהוב עליו מבין השירים שהוא כתב *פיכח* (ולא נראה לי שישנם הרבה כאלו)
אם כבר בירה, אז הייתי עושה תחרות שתייה עם גלעד כהנה. בטוח שהייתי מפסיד, אבל לפחות היו כותבים עלי שיר שיקראו לו "תחרות שתייה".
ביל קלאהן.
את סטיבן קולברט
אני רוצה (וכפי שכבר הכרזתי במקום אחר, דחיתי – כלומר קיצרתי – את חופשתי הראשונה זה הרבה יותר מדי זמן כדי שאוכל להגיע להופעה. כן, זה חשוב יותר!).
לא נראה לי שאני מראיינת טובה מספיק בשביל לראיין את האנשים שהייתי רוצה לראיין.
מאיר אריאל, או ויסלבה שימבורסקה. רוצה כרטיסים! יאאיי!
תכל'ס נראה לי שאת פיט דוהרטי.אבל זה בטח יהיה יותר בירה פחות ראיון 🙂
פי ג'יי הארווי…
קונור אוברסט
נראה בחור משעשע,
בפירוש חובב בירות (הייתי ב2 הופעות שלו והבחור חיסל אותן בקצב).
will oldham
מארק אוליבר אברט.
לראיין את טים הרדין…
אמן אמן אמן
סטיוארט מרדוך
ברמן מהסילבר ג'וז
מארק לנאגן. כי יש לו קול חצץ.
כנראה את אליוט סמית'.
לא בעניין של כרטיס, אבל – מרסי מייס.
הייתי רוצה לראיין את מארק לנגן, כי הוא חצי-אלוהים (ירד חצי בגלל כל הסמים).
הייתי בהחלט רוצה לראיין את ג'ף טויידי מווילקו.
לפני 3 שנים פיספסתי ביום הופעה של לאמצו'פ.. אז יפה מצידו שהוא בא! ואני חושב שאדם גרין יהיה מצחיק וסטפן מריט יהיה יותר מצחיק
אדיר. עבודה יפה.
הייתי שמח לשבת עם גלן האנסארד (The Frames, הסרט Once). בחור מוכשר ומגניב.
חוץ מזה – הוא אירי, אז הוא בטח ישמח לשבת על גינס.
מאחר והבחירות האינסטינקטיביות שלי בטח יכוסו ע"י מראיינים אחרים (ג'רוויס קוקר, ניל האנון ואולי סקוט ווקר) ומאחר והם צעירים וזמינים מספיק לראיונות (אפילו יצא לי לדבר עם אחד מהם 🙂 ), נראה לי שהבחירה שלי היא פיל אוקס (phil ochs).
כן- הבחור קצת מת כבר 30 שנה, אבל זה בהחלט לא הופך אותו לפחות מרתק. ואפילו בזמנו הוא היה מעט מאני דיפרסיבי ומסוג האנשים שיטבעו בתוך הבירה שלהם, אבל כנראה מח סטנדרטי לא יכול להפיק את מה שנשאב משלו.
הייתי שואלת אותו מה בער בו בשנים המוקדמות בהן הוא כתב שירי מחאה מופתיים (ולא הייתי מספרת לו שהם כמעט נמחו מהזיכרון הקולקטיבי), מעלה את ההשערה שהתקופה הייתה גדולה מדי בשביל שירים קטנים וחוקרת האם התרסקות החלום בתחילת שנות ה70 באמת גמרה אותו סופית. אה- והאם הוא חושב שלגזע האנושי יש תקנה וזכות לגאולה עקב קיומם של יחידים בעלי skin too few כמוהו.
חקירות קלילות שכאלו 🙂
לסיום הייתי מבקשת ממנו לסכם את השיר Crucifixion בשתי מילים. מעין תקציר מנהלים של השיר הכי אפי מאז remember the mountain bed של וודי גאת'רי. אני בטוחה שהוא היה מעריך את ההומור- כי אם לשפוט לפי Here's to the state of Nixon and angew גם הצד הזה בהחלט היה קיים בו.
נ.ב- אם בכל זאת צריך לבחור במישהו חי הייתי בוחרת בכ"ז בקוקר בגלל הידע האנציקלופדי שלו בתרבות הפופ, השיר Wickerman וסיפור החיים היוצא דופן (אבא זמר מועדונים מוטרף ומתח מעמדי נוכח).
הייתי שמח לדבר עם ג'ון פרושיאנטה.
אבל גם ואגנר עושה רושם שסבבה.
הייתי שמח לשבת לשיחה עם שלמה (נו! ההוא משיר השירים… לא אכפת לי שזו רק תיאוריה דתית).
לא ראיון, שיחה, אוף דה-רקורד, תראפיה לא מציאותית כדי לחזק את האמונה שלי במציאות, כששנינו במצב מעורער, כשהראש לא נותן מנוחה.
גבריאל בלחסן.
זה פשוט עוד לא קרה. בינתיים.
נדוש, אבל – דייויד בואי. מספיק ותיק בשביל המון סיפורים מעניינים ונסיון חיים, ומספיק תותח בשביל להתגבר על פער הגילאים.
כבר יש לי כרטיסים אבל בכל זאת.
אני לא מצליחה לחשוב על כותב שירים שמעניין אותי, ושלא יגרום לי התקף חרדה תוך כדי ראיון. בכל מקרה: ניק דרייק, מאיר אריאל, ג'וני מיטשל.
איאן קרטיס
טום וייטס
מאיר אריאל.
טוב, מייד עולה לי לראש ל.הכהן הגדול (את השם המפורש אסור לכתוב במלואו),
אבל אם נתעקש על אפשרות פחות בנאלית ויותר ריאלית –
אז אביתר בנאי זה השם השני שקופץ – יכולת השליטה שלו במילים ומשפטים גורמת לי להחזיק את הראש ולומר "פאק, אני בחיים לא אהיה במקום הזה!"
אני רוצה לראיין את פרינס!
אבל לא בטוח שזה לא תירוץ פשוט לשבת לידו על כוס בירה ולהתמלא השראה.
הייתי רוצה לראיין את אליוט סמית.לפני.
ותודה על כל המתנות האופציונליות האלו,זה באמת מחמם לי את הלב…
דיוויד ברמן היא התשובה הראשונה שעולה לראש…
הייתי שמח לשבת לכוס וויסקי עם טוב וויטס.
נשמע לי כמו חוויה הזויה וייחודית שהייתי מוכן לותר על כמה חלקי גוף עבורה…
את קוואמי, ההרכב dan le sac vs scroobius pip, או לו ריד.
אני פה לא בקטע של הכרטיסים ולא בקטע של לראיין
פשוט לשבח על זה שיצא לך לדבר איתו וכמה כיף לראות את זה בכתב 🙂
נתראה ביום שישי.. או בהופעה..
חיבוקים&נשיקות.
בוי ג'ורג'
(כן, כן)
אני ממש רוצה…
ורוצה גם לראיין אץ רג'ינה ספקטור
רוברט ווייאט,
כן, רוברט ווייאט.
אני מקשיב ליצירתו של קורט מזה שנים…
מצפה לחוות את המוסיקה את קולו. לחוש צמרמורת.
נ.ב.
הייתי שמח לקשקש עם סטפין מריט מהמגנטיג פילדז. לצערי עושה רושם שהוא לא פטפטן גדול. 🙂
Yet another vote for P J Harvey.
If only to hear her voice.
הייתי רוצה לראיין את כותב התנ"ך ולשאול אותו על שמואל ב' ומשבר האלבום השני, אך מכיוון שזהותו אינה ידועה אני אסתפק בברנדון פלאוורס כדי שיסייע לי לפצח את חידת האנושי והרקדן ולברר אם גם לו נמאס מכל ה"רוקדים עם כוכבים" הזה.
לו ריד.
האמת, שעם קורט וגנר נראה לי הכי סבבה לשבת לקשקש. הוא כל כך חף מכוכבות, אבל גאון.
מחכה ליום שני ומקווה לזכות בכרטיסים
וואוו איזה מלך
אתם קולטים שעד עכשיו לא ידעתי שהוא בא !
(ג'ייסון ליטל)
וואו, תן לי לחשוב.
הייתי מראיין את זיין האל – החצי המושלם של להקת הדרוזיות – גיא חג'ג'…
יהלי סובול.
איאן קרטיס..אם כי כבר לא יצא בגלגול הזה
לאונרד כהן.
אני חושבת שהייתי מסוגלת לשבת איתו שעות.
קודם כל סחטיין שהצלחת להגיע אליו ככה…
אממ בצורה מיידית מי שקפץ לי לראש זה לאונרד כהן אבל זה קצת נדוש אז אם לא הוא נראה לי שהייתי רוצה לדבר קצת עם ווין קויי מהפלמינג ליפס…ן
Meat Puppet
חייב לברר את משמעות השורה – "Nothing on the top but a bucket and a mop and an illustrated book about birds"
תנסו לדמיין את זה, זה ממש כיף!
דיאמנדה גאלאס
דן אורבך או ג'ק וויאט
לרגל הקאמבק, הייתי רוצה לראיין את אורי פיינמן
בחיי סטוארט סטייפלס זו ההשואה הנכונה….רגוע,חכם ועמוק.
תודה גיא,ראיון נפלא כמו תמיד.
לאונרד כהן,
ואם לא הוא אז לפחות נואל גאלאגר 🙂
אחרי הכל, ג'רוויס קוקר עדיין מסקרן אותי.
בירה וראיון זה:
גרג דולי
ניק קייב
גף טווידי (ווילקו)
אני סתם רוצה להידחף להופעה כזאת בחינם.
אבל יש לי קצת בעיות עם הבארבי.
נראה.
חוץ מזה זאת הכנה טובה לצפיפות בדפש.
לדבר על כתיבה ולשתות בירה? בלי ספק, עמיר לב
לגבי הלראיין.
המ.
אין לי כ"כ שפה אנושית.
ואני לא הומו.
אז אין לי הרבה אפשרויות.
המלצות?
מכירים מישהו שכותב הרבה על מיגרנות ובעיות שינה ?
הם בטח מתים.
כנראה ש…ניק דרייק או קונור אוברסט.
תודה!
זהו.
מצאתי.
מופרך להחריד.
וחלקם בין החיים.
לא שם, כי אם עיסוק.
מי שאחראי על אילו הברות של קול אנושי מסומפלות לקטעים אינסטרומנטליים, בדרך כלל באלקטרוניקה למיניה.
דנס? האוס? לא זוכרת.
זהו.
חלקי מילים וכולי.
מילה שלמה לפעמים.
אבל נתקעתי בשאלה השלישית.
אני גם רוצה לדעת לגבי המבטאים השונים שבהם כותבים את המילים המגונות בגנגסטה ראפ, אבל פעם אחרת.
ענייני סלנג ומבטא.
אינטונציה.
כאלה.
סבבה?
אני מראיין? מה עוד אפשר לשאול שלא יראה כמו גיבוב שאלות סטנרדטיות של כתב שנאלץ לראיין מישהוא שלא מכיר על משהוא שהוא לא אוהב?
אולי אשאל את שלום חנוך אם הבחירות גרמו לו להרגיש שאין שם אף אחד שבאמת מקשיב?
או את ניל יאנג אם הבחירות גרמו להרגיש שאולי בכל זאת יש שם איזו הקשבה?
לאונרד, דחיל רבאק, מה רע ביזה ביקור מולדת?
ענבל פרלמוטר, איך את זוכרת את התקופה הדכאונית לפני שמצאת את התשובה בבודהיזם?
גלעד כהנא, אתה גם שר לפפעמים בהופעות שלך?
גבע אלון, אתה נמצא במגעים על תקליט שירי משוררים?
מתן ואסף, מתי כבר יהיה אינדינגב 2009??????
את בונו
ניק קייב!
ולאונרד כהן
ומוריסי.
למה תמיד מבקשים לבחור אחד? אני כל כך גרוע בזה.
האמתי שבימינו הייתי רוצה לראיין את קרייג פין (Finn!!! שלא יהיו טעויות) של The Hold Steady. מעניין אותי מאיפה הסיפורים מגיעים לתוך השירים היפים שלו.
הייתי רוצה לראיין את איאן קרטיס, לשמוע איך המרגש להיות רלוונטי כל כך גם אחרי 30 שנה אי שם במעמקי האדמה…
נינה סימון
ניק קייב (כולל השפם).
אמנדה פאלמר
רוצה רוצה.
והכי הייתי רוצה לראיין את יוסי בבליקי. בלי שום ספק.
גיאחה, אולי אתה יכול לסדר לי משהו כזה?
בני אמדורסקי!
את חווה אלברשטיין
ותודה על הכרטיסים…
לאונרד ברנשטיין
האליל שלי, ניל יאנג
ואם אפשר לרמות ולבחור מישהו מת-
הייתי הולך ללא ספק על ג'ים מוריסון
אפשר לרמות עוד קצת?
משורר בלבד גם נחשב?!
בוכובסקי. בירות. כל מילה נוספת מיותרת.
הרשימה ארוכה: ג'ימי הנדריקס, טום וויטס, לנון, בן גוריון (!), ניל יאנג, פרץ גולדשטיין, צ'רצ'יל (הבריטי והישראלי).
אבל אסתפק בכרטיסים להופעה!
המילטון לייטהאוזר – "שיחה" ארוכה לתוך הלילה
tnx
מולאטו אסטאטקה
או איירון אנד וואין
הייתי שמח לשבת על ויסקי עם מארק לאנגן (ויסקי, לא בירה!)
או על איזה גינס עם גלן הנסארד מהפריימס ולשאול אותו על האובססיה שלו לסרטים.
אולי לתת איזה סשן טיפול לכריס קורנל ולהבין מה קרה לו בילדות שגרם לו להפוך את עורו ולנסות להיות סתם עוד אמריקן איידול לילדות בנות 12.
בטח היה כיף לדבר עם דייב גרוהל, נראה לי שהוא פשוט נשאר ילד קטן אך מאוד מוכשר.
מארק אברט מהאילז… רק במקום ללא עישון… לקטר ביחד על החיים וכמה שהכל חרא.
אז עם בק, לנסות קצת להכנס למוח המשוגע שלו ולהבין מאיפה הכל בא לו.
ולמה להגביל רק למוזיקאים? צריך לשבת עם מישל גונדרי, לשאול אותו על העבודה שלו עם כל כך הרבה אנשים, ועל הרעיונות המשוגעים שלו, ומה הוא חלם אתמול בלילה, שבטח נראה בקליפ של מישהו בקרוב…
E מהאילז.
טוב, נו, זה בנאלי לגמרי, אבל הייתי ממש מבסוט אם הייתי יכול לשאול את תום יורק מה הוא חושב על זה שאביב גפן אומר לו שיש לו קול של צפרדע, ורק בגלל זה רדיוהד הצליחו.
ת'אמת, היתה לי הזדמנות בהופעה בהוליווד פעם, באפטר פארטי אחרי הופעה שלהם, אבל תום לא היה שם, באופן לא מפתיע בכלל.
יאללה לאמבצ'ופ.
אגב, אני ממובטלי ההי טק, זה חייב לעזור לי לנצח בהגרלה, לא? אין כמו לתת כרטיס מתנה למובטל שאין לו כסף לאחד כזה.
אוף.
ל. כהן.
לגמרי…
ניק קייב, רונה קינן, שלום חנוך…
מוזר שאנשים לא מעריכים מספיק את השירה של האחרון. שירי אהבה בעברית תמיד יוצאים קצת בנאליים או קיטשיים, ושלום חנוך גם אם הוא קצת בנאלי או קיטשי יודע לכתוב ממקום מאוד בוגר. ע"ע "לאט לאט", "קרן שמש מאוחרת" וכו'
לנין ולנון, ואז מקארטני ומקארת'י. ואח"כ הצלבות, וגמר.
סיד בארט
וגבריאל בלחסן.
הייתי מת לקשקש עם ג'ון פרושיאנטה, או טום וויטס, או פרי פארל
זוהר ארגוב 🙂
נראה לי שהכי הייתי רוצה לשבת לשיחה עם הצמד המרגש שכתב את המנון המיעוטים הגדול של כל הזמנים:
"דרוזיות"
אבל גם אדם דוריץ יהיה נחמד. יש לי דבר או שניים לשאול אותו, והוא מספר סיפורים מעולה
אני לא שותה בירה,
אבל שוקו מפרלינים של שוקולד/תה עם:
טום ברמן מדאוס,
אביתר בנאי,
אדם דוריץ מהקאונטינג קרואוז,
בוב דילן,
וכמובן, האיש והלוליפופ- ליל ווין.
david sylvian
אממממ…. פטפוט עם דייב גרוהל נשמע לי מגניב ביותר. בן זוגי, שיחיה, היה מעדיף את ניל יאנג.
אלטון ג'ון (אז מה אם הוא לא ליריקסיסט).
או ריאן אדאמס, דה (אבל בלי ויסקי זה לא יהיה זה, אז אולי נוותר)
בלי ספק שאני אלך על ראיון עם האדם שהציל את חיי אינספור פעמים,
טום ווייטס-שילוב שייקספירי מוכר של כתיבה "גבוהה" ומתעמקת שמשאירה אותך פעור פה כאשר אותו משפט מסתיים בסלנג יאנקי, הומור ביבים נמוך ומלוכלך, שמשאירה אותך, פעור פה….
בוב דילן, כמעט בוודאות. ופחות לראיין אלא יותר להקשיב, הוא אחלה בוב הזה.
אה, ואני גם לא מכיר את lambchop בכלל, אז אפשר להגיד שאם אזכה בכרטיסים אתה תהיה חלק משיקום מערכת החינוך בישראל.
פיינט גינס בהחלט היה בא טוב עם מוריסון, הנדריקס או סיד בארט.
ואם להיות יותר ריאלית, אז מבחינה מוזיקלית- יורן לאנדה. מבחינת כתיבה- ניק דרייק.
לא יודעת,
אבל עד עכשיו, למרות האזכורים החוזרים פה, לא היה לי יותר מדי חשק להקשיב ללאמבצ'ופ,
ו, עכשיו כן.
אולי בהופעה?
Justin Vernon על קפה הפוך גדול חזק, בלי הרבה קצף
אנשים עם זקן תמיד נחשבו בעיניי לשותפים ראויים ביותר לבירה- אי לכך אני ארצה לראיין על כוס בירה את וויל אולדהם או הבחור שהוא iron & wine (וכברירת מחדל את החברה' מזיזי טופ)!!
שבת שלום
אחלה ראיון!
אני אשמח לכרטיסים, הוא מעולה!
היו לי יקרים הכרטיסים ואני חולמת ללכת 🙁
שתהיה שבת מלאה במוזיקה משובחת!
מאיה
מייק פאטון. על בקבוק ג'ק.
בבקשה אני רוצה כרטיס, אני בדיכאון ואין לי מה לעשות בפסח.
למען הצדק!!!
אליוט סמית'? (לא לראיון, לשיחה…)
ביל קלאהאן וטום וייטס ביחד
אחרי שבמקרה שניהם נתקעו עם האוטו בדרך לאנשהו ונפגשו באוטו מוסך רעוע
והחלק ששניהם צריכים יגיע רק לאחר שבוע, ואני במקרה עובר שם ומציע להם טרמפ
מראיין אותם דרך המראה הפנורמית, כי הכיסא שלידי תפוס על ידי פיג'י הרווי
ג'קסון סי. פרנק וטורי איימוס.
[בתקווה ש"עד יום שישי" אומר "עד יום שישי, רגע לפני שהוא הופך ליום שבת"]
טוד אשלי, גרג דולי, או גרנט לי פיליפס.
ניראה לי שלשבת עם איגי פופ לשעת סיפור בגינת הזן שלו יעשה לי טוב.
ועם מייקל דיאמונד הייתי שמח לעשות סיבוב במנהטן.
וסיבוב חנויות תקליטים עם דיג'י שאדו.
הלוואי ואני אזכה!
ברור שטוס וויטס…
שבת שלום.
ג'ארביס קוקר! ג'ארביס קוקר!
תמיד בצהריים יש שמש או שזה לא באיסלנד?