בעונג קרב: Feeling Good
לפני שהולכים מכות:
א. את ימי שלישי בפאב הסילון (אבן גבירול 129, ת"א) ישוב ויאכלס ערן מממלכתה של עוזה, ואותי תוכלו למצוא על עמדת התקליטן הסילון מדי יום רביעי. (כל הנפלאים ששלחו לי באנרים – אנא עדכנוהם [שוב!] ואם יבוא שינוי נוסף – אודיע)
ב. בת'רדלס יש סייל. למה שלא תתחדשו?
כבר עסקנו כאן פעם בשיר של נינה סימון, אז נחלה פייסט מפלה מבישה כשהעזה להתחרות מול הכוהנת הגדולה של הסול. גם הפעם מדובר בשיר שהגירסה הדפניטיבית שלו, או לפחות המוכרת ביותר, שייכת לנינה סימון. אבל הפעם יש לה מתחרים גדולים יותר מפייסט. לטס רוק.
תצלום: Shoothead (cc)
Casus Belli [מי?]
את "Feeling Good" כתבו, בתקופה בה כל שיר טוב נכתב על ידי צמד יוצרים, אנטוני ניולי ולזלי פייסט בריקוס. יחד הם אחראיים, בין היתר, ל-"Candyman" של סמי דיוויס ג'וניור (וכל שירי הגירסה ההיא של "צ'רלי במפעל השוקולדה"), ל-"Goldfinger" של שירלי בייסי וגם ל-"You only live twice" של ננסי סינטרה. לג'יימס בונד היה טעם טוב בכותבי שירים. ניולי ובריקוס כתבו את השיר ב-1965 למחזמר בעל השם הבלתי אפשרי "The Roar of the Greasepaint – The Smell of the Crowd", שנשכח מלב כולם כבר מזמן. רק השיר הזה נשאר, ואני מרגיש אחלה.
1965 Nina Simone
[audio:http://www.box.net/shared/static/tfzmgil6fy.mp3]
בלי מילים…
2001 Muse
לאלבום השיא האדיר שלהם, Origin of Symmetry, שרבבו שלישיית הבריטים הרועשים ביצוע טבעי ואנרגטי לשיר הזה. לא רק מוזיקלית, גם טקסטואלית היה השיר יוצא דופן בין שירים שמתארים כולם תמונה שלילית ושחורה בצורה כזו או אחרת. רק בסוף מוסיף מת'יו בלאמי את הניואנס המסיים שלו לשיר, שהופך את המסר שנותר ממנו. "Free-er than you…" הוא שר, ונועץ מדקרה בנמען/ת השיר. המתחרה הגדול ביותר של נינה, לטעמי.
2005 Quantic Soul Orchestra
[audio:http://www.moteldemoka.com/moka/quanticsoul.mp3]
האמת היא שאני לא מת על הביצוע הזה, אני פשוט אוהב את הקוואנטיק סול אוקרסטרה.
2009 My Brightest Diamond
[audio:http://www.carlsandburgvisits.com/Music/January%202009/07%20Feeling%20Good.mp3]
וזה הכי חדש, למיטב ידיעתי. שׁרה וורדן, הלא היא הבוהק ביותר שלי, מחדשת את הקלאסיקה לכבוד אוסף אינדי חדש ומהמם. הביצוע שלה מעניין בעיניי, מובנה פחות מהביצועים הנ"ל מבחינת עיבוד, ומתקרב מבחינת הגשה לסטנדרטים משוחררים יותר של ג'אז. משהו בהגשה ובקול של וורדן תמיד תופס אותי בבטן.
ולאור דרישת הקהל…
רות דולורס וייס (איזו שנה?)
[audio:https://haoneg.com/fight/ruth.mp3]
ומה דעתכם, מאזינים יקרים? איזו מהגרסאות גורמת לכם להרגיש הכי טוב? האם גם הפעם נינה תחזיק בכתר או שמא בלאמי וחבריו הצליחו להפוך את השיר לשלהם? ואולי דווקא קוואנטיק או שרה וורדן יחטפו את חגורת האליפות מתחת לאפם? הגיבו והשפיעו.
גם לרות דולורס וייס יש ביצוע
http://www.facebook.com/video/video.php?v=46176275862
(מי שיש לו פייסבוק… הרוויח)
קשה לבחור גרסא…
יש כ"כ הרבה לשיר הזה.
זה פשוט שיר טוב!!
ובל נשכח את הגרסה ההורסת של רות דולורס בהדרן.. מנתצת קירות
טוב, המתחרית שמחוץ לתחרות לוקחת את כולם!
האם פשוט החלטת להוציא אותה מהטופס כדי שלאחרים יהיה סיכוי?
בקיצור, רות דולורס וייס. באמת יודעת כיצד להרגיש טוב
גם אני עם רות
יש גירסה נון-פייסבוקית לרות? אוסיף אותה לפוסט בשמחה.
לא הכרתי אף אחת מגרסאות הכיסוי לשיר הזה. באופן כללי, בעיניי, נדירים הם המקרים שבהם הקאברים עולים על המקור (מעדיף Mercy Seat של ג'וני קאש על פני ניק קייב) וככה זה גם פה. אף אחת משלושת גרסאות הכיסוי לא עשתה לי חשק לשמוע אותה מחדש. מצד שני, המקור פשוט גדול!
הימליץ ולא יכיר?
במיקסטייפ הקאברים הזה:
http://infectzia.net/frank/?p=433
אני לא מבין איך אפשר להשוות…
Muse פשוט ממש לא משהו. גם הקליפ פשוט נורא.
השניים האחרים (בכוונה אני לא מתייחס אליהם בשמם) לא מעניינים.
רות דולורס וייס היא פשוט היא, ואם היא לא הייתה "משלנו" אז אף אחד לא היה טורח לרשום.
נינה סימון! בלי שום מאמץ…
נינה ללא שום ספק
הגרסא של היהלום היא מקסימה ומאוד אהבתי אותה
ועדיין הגרסא של נינה היא הדבר האימיתי
רציתי לכתוב מיוז, אבל…
רות. בלי שום ספק.
איזה מדהימה היא.
תשמע. בחרת בשיר כל כך טוב, שהוא באמת נשמע גם נהדר וגם שונה בכל ביצוע כמעט. מקרה דומה הוא I Put A Spell On You. וגם אני אוהב מאוד את הביצוע של נינה, וגם אני הופתעתי והתרגשתי מהפרשנות הכה-דרמטית של רות. בעצם, זה השיר האהוב עלי שלה. 🙂
אהיה כאן במיעוט.
מיוז
למרות שזה ישמע איזוטרי, ל-eels יש בדיסק oh what a beautiful morning גרסה מדהימה לשיר (מהפעמים האלו שהאיילז מנגנים עם תזמורת שלמה) שגורמת למיוז להישמע כמו ילדים.
נכון! ברווז! המיקסטייפ שלי 🙂
אין את הוידאו במקום אחר כי אני העלתי אותו 🙂
אבל אני יכולה לנסות לארגן משהו..
soon
אני דווקא חושב שיש משהו בגירסה של מיוז שהוא יותר מיוחד מנינה סימון.
יש בשיר הזה המון רגש מתפרץ, שלדעתי האישית נינה סימון, שכבודה במקומה מונח, לא מצליחה להביע כמו מיוז.
שיר של חופש אולטימטיבי, וצריך לצעוק אותו ולהתפרץ איתו.
העיבוד המוזיקלי של מיוז הרבה יותר כוחני משל סימון, והשיר הזה דורש את זה.
קצת קשה לי להודות שזה אחד השירים האהובים עלי של מיוז, כשהם לא כתבו אותו, אבל זו האמת.
למרות שבזכות הביצוע של מיוז בכלל הכרתי את נינה סימון (אבוי לבושה), ולמרות שאני מאוד-מאוד אוהב את האלבום הזה ויכול לשיר כל מילה בו (רק לא בקול צפצפני ומסונתז), אני נאמן למקור.
מי כמוך באלים נינה.
הגיע הזמן לתגבר את המיעוט – מיוז! גרסה מעולה, אולי קאבר הרוק הכי טוב לג'אז סטנדרט אי פעם.
My Brightest Diamond.
ככה נשמע הר געש עטוף בקטיפה.
נינה סימון. אף אחד לא יכול לעשות קאבר לנינה סימון.
ואני מתכוון: אף אחד. ממש.
מצד שני, נינה סימון לוקחת שירים של אחרים, ועושה אותם כל-כך מדהים, שנופלת לך הלסת.
מיסטר בוג'אנגלס, נניח.
השיר שעשה לי את התקף החרדה הראשון.
נינה. טוב גם מיוז.
אפילו בחרדה שלי יש הומור פנימי.
נינה נהדרת, אבל אין לי יכולת לשפוט כי השיר של רות לא עובד לי כרגע, וגם של My Brightest Diamond.