11 ביוני 2008

עונג במה: Dinosaur Jr


לו בארלו עושה חיים והרבה מאוד רעש. תצלום: iggy

It's a brutal machine

כאב. זה מה שאזכור יותר מכל מההופעה השנייה של דינוזאור ג'וניור בזאפה. כאב ממושך באוזניים. לא בכדי, כנראה, בחרו הדינוזאורים לקרוא לאלבום האוסף שלהם Ear bleeding country – אתמול בערב ארץ הזאפה דיממה כולה מהאוזניים ועד כמה שהדימוי הזה נשמע רוקנ'רולי, הוא בעיקר נשמע כמו קקופוניה.

הכל התחיל בחימום נאה במיוחד של מלכת הפלקט. אני אוהב מאוד את אלבומי הלהקה הזו, אבל מהפעם וחצי שיצא לי לראות אותה לייב, התאכזבתי קשות. עם זאת, אתמול בזאפה הם נתנו סט קצר ומצוין, ששיאו הגיע בביצוע מורחב ואנרגטי במיוחד ל"חולצה לבנה" מהאלבום הראשון, אולי השיר האהוב עליי שלהם. כבר אז האוזניים הראו סימני התקפלות אל מול הווליום המופרז – בכל זאת, הזאפה הוא מקום די קטן – אבל הסט היה קצר והמנוחה הגיעה במהרה לעור התוף.

הפסקה קצרה בה הטכנאים עלו לכוון את המגברים זימנה לי פגישה משמחת עם יקיר העונג סגול 59, שהתבדח "הם מכוונים את המגברים לאחת-עשרה", ו"הם בודקים שבמיקרופון יש פידבק". ההתלוצצויות שלו עמדו להפוך למציאות.

ג'יי מסקיס, עיוור כעטלף (תודה לאבי על ההגדרה המדויקת), עלה ופתח בלי לומר מילה. מסקיס התעבה עם השנים, אבל הוא עדיין היה שליש ברוחבו מסוללת המגברים האימתנית של Marshall שניצבה מאחוריו וגרמה לי לתהות אם אחרי כל כך הרבה שנים של הופעות הוא לא גם חירש כ… חיה חירשת כלשהי. והרעש התחיל. איזה רעש. אילת יגיל, שהייתה בהופעה ערב קודם, המליצה לי בחום להביא אטמי אוזניים. שיר אחד הספיק כדי להבין שהיא הייתה רצינית לגמרי, ורגע אחד של מקגייווריזם מאוחר יותר, את קונכיית האוזן שלי עיטרה קונסטרוקציית-פאר של נייר טואלט שהצליחה להוריד את הווליום מ-11 ל-9.9, נגיד.

היה כל כך רועש, שרוב הזמן היה קצת קשה לברור את הצלילים הנפרדים מתוך המתקפה העמוסה של הצליל – ובכל זאת היה אדיר. היה אדיר כי "Almost ready" מהדיסק האחרון והמצוין Beyond הוא שיר נהדר ולא משנה באיזה ווליום הוא מוגש לך, היה אדיר כי שעה של רוק משובח זה לא עניין של מה בכך בימינו, היה אדיר בזכות הקאבר ל-"Just like heaven" של הקיור, היה אדיר כי הבסיסט טרח גם לזוז על הבמה ושידרג את כל העניין, היה אדיר כי התפוסה לא הייתה מלאה והיה לי ולידידתי שיר מקום לרקוד ולקפוץ, והיה אדיר בזכות סולו גיטרה מרסק-לבבות-מעורר-זקפות-מקלף-טיח-רוצח-יתומים בן שש דקות שסגר את "Pick me up" (סלחו לי על איכות הווידאו והקול הירודה, זה מה שמצאתי מאמש, ותודה לאורי המלך שצילם!).


מסקיס קורע ת'אוזניים. תצלום: iggy

All work and no play

וכן, חלק מהחברים הטובים והוותיקים היו שם, "Out there", "Feel the pain" ו-"Freak scene", כשהיה אפשר לזהות את השירים. אחרים לא היו שם, כמו "Start choppin", אבל התחושה הכללית הייתה שדינוזאור ג'וניור באים לעבוד, לטוב ולרע.

תזוזה על הבמה הגיעה רק מצד הבסיסט, והתקשורת הטובה ביותר של מסקיס הייתה עם המגברים שלו ולא איתנו. ספרתי פחות מעשר מילים שהוא אמר בכל ההופעה – שזה בסדר, פטפוטי יתר יכולים לקלקל – אבל זה הביא לריחוק-משהו. המתופף חסר ההבעה נראה באופן כללי כמו פקיד-מכות שבא לתת בראש וללכת. מסקיס עצמו תמיד נשמע כאילו העירו אותו מוקדם מדי בבוקר ואין לו חשק לשיר, אבל הביצוע הבימתי שלו הוכיח שהוא באמת לא אוהב לשיר ועושה את זה כדי לצאת ידי חובה – מה שהוא באמת אוהב לעשות הוא לנגן בגיטרה.

בניגוד לשם שאולי יצא לי בטעות כמכור מוזיקה אובססיבי ותיק (תודה, בלוג!), בחיי הקצרים הייתי בפחות הופעות משמתבקש לחשוב. עם זאת, כבר יצא לי לראות אי אלו ידיים מיומנות על גיטרה, אבל עד עכשיו לא עמדתי בקהל משתאה מול גיבור גיטרה של ממש. מבחינתי, כל שיר התחיל באמת ברגע שמסקיס הפסיק לשיר, נשען מעט אחורה ונתן לאצבעות ללכת במקומו. הסולו המדובר היה רק אחד מני קטעי גיטרה רבים ומשובחים, שבשבילי הפכו את ההופעה הזו מדייסת רעש בלתי נסבלת לחווייה מהנה באמת.

רישומים בשולי הפנקס:

  1. זה תמיד נחמד שמוכרים דיסקים של הלהקה מחוץ להופעה, אבל 80 שקל לדיסק, ברצינות? מה זה פה, טאוור רקורדס?
  2. זו הפעם הראשונה שלי בזאפה, והסאונד היה הרבה פחות נורא ממה שציפיתי לו על פי תגובות קוראי העונג פה ושם. מצד שני, בווליום כזה קשה לדעת.
  3. מילה רצינית בעניין הווליום, באמת: אני לא יודע אם זה בגלל שהסאונדמן עבד עם אטמי אוזניים או מסיבה אחרת, אבל זה לא משנה כי הנה השורה התחתונה: זה מכאיב, זה מזיק להופעה, וזה פשוט לא מקצועי. ווליום בסדר גודל כזה מתאים למקום הרבה יותר גדול, וסאונדמן/להקה/מארגן שלא מתאים את הווליום לגודל האולם פשוט עושה עבודה גרועה. נכון, זה רוקנ'רול ובאנו לקבל בראש, אבל באמת שיש גבול. כל מי שהיה אתמול בהופעה יצא עם חירשות זמנית באמת מיותרת, שבאמת פגעה בהנאה ובאמת יכולה לפגוע בשמיעה. ואם השמיעה שלנו תיפגע, איך נהנה מההופעות הבאות שלכם?

גם מדממים מהאוזניים:
רונן צומר במומה | אילת יגיל בוויינט | עמית יולזרי במעריב | בן שלו בהארץ

20 תגובות על “עונג במה: Dinosaur Jr”

  1. מאת נתלי:

    אוח, איזה כיף! איזה כיף! איזה כיף! למה, למה, למה לא הלכתי?
    בעצם אני יודעת למה לא הלכתי. לא הלכתי בגלל מוריסי, לא הלכתי כי חיכיתי לביורק, לא הלכתי בגלל הברידרז, הלוW והגאטר.
    מי תיאר לעצמו שביורק תשאיר לי כסף פנוי?
    אוף!

  2. מאת תמיר:

    Air מגיעים לארץ לשתי הופעות בתאריך דיי חורפי שזה טוב, גיאחה תגיע?

  3. מאת cry no litra:

    תיארת אחד לאחד מה שהיה ביום שני.

    מסכימה עם כל מילה.

    הייתי מוסיפה גם שהשירה של לו בארלו (שגם חבר בסבאדו כמובן) גם לא הבריקה.
    אבל באמת, רק לראות אותו רוקד ומנגן היה שווה.
    פוווווופף הבנאדם יודע לזוז!

  4. מאת שיר:

    לא יכולתי לבקש פתיחה טובה יותר למופעי הקיץ החו"ליים הבאים עלינו לטובה, ותודתי נתונה בעיקר לאטמי האוזניים ולחברתך המלבבת. היה מעולה, מעולה, מעולה.

  5. מאת ירון:

    לא יודע מה נהיה, אבל זה די מבאס להיות בהופעה ולחוות אותה כמבקר מוסיקאלי.

    מה נהיה , כל צופה מבקר ? זאת נהיתה ממש מגיפה. אין צפייה תמה. כל אחד חורץ או מחריץ דין, או לכל הפחות, יש/אין לו שופר, חייב שכל השכונה תדע מה דעתו, כי מלומדה.
    זה לא עניין אישי לך, כי אם, במגיפה עסקינן. גלובלית, גוגלית, בלוגית.

    בשיא הרצינות, זה הולך ומתגחך.

    אבל, יש תקווה ……………………… העיקר שנהנה.

  6. מאת פלונטר:

    מסכים עם פחות או יותר כל מילה.
    ובזכות כאב האוזניים שמלווה אותי ביומיים האחרונים, את ההופעה הזו אני בטוח לא אשכח. וכנראה גם לא אלך יותר להופעות ללא אטמים.
    האמת, תכננתי לקחת אטמים ושכחתי, ובדרך אמרתי לעצמי "טוב, נו, לא נורא". הו, כמה נורא…

  7. מאת גיאחה:

    תמיר – לאור האלבום האחרון והחלש-עד-גרוע של Air, התקשיתי להתרגש מהבשורה על בואם. אבל אני מניח שההתרגשות תבוא כשאאזין שוב ל"אגדת 10,000 הרץ" או ל"מון ספארי" או ל"טוקי ווקי" המעולים כולם. ובהחלט, אין ספק שאגיע!

    ירון – לא חוויתי את ההופעה כמבקר מוזיקה כלל, חוויתי אותה כמי שבא ליהנות בהופעת רוק. אם היית יושב איתי מחוץ להופעה ושואל אותי איך היה, הייתי כנראה אומר את אותם הדברים רק בפחות מילים. עצם העובדה שיש לי פלטפורמה אינטרנטית לשפוך בה את דעתי אולי מותירה רושם שהלכתי להופעה בשביל לבקר אותה, ולא כך הדבר. וגם נהניתי, אבל גם קצת סבלתי :)

  8. מאת ג'יימס:

    נהדר. היה רועש. מזל שלא בזבזתי 200 שקל על ההופעה, אבל לעזעזאל – שלמתי יום אחר-כך 350 שקל על דלק שהביא אותי לקיבוץ אלרום, שזה גם סוג של מה?????????
    אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!
    אוקי, נרגעתי.
    איזה כיף זה הופעות.

  9. מאת ג'יימס:

    נהדר. היה רועש. מזל שלא בזבזתי 200 שקל על ההופעה, אבל לעזעזאל – שלמתי יום אחר-כך 350 שקל על דלק שהביא אותי לקיבוץ אלרום, שזה גם סוג של מה?????????
    אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!
    אוקי, נרגעתי.
    איזה כיף זה הופעות.

  10. מאת תמיר:

    תגיד, גיא עוד לא קיבלת דואר?

  11. מאת יונתן:

    בקצרה – היה אחלה.
    באריכות – מסכים בנוגע לרעש (תכננתי להביא אטמי אזניים, שכחתי, כאבתי את זה עד היום), ואני חושב שבהופעה הראשונה הם לא היו אנמיים-מדי, אבל כמעט. מאסקיס גיבור גיטרה, ונראה לי שהסאונדמן ממש בקטע של האלבומים המוקדמים – כי גם כאן השירה נבלעה ברעש, כמו אז.
    אגב, קראתי בזמנו שהם לא מבצעים שירים שלא מהאלבומים שלהם יחד, מה שהתגלה כלא נכון.
    אה, ומה נסגר עם החולצות של דינוזאור ג'וניור שמכרו בחוץ – יכול להיות יותר ניינטיז מזה?
    או, ודברים טובים – סולואים של מאסקיס גורמים לי לבכי, והיה כיף (במיוחד out there שהוא השיר הראשון שלהם ששמעתי, just like heaven בהתחלה ו freak scene בהדרן).

    מישהו שמע אותם אצל קוטנר (אני לא)?

  12. מאת Oren:

    יונתן, שמעתי אותם אצל קוטנר וגם הקלטתי. לא מצאתי בבלוג שלך את כתובת האימייל שלך אז אני לא יודע איך אני אוכל להעביר לך את הקובץ, אם יש לך רעיון ספר לי כאן. זה 15 מגה בערך, 26 דקות כולל שניים או שלושה שירים.
    היה קצת מביך, קוטנר היה קצת פלדרמאוס בהתחלה, אבל לירון תאני הצטרף בהמשך ועשה אחלה עבודה, מה שגרם לקוטנר להשתחרר קצת (להרגשתי) ולהיות הרבה יותר דומה לקוטנר המקסים שהוא בדרך כלל.

  13. מאת ירון:

    גיחה, סבבה, מאמין אותך.
    בתור קורא, אני התעייפתי.

  14. מאת Snug:

    פעם ראשונה שהרגשתי שאני מדמם מהאוזניים הייתה שבוע שעבר בלבונטין, כשAids Wolf הופיעו עם לבנון וסטרוברי ג'אם. היה בן זונה, וכשדיברתי אח"כ עם יובל מלבנון הוא אמר שאטמי אוזניים רוצחים את המוזיקה ושעדיף נייר טואלט. ניחא.

    מה שכן נשמע שהיה בן זונה בהופעה הזו גם. ושתיהן גרמו לי לתהות כמוך על הפשר של ווליום כזה בהופעות במקומות קטנים. כאילו, מה הקטע? רוקנ'רול או משהו כזה, סבבה, אבל לא צריך לרצוח אותנו. באמת שזה גורם לך לתהות..

  15. מאת יעל:

    בן שלו כתב ביקורת מסוייגת משהו ב"הארץ", ובה הזכיר את רצח עור התוף באיגי פופ באומרו שבסופו של דבר, בהופעה ההיא האוזניים צלצלו, אבל זה היה פחות או יותר הדבר החמישי שאנשים הזכירו, כי ההופעה היתה כל כך מרשימה. על הדינוזאור הוא תהה האם הם הצדיקו את הנזק לשמיעה שנגרם לו…

    לא ברור לי הווליומים הללו. זה לא כיף, זה כואב (אחרי איגי לא יכולתי לשמוע מוזיקה באוזניות שבוע), זה מסוכן, והופך את כל הכלים לבליל ומקשה אחת.

  16. היה כל כך כיף… וכן חברי הטוב עמרם500, חובב דיסטורזן ואאיטיז כבד הציע לי בידידות עמוקה להצתייד באטמים. שמתי עליו זין.

    הרינגטון החדש אצלי רומז לי שעמרם500 צדק, הרינגטון הזה לא עוזב אותי גם כאני ישן.

    היה כל כך כיף!

  17. מאת סגול 59:

    לפני הזאפה, ראיתי אותם ב-91' ברדינג פסטיבל באנגליה (לצד נירוונה, סוניק יות', איגי פופ והמון אחרים), היה כיף אז והיה כיף עכשיו. והיה כיף לפוגשך כמובן.

    שיר שחבל שלא ביצעו: Get Me. אבל חפיף. הרי אי אפשר לקבל הכל בחיים, נכון?

  18. מאת ע.:

    אולי תשמח לשמוע שאמי לו האריס הוציאה אלבום חדש ממש בימים אלו.
    קוראים לו All I Intended To Be.

    אם אתה כבר יודע על קיומו אז אתה בוודאי שמח.

    [אני מניח שלא מנומס להשאיר כאן רפידשיירים]

כתיבת תגובה