24 באוגוסט 2006

ספירת העונג: The fiery furnaces

[כותב: נדב אפל]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

לפני מספר חודשים התקשרו אליי ממועדון ה"זאפה" ושאלו אותי אלו אמנים או הרכבים הייתי מעוניין שהם יביאו לארץ. לא היססתי לרגע – הפיירי פורנייסז, כמובן. "מי?" שאלה הגברת הנחמדה שהייתה בצד השני. הייתי משוכנע שישנה הפרעה כלשהי בקו. הרי זה בלתי-נתפש שאדם תרבותי לא יהיה מודע לפועלה האמנותי של הלהקה החשובה ביותר שקמה בעשור האחרון. לכן חזרתי ואמרתי, "הפיירי פורנייסז", תוך ציפיה למחמאה מיידית על טעמי המוסיקלי המשובח. אתם יכולים לנחש כיצד הרגשתי כשתגובתה של העלמה הייתה "אתה יכול לאיית את זה, בבקשה?". לא נלחצתי. "כמובן", עניתי. "F-I-E-R…" התחלתי. "F-I-R-E…" חזרה אחריי גברת זאפה. "יודעת מה?", אמרתי, "לא חשוב, תביאו את מוריסי".

אכן, גם מכרנו המיזנתרופי סטיבן-פטריק הוא דמות שאשמח לראות על במותיה האפורות של עירנו הלבנה. אולם הפיירי פורנייסז הם שמהווים, לטעמי, את הבשורה האמיתית שלה מצפים העמים היושבים בציון. מתיו ואלינור פרידברגר, אח ואחות מאילינוי, יוצרים בשנים האחרונות את המוסיקה המרתקת ביותר שיצא לי לשמוע. מתיו טוען בכל ראיון אפשרי שההשפעה העיקרית עליו הייתה המיני-אופרות של The Who, אך עבורי השירים שלהם מהווים את הזיקוק הבלתי-אפשרי של הצד השני של Abbey Road לכדי ז'אנר מוסיקלי אמיתי. בשילוב של רוק פסיכדלי, קאנטרי, אינדי, קברט, אוונגארד ופופ טהור, הפיירי פורנייסז מצליחים, מצד אחד, לפרק כל שיר ליחידות עצמאיות, שמאיימות על האוטונומיה של השיר בפני עצמו – ובו-בזמן לגרום לאלבום כולו להשמע כיצירה מוסיקלית שלמה, במובן הטוב של המילה, בניגוד מוחלט ל"יצירות" הבומבסטיות, היומרניות והוולגריות שהרוק המתקדם המטיר עלינו בשנות ה-70'.

כל אלבום של הפורנייסז מהווה חווייה שונה, בין אם מדובר ב-EP הפופי, Blueberry Boat האפי, או Rehearsing My Choir הבלתי-נגיש בעליל (בכיכובה של סבתא פרידברגר). בהופעות שלהם, כך מספרות השמועות (והבוטלגים), כל השירים זוכים לעיבוד חדש ומנוגנים ברצף, מחוברים יחד לכדי עיסה דביקה, קולאז' קוביסטי ללא התחלה וסוף. אף אחד לא נשמע ככה. אף אחד לא מופיע ככה. וגם אם יש מישהו אחר כזה, אנחנו לא רוצים אותו. לא נתפשר. לא ניתן לספק לרפות את ידינו. מפיקים יקרים, זה הזמן לפעולה! הביאו את הפיירי פורנייסז לארץ! מי יודע, עם שם יהודי-גלותי כמו "פרידברגר", אולי אפילו נצליח לדחוף להם ביקור ביד ושם.

להורדה:"Chris Michaels" מתוך Blueberry Boat

[קנייה במוזיקה נטו | אתר בית]

8 תגובות על “ספירת העונג: The fiery furnaces”

  1. מאת גיאחה:

    אני מתנצל – על הפוסט הזה נשלחה הודעה במייל למנויים, פשוט כי שכחתי לסווג אותו כ"ספירת העונג" והוא סווג כ"עונג שבת". הוא עדיין מסווג שם, כדי שהלינק לא ישתנה ויפסיק לפעול, אבל אתקן את זה בהמשך.
    סליחה!

  2. מאת רוזה הגולשת:

    הידדדדדד!!!!!!!! שיביאו אותם מיד!

  3. מאת קסטה:

    אשמח לדעת מתי הגברת מזאפה מתקשרת אליי כדי שאתאם מראש להיות בבית אבל בכל מקרה כולכם ללמוד ולשנן את מהתסריט שנדב תיאר, כלומר

    נגיד אני רוצה את red house painters
    מתחילה לאיית, אם זה לא הולך להגיד-
    לא משנה, תביאו את מוריסי

    זה מה שנקרא
    win-win situation

  4. מאת chrisakachris:

    לא יודע מה אני חושב עליהם, אבל בדיוק ראיתי שיש ראיון עם מיסטר פרידברגר בפיצ'פורק.
    http://www.pitchforkmedia.com/article/feature/37614/Interview_Interview_Matthew_Friedberger

  5. מאת Tyler Durden:

    אף פעם לא התלהבתי מהם.

  6. מאת Mor:

    אני מצטער לדווח שה FFים הצליחו לייצר את ההופעה שהכתרתי בתור "הכי מאכזבת ב 2006".

  7. מאת Ayreon:

    לא יודע לגביי הופעות מאכזבות או לא, אבל השיר הזה שנדב צירף מוצלח מאוד לטעמי. אני הולך להשיג עוד.

  8. מאת הארגו:

    אני דוקא שמחה לדווח שהפיירי פרנסס בכלל, ואלינור בפרט, היו אחת ההופעות המענגות שלי ב-2006. וכרגיל, יש לי הוכחות… :)
    http://www.peasinspace.com/blog/plog/54/

    ואגב, חשוב להזכיר שחוץ מצמד האחים, בהופעות מנגן איתם בס לא פחות מג'ייסון לוונסטיין, מי שהיה פעם הבסיסט של סבדו, שזה, ללא ספק, חתיכת ייחוס באינדי (וביד ושם), וסיבה טובה בפני עצמה כדי להביא אותם לכאן.

כתיבת תגובה