25 בספטמבר 2010

עונג שבת: אם כבר לפרוש אז בסיסט*

"אם כתבתם בחיים שלכם 12 שירים ועכשיו אתם משוכנעים שיש לכם אלבום ביד, צר לי. זה לא עובד ככה. תכתבו חמישים ותבחרו עשרה. תכתבו מאה ותבחרו שנים עשר" – נא להדפיס ולהפיץ בחדרי חזרות. מתוך החלק השלישי במדריך של איה כורם למוזיקאי המתחיל

העונג הזה מוקדש לסתיו, שבמשך שנים קרא את העונג ורק השבוע התחיל ללחוץ על הלינקים.

    <a href="http://rawtapes.bandcamp.com/track/level-vibes">Level Vibes by Raw Tapes Records</a>

  1. זוכרים בשבוע שעבר, שאמרתי לכם שהתחלתי לשוטט בבנדקאמפ ולחפש אלבומים חינמיים מעולים במיוחד להורדה? אז כשהתחלתי בניסוי הקטן הזה, לא חשבתי שאת אחד הדברים הכי טובים ששמעתי בשבועיים האחרונים אמצא ממש מתחת לאף. Raw Tapes הם קולקטיב\לייבל (לא ירושלמי, כפי שבטעות כתבתי) שמתמחה בהיפ-הופ אינסטרומנטלי. החל ממאי 2010 הם מעלים לבנדקאמפ ריליס חדש כמעט כל חודש. כבר נדלקתי עליהם ב-EP המבטיח Street hype של Mad Steve & Rejoicer (הודות לקוואמי, שהשמיע את שיר הנושא ב"קצה"), ומאז עקבתי אחריהם. השבוע הם שיחררו את האלבום השלם והמעניין ביותר שלהם עד כה, Desired in the 3 worlds של Guadaloop, שאסף תקליטים הודיים ובוליוודיים ישנים, קצץ, עירבב והדביק יחד עם ביטים פריכים מעשה ידיו וחבריו ללייבל. התוצאה נעה בין "המממ, רעיון מעניין" ל"וואו, איזה קטע ענק!", כשהתגובה האחרונה שמורה בינתיים בעיקר לשיר הפתיחה שלנו, "Level vibes". את האלבום כולו אפשר להוריד באיזה מחיר שתרצו, כולל 0, ואם נהניתם מהשיר או האלבום, מומלץ מאוד גם לשלם על התענוג. חבורת Raw tapes העליזה אמורה להופיע באינדינגב הקרוב, ונראה לי שיהיה מעניין מאוד לשמוע מה יש להם להציע לייב. [בנדקאמפ = איזה פורמט שתבחרו]
  2. פורסם הליינאפ המלא והמפורט של אינדינגב, לפי שעות והכל, ואני לא מאמין שנשארו עוד פחות משבועיים! איזה אדיר. בקרוב מאוד נחלק פה כמה כרטיסים לחגיגה, ובינתיים נדב מאטמי אוזניים מחלק אצלו בבלוג וכל מה שאתם צריכים לעשות הוא ליצור משהו יצירתי שקשור לאינדינגב בצורה ישירה או עקיפה. [ניפגש בדרום]
  3. בבל (אין קשר להוצאת הספרים) הוא כתב עת לתרגום מלשונות העולם, שזו יוזמה סופר-דופר-טריפל מבורכת ונפלאה בעיניי. כששוק הספרים הישראלי קובע איזה לשונות נקבל באופן קבוע (אנגלית, ספרדית, פורטוגזית), טוב שיש גם מי שיתרגם ויביא לנו בעברית ספרות משפות זרות באמת ומתקופות שונות. בגליון הראשון (שזמין מודפס, או ב-PDF) של כתב העת אפשר למצוא יצירות המתורגמות מבבלית, מטורקית ואפילו מאספרנטו. יניב גבאי-מילר ותמר מלינוביץ' גם הקריאו בדרמטיות את הטקסטים ואפשר לשמוע אותם כקובצי אודיו. [עברית, PDF. מה קרה באמת למדור תרגומי השירה ב"הארץ"?]
  4. אם אי פעם נדלקתם על מישהו בפייסבוק, ודאי תזדהו עם שיר הפתטיות של שיר-רן ינון, בקליפ שבוים על ידי חברי מורפלקסיס. [טיוב]

  5. רק ניל יאנג והגיטרה שלו. לפעמים לא צריך יותר מזה

  6. מה? מתי ניל יאנג הספיק להוציא עוד אלבום? הקשיש הזה עובד כמו קומביין, לא נח לרגע. Le noise, האלבום החדש שלו, הוא ניל יאנג סולו, מה זה סולו, רק הוא והגיטרה החשמלית והקירות. אלבום עירום, אבל עירום שעוצב על ידי מעצב עירום בכיר, דניאל לנואה, מפיק ואיש סאונד ותיק ומבוקש (שעבודותיו המפורסמות והנקיות ביותר היו עם בוב דילן, פיטר גבריאל, יו-2 ועוד). אפשר לשמוע את האלבום במלואו ב-NPR לתקופה מוגבלת. אני אישית הייתי שמח לשמוע את יאנג עירום דווקא עם סטיב אלביני, שזה סוג העירום המוזיקלי שאני מעדיף. [אנגלית, סטרים]
  7. קסטה מקשרת לסדרת פרסומות ערביות קורעות מצחוק לגבינה. מי שלא ראה את הפרסומת לגבינת פנדה, לא ראה פרסומת לגבינה מימיו. [טיוב]
  8. אז טכנאי אחד הדביק מצלמה לקסדה שלו, ויצא לעבודה. העבודה הזו הייתה לתקן אנטנה בגובה קצת יותר מחצי קילומטר מעל האדמה (!!!). ואין לו רתמה, או חבל ביטחון, או מצנח לצורך העניין. אם זה נשמע לכם טריוויאלי, נסו לצפות בווידאו הזה בלי שהלב שלכם יתחיל לדפוק מהר יותר. בהההההההההה. [אנגלית, וידאו]
  9. אחרי המאמר המדובר של יונתן קוטנר (אודות הציניות של תקשורת התרבות בארץ) נראה שהדיונים בנושאי התרבות העצמאית בארץ עולים שלב והופכים מקטעי שיחות בפורומים או על בירה למאמרים מנומקים ואישיים. אני אישית מברך על זה, כקורא וכמי שלפעמים גם לוקח חלק בדיונים האלה. עכשיו פרסם שי ליברובסקי, דיגיטל_מי בשביל חובבי הביטים שביניכם, פוסט חדש ומרתק בבלוג שלו, בו הוא תוהה ונותן את דעתו על תופעת הכרטיסים הזולים להופעות הגדולות והתמורה האפסית של האמנים מהן. האם להקה צריכה להסכים להופיע במופע שייתן לה חשיפה או קהל, פעם אחר פעם, בלי לקבל תשלום הולם? הדיון הזה מתעצם נוכח אינדינגב המתקרב. חובה לקרוא, בעיניי, וכדאי גם להשתתף בדיון (או לפחות לקרוא אותו, כי כמו במקרה הפוסט של קוטנר, גם כאן דעתו של שי היא בהחלט לא היחידה בדיון). [עברית]
  10. האמת העצובה היא שמעולם לא אהבתי את שלום גד. הכרתי אותו באיזור סוף התיכון, כשחבר טוב שלי קנה שני דיסקים שלו באוזן השלישית. שמעתי אז, לא נדלקתי, והמשכתי הלאה. מאז שמעתי את השם של גד נלחש בחרדת קודש בפורומים של מוזיקה ישראלית, בקרב מביני עניין ואוהבי הופעות, מין כת שלא-רוצה-להיות-סודית כזו של יודעי ח"ן, שקורצים זה לזה פעם בכמה שבועות: "אתה בא היום לשלום באוזן?". אבל אני נותרתי מחוץ למעגל. בכל פעם שיצא אלבום חדש נתתי האזנה, בדרך כלל לא אהבתי את השירה עתירת האות ה', המוריסית, של גד, ואיכשהו, אף פעם לא באמת נלכדתי בקור. לפני כמה חודשים הוציא גד את "קוץ ברוח" בחינם בבנדקאמפ, ושמחתי מאוד – בעיקר על המהלך, פחות על המוזיקה ששוב לא סחפה אותי, אבל בהחלט נעמה לי יותר. והשבוע, כשגד הוציא (שוב!) אלבום חדש בחינם בבנדקאמפ, הורדתי, הקשבתי, ומצאתי את עצמי לוחץ פליי ברגע שנגמר האלבום. וזה קרה איזה 6 פעמים ברציפות. ומאז כבר שבוע שלם אני שומע את היהודי המעופף, אלבום חדש של שלום גד, שניתן להאזנה חינמית ברשת ול-500 הורדות חינמיות (לאחר מכן הוא כנראה יעלה כסף, בהתאם למדיניות החדשה של בנדקאמפ). התאהבתי. מה זה התאהבתי, עם פליק-פלאק לאחור וסיבוב בורג באוויר. אני חושב שכמו בהרבה מקרים של התאהבות, זה בעיקר עניין של תזמון. שלומגדים ותיקים אומרים שהאלבום החדש הוא דווקא לא אחד המדהימים שלו. אבל הוא כנראה הגיע לי בדיוק ברגע הנכון. ואני מפזם את "חיי נצח" כבר שבוע, מצטט את "מישהו צוחק עליי למעלה", שר את "מישהו לקחת הביתה" ברחבי הסלון, מתרגש מ"אנדורפין", מפסיק לנשום תמיד באותה השנייה ב"עמוק באוויר" ומהנהן בעצב ב"הכסף". ולמי אכפת אם לשלום גד יש אלבומים יותר טובים? זה נפלא, יש לי לאן להתקדם. איזה כיף להתאהב בזמר מבריק, אפילו באיחור. [בנדקאמפ]
  11. [תודה לעשרות אלפי השולחים] לדיוויד פינצ'ר יש סרט חדש (על פייסבוק, אבל זה שולי, השאלה הגדולה היא מה פינצ'ר ייקח מהסיפור של הקמת פייסבוק), ואם זה לא משמח מספיק, אז טרנט רזנור ואטיקוס רוס אחראיים על הפסקול, ונותנים 5 שירים ממנו להורדה בחינם. [לא דרך הפייסבוק, תודה לאל]
  12. איך, לכל הרוחות, פספסתי את זה? טום ווייטס שר את שיר הנושא של "איירון מן 2"?! לא, לא באמת, אבל החיקוי כל כך טוב, שלרגעים זה ממש מבלבל (ומאוד מצחיק). [מפ3]
  13. טוב, הטור הקטן הזה פשוט עשה לי את יום שישי. אריאל הירשפלד נזכר בגשם. [עברית]
  14. ליה פן מראיינת את תמיר מוסקט המצוין, שהפך למפיק-העל הישראלי היחיד שאני יכול לחשוב עליו בעשור האחרון (והפיק את אפרת גוש האחרון, אורן ברזילי, הבילויים וכמובן, הבלקן ביט בוקס) וחזר לאחרונה לישראל אחרי עשור בניו יורק. מעניין לראות את המוזיקה מהצד שלו, למרות שהראיון הזה יותר מתעסק ב"אז מה אתה עושה עכשיו" ופחות ב"איך אתה עושה את זה". [עברית]
  15. אם כתב העת לספרות מתורגמת לא מספק את יצר הספרות המפותח שלכם, פאר פרידמן כותב בלוג שמתרכז בספרות ותרבות צ'כית (מיכאל, זה במיוחד בשבילך). בינתיים הוא הספיק לכתוב על "סכסוך כוכבות הפופ/עבר שמרעיש את הרפובליקה" (הניסוחים שלו), ועל "לודביק ואצוליק, אחד הסופרים המוערכים בצ'כיה, ומלחמתו בקומיקס". נהדר, או איך שלא אומרים נהדר בצ'כית. [עברית]
  16. אלבום הבכורה של רוני אלטר, כיס אוויר, עלה במלואו לבנדקאמפ (יאי!) להאזנה חופשית. [סטרים]

  17. Too god damn cute

  18. [תודה לאביטלי] לנו יש חתולים, להודים יש קופים, ולאמריקאים יש סנאים. הסנאים האלה צריכים לבנות קן, וסנאית אחראית אחת החליטה לבנות קן צמוד לחלון של משפחה סקרנית, שמיד התחילה לצלם את חייה של הסנאית ולהקת גוריה הקטנה. וזה חמוד כל כך שבא למות, אבל בסוף מעדיפים שלא למות אלא להקליק לתמונה הבאה – הרבה יותר מומלץ אבולוציונית. [אנגלית, פיקסלים]
  19. עומר ממליץ על הבלוג של מרב כהן-הדר, מורה למוזיקה, שמסבירה ומפרשת רעיונות ומושגים מוזיקליים תיאורטיים, וכותבת על הוראת מוזיקה ועוד מיוזיק-רילייטד-סטאף, כולל פוסט-תרגיל מאלף על 101 כלבים וגנבים (בחיי). שווה למוכנים להתעמק ולקרוא, לא למרפרפים. [עברית]
  20. [ויה ויה] אין כמו מחולל שמות לשכונות ירושלמיות כדי להרגיש את רוח החג. [עברית]
  21. אני מניח שחלומה של כל להקת רוק שנותנת בראש הוא להופיע עם קיר של מגברי-ענק מאחוריה. ואם אין לכם כסף להרשות לעצמכם את זה, תמיד אפשר לזייף. [אנגלית]
  22. עמי טרייביטש, המתופף של הצ'רצ'ילים, הלך השבוע לעולמו מדגום לב. המעריץ יאיר יונה הזמין את איסר טננבאום, המתופף של רוקפור ומעריץ גדול גם הוא, לכתוב על טרייביטש עם לכתו. [עברית]
  23. [תודה לתמר] OK Go ממשיכים לבסס את מעמדם כערוץ יוטיוב ותו לא, והפעם הם מגייסים לעניין חבורה של כלבים מאולפים שיהיו כל כך חמודים, שלא תשימו לב לכך שהשיר ברקע משעמם תחת! וזה שוב מצליח להם! [טיוב]
  24. אופיר טובול כותב בקפה גיברלטר: ההשתלטות של המוזיקה המזרחית על התרבות הישראלית עדיין לא הגיעה בכלל. הוא כותב הרבה מאוד דברים שאני לא מסכים איתם, אבל הוא כן כותב משפט שאני אוהב מאוד: "בזמן שאנחנו מתבוססים במאמצי הבדלנות, עולם שלם של מוזיקה חוגג את הרב תרבותיות ואת המגוון. בבורות שלנו אנחנו מפספסים את מה שקורה סביבנו". וכדאי לפקוח את האוזניים, לא רק למזרחית. כל מי שחושב שהוא שונא ז'אנר מסוים, בדרך כלל מפסיד כי החלק הירוד של אותו ז'אנר (לרוב גם החלק הקולני או המדובר ביותר) מרחיק אותו מהדברים היפים. כמו במזרחית כך בפופ, באינדי, ברגאיי, בג'אז, בהיפ-הופ ישראלי. [עברית]
  25. אם הקור הצפוי הוא לא סיבה מספיק טובה לחכות לאביב 2011, פיונה אפל אמורה להוציא אז אלבום חדש, ראשון מזה 5 שנים. אולרייט! [אנגלית]
  26. חדשות שאני מתעלם מהן: קליפ חדש לסאונדגארדן?! [וידאו]

  27. כן כן, גם אני בקטע

  28. בעז יניב כותב על רייסקינדר [בנדקאמפ], "משורר הלו-פיי" כהגדרתו הקולעת של יניב. מי שלא ראה עדיין את רייסקינדר מפסיד את אחת ההופעות הכי מפתיעות ומקוריות בארץ, וכמו שמציין יניב בפוסט שלו, הקהל נחלק מהר מאוד לאנשים שנדלקים לגמרי ולאנשים שפשוט לא קולטים מה הקטע. וזה בסדר. [עברית]
  29. [ויה ויה] אני חייב להודות שאני לא מכיר ולו קטע אחד של Miss Kitten, אבל בחירות האלבומים שלה במדור "בית התקליט" בוואלה היו לעילא ולעילא. [עברית]
  30. Roots Manuva המעולה מתראיין ל-Quietus כחלק משבוע המוקדש לנינג'ה טיון במגזין. [אנגלית]
  31. אמנות רחוב בהשראת Windows. קיוט. [פיקסלים]
  32. תזכירו לי להביא את דארת' ויידר לסדנת הבלונים באינדינגב. [פיקסלים]
  33. מזמן לא כתבתי כאן על אהוב לבי עוזי פיינרמן רמירז והאמינו לי, זה לא כי הוא לא עשה כלום. הוא פשוט הפך כבר לחלק כה קבוע מהבילויים החודשיים שלי, שהנחתי שכולם כבר מכירים אותו (וטעיתי). בינתיים הוא הספיק להשלים אלבום בכורה יפהפה ועכשיו כבר הכל מוכן ובאוקטובר הוא יצא (הידד!) בהופעת השקה מפוארת. אחרי סינגל הבכורה, הוא מוציא עכשיו סינגל נוסף, "Confide in me", אחד השירים האהובים עליי באלבום, ויאיר יונה מפנק במפ3 עסיסי. [מפ3]
  34. נדב הבר כותב בקפה גיברלטר על מקורות הג'אז: על ההזדמנות הנדירה שהעניקה לשחורים ניו-אורלינס של תחילת המאה העשרים, על הבלוז, ועל הפרדה גזעית. [עברית]
  35. הלייבל Asthmatic Kitty מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לקראת יציאת האלבום החדש של סופיאן סטיבנס, האמן הרווחי ביותר שלהם, הם מתכוונים להציע את האלבום במחיר מוזל להורדה דיגיטלית דרך אמאזון (מה שהטיס את האחרון של ארקייד פייר לראש מצעד המכירות האמריקני), אבל בו בזמן מפיצים מייל לרשימת התפוצה שלהם, ומבקשים בנימוס לרכוש את האלבום הדיגיטלי במחיר מלא. כלומר, מנסים לשכנע את ההארדקור פאנז לשלם מחיר מלא, וגם לפתות את המעריצים הפחות אדוקים במחיר מוזל. גישה מעניינת. [אנגלית]

  36. (CC)

  37. עם כל הדיבורים האלה על אינדינגב וגשם ושאר ירקות העונה, מצאתי את עצמי כמה פעמים השבוע נעצר בשטף השגרה, מסתכל על התאריך בשעון וממלמל לעצמי בתדהמה "אני לא מאמין שעוד שבוע אני עומד לראות את ג'ואנה ניוסם בהופעה…". השבוע אחזור לכל האלבומים שלה – לרענן את השירים בראש שלי, ובעיקר להתרגש לקראת. עדיין לא עיכלתי את כל האלבום המשולש האחרון שלה, אבל אני כבר מכיר בעוצמת היופי שלו. עם זאת, אני רוצה לסיים השבוע דווקא עם שיר מהאלבום הקודם, Ys המופתי, שעדיין מביא אותי לכדי דמעות (ונותר לי רק לייחל לכמה שיותר שירים ממנו במופע), "Cosmia". כי השבוע ביום חמישי אגשים חלום. כי הסתיו הגיע והאלבום הזה הוא הסתיו הכי יפה שאני מכיר. כי הלחן שמתפתל ונחלץ במיתרי הנבל הדקים מבין ערפילי כלי המיתר באיזור 01:30 הוא מהמם, ואין דבר שאני רוצה עכשיו יותר מלהישכב על הספה בסלון מול הרמקולים, עם חוברת המילים של האלבום הזה ולחזור עליהן בלי קול. אולי רק להגיע להופעה הזו בחמישי. איזו התרגשות. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, שתהיו אך שמחים, תשבו בסוכות רבות ככל האפשר, תארחו אושפיזין מן המשובחין, תלבלבו כלולב ותעשו מין כשבעת המינים, לפחות. חג שמח!

*תודה לאביטלי על הכותרת ♥

24 תגובות על “עונג שבת: אם כבר לפרוש אז בסיסט*”

  1. מאת מניסיון:

    מהניסיון שלי, אם מתחילים לטחון אומן לפני הופעה, כדי "להיות מוכנים ולזהות", מגיעים רווים וההופעה מתבאסת לך בפרצוף.

    לא נורא אם לא מכירים קטע זה או אחר, שם של קטע זה או אחר. אין דרישה כזו.
    ממילא את השירים של ניוסום ניתן לזכור רק תוך כדי שמיעה.

  2. כל הכבוד לסתיו על שהוא מגלה עולמות חדשים בקצב שלו. יש לו הרבה עונג להשלים. זה מעניין לקרוא את העיתון של השבוע שעבר, במיוחד החלקים של הפרשנויות הפולטיות, זה גם מאד מבליט את עליונות האינטרנט שבו, באופן פרדוקסלי, מאמרים נכתבים בפרספקטיבה של יותר זמן, כי יקראו אותם גם בעוד חודש, וגם בעוד שנה.

    הפרסומות של הגבינה- קורעת ! לא ידעתי שלערבים יש חוש הומור כזה?
    אני מבין שאסור להגיד כאן שג'ואנה ניוסום משעממת תחת. האמת היא שהיא דורשת תשומת לב רבה מאד, וזה חוץ מזה שהקול שלה קצת יותר מידי דרומי צווחני, אבל כמו שציטטת באייטם 22, צריך לתת הזדמנות לסגנונות מוזיקלים.
    אני ממליץ על האלבום של OKGO, בלי קשר לקליפים, שאפילו קצת הורסים, ואני מסכים שהשיר בקליפ הספציפי הזה, די רדוד, אבל זה עניין של טעם.

  3. מאת ניימן:

    גרמת לי להיזכר בערגה ביום בו שמעתי לראשונה את ג'ואנה ניוסם. יום שהיה אמור להיות די מעפן – בדיוק נקעתי את הקרסול ושכבתי מסכן חבוש בבית – אבל הפך ליום סתיו מדהים עם זמרת אפילו-יותר-מדהימה שגיליתי.

    או כמו שאמר יובל בנאי: "לפעמים החיים הם יפים. בלי להסביר, בלי דיבורים".

  4. מאת עדי ס.:

    הפרסומות הערביות הן מצריות (וקורעות)

  5. מאת ויק:

    הפרסומות הערביות הזכירו לי את wilkins coffee של ג'ים הנסון.

  6. מי זה סתיו? התכוונת לסטו? או סטיוארט כפי שהוא מכונה בלגיון הג'נטלמנים המובחרים???

    מחולל השכונות הירושלמיות פשוט אדיר! היה שם רצף של ארבע שכונות הדסה (נוף הדסה, גבעת הדסה, מעלי הדסה, צמרת הדסה ושיראל!)

    הבחור המטפס על האנטנות, המחשבה שהכי מטרידה את מחשבותיו: "אני מקווה שלא שכחתי את ארוחת הצהריים שלי באוטו".

    אה, ואני מסכים עם אייל, האלבום של "סבבה זוז" מעולה, עם ובלי הקליפים האדירים שלהם.

  7. גיא(חה) ועומר היקרים
    רציתי להודות לכם על ההמלצה החמה והמפרגנת לבלוג שלי.
    אז…
    תודה!

  8. מאת יואב:

    לא הבנתי מה מצחיק בפרסומת שבה משתמשים באלימות כדי לכפות על הקונה את המוצר שלך. כנראה שבאמת ערבים מבינים רק כוח אם זה מה שנחשב אצלם לפרסומת.

  9. מאת מואב:

    דיי מהר נמכרו כל הכרטיסים של ג'ואנה, צפוי והגיוני כשהאולם מכיל כמה מאות בודדים, אז למה הו למה לא לעשות הופעה שנייה ביום שאחרי לאלה שהתעררו מאוחר ?

  10. מאת קוראים לי גונג'ה וזה סופי:

    יש דברים כמו גונג'הסופי שלא באים טוב בהופעה.

    אני מעריך שג'ואנה כנ"ל.

    יהיה קשה לשמוע את האומנות הזו בלייב. שניים שלושה שירים, התרגיל ברור. הגאונות נעשית פשטנית. ומתעייפים.

    (דווקא היתה לי תקופה שיכולתי לשמוע אותה.)

  11. מאת קרפמן:

    ליואב-
    לא הבנת מה מצחיק? חבל. אני מסכים איתך שיש בפרסומת הזה משהו מטריד, אבל ההומור שלה מודע לעצמו, וכך גם הבחירה שלא להיות פוליטיקלי קורקט. זה מזכיר לי סצינות מ-Family Guy או מ-The Office, וכן, הייתי יכול לגמרי לדמיין את הפרסומת הזו בגירסה אמריקאית.

    אבל טעם אישי בצד, הדבר המקומם פה הוא שבחרת להתייחס אל "הערבים" כאל ישות אחת, שמבינה רק כוח.
    אין מקום להכללות גזעניות מהסוג הזה. השנה היא 2010, ואנחנו מנסים לנהל פה חברה משכילה.
    תודה.

    • מאת גיאחה:

      מה שקרפמן אמר.
      והפרסומת הזו מצחיקה כי פנדה זה חמוד והשיר ברקע מתוק ואז היא מתנהגת הפוך מהציפיות שלך, ועוד בשביל גבינה. אם אתה בוחר להיתלות בכך שהפרסומת משודרת במצרים, אתה סתם מפספס את הבדיחה.

  12. מאת ערן:

    מואב- נשארו עוד כרטיסים לג'ואנה גם במיסטר טיקט וגם באתר בית האופרה.

  13. מאת עמרי:

    ניוסום נפלאה בהופעה, ורק רוצים עוד ועוד ממנה ומהלהקה המדהימה שלה (מניסיון).

  14. מאת ראס:

    רוו טייפס לא מירושליים בכלל הם מתל אביב

  15. מאת בקטע בערך:

    אני חייב לדעת- איך קוראים לצעצוע שרייסקינדר הזה משחק איתו ואיך הוא בדיוק פועל??

  16. מאת nn:

    מפתיע- כל התגובות על הפנדה לא מזכירות את העובדה שזה פשוט ציטוט של גירית הקוקאין המטורללת מהסרט המופתי ITS ALL GONE PETE TONG
    סיפורו של די ג'י בעברית, סרט חובה לאוהבי המוזיקה באשר הם!

  17. מאת יואב:

    אגב אינדינגב, אותי לא תפגשו בדרום כי אני מחרים את הפסטיבל מאחר והמפיקים לא משלמים לאמנים המופיעים בו.

    הנה מה שכתבתי בנושא:
    http://culture-agent.com/culture/indie-negev

    ממליץ לכם לנהוג כמוני ולהחרים את הפסטיבל!

  18. מאת עופר א:

    יואב, זה מה שהבנת מהפרסומת של הפנדה? שהערבים מבינים רק כח?? מדהים ומייאש כאחד…

  19. מאת דני קיי:

    גם אני הבנתי מהפרסומות שהערבים מבינים רק כח, אבל מה שנקרא "soft power":
    הפנדה מייצגת את אובמה- חצי שחורה, חצי לבנה, וההתפרעויות שלה, שאינן כוללות אף פעם אלימות כלפי אנשים, מייצגות סנקציות או עיכוב בכספי סיוע.
    D:

  20. מאת ניר:

    מוכר כרטיס לג'ואנה ניוסום במחיר עלות. שורה שלישית!!
    054-4449370

  21. מאת יודה:

    תודה על הקישור והמילים הנחמדות :-)

כתיבת תגובה