8 במאי 2010

עונג שבת: אי אפשר שלא לחייך

לפני הכל:
הזוכים בכרטיס להופעה המשוגעת של האחים רמירז במוצ"ש הזה: גלעד, נדב, חציל, בלה ומיכאל! בדקו מייל!
הזוכים בדיסק של האחים רמירז: מיה, טליה, נוגה, דודו ו-Mer. בדקו מייל!


    הוא התגלח מאז, נשבע לכם

  1. דבנדרה בנהארט חוזר!!! יההההההההההההההההההההההההה! בנהארט, שבפעם האחרונה שהיה כאן (2006?) היה פריק-פולקאי מתפתח ועכשיו, שני אלבומים מאוחר יותר, ברור לכל בר דעת שמדובר באחת המוזיקאיים הכי פוריים, יצירתיים וחופשיים שזכו להיות מוטבעים על דיסק בעשוריים האחרונים, יופיע בבארבי ב-16 ביוני, ואני שמח עד הגג. יש! דבנדרה! אתם יכולים לבטל הופעות של סקוטהרונים עד מחרתיים, מצידי. אחד המוזיקאים האהובים עליי בעשור האחרון חוזר להופעה פה, ממש קרוב, ואני לא יכול שלא לחייך עם שיר הפתיחה "Can't help but smiling", שמתנגן בראשי מאז שמעתי שהוא מגיע. [מפ3]
  2. DJ Shadow האגדי נוחת בארץ, שנים אחרי שיאו אבל כשכוחו עדיין במותניו, להופעה אחת ביום הבסטיליה, 14 ביולי. שמח שמח! ואותי אישית אפילו יותר משמח לראות שקותימאן חוזר להופיע, ויחמם אותו. אדירררררררר. [עברית]
  3. האמן החדש בלייבל שאני מנהל יחד עם חברי הטוב בנימין אסתרליס ("מורפלקסיס") הוא ישי קיצ'לס המעולה, שמנגן ב"יאפים עם ג'יפים" ומוביל את "הפוריטנים הצעירים" (לא אלה). "מוזיקה למיזמוזים", אלבום הסולו שלו שבו התאהבתי יצא אצלנו בקרוב, ובינתיים אתם מוזמנים להתמכר כמותנו לסינגל הראשון מתוכו, "איך אמרת שקוראים לך?". [מפ3]
  4. [תודה לרועי] Phoenix הוזמנו למקסס מחדש שיר של גריזלי בר [אלופי 2009 שלנו!], אך לא העיזו לגעת. במקום זה, הם מציעים לכם לערוך מעין מאש-אפ מאולתר משל עצמכם בעזרת שני נגני יוטיוב פשוטים: אחד מנגן את "Foreground" של גריזלי בר, השני מנגן קטע אמביינטי נהדר של בריאן אינו, ואתם יכולים ללחוץ פליי מתי שתרצו וליצור מאש-אפ משלכם. גדול. [אנגלית, טיובז]
  5. Wolf parade הנהדרים ממשיכים לטפטף חומרים, והפעם שני שירים חדשים מהאלבום שבדרך, להאזנה ולהורדה. לפעמים מתחשק לי שיהיה לי שבוע שלם חופש, רק להקשיב להם. [מפ3]

  6. והשבוע בעונג: תמונות של גברים רציניים על רקע חלק. פליינג לוטוס

  7. אם בשנה שעברה קיבלנו את הדירטי פרוג'קטורז, אנימל קולקטיב וגריזלי בר שנתנו לנו טעימה מהמוזיקה של העתיד, נער הפוסטר של העתיד המוזיקלי מודל 2010 הוא כפי הנראה Flying Lotus, שההגדרה הכי קולעת וגם הכי מטופשת ששמעתי לתיאור המוזיקה שלו הייתה "פוסט היפ-הופ". האלבום החדש שלו, Cosmogramma, ניתן להאזנה מלאה ב-NPR והוא שווה את הסבלנות שלכם (שאכן נדרשת). [סטרים]
  8. מה עושים כשמגלים עוד מישהו בעולם עם טעם מוזיקלי זהה לשלכם? דן-יה שוורץ מגלה, מתייעצת ואז מחליטה. [עברית]
  9. LP3 של Ratatat, שיצא אם אינני טועה ב-2008, היה נחמד אבל לא השתווה ל-Classics הקודם לו, לטעמי. ובכל זאת, צמד הגיטרה-אלקטרוניקה הזה ממשיך להיות מעניין ויצירתי, ולנוע בין מחווה מביכה לסדרות אנימציה יפניות מהאייטיז למשהו באמת מרקיד ומעניין. LP4 בדרך, ושיר ראשון מתוכו, "Party with children", כבר הופץ ברשת. [מפ3]
  10. [תודה ליעל] כן, זה מה שיפתור את בעיית ההסברה הישראלית. שיר הלל לישראל. כלומר, אה, אני חושב שזה מה שזה. אני קצת מפחד. [טיוב]
  11. [תודה לשיר] מארק לנאגן יגיע לכאן ב-20 במאי (זאפה, ת"א, תציצו פה משמאל ברשימת ההופעות השוות), ולצורך העניין הוא מתראיין לוואלה, ואפילו אומר יותר מחמש מילים! ברצף! אהבתי את מה שהוא אמר על ג'ק וייט. [עברית]
  12. רוג'ר ווטרס, לא האדם עם הטעם היצירתי העדין ביותר, קידם בלוס אנג'לס ובניו יורק את הופעת The Wall שלו בעזרת הדבקה של ציטוטים על קירות העיר. אבל, אופס, אחד מאנשי צוותו הדביק את אחד הציטוטים על הקיר של Solutions, איפה שצולמה העטיפה המפורסמת של Figure 8 של אליוט סמית', מקום שהפך מאוחר יותר ליד זיכרון לסמית' המנוח. ווטרס מיהר להתנצל. חובבי ווטרס ישמחו לצפות בראיון שהוא נתן לג'ימי פאלון, שם הוא שוחח גם על סיד בארט. [אנגלית; וידאו]
  13. [ויה ויה] מבריק: הסטודנטים של הטיפוגרף האדיר עודד עזר במכללה הטכנולוגית בחולון לקחו פונטים ידועים באנגלית, ויצרו עבורם מקבילות עבריות בלי לאבד את הסגנון. מהמם. [אנגלית/עברית]
  14. [תודה ללירון] הפרסומת החדשה של Google Chrome מבריקה, גם אם לקויה מדעית. אבל למי אכפת כשזה עשוי כל כך יפה? [טיוב, חד]
  15. מייק פאטון מתראיין ל-Quietus ומדבר על שנותיו ב-Mr. Bungle והפרויקט החדש שלו, Mondo Cane, בו הוא נהיה איטלקי מתמיד. עמרי שולח לינק שווה הרבה יותר: פאטון עונה לשאלות של חברים במאסיב אטאק, פורטיסהד, דילינג'ר אסקייפ פלאן, דפטונז ועוד. [אנגלית]
  16. The Quietus מפרסמים גם ראיון ממגזין Q מ-1989 עם רוברט סמית', שבדיוק הוציא עם הקיור את Disintegration. טוב לראות שראיונות חשובים או מעניינים לא הולכים לאיבוד. [אנגלית]
  17. לא ברור איך, אבל בוני פרינס בילי מככב בפרסומת בת 11 דקות לבירה אמריקאית, ונראה בעיקר כמו לפריקון. עוד בפרסומת: רובוטים. נייס. [טיוב]

  18. חיחיחיחיחיחיחי

  19. בדיחות אינדי: צחקתי כמה דקות ארוכות מההצעות של טוויטריסטים שונים ל-"Pitchfork Bumper Stickers". [אנגלית]
  20. בדיחות הארדקור. ההוצאה העצמאית Microcosm הוציאה ספר קומיקס קצר המספר את סיפור אהבתם (הפיקטיבי למדי) של הנרי רולינס וגלן דנציג. [אנגלית]
  21. אורי זר אביב כותב גם הוא מהזווית המאוכזבת והדואגת שלו על הביטול של גיל סקוט-הרון, שהשבוע הפך רשמי. [עברית]
  22. "הרוב כאן אולי טוב, אבל הדומיננטי מסריח". מי שעדיין לא מכיר את אבי עדאקי הגדול [חלל] מוזמן להיכרות. [עברית]
  23. [תודה לגל] ביצוע מדהים של דיוויד בואי ל-"Five years", אחד השירים האהובים עליי שלו, בתכנית טלוויזיה בריטית ב-1975. [טיוב, אלא מה?]
  24. [תודה לאביטלי] מרינה אברמוביץ' היא אמנית מודרנית, מה שאומר שהיא עושה כל מיני דברים שרוב האנשים לא היו קוראים להם אמנות, ועושה אותם במוזיאון. העבודה החדשה שלה היא תחרות בהייה ב-MoMA. כל צופה מתיישב מולה ובוהה בה כשהיא בוהה בו, ואז היא מצלמת אותם ומעלה לפליקר של מומה, שם היא גם מציינת כמה דקות הם החזיקו. מסיבה שאני לא מבין (שכחו למצמץ?), רבים מהאנשים האלה דומעים ובוכים, והם מופיעים בטאמבלר ששמו "מרינה אברמוביץ' גרמה לי לבכות". אני חושב להתפרנס משינה במוזיאון תל אביב. [אנגלית, פיקסלים]
  25. הבלוז נולד מתוך טראומה קולקטיבית של העבדים השחורים, אבל יותר מכל סוג של מוזיקה פופולרית, יש בו אוניברסליות שפונה גם למאזינים שמעולם לא הזדהו או התעניינו בתולדות האפרו-אמריקאים. איך זה קורה? טור מעניין וכמעט-אקדמי בהאפינגטון פוסט בודק את מאפייני הטראומה, את הכוח המרפא שבבלוז, ומנסה למצוא בדיוק את המאפיינים המוזיקליים שהופכים אותו לכזה. [אנגלית]
  26. [ויה ויה + שיר] פעמים רבות אני מתלבט מה להכין לארוחת ערב, אבל מעולם לא הגישו לי את התשובה באלימות מילולית כל כך מצחיקה. רפרשו. [אנגלית]
  27. The Vulture כותבים על חזרתו של הווידאו קליפ וממליצים על 14 במאים חדשים ומבריקים ששווה לעקוב אחריהם. [אנגלית, סליידשואו]
  28. זה רשמי ומשמח: אחרי הרקבון המהיר של רדיו ת"א, יואב קוטנר חוזר לכור מחצבתו, והחל מחודש יוני ישוב לשדר את "מוזיקה היום" בגל"צ. גם טייכר וזרחוביץ' מהגרים לגל"צ. [עברית]
  29. לפני עשור וקצת נכנסה להקה ישראלית נועזת, סקרנית, יצירתית ורעבה לאולפן ההקלטות. למנהיג הלהקה, בחור מבריק ושנון עם חיבה לדאחקות אבל גם כישרון לא מבוטל לפופ ולכתיבת המציאות הישראלית בצבעים חדים וברורים, נמאס מאיך שנשמע הרוק הישראלי בסוף שנות התשעים, אפילו שהוא עצמו היה חלק מהמהפכה הגדולה של אותו עשור במוזיקה הישראלית. הוא רצה לעשות משהו חדש, משהו שיתפוס את רוח התקופה, משהו גדול שמורכב מהמון המון חלקים קטנים של רעיונות, מציאוּת, מציאוֹת, ציטוטים, סצינות, צבעים. יצירה רחבת היקף של ממש. אופרת פופ. רבים חושבים שהם נכשלו, אני חושב שהם דווקא הצליחו, רוב הזמן. חזרתי השבוע לשמוע את דיסקו מנאייק, וקרה בדיוק מה שידעתי שיקרה אחרי 7-8 שנים שלא שמעתי את האלבום: פתאום הערכתי אותו כמו שצריך. הבנתי מה קובי אוז ניסה לעשות פה, לא רק טבעתי והתבלבלתי מעשרות הרפרנסים והרעיונות. לא רק הערכתי, גם נהניתי כהוגן. תמיד נהניתי מהאלבום הזה, רק שפעם "דינה" עם פישי הגדול היה השיר האהוב עליי ועכשיו אני חושב ש"שפכת הזורם" הוא מאסטרפיס של פופ מחאה ישראלי, שלצערי רלוונטי גם ב-2010. השמועה אומרת שבהקלטות האלבום הזה תלתה הלהקה על דלת האולפן שלט גדול שבו כתוב משהו כמו "הספינה", ולא ידעה לאן תפליג. מי שעבר בקרבת האולפן הוזמן כלאחר יד להשתתף באלבום, ואכן טיפקס מודל 1999 מנתה כמה עשרות אנשים, ביניהם ציפי שביט, אסנת חכים, היי פייב, אריק לביא, כנסיית השכל, חיים אוליאל, מי לא. הקולאז' בו מופיעים כל המשתתפים האלה הוא הנהון מודע ומופגן לעבר סרג'נט פפר, והאלבום הזה הוא אכן הסרג'נט פפר של טיפקס, הוא המגנום אופוס שלהם. נכון, יש בו להיטים לא קשורים כמו "כשאני איתך אני כמו דג", שהוא עוד אחד משירי האהבה הקורצניים והחמודים להפליא של אוז, את "שלוש בלילה" ואת "דינה" הנ"ל, אבל מלבד אלה, גם השירים שנדמים לרגע כדאחקה בלבד ("גרי הניגרי", למשל), הם כולם פיסות פאזל קטנות שמרכיבות את תמונת ישראל 1999. ישראל האמיתית, הפרברית, העיירות-פיתוחית, הפריפרית, התחנה-המרכזיתית. ישראל של הרוב. מספיק להקשיב לרצף האדיר של "קבלו את הצוות הנהדר", "התקליטן" ו"גשם של פקקים" כדי להבין שרק בישראל זה היה קורה, ושזה תיאור מדויק של תרבות הכפיים. מספיק לשמוע את "גברת", "מלכה" ו"ג'וני מאר" כדי לראות לנגד עיניך בהיי דפנישן את רחובות דרום תל אביב, חדרה, דימונה, טבריה. לא סתם נסגר האלבום הזה בכמעט שש דקות של הקלטת רחוב – זה אלבום שנולד ברחוב ומצלם אותו. ולמרות שטיפקס הם סופר-ישראליים, ולא נשמעים לרגע כמו אמריקה או אנגליה, הם גם סופר אקלקטיים והאלבום הזה הגיע בתקופה תרבותית בה אקלקטיות הייתה שיא הקידמה. חלקים גדולים מהאלבום הזה חייבים הרבה לבק, די-ג'יי שאדו, קולדקאט, כמו שהם חייבים לאריס סאן, אום כולתום וזהר ארגוב. אם רוצים להבין את כל הסיפור אפשר לעשות זאת בקלות, ופשוט לקרוא את הרשימה הארוכה של "טיפקס מצדיעה ל:" בחוברת, רשימה שכוללת בנשימה אחת את הפרופלרהדס, זאב רווח, סקוטרמן, אריס סאן, וויזר, ניק קייב, יהורם גאון, הסמית'ס, עסק שחור, טייק דאת, עמיר לב, טרנטינו, איבגי, צביקה פיק, פאטבוי סלים (ש"התקליטן" הוא ציטוט די מדויק של הביטים שלו) ואתניקס, לצד עשרות אחרים. גם כמות הדגימות באלבום הזה (כולן ממוזיקה ישראלית מלבד קטע קלאסי קצר) היא חסרת תקדים דאז. טיפקס הכירו היטב את העבר של הפופ הישראלי וניסו לנסח את העתיד שלו. האלבום הזה היה פורץ דרך, אבל איכשהו, לי נותרה התחושה שקהל המאזינים בארץ לקח ממנו רק את הלהיטים ושכח או התעלם מתמונה כולה. זו הייתה מהפכת פופ ישראלי שנותרה בנישה הקטנה שלה ולא הפכה את הפופ הישראלי על פיו כפי שהייתה יכולה או אפילו אמורה לעשות. אני לא יודע למה זה לא קרה. אני רק מצטער על כך. [או בקיצור נמרץ מאוד: "דיסקו מנאייק" הוא אלבום גדול. תקשיבו לו שוב]
  30. The Dead Weather חוזרים עם אלבום חדש, ולמרות שג'ק וייט מתבכיין בכל ראיון על כך שהאינטרנט\מפ3\אנחנו הורסים את המוזיקה, נראה שאליסון מוסארט אמרה לו רד מהעץ, בחייך, בוא ניתן את האלבום החדש להאזנה מוקדמת ב-NPR, ובמקום לדבר שטויות תתמקד בלעשות מוזיקה אדירה. [סטרים]
  31. [ויה ויה] איך להפוך מהיפסטר להיפי בשישה צעדים פשוטים. [אנגלית, פיקסלים]

  32. ממשיכים בגאון את התמה. הבלאק קיז

  33. הבלאק קיז, שפשוט מוכרחים להגיע להופיע בישראל, ממשיכים לשחק בבובות יד בצורת דינוזאור, והפעם שולחים את פרנק הדינוזאור להשתכשך עם כמה חמודות על שפת הבריכה בקליפ של "Next girl". הכיתובים בתחתית הקליפ עושים את כל העבודה. [טיוב]
  34. [תודה לרועי] הארץ מתרגמים כתבה מהגרדיאן שמתחקה אחרי ג'יימס ויליאמסון, הגיטריסט של הסטוג'ס שהיה אחד מהאבות המוזיקליים של הPאנק, ונעלם ב-1977 מעולם המוזיקה עד שחזר לאחרונה לתת בראש עם איגי פופ. [עברית]
  35. [תודה לאביטלי] Chat Roulette לא מפסיק להפתיע, כלומר ברעיונות היצירתיים והחמודים שהוא מוציא מאנשים, לא בכמות הבולבולים שנחשפת שם למצלמה – והפעם מישהו טורח לצייר בלייב את האנשים שעולים מולו בצ'ט. חמוד. המוזיקה מתישה, ת'ו. [טיוב]
  36. אני לא זוכר מי המליץ על Snowden, אבל ה-EP החינמי שהם מחלקים ממש, ממש טוב. [אנגלית, מפ3]
  37. [תודה לעידית] טל זובלסקי מ"דפנה והעוגיות" עיצב חולצה שזכתה ומודפסת בת'רדלס. Double awesome. [כותנה]
  38. אם לא מספיקים לכם חיבורים של ת'רדלס ואינדי ישראלי, הנה גם מירב שחם המעולה (שעיצבה דיסקים וקליפים לפאניק אנסמבל, קטב מרירי, צח דרורי, פוסטרים לאינדינגב והרשימה עוד ארוכה) העלתה שני עיצובים לת'רדלס. אתם מוזמנים להצביע ולהשפיע. [אנגלית]
  39. [תודה לרוי] שמישהו בבקשה יציל אותנו מהרשימות חסרות התוחלת כמו 125 האלבומים הגדולים של 25 השנים האחרונות, שערך הפעם מגזין ספין. הבחירה במקום הראשון מביכה במיוחד, איך שלא מסתכלים על זה. [אנגלית]
  40. freealbum
    [תודה לנדב לזר] שמגלה לנו שהלהקה הישראלית המפורקת Famous people (לזר משרטט את תפוצתם של חבריה מאז התפרקותה: "הסולן וכותב החומרים אלעד ליבמן הקים עם קנטור את ממלושן והרכב האח אלקטרו-חנן, הבסיסט יונתן יידוב מנגן עם כל להקות האינדי שיש בערך, כמו pits למשל, הגיטריסט אבישי אפרת מופיע סולו עם שיריו היפים, המתופף דקל דביר השתלב בהרכב הרצחני וקצר הימים בעצמו LeChuck") נותנת בבנדקאמפ EP בן 7 שירים שהוקלט ב-2007. הורדה חינם. [אנגלית, כל פורמט שתבחרו אם אתם לא מתחכמים]
  41. freealbum
    [תודה לאופק] שכותב: ג'ון פרושיאנטה ועומר רודרידאז לופז (מארס וולטה, אט דה דרייב אין וסתם חבר טוב של ג'ון) מוציאים סוג של אלבום/אי.פי ביחד והוא ניתן להורדה באיזה מחיר שבוחרים (כולל 0) וכל הכסף יתרם לבתי ספר או משהו כזה…". [בנדקאמפ!]
  42. טור (טיפה ארוך) שטוען כנגד המצדדים בהפצת מוזיקה בחינם, ואומר: מי שצריך "להתקדם" הוא לא מי שלא רוצה לתת את המוזיקה שלו בחינם, אלא כל מי שמתעקש שכולם צריכים לתת את המוזיקה שלהם בחינם. [אנגלית]
  43. אורי דרור ושני קדר | תצלום: נועה מגר
    אורי דרור על הבס, שני קדר על פסנתר הכנף. נועה מגר על המצלמה

  44. נקודת העונג של השבוע הנוכחי הייתה, ללא ספק, ערב הפתעה II, בו הפתיעו את הקהל ארבע נשים שאני אוהב במיוחד – עינב ג'קסון כהן, נילי פינק, מיכל לוטן ותמר אייזנמן – אבל למרות ההצלחה והכיף של הערב הזה, אני עדיין מרחף כמה סנטימטרים מעל האדמה מאז יום שבת שעבר, בו נערך הסשן השני של פרויקט We are ghosts. תקציר הפרק הקודם, למי שפספס: חברי הטוב מורפלקסיס הזמין לפני כמה חודשים חבורה של מוזיקאים לחדר חזרות בדרום תל אביב, לחץ "רקורד" וביקש מהם פשוט לנגן. בלי לתכנן שום דבר, בלי להביא משהו מוכן מהבית, רק להקשיב ולהגיב. התוצאה, בעיניי ובעיני רבים אחרים, הייתה מרעננת ומעניינת לאללה, וההקלטות מהסשן הראשון עלו לבנדקאמפ וניתנות שם להאזנה והורדה חינמית (כל כסף שתתרמו יממן את הסשן הבא). גם אני הוזמנתי לסשן ההוא, על תקן צלם, אבל בסוף מצאתי את עצמי מנגן בשיר האחרון (בקלימבה). השבוע הגיע הזמן ומורפלקסיס הזמין אותנו שוב, הרכב מעט שונה הפעם, לאולפנים היפהפיים בקיבוץ העוגן. היינו בערך 10 נגנים, חלקם (אני) לא נגנים בכלל, והעברנו איזה 4 שעות הקלטה ספונטניות לחלוטין. אנשים אילתרו, התנסו, החליפו כלים, שוטטו בחדר, גיטריסטים התחילו לנגן תופים, נשפנים עברו לקלידים, ואף אחד לא ידע מה יהיה התו הבא ולאן זה יוביל. אם אתם בפייסבוק, כאן יש תמונות נהדרות. אין לי מושג מתי בני יגמור למקסס ולערוך את ההקלטות הרבות והערוצים הרבים שהוקלטו, אבל כשזה יקרה, גם האסופה הזו תעלה לרשת. רק בימים שאחרי הסשן התחלתי להרגיש כמה הוא היה משמעותי עבורי, כמה החווייה הזו הייתה יוצאת דופן – לשבת עם עשרה אנשים שאת כולם אני אוהב ומוקיר, להקשיב, לפטפט במרפסת, לנסות לנגן כמיטב יכולתי (כלי הקשה בעיקר, אני משתדל להתרחק מכלים מלודיים). להיות מוקף מוזיקה בכל אשר אלך, וגם לבלות קצת זמן איכות עם אנשים שאני אוהב בטירוף ולא מספיק לדבר ולשבת איתם כמו שצריך. את תיאור הסשן עצמו אשאיר למורפלקסיס כשהמוזיקה תהיה מוכנה. בינתיים, אני עדיין קצת מרחף. [זהו]

  45. גברים פחות רציניים

  46. שכחתי לגמרי ש-Arab Strap קיימים. בכלל, אלוהי הטכנולוגיה נקמו בי מתישהו באמצע העשור הזה כשהחלפתי מחשבים, ואלוהים יודע איפה כל המוזיקה שהייתה לי על המחשב ההוא של פעם – אוסף מכובד למדי שנגנז לתהום שעומקה הקילובייטי בלתי ידוע. לו היו אלה דיסקים, זה לא היה קורה. ואז אלון עוזיאל פתח בלוג חדש והתלהב שם נורא מהמארז החדש של אראב סטראפ הסקוטיים ואיזה גלגל שיניים חלוד ודומם אצלי בראש חרק, כשנזכרתי שבאותה תהום דיגיטלית נמצא עותק של Philophobia (פחד לא רציונלי מאהבה וקשר), ובלילות מסוימים הייתי יכול לטבוע בתוך שבע וחצי הדקות של "I would've liked me a lot last night". איך אפשר שלא לאהוב אלבום שנפתח עם השורה "It was the biggest ever cock you'd ever seen, but you've no idea where that cock has been"? [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, עוד לא מאוחר לתת לקונרטול וי שלכם פורקן!

36 תגובות על “עונג שבת: אי אפשר שלא לחייך”

  1. מאת אמרי:

    ערב הפתעה היה גדול (בעיקר נילי פינק שלא הכרתי קודם.. איזה כיף לגלות אמן חדש)
    קצת באסה שלא ידעתי שכשכתוב שההופעה ב 20:30 אין מה לצפות לכלום עד 21:30, אבל חוצמזה היה כיף גדול

  2. מאת okok4:

    ברשימת במאי הקליפים יש לא מעט תותחים, אבל דאג ווילסון הוא עדיין המלך. בקליפ האחרון שהוא ביים ל-Temper Trap אני צופה כבר מידי יום כבר שבועיים ולא נמאס. מופתי לחלוטין. השיר עצמו לא מעיק:

  3. אחלה עונג, אהבתי את 9 וגם גוגל כרום, ובדיחות האינדי, הכל ממש כיף.
    השבוע יצא EP רימקסים מעניין לניין אינץ' ניילס, מזכיר את These New Puritans זה ממש יפה:
    http://premiumradio.blogspot.com/2010/05/nine-inch-nails-242422527-deceased.html

  4. מאת יפתח מקיבוץ יפתח:

    ערב הפתעה 2 היה אחלא, למרות שידעתי על כל ההפתעות מלפני כן.
    דבנדרה בנהרט- מגעיל אותי.

  5. מאת ג'ונסי:

    זה מה שהיה לי בקונטרול וי:
    http://www.youtube.com/watch?v=1-wEBmLht5g
    מדהים.

    וגם הקטע של המיקס בין גריזלי בר לאינו מגניב ביותר.
    (תודה גם על האלבומים החינמיים והפרסומת האדירה לגוגל כרום)

  6. מאת מיכל ישראלי:

    עברתי על כל הרשימה של ספין לפני שקפצתי למקום הראשון, כדי לקבל את האפקט המלא, וכשהגעתי למקום הראשון התחושה הזכירה לי את זה:

  7. מאת דייב דנ:

    די.גי שאדו מגיע לארץ, יאפ יאפ. מצד אחד מאסט מצד שני זה ישמע כמו עשרות בוטלגים שלו ששמעתי. אבל נראה לי שהפעם בניגוד ל WHY הרגש ינצח.

  8. מאת אורית:

    Flying Lotus מצויינים, הקליפ האחרון של דבנדרה בנהארט דוחה!
    שובו של יואב קוטנר לגל"צ משמח מאוד. עוד לא היה פה איש ברמה וביכולת הגשה מוזיקלית כמו שהוא!
    מסכימה איתך שחייבים להביא את הבלאק קיז לארץ.
    אלבומים חדשים גם ל:
    THE FALL
    NINA NASTASIA
    GOD IS AN ASTRONAUT
    FAUST

  9. מון דיה. ברור לי מה יקרה עכשיו. אני אבלה את כל השבת מזמזמת לעצמי "יזראל, יזראל, קה בוניטה יזראל" בלופ.
    (הערה לעצמי – לטוס שום למרכז אמריקה, ויפה דינרוס אחד קודם)

  10. מאת Shira-K:

    או, אראב סטראפ. אפשר להגיד שפילופוביה הוא אלבום העשור שלי.
    חוץ מזה, גרמת לי לחכות בקוצר רוח לאלבום של ישי קיצ'לס.

  11. מאת ענבל:

    חדש לפרושיאנטה ולופז! D:
    תודה על הלינק.

  12. מאת arkzai:

    המאייר מצ'אט רולט הוא מאייר ואנימטור ישראלי :)

  13. מאת נועה:

    למי שתוהה, המיקסים ששמענו בינתיים לסשן השני של פרויקט הרפאים – קסומים!! בני גאון.
    גיאצ'ו, אני איתך. עדיין בשוק ממה שהלך שם בעוגן :)

    ומרינה אמרמוביץ' רולז!

  14. מאת נועה:

    אגב, בשיר של פליינג לוטוס – and the world laughs with you, זה תום יורק או שאני מדמיינת? אפילו הביטים נשמעים תום-יורקיים..

  15. מאת גיאחה:

    את לא מדמיינת כלל, נועה, זהו אכן תום שלנו.

  16. מאת C4:

    הרעיון לשמוע את דיסקו מנאיק שוב הסתובב לי בראש כבר הרבה זמן. שמעתי אותו די הרבה בזמן אמת שזה היה… כבר די מזמן, ושכקראתי את האייטם, אז אמרתי יאללה, באמת הגיע הזמן, והזמן, אכן, עשה לו רק טוב.

    משהו בקובי אוז, בעיקר בגרסאותיו שאחרי האלבום המדובר, תמיד עיצבן אותי. הייתי שמח, למשל, לשאול אותו על מה בדיוק הוא חשב כשחנק את חיים אוליאל בהפקה האובר-אלקטרונית שעשה לו בשני אלבומיו, אבל אני מסכים איתך (ונדמה לי שרוב הזמן אני לא מסכים איתך, אגב) שדיסקו מנאייק הוא באמת משהו יוצא דופן בתולדות הפופ הישראלי, גם כי הוא מעניין ומיוחד גם לירית וגם מוזיקלית על שלל התייחסויותיו, וגם כי הוא מכיל פשוט מוזיקה טובה. זה היום בולט לי יותר מאז, כי יצא לי להקשיב לכמה דברים מאז, וגם, כמה מוזר, פרספקטיבות, העדפות וטעמים השתנו אצלי. ונדמה לי שבגלל השינויים האלה נהנתי מההזנה הזו יותר ממה שציפיתי; ורק בשביל התחושה הזו, שהייתה גם מפתיעה, גם משונה וגם לא רעה, ההאזנה הזו הייתה שווה.

  17. מאת זהר:

    יאי! יש לי מה לכתוב! קודם כל, הפרסומת לכרום כל כך נהדרת שאני ממש בדמעות (אם להיות דרמה קווין) מזה שאין לי למי לשלוח את זה.

    עכשיו באשר למרינה אברמוביץ – קןדם כל שמת לב מי מצולם בפליקר?! איזבלה רוסליני (שהו כה מבוגרת) וג'ניפר קרפנטר מהסדרה המושלמת דקסטר למשל (לא עברתי על כל הימים) ובנוסף כמה מוזר זה להסתכל על פרצופים אחד ליד השני ולראות כמה שונים אנחנו ומעוותים בעיקר.
    בנוסף – בעקבות הרצון שלך לישון במוזיאון ת"א – הדס עפרת, שהוא אמן מיצג מאוד מוכר בארץ, אכן ישן באחד המיצגים שלו… (ישן בעזרת כדור שינה) אני חושבת שזה היה באיזה מקום ברידינג שם עשו מקבץ שם כל מיני הופעות מיצג והוא סיפר שהוא קם בבוקר עם הרגשה שחיללו אותו. צילמו את מה שהיה כשהוא ישן – אז מה היה? הישראלים המקסימים פשוט נגעו בו ודחפו אותו וניסו להוריד ממנו בגדים וכל מיני כדי לראות אם הוא באמת ישן או לא. מקווה שהמיצג שלך ילך טוב יותר :)

  18. מאת noa:

    הפלאינג לוטוס אלבום אדיר. עוד מועמד חזק מאד משלל הרליסים המצוינים השנה. ראוי גם ציין שהוא הפיק את התקליט המרהיב של גונג'הסופי.

    ודבנדרה בנהארט – יאי!
    אני דווקא חושבת שהקליפ האחרון שלו אדיר ביותר.

  19. מאת noa:

    ואיך שכחתי, השיר הלל לישראל פשוט גדול. גדול גדול גדול. כחובבת טראש גדולה, זה שימח אותי מאד. אני מעריצה את הג'ינג'ית מהקליפ.

  20. מאת איתי:

    היי גיא

    חיטטתי וחיטטתי, גללתי מעלה ומטה, הצצתי ברשימת ההופעות השוות בצד. קראתי עוד פעם את העונג (והיה מעולה, כמובן), אבל לא מצאתי איזכור לזה:

    http://news.walla.co.il/?w=/6/1670216

    אז Archive יופיעו פעמיים בארץ בסוף יולי (28 במועדון התיאטרון ו-29 בזאפה ת"א) ולי יש כבר כרטיס לזאפה ואולי זה לא יהיה בדיוק כמו ההופעה ב-Zenith, אבל לפחות תהיה לנו הזדמנות לצפות באחת הלהקות המרתקות בעולם היום

    שווה איזכור…

  21. מאת גיאחה:

    למיטב ידיעתי מר לוטוס הפיק רק את
    Ancestors
    ולא את כל האלבום של מר סופי.

  22. מאת אביב:

    שלום גיא,
    ראשית ריגש אותי מאוד הכבוד שחלקת לטיפקס ולקובי אוז. שנים שאני חושב שקובי אוז הוא אחד האנשים המבריקים שיצאו מקרביה של הישראליות, ויפה שאתה נותן לו במה במקום נכבד כמו הבלוג שלך. שווה גם לקרוא את "משה חוואטו והעורב" שהוא לא יצירת מופת, אבל בהחלט אחד הספרים שמציגים את הישראליות הזו באור קומי וסטירי מצד אחד, ואוהב ומקבל מצד שני.
    מעבר לזה, בעניין הרשימה של ספין. אכן נמאס מצירופים של מספרים ביחס משתנה ( הפעם קיבלנו 25 ו- 125, שזה נראה לי חרוז במספרים!). אבל הבחירה באכטונג בייבי איננה מביכה כלל וכלל לטעמי. האלבום הזה לטעמי הכתיב את המוסיקה שנוצרה לאחריו בעשור ההוא. אוקיי קומפיוטר הוא זה שהכתיב מה יקרה הלאה. סתם לדוגמא, שנראה לי תדבר לקהל לקוחותיו של העונג:
    תשמע את הגיטרות של "love is blindness" ותגיד לי שגבריאל בלחסן ואלג'יר לא חשבו על זה בסולו של "בתוך הצינורות" המופתי גם כן. יו 2 עשו רק טעויות מאז אותו אלבום עד שלפעמים מביך אותי לסנגר עליהם, אבל גושוע טרי ואכטונג בייבי אלו יצירות שלהתנצל על אהבתי והערכתי העצומה אליהן זה במילה אחת -פלצנות.
    שבוע טוב!

  23. מאת מיכל:

    אני כל כך שמחה שקוטנר חוזר לגל"צ. זה בלתי נסבל הלקשיב ל- 102 עם הפרסומות הדפוקות שלהם.
    ערב ההפתעה היה מאוד נחמד. לעניות דעתי עדיף לא לתת בכלל רמזים. הפעםבמיוחד הרמזים יצאו קלים מדי וכל מימד ההפתעה לא היה קיים מבחינתנו. אם כבר להפתיע אז עד הסוף.
    תודה על העונג ושבוע טוב!

  24. מאת ל:

    אוי, התמונה של הבלאק קיז נורא מתאימה לאייטם שמעליה (:

  25. טיפקס: דיסקו מנאייק. יפה שהזכרת את הרצף של "קבלו את הצוות הנהדר", "התקליטן" ו"גשם של פקקים" – זהו, לדעתי שיא האלבום, שאני עדיין מגדיר כאחד האלבומים המרתקים שיצאו אי פעם בארץ, למרות שאינו אחיד ברמתו. מבחינתי, יחד עם "סימנים של חולשה" של ברי ו"העצב עבר לגור כאן" של טיפקס (ואני חייב להזכיר את ביג אם, שנתן לקובי אוז את הקונטרה בכל מה שקשור לסאונד ואלקטרוניקה), "דיסקו" שלהם הוא האלבום הכי אלטרנטיבי שיצא אי פעם במיינסטרים הישראלי. ואני אוהב כשקורים דברים כאלה, גם כי זה נותן לנו את ההזדמנות לראות את אחד האמנים המרכזיים בתרבות שלנו בצורה אחרת, וגם כי זה מאפשר למיינסטרים להיפתח ולהשתנות, בדיוק כמו שכתבת בסוף. בשוליים תמיד יקרו דברים מעניינים, אבל רק מעטים ישמעו אותם ועליהם. כשהשינוי מגיע מתוך מכתיבי הדעה והטעם, זה מקבל משמעות אחרת בספר דברי הימים של התרבות. יצא לי קצת פלצני, אבל לא נורא.

  26. מאת איל:

    וואוו, ה- dead weather נשמע פנטסטי. אכן ג'ק וויט עושה "מוזיקה אדירה" כדבריך..

  27. מאת חן:

    הרשימה של SPIN טובה כמו כל רשימה אחרת בז'אנר. כוללת את רוב החשודים העיקריים ומנסה לכסות מגוון של ז'אנרים.

    רק המקום הראשון מאכזב ומביך. נראה כאילו נסגרה כאן עסקת יח"צ בין SPIN לאמרגני U2.

    למרות שהוא אלבום כיפי ואיכותי, אין מצב בשום קונסטלציה ש"אכטונג" ייבחר לאלבום הכי טוב ב-25 השנים האחרונות. הוא אפילו לא אלבום הרוק הכי טוב ב-25 שנה האחרונות.

    משונה.

  28. מאת עופר אלפר:

    עונג מעולה. כרגיל.

    די ג'יי שאדוו – איזה כיף! Entroducing שלו הוא מהמושלמים באלבומים אי פעם. השאר פחות אבל יש לו עוד פרוייקטים מעניינים.

    אבי עדאקי – מאוד מיוחד ומומלץ!

    מארק לאנגן מוכשר בטרוף – Mark_Lanegan_Band-I_ll_Take_Care_Of_You סופר מומלץ לקראת ההופעה

  29. מאת תומרביי:

    אני עם אביב! לא חושב שצריך להכתיר את אכטונג בייבי כאלבום הטוב ביותר ב25 שנה האחרונות, ואני גם ככה לא מסוגל ו/או לא בטוח שצריך לדרג מוסיקה, אבל זהו ללא ספק אלבום חשוב, מאוד מקורי ומיוחד לדעתי ובטח שלא מביך!
    לא ברור לי מאיפה מגיעה השינאה ליו 2 כברירת מחדל, למרות שזה ברור לי בקשר לאלבומים האחרונים שלהם (לדעתי אפילו פופ היה אלבום לא רע בכללמ אבל מאז…)

    חוץ מזה אחלה עונג :)

  30. דיסקו מנייאק פשוט דיסק אדיר.

    דיג'יי שאדו ודבנדרה בנהארט. טירוף!

  31. מאת נועה:

    אוף גיאחה, אני לא מקבלת עדכונים למייל. אפשר לסדר את זה?

  32. מאת עופר אלפר:

    גם אני לא מקבל עידכונים :) ניסיתי להסיר רישום, להרשם מחדש, כלום לא עוזר. אני אשמח אם יסדרו

  33. מאת גיאחה:

    היי נועה ועופר – אני מודע לבעייה המתמשכת בעדכונים במייל, ומנסה לפתור אותה, אבל לצערי זה לא כל כך פשוט (עבורי)…

    מבטיח לעדכן כאן כשזה ייפתר. עד אז – תוכלו לנסות להירשם לעדכוני RSS אם תרצו…

    גיא

  34. מאת עדי ס.:

    יש לציין שגל מאייטם 21 היא גם הגאונה שהטביעה את "המיזדרון" (במלעיל)
    ואייטם 41- אוח, השיר הזה…

  35. מאת עלמה:

    אני עדיין לא בטוחה אם פריט 9 הוא לא פארודיה

כתיבת תגובה