1 בינואר 2010

מיני עונג: סיכום סיכומי הסיכומים

"הפעם לא בחרנו. בשנות ה-90, עשור של גראנג’, של בריטפופ, של דאנס, טראנס, אמריקנה, יכולנו לבחור. המגוון היה שם, המגוון היה מייצג, וכל אחד מעשרת השירים שתפסו את המקומות הראשונים היה שיר שבאמת אפיין את העשור הזה. בעשור הנוכחי התפשרנו, הסתדרנו, הסתפקנו. השירים שתפסו את המקומות הראשונים היו עשרה מהשירים שהשארנו כשהתחילו לנגן ברדיו. עשרה השירים שלא באמת הפריעו לנו בעשור האחרון. אבל מאחור, במקום בלתי נראה, עשרות ומאות להקות ואמנים מילאו את העשור הזה במוזיקה נפלאה, מוזיקה שלא מייצגת שום עשור ואולי אפילו שום ז’אנר. הנה התקווה שלי, אם כן, לעשור מהפכני מוזיקלי נוסף"אורן ראב על מצעד העשור של 88FM בפרט, וסיכומי עשור באופן כללי

אז לא יהיה השבוע עונג שבת כהלכתו. פעם בשנה, או בעשור, או סתם מדי פעם, גם לי מותר, ומי שניסה להשיג אותי בארבעת הימים האחרונים ולא הצליח יודע כמה שעות ערות טרופות הושקעו בסיכומי השנה שלי ושלכם כאן בעונג. אז בסוף השבוע הזה, לשם שינוי, אני נח.

אבל לא לגמרי. כי בכל זאת, סוף השבוע הראשון בעשור חדש הוא משהו מיוחד. עדיין לא התיישבה בלב ובגוף התחושה הרחוצה והרעננה של התחלה חדשה, ורובנו עדיין מתאוששים מחגיגות הסילבסטר או סתם מקדחת ושגעת הסיכומים. בין עשרות הסיכומים יש כמה מעניינים – חלקם מפני שהם טובים במיוחד וחלקם מפני שהם מביכים במיוחד – ורגע לפני שאנחנו עושים צעד אמיתי ראשון למוזיקה של שנות העשרה, הסוג-של-עונג-שבת-הזה יוקדש לסיכומים האלה.

סיכומי 2009

  1. קוראי האתר הקיקיוני והמשונה עונג שבת בחרו לסכם את 2009 עם בחירת 49 האלבומים האהובים עליהם, ממש כאן. עוד בסיכומים שלנו: 10 ההופעות הטובות של השנה, וגם רשימת האלבומים המיותמים של 2009, אוצר בלום של פנינים מוזיקליות שנפלו בצד הדרך. בפינת הסיכום האישי שלי, עדיין אפשר להוריד ולקרוא על השירים שעשו לי את 2009.
  2. מצעד אלבומי 2009 של מאזיני קול הקמפוס וקוראי מדור התרבות של נענע10 דומה להפליא למצעד של העונג, ומסתובב באותם איזורים מוזיקליים. למעשה, העשיריה הראשונה שלהם כמעט זהה לשלנו מבחינת הרכב האלבומים. במקום הראשון היה יה יה'ז. יש כבוד, ואם למישהו יש לינק להאזנה לתכנית, תנו בתגובות.
  3. אבל נענע לא מסתפקים במצעד בלבד, ופרויקט סיכום השנה האלטרנטיבית שלהם מלא כל טוב: עמית קלינג ועמרי רוזן בוחרים כמה אלבומים ראויים במיוחד של אמנים ותיקים, אלכס פולונסקי בוחר את אלבומי השנה שלו (גם בדאבל קאסט), ואנשי תכנית הרדיו "כבשה שחורה" מסכמים את השנה בהיפ-הופ בשני חלקים.מבחינתי, את השנה בהיפ הופ אפשר לסכם בשלוש מילים: סול ויליאמס בקומפורט. עמית קלינג ממשיך ובוחר את ההופעות הטובות של השנה, ואלכס פולונסקי מצביע על חמש תגליות מוזיקליות גדולות של 2009.
  4. אביעד מהאייפוד רעב בוחר את אלבום השנה שלו.

סיכומי העשור

  1. קסטה בחרה את אנשי העשור במוזיקה. נייס.
  2. נמרוד מטאפאס וטאפאס מסיים את מרתון סיכומי העשור האישיים שלו.
  3. אייל מרדיו פרימיום להמונים היה הבלוגר הישראלי שהשקיע הכי הרבה זמן, מילים ומאמץ בסיכום העשור, כשבחודשים האחרונים פרסם סיכומים מושקעים של שנה אחר שנה, והשבוע בחר ב-Yankee hotel foxtrot של Wilco כאלבום העשור שלו. זה אלבום מעולה בעיניי, אבל אוברייטד בצורה שאני לא מצליח להבין. כן, אלבום טוב ושירים טובים, ובהחלט להקה מצוינת. אבל הקדושה לה הוא זוכה בחוגים מסוימים מתמיהה אותי בכל פעם שאני מאזין לו (כמו היום בצהריים). לאייל זה לא מפריע, והוא מכתיר את וילקו גם כלהקת העשור שלו.
  4. עידן אלתרמן מסכים איתו בסיכום עשור אישי זריז.
  5. עידו שחם בוחר את 10 אלבומי העשור שלו.
  6. מר לוויתן מסכם את העשור המוזיקלי ממבט על שלא עוסק דווקא בתוכן המוזיקה, אלא בתעשייה, בעיתונות ובכל המסביב.
  7. עוד פסקה אחת אתחיל לשפוך כאן את חמתי על בינוניות המיינסטרים, אבל קודם לכן – וואו!!! אתם ראיתם את המצעדים של הקצה??? עוד לפני שאני מתחיל להיכנס לתוצאות, אני רוצה לקחת רגע, ולבקש מכולכם לקום. עכשיו הסירו את כובעכם המטאפורי והחוו קידה של תודה והשתאות לקוואמי ונדב רביד, שהרימו במו ידיהם (בלי מערכת של עשרות אנשים, בלי גרפיקאים ועורכי משנה ושדרנים, בלי מימון וחסויות) מצעד עשור אלטרנטיבי מרהיב, מושקע מאין כמוהו ומרתק – פשוט דליקטס. ללקק את האוזניות (כן, זה יצא קצת מגעיל, אבל הבנתם את הכוונה). אם איכשהו פספסתם את התכניות והרשימות, מחכות לכם לא פחות מעשר שעות נפלאות, ובראשן ארבע שעות חגיגיות במיוחד של הטופ שבטופ – אלבומי העשור. את המקום הראשון לקח אלבום מוצדק במיוחד מבחינתי, Funeral של ארקייד פייר, ומאחוריו יושב Kid A של רדיוהד. זה צימוד שחזר בהרבה מאוד מצעדים ברחבי העולם, ולטעמי הוא מוצדק מאין כמוהו. אלה שני האלבומים האלטרנטיביים החשובים והאהובים ביותר בעשור הזה, שלא לומר המשפיעים ביותר. ועכשיו לפי הסדר: חלק 1 במצעד אלבומי העשור (מקומות 82 עד 56), חלק 2 במצעד אלבומי העשור (מקום 56 עד 40, פלוס תחילתו של מצעד שירי העשור), והמצעד הגדול של 25 שירי העשור, עם הבחירה המפתיעה במקום הראשון: "I bet you look good on the dancefloor" של הארקטיק מאנקיז. אני חושב שאם מתעלמים מהדירוג ומסתכלים רק על 25 השירים שנבחרו, מקבלים תמונה מעולה של העשור האלטרנטיבי הזה. אלה באמת 25 שירים שהשפיעו, שריגשו, שפרצו, שייצגו. ומעל הכל ישנן 4 שעות חגיגיות וכבירות של מצעד אלבומי העשור. מוצדק, מוצדק, מוצדק, מוצדק. להוריד את הכובע, ללקק את האצבעות, כל מטאפורת הנאה ותודה שתבחרו תתאים כאן. קוואמי ונדב, אנחנו מצדיעים לכם.
  8. אז מצעד העשור של גלגלצ ו-Ynet היה, מביך בדיוק כפי שציפיתי ולא גרם יותר (או פחות). "Californication" של RHCP במקום הראשון? נו באמת. קליפורניקיישן? האם זה השיר הכי טוב שיצא העשור? עזבו הכי טוב, האם זה שיר שמייצג את העשור? עזבו מייצג, האם זה השיר הכי אהוב בישראל בעשור האחרון? באמת? האם זה בכלל שיר טוב יותר משאר השירים באותו אלבום? אפילו אורי יסעור, כתב וויינט, מצר על הבחירה המשונה והלא רלוונטית (ובדרך משחרר טענה טיפשית למדי בדבר איכות המוזיקה של העשור הזה). אם מתעלמים לרגע – ובואו נתעלם לרגע – מטעמי האישי, אני ברצינות ובכנות לא ממש מבין איך נבחר השיר הזה. אני מבין את כל הבחורות שבחרו ב"ביוטיפול" של כריסטינה אגילרה למקום השני (אחלה שיר, אגב), ואני מבין את כל בנות ה-15 שבחרו באוונסנס למקום השלישי. אבל קליפורניקיישן? האם עם ישראל המצביע עד כדי כך בינוני? האם זה פרופיל המאזינים שיצרה גלגלצ בעשור של אמצע הדרך? כן, חברים, זו הסיבה וזה פרצופה של המדינה בדרך. הקהל בחר בשירים האלה כי הרשימה ממנה התבקש לבחור הורכבה מראש אך ורק משירים ששודרו בגלגלצ בעשור האחרון. רד הוט בשיר שלא נותן בראש, כריסטינה, אוונסנס, בון ג'ובי וקולדפליי מכאן ועד שעת השקיעה הגדולה. כך נראה העשור המוזיקלי שהכתיבה גלגלצ, ואני מקווה שהם מרוצים שם ביפו. לא מהטעם המוזיקלי הזה או האחר שהם הפכו לשולט, אלא מהפבלוביות המוצלחת. הם משמיעים – והקהל אוהב. הם מחליטים מה יהיה להיט, והקהל (מאה אלף מצביעים!) אומר וואלה זה להיט, הרי משמיעים את זה בגלגלצ. הם מוותרים סופית על קביעת טעם והופכים לצינור ישיר למצעדי ארצות הברית, והקהל אומר תודה רבה תביאו לי עוד מזה ושימו גם חמוצים (לכן לא יהיה עוד מקרה של "קוטנר ואנחנו גילינו את רדיוהד לפני כולם!"). הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם בבורות ובצרות אופקים מרצון. עם ישראל, אם אתה קורא עכשיו, אני מקווה שיהיה לך נעים בעוד עשור של מוזיקה לעוסה, צפויה ומשעממת. תכל'ס, למה להתאמץ כשאחרים יכולים להחליט בשבילך? זה עובד בפוליטיקה (האם הציבור הצליח להשפיע על משהו בעשור הזה?), זה עובד בכלכלה, זה עובד באיכות הסביבה, למה שזה לא יעבוד גם בתרבות? למה לחשוב כשאפשר לבהות?
  9. גם המצעד של 88FM ועכבר העיר, שהתיימר להציג אלטרנטיבה גבוהת מצח לזה של גלגלצ, הסתיים במקום ראשון די מחפיר. גילוי נאות: לפני שהפסקתי לעבוד בעכבר העיר אונליין, הייתי מעורכי המצעד הזה, והיה לי חלק בבחירת מאתיים השירים מהם הוזמנו הקוראים לבחור. קיוויתי לטוב, והתבדיתי. קיוויתי שאת המקום הראשון ייקח לפחות איזה "Rehab" או "Crazy in love", משהו שהיה נחלת הכלל אבל הוא עדיין טוב, ומה קיבלנו? "Beautiful day" של U2. זה אפילו לא שיר טוב. אפילו אנשי 88FM שיצא לי לדבר איתם השבוע היו מופתעים ומאוכזבים. הנחמה? מלבד המקום הראשון, שאר השירים המנצחים ממש יופי. "Yellow" של קולדפליי כשהם עוד היו טובים, "Rehab" האהוב עליי, "Lost cause" של בק ואפילו "Don't know why" של נורה ג'ונס בעשיריה הראשונה. לעומת זאת, גם שם היו בעשירייה אוונסנס וקליפורניקיישן. תוצאה עלובה, אבל פחות.
  10. ואיך קרה שהמצעד של וואלה ו-102FM (שלא שמעתי עליו ולו מילה אחת לפני היום), בחר את "Umbrella" של ריהאנה כשיר העשור? כשמביטים גם בזמרת העשור (ביונסה), זמר העשור (ג'סטין), להקת העשור (בלק אייד פיז) ותגלית העשור (ליידי גאגא), מסתבר שדווקא המצעד של וואלה, שמדור התרבות שלה מתאפיין במשיכה חזקה לאלטרנטיב ומוזיקה ישראלית, נשען רובו ככולו על פופ מסחרי. אני מניח שזה בגלל שהמצעד הזה פנה לכלל קוראי וואלה ולא למדור התרבות של האתר, שני הפכים תרבותיים, אם תרצו.
  11. על המצעד של וואלה מפצה מדור וואלה תרבות עם סיכום עשור מושקע בתרבות. מושקע ויפה, מלבד הטור הראשי על בחירתו של אסא כשר כאיש העשור בתרבות. נו, באמת, חברים. לא הצלחתם להתאפק? הייתם חייבים לדחוף את דעתכם הפוליטית ואת האג'נדה שלכם? למי אכפת מה דעתכם הפוליטית על מה שקורה בשטחים? בשביל זה יש את מדור אקטואליה או את עמודי הדעות, לא את מדור התרבות ובטח לא את סיכום העשור בתרבות (ואל תזיינו לי בשכל על כך שהמדיניות של אסא כשר השפיעה על כל ישראל ולכן בעקיפין גם על התרבות. באותה מידה גם המדיניות של שר האוצר, ועליית מחירי הדלק). אם נתעלם מהשטות הזו, נקבל את הסיכום המגזיני הכי מעניין השבוע: עינב שיף כתב על אלג'יר כסיפור הגדול של הרוק הישראלי בעשור האחרון, דפנה לוסטיג על 10 להיטי הפופ הגדולים של שנות האלפיים, הסמוייה נלחמה בסופרנוס על תואר סדרת העשור (אתם בוחרים), ישי קיצ'לס מסכם את המגמות החזקות בקולנוע ובטלוויזיה, ודנה קסלר בסיכום אישי וצפוי להחריד של שירי העשור, אלון עוזיאל בוחר את 10 האלבומים האלטרנטיביים של העשור לטעמו (אח, איזה בחירות ואיזה טעם!), ונותן גם מיקסטייפ של שירי העשור לטעמו. הרבה פעמים אני לא מסכים עם טעמו של עוזיאל, אבל איזה כיף שמקום מרכזי כמו וואלה נותן לו כזו יד חופשית לבטא את טעמו האישי (ועושה זאת גם עם דנה קסלר, שעם טעמה אני יותר לא-מסכים מאשר מסכים). בעידן בו אוטוריטות של ביקורת מוזיקה הלכו והתפוגגו, או הפכו למכונות טקסטים אוטומטיות וחסרות כל השפעה, טוב לדעת שיש עוד מקום שנותן לטעמם של אנשים בודדים לקבוע את הטון – גם אם לא מסכימים עם הטון הזה.
  12. ניר ממון מסכם בוויינט את העשור בהיפ הופ ישראלי, עם סקירה נאה של ההיסטוריה ובחירה משונה מאוד של עשרת אלבומי ההיפ הופ הטובים ביותר של העשור (לתשומת לב הקורא ניר ממון: "שמע ישראל" של מוקי הוא לא ממש אלבום היפ הופ).
  13. במאקו יש איזה בלגן של סיכומים, חלקם לעשור, חלקם לשנה, רובם מסתמכים על אמנים שלא עשו דברים משמעותיים בעשור הזה (לדוגמה, ציטוט: "בסיכום של דרור נחום מככבים בין היתר דיוויד בואי, בוב דילן, U2, ניל יאנג, רדיוהד, ניין אינץ' ניילז וגאנז נ' רוזס". הא?). מה שכן אהבתי במיוחד אצל מאקו הוא סיכום העשור בזמרות של דורון גל, שנתן במה לכמה מהקולות הנהדרים באמת ולאלבומים הנשיים הנהדרים באמת של העשור הזה.
  14. הסיכום הלא-ישראלי היחיד בפוסט הזה הוא של אנדי ויטמן, מעיתונאי המוזיקה האהובים עליי בארה"ב, שכותב בבלוג שלו סיכום אישי וסובייקטיבי לגמרי של העשור, ואלה הסיכומים שאני הכי, הכי אוהב לקרוא. [אנגלית]

סיכומים שאינם מוזיקליים אבל הם שווים לא פחות, לפעמים יותר, בלי להזכיר שמות

  1. בפורום טלוויזיה הכביר באג'נדה סיכמו את העשור הטלוויזיוני הנפלא שעבר עלינו בהודעות נפרדות לכל שנה שווה וסדרותיה. 2003 – האו.סי, ארסטד דיבלופמנט, 2004 – הצילו, אבודים, עקרות בית נואשות, , 2005 – המשרד, העשב של השכן, איך פגשתי את אמא, 2006 – אורות ליל שישי + ענייני רוק 30, 2007 – מד מן, ובחלק האחרון: טוויסט. אני חושב שבעשור הזה ראיתי הכי הרבה טלוויזיה איכותית, Ever. מה גם שהשלמתי בו את באפי!
  2. ו-TheMonkey, הגירסה הישראלית של אתר החדשות המזויפות The Onion, מסכם את העשור הבא.
  3. בבלוג הספרות "בלי ניקוד" בחרו את ספרי, סופרי ותופעות העשור, לטעמן של שלוש הכותבות. תענוג.

ושלא נדע עוד סיכומים. שנה טובה!

21 תגובות על “מיני עונג: סיכום סיכומי הסיכומים”

  1. yaddo הגיב:

    אני, למשל, לא בחורה ובחרתי ב-Beautiful של כריסטינה אגילרה למצעד של גלגלצ. לא רק שהוא מייצג יותר את העשור הנוכחי, אלא שלטעמי הוא הרבה יותר יפה. לפחות הגיע למקום השני. מה שכן, הרשימה המלאה שמתוכה בוחרים הייתה משופעת בשירים מצוינים מהעשור הזה, כאלה שהופתעתי לראות אותם שם. New Slang למשל, או Touch Me המופלא של רוי דה סילבה – את הראשון שמעתי שם לראשונה רק לאחרונה, אחרי שדלית עופר הגיעה, בתוכנית "קולות החיילים", ואת השני מעולם לא. מצד שני, אני לא ממש מאזין קבוע.

    אבל הכי ביזיונית העובדה שלהיטי פופ/מיינסטרים מרהיבים הגיעו למקומות מביכים: Toxic במקום הפאקינג 83 ו-Crazy in Love במקום ה-57! האזנתי למצעד לאורך כל היום וספגתי מפח נפש אחר מפח נפש. לפחות CiL לקח את המקום השלישי במצעד של 88FM.

    מבחינה טלוויזיונית העשור הזה באמת היא מופלא, ואני אופטימי גם לגבי העשור הבא:
    http://www.agenda.co.il/149/forum/386164/

  2. איתי כ. הגיב:

    יש לך אובססיה מוזרה נגד דנה קסלר. אני למדתי המון מהכתיבה שלה על מוזיקה בואלה.

  3. אורית הגיב:

    אישית לא מצאתי לנכון לעשות סיכומי עשור או שנה,
    זה משהו בבחינת בלתי אפשרי מבחינתי, כי מוזיקה זה גם עניין של סטייט אוף מיינד, משהו שהייתי דלוקה ברמות לפני שנתיים נניח, היום נשמע לי אחרת, אולי אוברייטד או אנדרייטד….
    אבל ישנם כמה סיכומים נפלאים ובלוגים שאני עוקבת אחריהם ולמדה משם עוד ועוד,ואין לי עניין אישי לישר קו מוזיקלי עם אתר או תחנת רדיו כזה או אחר.

    אבל, אני חייבת לפרגן לעשייה שלך, כל השנה כל שבוע,
    חייבת לפרגן לאייל מרדיו פרימיום שבנה בלוג לתפארת ועבד קשה לסיכום העשור לפי שנים,כולל דוגמאות ויזואליות ולהנאת המאזינים והקוראים.

    ובלוגר מוערך נוסף ,תותח על בידע המוזיקלי ואיכותי ברמות הוא שרון רז בדלי, שבבלוג שלו ברשימות ,קיבץ את בחירותיו לעשור הזה:
    http://www.notes.co.il/sharonraz/57159.asp

    ואת אלבומי 2009 לטעמו:
    http://www.notes.co.il/sharonraz/63566.asp

  4. יהונתן הגיב:

    ת'כלס, כל סיכומי השנה/עשור צפויים לאללה. אני באופן אישי, בין כל שלל הסיכומים של האינדי, לא ראיתי שום הפתעות מעניינות (ולהכניס כמה שירים/אלבומים שרצו חזק ב-MTV לא נחשב כהפתעה). בכלל, ואיכשהו זה הרגיש לי כאילו כל האינדי הזה הפך לאיזו נוסחה שאפשר לגלות את תוצאתה הסופית.

    לא ראיתי אף סיכום שהכניס את explosions in the sky, הרכב שהתרומה שלו לפוסט-רוק לא נופלת מ-gy!be, הן מבחינת ההתפתחות והן מבחינת הפניה לקהלים חדשים, וששני האלבומים האחרונים שלו הם פשוט יצירת מופת. לא מבין איך standarts של tortoise לא מופיע בשומקום עם כל השילוב המגניב של ג'ז ואקספרמינטליות, לדעתי האלבום הזה יחד עם (TNT) הוא אבן דרך מוזיקאלית. לא ברור לי איך ה-live in hamburg של esbjorn svensson trio זכה להתעלמות כשהוא מראה כל כך יפה איך טריו ג'אז של פסנתר, בס ותופים יודע לעשות גם בנזונה של רוק, וכשאתה שומע אותו אז אתה פשוט יודע – זה אלבום שמשנה משהו באופן שבה מוזיקה נעשית וביכולת החיבור שלו עם זרמים חדשים.

    אני לא אומר את כל אלו כדי להשמע פלצן, אבל להרגשתי כל הסיכומים האלו מפספסים כל כל הרבה עד שהם פשוט לא רלוונטים, וזה נורא נורא נורא חבל.

  5. ויז'ואל לייף הגיב:

    בו'אנה, עד כדי כך הבלוג יכול לשבש מהלך חיים נורמלי.

    נראה לי אינסוף השקעה (שאני לא הייתי נותנת)

  6. נמרוד הגיב:

    תודה על הלינק. אני מתכוון עוד להעלות היום את סיכום השנה שלי, אם כי כל הסיכומים שקראתי קצת מוציאים לי את החשק…

    בנוגע למצעדים – השליטה של הטראש-פופ צפויה ומתקבלת על הדעת. לפחות במצעד של 102 שלטו אמני פופ רעבים להצלחה ולא אמנים שבעים ומתישים כמו בגלגל"צ. נראה לי שהעשור הבא יראה בדיוק אותו הדבר – למעשה, סביר להניח שהמרחקים בין הצדדים רק ילכו ויגדלו, וגם לעלי תאנה כמו וייט סטרייפס או אאוטקאסט כבר לא יהיה מקום במצעדים הללו.

  7. יעל הגיב:

    חותמת על סעיף מס' 8 – המקרה של גלגל"צ ומצעד העשור. פני הדור כפני שיר העשור.
    גם מקרה 88, שהייתה, עד לא כל כך מזמן, התחנה האהובה עליי, תמוה ביותר… ההדרדרות מהירה ביותר

  8. עמית הגיב:

    טוב, לצפות ממשהו ממצעדי עשור שפתוחים לבחירת הקהל זה הרי מגוחך.
    המצעדים האלו מראים שהעשור הנוכחי היה בינוני אבל רק בתחום אחד: תחום המיינסטרים.
    בכל שאר תחומי המוזיקה הוא היה אלבום מצוין עם המון מוזיקה מעולה.
    אם בשנות ה90 לתקופה די ארוכה המוזיקה האלטרנטיבית (הבסיסית אמנם אבל עדיין אלטרנטיבית) שלטה במיינסטרים (לפחות במידת מה) בשנות ה200 השליטה היתה למוזיקה די גרועה. אפילו במוזיקה הישראלית המזרחי (סליחה, מבחינתי מוזיקה מזרחית ברובה היא די עלובה, לא משהו גזעני) והנמוך התחיל לשלוט.
    אם כך מוזיקת המיינסטרים בעשור האחרון היתה די בינונית ורק הבלחת כמעט חד פעמיות (+קולדפליי שאולי אוהבים אותם ואולי לא אבל הם להקה עם אג'ינדה וקו ברור וטוב).
    מצעד שלם בלי רדיוהד (גלגלצ)? בלי אלבוו, דובס, גרנדדי(88?). שיר עלוב וסתמי כמו האמברלה הזה?
    המסקנה ברורה ואין טעם להלחם בה, פשוט להמשיך להנות מהמוזיקה שאנחנו כאן אוהבים ולתת להמונים להמשיך להנות עם ביונסה, קובי אפללו וחבריהם.

    אם ממש תשאלו אותי, ורק אם ממש אז שיר העשור שלי מתחלק לשניים:
    1. אם אני צריך לבחור מבין שירי גלגלצ ושירי המיינסטרים את מה שהייתי מצפה שינצח במצעד הגלגלצי הייתי בוחר את iyellow של קולדפליי. בעברית פשוטה זהו שיר המיינסטרים האהוב עלי בעשור האחרון.
    2. אם אני צריך לבחור את השיר האהוב עלי בעשור האחרון אין לי ספק שאני בוחר בstarlings שהוא אחד מרגע הקסם הגדולים של חיי.

    אלבום: seldom seen kid, כנ"ל מאותה סיבה.
    יש עוד המון אלבומים אדירים אבל שוב, זה אלבום של פעם ב…עשור.
    משום מה לאורך קריאת סיכומים שונים נראה שאני די בדעת מיעוט 0למעט דיירי מוזיקהנטו…).

    כל טוב.

  9. ארול אחד הגיב:

    אני לא כל כך מבין מה אתם רוצים מהמצעדים של תחנות הרדיו. מעבר לעובדה שקליפורניקיישן יצא באמצע 99, הבחירה שלו למקום הראשון דווקא ממש לא מפתיעה אותי. יש ציבור שלם של אנשים שהמבחר של גלגלצ מספיק להם לגמרי. הם יודעים לקרוא בדיוק כמוני והם גולשים באינטרנט בדיוק כמוני ויודעים למצוא את מה שהם מחפשים ממש כמוני ואולי אפילו יותר טוב. אם הם היו רוצים למצוא מוזיקה חדשה, הם היו מגיעים לכל אותם אתרים שאני מגיע אליהם. מעבר לכך, כפי שהוזכר מדובר בשירים שהיו חלק מהפלייליסט של אותן תחנות רדיו ואם אני לא טועה, גלגלצ טחנו את בק בדיוק במידה שהם טחנו את רד הוט. אז מזעזע ככל שזה נשמע לנו, אפשר לסמוך על כך שבכל זאת מדובר כאן בהעדפות וטעם אישי של הרבה מאוד אנשים, שרחמנא ליצלן בק עושה להם את זה קצת פחות.
    רוב המצביעים למצעדים האלה הם בני נוער, שכשהעשור הזה התחיל הם עוד היו בארגז החול, ככה שבהחלט ייתכן שקליפורניקיישן בעיניהם הוא סוג של קלאסיקה. שוב, זה לא בגלל שאמנים אחרים מתחילת העשור לא נטחנים כמו רד הוט, זה פשוט המעמד ששיר או אלבום קונה לו בקרב שכבה מסויימת, והרי אני הייתי תיכוניסט כשהאלבום הזה יצא וגם אנחנו לא הפסקנו לשמוע אותו במשך חודשים ארוכים.
    במקרה של 102FM מדובר בתחנה איזורית בעלת פלייליסט וקהל מאזינים מצומצם עוד יותר מאשר גלגלצ. הבחירה של ריהאנה משקפת את האג'נדה של התחנה הזאת כמכונת להיטים. אם נסתכל על זה באופן אובייקטיבי, המטרייה של ריהאנה הייתה להיט ענק, שבסיכום להיטי העשור ללא ספק מגיע לו להיות בין המקומות הראשונים.
    אני מרשה לעצמי להניח שרוב המתלוננים כאן לא לקחו חלק בהצבעות השונות, לכן על מה בדיוק אנחנו מתלוננים? מי שם אותנו כאבני בוחן למוזיקה איכותית? האם אנחנו מחלקים פה תווי תקן לטעמו של ציבור שאפילו לא טורח לקרוא את מה שאנחנו חושבים? בסיומו של עשור שהגדיר מחדש את היחס שבין האינדיבידואל לסביבה, אף אחד כבר לא יכול להגיד שהציבור מטומטם כי הוא לא חושב כמוהו. אסור לנו לזלזל, מותר לנו לשמוח שאנחנו מכירים כל כך הרבה מוזיקה טובה, שאנחנו פתוחים יותר ושהמוזיקה שאנחנו שומעים צובעת את חיינו בצבעים מגוונים ומעניינים יותר. 🙂

  10. אורי הגיב:

    בא נאמר את האמת –
    הדבר הכי חשוב שקרה העשור הוא שהשלמת את באפי.

  11. דרור הגיב:

    בקשר למצעד גלגל"צ – לדעתי היה פה פיספוס ענק של קהילת האלטרנטיב/אינדי בארץ, ושל הבלוגרים בפרט. בעשור שהבלוגים יכולים (ובמיוחד רוצים להראות שהם יכולים [מישהו אמר מקרה Killing in the Name/סוזן בויל ממש החודש?]) להשפיע, והמגוון של מוזיקה איכותית שלא במיינסטרים הוא עצום ומעולה, היה טוב אם הייתה יוזמה בין כמה בלוגרים משפיעים (כן, גם אתה גיאחה :-)) להתאחד ולבחור יחד עם הקוראים 10 שירי אלטרנטיב, ולהפיץ בקשה (בבלוגים, בפייסבוק, בטוויטר, מה שבא) להיכנס למצעד של גלגל"צ ולהבחור בעשרת שירי האלטרנטיב שנבחרו ע"י הקהילה.
    אז נכון, אני לא חושב שזה היה גורם לסדר עולמי חדש בעשירייה הפותחת של גלגל"צ, אבל אני חושב שזה היה גורם לכמה שירים להשתחל פנימה. קיבלנו רשימה מצומצמת שמשקפת את הכינוס של המיינסטרים כלפי עצמו, בלי להסתכל לצדדים.

  12. גיאחה הגיב:

    דרור, זה יכול היה להיות נחמד, הבעיה היא שהרשימה ממנה אפשר לבחור הייתה מלכתחילה בנויה רק משירים שנוגנו בפלייליסט של גלגלצ בעשור האחרון. הצבעתי למצעד הזה, ובעצמי התקשיתי למצוא 10 שירים ראויים.

  13. דרור הגיב:

    גיאחה: לא מסכים. גם אני הצבעתי, ובין כל המיינסטרים הנטחן-עד-דק מצאתי בערך 50-60 שירי אלטרנטיב מעולים. מצאתי את עצמי מתלבט בין כמה שירים שם. ברור שחסרו שם מלא שירי אלטרנטיב שאני חושב שמקומם ברשימה הוא חובה, אבל בכל זאת – גלגל"צ זה לא המקום לצפות לכל זה.
    כמה דוגמאות:
    ל־Radiohead היו שני שירים, ל־Franz Ferdinand היו, TV on the Radio (אני בחרתי ב־Staring at the Sun האדיר), Arcade Fire (חובה?), The Shins, The Strokes, LCD Soundsystem , MGMT, גם Portishead (עם פאקינג The Rip) ועוד ועוד ועוד…

    לקח לשנה הבאה? 🙂

  14. אני כל-כך שונא את קרליפורניקיישן.

    וילקו אוברייטד ????
    היו הרבה אלבומים אוברייטד העשור
    (לג'יי זי, לארקייד פייר, לדיגיטליזם, לקלאקסונס לרדיוהאד ועוד )
    אבל לא היה אפילו אלבום אחד אוברייטד לוילקו.

  15. AP הגיב:

    אני לא יודע לגבי הבחירה באסא כשר ספציפית כאיש העשור בתרבות (למרות שמבחינתי כל ביקורת עליו היא במקום), אבל אני תומך מאוד בהבעת דעות פוליטיות על ידי "אנשי תרבות", עד כמה שהמושג הזה אומר משהו.
    הפחד של אמני ויוצרי ישראל מפני הבעת עמדות פוליטיות וחברתיות הוא אחת התופעות היותר מטרידות וחמורות בעיני במציאות הישראלית. תרבות ופוליטיקה כן הולכות ביחד, ואי אמירה היא גם סוג של הצהרה. כשג'קו אייזנברג נשחט ציבורית על האמירות שלו נגד גיוס חובה, כשהצבא מנסה לאלץ את עברי לידר לחתום על הצהרת תמיכה בצה"ל כתנאי להופיע בפני חיילים, כשהמדינה מנסה למנוע מאמנים שלא שירתו בצבא להופיע באירועים רשמיים, כשסותמים לאריק ברמן את הפה בשידור כי הוא מעז להביע תמיכה באזרחי עזה, ועוד כנה וכהנה אירועים- אז פוליטיקה ותרבות כן הולכים יחד, בין אם נרצה ובין אם לא. ואילו רק האירועים שקשורים ישירות לתרבות.
    אז לא רק שאני שמח שיש כאן הבעת דעה פוליטית בהקשר תרבותי, אני גם מקווה שהניתוק הגס הזה בין תרבות ואקטואליה יישאר כתופעה של העשור שעבר, ושבעשור הבא עלינו לטובה אמני ויוצרי ישראל יימצאו את אשכיהם האבודים ויתחילו להפגין איזושהי מודעות מינימלית לגבי מה שקורה במדינה הזו.

  16. yaddo הגיב:

    וזה נכון כל זמן שהאמנים הם מצד מסוים של המפה הפוליטית.

  17. AWS-1 הגיב:

    יאללה, דוגרי כל המצעדים והדירוגים האלה כבר חפרו יותר מדי… למי באמת אכפת מהמצעד של גלגלצ? באותה מידה אפשר לכעוס על העובדה שטיטאניק הוא הסרט המרוויח בכל הזמנים למרות שהוא חרא טהור…
    פשוט תהנו ממוזיקה טובה (כל אחד בטעמו האישי מן הסתם), זה העיקר, לא איזה מקום ימוקם כל פעם השיר האוהב עליכם בחודשיים האחרונים.

    נ.ב- קוואמי ורביד בכל זאת ראויים למילה טובה (וכל האתרים המעניינים שעשו סיכום מקיף כמו The Silent Ballet לדוג' אם נדבר גם על אתרים אמריקאים), למרות שיש תוכניות שיותר התחברתי אליהם (פאנק גאראז',ברוקן ביט וFאנק,היפהופ, ותיקים) ושפחות התחברתי אליהם (אלקטרו קלאש,פולק) ושלא תמיד הסכמתי עם הבחירות שלהם סצפציפית, הם עשו עבודה מצויינת ומקיפה באמת וגם העובדה ששניהם שדרני רדיו באמת טובים שכיף לשמוע לא גורעת, אלא להיפך…
    וגם פה לא צריך להטפל לבחירה של ארקטיק מאנקיז במקום הראשון בשירים, כאילו זה מייצג את האמת המוחלטת של מהות הקיום האנושי או משהו כזה (ובלי קשר זה אחלה של שיר).
    תהנו ממוזיקה, זה מה שחשוב.

  18. AP הגיב:

    יאדו, חוסר האמונה הזה לא הולם אותך. ככה אתה מכיר אותי?

  19. yaddo הגיב:

    צודק. אני כבר מרגיש ליקויים בגופי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *