"לכתוב ביקורת על Chinese Democracy זה לא כמו לבקר מוזיקה. זה דומה יותר לכתיבת ביקורת על חד-קרן. האם אני צריך בעיקר להתפעל מכך שזה בכלל קיים? האם להשוות את זה לסוסים רגילים? לקרנף? האם המיתולוגיה שקדמה לקיומו משפיעה על ערכו האמיתי, או שמא יש לבחון אותו בתוך ואקום תרבותי, כאילו היצור הזה הוא לא יותר (או פחות) מיוחד משאר ממלכת החיות?" – צ'אק קלוסטרמן נרעש מצאת האלבום של גאנז אנד רוזס, ומנסח שאלות רלוונטיות מאוד לביקורות שצצות על האלבום הזה

1. בדרך כלל, המילים הם הדבר האחרון שאני מקשיב לו במוזיקה. בהתחלה האוזניים שלי מזדקפות בגלל סאונד או לחן מעניין, משם הן מעמיקות חקר בעיבוד, בהפקה או בביצוע, ורק אז, אם בכלל, הן ננעלות על המילים (זה לא קורה במודע. בהאזנה מרוכזת ומכוונת לשיר, הסדר הוא אחר, לרוב). אבל אם כל המרכיבים האלו טובים באוזניי, אני כן אוהב ששיר מספר לי סיפור. הוא לא חייב להיות סיפור מילולי כמובן, כפי שהדגימו פעמים אינספור מוזיקאי ג'אז, מוזיקה קלאסית או סיגור רוס והקוקטו טווינז שממציאים מילים. אם הכתיבה טובה והסיפור מעניין – זה מנצח. כמו אצל הדצמבריסטים, למשל. "Van Lear rose" הוא בית ספר לכתיבת שירים, ואין זה פלא – הוא נכתב על ידי כותבת השירים הוותיקה והמיומנת לורטה לין, שזרחה ככוכבת קאנטרי כבר בסיקסטיז. לין הקליטה אותו בגיל 70 (!), ובנוסף לכך שהיא לא נשמעת כמו בת שבעים, היא הוכיחה שהיא גם לא חושבת ככה. היא בחרה את ג'ק וייט למפיק האלבום המושלם הזה מ-2004, שזכה בצדק בגראמי והוא אחד האלבומים הטובים של העשור בלי שום בעיה (אל תאמינו להגזמות שלי, תראו את ההוכחה: באתר מטאקריטיק שמשקלל ציונים מביקורות, הוא קיבל את הממוצע הגבוה ביותר בכל הזמנים: 97 מתוך מאה). יום אחד כשיהיה לי יותר כוח, אכתוב עליו באריכות כאלבום השבוע. בינתיים, תיהנו מסיפור קטן ושיר ענק. [מפ3]



2. No use for a name יופיעו בארץ בפברואר, הידד לפאנק-רוק! [עברית]
3. שי ליברובסקי, שבזמנו הפנוי הוא גם דיגיטל_מי, חונך בלוג מוזיקה חדש ברשימות עם פוסט מרשים על הסמשינג פמפקינס. [עברית]




מאאאאאאד אבאוט כוסיות

4. Hooverphonic היו כאן אמש (חמישי בערב), ונתנו בבארבי יותר משעתיים של הופעה (!). עם זאת, לא כולם יצאו מאושרים לחלוטין, ואני ביניהם. לא הייתה הופעה רעה, אבל איכשהו הרגשתי שחסרה שם תנופה. הכל היה מדויק מדי, קצת חסר עוצמה. אולי באתי עם ציפיות מוגזמות אחרי חוזה גונזלס? לא יודע. הציפיות שלי התבססו בעיקר על אלבום ההופעה של הוברפוניק ועל קטעי לייב שראיתי ביוטיוב. נהניתי, ביליתי, אבל הרגשתי כל הזמן שמשהו מאוד חסר לי. מה שלא הספקתי לכתוב עליו בביקורת לוויינט הוא הפסנתר החשמלי המדהים של פנדר-רודס שליווה חלק גדול מהשירים ועינג את האוזניים, והרגע המשעשע בהדרן השני כשהעורכת שלי הצהירה: "יותר משהעגל רוצה לינוק, הם פשוט לא רוצים לרדת מהבמה". האמת היא שדווקא ההדרן השני היה בעיניי החלק הטוב ביותר בהופעה. גוני ריסקין עשתה חיים וניפקה כתבה כמו שצריך, כשהיא מסקרת, מצלמת ומראיינת בבת אחת (ענקית, גוני!). שרית חתוכה בנענע יצאה מסופקת למחצה, וזה כל מה שמצאתי בינתיים. מצאתם עוד ביקורות? פנקו אותנו בלינק בתגובות. [עברית]
5. החדשות הכי טובות ששמעתי השבוע: Pink Noise [בית, חלל], אחת הלהקות הישראליות הכי טובות שאתם כנראה לא מכירים כי למרבה הצער היא פועלת בברוקלין, סיימה להקליט אלבום שלישי עם דייב סיטאק מ-TV on the radio! וואו, זה מרגש! פינק נויז, הרכב של האחים ציגלר (את איתמר אתם אולי מכירים מעבודת הסולו המעולה שלו), התפרץ לחיי באחת בעבודה על אוספי "פולארויד" של השרת העיוור, והתאהבתי לגמרי באלבום שלהם All is nue. באמת שקשה לי לחכות לאלבום החדש. [עברית]
6. 20 שמות הלהקות הכי דביליים ברוקנ'רול. בוטן מתוק בקרקס לא שם, משום מה. [אנגלית]
7. יואב קוטנר רדף אחרי לאונרד כהן לחו"ל, ומסמן בכך את הפוסט האמיתי הראשון בבלוג הפלייליסטים שלו כאן בעונג. כן ירבו! [עברית]
8. המממ. רצתי להצביע בפרסי הגאמי למוזיקה הכי טובה של השנה אצל סטריאוגם, וכבר בשאלה הראשונה נתקעתי: שלושת האלבומים הכי טובים של השנה? מה, רק שלושה? שיט, איך בוחרים בכלל? אני חייב להתחיל לעשות חשבונפש, או לפחות חשבונדיסקים. [אנגלית]
9. [תודה לשיר] באמת תהיתי איפה לאחסן את הספרים שלי כשמספרם יגיע לאינסוף. [פיקסלים]



"אני אשיר לך שיר על מה שלא סיפרתי לך"

10. לאוקרביל ריבר נמאס לענות לראיונות רגילים ושבלוניים, אז הם פשוט עונים לשאלות בשירים. [אנגלית, וידאו]
11. טקס פרסי האינטרנט של וואלה ובזק בינלאומי מזמינים אתכם עכשיו להצביע למועמדיהם. בין המומלצים: בצק אלים, בצק אלים, בצק אלים. אבל יש שם עוד מצוינים, כמו המזבלה, רשימות, עין הדג ואחרים. הצביעו והשפיעו! [עברית]
12. הסיפור הגדול של השבוע: האלבום החדש של Guns n' Roses אשכרה כאן! במייספייס של גאנז/רוז כבר יש חגיגה גדולה: האלבום החדש המלא להאזנה, פלוס כל שאר אלבומי הלהקה מהעבר. ב-Vulture כבר מסבירים מה היה אפשר לשפר בכל שיר ושיר, ובקולפר מצביעים על כך שלמרות ההאזנה החינמית, רוב המאזינים לא נשארים עד סוף האלבום. אור ברנע מגולל את קורותיו של אקסל רוז מאז פירוק החבילה עם גאנז ועד החזרה עטורת הניצחון שלו באלבום החדש, ובמאקו כבר תופסים את הטפילד מלכלך עליו, ממש כמו בימים הטובים. איפה הבנדנה האדומה שלי? [עברית]
13. ואם אנחנו כבר בנוסטלגיה לתחילת הניינטיז, קריסט נובוסליק מנירוונה מספר על ההופעה האגדית של להקתו בטקס פרסי המוזיקה של MTV ב-1992. כיף לקרוא. [אנגלית]
14. [תודה לרוזה הגולשת] ששלחה לי השבוע מייל נרעש עם הכותרת הזו: "ראית את הטרקליסט המטורף של האלבום החדש של מריאן פיית'פול?!?!?!" – אחרי שפתחתי את הלינק וראיתי, הבנתי למה היא נרעשת. וואו! [אנגלית]
15. דפנה לוי מראיינת את הסופר המעולה מייקל שייבון, שאת "איגוד השוטרים הידיים" שלו סיימתי לאחרונה בהנאה שלמה. [עברית]
16. Tim Fite הוא נהדר. נתקלתי בו רק השבוע וכבר ברור לי שהוא נהדר. הדבר העיקרי שגרם לי לחשוב כך, מלבד ביקור במייספייס שלו והגילוי שהוא נותן שני אלבומים מלאים שלו להורדה חינמית באתר שלו, הוא הקליפ המרנין ל-"Big mistake". שיר נפלא, קליפ נפלא, ויוצר נפלא שאחראי להכל (גם לאנימציה). אהבה חדשה? [טיוב]


אנחנו? טרוריסטים??? מילא ביורק, אבל אנחנו?!

17. [תודה לאנה] שכותבת: "האנגלים נהרו להשקיע את כספם בבנקים איסלנדים ששילמו ריביות מצוינות. איסלנד הפכה למדינה העשירה באירופה בתוצר לנפש. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי כרגע, איסלנד על שלוש מאות אלף אזרחיה פשטה את הרגל ועכשיו האנגלים כועסים. גורדון בראון קרא להם טרוריסטים והם נורא מפחדים. האיסלנדים פתחו אתר שמאפשר להם לשלוח גלויות לבראון. יחד עם מה שהם עשו לברה"מ כשפלשה אליהם במלחמת עולם השנייה באמצעות מגלשיים, עכשיו אפשר להגיד בביטחון שהם המדינה המגניבה בעולם". [אנגלית ואיסלנדית]
18. [תודה לשיר] לא תאמינו, אבל אפשר לנגן על גזר! [טיוב]
19. החבר'ה של שק.לי ביצעו בהצלחה את פרויקט שירה ציבורית, בה חברי הקולקטיב ומתנדבים אחרים פוצחים בשיר בהדרגתיות במהלך נסיעה שגרתית ברכבת ישראל. [וימאו]
20. ג'ונתן מייבורג מ-Shearwater מדריך את המאזין באלבום האחרון והמצוין של להקתו, Rook, שיר-אחרי-שיר. [אנגלית]
21. קסטה מזמינה אתכם לענות על סקר: אילו שירותי מוזיקה הייתם רוצים לקבל כמנויים בספריה? מר לוויתן מגיב. [עברית]
22. [תודה לשיר] 27 אתרי אינטרנט שהפכו לספרים. את PostSecret כבר יש לי, עכשיו שמישהו בבקשה יקנה לי במתנה את Garfield without Garfield! חוצמזה, יש שם הרבה אתרים מטורפים ששווה להכיר באופן כללי. [עברית]
23. חנות המוזיקה הדיגיטלית Zunior מתרכזת רק באינדי קנדי, והאל יודע שיש יופי של אמנים בקנדה בשנים האחרונות (וגם בכלל, בעצם). מדי חודש (אני חושב) הם מציעים שם סמפלר להורדה חינמית לגמרי, והאוסף של החודש כולל גם שירים של סטארס ופיינל פנטזי, לצד שמונה שירים אחרים שבטח לא הכרתם קודם ותראו איזה יופי, הם לא רעים בכלל. [מפ3]
24. אה, סמפלר חינמי אתם רוצים? הנה הסמפלר התקופתי החדש מהלייבל המצוין ANTI-, שכולל שירים של ניק קייב, טים פייט, איילנדס, בילי בראג ועוד, וניתן להאזנה והורדה חינמית בטור השמאלי של הבלוג שלהם. [זיפ, מפ3]
25. אה, מיקסטייפ אתם רוצים? הנה המיקסטייפ של ניר על המיתון הכלכלי. [עברית, סטרים, מפ3]


ילדים! יותר אסור לגלוש ביוטיוב!

26. [תודה לשלל השולחים] בשעה טובה, מונטי פייתון פותחים ערוץ רשמי ביוטיוב! [וידאו וכיף לכל הסופ"ש]
27. [תודה לאייל] אפרת נחושתאי מ"הארץ" יוצאת לראיין כמה מוזיקאים ישראליים שמקליטים באולפן הביתי. באופן טבעי, היא מתרכזת בהיפ-הופ אלטרנטיבי. רוב ההפקה של היפ-הופ בימינו לא מוקלטת בכלים חיים אלא מתבססת על דגימות וסינתוז, ולכן נוח וזול הרבה יותר להפיק אותו בבית. [עברית]
28. אסף נבו עם עדכונים, פרטים ושיר מלא להאזנה מתוך אלבומו המשולש של פורטיס, שיצא בקרוב. [עברית]
29. 20 האלבומים הכי טובים שיצאו אי פעם בלייבל העצמאי המצוין Merge. ברור שניוטרל מילק הוטל במקום הראשון, איך אפשר שלא? ארקייד פייר רק קצת מאחוריהם. [אנגלית]
30. [תודה לכבשה] בשבוע שעבר הצענו כמה סיבות לשנוא את iTunes, והנה נחלץ לעזרתנו הראל משה ומציע חלופות לשימוש בתכנה של אפל. [עברית!]
31. [מוקדש לסטיבי] במקום לבזבז מאות ואלפי שעות מהחיים הקצרים והיקרים שלנו על צפייה בסרטי קולנוע, צפו פשוט בסרטון הזה, שיספיילר לכם מאה סרטים בארבע דקות. לא באמת צריך להגיד עכשיו "זהירות, ספוילר", נכון? אבל תיזהרו, כי הם באמת מספיילרים המון סרטים, בטח את חלקם אתם עדיין רוצים לראות. [טיוב]
32. Dntel, באמת מזמן לא שמענו ממנו, הקליט קאבר ל-"Blinded by the lights" המצוין של The Streets תחת הכינוי James Figurine. [מפ3]
33. [תודה לאלכס] עשרה שירים מצוינים שקשורים לבשר, ונחשו מי במקום הראשון? (רמז: זה רצח!) [אנגלית]


רונה קינן, לטיפולך נודה

34. מארני סטרן יודעת איך לעשות ביזנס. אחרי שקיבלה דו"ח משטרתי כי נסעה מהר מדי, היא גילתה שאין לה כסף לשלם אותו (חיי האינדי אינם חיי עושר!). אז בסוף ההופעות הנוכחיות שלה היא פותחת דוכן נשיקות. 3$ על הלחי, 10$ על השפתיים, 100$ אם אתם רוצים גם לשון והכל. גאונה. [אנגלית, פיקסלים]
35. [תודה לאביב] קיבלתם הודעה דחופה על תשלום שמאחר? אין בעיה, ציירו עכביש! [אנגלית]
36. "Brother sport" הוא שיר חדש של אנימל קולקטיב, שמשתף גריזלי בר בבלוג שלו. [מפ3]
37. [בזכות סינמסקופ] מגזין Cinematical בוחר את שבע הפסילות השערורייתיות ביותר למועמדות לאוסקר, וביניהן "ביקור התזמורת" ופסקול "האביר האפל". [אנגלית]
38. מיקי מהקואופרטיב מראיין את Tiny Fingers, אחת הלהקות החדשות הכי טובות בארץ. לעוד עליהם, קפצו לנקודת העונג. [עברית]
39. Fucked up, שעדיין לא עמדתי על טיבם לגמרי, הופיעו 12 שעות ברצף במועדון בניו יורק, ובבלוג של מטאדור אפשר לראות קטעי וידאו. [אנגלית, וידאו]
40. [תודה לגבי] יומני גבע-כרמל, מה שהיה פעם כמו החדשות, יצאו לסיבוב לילי במועדוני הרוק של תל אביב. ב-1968. [וידאו, עברית]
41. אייל מרדיו פרימיום להמונים עורך סדרת חינוך להמונים עם אינדי אמיתי מהאייטיז. בפרק הראשון הוא התרכז ב-Aztec Camera, בשני ב-Colourfield. מרענן! [עברית]
42. [תודה לשיר] גוגל מארחים כ-10 מיליון תמונות היסטוריות מהארכיונים רבי השנים של Life Magazine, וזה פשוט מדהים: תמונות עיתונאות (חלקן לא הודפסו בשעתן) מ-1860 ועד הסבנטיז, באיכות נהדרת. מרתק, ותענוג לצפייה. [אנגלית, פיקסלים]
43. פריצה מדעית! פוצח האקורד המסתורי הפותח את "Hard day's night" של הביטלס! [אנגלית]


אאוץ'.

44. [תודה לאביב] ברכות פסולות ליום האוהבים היא אסופה מכמירה ונהדרת של ברכות ולנטיינ'ז עגומות, מרושעות, ומצחיקות בטירוף. [אנגלית]
45. 25 השירים הטובים ביותר ששובצו בסוף האלבום. [אנגלית]
46. זה פשוט מגניב. וזה שייך לניר אביגד הישראלי. [פלאש]
47. ב"בייסמנט עד הבית", מלווה עמרי לוי מהלייבל בייסמנט את אמניו עם מצלמת וידאו ו"מבקר בבתיהם של אמני הבייסמנט ומברר מה חדש אצלם, מה הם שומעים, מנגנים כמה שירים בסביבה הבייתית שלהם וכל מיני כאלה". רעיון מצוין, והמהדורה הראשונה נצמדת לאורן זילברשטיין. [עברית, וימאו]
48. יאירוה מסינמסקופ מדווח של-Eels יש שיר חדש, "Man up", להאזנה במייספייס, שם אפשר לשמוע במלואם את כל אלבומיהם. [חלל]
49. כך תגלגלו את כבלי האוזניות שלכם. עובד על כל אוזניות. שיש להם כבלים. [טיוב]
50. [תודה לאיליה] מסתבר שקם בלוג ישראלי לחובבי AC/DC! רוק און! אבל נראה שדווקא עכשיו, בצאת אלבום חדש של הלהקה, הבלוג דעך והשתתק. חבל, ואולי תגובות מעודדות מקוראי העונג שאוהבים את הלהקה יביאו לחידוש הזרם. [עברית]
51. הסיכומים ממשיכים והנה מגיעים גם כמה מהמעניינים ביותר שבהם, ובראשם הסיכומים של מגזין התרבות החביב עליי Paste. צ'ק דיס אאוט.
    Paste בוחרים את אלבומי השנה (#1: She & Him… קצת תמוה אבל מילא, שאר הדירוג יזכיר לכם נשכחות ויעשה לכם חשק), סרטי השנה (#1: Firaaq, דרמה הודית) ותכניות הטלוויזיה של השנה (#1: באטלסטאר גלקטיקה! פראק!).
    DiS לא מחכים וכבר עכשיו חוזים את האמנים המעניינים ביותר של 2009. הרשימות האלה לא באמת אומרות שומדבר מהותי על השנה הקרובה, אבל הן כן מורכבות בדרך כלל מהמלצות מעניינות. [אנגלית]



52. [תודה לאבי] איאן רוג'רס, שהוביל את יאהו מיוזיק, עבד בחברה שפיתחה את וינאמפ ובאופן כללי מבין יותר מכולנו יחד במהפכת המוזיקה הדיגיטלית, נותן באתר שלו לקריאה את הנאום שהעביר בכנס של האקדמיה למוזיקה מוקלטת (אותו גוף שמעניק את פרסי הגראמי). אל תיבהלו, זו קריאה קולחת ומרתקת. הוא עושה סדר מהיר ובהיר במה שקורה עכשיו, ומסביר בדיוק למה כולם מתרכזים בעניין הלא נכון (ומשתמש בציטוט נהדר של צ'אק די: "אין שום בעיה בעסקי המוזיקה, הבעיה היא בעסקי הדיסקים"). הוא מעביר את הפוקוס, בצדק גמור, לקשר הישיר בין האמן למאזין, ומביא כדוגמא את המודל שהציעה החברה שלו להוצאת אלבומם החדש של בריאן אינו ודיוויד ברן. קריאה מרתקת לכל אמן, לייבליסט, יחצ"ן או מאזין שמתעניין בדרך בה המוזיקה מגיעה מהאמן לאוזן שלכם. [אנגלית]
53. [תודה לשיר] ה-RIAA ממטירים על אוניברסיטאות בטענה להפרת זכויות יוצרים. בין השאר, הטריק של ה-RIAA פשוט: במוסדות אקדמיים יש רשתות, וכך ה-RIAA לא יכול לקבוע בוודאות איזה יוזר הוריד שירים של מייקל ג'קסון ובכך ביצע פשע נגד האנושות (שלא לדבר על השמיעה). אז הם שולחים תביעה כללית לאוניברסיטה, שמצידה לרוב ממהרת להתפשר על סכום ביניים. כסף קל. אבל עכשיו, פרופסור למשפטים בהארוורד החליט להשיב מלחמה. והוא לא סתם מנסה להדוף תביעה יחידה, אלא להוכיח שהחוקים עליהם מתבססות התביעות נוגדים את החוקה, ולכן פסולים. [אנגלית]
54. [תודה שוב לשיר] שתי הרצאות מעניינות בנושא זכויות יוצרים: לארי לסיג על תרבות הרמיקס, ופאמלה סמואלסון על השינוי הדרוש בחוקי זכויות היוצרים. [אנגלית]
55. האיחור היה כל כך מביש, שבאמת כמעט הלכתי עוד לפני שהתחילה ההופעה. עמיר, קורא עונג אמיץ וצודק ממני, פשוט הלך. הוא הגיע בתשע כפי שהיה כתוב במודעה, נסע במיוחד מראשון לציון. אבל בעשר וחצי, כשבכניסה לא נראתה שום תנועה מיוחדת (כחמישים האנשים שהגיעו עדיין הסתובבו בחוץ, מעשנים, תוהים אם כבר מוכרים כרטיסים בכניסה או לא), הוא פשוט ויתר והלך הביתה, וחבל. מאוד. שעתיים קודם לכן ישבתי עם יהוא ירון. אמרתי לו שאני צריך לזוז כי פותחים שערים בתשע, והוא פרץ בצחוק וסיפר שכשהוא הופיע בברזילי בפעם האחרונה, אנשי המועדון פשוט אסרו עליו לעלות לפני 11, למרות שהוא כבר רצה לעלות. מדיניות מחורבנת, כפי הנראה ניסיון למקסם רווחים מהבאר. במקום לקחת את האוטובוס האחרון הביתה ב-5.30 ש"ח, הוצאתי 45 ש"ח על מונית. אבל באנו לדבר על תענוגות, ועליהן נדבר. ההופעה הכפולה של קיצו ו-Tiny Fingers ביום שלישי האחרון צריכה להיחקק בדברי ימי האינדי הישראלי כרגע מכונן, הרגע בו האינדי רוק הישראלי התעורר מהתרדמת הרפטטיבית הקלה שנפלה עליו. נכון, הברזילי המרווח נראה דליל מאוד (בלבונטין הופעה כזו הייתה נראית צפופה), והאיחור כאמור רק הוסיף עצבים לכל המעורבים בדבר, אבל שתי הלהקות האלו פשוט הפילו את כל מי שנכח שם. תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב: אם לשפוט על פי הערב הזה, אלה שתי הלהקות החדשות הכי טובות בארץ. ואני לא ממצמץ כשאני אומר את זה. קיצו כל כך מרעננים בנוף הישראלי, שבא לי לתת לכל אחד מהם נשיקה ומענק כספי כדי שלא יתפרקו בעשור הקרוב. סוף סוף להקה חדשה שלא מושפעת רק מאוקיי קומפיוטר, לד זפלין 4 או שלום חנוך. זו הלהקה היחידה בארץ שמתקרבת לרדיוהד מודל שנות האלפיים, שספגה לתוכה באורגניות את ההשפעות של היה-יה-יה'ז, את הסאונדים של פרושיאנטה ומוגוואי וטי-וי און דה רדיו. אמת, בכל ההופעה שלהם הבנתי רק עשר מילים וגם הן היו מהשיר בעברית, אבל זה לא ממש מעניין אותי. כי הם היו כל כך טובים, מוכשרים, מרעננים, מגוונים, יצירתיים. וכמוהם גם טייני פינגרז. רוב בועת האינדי התל אביבי ניזונה לרוב מעצמה וכל כך קטנה וסגורה, שקל מאוד להמליך שם מלכים ערומים כל שני וחמישי רק בגלל שהם פשוט קיימים ומופיעים. לא פלא ששתי הלהקות הכי מרעננות ומעניינות ששמעתי בזמן האחרון מגיעות מחוץ למרכז. קיצו מגיעים מירושלים, וטייני פינגרז מביאים מפרדס חנה את הפוסט-רוק המעיף שלהם. בנונשלנט ששמור לאנשים נטולי פוזה שבאמת באו רק לנגן, הפינגרז עולים לבמה, אומרים מילה אחת ("חשמל!") ומתחילים לנגן. הם לא צריכים לדבר, הם לא צריכים לשיר. המוזיקה מספרת סיפור שלם. התופים שוברים את התבניות, הבאס נותן עמודי שדרה מפותלים של עלילות והגיטרה צורחת ומייבבת את הנרטיב. עזבו את המייספייסים (קיצו, טייני פינגרז), ההקלטות עדיין לא מספיק בשלות ואלה פלאים שחייבים לראות לייב. המתופף של טייני פינגרז טס לשלושה חודשים עוד פחות משבוע, ואני כבר סופר את הימים עד שיחזור והם יתנו עוד הופעות. בינתיים, חפשו את קיצו בכל מקום שבו הם מופיעים, ותבטלו כל דבר אחר שיש לכם באותו ערב. [זהו]



56. [תודה לדנה] אני חושב שזו הפעם הראשונה שבה אני זוקף את שיר הסיום ישירות לקורא כלשהו של העונג, וזה באמת מקרה מיוחד ושיר מיוחד במינו. הרכב הג'אז The Bad Plus (נדמה לי שהם גם ביקרו בארץ) זכה להצלחה נאה בשנים האחרונות, אבל כל הסטנדרטים שלהם החווירו לצד האינטרפרטציות הנפלאות שלהם לשירי רוק שהם דאגו לשרבב לכל אלבום שלהם. בהתחלה היו שם נירוונה, אחר כך בלאק סאבאת', ואנגליס ודיוויד בואי, ועכשיו הם הבינו שזה הדבר שהם עושים טוב מכל. האלבום החדש שלהם, For all I care, מורכב כמעט כולו מביצועים ופרשנויות לשירי רוק: נירוונה (שוב), פינק פלויד, יס, פליימינג ליפס, קיי-די לאנג, אפילו הבי-ג'יז. כשדנה שלחה לי את הביצוע המהמם הזה שלהם ל-"Radio cure" של וילקו, חשבתי שלעולם לא אצליח להרים בחזרה את הלסת שלי. זה כנראה השיר הראשון של וילקו שהכרתי (תודה, שני קדר!), ואין לי מושג מי שרה אותו כאן אבל זה מרטיט לפחות, ולפעמים אפילו טיפה יותר, מהביצוע המושלם של המקור. לגזור ולנצור. [מפ3]

תהיה לכם שבת שבוגי, לא?