4 באוקטובר 2008

עונג שבת: מי שטרח בערב וגו'

"לפני הרבה זמן החלטנו לא לקחת ביקורות ברצינות. קודם כל, יש בהן הרבה מאוד השלכה, ובדרך כלל הן מגלות יותר על הכותב מאשר על הלהקה. זה מין מבחן רורשאך מוזיקלי. שנית, קריאת ביקורת גורמת לך להיות מודע מדי לעצמך, כאילו העולם מביט מעבר לכתפך כשהאמת היא שאתה לא גאון ולא מטומטם, אתה בסך הכל חבר בלהקה"להקת The Airborne Toxic Event משיבה למבקר מוזיקה שנתן להם ציון 1.6 בפיצ'פורק, ועל הדרך מנסחת היטב תובנות לגבי אתר ביקורות המוזיקה המשפיע ביותר ברשת

  1. כשנתקלים במשפט "Big in Japan" חושבים על אחד משני דברים: מתאבק סומו, או השיר של אלפאוויל. כבודו במקומו מונח, כמובן. בשנות השמונים לא היו הרבה שירי פופ שמצחיקים אותי גם עכשיו (רובם גורמים לי לבכות מצער). אבל ב-1999 הגיע הבחור היחיד שיכול לקחת ביטוי ידוע כמו זה ולהפוך אותו לשלו בלבד: מיסטר טום ווייטס. את האלבום המצוין שלו Mule Variations פותח השיר המגרגר והנהדר הזה, "Big in Japan". אפשר לשכוח מסושי, מי שבאמת גדול ביפן הוא ווייטס. [מפ3]
  2. Whitesnake תגיע להרעיש את אדמת ישראל ב-11 בנובמבר בגני התערוכה. [עברית]
  3. האתר של אינדינגב עלה במלוא תפארתו עם עיצוב נהדר (של מירב שחם) ובנוסף לחדשות, פרטים, הוראות הגעה וכל שאר המידע הנדרש לבאי הפסטיבל (הזמינו כרטיסים עכשיו!) תוכלו למצוא שם שני פיצ'רים מלהיבים במיוחד. הראשון הוא אינדי-סקר, במסגרתו תוכלו להאזין ולבחור את הלהקה שתפתח את הפסטיבל, מתוך כעשרים להקות ואמנים שהגישו את מועמדותם. השני הוא אינדי-מיקס, נגן מוזיקה של רוב האמנים המשתתפים בפסטיבל להאזנה חופשית. הכן אוזנך לנגב. [עברית]
  4. צריכים טרמפ לפסטיבל או נוסעים באוטו ויש לכם מקום פנוי? בואו להציע ולחפש בפורום הטרמפים של אינדינגב. [עברית]
  5. ופנייה נרגשת ממערכת עונג שבת לקוראים: איך, איפה ואצל מי משיגים שניים עד שלושה כרטיסים לאחת מהופעותיו של רופוס ויינרייט בארץ? אצל "לאן" לא מצאתי שום דבר הגיוני, והכוונה היא כמובן לשבת יחד, לא אחד פה ואחד שם. עצות, רעיונות וכרטיסים מיותמים יתקבלו בברכה בתגובות או במייל. [זהו]
  6. שנה הלכה, שנה באה, ואני סיכומיי ארימה! התקשורת הישראלית סוגרת שנה עברית ומסכמת את המוזיקה הישראלית של שנת תשס"ח, שנה ששמה דומה באופן חשוד לתמסח. הסיכומים ככה על הבערך עם עניין התאריכים וכל זה כי בינינו, מי זוכר אם אלבום מסוים יצא לפני או אחרי ראש השנה שעבר? יאללה נכניס גם את הבנות נחמה זה היה השנה לא? (רמז: לא, וזה גם חרא מוזיקה!!!). והנה זה מתגלגל ובא…
    שגיא נאור מסכם שנה כהרגלו, ואלבום השנה שלו שייך למר אסף אבידן. כתבי מומה בוחרים את השיר, האמן, ההופעה, האלבום, החידוש והאלף ואחד דברים האהובים עליהם של תשס"ח. במומה גם מראיינים את ארי גורלי על זכיית שירו המשעמם כמו צבע מתייבש "דבש" בשיר השנה בגלגלצ ובשיר המושמע ביותר השנה ברדיו (קורלציה מעניינת, הלא כן?), ודורון גל חוזר לבקר אצל האמנים שפרצו השנה. הסמיכות והתיאום בין האמנים המוגדרים מצליחים על פי מומה וההשמעות שלהם בגלגלצ מעוררת פליאה, ולפעמים גם דאגה. האם גלגלצ קוראים מומה בכזו אדיקות ומושפעים ממנה, או שמא מומה נאחזים בהשמעות רדיו אינטנסיביות כאינדיקציה להצלחה? לכם הפתרונים. בעכבר העיר מצאו חמישה דברים טובים שקרו השנה למוזיקה. אור ותימורה מסכמים בוויינט את השנה האלטרנטיבית בארץ, ואור ברנע מציג חמש הבטחות מוזיקליות לשנה החדשה. איפה הזוכים במצעד השנתי של וויינט? לא ברור אפילו לי, שכותב שם. עינב שיף מסכם בוואלה שנה ישראלית ממעוף הציפור ועל הדרך מנסח תובנות חיוניות ("התחושה היא שהשיח התקשורתי הבעייתי סביב הרדיו בישראל יצר שני מחנות: האחד ניזון כולו מהרדיו ועבורו שיר לא מוכר הוא שיר לא טוב ואילו עבור השני, הרדיו כלל לא קיים") ולוקח קשה מדי לטעמי את אסף אבידן. מנגד, הוא משווה בין מצעדי גימל וגלגלצ, ומנתח את ההבדלים בגישות המוזיקליות של שתי תחנות המוזיקה המובילות. אמיר עמרמי על תופעות מוזיקליות מאוסות מהשנה האחרונה, קוואמי סיכם את השנה האלטרנטיבית מהזווית שלו בספיישל בקצה (טראקליסט) ואינדי סיכמו מהזווית שלהם. וגם, תימורה ואנוכי ממליצים על דיסקים שווים לחג, שיצאו לאחרונה בגיזרת הישראלי והעולמי. קוראי העונג כבר מכירים חלק מהמלצותיי הנוכחיות, אבל את תימורה תמיד שווה לקרוא. מצאתם עוד סיכומים שנתיים שפספסתי? הלקו אותי ולנקקו בתגובות. [עברית, הכל עברית]
  7. והסיכומון החביב עליי: אמיר אגוזי רוקח בוואלה מיקסטייפ מכל גרוב הארץ בשנה האחרונה: התפוחים, הקוליפונז, קותימן, סוליקו, דיגיטל_מי, כלבתא, לרוז, אונילי… יא-אללה, איזו שנה מדהימה הייתה לגרוב הישראלי. בעוד שלוש שנים, כשהוא ישתלט על המיינסטרים, כולם יזכרו את השנה הזאת כשנה מכוננת. [עברית, מפ3]


  8. תצלום: דימה וזינוביץ' ל-nrg

  9. Air היו פה בחמישי ובשישי. הכרטיסים להופעה השנייה, בזאפה, נגוזו והתאדו תוך ימים ספורים והשבוע קיבלתי לא מייל אחד ולא שניים ששואלים אותי איך אפשר, אם בכלל, לגרד כרטיס. לו ידעתי איך, הייתי עכשיו שם ולא פה! לצערי העצה הטובה ביותר שיכולתי לנפק לכולם הייתה להגיע לזאפה ולנסות לשנורר אחד מאיזה ספסר. התקשורת הוזמנה בהמוניה להופעה הראשונה בהנאגר, והדעות פושרות למדי. אילת יגיל בוויינט טוענת שההופעה לא התרוממה; ניב הדס מוואלה השתעמם; ליהיא לסלו ממעריב טוענת לחוסר רגש; הביקורת של עידן רינג מעכבר העיר הרבה יותר מעניינת ומחרמנת מההופעה שלה ציפה; נמרוד צוק מנענע מנסה להישאר בחיים דרך השעמום. מסתמן שהיה נוראי. מי היה ומה דעתכם? [עברית]
  10. ב-Sleevage המעולה מראיינים את אדה ראסל, שעיצבה את האלבום Transatlanticism של דת' קאב. [אנגלית, פיקסלים]
  11. מאסטר בוב דילן מוציא השבוע את Tell Tale Signs, הכרך השמיני באסופת הבוטלגים וההקלטות הנדירות שלו, כשהפעם מתרכז האוסף בהקלטות מאיזור 1997 ואילך. רדיו NPR, אולי הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה ברשת מאז המהפכה הצרפתית (אל תרימו גבה, לרובספייר היה עמוד לאסט.פם מטורף!), נותן את כל האוסף כולו להאנזה חופשית ומדובר בחת'כת מתנה מוזיקלית שתהפוך את כל סוף השבוע שלכם לדילניסטי ונהדר. [אנגלית]
  12. "יכולתי להגיד שאני לבקן-סונגרייטר, אבל זה גימיק, ואני לא גימיק". נדב אזולאי, ההחתמה הטרייה במשפחת היס רקורדס, מתראיין לנויה כוכבי בהארץ. [עברית]
  13. [תודה לשגיא] שחר מתודעה כוזבת כותב, בעקבות כריס אנדרסון, על ההבדל בין בלוגר חובב לעיתונאי מקצועי. גם הוא וגם אנדרסון גורסים כי בלוגר "חובב" כותב בתשוקה ובעניין גדולים הרבה יותר, ולכן הטקסטים שלו יהיו מעניינים יותר לאורך זמן. מה דעתכם? [עברית]
  14. אמנדה פטרוסיץ' המעולה, שבעבר כונתה כתבת מוזיקה או מבקרת מוזיקה והיום אפשר לקרוא לה ללא חשש סופרת מוזיקה, פותחת את צפונות האייפוד שלה לקוראי ה-AV Club, ובוחרת את המוזיקה המשובחת שהיא שמעה כשכתבה את הספר שלה על מוזיקה אמריקאית חדשה. [עברית]
  15. ויל שף, הסולן של אוקרביל ריבר ואחד מכותבי השירים החכמים והטובים של ימינו, מתארח ב-NPR להשמיע ולספר על המוזיקה שהוא אוהב ושהשפיעה עליו. כבר אמרתי ש-NPR זה גן עדן לחובבי מוזיקה? [אנגלית, נגן בילד אין]
  16. "רק אמן אמיתי מפקפק כל חייו בזה שהוא אכן, אמן אמיתי". מסכימים? מפקפקים? מסרבים? דויד פרץ מבדיל בין אמן לבדרן במאמר מרתק שהדיון שעשוי להיקשר אליו מרתק לא פחות. איך מודדים אמנות ואמת אמנותית, והאם בכלל צריך למדוד? האם זה משנה אם המוזיקאי שלפניך הוא אמן של אמת או בדרן בלבד? האם ייתכן שהבדרן שלפניך מאמין בכל מאודו שהוא אמן, ומי משניכם צודק? [עברית]
  17. אלן מור, מסופרי הקומיקס הגדולים והחשובים שאי פעם קמו בעולמנו והתיישבו לכתוב סיפור, זוכה לכתבת פרופיל בבלוג האמנות של הגרדיאן. [אנגלית]
  18. [מהקולקטיב] Netcraft השיקו אתר קטן וחמוד בשם Good news bad news. הרעיון פשוט ומושך: האתר מתעדכן בכותרות מאתרי חדשות ישראליים, והגולשים יכולים לסמן כל חדשה כ"טובה" או "רעה". זה מאפשר גם לצפות בחדשות לפי בקשתכם: רק חדשות רעות (פוי), כל החדשות (נו בסדר) או רק חדשות טובות (יאי!). מעניין גם לגלות שכמעט כל החדשות המתפרסמות אצלנו הן רעות. ובכל זאת, נחמד לסנן. [עברית]
  19. אתר Nextbook עורך כתבת פרופיל לרותו מודן, שאת הספר החדש שלה "קרוב רחוק" רכשתי כרגע בגרסתו האנגלית בחנות החביבה עליי ברשת (כי 63 ש"ח כולל משלוח זה טוב מ-120 ש"ח בסטימצקי, ובמעבר לעברית יש לא מעט פאקים בהיפוך של הפאנלים). גם אחותה של רותו, דנה מודן, מראיינת אותה לנרג'. זה בסדר, גם לי לא היה מושג שהן אחיות עד עכשיו. [אנגלית; עכשיו]
  20. [תודה למורפלקסיס] הסרט התיעודי Before the music dies מראיין שלל מוזיקאים ואנשי מוזיקה בנוגע לעתיד המוזיקה הפופולרית. הסרט זכה להרבה הייפ עם צאתו אבל אף פעם לא היה משהו מעניין יותר מטריילר לקשר אליו, ועכשיו יש. גולש חרוץ כלשהו העלה אותו בשלמותו לגוגל וידאו, ועכשיו אפשר לצפות. [וידאו]
  21. אנדרו בירד מתראיין לאיתקה ג'ורנל, ויש לו גם שיר חדש, "Oh no". ומתי נראה גם אותו בארץ, באמת? [אנגלית]
  22. ניק ברטוצי, קומיקסאי ומורה לקומיקס (יש דבר כזה!), ביקש מהתלמידים שלו לעבד סיפורים קצרים של או הנרי לעמודים של קומיקס. התוצאה היא ספר קומיקס שלם אונליין, שמציג סיפורי קומיקס מלאים מכמעט שלושים אמנים חדשים לגמרי. איזה יופי של רעיון ואיזה כיף שיש כזה מגוון של סגנונות. הציצו. [אנגלית]
  23. כולם סביבי מתעלפים מ-Fleet foxes וזה בטח רק עניין של זמן עד שסינגל שלהם ייכנס לגלגלצ במשבצת "ממתק האינדי" (או שהסינגל החדש של Noah and the whale ייכנס לשם קודם). אולי השועלונים מדברים יותר לאנשים שמתגעגעים להשפעות פולק סיקסטיזיות שלי אין הרבה סנטימנטים אליהן. אולי. כך או כך, הקליפ של "He doesn't know why" מקסים לחלוטין, וגם השיר עצמו לא רע משום בחינה. [וימאו, יאי!]
  24. גיא ביבי, שמלבד היותו המתופף הרגיש והמדויק של שני קדר מתחזק גם בלוג קטן ומשמח, בוחר עשרה קליפים שצולמו בשוט אחד שהוא אוהב במיוחד. זה ראוי לפוסט נפרד בעונג שבת, שבו אשאל אתכם מה קליפ הוואן-שוט החביב עליכם, אבל פוסט מיוחד כזה לא יעלה. ולכן אני שואל כבר עכשיו: מה קליפ הוואן-שוט החביב עליכם? אפשר לבחור יותר מאחד, כמובן. [אנגלית]
  25. [תודה ליובל] עוד אוסף מרהיב ויצירתי של פוסטרים יפהפיים להופעות גורם לי שוב להתכווץ בקרבי כשאני רואה את ההדפסים הזרחניים המזעזעים שפושים בארצנו. רק תראו מה אפשר לעשות עם קצת דיו והרבה יצירתיות. [פיקסלים]
  26. המלצת הרדיו השבועית: איזה כיף, הג'נדרז חוזרים! האלבום הראשון של להקת הרוקנ'רול הישראלית הנהדרת, Rockin' in Ramallah, היה ענק. האלבום השני שלהם, Virgin no. 72 בפתח וביום שלישי ב-19:00 הם יבואו לפוצץ את האולפן של סער גמזו בקול הקמפוס. תקשיבו! [רדיו, אפשר להאזין באתר]
  27. "Another world" הוא שיר וקליפ חדש של אנטוני והג'ונסונז, והוא טוב וחזק ומרגש ויפה הרבה הרבה יותר מהטעימה הראשונית שקיבלנו בשבוע שעבר. איך אני אוהב את סאונד הפסנתר הזה, איך אני אוהב את הקול הזה. הקליפ טוב וחביב, אבל אני ממליץ פשוט לעצום עיניים ולהקשיב. [וידאו]
  28. עידו שחם החליט לנסות להיות רוב מנאמנות גבוהה, וסידר את הדיסקים שלו לפי סדר אוטוביוגרפי. האם מלבד הרעיון היצירתי שבבסיס העניין, הסידור הזה גם נוח או מעניין? קראו ותגלו. [עברית]
  29. [תודה לדן מליברסיטאן] נינה קצ'דוריאן יוצרת שירה מכריכות ספרים, כלומר מסדרת את שדרות הספרים שלה אחד על השני כך שנוצר משפט דמוי בית שירי, או אמירה, או מחשבה, או רצף הקשרים מעניין או משעשע כמו זה שבתמונה. [אנגלית]
  30. DJ Z-Trip, ממסובבי הווינילים החביבים עליי, מנגן בעצרות תמיכה לאובמה ונותן מפ3 של הסט שלו להורדה. גם בלי ההקשר הפוליטי, תמיד נהדר לשמוע את הגרוב האטומי של זי. [זיפ, מפ3]
  31. [תודה לערן] Perfect as cats הוא אוסף מחווה לקיור בהשתתפות באט פור לאשז, קקי קינג, דנדי וורהולז ורבים אחרים. במייספייס אפשר להקשיב ללא מעט טעימות משם. [חלל]
  32. [תודה לשיר] ליגת הרשע המרושעת מחפשת רשעים חדשים. הגישו עכשיו את מועמדותכם! [אנגלית]
  33. הוושינגטון פוסט מראיין את הקומיקסאי הנהדר בריאן לי או'מאלי, שאחראי לסדרת Scott Pilgrim שהיא חובה לכל חובב של סצינת האינדי רוק האמריקאית, מנגה יפנית וקומיקס אדיר ומצחיק בלי קשר. [אנגלית]
  34. [תודה ליותם] הנה שימוש יעיל באמת לגוגל מפות: מאגר גיאוגרפי של עטיפות אלבומים לפי המיקום בו הם צילמו. נהדר! [אנגלית, מפות]
  35. אז הנה גם הקליפ החביב ל-Another way to die", שיר הנושא לבונד החדש בביצוע ג'ק וייט ואלישיה קיז. כשקישרתי כאן לאחרונה לשיר, כתבתי שאני עדיין לא בטוח מה דעתי עליו, ושהוא משלב בינתיים בצורה די מושלמת בין הסגנונות של השניים. ובכן, לא בדיוק. זה יותר שיר של הווייט סטרייפס עם קול שני מאת אלישיה קיז. שזה בסדר גמור מבחינתי. בכל זאת, אני מרוצה מהבחירה לשלב את וייט וקיז, כי מדובר מבחינתי בשני אייקונים מוזיקליים חשובים של ימינו. הם מפורסמים בטירוף, נחשבים למובילי מגמות (קיז את הסול החדש, וייט את הנו-גאראז', אם אפשר לקרוא לזה ככה), ושניהם באמת מוכשרים בטירוף ובעלי איזשהו עומק מוזיקלי ולא סתם פרסום חולף. והקליפ? סתם בסדר. [טיוב]
  36. ניק קייב מתראיין לגלוב אנד מייל. ומתי הוא כבר יגיע אלינו שוב? הלנצח נחכה? חשבנו שאתה חבר, ניק. אל תהיה נקניק. [אנגלית]
  37. Oktapodi הוא סרט אנימציה קצר ומתוק על שני תמנונים בצרה בעיר יוונית נהדרת. שימו לב למוזיקת המרדפים היוונית ברקע. [טיוב, רצוי ללחוץ על צפייה באיכות גבוהה]
  38. [תודה לרינת] ששלחה אוסף סרטוני אנימציה בהקשרים ימיים. הראשון היה אוקטפודי שבדיוק סיימתי לכתוב עליו באייטם הקודם, והשני הוא Sea Orchestra היפהפה, והשלישי (מאותה חברת הפקה, כנראה) נקרא The tale of how. [וימאו]
  39. קליפ אנימציה חדש ל-"Reckoner" של רדיוהד, שנבחר מתוך מועמדי תחרות האנימציה של אניבום לקליפ רשמי של הלהקה. [וידאו]
  40. [תודה למורפלקסיס] לרגעי שיעמום: הדברים הכי מגוחכים שאפשר לעשות עם גיבורי על. [אנגלית, פיקסלים]
  41. אליל הגיטרה דיוויד גילמור מתארח בתכנית המוזיקה של ג'ולס הולנד עם "Remember a day" ומעמיד לכל חובבי פינק פלויד את ה… אה, אוזניים. [טיוב]
  42. גם Elbow, הזוכים הטריים בפרס המרקורי המוצדק, מגיעים לבקר אצל ג'ולס הולנד עם ביצוע נהדר ועתיר כלי מיתר חיים ל-"One day like this" מרומם הנפש. לגזור ולשמור לימים מחויכים שטופי שמש, ולימי סגריר עגומים כתרופת נגד. [טיוב]
  43. מלבד הטעם המוזיקלי הנהדר שלה ויכולת הכתיבה המוכחת, אחת הסיבות שחיזרתי אחרי יעל רגב (שחוגגת יום הולדת!) כדי לצרף אותה למשפחת העונג מודגמת היטב בפוסט החדש שלה, "מעשה בנס ראש השנה האוסטרלי". הסיפורים של יעל ממסעותיה הרבים בעולם מסופרים תמיד בזיכרון מפורט ובכישרון רב ופשוט תענוג לקרוא אותם. [עברית]
  44. [תודה לערן] Soulwax לקחו לשולחן המיקסים את "Kids" האדיר מלכתחילה של MGMT והרביצו בו וואחד רימיקס בנזונה. כאילו שקודם הוא לא היה רקיד, עכשיו צריך רק להטיל את הפצצה הזו לרחבה כלשהי ולעוף מההדף. [zshare]

  45. תצלומים: מג ווטצ'ר

  46. Dumped היא סדרת תצלומים נהדרת של מג ווטצ'ר (בחרו למעלה באוספים–>דאמפד), של אנשים שנשפכים עליהם מיני מזונות. יש גם וידאו קצר. [פיקסלים, וידאו]
  47. אורן ראב בפוסט מצוין כהרגלו על סדרת MTV Unplugged המעולה של שנות התשעים. קראתי ופתאום חשבתי לי: נהוג להאשים את מגיפת "סופשבוע רגוע" ברצח רבין, שלאחריו נכנס הרדיו הישראלי לתרדמת מוזיקלית מסוימת שמשמיעה רק דברים "נעימים", שחס וחלילה לא יעשו רעש לעם ישראל. אבל שימו לב לתזמון הדומה ולהצלחה העצומה של סדרת אנפלאגד. אולי זה משהו עולמי, אולי ההשפעה הזו של הנמכת הווליום וריכוך האגרסיות, שכובשת את ההמונים מבון ג'ובי ועד הדיסק האחרון של מוקי, התחילה שם. [עברית]
  48. ושוב אורן ראב, על הלהקה הכי טובה מאז הביטלס. טוב, לדעתו כמובן. [עברית]
  49. קליפ מקסים לחידוש נאה: מריסה נאדלר בעלת קול הנוצה מלטפת את "Famous blue raincoat", השיר היפה ביותר של לאונרד כהן. המהדרין יקליקו על HD לצפייה איכותית. [וימאו]
  50. [תודה לשיר] הספרייה של ג'יי ווקר (שם מצחיק) מוקדשת לגיקיות. אפשר לומר שזו ספרייה גיקית לגיקים. מצד שני, היא מגניבה בטירוף, כך שהמילה גיק היא יחסית. מחשבים ישנים, דגמים של שלדי דינוזאור, מסעות לחלל ומה לא. יפהפה בטירוף. [אנגלית, פיקסלים]
  51. EP חדש לדצמבריסטים! עדיין לא הבנתי בדיוק מה הרעיון שלו (הם קוראים לזה "סדרת סינגלים") אבל למי אכפת? שירים חדשים לדצמבריסטס זו תמיד חדשה טובה. תנו ל-"Valerie Plame", שיר על המרגלת האמריקאית שזהותה נחשפתה ב-2003, לכבוש אתכם. הוא יעשה זאת בקלות. [מפ3]
  52. לא בטוח שאני יודע להסביר למה אני מחבב כל כך את מארני סטרן. כדי ליהנות ממנו צריך להיות מסוג האנשים שייהנו מצפייה בריב במטבח שבמהלכו זורקים פירות וכלי סכו"ם. היא נשמעת אינטנסיבית אבל היא לא כזו באמת, בעצם מדובר פה בשירים פשוטים וישירים למדי שמתחפשים בפורים עם המון נצנצים ונורות מהבהבות וחלקים נעים. הקליפ ל-"Transformer" אולי יבהיר לכם על מה אני מדבר. ואי אפשר שלא להזכיר שלאלבום המשמח הזה קוראים, ואני לא ממציא, This Is It And I Am It And You Are It And So Is That And He Is It And She Is It And It Is It And That Is That. ועל כך נאמר: "בסדר חמודה. בסדר". עוד מסטרן אפשר ורצוי מאוד לקבל כאן. [טיוב]
  53. מיקסטייפ השבוע: Funk Sinatra, הלא הוא אייל גולדמן המעולה, הוא "אמן סאונד, דיג'יי, אמן פלאסטי, אספן כפייתי של תקליטים ומוזיקה, ומתופף מהגהינום" כדברי מורפלקסיס, שמארח אותו למיקסטייפ "עבודת שורשים" בבלוג המיקסטייפס האדיר שלו. מדובר במיקסטייפ נפלא ומרתק, שפותח חרך להציץ אל ההשפעות והאהבות המוזיקליות של גולדמן (וגם של מורפלקסיס, בחלקן). הגילויים הראשונים של מוזיקה יצירתית בטירוף כמו Einstürzende Neubauten, הגרוב והפאנק של הביסטי בויז, הרוק המטונף של הבירת'דיי פארטי, הזוויות החדות של הפיקסיז, הנרקוטיקה האלקטרונית של הפרודיג'י ואפקס טווין, ועוד ועוד. סיור מסויט-סוריאליסטי-צבעוני בראשו של איש יצירתי אחד עם טעם נרחב ומגוון במוזיקה. [עברית, מפ3]
  54. רבותיי, גבירותיי, זה קורה: טים ברטון עומד לביים את "אליס בארץ הפלאות". נשבע לכם. [אנגלית]
  55. [תודה לרומי] בהמשך לאייטם על דיוויד ברמן מהסילבר ג'וז בעונג הקודם, רומי מזכירה לי שכשברמן היה כאן לפני שנתיים היא ראיינה אותו וכבר אז הוא היה קצת משונה. שמועה נחמדת שהגיעה לאוזניי טוענת שהם מגיעים בנובמבר שוב. [וידאו]
  56. בעקבות האייטם בשבוע שעבר על MySpace Music והתגובה מאירת העיניים של דוויק בעניין, הנה כתבה בגרדיאן שמסבירה למה שירות המוזיקה החדש של מייספייס אינו נותן תנאים הוגנים ללייבלים ואמנים עצמאיים. [אנגלית]

  57. לא מצאתי תמונה של לוריין אליסון, אז הנה לוריין ברקו

  58. בשיר הזה ובזמרת הזו נתקלתי לראשונה ממש השבוע, באירוח של ויל שף מאוקרביל ריבר ברדיו NPR (ראו מוקדם יותר בעונג). שף הוא כותב טקסטים ומספר סיפורים מבריק, ואוהב לצטט מוזיקלית משלל מקורות של פופ, סול ורוק – לפעמים כמה פעמים באותו השיר. לכן לא מפתיע שהטעם המוזיקלי שלו הן מגוון והן מצוין. לוריין אליסון כבר לא עמנו, למרבה הצער. היא מתה שנה אחרי שנולדתי, אבל בשנות השישים היא הספיקה להקליט כשני אלבומים וזכתה להצלחה מתונה. כמו ארית'ה, היא התחילה בגוספל ועברה לסול מופק היטב. האגדה, או ויל שף, מספרים שאת הלהיט הגדול שלה "Stay with me baby", היא הקליטה כמעט בטעות. האולפן, הנגנים, המעבד והטכנאים הוזמנו להקליט את פרנק סינטרה, שבאותן שנים היה מלך המלכים (גם היום, רק שאז הוא היה חי). אבל פרנק פשוט לא הגיע, ולוריין ניצלה את כל האמצעים היוקרתיים שעמדו לרשותה עד הסוף. זה שיר באמת אדיר, במלוא מובן המילה, כזה שמתנפח ומתנפח, בונה מגדלים באוויר. זה סול משובח ואמיתי, וזה חי כל כך שבא למות. [מפ3]

מתנצל על האיחור, ושתהיה שבת שבוגי! ניפגש כאן בהמשך השבוע עם עונג קרב ועונג סשן, אם נספיק לערוך אותו כראוי.

36 תגובות על “עונג שבת: מי שטרח בערב וגו'”

  1. מאת ערן מחלו:

    אגב אייטם 34 – איימי ווינהאוס ומארק רונסון, שהיו אמורים במקור לספק את שיר הנושא לסרט האמור ו "נזרקו" ברגע האחרון (כנראה בגלל בעיותיה האישיות של ווינהאוס) הבטיחו להוציא באופן עצמאי ובאותו יום גירסה משלהם לשיר, אחת שתשים את הביצוע הרשמי מבוייש בפינה. עד כה, לא נראה לי שזה קרה.

  2. מאת פ.פ.:

    רופוס – גש לאתר הדרן והזמן. יש מקומות נסבלים, אפילו שמונה ביחד אם תרצה.

  3. מאת איילון צפון:

    הסיום של valarie plame סטייל "היי ג'וד "גאוני!

  4. מאת undertow:

    בנוגע לסידור דיסקים ביוגרפיים –

    מאז שהתחלתי לאסוף דיסקים בגיל 12, החלטתי באופן אינטואיבי לסדר את הדיסקים שלי לפי הסדר שבו הם נכנסו לחיי. אני לא יודעת מה אז היה מקור ההחלטה, אבל כשהתחילה להתערם כמות נכבדת של אלבומים ידעתי שיש ערך וחשיבות לסדר הזה ובשלב מסוים אפילו עשיתי רשימה של מקומו של כל דיסק.

    זה לדעתי הצצה מרתקת לחיים של בן אדם. אם עוקבים אחרי סדר האלבומים אפשר לראות באיזו נקודה התחלתי לגלות מוזיקה עצמאית ומתי התחלתי להתעניין במוזיקה אלקטרונית ולראות שקניתי את כל הדיסקוגרפיה של ביורק ברצף ובאיזו נקודה התעניינתי בג'אז ובאיזו נקודה ירדתי מהקטע הזה.

    כשראיתי בפעם הראשונה את "נאמנות גבוהה" ממש התרגשתי כשהוא סידר את האלבומים באופן ביוגרפי כי כך אני נהגתי וכנראה שגם ניק הורנבי חשב שזה חשב. ההבדל האמת, הוא שבסרט רוב משחזר את החיים שלו דרך האלבומים. מה הוא קנה מתי ולמה שלדעתי זה תרגיל מעניין בזיכרון דרך הדיסקים שקנית.

  5. מאת גיא ביבי:

    השרת של האתר שלי נפל… אני מתנצל.
    מחר הוא יהיה באויר עם שמחה, גיל ורון.

    בואו בהמוניכם.

  6. מאת oren:

    קסטל עושים הפצה ראשית לרופוס- גם בהיכל וגם ברדינג
    http://www.tkts.co.il
    כדאי להזמין, המקומות אוזלים…

  7. מאת החגב עומד יציב:

    "אז אתה שומע?"
    "מה?"
    "יש הופעה של אייר שבוע הבא"
    "כן, אה?"
    "כן"
    "כן"
    (שתיקה ממושכת,רוח שורקת בעלים, צרצרים וכו')
    "טוב אז… רוצה לעלות אלי לקפה?"
    "מה, לראות היפה והחנון?"
    "כן, לראות היפה והחנון"

  8. מאת דניאל:

    בוא נגיד שהאייטם בלוגר/עיתונאי ואייטם 15 למשל מאוד קשורים.

    באופן כללי בלוגר הוא סוג של עיתונאי מטעם עצמו.
    ככל שכמות הבלוגרים תעלה ותעלה, ככה יאבד הערך של הקטע האישי. תראה מה קורה למליוני המיספייסרים.

    זה רק עניין של זמן, ואז להערכתי יהיו מעגלי בלוגרים מן WebRings ממוקדים שכאלה שיעניינו רק את עצמם במעגל המצומצם של עצמם.

    אסכם ככה, הבלוגרים הינם בלוגרים מפני שיש להם נטיה יוזמתית יותר מאחרים וצורך אקסהביציוניסטי עודף מאחרים.( יש ביניהם שלוקחים את זה כבד,, וממש אפשר לראות שזה טיפול נפשי עבורם) יש ביניהם שיודעים לכתוב, אבל אם לא יהיה סינון (וזה מה שיקרה) כל הקטע יתמסמס.

    יאללה, גמח"ט

  9. מאת יהו:

    לדעתי על פיצ'פורק אבד הקלח כבר לפני הרבה מאוד זמן.
    פעם היה שווה לקרוא אותם, אני זוכר שפעם היה שווב לקרוא ביקורות שוות ולא יומרניות כמו TNT של Tortoise ו-Slow Riot של Godspeed You Black Emperor אבל זה היה מזמן ובינתיים הם התחילו להיות די מחורבנים, עניין שרק תפס תאוצה בשנים האחרונות.

  10. מאת נ. פודוס:

    אוי, אייר, אייר.
    הופעה בסדר, לא סבלתי, אבל היא לא היתה שווה ככ הרבה כסף.
    הם נראו פשוט משועממים, נוטים להרדם, מתים לעוף הביתה.
    לא הייתי צריכה לצפות ליותר מצרפתים.

  11. מאת עודד:

    עוד פרטים על לוריין אליסון (מסעיף 55) כאן:
    http://www.soulwalking.co.uk/Lorraine%20Ellison.html

  12. מאת nina:

    ההופעה של Air בזאפה הייתה היתה שווה ביותר.אינטימית ומהפנטת..

  13. מאת Sarita:

    מה זה?????? אין כרטיסים לרופוס???

  14. מאת Shira-K:

    אני בטח הייתי בוחרת את הנרי-לי של פי ג'יי וניקייב בקטגוריית הוואן-שוט קליפ. (לא שזו חוכמה כי אני לא מכירה הרבה וואן שוט קליפים אחרים. אבל, הוא לא רע, בכלל).

    התצלום הזה של נינה קצ'דוריאן חמוד, די מביך שגם אצלי בבית הסתובבה גירסה עברית של השטות הזאת "איך להגיד לא ולא להרגיש אשם".

  15. מאת שירה:

    כי מי הולך -להופעה- של אייר? זה בערך כמו לצפות בסרט באולם קולנוע בלי סאונד ועוד לבכות אחר כך שלא הבנת שום דבר (ורק לשם ההבהרה: אני מאוהבת בצמד הצרפתי עד כלות עוד מימי היסודי המאוחרים).

    לסיכום: קדימה אנימל קולקטיב! (:

  16. אחחחחחחחחחחחחח

    הכרזות של ההופעות הם פשוט טריגר להזלת ריר ענקית.

    אני מידי פעם אוסף הזמנות או מודעות להופעות בארץ – בינתיים פילפלד עושה עבודה מדהימה.

  17. מאת גיאחה:

    דניאל – אני מסכים איתך ברוב הדברים, אם כי נדמה שהשורות האחרונות שלך מתייחסות בעיקר לבלוגרים שכותבים על חייהם, כלומר מעין יומן אישי פומבי. יש כמובן גם בלוגרים שכותבים על מוזיקה או בישול או חיות או כל נושא ממוקד אחר, יש אפילו בלוגרים של חדשות שעושים עבודה עיתונאית לכל דבר ועניין רק בצורה עצמאית. אלה משנים כבר עכשיו את עולם המידע.

    תודה לכל מצילי הרופוס!!!

  18. מאת ברווז גומי:

    עוד משהו – אסף גברון על דיוויד פוסטר וואלאס. לא מכיר את הבחור, אבל גברון בהחלט עשה לי תיאבון.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3603033,00.html

  19. מאת סופיה:

    הוואן שוט האהוב עליי ואחד הקליפים היפים ביותר:
    Mad World – Gary Jules

  20. מאת לזרבוי:

    בנוגע ל-12 – בתור מי שעד לא מזמן היה בלוגר וכיום הוא גם סוג של מבקר ב"תרבות מעריב", אני יכול להעיד שהכתיבה לבלוג באה לי הרבה יותר בקלות מאשר הכתיבה לעיתון.

    יש כמה סיבות:
    * בכתיבה לבלוג, שקורא אותו קהל מפולח יחסית, אני יודע שאני לא צריך להסביר דברים על כל צעד ושעל. רוב הקוראים יודעים מי אלה אנובה רקורדס, היו מתישהו בחיים שלהם בפטיפון וגיבשו כבר דיעה על אטליז. בעיתון אני צריך לצאת מנקודת הנחה שהקוראים שלי מכירים את קרן פלס וזוכרים כמה שירים של שלום חנוך מהפעם האחרונה שעשו להם קאבר בכוכב נולד.
    * בבלוג אני כותב רק על מה שמעניין אותי, מתי שמעניין אותי. בעיתון אני מחוייב לתכתיבי העורך (הרחום והחנון, אני מת עליך, אל תפטר אותי), והכי נורא – לדדליין. זה גם מלחיץ, וגם מייבש מוזות.
    * את הבלוג אני כותב מתוך תחושת שליחות. לעיתון אני כותב פשוט כי כשפנו אלי זה נשמע לי לא הגיוני לא לקחת את ההצעה לכתוב על מוזיקה תמורת כסף וכרטיסים חינם להופעות. גם שם השליחות מרחפת איפשהו (כשיוצא לי לכתוב על פסטיבל חוצמזה ועל איזבו בעיתון בתפוצה ארצית, זה עושה לי טוב בלב), אבל היא לא נוכחת בכל דבר שאני כותב.
    * ועם יד על הלב, אני חייב להודות שהכתיבה לעיתון היא הרבה יותר מוקפדת ודורשת ממני יותר מאמץ. למה? כי יש לי שם יותר קוראים, ויותר מבקרים, ויותר אחריות, וכן, גם כי משלמים לי על זה, וחשוב לי לתת תמורה הוגנת לכסף. זה הופך את הטקסטים העיתונאיים לטובים יותר אולי, אבל לפעמים זה עשוי לעקר מהם את הלהט שיש בפוסטים בבלוג.

  21. מאת עידו שחם:

    ריספקט לאלבו! זוכים ראויים לפרס מרקורי. סלדום סין קיד זה לא רק מהאלבומים היפים של השנה, אלא של העשור.

  22. וואן-שוט וידאו… קצת נמוך מצידי להגיד את זה אבל YELLOW של קולדפליי הוא חתיכת שיחוק בעניין הזה.
    השמועה אמרה בזמנו שהם התכוונו לצלם קליפ אחר לגמרי, אבל בעיות תקציביות/לו"זיות/גורמי שמיים כאלו ואחרים גרמו לכך שהם צילמו את הקליפ בטייק אחד, ויצא להם מושלם עם הזריחה מהים.

    אה, וגם הקליפ של אלאניס מוריסט שבו רואים לך את הפרצוף שלה (לא זוכר כרגע את השם של השיר) הוא קליפ וואן-שוט מוצלח למדי.

  23. מאת Sarita:

    בקשר לרופוס ויינרייט בהיכל התרבות:

    אני מחפשת כרטיס [אחד!] להופעה במקום שהוא לא בצדדים, שזה מה שנשאר. זה ממש חשוב לי ואשמח אם מישהו יכול לעזור!

    מייל- swandresss@gmail.com

    תודה רבה! :]

  24. מאת יובל:

    "המלצת הרדיו השבועית: איזה כיף, הג’נדרז חוזרים! האלבום הראשון של להקת הרוקנ’רול הישראלית הנהדרת, Rockin’ in Ramallah, היה ענק. האלבום השני שלהם, Virgin no. 72 בפתח וביום שלישי ב-19:00 הם יבואו לפוצץ את האולפן של סער גמזו בקול הקמפוס. תקשיבו! [רדיו, אפשר להאזין באתר]"

    חבוביקו, לא נעים לי לומר, אבל Virgin no. 72, כבר מזמן לא בפתח, הוא יצא לפני די הרבה זמן, ומסתובב אצלי במערכת לא מעט. ורוקינג אין רמאללה יותר מגניב. והג'נדרז להקה למעולה! P=

    אגב, זה רק אני או שהבלוג הזה הופך מבלוג מוסיקלי בעיקרו לבלוג מוסיקה וקומיקס?

  25. גם אני השקעתי באייטם 12. על ההבדל בין בלוגר לעיתונאי. זה פשוט ההבדל בין חובבן למקצוען. כשאתר הופך להיות מקצועי כמו העונג, זה בדיוק הזמן שצריכות להופיע בו פרסומות.
    אבל ההבדל בין בלוג לעיתון הוא ההבדל בין השוליים למיינסטרים. ואני חוזר על מה שכתבתי כאן על מוסיקה לפני כמה שבועות, ונכון על כל התרבות שלנו: המיינסטרים נעשה צר והשוליים נעשים רחבים מיום ליום.
    וזה ברור כשמש שלאינטרנט יש חלק עיקרי בכך.

  26. מאת יעל רגב:

    ל-sarita ושאר המחפשים כרטיס במקום טוב להופעה של רופוס – הרי טיפ קטן לחיים:
    משום מה, אנשי המרכז לעולם לא מעלים על דעתם שכרטיסים להופעות גדולות נמכרים גם במשרדי כרטיסים מחוץ לתל אביב. בידקו במקביל גם במשרדי הכרטיסים בחיפה וירושלים (לכולם יש היום אתרים למכירה און ליין), ופעמים רבות תגלו שפה ושם יש להם היצע אטרקטיבי יותר, מהסיבה הפשוטה שלא כל העולם ואחותו הספיקו כבר להתנפל על המבחר הטוב.

  27. מאת אביב:

    אייטם 28 – ב"אשה היא אשה" של גודאר הזוג מנהל שיחות (או יותר נכון מריבות) שלמות עם עטיפות של ספרים. אגב, אין לינק לאייטם…

  28. מאת גיאחה:

    יובל – מה זה פה! פדיחה, פספסתי לגמרי את יציאת הדיסק החדש? באסה, ואני מאשים רק את עצמי. מצד שני, אם אין אותו במוזיקה נטו מבחינתי הוא לא קיים, או במילים אחרות: איפה משיגים את החדש של הג'נדרז?

    וזה רק אתה. הבלוג הזה היה ונשאר מוזיקלי בעיקרו, אבל תמיד התעסק בשלל דברים שונים, ביניהם גם קומיקס. יכול להיות שלאחרונה קומיקס תופס יותר מקום, פשוט כי אני קורא יותר קומיקס וככה זה – העונג בנוי בגדול ממה שמעניין אותי בכל שבוע נתון.

  29. מאת יובל:

    גיאחה – אל תבין אותי לא נכון, אני חובב קומיקס גדול! ורק ציינתי מגמה שנראית בעייני, ולא באתי להביע איזשהי מחאה.

    לגבי הג'נדרס, אני קניתי באוזן.

  30. מאת סטאבה:

    החגב עומד יציב- אתה מצחיק. אתה יכול לשלוח לי מיילים כמו התגובה הזו פעם ביום נגיד?

  31. מאת ליירה בלאקווה:

    יש בעיה בקישור באיטם 18 לדנה מודן.

  32. מאת סופיה:

    וגם, בעיניי, לפתוח עונג עם טום וייטס זה מצווה
    :)

  33. מאת סופיה:

    ואם כבר אז כבר, ראית אותו פעם שר את זה לייב? שווה להיזכר, בכל מקרה

  34. בחיאת
    נדמה שכל הביקורות שקראתי עד עכשיו על ההופעה של אייר הגיעו מאנשים שלא באמת באו כדי לשמוע את המוזיקה של אייר.

    "הופעה חסרת אנרגיה", "AIR לא זכו ליותר מכמה הנהונים נמרצים מצד הקהל"

    תגידו מה זה פה, מטאליקה? איזו אנרגיה אמורה להיות בשיר כמו PlayGround Love?

    אני ראיתי בהנגר 3 אנשים שנשמעו כמו 13, וזה באופן אנלוגי לגמרי ובלי סמפלרים.
    ראיתי כל אחד מהנגנים (כולל המתופף) מנגן רוב הזמן 2 תפקידים שונים על שני כלים בו זמנית +שירה בהרמוניות מדוייקות.
    ראיתי להקה שביצעה תמהיל יפה של להיטים ושירים שאף אחד לא האמין שיעלו לבמה.

    היה שווה כל אגורה.

  35. מאת רוניז:

    בקשר ללוריין ברקו בתמונה של אייטם 55. היא לא במקרה הפסיכולוגית של טוני סופראנו?

כתיבת תגובה