"הקוראים הנבונים שביניכם בוודאי שמים לב שכל אלילי הנעורים שלי מתו צעירים ויפים. אני לגמרי לא מתפלא שיש כאלה שטוענים שאלביס חי באיזה מקום ומקליט (אותו דבר גם אומרים על אריק אינשטיין)" – יהונתן גפן עוקץ, ובדרך מפריד ומושל בין פול לג'ון

הזוכים ההו-כה-מאושרים בכרטיסים להופעה של חוזה גונזלס הם: מיה ויוגי. בדקו מייל, ברי מזל, ותודה לכל מאה שישים ואחד המשתתפים ותשובותיהם הנהדרות!

1. בשבוע שעבר דיברתי על מבול מענג של ריליסים חדשים ונפלאים, והשבוע הוא רק התעצם והשתבח כשהיהלום שבכתר היה האלבום החדש של Deerhoof. מעט קשה להסביר למאזין התמים והחדש למה כדאי לו להאזין לדירהוף. תיאורים כמו "זה נשמע כמו גן ילדים שמשחק בצבעי ידיים ובחומר נפץ!" לא בהכרח יריצו רבים אל האוזניות (אלו שכן – אני מצדיע לכם). אם ידחקו אותי לפינה ויאיימו עליי בכותש שום אולי אגדיר אותם כארט-נויז-פופ. דמיינו את בלונד רדהד על עירבוב של ספידים ו-LSD. בסדר? שוכנעתם? אולי אתם בכלל לא צריכים שכנוע, או טוב מכך – מכורים כבר מזמן לדירהוף. Offend Maggie, האלבום החדש, אינו מהודק כמו Friend Opportunity שלפניו, אבל הוא עדיין אחד הדברים המשמחים ביותר שיצאו השנה, וזו אמירה לא קטנה בשנה שבה יוצא אלבום של CSS. הסינגל מתוכו, "Fresh Born", נבחר בתבונה. הוא מציג את הנקודות החזקות ביותר של דירהוף (מתופף אפילפטי שאני פשוט מטורף עליו, ג'יבריש/יפנית פופי ומתוק, גיטרות קוצניות ומינימליסטיות). גם הקליפ שלו נהדר. אל תשפטו לפי האזנה אחת. תאזינו לו פעם ביום, ונראה אתכם עומדים בפיתוי. [מפ3]



2. רוצים לדעת למה אני חושב שאינדינגב הוא הפסטיבל הכי טוב בארץ, למה אני מפמפם אותו בטירוף ואפילו מתנדב לעזור בחלקים מסוימים שלו? כי אפילו אם מתעלמים מהאירגון המרשים והעצמאי, מהריחוק המבורך ממרכזי ההתרחשויות המקובלים ומהגישה הנפלאה של המארגנים (זו שבזכותה קיים האייטם הבא), אי אפשר שלא לשאוג משמחה והתפעלות כשמסתכלים על הליינאפ של הפסטיבל הקרוב, שייערך ב-24 וב-25 באוקטובר ונחשף כאן ועכשיו לראשונה (הורידו את הפוסטר היפהפה בעיצוב מירב שחם):
   

   אסף אבידן והמוג'וז
   Pits
   Panic Ensemble
   הגרוטאות
   איטליז
   Tiny fingers
   אלי לס
   דויד פרץ (!!!)
   Oxygen (יאיר קז)
   יובל גורביץ'
   ג'ירפות (!!!)
   האחים רמירז
   פלסטיק פיקוקס (מידנייט פיקוקס + גיישה נו!)
   יהוא ירון (!)
   רם אוריון
   דיוויד בלאו (!)
   רועי ריק (!)
   Me We
   Morphlexis (!!!)
   ערן צור
   רות דולורס וייס (!!!)
   Turntable allstars (שימו לב: רדיוטריפ, Turtle, אבירי השולחן העגול ומארקי פאנק!!!)
   גבע אלון (!)
   Mad Bliss
   נדב אזולאי (!!!)
   מוטי ביקובסקי
   חבר'ה זה עוד נמשך, אני לא מאמין
   אנטיביוטיקה
   קיצו
   עמית ארז
   בלקן במחסן
   בום פם
   The Aprons (הרכב צד של הפיטס)
   רונן גרין
   יובל בן מאיר
   שני קדר (!!!)
   יאיר יונה
   Buffalo boots
   דאב מלוח
   וגם אורח סודי מאוד, והאמינו לי שכדאי לחכות לו.

   אני באמת צריך להבהיר שמי שלא מגיע מפסיד את אירוע המוזיקה הישראלית הכי חשוב של השנה? אם אתם בעניין, כרטיסים יעלו לכם רק 70 ש"ח בהזמנה מוקדמת (לשני הימים ביחד!), ובימים הקרובים יעלו לאתר הפסטיבל כל הפרטים: מפה, טלפונים, הזמנת כרטיסים, אפשרות לבחור בעצמכם את הלהקה שתפתח את הפסטיבל, ועוד מלא הפתעות. שווה לחכות, וניפגש בנגב, כן? [עברית]

3. ובין אם תגיעו או לא (וברור שתגיעו), מארגני אינדינגב מזמינים אתכם לפתור להם בעיה בצורה יצירתית, ולהכין מיקסטייפים זעירים שיושמעו בהפסקות בין ההופעות. כל ההוראות בפוסט המיוחד שלנו, שמקושר גם בראש האתר, בצד שמאל. [עברית]
4. Slipknot מגיעים לארץ בנובמבר! עצום. 2 בנובמבר, ביתן 1 בגני התערוכה, 250 ש"ח. קלאסה. [עברית]
5. שש שנים אחרי "בשנת החרב בחוץ והרעב מבית", אחד מאלבומי המופת הגדולים של המוזיקה הישראלית בעיניי, יאפים עם ג'יפים חוזרים עם האלבום "נבל דוד אדום", שיצא בנובמבר באנובה. "שנת החרב", השיר החדש, נשמע מצוין וניתן להורדה חינמית. [מפ3]



6. אח, כמה התלבטתי והתחבטתי. בסוף הכרעתי: אני לא הולך להופעה של פול מקרטני. יותר מדי כסף, פחות מדי קירבה, ובשביל לראות את סר פול על מסך וידאו אני יכול לפתוח יוטיוב. חוצמזה, ישדרו אולי בערוץ 10, ובטוח בטוח בקול ישראל, אז יהיה נחמד בכל מקרה לשבת בבית ולשמוע את השידור. לא? הו, כמה לא. לא רק שערוץ 10 הכזיב וקול ישראל פישל בענק ולא שידר ולו דקה מהמופע, הטלפון של אחי (שביקר את המופע עבור מומה) שהשמיע לי את "Blackbird", מתחרה רציני מאוד על השיר האהוב עליי ביותר של הביטלס, הבהיר לי סופית: איזה אידיוט אני שלא הלכתי. הייתי צריך לפחות להיענות להזמנתה של קסטה ולשבת איתה מחוץ לגדר ולהקשיב. איזו טיפשות, בחיי. אבל רבים אחרים היו ונהנו, והנה סיכום חלקי (כי להופעה שהתרחשה בחמישי בערב לא עולות כל הביקורות בשישי בצהריים): עמרי חג'ג' במומה ("שרתה בהופעה של מקרטני בפארק רוח קודש במובן החופשי והמשחרר ביותר של המילה. זו לא עוד הופעה, הפעם הולכים לראות, לשמוע ולהרגיש את אחד מהאבות המייסדים. אגדה. פעם בחיים. ומקרטני, שד משחת שכמותו ואנושי למרות הכל, הצליח לעמוד בהררי הציפיות בקלות וקלילות בריטית אצילית ואף לעלות עליהן"), אילת יגיל בוויינט ("היה שווה גם אלף שקל"), גל אפלרויט במעריב ("אני מודה שהיו לי טענות נגד המחיר היקר, אבל החגיגה המוסיקלית והסנטימנטלית שהציפה את פארק הירקון הערב היתה מעבר למה שאנו רגילים לראות פה"), יאיר רוה בסינמסקופ ("זה היה יותר דומה לסימפלי רד מאשר לביטלס. רק עם שירים יותר טובים"), יששכר במסחטה ("הביטלס היו הפסקול של שנות העשרה שלי, והיום ראיתי את אותן השנים חוזרות אלי"), מרציאנו נרגש ("ועדיין, ברגע שפול מקרטני פתח אתמול את הפה, התחלתי לבכות ולא הצלחתי לעצור את עצמי איזה 45 דקות"), אייל נפעם ברדיו פרימיום ("תשכחו מהפרשה המסתורית 'פול מקרטני מת', מאתמול מטריד אותי איך זה ש'פול מקרטני צעיר לנצח'. האכזבה היחידה שלי מההופעה אתמול שהיא היתה קצרה מדי, וזאת למרות שהיא נמשכה שעתיים"), בן שלו נהנה, אבל לנון זה לא היה, נמרוד צוק מצוין בנענע ("ההופעה הזאת היתה כיף טהור ומתפרץ. הביצוע של בלאקברד היה מרגש באופן שבו אפשר להתרגש מלראות את המונה ליזה בגודל טבעי בלובר, או לנחות בפעם הראשונה בניו יורק: הנוכחות החיה והראשונית של משהו מוכר מאוד ויפה עד כאב"), ורק ניב הדס בוואלה, ציני מקצועני, נתן לעצמו להתרגש רק פעם אחת ומתנצל על מחמאותיו ("מקצוענים יש גם בדפי זהב ובתכניות בוקר של ערוץ 10. אנשים לא שלמו כמעט 500 שקל בשביל מקצוענות. הם שילמו כסף בשביל להתרגש. ובתוך כל המקצוענות הזו היה רק רגע אחד שבו באמת התרגשתי"). האיור המעולה שכאן מצד שמאל נשלח לי על ידי אופיר בגון המוכשר, תודה! [עברית]
7. טרום ההופעה, הוכתה התקשורת הישראלית הקלה-להתעלף בהיסטריה רבתי של מקרטני וביטלס. זה מובן, ובשלב ראשוני זה אפילו היה נעים, אבל ככל שהתקרב מועד ההופעה ולא הייתם יכולים לפתוח רדיו בלי רצף שירי מקרטני בכל התחנות, זה נהיה מעיק יותר ויותר. אך בין הערימה הגבוהה במיוחד של זבל עיתונאי חסר תכלית סביב המופע, כתבות שלעולם לא נקרא שוב וספיישלים שלעולם לא ניזכר בהם, בלט פוסט בלוג אחד שהפך מבחינתי לקלאסיקה מיידית של ביטלס בעברית. יעל רגב מ"אפילו עז" חיפשה ומצאה את הגרסאות המעוברתות המופרכות ביותר לשירים של הביטלס. נראה אתכם מנחשים לנעימתו של איזה שיר נכתבו המילים העבריות: "הנשים בדרך כלל הן עם מאוד מבטיח, ומעוררת הן תיאבון. אף כי יש כאלה אדירות כמו אבטיח, וישנן דומות למלפפון או גזר, אחחחחח…" [עברית]
8. [תודה לכל השולחים] ועוד טרום הופעה: הסרטון הכי מצחיק שראיתי השבוע שייך לשני חבר'ה מוכשרים שכתבו מילים חדשות, עבריות וקורעות מצחוק ל-"Yesterday" של פול מקרטני ושרו בכוונה רבה. נפלא. [טיוב]
9. [תודה ליותם] חלופה מוצלחת במיוחד ל-Muxtape הנבצר/מנוח אפשר למצוא ב-Favtape שכבר הומלץ כאן בעבר אם אינני טועה, אבל עבר עכשיו מקצה שיפורים משובח במיוחד: מלבד יצירת מיקסטייפים והאזנה להם, תוכלו להאזין אונליין לשירים הכי מבוקשים באייטיונז, לערוצים לפי ז'אנרים, לאמנים ולשירים הגדולים לפי עשורים או ז'אנרים, וגם ליצור מיקסטייפים אוטומטית לפי החשבון שלכם בלאסט.פם או פנדורה. שעות של מוזיקה חינמית, תיהנו. חדשות מרעישות לגבי Muxtape עצמו, אגב, בפינת "המוזיקה החדשה" בסוף העונג. [אנגלית]


עצרי עכשיו, עמדי מלכת

10. יוסי בבליקי, הקורא בשירים, מתיישב לכתוב על סתיו שאיננו ואולי מעולם לא היה, על שירים של יהודים שתמיד רוצים את מה שאין. כמה טוב לקרוא אותו, וכמה טוב שהוא כותב. [עברית]
11. פוסט מוצדק בהחלט באטמי אוזניים על שגיאות הגהה בחוברות של דיסקים ישראליים. נדב מתמקד באיטליז ואיזבו, אבל לא חסרות שגיאות ובעיות גם בדיסקים בעברית. בנוסף, שימו לב ללוח ההופעות החתיכי והמושקע שלו בצד שמאל של הבלוג. [עברית]
12. כשרדיוהד מתחילים למחזר רעיונות, זה טיפה מדאיג. אבל היי, אי אפשר להיות גאונים כל הזמן, נכון? אחרי ש-"Nude" זכה לאינספור רימיקסים (החביב עליי היה זה של הולי פאק), הם משחררים את הערוצים של "Reckoner" למיקסוס הגולשים. המתכונת זהה: הורידו ערוצים (שוב, בכסף), מקססו כרצונכם, העלו והצביעו לאלה שאהבתם. או פשוט הצביעו לאלה שאהבתם, אם אין לכם כוח לעבוד. [אנגלית]
13. [תודה לרוזה הגולשת] לדבנדרה יש הרכב חדש, Megapuss, והאלבום שלהם כבר דלף לרשת ובינתיים מסתמן שהוא לא רע בכלל. הקליקו כאן לשמוע את "Surfing", והקליקו כאן כדי להוריד את הארטוורק של חוברת הדיסק ולראות לדבנדרה את הבולבול (מספר פעמים, לפעמים אפילו מצויר). [מפ3; זיפ שבתוכו פדף]
14. יותם הגיב לחלוקת הכרטיסים לחוזה גונזלס, ורק אז שמתי לב שיש לו בלוג פשוט אדיר: דברימגניבים. אני צוחק ברצף כבר שעתיים. האמת, בשביל דברים כאלה יש טאמבלר, אבל מי יכול להתלונן מול אוסף כל כך מופרך ומצחיק של שטויות. [עברית ודברים אחרים]
15. הבלוגרית המוֹכרת פגשה הרבה מאוד לקוחות בחנויות ספרים, והיא נותנת בהם סימנים. איזה סוג אתם? (אני מ"המשוטטים") [עברית]
16. [תודה לגיא ביבי] רוצים לכתוב סיפור, תסריט, מחזה או קומיקס אבל פשוט אין לכם רעיון? אל חשש! מחולל הרעיונות יביא לפתחכם מיד רעיון טרי וחדשני. מה דעתכם על "מכונת כושר ניידת וקטלנית"? אולי "מזון בטון זול"? "בית מימי ענק"? צריך רק להקליק. [אנגלית]



17. [תודה למורפלקסיס] הבלוג Street Anatomy אוסף מכל סוגי האמנות עיצובים מקוריים שמשתמשים באנטומיה. האמת? גוף האדם לא מפסיק לרתק אותי. [אנגלית, פיקסלים]
18. דיוויד ברן מתראיין לפיצ'פורק. [אנגלית]
19. [תודה לאחי רז] הלייבל הוותיק Rhino פותח אתר חדש ומשובח: Damn fine day. מדי יום האנשים הטובים של ריינו יעלו שיר (נדיר? לא ברור. הם טוענים שכן) להאזנה, עם אפשרות לרכישה. יש שם קטעים של War, פרנקי ואלי, דונלד פייגן, Ween ועוד. [אנגלית, סטרים]
20. גוגל עומדת לחגוג עשור לקיומה, ומזמינה אתכם לעיין בפרקים נבחרים מעברה. מעניין, חסימת התוכן למשתמשים הסינים דווקא לא נמצאת שם. [אנגלית]
21. [תודה ליובל סער המלך] בגלריה של האוניברסיטה לאמנויות בלונדון מוצגת תערוכת Spin: The art of record design. עשרות עטיפות אלבומים מפורסמים שעוצבו על ידי בוגרי האוניברסיטה תלויים על הקירות. אם אתם לא בלונדון, קפצו לגלריית התמונות ותיהנו. היא נפתחת באחת העטיפות האהובות עליי מהעשור האחרון, Surrender של הכמיקל בראדרז (אוף, איזה אלבום מדהים). [אנגלית, פיקסלים]
22. עומר זהר פתח בלוג חדש של סקירת הופעות, כשהדגש הוא על העברת החווייה בכמה שיותר תמונות וכמה שפחות מילים. חונכים אותו דיפ פרפל בקיסריה, וגאד דמט איזה תמונות נהדרות. [עבריתמונות]
23. אורן ראב התחתן, והוא כותב על האלכימיה של מוזיקה לחתונה ואפילו משתף אוסף להורדה משירי החתונה הנבחרים שלו. [עברית, זיפ]
24. [תודה לאלעזר] במייספייס של בן פולדס אפשר להאזין לכל האלבום החדש שלו, כולל הדואט עם רג'ינה ספקטור. מצער, אבל הקטעים המזויפים שהוא הדליף לאינטרנט לפני צאת האלבום טובים פי כמה. [חלל]
25. האזינו בוויינט לשני שירים של המלכה האם, חוה אלברשטיין, מתוך אלבום הופעה כפול שהיא מוציאה לקראת החג, ויסכם את סיבוב ההופעות הישראלי הנרחב והנפלא שלה, הראשון מזה שנים רבות. זכיתי להיות באחת ההופעות האלה לפני כשנה, והיה פשוט נפלא. אין, אין כמו חוה. [עברית, זורם]
26. [תודה לשיר] הרבה פעמים אנחנו רוצים להדפיס טקסט מעמוד ברשת, ורק אחרי שאנחנו לוחצים קונטרול פי אנחנו מגלים לזוועתנו שהדיו שלנו מבזבז את עצמו על הבאנר השחור הראש העמוד ועל התפריט האדום בצד. לא עוד! האתר המבורך Print What You Like נותן לכם לבחור בדיוק מה אתם רוצים להדפיס בעמוד, עד רמת הפסקאות, הבאנרים, התמונות והתפריטים. נוח, יעיל ופותר בעיות. עכשיו רק שמישהו יוזיל את מחירי הדיו. [אנגלית]


סוג כלשהו של מפלצת. דחוסה כזו

27. האלבום החדש של מטאליקה מקבל הרבה מאוד ביקורות חיוביות, אבל יש משהו אחד שעליו כמעט כולם מסכימים שפועל לרעת האלבום: הסאונד שלו מקומפרס (דחוס) בטירוף. זה לא מפתיע כשמדובר בריק רובין, שכמפיק עובד בעיקר עם קומפרסורים, ובטח לא אצל להקה כזו שרוצה להיות "רועשת" יותר מהכל – גם במחיר הדינמיקה. אבל זה נהיה מגוחך במיוחד כששומעים את הגירסה של גיטאר הירו מול הגירסה של הדיסק, ומבינים שבדיסק מקבלים שיר דחוס עד כדי פגיעה משמעותית באיכות. [טיוב]
28. פוסט משובח של סוזן וגה בבלוג המוזיקאים של הניו יורק טיימס, בו היא מספרת איך נולד הלהיט שלה "Tom's Diner" (הידעת? הוא נכתב במסעדונת שרואים תמיד בסיינפלד מבחוץ), איך הוא הפך לאחד הרימיקסים המצליחים בהיסטוריה (ובדרך פתח שאלות כבדות משקל של זכויות יוצרים), ואיך לקח חלק לא מתוכנן במהפכת המוזיקה הדיגיטלית שאנו מכירים בשם mp3. תענוג לקרוא. [אנגלית]
29. אנטוני והג'ונסונז מוציאים EP חדש, ואחרי השיר הבודד שגלש לעברנו בעדינות בשבוע שעבר, סטריאוגם מציעים שיר נוסף מתוך החמישיה החדשה להאזנה, "Shake that devil". אנטוני עדיין ענק, והשיר הזה הרבה הרבה יותר טוב מהקודם, אבל בעולם שבו קיים גם פטריק ווטסון הקול של אנטוני טיפה פחות סינגולרי. למי בעצם אכפת, סינגולרי או לא? תקשיבו איזה שיר מבריק, וחכו בסבלנות לטוויסט באמצעו. [ימימ]
30. [תודה לשיר] סנדוויצ'ים! באמת, מי לא אוהב סנדוויצ'ים? איך אפשר לא לחבב את ההמצאה הפשוטה והגאונית הקרויה סנדוויץ'? לכל אחד יש גירסה משלו למה שאני מכנה "סנדוויץ' אליפות", ועכשיו כולכם מוזמנים לשתף אותנו במתכוניכם באתר החתיך והמתבקש We love sandwiches, מעין מאגר מתכונים סלאש רשת חברתית לכריכים. [אנגלית]
31. נניח שקניתם מלא חולצות בת'רדלס אבל רזיתם או השמנתם או סתם נמאס לכם. מה, נזרוק? נתרום? נשאיר בארון? לא ולא – נחליף. Tee Trade הוא אתר להחלפת חולצות. אתם מעלים את החולצות שאתם רוצים לתת, ובתמורה יכולים לבקש אחרות או אפילו לערוך רשימה פומבית של חולצות שאתם רוצים להשיג. למה לא? שלא יהיה לנו קר. [אנגלית]
32. אני מת על ריי למונטיין, והאלבום האחרון שלו, Till the sun turns black, אהוב עליי מאוד עד היום. יש לו קול חם ומעט מחוספס, כמו זמר נשמה כושי סטייל אוטיס רדינג שבמקרה גדל במשפחה לבנה ששמעה כל הזמן פולק אקוסטי. בדרך כלל הוא חמור סבר, רציני כזה, אבל לפעמים הוא מבקיע סדק ונותן לנו להציץ בחוש ההומור שלו. זה קרה בעבר כשהוא עשה קאבר ל-"Crazy" של נארלס בארקלי (בעצם, מי לא עשה לזה קאבר ב-2006?), וזה קורה עכשיו שוב כשהשיר הראשון שהוא בוחר לשחרר מאלבומו החדש Gossip in the grain הוא לא אחד מאשר "Meg White" שהוא, מן הסתם, שיר אהבה למג וייט, המתופפת העסיסית של הווייט סטרייפס. שימו לב למלוטרון החלילי סטייל "סטרוברי פילדס פורבר" באמצע השיר. [סטרים]
33. "בחיים לא תשמעו אותי מדבר על כך שיום אחד אצא מפה. למה להדביק כתובת חדשה על אותה הבדידות? כולם יודעים איפה היא נמצאת", כותב ושר ג'ייסון מולינה המחונן, שמכנה את עצמו Songs: Ohia, בשיר "Just be simple". אני מכיר את השם של מולינה כבר שנים, ונתקלתי בשיר-פה-שיר-שם. זה תמיד היה מרשים, אף פעם לא התיישבתי באמת להקשיב. אחד האלבומים שלו מונח אצלי בנגן כבר שנתיים כאבן שאין לה הופכין. ואיכשהו, יצא שהורדתי השבוע את Magnolia Electric Co. שלו מ-2003. (זה מבלבל במיוחד כי אחרי האלבום הזה, מולינה התחיל לפעול בעצמו תחת הכינוי של "מגנוליה אלקטריק קומפני", ועל עטיפת האלבום לא כתוב בשום מקום Songs: Ohia). נכבשתי. איזה נכבשתי, התרחב לי בית החזה ועכשיו הלב עף שם כמו כדור גומי קפיצי ונתקל בקירות. אפשר למולל את הטקסטים האלה ביד כמו חופן אדמה, לשמוע בקול ובשירה של מולינה את משאית החיים שהוא סוחב על הגב ואת האופק הרחב שהוא רואה לפניו כשהוא יושב לכתוב שיר ויודע שהוא יכול לכתוב הכל כמו סופר מוכשר. בגיטרות שומעים את החלל של האולפן (אחרי הכל, את האלבום הפיק סטיב אלביני, שזכה לככב בכותרת שיר מהאלבום הקודם), והלהקה עושה משהו מאוד בסיסי מבחינת מוזיקה ומאוד מורכב מבחינת רגש. אני אוהב שמולינה פונה אל עצמו בכותרת אחד השירים באלבום הקודם, ומדבר בשיר האחרון שבאלבום הזה, "Hold on Magnolia" אל מגנוליה שבכותרת האלבום והלהקה, תהיה אשר תהיה, אדם, מקום או רעיון. השיר הפותח, "Farewell transmission", משתרך לאורך שבע ומשהו דקות ושתי הדקות האחרונות שלו פוצעות אותי בכל מקום רך ורגיש בגוף. "תקשיבו", חוזר ואומר מולינה בסוף, שוב ושוב, בנימה שקשה לקבוע אם היא מאיימת או מתחננת. הרוח החיה של ניל יאנג (החי עד מאוד) מפעמת בשיר הזה, אבל מולינה גדול יותר מכך. כבר בשיר הבא, "I've been riding with the ghost" הוא נכנס לשיר נסיעה מהפנט של אמצע הלילה, רדוף ומחלחל. איך אפשר לעמוד יציבים מול שורות כמו "עברתי מדלת לדלת, וחיפשתי מישהו שיחבק אותי. כולם ישר ראו דרכי, אף אחד מהם לא היה יכול לאהוב אותי אם הוא חשב שיאבד אותי, אלא אם כן אשתנה". באלבום הזה אפשר למצוא גם את סקאוט ניבלט, ושמונה שירים שהמילים "קורעי לב" או "יפים עד כאב" יישארו לצידם לנצח כקלישאה עקמומית אבל נכונה. רצתי לרכוש אותו, בוויניל, כי זה אלבום שאני צריך את האפשרות להצמיד לחזה ולחבק. [מפ3]
34. [תודה לשגיא] עשר סיבות לכך שכדאי לכתוב משהו יצירתי מדי יום. בחיי שאני מנסה. [אנגלית]
35. דיוויד ברמן, הציר המרכזי של Silver Jews, ביקר לפני שנתיים (?) בארץ, ונתן כמה הופעות. עכשיו הלייבל שלו, דראג סיטי, מוציאים סרט דוקומנטרי על הביקור שלו בארץ הקודש. כן, צריך לשלם כסף כדי לראות אותו, אבל הנה הטריילר. [אנגלית, טיוב]
36. "Used to be" הוא שיר חדש לגמרי של Beach House, הרכב שאהוב על לפחות קורא עונג אחד שאני יודע עליו. [סטרים]


MC Escher, da remix

37. [תודה לפלג] אתר גיזמודו הזמין את קוראיו וצייריו להוסיף ליצירות אמנות היסטוריות פריטי טכנולוגיה מודרניים. התוצאות נעות בין המחריד למשעשע, אבל כמעט תמיד מעניינות. כצפוי באתר ממין זה, צפו להמוני איזכורים של אפל. [פיקסלים]
38. אני מודה, אחד הדברים היחידים שהיו חסרים לי באלבום החדש של ג'ני לואיס הן הווטסון טווינז, אותן תאומות זהות עם הרמוניות קוליות מושלמות. בינתיים הן לקחו את הקולות שלהן לאלבומים משלהן, שלא הצליחו להגיע לקרסולי אותו אלבום נפלא של לואיס. עד שהן יעשו שוב משהו טוב, לי ווטסון, אחת מהשתיים (אלוהים יודע מי מהן), נותנת לנו להציץ לאייפוד שלה. ויש לה טעם מעולה. [אנגלית]
39. [תודה לערן] יש לכם סבא וסבתא יהודים בפלורידה? או סתם בארה"ב? זה הזמן לנצל את מיומנויות הריגשי שקיבלתם מהם ולשכנע אותם להצביע לברק אובמה. שרה סילברמן ופרויקט The Great Schlep כבר ישכנעו אתכם למה זה טוב לכולנו. בדרך, סילברמן תעשה מה שהיא עושה הכי טוב: תצחיק אתכם נורא ותעליב אנשים אחרים. [אנגלית, וימאו!]
40. הרשימה המוצדקת של השבוע: עשרת השירים הכי מחורבנים שאי פעם הגיעו למקום הראשון בארה"ב. וכן, "Who let the dogs out" בהחלט שם וגם "מקרנה", ואני מקווה שמיליוני הרדנקים והמטומטמים שקנו אותם מתביישים עכשיו מאוד. [אנגלית]
41. טוב, טוב, בסדר, אני חוזר בי. האלבום החדש של אוקרביל ריבר מעולה. אני חוזר בי ואפילו מודה פומבית שידידי עינב שיף צדק בעניין. רק הגיע הקטע בקליפ החדש והמבריק של "Lost coastlines" שבו ג'ונתן מייבורג הענק מ-Shearwater מצטרף, וברכיי פקות. אני אוהב אותך, ג'ונתן. וגם אותך, ויל שף, אפילו יותר. איזה שיר גדול, איזה אלבום גדול, והוא נרכש השבוע (יחד עם הדיסק של בון איבר, אלבום השבוע שלנו, והאחרון של סאנסט ראבדאון לחברה). [וידאו]
42. אדי ודר עושה קאברים לניק קייב ו-NIN?! אני רוצה לשמוע, עכשיו! [אנגלית, מפ3]
43. יש אנשים שהולכים לפסטיבלים בשביל המוזיקה, אחרים בשביל הבירה או החברים. ויש כאלה שהולכים בשביל לצלם בחורות. [פיקסלים, אנגלית]



44. MySpace Music, שירות המוזיקה החדש של מייספייס, הושק השבוע. מה זה אומר עבורנו בטווח המיידי? בעיקר שנגן המוזיקה המכוער שלהם פחות מכוער. בנוסף, יש לנו עכשיו אפשרות ליצור פלייליסטים מהמוזיקה שאנחנו נתקלים בה במייספייס, והרעיון הוא שכל השירים של כל הלהקות במייספייס יוצעו לרכישה דיגיטלית – כרגע רק מיעוט קטן של שירים מוצע למכירה ישירה ולא דרך קישור לאייטיונז. האמת היא השירות הזה קצת מבלבל בעיניי. כלומר, על פני השטח, הוא לא מציע משהו שלא היה קיים במייספייס גם קודם: שירים של אמנים להאזנה, אופציה להורדה, ומדי פעם אלבום מלא כשלאמן מתחשק לפנק בקידום מכירות לאלבום חדש. מה נשתנה? מה הביג דיל? מייספייס אפילו לא הקימו פלטפורמת מכירת מוזיקה אלא התממשקו לזאת של אמאזון, דבר שמבטיח ביס נוסף ומיותר בכסף שבין המאזין הרוכש לאמן המוֹכר. אז כן, ה"שירות" החדש נותן פייט מסוים לאתרים כמו Last.fm, אבל מכאן ועד להכתרתו כאויב פוטנציאלי לאייטיונז? הצחקתם אותי. עדכון: ראו את תגובתו המעשירה של דוויק לפוסט זה. [אנגלית]
45. Muxtape, שנסגר באוגוסט בגלל "בעיות עם ה-RIAA", עומד להיפתח מחדש במתכונת חדשה שתאפשר למוזיקאים להעלות את השירים של עצמם ולהשתמש בנגן איפה שרק ירצו (וגם כל אחד אחר, כפי הנראה, יוכל להשתמש בנגן איפה שרק ירצה). בינתיים, מפרסם מייסד האתר ג'סטין מכתב פתוח לגולשיו, ובו הוא גולל באריכות את קורותיו שהביאו לסגירת האתר ושינוי ייעדו. זה סיפור מתסכל וחשוב למדי על זכויות יוצרים, חברות המוזיקה הגדולות, וה-RIAA. סיפור שמתחיל ב"תמיד אמרתי לעצמי שאסיר מהאתר כל אמן או לייבל שיפנה אליי ויתנגד להכללתו, בלי שום שאלות. אף אחד מעולם לא ביקש. להיפך, כל מוזיקאי ששמעתי ממנו התלהב מהאתר ומהאפשרויות הלגומות בו", ונגמר ב"יום אחד התעשייה תצטרף אלינו. אין לה ממש ברירה". [אנגלית]
46. [תודה לשגיא וליותם] הכירו את הכישלון המביך הבא של תעשיית המוזיקה העולמית: slotMusic. ארבע חברות המוזיקה הגדולות חברו לסאנדיסק (החברה שמייצרת את הדיסק-און-קי ואת כרטיס הזיכרון למצלמה שלכם) והשיקו – תנשמו עמוק – כרטיס זיכרון עם מוזיקה עליו (הו, החוצפה שבסיומת org לדומיין הזה). כלומר, כן, כרטיס זיכרון רגיל לגמרי כמו זה שיש לכם במצלמה הדיגיטלית, אבל – טה דה!!! – עם קבצי מוזיקה עליו. מפ3 בלבד, חס ושלום לא משהו באיכות גבוהה כפי שמגיע למי שישלם על חתיכת החרא הזאת 7-10$, כמעט כמו מחירו של דיסק חדש. הכרטיס יכול להכיל ג'יגה של מידע כך שהרוכשים יקבלו המון תמונות, קליפים, ו… זהו. הרעיון מאחורי הצעד הזה, אני מניח, הוא שיותר ויותר אנשים שומעים מוזיקה דרך הסלולרי שלהם, ולרבים מהסלולרים יש חריץ הרחבה לכרטיס זיכרון. אבל בחייאת רבאק, אפילו אחי בן ה-18, קהל היעד של הדבר הזה, שונא את כרטיס הזיכרון של הטלפון שלו. בקיצור, תנו לאמריקאים לעשות שטויות, רק תדאגו שהחרא הזה לא יגיע אלינו. מוזיקה דיגיטלית זה נפלא, חברים, ושם נמצא הכסף העתידי. אבל מוזיקה דיגיטלית מוכרים בדרכים דיגיטליות, לא על מדיה פיזית משונה ולא שימושית. [אנגלית]
47. כולם יודעים שמוזיקאים מרוויחים פחות ופחות ממכירות דיסקים ומחפשים דרכים חלופיות להרוויח כסף מהמוזיקה שלהם: הופעות, מרצ'נדייז, רישוי יצירות לשימוש בפרסומות וסרטים, וכן הלאה. והנה מגיע השלב המצער הבא: איזכור מותגים מסחריים בשירים תמורת כסף. זנות? לא נכחישה, אבל לא נמהר להכפיש ולבקר. לא קניתם הרבה דיסקים לאחרונה? זה גם באשמתכם. [אנגלית]
48. [תודה לשגיא] מוזיקאים, הכירו את Bojam: פלטפורמת שיתוף פעולה מוזיקלי שבדומה למיזמים שיתופיים כמו ויקיפדיה או פרויקטים של קוד פתוח, פותחת בפניכם את תהליך בניית השיר. תוכלו לשמוע, להקליט, למקסס ולערוך שירים שיתופיים עם מוזיקאים מכל העולם. הנה הסבר קצר מאת טק-קראנץ', וראיון וידאו. [אנגלית, טיוב]



49. משחקים כמו גיטאר הירו מחזירים עכשיו לתודעה שלל להקות גיטרות נהדרות מהסבנטיז, ואחת מהן היא Bad Company. הם כבדים יותר מבוסטון, קלים יותר מבלאק סאבאת', וב-1975, שנה מדהימה למוזיקה האמריקאית, הם הוציאו אלבום נהדר בשם Straight Shooter, אותו הכרתי הודות לבועז כהן היקר. ההתאהבות החלה כשנהגתי כל הדרך מהגליל לרעננה, ועקב קלקול בקומפקט של האוטו האזנתי לרדיו. גלגלצ נתנו שעה של שירי נהיגה משובחים, ואחרי החדשות עברתי לשעה המשובחת של בועז והשיר האדיר "Feel like making love" ליווה אותי כשדהרתי על כביש 4 ונכנסתי לרעננה. פאק, איזה שיר נהיגה מושלם! מיד סימסתי לבועז, שגילה לי את זהות השיר ואף חיזק במייל מאוחר יותר עם שם האלבום. איזה כיף, יא-אללה. השבוע הכנתי דיסק נהיגה של 1975, שכולל את האלבום הזה ואת האוסף של להקת אמריקה (חולשה נוספת שלי). זה אולי מוזר כשיר סיום, אבל זה בהחלט מנרמל פה את העניינים אחרי הפתיחה של דירהוף. הוראות האזנה: בווליום גבוה, בעמידה, עם תנועות של אייר-גיטאר (להיזהר בזמן נהיגה!). [מפ3]

ומה עוד? זהו, מה, לא מספיק? שנה שבוגי לכל קוראי העונג מגדול ועד קטן, מצעיר ועד זקן, מחובבי בל וסבסטיאן ועד אחרון מעריצי מאסטודון. שנה של בריאות, אהבה, הגשמת חלומות ומעל לכל, לצד הכל ואחרי הכל – מוזיקה, מוזיקה, מוזיקה. אוהב אתכם.