11 בדצמבר 2009

עונג שבת: אפל היה הליל

"איזו מסקנה אפשר להסיק מהצפיפות הזו (שמונה מתוך עשרה ב-10 אלבומי העשור של פיצ'פורק) של 'אלבומים גדולים' שיצאו בשלוש השנים הראשונות של העשור? אפשר לפרש זאת בשתי דרכים: ראשית, איכות המוזיקה התדרדרה ככל שנמשך העשור, או שנית, הקושי הלך וגדל להגיע לקונצנזוס סביב להקות או אלבומים חשובים"סיימון ריינולדס מהגרדיאן מסביר משהו שגם אני מנסה להסביר כמה שנים, לגבי התחושה שהעשור האחרון היה מפוזר מדי, מוזיקלית. זה לא שהוא היה מפוזר יותר או פחות, אלא שכלי הסינון (עיתונים, מבקרים ומדדי מכירות) נהיו פחות מכריעים. הסמכות הביקורתית התערערה, וזה נהדר.

circular forest
(מקור: CC-by-nc-sa)

מלא דברים קורים כאן בעונג השבוע, אז למקרה שפספסתם, סיכום הפרקים הקודמים:
אלבומי השנה: אם עדיין לא שלחתם לי את רשימת אלבומי השנה שלכם, זה הזמן להשוויץ בטעמכם הטוב!
ספירת העונג: ספירת העונג חזרה! בואו לכתוב פוסט אורח על הופעת הפנטזיה הפרועה שלכם, וזכו בפרסים כייפיים!
טום ווייטס בעברית: עזרו לי לבחור שם לאוסף שאני מפיק!
סימני קריאה! עזרו לי להיגמל מהם!

  1. דבר מצחיק קרה לי היום. שמעתי את "We tigers" של אנימל קולקטיב, במטרה מוצהרת לכתוב עליו כשיר הפתיחה של העונג, וחשבתי לי על ראייה היסטורית. כל סיכומי העשור האחרונים גררו אותי למחשבות כאלה, איך נראית המוזיקה שאנחנו שומעים כשמביטים עליה ממרחק ההיסטוריה. לרוב אנחנו חושבים איך תיראה בעוד 15 שנה המוזיקה שאנחנו שומעים עכשיו, או איך נראית לנו עכשיו המוזיקה ששמענו באייטיז. אבל אני חשבתי הפוך. חשבתי: לו אנשים משנות השמונים, השבעים או הארבעים היו שומעים את אנימל קולקטיב, זה היה נשמע להם כמו מדע בדיוני, כמו מוזיקה מהעתיד החללי, הרחוק והבלתי נודע. כשהייתי נער צעיר ודמיינתי לעצמי את המוזיקה שאשמע ב-2009, חשבתי שהמלודיה וההרמוניה יתפרקו ויהפכו להיות רפטטיביים, והקצב יהיה הדבר הקבוע היחיד. זו לא הייתה מחשבה תלושה, זה כבר התחיל להיות מיינסטרים בכל מה שהיה קשור אז למסיבות: היפ-הופ והאוס, למשל. גם הקצב נשבר מאז. חשבתי את זה והתחיל השיר הבא באלבום ואז קרה דבר מצחיק: הכבל שמחבר את הכונן הנייד שלי למחשב התנתק בטעות, וכשדבר כזה קורה, הווינאמפ שלי מגיב בחזרה אינסופית על אותה שנייה של מוזיקה שהוא כרגע השמיע. ובמשך שתי דקות, בכלל לא שמתי לב שזה קרה. אנחנו חיים בעתיד. [מפ3]
  2. אמאדו ומרים, צמד מוזיקאים מוערך לאללה ממאלי אשר באפריקה אשר בכדור הארץ, יגיעו לשתי הופעות בישראל בפברואר. עוד לא נדלקתי עליהם, אבל כן נדלקתי על יוצאי מאלי אחרים, עלי פארקה טור ובנו המוכשר לא פחות, אז מי יודע? אולי גם אני אגיע לזאפה. [עברית]
  3. בלוג מוזיקה חדש בעברית: Geffen and Zoe play things. הפגינו שכנות טובה, קפצו לבקר ולהקשיב. שוגייז, רוקבילי, אייטיז ומה לא. [עברית]
  4. כמדי חודש – יהוא ירון יופיע באוזןבר ביום רביעי הזה, ויארח הפעם את זאב טנא. מיותר לציין שאני ממליץ בחום ומאוהב קשות בשירים שלו. רוצים כרטיס אחד בחינם? שלחו מייל עם הכותרת "יהוא ירון", ואולי תעלו בגורל. [מייל] הזוכה קיבל הודעה במייל!
  5. [תודה ליאיריונה] קטע גדול: לפני שמת, העביר המוזיקאי וכותב השירים האדיר טאונס ואן זאנדט חבילה מלאה בשירים לא מולחנים שלו, לאיזה זמר אלמוני שפגש במקרה. ב-1997 מת זאנדט (למעשה מבטאים את זה זאנט), ואלמנתו ביקשה בחזרה את השירים האבודים כדי להציע אותם לזמרים מפורסמים כמו וילי נלסון. כשזה לא צלח, חזרו השירים לאותו זמר אלמוני, דיוויד ברוזה שמו, שעכשיו הלחין והקליט אותם ויוציא דיסק שלם המורכב מהם. נפתלות דרכי ההיסטוריה. [אנגלית]
  6. jason lytle paper
    זה אני, ג'ייסון! הרחיקו אותי מהחנוכייה שלכם. (CC-by-nc-sa)

  7. freealbumמי שאחראי לאחד מאלבומי השנה שלי, ג'ייסון לייטל (כן, מסתבר שאומרים לייטל ולא ליטל כפי שחשבתי – סליחה מר לייטל!), אוהב את חג המולד ונותן למאזיניו מתנה חמודה וכייפית לכבוד החג: 7 קטעי פסנתר מאולתרים להורדה חינמית בבנדקאמפ (בקבצים באיכות מפנקת), יחד עם מכתב אישי קטן שמבשר על אלבום שני שבדרך. כיף חיים! [בנדקאמפ, שלל פורמטים]
  8. הבלוגר "פלצן מתנשא" (איזה שם מעולה לבלוגר!) מציב טענה קשה מול ביקורת המוזיקה בארץ ובכלל: רוב מבקרי המוזיקה, הוא טוען וכנראה בצדק, לא יכולים לנתח מוזיקלית את היצירות שהם מבקרים, ולכן נתלים בתירוצים "מטאפיזיים" כמו חשיבות, טרנדיות, רגש וכן הלאה. בימינו, כאשר ביקורת המוזיקה מאבדת את תפקידה כשומרת סף, זו הזדמנות פז עבורה להתחיל לנתח את המוזיקה ולהסביר מדוע שיר מסוים מצליח או מוצלח, ושיר אחר לא. הטענות שהוא מעלה מעניינות מאוד, גם אם אני לא מסכים עם כולן, והדיון שהתפתח בתגובות מצוין. [עברית]
  9. האם אי פעם נאמין שלנינט יש טעם מעולה במוזיקה ובהופעות, או שדימוי המריונטה הנולדת ימשיך לרדוף אותה לעד? [עברית]
  10. קומיקס שבועי חדש של ליז פרינס באתר הפאנק-רוק If you make it, ובפרק הראשון היא מתוודה להרגל מגונה שיש גם לי: היא נוקשת בשיניה לקצב המוזיקה שהיא שומעת (או במקרה שלי: גם לקצב המוזיקה שמתנגנת לי בראש כשאני בכלל לא שומע מוזיקה). [אנגלית]
  11. [תודה למתן] הנה בעיה שאמנים עצמאיים בארץ נתקלים בה הרבה: השקענו ועשינו חזרות, טרחנו לנסוע עד לחיפה או באר שבע או ירושלים או סתם לאוזןבר, ובאו 8 אנשים. איזה חרא. מה, עכשיו להופיע? להשקיע, לא להשקיע? להמשיך? התשובה פשוטה מאוד: תנו את ההופעה של החיים שלכם. דווקא הופעות דלות באנשים הן הזדמנות מעולה להפוך את האירוע לכזה שיכול לשנות את חיי הלהקה שלך, להגדיל את הקהל שלה ולפתוח הזדמנויות. 6 טיפים לניצול הופעה די ריקה כדי להפוך אותה למקפצה עבור הלהקה. [אנגלית]
  12. יום עצוב, חברים, הסדרה של Flight of the Conchords בוטלה. [אנגלית]
  13. [תודה ליאיריונה] Soulsavers, שאת האלבום האחרון שלה אוהבים כאן לא מעט (כך מסתמן מהצבעותיכם לאלבומי השנה), חולקים כמה מהשירים האהובים עליהם במיקסטייפ קטן. [אנגלית, זיפ, מפ3]

  14. charlotte
    גינסבורג בקליפ. אני לא מבין איך היא נחשבת ליפהפיה

  15. [תודה לאיתמר] שני דברים מעולים קורים ב-"Heaven can wait", הקליפ החדש של שרלוט גינסבורג, זמרת די בינונית אם אתם שואלים אותי: 1. הוא נשמע כמו שיר של בק עם קולות רקע של שרלוט גינסבורג. 2. הוא נראה כמו קליפ הזוי והיסטרי של בק (שמואשם כבר עכשיו בפלגיאט ויזואלי) עם הופעת אורח של שרלוט גינסבורג. איזון נכון. [וימאו]
  16. freealbum[תודה לאורטל] טאבו פלוס, אחד הראפרים האהובים עליי בארץ, הפך לטאבו בלוז לרגל פרויקט ספוקן וורד מיוחד שהוא נותן להורדה חינמית, יחד עם נועה פארן וחברים אחרים. מעניין, ובדיוק בזמן אחרי ההופעה הכבירה של סול ויליאמס בישראל. אם פספסתם את הדיסקים הקודמים של טאבו, [זיפ, מפ3, עברית]
  17. אורי זר אביב מסכם את חוויית סול ויליאמס מהפן האישי, בן שלו מהפן הבימתי. [עברית]
  18. מכתב תשובה שכתב דיוויד בואי ב-1967, לפני שהיה כוכב ענק, למעריצה האמריקאית הראשונה שלו. צעיר ומקסים. [אנגלית]
  19. [תודה ליותם] עטיפת אלבום מגניבה במיוחד, עם שכבת ציפוי ניתנת לגירוד, כמו חיש-גד. יצירתיות רולז. [אנגלית]
  20. מכיוון שב-2002 בקושי הייתי באינטרנט, יעל רגב מ"אפילו עז" הואילה בטובה לחלוק איתי השבוע את הפנינה הזו: הודעה מיתולוגית שכתבה בפורום מוזיקה ישראלית בוויינט בימי הזוהר שלו, כשמוזיקאים גדולים ושווים עדיין קראו והגיבו שם. בסיפור הבדיוני-למרבה-הצער משתלטים פורטיס וסחרוף על גלגלצ, והופכים את סוף השבוע הרגוע של 2002 לפרוע במיוחד. ויש גם אפילוג מאת אהוד בנאי. היסט(ו)רי. [עברית]
  21. הפתעה! שיר חדש של סמשינג פמפקינז להאזנה ולהורדה חוקית. "A song for a son", אני חייב להודות, הוא די מביך בעיניי, בטח לעומת הגבהים שקורגן הגיע אליהם בשנות התשעים. השיר הזה הוא הראשון בטפטוף ארוך שיכלול בסך הכל 44 שירים, שיחולקו ל-11 אי-פי בני 4 שירים כל אחד. למה? כי זה מעצבן. [אנגלית, סטרימינג, מפ3 באיכות קקי]
  22. יאיר יונה ובועז כהן הקליטו ב-2006 תכנית בת שעתיים על ברט ג'אנש, גאון של פולק ומוזיקה אקוסטית, ועכשיו העלו אותה לרשת להנאתכם. סקירה יפה של השפעות עליו והשפעות ממנו, כולל בוכטה יפה של שירים של ג'אנש עצמו. [עברית, אנגלית, מפ3]
  23. יונה גם נפרד מג'ק רוז, גיטריסט מוכשר שמת השבוע בגיל 38 בלבד, והשפיע עמוקות על נגינת הגיטרה של יאיר עצמו. קטע פרידה יפה, טקסטואלית ומוזיקלית. [עברית]
  24. mrburnes
    ניו יורק סיטי, eh? אקסססססססלנט

  25. [תודה לשיר] נהדר כל כך: מתוך הפתקים הריקים בבחירות לראש עיריית ניו יורק, מי ששמו נרשם ידנית על הכי הרבה פתקים היה מר ברנז מהסימפסונז.[אנגלית]
  26. בדרך כלל אני משתדל שלא לקשר כאן לביקורות אלבומים, פשוט כי יש יותר מדי כאלו ופחות מדי מהן מעניינות. אבל שתי הפסקאות הראשונות בביקורת הזו ב-Quietus על ה-EP החדש של אנימל קולקטיב (שתי פיסקאות שלא ממש נוגעות לאנימל קולקטיב אלא דווקא לפאנק ולסצינה האלטרנטיבית האמריקאית שמעסיקה אותנו מנקודת מבטו של בריטי) שוות קריאה. [אנגלית]
  27. אחרי שהחברים של עינב ג'קסון כהן הקליטו גרסה מזרחית לשיר שלה, הגיע גם זמנו של יהוא ירון. עוד לפני שיש בכלל אלבום, כמה מחבריו החליטו להתעלל קשות ב"נמלים קטנות", והפכו אותן ל"נמלים בלאט", פרודיה נהדרת מבית מדרשו של בוריס מרצינובסקי וחברים. [טיוב]
  28. [תודה לאביטל] יש משהו יפהפה באמנות חד פעמית, שמתקיימת לרגע ונעלמת. כמו הופעת ג'אז. כמו אילתור, כמו תקליטים מקרח. רגע, מה? כן, תקליטים מקרח. האמנית קייטי פירסון הקליטה צלילים של שלושה קרחונים, ואז הדפיסה תקליטים ממים קפואים מאותם קרחונים, וניגנה אותם עד שנמסו. רעיון עוצר נשימה. [אנגלית, ווייב, כאלה]
  29. מעניין לקרוא את ההקדמה של ויל אולדהם לבחירת רגעי המוזיקה האהובים עליו בשנה החולפת. [אנגלית]
  30. שיר חדש לפורטיסהד? או יס. רכובים על הסאונד האנלוגי המחוספס שלהם מ-Third, הבריסטולאים המפלאים הקליטו שיר חדש, "Chase the tear", במיוחד למען אמנסטי. אם אהבתם מה ששמעתם, כל ההכנסות מרכישת השיר הדיגיטלי יעברו לאמנסטי. השיר הזה נשמע כמו בי-סייד ל-Third, כלומר דומה, אבל לא טוב באותה המידה בינתיים. [וידאו, מפ3]
  31. ג'ף בארו מפורטיסהד מתראיין על הפרויקט החדש ודי-מעניין שלו, BEAK. [אנגלית]
  32. מזל טוב ואהבה טובה לעידית וערן, שחוגגים שנתיים של כיף עם עוגיות טחינה מהממות שאני ממליץ לכולכם להתמכר אליהן (וגם אל עידית וערן). [מתכון, עברית]
  33. All songs considered, אחת מתכניות המוזיקה הכי טובות ברשת, הזמינה את המאזינים שלה להצביע לאלבומי 2009 ואלה הנבחרים. אני חייב לציין שאחרי שיקלול חלק גדול מההצבעות שכבר נשלחו אליי לאלבומי 2009 של העונג, יש כמה חפיפות מאוד בולטות (וכמה חריגות די מטורפות) בין הרשימה שלהם לשלנו. זה הזמן שלכם להשפיע, לכאן או לכאן. [אנגלית, סטרימינג]
  34. deerhooflive
    דירהוף, באמצע… אה… מה היא עושה, בדיוק? (CC-by-nc-nd)

  35. ביום שלישי הזה הם כאן! דירהוף, אולי הלהקה שכתבתי ליד שמה הכי הרבה פעמים "שמישהו יביא אותם כבר לארץ", יופיעו בבארבי ומי שלא בא – אין לו מה לדבר איתי. טוב, יש לו, אבל הוא רק ישמע ממני כמה הם אדירים. אורי זר אביב מתכונן. [עברית]
  36. [ויה ויה] לצלול למשך שעות: גליון הרעיונות השנתי של הניו יורק טיימס הוא אחד הדברים הכי מעניינים שאפשר לקרוא כל השנה, וגם השנה הוא לא מכזיב. עצרו מה שאתם עושים, פנו לעצמכם חצי שעה לפחות, והתחילו לדפדף. לא תאמינו איזה רעיונות מפיק המוח האנושי במהלך שנה אחת, וגם מגשים את כולם. יש כל כך הרבה תקווה ברעיונות טובים. [אנגלית]
  37. סטיילוס, שהיה מגזין המוזיקה החביב עליי ברשת עד שנסגר ביום עצוב מאוד, יחזור למהדורה מיוחדת לסיכום העשור (ישששששש!), שתעלה ב-1.1.2010. בקמרקו. [אנגלית]
  38. גדול! בתור ילד ששיחק לא מעט ב-Street fighter, האנשים שמשחזרים תנועות קרב מהמשחק בתמונות אמיתיות פשוט עושים לי מדגדג באצבעות של הקומבו. [פיקסלים]
  39. לרגל ביקורו בארץ של מייסד יוטיוב ולרגל פתיחת ערוץ היוטיוב הרשמי של כוכב הקאלט החדש – הנשיא פרס – עידו כהן סוקר את כוכבי יוטיוב הישראלים לאורך השנים, ומסתבר שהיה יותר מאחד כזה. [עברית, טיוב, כמובן]
  40. תמיד אמרתי שניל דיימונד, שהוא הכי זמר-אמצע-הדרך-האמריקאית, הוא אדיר, והיום הוא מוכיח את זה עם קאבר וקליפ אנימציה ל-"Hanukkah song" של אדם סנדלר! גאוני. [טיוב]
  41. אם לא זכיתם בהגרלה כאן בעונג, גם יאיריונה מחלק כרטיסים ל-Tall Firs, שיופיעו בלבונטין 7 ביום רביעי. [עברית]
  42. 2000sנמרוד מטאפאס וטאפאס ממשיך בסיכום העשור שלו ובוחר הפעם את שלוש להקות העשור שלו: מודסט מאוס, TV on the radio ו-Liars. כיאה למעמד, נמרוד גם מנמק ומביא דוגמאות, מהסוג שאפשר להוריד ולשמוע. טעים. [עברית]
  43. ובמיוחד בשביל נמרוד, Liars נותנים שיר חדש לגמרי להורדה. [מפ3]
  44. הבלוג הישראלי צופן חדש בעברך מציע מיקסטייפ של שירים ממיקסטייפים, מעין תוכן העניינים לכל המיקסטייפס שהכין עד כה. [עברית, מפ3]
  45. roadsBTTF
    כבישים? פחחחח, ב-2015 לא יהיו כבישים

  46. [ויה ויה] 15 תחזיות עתידיות שהתבדו. כמה כיף לצחוק על טעויות מהעבר. [אנגלית]
  47. לא הייתה לי שום כוונה לקשר לכתבה על ניסיונותיו של אביב גפן לכבוש את גרמניה במסע הופעות, אבל אין לי ברירה, ולו רק כדי לשאול אתכם: האם אי פעם ראיתם כתבה כל כך יח"צנית, לקקנית וחד-צדדית? מלבד להניח כתר של זהב על ראשו של גפן ולצלם לשער מוסף הארץ, זאב אברהמי עשה הכל, ואני מקווה שהוא ישן בלילה טוב עם האתיקה העיתונאית שלו. מזל ששאול ארד מגיע במסגרת קטנה בסוף לפוצץ את הבועה הוורודה והאקסטטית של אברהמי. מסמך עיתונאי מזעזע. דורון חלוץ יוצא לבדוק איזה אמנים ישראליים הצליחו בחו"ל ואיזה לא, ומצליח להתעלם כליל מהמונוטוניקס. [עברית]
  48. המלצת הרדיו השבועית: חלק ב' בסיכומי שנות התשעים של "הקצה". והפעם: סיפורם של שלושה לייבלים ששינו הכל. [מפ3]
  49. [תודה לבועז] בפיצ'פורק פרסמו שלושה קטעי וידאו מצוינים מהופעה של Neutral milk hotel בניו יורק ב-1998. גם אם הסינכרון בין הקול והתמונה קצת משובש, זה עדיין כיף. [טיוב]
  50. Popmatters בוחרים את 10 אלבומי הבכורה הבולטים של 2009. זו רשימה מעניינת באמת, ועל הטעם של פופמאטרז תמיד כדאי לסמוך. [אנגלית]
  51. גולשי סטריאוגאם בחרו את המוזיקה הטובה ביותר של 2009. בקרוב גם שלכם. [אנגלית]
  52. [תודה לפייסיק] בריאן ג'ונסטון מאסקר החליפו את עמוד הבית שלהם בשיר שהם אוהבים. המממ. [טיוב]
  53. hatemyparents
    כך מתחילה שנאה.

  54. [תודה לשני] סיבות טובות לשנוא את ההורים שלכם. אולי לנצח. [פיקסלים]
  55. בתור פמיניסט-יחסית (יותר מהרבה בחורים שאני מכיר, פחות מהרבה בחורות שאני מכיר), צחקתי מאוד מכתבת 5 שירים שנשמעים פמיניסטיים אבל הם ממש לא. צחקתי מאוד, אבל לא הסכמתי עם כל הדעות. [אנגלית]
  56. 2000s[ויה ויה] הסדרות הטובות של העשור, על פי ה-AV Club. עזבו לרגע את הדירוג והתמקדו בבחירה: שמחתי במיוחד לראות את דדווד הנשגבת, וסדרות מעולות שלא בצדק נחשבות לזניחות כמו ורוניקה מארס, אורות ליל שישי ופיירפליי, והצטערתי כתמיד על היעדרה של קרניבל המופתית. בנוסף, האם "דקסטר" באמת ראויה? אני בטוח שיש טובות ממנה. [אנגלית]
  57. אם יש לכם הזדמנות, רוצו לראות את "ארץ יצורי הפרא". ספייק ג'ונז יצר את התיאור הקולנועי המדויק ביותר של ילדוּת. כמו ש-"Thirteen" של ביג סטאר או "Dazed and confused" של ריצ'רד לינקלייטר הן יצירות שמתארות בצורה טוטאלית ומדויקת את תחילת גיל ההתבגרות, כך "ארץ יצורי הפרא" לגיל הילדות. השחקן הראשי הוא כל מה שיכולנו לבקש, וכל הסרט הזה נוטף מעצב ופליאה וכאב ומשחק וכעס ובלבול וריצה פרועה וכל הדברים ההם שכבר שכחנו שעשינו אבל עשינו, ואנחנו ממשיכים לעשות רק מנסים להסתיר ולהגיד לעצמנו שאנחנו כבר לא. רוצו. [זהו]
  58. 2000sגם 50 הסרטים הטובים של העשור על פי AV Club היא רשימה מרתקת, במיוחד בגלל הבחירה בשני הסרטים במקומות הראשונים. המקום השני מפתיע מאוד, בעיניי, הראשון מפתיע בכמה שהוא מוצדק, בעצם. [אנגלית]
  59. נויה כוכבי שוב מפנה זרקור ב"גלריה" לאמני שוליים שראויים שיפנו אליהם זרקור, והפעם אלה אשכרה מתים הירושלמים. [עברית]
  60. [תודה לעידו] שמישהו יתן איג-נובל, ומהר, לחוקר שטוען כי בהייה בציצים מאריכה חיים. חברים, אין מה להתווכח, זה נבדק מדעית! בפעם הבאה שתתפסי מישהו טובע לך במחשוף, איך תוכלי להאשים אותו? הוא רק דואג לבריאותו! [אנגלית]
  61. אז Apple קונה את Lala, ומייספייס קונה את Imeem, פנדורה מתחילה לדבר על שידור ישיר לרדיו במכונית, ואותנו, שלא משתמשים באף אחד מהשירותים האלה באופן מקיף ורחב, זה לא צריך לעניין, בטח לא בטווח הקצר בו גם ככה אין לנו גישה לשימוש מלא ברוב השירותים האלה. מה שכן צריך לעניין אותנו בכל הסיפורים העסקיים האלה הוא המגמה שמסתמנת: מעבר הדרגתי לסטרימינג כמודל צריכת המוזיקה העיקרי. זה לא חדש, Spotify למשל כבר עושים את זה בהצלחה במדינות שבהן הם פועלים, ומציעים שירות נהדר: כמעט כל השירים שאתם יכולים רק להעלות על דעתכם (כולל נדירים, נידחים וחדשים) להאזנה מתי והיכן שתרצו באייפון שלכם או במחשב, ללא הגבלה, תמורת תשלום חודשי נמוך למדי (musix של פלאפון מציעים מודל דומה). זה המודל שריק רובין דיבר עליו כבר לפני שנתיים שלוש, וכל התעשייה הולכת ומתקרבת לזה, זה הולך ונהיה מיינסטרים. כצפוי, לישראל זה יגיע באיחור ניכר. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר טכנולוגי, כי הטכנולוגי והשירותים נמצאים בחו"ל, אבל אנחנו כן צריכים לטפל בכל הצד החוקי של העניין: הסדרת זכויות, תמלוגים וכולי – דברים שנעשים לאט, לאט, לאט מאוד בארץ. אבל יש למה לחכות. [אנגלית]
  62. micatone

  63. "באמצע הלילה טיפסנו על גבעה
    בתחזית הבטיחו ראות טובה
    רצינו לצפות במאדים, ואולי בעוד כוכבים.

    אבל הלילה היה חשוך, חשוך כל כך
    לא ראינו אפילו ניצוץ קטן
    אבל בכל מקרה היה כיף.

    אז הלכנו הביתה ונשקנו שפתיים
    ונענענו ירכיים
    והתגלגלנו בשכונה
    חיכינו לקרני השמש הראשונות שיפציעו דרך זכוכית החלון
    עישנו גראס
    הקשבנו לג'אז

    האם אתה האדם הנכון?
    האם אתה האדם הנכון?
    קשה לי להחליט עכשיו.
    אני ממש רוצה לבלות איתך עוד
    להכיר אותך עוד יותר טוב
    אם זה בסדר מבחינתך
    אם זה בסדר מבחינתך".

    אני מת על השיר הזה, "Mars" של Micatone, כל כך קטן ופשוט וזוגי ומקסים, סיפור שלם בתוך כמה שורות קטנות. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, בייבי! אם יתחשק לכם, קפצו בשבת בערב לסילון באבן גבירול, החל מ-22:00 אשמיע שם שירים שאני אוהב. קחו בחשבון שהמקום די אפוף עשן, לסובלים מהעניין.

18 תגובות על “עונג שבת: אפל היה הליל”

  1. מאת דייב דנ:

    קשה ליפול בבחירה של 50 הסרטים הטובים ביותר של העשור, במקרה הטוב יש לנו חמישה סרטים טובים (מאוד) בכל שנה אבל בכל זאת יש כמה בחירות מוזרות ברשימה הזאת.
    שבעה צעדים במקום חמישים, וממנטו במקום חמש? שני הסרטים האלה הם מקרה מיוחד של סרט שמבוסס על סיפור טוב, אבל בעוד שאת ממנטו היא אפשר לראות יותר מפעם אחת (למעט הצגות חוזרות בקורסים בזיכרון) את שבעה צעדים אפשר לשוב ולראות. חוץ מזה הרבה בחירות מוצדקות מעט פיספוסים.
    אני הולך עכשיו לבהות בקצת ציצים, מי יודע אולי אני אזכה בעוד כמה שנים.

  2. 5. ברח חיימוביץ' ו- Noas Mixtapes, ממש בתחילת השבוע הזה, הכירו לי את Townes Van Zandt ואני פשוט עף עליו. בקולו שלו אני פתאום שומע את בוני פרינס בילי. אין לי ספק שהוא שאב השפעות ממנו. דיויד ברוזה???!!!!

  3. מאת עינב ג'קסון:

    הראיון עם אביב גפן בלתי קריא בעליל. איך צלחת אותו לעזאזל?

  4. מאת טל:

    לגבי המאמר בגארדיאן – מה שמעניין בו זה שהוא מצליח לתפוס אבחנה סוציולוגית על החברה הפוסטמודרנית שבעשור האחרון הגיעה גם למוזיקה. הקושי בלייצר אמירה על מהו הנכון והחשוב, הקושי לייצר מדרג או סולם "ערכי" הנובעת גם מהשפע העצום וגם מהתפתחות התקשורת (בעיקר האינטרנטית) מקשה גם לייצר רשימת אלבומים מוסכמת בצורה רחבה על החברה (בעוד שעשרות דירוגים של סצנות/ז'אנרים/תת-תרבויות פורחים ומציפים את כולנו). כמו על המוזיקה, כך גם על הפוליטיקה ותחומים רבים אחרים בהם היחיד הופך להיות קנה המידה…

  5. מאת קאז:

    לא ידעתי שלאלא ניקנה על ידי אפל. אני דווקא משתמש בשירות הזה הרבה. כשכל הפנדורות והקינדלים ונטפליקסים יעבדו כמו שצריך ובכל מקום וכשהאיכות תהיה יותר גבוה, ומהירות הגלישה בלתי מוגבלת – נוכל כולנו לעבור לדירות יותר קטנות. וזה בעיני דבר מאוד חיובי לעולם.
    מה שמצחיק בסיפור על בארנס כראש העיר הוא שמדובר באנשים שלא הבינו למעשה את הקמפיין שהריצו המתנגדים לבלומברג, שאותו דימו לבארנס, ופוצצו את העיר בפוסטרים שדוגמא שלהם אפשר לראות פה:
    http://www.flickr.com/photos/cleverclever/4023709116/
    ואם חושבים על זה , היו בכלל צריכים להמשיל את בלומברג לקווימבי, הוא כבר 20 שנה ראש העיר של ספרינפילד

  6. מאת yaddo:

    הסמויה במקום הראשון = מצעד עשור מהימן.

  7. מאת קצת קטנוני:

    שני תיקונים:

    שם המשפחה של ברט מבוטא "יאנש" עם י' ולא עם ג'.

    שם המשפחה של טאונס הוא ואן-זאנדט, לא זאנדט.
    ה"ואן" הוא חלק אינטגרלי משם המשפחה שלו
    (כמו רוני ואן זאנדט מלינארד סקינרד, למשל)

  8. ריספקט. וחיבוק גברי הטרוסקסואלי…

  9. מאת לזרבוי:

    אגב 7, השם "פלצן מתנשא" לקוח במקור מכאן:
    http://www.fisheye.co.il/story?id=1000#69149
    והשורשים של הפתיל הזה נמצאים כאן:
    http://www.fisheye.co.il/story_982#67893

  10. מאת יאיר:

    לקצת קטנוני
    את שם המשפחה של יאנש, אף אחד לא יודע איך הצורה הנכונה ביותר לבטא.
    שמעתי קולגות שלו אומרים יאנש, ג'נאש, יאנץ, ג'אנץ. מכיוון שהרוב אומרים את השם הפרטי והמשפחה ביחד, זה נשמע כמו ג'אנש – ברטיאנש, אבל ת'כלס, אם רוצים להתקטנן עד הסוף, אז צריך לומר ג'אנש כמו ג'ייאנש. אבל זה כבר באמת הארדקור.

  11. מאת AWS-1:

    למרות שלא אהבתי שAVCLUB השמיטו בחוצפה את עמוק באדמה מהעשירייה (מבחינתי זאת הסדרה השניה הכי טובה של העשור ושל אי פעם בכלל יחד עם הסופרנוס אחרי הסדרה הבאה שאני אציין) אי אפשר לא להעריך את המקום הראשון שלהם… סוף כל סוף הסמויה (בערך) מקבלת את הכבוד הראוי לה, ללא ספק הסדרה הכי מדהימה ומושלמת שהיתה וכנראה שגם תהיה.
    דקסטר (ולו רק בגלל שתי העונות הראשונות המופתיות) ופיוצ'רמה גם היו צריכים להיות הרבה יותר גבוה…
    סה"כ רשימה חביבה מאוד.

  12. מאת AWS-1:

    אגב למרות שעדיין לא יצא לי לראות את העונה השניה, קרניבל אכן סדרה אדירה.

  13. מאת יהושפט:

    44. הוידיואים של ניוטרל מילק הוטל! (!!)
    1. הכתבה של הגרדיאן מרתקת
    53. נויה כוכבי רולז

  14. מאת יעל:

    בעונה השנייה של קרניבל דברים זזים מהר לעומת הראשונה, זו עונה נהדרת, עד מפח הנפש שמגיע בסיומה מהעובדה שביטלו את העונה השלישית.
    דקסטר, למרות המשחק המופתי של השחקן הראשי, מאכזבת לא מעט. העונה השנייה היתה הטובה ביותר, אבל הסתיימה באופן חפיפניקי משהו. השלישית עם ג'ימי סמיתס הנורא היתה מתישה. גם בבטלסטאר הייתי בועטת לכיוון מיקום נמוך יותר בגלל הסיום המעפן. כיף לראות את "שובר שורות" הלא פופולרית ברשימה.

  15. מאת AWS-1:

    לדעתי גימ'י סמיתס ממש לא היה נורא, הוא היה ממש טוב בתור מיגל והסיפור שלו עם דקסטר בכלל היה מעניין מאוד אבל הבעיה ששער הדברים בעונה לא ממש עבדו וגם כל הקטע של הסקינר הזה (או איך שלא קוראים לו, אני לא זוכר בדיוק) היה די צולע לדעתי… והשוטר החדש שהוסיפו בכלל היה מעפן ומתיש.
    בנוגע לעונה השניה… הדבר היחידי שהיה חפיפניקי ובכלל גרוע ומעצבן זה ליילה המפגרת, הדמות הכי מעצבנת שראיתי בסדרה כלשהי כנראה חוץ מהסוהרת האוול המגעילה מאוז(:
    וסרג'נט דוקס הוא אחת הדמויות המגניבות אי פעם, וגם הסצינות ועם דקסטר היו שיא הסדרה לדעתי.

    בנוגע לשובר שורות, מסכים. סדרה ענקית ומרתקת ובריאן קרנסטו משחק לא פחות טוב מסי הול (סיבוב של 180 מעלות הוא עשה בהשוואה לסיינפלד ומלקולם באמצע בדיוק כמו השינוי שסי הול עשה מעמוק באדמה לדקסטר) וגם ג'סי אדיר.

  16. נינט באמת מפתיעה בטעמה המוזקילי, קצת יותר מידי גיטרות אבל בהחלט מרשים.
    גיא- אתה צריך לראיין אותה

  17. מאת גיאחה:

    לראיין את נינט? אני לא חושב שיש לי מה לשאול אותה. בעצם, יש לי כמה רעיונות, אבל יש רשימה ארוכה מאוד של אמנים שאני מעדיף לראיין קודם, אם הבחירה בידי.

  18. מאת גלעד:

    אחלה בחירות של נינט… Horehound באמת אלבום ריפיט גדול (ושלא תדעו איך זה לראות אותם לייב…).

כתיבת תגובה