26 ביולי 2008

עונג שבת: היו נינוחים

"ההייפ היה שווה את זה. "האביר האפל" הוא אחד מהסרטים הטובים של השנה עד עכשיו, הסרט הכי טוב של באטמן וסרט הקומיקס הטוב ביותר שראיתי" – ערן אלתר מתמצת במשפט אחד את העיקר

לפני הכל: סליחה על העיכוב, ותודה על אספקת התירוצים. המגיב אייל, זכית בדיסק!


    הזקן והיאמי

  1. יש לי שבוע של רגרסיה: אני נשען על מסורת. השבוע אני מוצא את עצמי יותר ויותר נהנה מצורות מסורתיות של שירים: שירי פופ משובחים (ראו שיר סיום), אלבומים שלא פורצים את המסורת שלהם (ראו אלבום השבוע), ותבניות שיריות ישנות וטובות כמו שיר-סיפור. אולי אני מזדקן, אולי סתם מתחשק לי לנוח מהתחדישים הבלתי פוסקים שמתגלצ'ים לאוזניים שלי מדי שבוע בשבוע. אני מצביע לאופציה השנייה (ולו רק בגלל שאני מסרב להזדקן בגילי הצעיר). אפרופו זקנים שמסרבים להזדקן, רוברט פלאנט ואליסון קראוס הוציאו בשנה שעברה אלבום מעולה שמכר פלטינה בארה"ב ואנגליה, זכה בגראמי ובביקורות מחומשות-כוכבים, וחלף כאן כמעט בדממה. "כאן" כלומר ברדיו שלנו, בעיתונות שלנו ולמעשה אפילו בבלוגיה שלנו (גם אני, שמת על האלבום הזה וטוחן אותו כבר חודשים, בקושי הזכרתי אותו). Raising Sand הוא אלבום מסורתי במובן המעניין של המילה: פלאנט וקראוס חזרו לצורות מוזיקליות אמריקאיות עממיות כמו בלוז, קאנטרי ופולק במובן המקורי שלו, ובמקום לעדכן אותם לימינו, להביא להם איזה טוויסט מבריק או מפתיע, הם עשו משהו טוב הרבה יותר. הם בחרו שירים מעולים (של סם פיליפס, טום וייטס, אברלי בראדרז ואחרים) וביצעו אותם לעילא ולעילא. מגובים בלהקה מחוננת, מפיק מושלם לאירוע (טי-בון ברנט, שמבין דבר או שניים במסורות מוזיקליות אמריקאיות) וכמות כישרון שתציף את כל דרום ארה"ב, פלאנט וקראוס מגיעים פה לגבהים מסחררים אבל עדיין שומרים שתי רגליים מסורתיות על הקרקע. וכל זה היה בשביל שתקשיבו ל-"Fortune teller". [מפ3]
  2. אח, מפיקים, מפיקים – הלנצח נאכל חרב? במילה "חרב" אני מתכוון, כמובן, ל"ידיעות על הופעה סגורה כשבעצם עוד לא סיימתם לסדר הכל עד הסוף". אחרי שהמופע המתוכנן של סנופ דוג הוזז מרמת גן לראשון לציון בשל הברווז העיתונאי שנקרא ההופעה של לאונרד כהן, עכשיו מסתבר שגם סנופ עצמו לא יגיע ארצה. למה? "בעיות לוגיסטיות בחוזה מול המפיקים והאמן". מה זה אומר? אלוהים יודע. זה בטח לא אומר "הנה דוגמה להתנהלות תקינה", לא כשזה הביטול השני תוך שבועיים. [עברית]
  3. חובבי הופעות תל אביביים והסביבה, אם אירועי השבוע של ניימן לא מספיקים לכם, מעכשיו תוכלו לקבל במייל את המלצות המוזיקה השבועיות של נדב מהבלוג אטמי אוזניים. כמו עכבר העיר דרך עיניו של אדם אחד עם טעם טוב. [עברית]
  4. אוקיי, זה באמת לא היה ממש כוחות לזרוק לזירה זמרת צנומה וחלשלושה כמו פייסט מול ענקית בכל המובנים כמו נינה סימון, שקרעה לגברת לזלי פייסט את הצורה במדור האחרון של בעונג קרב. בשבוע הבא – קרב צמוד יותר. אני מקווה. [עברית]
  5. [תודה לאורי שחורי] נו, זה פשוט עושה לי חם בלב. בשבוע שעבר צפיתי בטריילר של Watchmen המתקרב ותהיתי ביני לבין עצמי על איזה מקווי העלילה יוותרו התסריטאים. הקומיקס המקורי מורכב ומרובד מאוד, ופשוט אי אפשר להכניס את כל זה לסרט של פחות משש שעות. אז מה עשה הבמאי זאק סניידר? מעשה חכם דווקא (בניגוד לסרטו הקודם, 300): חמישה ימים אחרי צאת הסרט לאקרנים האמריקאיים יגיע לחנויות DVD נפרד, שיכיל סרט משלים בשם Tales of the black freighter – תת-קו-עלילה-מקביל-שכזה שבקומיקס המקורי משיק ומהדהד את התרחשויות העלילות הראשיות, ואגב כך מציע כמה תובנות ומחשבות על אמנות, פרשנות, אלגוריות ועוד דברים נפלאים שאלן מור לועס ויורק לארוחת בוקר. ה-DVD יכיל גם סרט פסודו-דוקומנטרי בשם Under the hood, ובכך בעצם ישלים את עמודי הטקסט שבין הפרקים בקומיקס המקורי. בחירה מבריקה, וכנראה אחת שתשלים את הסרט הקולנועי למה שהוא באמת אמור להיות. [אנגלית]
  6. Firewater ביקרו אצלנו בארץ והותירו אחריהם מעריצים שמחים ושיר אקוסטי אחד בוויינט. [עברית, וידאו]
  7. כששמעתי לראשונה שכריס קורנל ביטל את הופעתו בארץ, לא ממש התרגשתי. קורנל הוא לא כוס התה שלי ומעולם לא היה, אבל גבתי התרוממה בסקרנות כששמעתי שהוא ביטל (טוב, בסדר, דחה) כי הוא נכנס לאולפן עם לא אחר מאשר טימבאלאנד, המפיק המבריק שהיה אחראי בין השאר להפקות היפ-פופ מזהירות של מיסי אליוט, ג'סטין טימברלייק ואחרים. קורנל וטימבאלאנד, הכצעקתה? לאור הניסיוניות שהביא עמו טימבאלאנד לראשי המצעדים, זה יכול דווקא להיות מעניין ולא בהכרח הרה-אסון. אבל זה כן. זה הרה אסון. רק תקשיבו ל-"Long gone" (גללו מעט מטה לנגן האודיו) ותבינו לבד. כן, סביר להניח שקורנל ימכור הרבה ויכבוש הרבה בנות 14. הוא חתיך, יש לו לוק של רוקר מאגניב וקול אדיר ומיוחד, ועם ההפקה הזו הוא ישתרבב לכל סדרת נעורים, מועדון ריקודים ושעה ב-MTV (בה מקרינים, בממוצע, שני קליפים). אבל אתם חייבים להודות שזה מביך. מאוד. האזינו כאן לעוד דגימות מהאלבום, וקראו כאן את רנן מתאונן. [אודיו זורם]
  8. [תודה לאורי] האינדיפנדנט מפרסם כתבה על מותו של האינדי, בטענה שהאינדי הנוכחי נשמע תמיד כמו אותו זבל חסר מעוף. יש משהו בדבריו, הרבה מאוד אינדי נשמע כמו אותו זבל חסר מעוף אבל גם הרבה ראגיי נשמע ככה וגם הרבה היפ-הופ ופאנק ופולק וטכנו נשמעים ככה, המצב אינו שונה באף ז'אנר מוזיקלי מלבד הבדל אחד מהותי שכותב המאמר לא משכיל להבין ולכן מבסס את כל כתבתו הלגלגנית והמטופשת על טיעון בטל ומבוטל: אינדי זה לא ז'אנר מוזיקלי. אינדי, בימינו, זה מונח-מטרייה שאיבד את משמעותו. כיום, באנגליה, "אינדי" הוא השם שתקשורת התרבות והבידור הבריטית, שכולנו יודעים כמה היא אוהבת לנשוף אוויר חם וסתמי, הדביקה ללהקות שהייתה עצלה מכדי להגדירן מוזיקלית (או להבין שאין טעם להגדירן, ע"ע אוף מונטריאול) ולכן דחפה אותן למגירת ה"אינדי", שהיא השם הנוכחי למגירת ה"שונות" הגדולה בעולם. פעם, לא מזמן, אינדי היה אפילו השם ל"דברים שלא משמיעים ברדיו מיינסטרים" אבל לדידו של הכותב, אינדי זה הסטרוקס ובלר והסמיתס והארקטיק מאנקיז והליברטינז והסטון רוזס באותה הנשימה. מה משותף מוזיקלית לכל האמנים האלה? כלום, מלבד מבטא בריטי והשאיפה (המוצלחת לפעמים) שלא ללכת בתלם או לפחות לכבוש את התלם בעצמך. אני מוכן להסכים עם טענה כזו: "אינדי", כמושג בעל משמעות, בהחלט נפח את נשמתו ועכשיו יש לו משמעות שונה אצל כל אחד. זה לא ז'אנר ומעולם לא היה. [אנגלית]

  9. כמו צבי באורות המכונית. אלינה סימון

  10. כנראה שנרדמתי על המשמר! איך בכלל לא שמתי לב ששנה אחרי בלבד אחרי אלבום הבכורה המצוין שלה, אלינה סימון (Alina Simone) מוציאה אלבום חדש, שעל פי פיצ'פורק הוא מצוין כצפוי. מי שעדיין לא מכיר את סימון, האמריקאית-ממוצא-רוסית, מפסיד זמרת מצוינת ועצמאית בכל מובן, שכותבת שירים נהדרים עם קול וגישה שמזכירים את קאט פאוור בגישה של עד-לפני-שני-אלבומים. אם מישהו מוצא לינק להאזנה לאלבום, פנקו אותי ואת עצמכם בתגובות. [אנגלית וכולי]
  11. יש משהו מנחם בעובדה שהבי-סייד החדש של בק, "Vampire voltage no 6", לא ממש מתקרב לקרסולי האלבום המעולה שלו. לשם השוואה, הנה "Youthless" מהאלבום החדש, ואוסף נרחב של בי-סיידס משובחים של מר הנסן. [מפ3]
  12. ועוד טיפה בק: השיר האדיר שפותח את האלבום החדש והמצוין, "Orhpans", זוכה לקליפ מינימליסטי בהתאם להפקת האלבום. [וימאו, אם כי באיכות טיובית]
  13. [תודה למורפלקסיס ולאלית] Big buck bunny הוא לא סתם עוד סרטון אנימציה חביב ומשעשע. הייחוד בו הוא שזה סרטון אנימציה שצויר, נערך, הוקלט ונצבע כולו בתוכנות קוד פתוח שניתנות להורדה חוקית, והוא גם ניתן לצפייה, הורדה ושיתוף חופשיים תחת רישיון קריאייטיב קומונס. אפשר לצפות בו ב-HD באתר וימאו, או להוריד אותו בשלל פורמטים משובחים, מווידאו מכווץ לאיי-פוד ועד היי-דפנישן מטורף למסך האיכותי שלכם. חופשי כיף. [אנגלית וכדומה]
  14. Deerhoof המשוגבחים (משוגעים + משובחים) לא מחכים לתת לגולשים את הערוצים הנפרדים של "Fresh born", השיר החדש מתוך האלבום Offend Maggie, כדי שהקהל הרחב יעשה לו רימיקסים. למה לכבול את ידי הממקססים העצמאיים לערוצים המוקלטים? במקום זאת הם לוקחים את הרעיון צעד קדימה ובמקום לשחרר סינגל חדש כשיר להורדה, הם נותנים את עמודי התווים שלו. כל מי שרוצה יכול להוריד את עמוד התווים והמילים, להקליט גירסה משל עצמו ולהעלות אותה בחזרה לאתר הרשמי, שם כולם יכולים להאזין לביצוע שלו. רעיון עצום. [אנגלית, PDF, מפ3]
  15. [תודה לרוזה] דבנדרה בנהארט הכניס את עצמו, את שיער ערוותו ואת נטלי פורטמן לסרט הודי מחופף בשביל הקליף החדש שלו, "Carmensita", מסוג הקליפים שרק בנהארט יכול לרקוח. [טיוב]

  16. במוצ"ש אצלכם באוזניים, בשלישי אצלכם בעיניים

  17. המלצת הרדיו השבועית: קוואמי יפנק בשעתיים של ספיישל מוריסי במוצ"ש הזה, מחצות ועד שתיים בלילה, בגלגלצ. מי מתכוון להגיע בשלישי לגני התערוכה עבור הוד מנצ'סטריותו? [עברית]
  18. ידיעות ת"א על פריחת אולפני ההקלטות בעיר, דווקא בתקופה בה קל, זול ופשוט יותר לכאורה להקים אולפן ביתי בעצמך. הכתבה אמנם מתרכזת רק בארבעה אולפנים סמוכים בשכונת מונטיפיורי, אבל היא בהחלט מתבססת על הנחה נכונה: תל אביב מנוקדת היום באולפני הקלטה כמו גלידריות. בעיניי זה נפלא. [עברית]
  19. [תודה לאביטל] עשר שגיאות כתיב בקעקועים, שמאוחר מדי לתקן. חיפוש בפליקר ימצא לכם עוד המונים. [אנגלית, פיקסלים]
  20. הספקתי לשמוע השבוע רק שלוש פעמים את אלבום הסולו החדש והנהדר של קונור אוברסט (מוזר לקרוא לזה אלבום סולו כשאוברסט הוא בעצם ברייט אייז, ברוב המובנים), אבל הפעמים האלו הספיקו לי כדי להבין שזה יופי-יופי-יופי של אלבום פולקאנטרי: אוברסט מבין בדיוק באיזה עולם מוזיקלי הוא מתקיים והוא מותח את כללי המסורת רק קצת כדי להתאים אותם לעצמו, בלי לשבור אותם לגמרי. זה יפה, כי הוא שומר על הכנות והמקוריות שלו בהגשה ובכתיבה, תוך שמירה על חלקים רבים מהמורשת המוזיקלית שעליה הוא מתבסס. כשמדובר במוזיקה עממית כמו פולק וקאנטרי וצורות ותיקות כמו בלדה (במובן המקורי של המילה), בעיניי יש חשיבות ויופי להתבססות ברורה על היסודות והטיית כובע ידענית לאמני עבר, כשהיא נעשית מתוך ידע ובחירה ולא מפני שזה הדבר היחיד שהאמן מכיר. זה אלבום נקי והרמוני ובוגר יותר, מהסוג שבטח הייתי שונא לפני חמש שנים. גם כשהוא כועס הוא עדיין מפויס, ואפשר לשמוע שהלב של אוברסט שקט גם כשהוא צועק. במקום להישמע צבוע או מזויף זה נשמע אמיתי ומרגיע. זה לא אלבום מופת כמו I'm wide awake, it's morning ולמרות שעברו רק שלוש שנים ביניהם, הפער הוא עצום. אחרי Cassadega המבולבל בעיניי, אני שוב מרגיש בנוח עם קונור אוברסט. זה עניין אישי, כמובן. האלבום החדש שוב משדר באותם אורכי-גל שהנפש שלי קולטת. אפשר גם לשמוע הרבה מאוד דילן בדיסק החדש, בעיקר ברצפי הדימויים בחלק מהשירים, אפשר למצוא מעט מעט ניצוצות של אליוט סמית' ברגעים קטנים בלחנים מסוימים,ואפשר לשמוע את כל האלבום כולו באתר הרשמי ובאתר הלייבל. תנו לו להתגלגל מאחורי העונג כשאתם קוראים את שאר הדברים. [אנגלית]
  21. [תודה לשיר] הידד! TV on the radio חוגגים עוד רגע אלבום חדש, Dear science,, והפסיק הוא חלק משמו. אני מקווה להביא לכם בקרוב מאוד כמה צלילים משם. [אנגלית]
  22. קסטה בעוד פוסט איכותי ומאלף, הפעם על מוזיקה בפליקר – איך מוזיקאים משתמשים בפליקר, ואיזה תכנים מוזיקליים אפשר למצוא בפליקר. [עברית]
  23. [תודה לאביב] שיוציא גם לכם כל רצון למערכת יחסים עם הסרטון החמוד והטראגי הזה. [וידאו]
  24. ממשלת רוסיה שוקלת הצעת חוק לפיה תת-התרבויות Emo ו-Goth יוגדרו בחוק כתופעות חברתיות מסוכנות שדורשות פיקוח. יש ישראל חסונים בכל מקום! [אנגלית]
  25. אם מישהו צריך עוד עדות לכך שהתוצרת המוזיקלית בשנה האחרונה היא פשוט מרהיבה, שיעיף מבט ברשימת המועמדים לפרס המרקורי השנתי לאלבום הבריטי הטוב ביותר: האלבומים של רדיוהד, רוברט פלאנט ואליסון קראוס, אלבו, לורה מרלינג ובריטיש סי פאוור הם ההיילייטס שברשימה, והמועמדים האמיתיים מבחינתי. לצידם אפשר למצוא גם בינוניים (בעיניי) כמו אסטל, אדל, בוריאל (כולם מתחרזים!) ולאסט שאדו פאפטס(אל?). [אנגלית]

  26. עוד אחת שאוהבת לדפוק מוזיקאים

  27. יאיר יונה מספר על הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לזיין מוזיקאים בחוזים עם חברות תקליטים וגופים מסחריים אחרים. [עברית]
  28. פחות מחודש לפני שהן מגיעות לשני ערבים רצופים בזאפה, The Breeders משחררות קליף חדש ומרענן ל-"Walk it off". ואני יודע שיש גם זכרים בלהקה, אבל מה לעשות שהם משניים והשפה העברית לא מבינה את זה אוטומטית. [טיוב]
  29. [תודה לניצן] אחרי האלבום המעולה שלה מ-2006, ג'ני לואיס מתכננת אלבום סולו נוסף, והפעם היא תארח את אלביס קוסטלו, אם-וורד וזואי דשנל, בן זוגה ג'ונתן רייס ועוד. בואו נקווה שזה לא יהיה גרוע כמו שזה נשמע על הנייר. לאלבומים עם הרבה אורחים יש נטייה להיות מבולגנים ולא אחידים. [אנגלית]
  30. לרגל יציאת הסרט הכנראה-מזעזע "מאמא מיה", מכריז המגזין סאלון בגאווה: אל תתביישו! אבבא שולטים! [אנגלית]
  31. הפינה החמישית בסדרת אינטגרציה של מונוקרייב מביאה הפעם לאוזנינו שישה אמנים נהדרים שלא שמענו עליהם קודם וכדאי מאוד שנשמע אותם עכשיו. [עברית, מפ3]
  32. [תודה לבן] שחם רמח צילם וביים סרט קצר על הזמר אלי לס. [טיוב]
  33. תתחדשו! לרדיו הר הצופים יש בלוג רדיופוני ברשת. [עברית]
  34. נדב מאטמי אוזניים מהרהר, אפרופו אוי דיוויז'ן, על חיקויים שלא מוסיפים דבר על המקור: "בין אם אתה מחקה את האופנה של 1990 או של 1790, חיקוי נשאר חיקוי. אם אתה לא מוסיף לו משהו שלא היה בו, זה סתמי. זו העתקה". [עברית]
  35. ואם כבר חיקויים, מיכל (לא מיכל אמדורסקי, אני מקווה) מדאבל קאסט תופסת את אסף אמדורסקי מעתיק באמצע הבחינה. [טיוב]

  36. In music we trust

  37. Justice, שלאחרונה קראתי תיאוריה משעשעת שלפיה הם בעצם דאפט פאנק בלי הקסדות, תפרו מיקס נהדר עבור תצוגת האופנה של דיור. אפשר להאזין לריפ באיכות בינונית שלו, או לצפות בווידאו שכולל את המוזיקה וגם אנשים רזים מדגמנים בגדים. [מפ3, אנגלית, וידאו]
  38. [תודה לשיר] הגאטר טווינז, שלגבי ההופעה שלהם אפשר להיות בטוחים שלא תועבר למועדון אחר או תבוטל עקב "בעיות לוגיסטיות", משחררים במייספייס קאבר ל-"Belles" של Vetiver, כחלק מ-EP שיצא ברשת בלבד. [חלל]
  39. בשורה טובה למעריצי ניל יאנג שלא מתכוונים לרכוש מכשיר Blu-ray רק בשביל המארז הראשון בסדרת הארכיבים של יאנג, שייצא בסתיו הקרוב ויכלול חומרים והופעות מהעשור 1963-1972: המארז יצא גם בגרסאות של CD ו-DVD. [אנגלית]
  40. האוזן באר הוא השם הלא-מלהיב לחלל ההופעות הקטן שייפתח ביום שישי הבא בקומפלקס האוזן בקינג ג'ורג' אשר בתל אביב. מה שכן מלהיב הוא לוח ההופעות שלהם לאוגוסט, שכולל בין השאר הופעה מיוחדת של ED, יהוא ירון ונועה גולדנסקי (ב-4 באוגוסט), אלי מגן, אבי בללי, תומש, קטב מרירי, שרון מולדבי, ערב השקה מיוחד של מרסדס בנד, פאניק אנסמבל ואלפנט פרייד (ב-28 בחודש), בוא לבר + סטרוברי ג'ם (ב-21), שלל אמני אירסיי וגם תיקלוטים מדי יום שישי עם מסובבי-תקליטים משובחים כמו אייל רוב, יאיר קז ודי-ג'יי אלארם. גם המחירים נעימים לארנק ונעים בין 20 ל-50 ש"ח, פלוס כניסה חופשית לערב ההשקה שיהיה כמובן פקוק עד חוסר חמצן. את הלו"ז המלא אפשר לקטוף מכל סניף אוזן, ואני מניח ומקווה שבקרוב הוא יעלה גם לאתר שלהם. [עברית]
  41. המאייר ג'יימי היולט והמוזיקאי דיימון אלברן, הלא הם הגורילאז, הכינו קדימון חמוד מאוד לשידורי האולימפידה של ה-BBC, אירוע שמערכת עונג שבת הנרחבת (אני) מתנגדת לקיומה בסין. [טיוב]
  42. [תודה לשיר] גיקים וסמי-גיקים ייהנו במיוחד מהסרטון הקצר על כנס הפונטים שהשתבש קשות. [וידאו]
  43. [דרך דן בורנשטיין] "כל ספר שאתם קוראים היה פעם עץ", מכריז הכיתוב בכניסה לאתר Eco-libris – יוזמה של הישראלי רז גודלניק שמציעה לכם לנטוע עצים על כל ספר שרכשתם (או קראתם, תלוי בגודל המצפון והארנק). התהליך פשוט מאוד: אתם בוחרים על כמה ספרים ברצונכם "לכפר", והאתר מציג לכם סכום לתרומה, בערך בשער של דולר לספר. התרומה שלכם תועבר ישירות לעמותות ומיזמים שנוטעים עצים ברחבי העולם, בעיקר במדינות מתפתחות באפריקה ומרכז אמריקה. כלכלית, זה אומר שכשאתם רוכשים ספר ב-80 שקל, תחשבו שרכשתם אותו ב-84 שקל וגם החזרתם משהו לטבע. "מילא אם רבי-מכר היו מעלימים רק את האיכות ממדפי החנויות", כותב בורנשטיין, "הבעיה היא שהם מעלימים גם בתי-גידול שלמים מעל פני האדמה". [אנגלית]
  44. אנימל קולקטיב רקחו רימיקס הזוי (במובן הטוב) ל-"Little bird" מהאלבום האחרון והנאה של גולדפראפ. [מפ3 דרך zSahre]

  45. Dollhouse. בינתיים יש לנו תמונה אחת ותו לא

  46. יכול מאוד להיות, וכמובן יכול להיות שלא, שהמתנה הקטנה שקיבלנו בשבוע שעבר מג'וס וידון בדמות Dr. Horrible הייתה מעין פיצוי. לא על היעדרותו רבת השנים מהטלוויזיה, אלא על כך שההיעדרות הז,וש הייתה אמורה להסתיים כבר בסדרה החדשה שלו Dollhouse עם אליזה דושקו, משתבשת. נראה שהקאמבק המפואר לא כזה פשוט, והג'וס מצלם עכשיו מחדש את הפיילוט לסדרה החדשה. זה אף פעם לא סימן טוב, אם כי הפעם הג'וס טוען שההוראה לצילום מחדש לא הגיעה מרשת פוקס המרושעת, אלא מהחלטה שלו. בואו נחזיק אצבעות, ועד שתגיע דולהאוס אני אלך להשלים את שלוש העונות של באטלסטאר שפספסתי. [אנגלית]
  47. קארן או, שבניגוד לסנדרה או יש לפרצוף שלה יותר משני ממדים, מקימה פרויקט צד מעניין בשם Native Korean Rock. למרבה השמחה, זה לא רוק קוריאני ילידי בשום צורה אלא שירים יפים בהקלטת לו-פיי ביתית. [חלל]
  48. "Two silver trees", עוד שיר חדש מהאלבום המתקרב של קלקסיקו. לא מזמן ישבתי והאזנתי שוב ל-Feast of wires, ומעולם לא נהניתי כל כך לחיות שעה על גבול קליפורניה-מקסיקו. [מפ3]
  49. אני אוהב את סדרת התצלומים של ג'ן קוטש, שכל אחד מהם "מלוכלך" בכתובת אחרת שבמקום לקלקל את התמונה טוענת אותה בעניין חדש. [פיקסלים, אנגלית]
  50. נדב מאטמי אוזניים (יש לו שאלות מצוינות) שואל: מי הרג את תכניות המוזיקה? איך ייתכן שמאז ימי הזוהר של קוטנר עם תכניות כמו "קול הפופ", אין כאן אף תכנית טלוויזיה ראויה שסוקרת את המוזיקה הישראלית, זו שמוכרת בארץ יותר ממוזיקה לועזית, זו שממלאת איצטדיונים שבלונדי לא מצליחים למלא? [עברית]
  51. פספסתי את זה בזמן אמת, אבל בצירוף מקרים (?) התפרסמו באותו יום כתבות דומות בדה מרקר ובגלובס, על "ניכוס המוזיקה למותגים מסחריים". בשבוע שעבר קישרתי כאן לכתבה בדה מרקר, ומסתבר שהייתה גם כתבה של בועז כהן בגלובס. שתיהן אומרות בעיקר אותו הדבר, רק שדה מרקר מנסים לשמור על אובייקטיביות (או זיקה לבעלי ההון) ובועז כהן לא מסתיר את דעותיו הרומנטיות והנוסטלגיות (שהן לגיטימיות, כמעט). את דעתי בעניין הבעתי כבר בשבוע שעבר: זה אולי לא נוח אבל זה לא דבר חדש בעולם האמנות והתרבות, וכל עוד זה לא מפריע לסוגים אחרים של קהלים וז'אנרים תרבותיים להתקיים – לט איט בי. [עברית]
  52. [תודה לשרול] שמעדכן אותי באותו עניין על כתבה *נוספת* בתחום דומה, שהתפרסמה במגזין G של גלובס, הניתן לצפייה אונליין בדומה לאתר של טיים אאוט. הפעם בודק המגזין (בעמ' 30) איך העז ניצן זעירא להתנות את השתתפות של יוצרים בפרויקט המגה-מצליח עבודה עברית בכך שהוא יגרוף 50% מהתמלוגים המגיעים להם על השיר. משמע – אם בימינו קשה יותר להתפרנס ממכירת דיסקים, נשים ליוצרים ביס בעוגת התמלוגים מהרדיו. זה מכוער, וכמו שניסח זאת הסוכן של יהונתן גפן, "לגעת בתמלוגים [של היוצרים] זה לגעת להם בכבשת הרש". הכתבה לא מתעכבת רק על סקנדל זעירא אלא ממשיכה ומפרטת כמעט את כל מנגנון הגבייה והחלוקה של התמלוגים בארץ, ובכך חשיבותה. בין השאר אפשר לגלות שם את האבסורד הבא: כדי לקבוע כמה יקבל כל אמן באקו"ם על השמעות פומביות (למשל בחתונות, במספרות, בקניונים) משתמשים בנתונים מההשמעות ברדיו. למה זה רע? כי ברוב החתונות יחס ההשמעות של מוזיקה מזרחית, למשל, שונה בצורה קיצונית מהנורמה ברדיו. אגב, אני לא מכיר את מר זעירא כלל אבל ממה שהספקתי לקרוא ולשמוע עליו (וסביר להניח, כמובן, שחלק מהדברים אינם מבוססים), נשמע שמדובר בעושק סדרתי. לפני כשנה התקשרנו לבית דפוס מסוים כדי לברר מחיר להדפסת עטיפה לדיסק (של דויד פרץ), וביקשתי "כמו העטיפה של שרות לאה גולדברג", פרויקט שיצא אצל זעירא בנענע דיסק ארבע שנים קודם לכן. הסתבר שזעירא עדיין לא שילם על 2,500 העטיפות שהודפסו. גם נקמת הטרקטור תבעו אותו בזמנו על הלנת והעלמת תמלוגים, והשמועות על הנהלים ב-iMusic, החנות הדיגיטלית שלו, גרועות לא פחות. הרגלו של זעירא לא להגיב לכתבות בנושא לא ממש עוזרות לצחצח את הדימוי הציבורי שלו. [עברית]
  53. ראפרים עצמאיים בניו יורק לא סומכים על חנויות התקליטים ויוצאים מדי יום לרחובות ההומים כדי לנסות ולמכור את האלבומים שלהם בעצמם. לפעמים זה עובד, לפעמים זה לא, לפעמים זה משכלל את יכולת השכנוע ולפעמים, כפי שטוען אחד מהם, אתה יכול למכור 65,000 עותקים בארבע שנים. זה המון במונחים שלנו, מעט יחסית במונחים אמריקאיים, אבל כשאף חנות או מפיץ לא נוגס לך בעוגה הזו, זה יופי של פרנסה מכובדת מהאמנות שלך. [אנגלית]
  54. סקר שערך מגזין Stereophile בקרב קוראיו מגלה שכמעט חצי מהאודיופילים (מאזינים שקנאים לאיכות הצליל) עדיין מאזינים לדיסקים (בין אם CD או SAC), בעוד החצי השני מאזין דרך מערכות מחשב שונות. איי-פוד? 3% בלבד. איכות הסאונד מנצחת, כנראה. מפליא אותי שהוויניל נפל לשלושת האחוזים של "אחר". [אנגלית]

  55. והתמונה המדהימה הזו אפילו לא מופיעה בסרט

  56. האמינו להייפ. זה, כך הבהיר לי ניימן היטב, צריך להיות הסלוגן החדש בקמפיין לסרט האביר האפל, סרט שההייפ שגואה סביבו בחודשים ובמיוחד בימים האחרונים מאיים להטביע את הסרט כולו. אבל הוא לא מטביע. הוא נכון. האמינו להייפ, חובבי קולנוע, חובבי באטמן, חובבי תסריטים משובחים, חובבי סרטים אפלים וחזקים ומרשימים ומותחים ומתוחכמים ומרהיבים ומזעזעים ומשובחים. האמינו להייפ, כי "האביר האפל" הוא אחד הסרטים החזקים והטובים שראיתי בשנים האחרונות והוא עומד ואף מתעלה על כל הסופרלטיבים ששופכים עליו בכל מקום, כולל ממש כאן ברגע זה. הכל נכון: כריסטופר נולן הוא במאי גאון ונועז וראוי שיכירו בו ככזה; הוא ואחיו הם צמד תסריטאים מבריקים ומוכשרים שמוכיחים שוב ושוב את יכולתם לבנות סרט שעל פני השטח הוא מותח עד הרגע האחרון, ומתחת לפני השטח הוא מצליח להעלות שאלות ודיונים מוסריים, פילוסופיים ומטאפוריים ברמה שלא תבייש ספר מעולה; הית' לדג'ר לא מגלם את הג'וקר אלא נבלע ונעלם לחלוטין בתוך דמותו בצורה שגם אוסקר-שלאחר-המוות לא יגדיר אותה מספיק, והוא רק חלק מצוות שחקנים מעולים שכל אחד מהם נותן הופעה נפלאה; ושלא אתחיל לדבר על הצילום עוצר הנשימה, סצינות האקשן המטמטמות, הטוויסטים הופכי הקרביים, המוזיקה שמהשוט הראשון והמרהיב קובעת טון מתוח ומטריד, טון שלא מרפה לאורך כל הסרט. כש"באטמן מתחיל" יצא מיהרתי להכריז עליו בפני חבריי כסרט הקומיקס הטוב ביותר שנעשה אי פעם, ואני ממשיך להחזיק בדעה הזו כי "האביר האפל" מצליח להתעלות ולהגיע הרבה מעבר ל"סרט קומיקס טוב". הוא סרט מעולה בכל מובן, שבמקרה הוא מבוסס על קומיקס ועל גיבור על (ועל השאלה מי הוא גיבור, מה זה גיבור, והאם צריך בכלל גיבור). אל תאמינו רק לי, תאמינו לניימן, ליאיר רוה (ולמגיבים שלו), לערן אלתר, לספיישל בוואלה (ישי קצ'לס: "סרט הסופר-גיבורים המורכב ביותר שנעשה אי פעם"), לסטיבי ולאהרן קשלס (שתי הביקורות האהובות עליי). ולהייפ, כמובן. "האביר האפל" לא סתם שובר קופות בטירוף, הוא מלאכת מחשבת קולנועית מפעימה, שממשיכה לצלצל לך בראש ימים שלמים. [עברית]

  57. אז זה לא מפריע לך שיש לנו את אותה התסרוקת?

  58. בעודי מצונן וחולה בשבוע שעבר (כבר קיטרתי על זה לפני שבוע), יצא לי איכשהו לראות הרבה סרטים מהניינטיז. אולי זה היה פרוגרמינג מתוכנן מראש בערוצי הסרטים של יס, אולי סתם יד המקרה, אבל פתאום מצאתי את עצמי שוב מול "עידן התמימות" ו"מציאות נושכת", שני סרטים עם וינונה ריידר. פעם, כשהייתי צעיר, ממש אהבתי את וינונה ריידר וממש אהבתי את מציאות נושכת. אני עדיין אוהב את וינונה, אפילו יותר מאז שהפכה לגנבת בגדים, אבל הצפייה החוזרת ב"מציאות נושכת", שבתמימותי כבן נוער צעיר מאוד החשבתי כסרט אהבה דפניטיבי של שנות התשעים, גילתה שמדובר בסרט מעפן בצורה שוברת-לב. פתאום נזכרתי למה אני לא אוהב את בן סטילר, לא כשחקן ולא כבמאי. פתאום תהיתי איך הסרט המגושם הזה כבש אותי כל כך פעם. ואחרי חצי שעה גם הבנתי: זו המוזיקה. זוכרים את התקופה ההיא בניינטיז שבה לסרטים היה אחלה פסקול? שהיה ממש שווה לרכוש את הדיסק? רדיו חזק, ספרות זולה, באטמן לנצח, סינגלס, גם למציאות נושכת היה אחלה פסקול שעדיין אפשר בטח למצוא בחדרים של קיבוצניקיות בנות שלושים. והכי חשוב, היא שם את "Stay (I missed you)" של ליסה לואב, שיר שאולי אני צריך להתבייש שאני אוהב אותו כל כך, אבל אני לא מתבייש כלל. לואב לא ממש עשתה שום דבר ראוי לציון מאז, אבל מבחינתי תרומתה לתרבות הניינטיז גדולה מספיק. שמעתי את השיר הזה אלפי פעמים אבל עדיין אגביר כשהוא יהיה ברדיו, עדיין אתרגש. זה שיר פופ מושלם, והוא לא יכול להיות יותר טוב. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, כלומר בעצם שבוע שבוגי כי השבת כבר חלפה לה. מי פה הולך למוריסי ביום שלישי?

27 תגובות על “עונג שבת: היו נינוחים”

  1. מאת נמרוד:

    ההופעה של פיירווטר הייתה נפלאה (ואני אומר את זה דווקא בתור מעריץ לא מאוד גדול שלהם) – אפילו כתבתי עליה אצלי… (קידום עצמי, קידום עצמי…).

    למה סנופ דוג זה "הביטול השני תוך שבועיים"? אתה מגדיר את לאונרד כהן כ"ביטול"? זאת סתם הנפצה כמו פול מקרטני. היה השבוע גם ויכוח בוואלה מי אשם בבזיון ההופעות, המפיקים או הקהל. אני נוטה להסכים שהבעיה היא בתרבות צריכת המוזיקה בישראל, בעיקר אצל קהל בוגר יותר, שאולי שומע את לאונרד כהן או מוריסי בבית, אבל להופעה או לא ילך – לא כי יקר, אלא כי הופעות זה "לילדים".

    ועשית לי את השבוע עם אייטם 19 – אח, tv on the radio אהוביי…

    ודרך אגב – למוריסי אני בוודאי הולך השבוע, וגם לאביר האפל.

  2. מאת איילון צפון:

    8. מוזר שבחרת להגיד שלסטרוקס, הלהקה הכי ניו-יורקית שיש, שלא מפסיקה להדגיש את היותה ניו-יורקית, יש מבטא בריטי.

    36. האוזן באר אולי לא נשמע טוב כשקוראים אותו כ"אוזן", אבל כשקוראים אותו כ"האו-זן", זה נשמע גרמני ומגניב. (Houzen bar)

    42. קרן או מעולה. זהו.

  3. הביקורת על קונור אוברסט ממש תענוג. יש סוג מסויים של מוסיקה שבשביל להנות ממנה מהר אתה צריך לקרוא איזו ביקורת מעניינת. כי זה בתכלס קאנטרי, אז איזה תיזר עושה את העבודה. למרות שבסופו של דבר המוסיקה עושה את שלה. ולקול של קונור אוברסט יש כזה צליל שבאמת עושה ויברציה באיזה אזור לא ברור בגוף, שמנדנד כיף וכאב בעת ובעונה אחת.

  4. מאת בעז:

    אין לי איך להסביר לך את זה
    אבל העונג הזה הגיע בדיוק בשלב הנכון לשבת הזאת.
    תודה

  5. מאת רינה ודיצה:

    הפעם אנחנו שתי מגיבות …

    ובכן לגבי אייטם 1, גיאחה, זה לא הזדקנות, אבל לאט לאט, אתה תבין שלא מדובר בתבניות
    שיריות ישנות, זה פשוט שהיום כל מה שנקרא "אינדי" או אלטרנטיבי, או פאקן זבל אחר, סובל מחוסר שיר (בדרך כלל , לחשוש חסר לחן, שבטעות חושבים שהוא עניין מרגש)

    לגבי אייטם 4, אתה תראה, גיאחה, שקאברים, אין להם דבר ולא כלום מול המקור. מוזר, אבל אלה שני בעלי חיים שיש לשפוט בנפרד וללא תלות. כי כשאתה שומע שיר, ואוי ואבוי, אין גוגל, ואתה לא יודע שהוא קאבר (שפאדיחה שלא הכרת) אזי אתה שופט אותו בצורה הטבעית ביותר. אתה פשוט שומע אוסף צלילים שנקרא – שיר.

    לכן בעונג קרב, מיותר לחלוטין.
    מצטערות.

  6. מאת גיאחה:

    נמרוד, התכוונתי לביטול של סוזי סו.

    איילון צפון – פדיחה! זה נכון, הסטרוקס בהחלט לא בריטיים.

    רינה ודיצה – ההכללה שלכן, ככל הכללה, שגויה בחלקה הגדול ואנחנו שוב חוזרים לאייטם 8 – "אינדי" הוא כזה או "אלטרנטיבי" הוא כזה. בולשיט. בכל ז'אנר יש טוב יותר ורע יותר, מעניין יותר ומשעמם יותר, מקורי יותר ושמרני יותר. הגישה שלכן צרה, ולדעתי מי שמפסיד הרבה מאוד מוזיקה טובה בכל העניין הן אתן.
    גם בעניין הקאברים – אני לא רואה כל פסול בהשוואת שתי גרסאות זו מול זו. גם הגירסה של נינה סימון היא קאבר, ומה זה בכלל קאבר? פרשנות וביצוע משלך לשיר קיים. גם כשהכותבים והמלחינים של פרנק סינטרה הגישו לו שיר הוא רק הוסיף את הביצוע והפרשנות שלו למשהו שכבר נכתב והולחן. בעצם אתן אומרות דבר והיפוכו. מצד אחד אתן טוענות שקאברים לא משתווים כלל למקור, ומצד שני טוענות (ובצדק) שהכל תלוי מה המאזין יודע מראש על השיר שהוא שומע (האם הוא שמע אותו קודם בביצוע אחר, או שמא יודע מי ביצע אותו במקור כשהוא שומע ביצוע אחר).

  7. מאת ערן אלתר:

    BIG BUCK BUNNY חביב מאוד, וכך גם הקדימון לשידורי האולימפיאדה ב-BBC.

  8. מאת יעל:

    לנמרוד – מצד שני, אותו קהל מבוגר שכתבת עליו מיהר לחסל את הכרטיסים במחירים השערורייתיים (720-280 ש"ח) לדיפ פרפל בקיסריה. המפיק של אותו מופע, זאב אייזיק כמדומני, אמר לאחרונה בראיון דבר נכון לדעתי: אם אתה מכוון לקהל מבוגר יחסית, תן לו תנאי צפייה שמתאימים לו. קהל בגיל 40-50 לא רוצה להידחק לשורה הראשונה בעמידה בפארק הירקון בחום יולי-אוגוסט, או בזוועת האנגר 11 המעושן עם הסאונד הגרוע שבו אתה לא רואה כלום אם אתה לא בפרונט. לעומת זאת, תן לו אופציית ישיבה במקום מסודר כמו בקיסריה או בסינרמה ז"ל, והוא ישלם.

    הקדימון של ה-BBC באמת מעולה. יוחזר המנדט!

  9. הזדהות מלאה עם הפסקול של מציאות נושכת, עם החיבור המלא לסרט בזמנו ועם ההבנה שהוא כנראה לא קלאסיקה ולא עומד במבחן הזמן.
    ומה עם Tempted? גם שיר מושלם. הדיסק כולו הוא דיסק הנסיעות האולטימטיבי מבחינתי.

  10. מאת מורן:

    לגבי אכילת החרבות- באמרה המקורית החרב היא זו שאוכלת ולא אוכלים אותה.
    חרבות אולי בולעים, אבל זה בקרקס

  11. מאת נמרוד:

    יעל – כתבתי "מבוגרים" במרכאות בכוונה, כיוון שהבעיה בעיני הוא בדור הביניים, של סוף שנות העשרים ותחילת השלושים, אלו שגדלו על הסמיתס ומוריסי, לדוגמא, אבל כבר אי אפשר להוציא אותם מהבית להופעה. וההאנגר דווקא בהחלט סביר מבחינת ראות/צפיפות/מעושנות (כיוון שהוא מאוד גדול ביחס לקהל שההופעות מושכות והבמה די גבוהה) – אבל בהחלט זוועתי מבחינת הסאונד.

  12. מאת גיאחה:

    מורן, את(ה) גאון(ה), תוד(ה)!

    ואני חושב שיש משהו במה שיעל אומרת לגבי תנאי צפייה שמתאימים לקהל היעד.

  13. מאת דנה:

    בדיוק אתמול למדתי שאינדי בערבית זה שלי או יש לי [תלוי בהקשר. למשל: אינדי מפיש זה אין לי]

  14. אני אוהב מאד את איך שליקה לי מדברת על מה זה מוסיקת אינדי היום.
    ודווקא כתבתי על זה השבוע

    http://premiumradio.blogspot.com/2008/06/blog-post_9355.html

    ודרך אגב, אינדי זה מהמילה אינדיפנדנט. וזה נולד כשהיו בשנות השמונים להקות מחברות תקליטים קטנות ועצמאיות שלא היו להם הרבה כסף להשקיע בהפקה ובהפצה. והכל היה בטעם של מחלבה קטנה. ממש כמו הלייבל של מפעיל האתר Hiss Records.

  15. מאת ננסי:

    טוב אהיה המגיב(ה) ה1 ואומר שאותי תראה ביום שלישי בהופעה של מוריסי :-)
    ולכל אלה שאומרים שלא נלך בגלל איכות הסאונד או לא נלך בגלל המיקום אני אומרת הא!
    הופעות זה בשביל החוויה,בשביל ההתרגשות של לראות פיזית אמן או להקה שיקרים ללבך(במיוחד שמדובר משיהו בסדר גודל של מוריסי)
    וחוץ מזה שקיבלתי כרטיס במתנה מאמא של חבר שלי..

  16. מאת פרנק:

    מסכים עם רוב הדברים שכתבת ב-(8). הייתי מוסיף גם את ההגדרות "מוסיקה אלטרנטיבית", "מוסיקה אלקטרונית", "רוק ישראלי" ויש עוד הרבה מושגים כאלה שלא אומרים בעצם כלום. אבל בשבילי המושג "אינדי" התקבל תמיד בהגדרה המילולית שלו (אינדיפנדנט) וגם קוואמי עזר להבנה הזאת כשהוא היה מדבר על להקה או אמן שעושים הכל לבד (מההקלטה ועד ההפצה), ללא תמיכה של חברה גדולה, ולכן הם "אינדי לגמרי".

  17. מאת ג'ים:

    גיא, בקשר ל 48 (אייטם, לא השנה) – לא תכננת פעם לעשות משהו דומה עם האלבום של שני, ברחובות ת"א?

  18. מאת נמרוד:

    פרנק – הוצאת לי את הטוקבק מהמקלדת עם ההבחנה בין "אינדי" לאלטרנטיבי – ואם צריך דוגמא טובה, אז היא כאן בארץ – מוריסי, לבד ועם הסמיתס, אף פעם לא היה אלטרנטיבי במיוחד מבחינת הקו המוזיקלי, אבל תמיד שמר על רוח של "אינדי", גם כשעבד בחברות תקליטים גדולות (עכשיו זה מן הסתם קל, אבל בתחילת הדרך של הסמיתס הם נתקלו בלא מעט קשיים).

    ובנוגע לאייטם 48 – יצא לי להיתקל במוכרים כאלו ברחובות ניו-יורק. אני לא יכול להעיד על הטיב של המוזיקה שהם עושים, אבל דרך המכירה היא כל כך פרסונלית ואגרסיבית, שאני מניח שהרבה אנשים קונים את האלבומים על מנת להיפטר מהמוכר או אפילו מתוך אימה מסויימת, ולא שומעים אותו לעולם. ככה שזאת עשויה להיות פרנסה נאה, אבל לא לגמרי מכובדת.

  19. מאת רותם:

    השיר Chemtrails של בק כלכך יפהההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!! ((((:

  20. מאת קורה עכביש:

    (הייתי חייב להשחיל מילה)

    ההתפכחות.
    ההתפקחות.

    אינדי/אלטרנטיבי אכן רצו להגדיר סוג מסויים של מוזיקה. (לא אינדיפנדנט ולא תרגילי תרגום)

    יש מי שלקח את האינדי לכיוון הלואו פיי ומשם לכיוון הבכיינות האקוסטית ומשם לכאילו פולק, והופ התגלגלות חזרה לניל יאנג. כל היום ניל יאנג.

    יש שלקחו את האינדי/אלטרנטיבי לכיוון ה "לא פופ" , לא מיינסטרים (שומו שמיים) , לא בלוז, לא ולא ולא.

    אחרים, משכו את האינדי/אלטרנטיבי בעצם לכל מה שהוא איכותי.
    חוצפה.
    יש שלקחו את האינדי לכיוון אחר. זה לא משנה.

    ת'כלס, אין גורם משותף להגדרה.

    עכשיו, מתחילים לסובב מילים, מה זה אלטרנטיבי, מה זה אינדי, ועוד כהנה.

    אבל, שני דברים אפשר למצוא כציר משותף לאינדי אלטרנטיבי. האחד, בדרך כלל (כלל מוחץ) מדובר בחרא מוזיקה, למרות שכל כולה הוגדר הייפ מופתי, או בעצם , מופת (הייפרי).

    הדבר השני, כמו שציין גאיחה, בעצם אין פה שירים, אין מלודיה, ואויה, אין בית פזמון (כי זו בושה, המבנה הזה. זה שיר לזקנים. ועל זנ נגיד, לא להאמין)

    זה קשה, ההתפכחות. מיליוני אינדאני מייספייס החופשיים, העצמאיים, האינדים, לא מספקים הסחורה.

    גם לא רשימות פיצ'פורק, ההזויות, התלושות, והמאולצות.

  21. מאת שניקדר:

    lover's in love and the other run away,
    love is crying cause the other won't stay…

    oh man..
    :)

  22. מאת גיאחה:

    קורה עכביש – what a load of crap! כן, זה נשמע כמו טיעון הגיוני: "כל האינדי חרא!"
    לדידך, לכל האינדי\אלטרנטיבי (הגדרה שסותרת את כל המחצית הראשונה של התגובה שלך, לפיה ההגדרה 'אינדי' עקרה מתוכן – ועם כך אני מסכים עקרונית, עם הסייג שמציינים פרנק ונמרוד) בעצם אין מלודיה או מבנה מסורתי. זה הכל הייפ מופרך שמופרח על ידי כמה מיליונים של גולשי אינטרנט משועממים וחסרי אוזניים ששומעים כל היום מין עיסה מונוטונית חסרת מלודיה או מבנה וקוראים לה גאונות כי הם חושבים שככה הם יצאו מאגניבים.

    ג'יזס. זו אטימות מחשבתית שוות ערך לזו של רשימות פיצ'פורק היהירות והתלושות ביותר (על זה עוד נדבר, אגב, רשימות זה עניין אחר לחלוטין שיש הרבה מה לומר עליו). לדידך, כל מה שידביקו לו את הכותרת השגויה איקס הוא זבל מזובל שלא ראוי למשמע אדם.

    ברשותך, מר מוזיקה, אני מעדיף את החשיבה המוזיקלית שלי קצת יותר פתוחה, מקבלת, סקרנית ו… הגיונית.

  23. מאת rosa's baby:

    כוס אמק.
    בהמשך לסנופ דוג ולאונרד כהן ומקרטני.. ההופעה של דאון בוטלה!@
    כוס אמק!
    לפחות אבל המפיק של ההופעה חף מפשע.

  24. מאת calla:

    בעניין ניצן זעירא. הזכרת את "שרות לאה גולדברג" (עם העטיפה בצבע בז' כמדומני, עם רישום בקווים גסים של הגברת). בחוברת המצורפת יש עוד דף. בסוף. שצריך לנתק מהדבק. הדברים הכתובים שם גם מצחיקים וגם עצובים. תשפוט אתה.

  25. מאת calla:

    בעניין ניצן זעירא. הזכרת את "שרות לאה גולדברג" (עם העטיפה בצבע בז' כמדומני, עם רישום בקווים גסים של הגברת). בחוברת המצורפת יש עוד דף. בסוף. שצריך לנתק מהדבק. הדברים הכתובים שם גם מצחיקים וגם עצובים. תשפוט אתה.

  26. מאת סטיבי (לא בבית):

    קראתי את העונג (בערך) רק היום…
    אבל הייתי במוריסי :)
    ולפני זה ראיתי שוב את "האביר האפל".
    יום תענוג (חוץ מכאב הגב האיום).

  27. מאת yotamar:

    אני קורא את העונג כל שבוע, ומרוב שהוא ארוך לוקח לי גם שבוע לקרוא אותו, אבל מה שטוב בו שתמיד מוצאים כמה אייטימים מאוד מעניינים.

    השבוע שבה את ליבי באופן מיוחד הסרט הקצר במספר 21. כל מי שחי קצת בארצות הברית מרגיש איך הסרט הזה קולע לקרביים של כל מוסד הנישואין האמריקאי. טוב נו, אולי גם קצת בארץ.

    בסוף, רציתי להגיד כל הכבוד על המאמץ באיסוף החומר. לוקח הרבה זמן לעבור על זה, אבל תמיד יוצאים עם משהו!

כתיבת תגובה