10 באוקטובר 2009
עונג שבת: משפתייך המפיקות מרגליות
זה מצחיק, להתאהב בשיר של הסמית'ס רק כששומעים אותו בביצוע אחר, ולמעשה פחות טוב מהמקור. אבל זה מה שקרה לי עם "Death of a disco dancer", שיר שאף פעם לא הערכתי במיוחד בקטלוג העשיר של הסמית'ס. אבל בשבוע שעבר שמעתי אותו בביצוע יפה יפה ודי עירום של יהלי סובול, ומשהו התחבר פתאום. אהבתי את זה שסובול לא ניסה בכלל לחקות את המניירות האופייניות של מוריסי, וההגשה הישירה הזו פתחה לי פתאום את כל השיר. יומיים מאוחר יותר שמעתי את השיר הזה ברדיו של איזו מונית, ומאז לא הצלחתי להפסיק כל השבוע. יש לי את Strangeways, here we come בתקליט, כך מסתבר (בכלל לא זכרתי! קניתי אותו ואת "המלכה מתה" ביחד לפני יותר משנה), וגם בדיסק, הודות לאיחוד ספריות המוזיקה שלי ושל האהובה. שניהם נחרשו עד תום השבוע. נעם רותם סיפר לי השבוע (ראו ראיון בהמשך) שלפעמים הוא שר שיר שלו 200 פעם על הבמה ורק בפעם ה-200 הוא פתאום מתרגש ממנו נורא. כמאזין, זה מה שקרה לי השבוע עם השיר הזה. [מפ3]
אינדינגב 2009 בפתח (עוד שבוע בדיוק!), ואתם יודעים מה זה אומר. או שבעצם אתם לא יודעים, אם לא הייתם כאן לפני שנה, אז אסביר לכם: זה אומר שאתם – כן כן, אתם, קוראי עונג שבת – אתם מוזמנים לקבוע איזו מוזיקה תתנגן בין ההופעות! בין כל הופעה לזו שאחריה יש כ-10 דקות התארגנות על הבמה, ובזמן הזה משמיע הסאודנמן מוזיקה. ואתם מוזמנים לבחור את השירים. מה עושים?
1. בוחרים כמה שירים: שיר אחד, שניים, שלושה או חמישה, שבסך הכל ביחד לא עולים על 10 דקות (נו, נפרגן לכם גם 10:12, זה בסדר).
2. אורזים אותם יפה בקובץ Zip נחמד (תוכנה מומלצת לדברים האלה: 7zip החינמית).
3. מעלים לחשבון המשותף של עונג שבת ואינדינגב באתר box.net. שם המשתמש הוא indsong@gmail.com והסיסמה היא haonegev – לכו על זה, אל תתביישו!
4. מפרסמים פה בתגובות את רשימת השירים שבחרתם כדי להשוויץ בטעמכם הטוב (רק אם בא לכם, לא חייבים כמובן9.
5. מושכים לחברים שלכם בשרוול בין ההופעות ואומרים: א-הא! את זה אני ערכתי, תקשיבו! [אנגלית וכאלה]- יאיר יונה על 5 הופעות חו"ל שמגיעות לכאן בחודש הקרוב, כנראה לא שמעתם עליהן, וכנראה תצטערו מאוד אם לא תהיו בהן. אחת מהארבע שייכת למאג'יק מארקרז הכה-פאקינג-מרגשים-אני-עדיין-מחייך-מזה-שהם-באים. בשני המקרים האחרונים, Tall Firs ומארי האמפטון, לא מצוין מתי ההופעות, אבל העיקר שהם באים. [עברית, מפ3, טיובז]
פיצ'פורק האלה, חייבים להקדים את כולם. לא מספיק שהם פרסמו את שירי העשור חודשים לפני כולם, עכשיו הם מקדימים ומפרסמים את 200 אלבומי העשור. כרגיל, זו רשימה מכעיסה ("Figure 8" של אליוט סמית' רק במקום 190?!), מפתיעה (בון איבר מקבל הכרה ראויה במקום 29), צפויה (המקום הראשון) ומשמחת (דה נייף בעשרת הגדולים!) בו זמנית. תלוי מה יחסכם לרשימות או לסמכות מוזיקלית מוטלת בספק. כצפוי, אני לא מסכים עם חלקים גדולים של הרשימה, אבל הופתעתי כשמצאתי את עצמי מסכים למדי עם הבחירות לשני המקומות הראשונים, ועם הסדר שלהם. מה דעתכם? [אנגלית]- חדשות אינדינגב: קודם כל: פורסם הלו"ז של הפסטיבל! ככה עושים את זה, חברים. שבוע קודם (לפחות) מפרסמים ליין-אפ סגור ולו"ז. חושבים על הקהל. חוצמזה: מי תהיה הלהקה שתפתח את הפסטיבל בשישי בצהריים? אל תשאלו אותי, זה תלוי בכם – לכו והצביעו לה מתוך הלהקות המועמדות, כולן טובות וראויות לכך שתקשיבו למוזיקה שלהן לפני שאתם מצביעים. קחו חצי שעה, מה אכפת לכם? אתם גם ככה כאן כדי להכיר מוזיקה חדשה וטובה. גם האינדי-מיקס עלה ומציע האזנה נוחה לשלל הלהקות והאמנים שיופיעו בפסטיבל העמוס. ותזכורת למי שעדיין לא רכש כרטיס: החל ממוצ"ש יעלה המחיר מ-90 ל-100 ש"ח (הו, לא! אלה עשרת השקלים ששמתי בצד לקנות בהם ארטיק!). מה עוד? אם אתם יוצרים של פנזינים עצמאיים, הפסטיבל רוצה בכם, ואם אתם לא יוצרים של פנזינים עצמאיים, אז אולי הגיע הזמן להתחיל? [עברית וכאלה]
- ב-Ynet מצעידים את עיתונות הווב המיינסטרימית צעד מבורך קדימה (כלומר, לכיוון הבלוגים), ונותנים להורדה בחינם בוטלג שלם וחוקי של רונה קינן, מסדרת מופעי "שירים ליואל". עשרת השירים, כולל שלושה שאינם מ"שירים ליואל", הוקלטו בהופעה הבכורה של המופע הזה, בפסטיבל ישראל בירושלים. קול! [עברית, זיפ, מפ3]
- יאי! דבנדרה בנהארט חדש! "Walillamdzi" (כנראה מילה שהוא מלמל מתוך שינה) הוא שיר נינוח ויפהפה, מסוג הדברים שאני אוהב מאוד אצל בנהארט. האלבום החדש יוצא בסוף אוקטובר, ממש עוד מעט! [וידאו]
- יונית לוי יושבת באולפן ומציגה בנינוחות האופיינית כתבה על… מונוקרייב?! איזה יופי של דבר. החבר'ה הטובים ממונוקרייב זכו לכתבה בחדשות ערוץ 2, על סדרת המופעים המוצלחת "סיפורים באוזן". יש כבוד (והחודש יש מאדהאני ורות דולורס וייס!למרבה הצער לא ביחד). [עברית]
- יאיר יונה מזמין אותך להצטרף ללהקה החדשה שלו, If you dare. [עברית]
- [תודה לסטלי] יותר מדי אנשים מעדיפים את המדרגות הנעות על פני המדרגות הרגילות, ומסיבה שאני לא מבין – אך מברך עליה, ומנחש שהיא קשורה לכושר גופני – לכמה שבדים זה ממש הפריע. אז הם החליטו להפוך את המדרגות הרגילות למעניינות הרבה יותר, ובעזרת משטחי מגע וקצת צבע הפכו את המדרגות לפסנתר ענקי. הפלא ופלא – כולם בחרו במדרגות הרגילות! [טיוב. למרבה הצער, בסוף הסרטון מגלים שגם זו יוזמה מסחרית. אבל ניחא]
- מאז שהקורא הנאמן מוסה ג'י חזר לארץ, חשבתי שכבר אין לי את מי לשנוא בחיבה על כך שהוא הולך למלא הופעות ממש שוות ואז משוויץ בזה. ואז הגיע יובב, ממקום מושבו בלוס אנג'לס, ושלח לי יוטיוב שהוא צילם בעצמו במופע של פרל ג'ם, שהחליטו לארח את כריס קורנל ולבצע את "Hunger strike" של Temple of the dog. אני שונא אותך, יובב!!! [טיוב]
- נמרוד מטאפאס וטאפאס מכתיר את ההופעה של Mum בארץ בתור הטובה ביותר של השנה (אני לא מסכים, אבל היא באמת הייתה מעולה במיוחד), ויותר מזה – חווייה מוזיקלית שנותנת לו תקווה וכוח להמשיך ולנבור בערימות של בינוניות מוזיקלית כדי למצוא את הפנינה הבוהקת הבאה. [עברית]
- אורבר סמרסון מ-Mum מספר לוויינט על כמה משירי האלבום החדש. [עברית]
- [תודה לעינב ג'קסון] ששלחה לי, תחת הכותרת הדייקנית "וואו", לינק לכתבת וידאו מה-BBC על כלי אלקטרוני חדש שנקרא Eighenharp. ברגע הראשון זה היה מרשים, אבל אז הבנתי שאלה פשוט שלושה או ארבעה כלים שונים של מקלדת אלקטרונית, שחוברו יחדיו לכלי שאפשר להחזיק ביד (פלוס האופציה לכלי נשיפה, שאני מניח לא תלוי או קשור לאלקטרוניקה שבדבר אלא לצורה האקוסטית של הכלי הצינורי). ואז זה פחות הרשים אותי. מה שעדיין מרשים אותי הוא כלי אחר שבנה בעצמו מוזיקאי שמכנה את עצמו That 1 guy [תודה למתנויפלד על זה. טיוב]
- שירה מראיינת את איל ניסטור, הוא My second surprise, ואני מברך על כך כפליים: גם כי ניסטור לא מרבה להתראיין והוא מוזיקאי ויוצר מעניין ששווה לעקוב אחריו (יש הופעות נדירות מאוד בארץ, בסוף החודש), וגם כי ראיונות של בלוגרים עם אמנים זה תחום קטן שהולך וגדל, ותמיד כיף לקרוא שיחה שלא מונעת משיקולי עריכה ויחצ אלא פשוט מעניין כנה במוזיקה (ראו השיחה של אייל מרדיו פרימיום להמונים עם רונה קינן). [עברית]
- המלצת הרדיו של השבוע: בסוף השבוע הקרוב ייערך אינדינגב 2009, וברדיו קול הנגב תשודר תכנית מיוחדת לקראתו, כולל ראיונות עם מוזיקאים וגם עם בלוגרכם הנאמן. כל זה יקרה ביום שלישי, 13.10, בין 16:00-18:00, בתדר 106.4 בנגב המערבי, או פשוט באתר של התחנה אם אתם נמצאים בכל מקום אחר על הגלובוס. יש גם כתבה מקדימה. [עברית]
- [תודה לרועי] לא ברור מה חשבו לעצמם אנשי פרס נובל כשהחליטו להעניק אותו לנשיא שמכהן פחות משנה ועדיין לא עשה ממש שום דבר פרקטי מלבד להעלות את המוראל (עניין שאסור לזלזל בו, אבל בכל זאת, נובל על מצב רוח טוב?), אבל דבר אחד כבר ברור לגמרי בנוגע לברק אובמה – הוא לא בנאדם, הוא רובוט! [וידאו]
- [תודה ליוסי] אבל עזבו אתכם מהנובל, זה הכי מיינסטרים. מה שמעניין באמת הוא שחולקו השבוע פרסי האיג-נובל, פרסים המוענקים מדי שנה למחקרים אמיתיים לגמרי אך מיותרים וחסרי תוחלת בתחומים שונים. בין הזוכים השנה: מחקר שבדק בניסוי מעשי אם עדיף לחטוף בראש מכה מבקבוק מלא או ריק; חוקר שעשה קנאקים באצבעות ידו השמאלית במשך יותר מ-60 שנה, אך מעולם לא בידו הימנית, כדי לבדוק אם יש קשר בין קנאקים לדלקת פרקים; קבוצת חוקרים שהמציאה חזייה שאפשר לפצל לשתי מסכות גז במקרה הצורך. תודה לך, מדע. [אנגלית]
- מעט מאוד דברים משמחים אותי יותר מלהתאהב באמן שלא הכרתי קודם, ואחד מהדברים האלה הוא להתאהב באמן שלא הכרתי קודם ואז לקבל ממנו איזה שלושה אלבומים חדשים תוך שנתיים. ג'ייסון מולינה, האיש שמאחורי Magnolia Electric Co (וקודם לכן Songs: Ohia), כבר הוציא השנה את Josephine, אחד האלבומים הכי יפים ששמעתי הכי הרבה השנה, והנה הוא כבר מוציא אלבום מלא חדש עם ויל ג'ונסון מלהקת סנטרו-מאטיק, תחת השם Molina & Johnson (נשמע כמו שם של חנות כלבו). מתוכו אפשר לשמוע כבר את "Twenty cycles to the ground" המצוין. אם אני זוכר נכון, מולינה הקליט כ-5 אלבומים בשנה האחרונה, ומשחרר אותם עכשיו במרווחים. זה רק עושה לי עוד תיאבון ליוצר הנפלא ומלא הנשמה הזה. [מפ3]
- אין פה שום חדשה מרעישה, אבל תמיד תענוג לשוחח עם נעם רותם, והשבוע יצא לי לערוך עמו שיחה קצרה עבור ראיון בעכבר העיר אונליין. היה כיף, אז רציתי לחלוק. [עברית]
- מיקסטייפ השבוע: מי שעדיין לא שמע את שלושת החלקים הראשונים בסדרת אוספי Only Heaven של מופרלקסיס, מפספס: 1. את אחד המיקסטייפאים המוכשרים ביותר בארץ, שלא סתם זכה לכינוי "מיקסטייפ מאסטר". 2. אסופה של שירים נדירים ולא מוכרים, מלאי גרוב טהור ונימוח. 3. את הסיבה שבעטיה פתחתי לו בלוג מיקסטייפים במשפחת העונג, שהוא מקפיד למלא באוספים נפלאים כבר יותר משנה. השבוע קיבלנו סיבה טובה לחגוג – בעוד שוקד המורפלקסיס על אוסף שילווה את נסיעתו המדברה להכנות של אינדינגב, התחוור לו שהאוסף שהוא בונה בקפדנות הוא בעצם החלק הרביעי באותה סדרה מיתולוגית! וכך קיבלנו מתנה גדולה מאוד, אוסף Only heaven 4, שמצליח כנגד כל הסיכויים לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של שלושת קודמיו. אך, בנימין, שועל שכמוך, עשית זאת שוב. [זיפ, מפ3]
- [תודה לאוהד הגברי] מקרנה? "My humps"? "Who let the dogs out"? אולי דווקא ג'יימס בלאנט? גבירותיי ורבותיי, זו עבודה שחורה אבל צריך לעשות אותה: בואו להצביע ולבחור את השיר המעצבן ביותר בכל הזמנים. מי השאיר בחוץ את בית הבובות? [אנגלית]
- בבלוג עטיפות האלבומים Sleevage בוחרים את 10 עטיפות האלבומים הכי Gender-Bending, כלומר מטושטשים מגדרית. איפה הראשון של Suede?! [אנגלית]
אתה אוהב את שלמה ארצי?!?!?! – עיניים נפערות בתדהמה, פה מתעקם בבוז. זו בדרך כלל התגובה כשאני מקבל כשאני מספר לאנשים שאחד האלבומים הישראליים הכי יפים שיצאו אי פעם הוא "דרכים", של האיש שהשם שלו נשמע כמו סיסמה של מתנחלים ושהפך במרוץ השנים לסמל של טעם רע, מיינסטרימי, בומבסטי וחסר נשמה במוזיקה הישראלית. אני לא מסכים עם כל זה, ולדעתי ארצי הוא זמר ששווה להקשיב לו אפילו עד "שניים" או "אהבתיהם", ויש בי גם חיבה פרוורטית לשואו המטורף שהוא נותן בקיסריה, שואו שנדמה לפעמים שכילה את כל שאריות הכישרון והמעוף שעוד היו בו. אבל ב-1979 היו בו כמויות עצומות של כישרון ומעוף, ובעזרת אנשים כמו משה לוי (שאחראי על רוב העיבודים העדינים ורבי הטעם באלבום), יאיר שרגאי ואחרים, נכנס ארצי לאולפני טריטון האגדיים (שנסגרו מאז) והקליט תשעה שירים מושלמים. יש לי את התקליט הזה בבית, בוויניל (בצבע כחול שקוף!) שמצאתי פעם באוזן השלישית בעשרים וששה שקלים. על העטיפה שלו יש מודעה "בחסות No.1, אפטר שייב לגבר", ואפשר להיות ציניים ולהגיד שכבר אז שלמה ארצי התמסחר. אבל אפשר להסתכל על זה גם אחרת, ולהגיד שב-1979, ארצי שיכלל את דמות הגבר הישראלי הרגיש לרמה חדשה. הוא נסק מעל האמן המבצע המצוין שהיה עד אז והפך ליוצר-מבצע המפורסם והאהוב ביותר בארץ, מאז ועד עכשיו, כנראה. שוב – מעמד העל הזה עלה לו ביוקר מבחינת אמינות ואמנות, אבל רגע הקפיצה הזה, של "דרכים" (וגם "גבר הולך לאיבוד", שקדם לו אך זכה לתהילה המגיעה לו רק אחרי "דרכים"), היה רגע מרהיב. "אף פעם לא תדעי", שאני עדיין מגביר בכל פעם שהוא מושמע ברדיו, "צוותא" המודע-לעצמו על חלומות הבוהמיינים הצעירים בתל אביב, "אחרי הכל את שיר" שראוי להיכלל בכל אסופה של שירי האהבה היפים ביותר בעברית, "פתאום כשלא באת", "אני שומע שוב" (שמוכר יותר כ"שיר חייל", או להיפך) – כל אלה שירים ששופעים כישרון, רגש, רעב יצירתי ולהקה מצוינת (שמות הנגנים לא מוזכרים בתקליט שברשותי, משום מה). השבוע, כשבועז כהן הזכיר לי שהאלבום הנפלא הזה חוגג 30 בדיוק, הגיע הזמן להתוודות: כן, אני אוהב את שלמה ארצי של 1979. למרבה הצער, למעט "ירח", וגם שם בצורה חלקית, ארצי לא הצליח לשחזר שיאים כמו של "דרכים". אבל לפחות נשאר לנו אלבום אחד מלא שיאים. [עברית]
עמרי לוי ושני קדר הקליטו לפני שנים אלבום אחד ב-24 שעות – כולל כתיבה, הלחנה, עיבוד, נגינה, שירה, הקלטה ומיקס. הוא אולי לא יצא מושלם טכנית, ועמרי עדיין מתכווץ בכל פעם שהוא נזכר כמה Hiss יש ברקע (אני דווקא מת על זה), אבל זה עדיין אלבום מצוין. במשך שנים הוא ניתן להורדה חינמית במפ3 מהאתר של לוי, ועכשיו, כשלוי החליט להעלות את כל אלבומיו ל-Bandcamp כחלק ממהלך רחב יותר של להיות אמן חכם, הרווחנו גם את הפנינה הזו באיכות גבוהה להורדה ולהאזנה. תיהנו. [בנדקאמפ]- תמיד חלמתי שיהיה לי אקס ליבריס. אקס ליבריס הוא הסימן, לרוב בדמות מדבקה, שמצהיר בכריכה הפנימית של ספר כלשהו שאותו ספר שייך לספריה של מישהו. לאחרונה אני נתקל יותר ויותר באקס ליבריסים ששמים דגש על ה"אקס" – "ספר זה נגנב מספרייתו של…". פעם היו מעצבים את האקס ליבריס עם סמל המשפחה – גם כך רק למשפחות עם מספיק כסף לסמל משפחתי היה גם מספיק כסף לספרים – והיום אפשר למצוא אלפי וריאציות. ליום ההולדת האחרון קיבלתי חותמת שאפשר להרכיב לבד, ובמהרה הרכבתי לעצמי אקס ליבריס אישי, ספרטני ונטול קישוטים ("מספרייתו של גיא חג'ג'"). Bookplate junkie הוא בלוג המוקדש כולו לאקס ליבריסים למיניהם. אם יש לכם משלכם, אל תתביישו – ספרו בתגובות! [אנגלית]
- השפם השבועי: [תודה ללירון] תחבושות משופמות!, [תודה לאלה ולפול אויסטר] מי ינצח בקרב השפמים הגדול, סיבוב אחרון? טום סלק או סם אליוט? [ותודה שוב ללירון] מעכשיו, לא צריך לחכות לגיל ההתבגרות כדי שיהיה לכם שפם. [אנגלית]
- [תודה לליפתן] אחרי שבשבוע שעבר ראינו את הגירסה של דיסני לפמילי גאי, השבוע נוכל לראות מה היה קורה אילו דיסני היה קם על הצד הלא נכון של המיטה בבוקר. מאוד מטריד… [אנגלית, פיקסלים]
- האלבום הקודם של שרלוט גינסבורג היה בעיניי אלבום מדהים – אם אתם רוצים לישון מעולה. השעמומון הזה אפילו חילץ ממני ביקורת קוטלת. אבל לקראת האלבום החדש שלה אני סקרן, כי המפיק שלו הוא לא אחר מאשר בק (את הקודם הפיקו Air). סנונית ראשונה אפשר להוריד תמורת כתובת מייל באתר של גינסבורג. [אנגלית]
- אחרי האלבום האחרון שלהן, The Con, שהיה כל כך טוב שהוא הפך לאחד מאלבומי השנה שלי ב-2007, קשה לי לחכות (בחשש מה) ל-Sainthood, האלבום החדש של האחיות הקנדיות Tegan & Sara. בשיר החדש מתוכו, "Hell", אפשר לשמוע היטב את ההפקה של כריס וואלה (דת' קאב פור קיוטי), וליין הסינתי מזכיר לי את מטריק של האלבום הקודם. מוקדם לומר, אבל אני חושב שאני אוהב את זה מאוד. יש בזה את כל מה שאני אוהב אצל האחיות לבית קווין: זה פופי וקליט לגמרי, אבל זה מלא רגש וכנות. [נגן כזה]
- [תודה לשירה מירב] אפשר להכחיש כמה שרוצים את המשוואה הון-שלטון, אבל בארה"ב זה ברור מתמיד: אנשי עסקים וחברות גדולות תורמות כספים למפלגה הדמוקרטית או הרפובליקנית, ורוב הציבור לא יודע לאן הולך חלק מהכסף שלו כשהוא קונה אייפוד חדש (דמוקרטי) או פיצה של דומינוז (רפובליקני) או אוטו של פורד (רפובליקני, יחד עם כל שאר חברות המכוניות. לא מפתיע). The Good Guide מפרט לאן הולך כמה כסף מכל חברה. לו רק היה אתר ישראלי כזה. [אנגלית]
- לכל אחד יש את הלהקה ההיא – זו שהוא התאהב בה אי שם בסוף גיל ההתבגרות, ומאז הוא מטיף לכל חבריו ומכריו שהם חייבים לשמוע אותה. זו כבר נהייתה טרחנות, ומניסיון אני יודע שקרוב מאוד ל-0% מהאנשים שהמלצתי להם על Sunny day real estate באמת התלהבו ממנה או המשיכו לשמוע אותה. אני מתנחם בכך שאי שם בעולם יש מספיק אנשים שאוהבים את הלהקה הזו כדי להתלהב ממנה כמוני. חפשו את LP2 שלהם ותגידו לי שזו לא יצירת פאר של אינדי רוק פרוטו-אימו. בכל מקרה, מה נחמד היה לגלות פתאום את הלהקה הזו, שעדיין קיימת בגלגול המקורי (!), מבצעת את "7" בטוק שואו של ג'ימי פאלון! דווקא לא אחד השירים האהובים עליי (ומאלבום הבכורה, שגם הוא לא אהוב עליי נורא), אבל היי – סאני דיי! [וידאו]
- "Whale song", קליפ חדש לגמרי למודסט מאוס! [וידאו]
- דויד פרץ, שעוד שנייה וחצי משיק אלבום חדש (הנה שיר ראשון מתוכו), מפרסם מכתב גלוי לבלוזיסט המתחיל. [עברית]
- 10 הופעות שחייבים להביא לישראל, איפה הן יתקיימו ומי יחמם, על פי מבקר המוזיקה החביב עליי בישראל, בן שלו. [עברית!]
- [תודה לאנדרטו] שירים מעולים במיוחד בני 10 דקות ומעלה. כי זה לא האורך שקובע, אלא איך משתמשים בו. [אנגלית]
- Built to spill היא אבן דרך של אינדי רוק שאיכשהו תמיד הצלחתי לדלג מעליה ולפספס אותה, ורק לשמוע את מיליון הלהקות שהיא *השפיעה* עליהן. אם מישהו כאן מומחה לבילט טו ספיל, אנא המליצו לי על אלבום דפניטיבי להתחיל ממנו. עד שאתחיל, הם משחררים אלבום חדש לגמרי, ומזרימים את כולו במייספייס שלהם. השיר הראשון באלבום (והראשון שלהם שממש שמעתי בריכוז) פשוט מעולה בעיניי, ואני רוצה עוד. [חלל]
- [תודה לפייסיק] The Singer הוא סרט תיעודי על ניק קייב וזרעיו הרעים מ-1991, והודות ליוטיוב, אפשר לצפות בו בלי שום בעיה. [טיוב]
- [ויה ויה] כל מי שעובד בסטארט אפ (או סתם עובד קשה) צריך לקרוא את זה. [אנגלית]
- [ועוד ויה ויה] רוצים לראות קליפ באתר של MTV, לצפות בתכנית ב-Hulu או פשוט להשתמש בפנדורה? אוי, אבל כל השירותים האלה סגורים למי שאינו תושב ארה"ב. אסופת טיפים ולינקים שיפתרו את בעייתכם הגיאוגרפית, לפחות מספיק כדי לצפות בהאוס החדש. [אנגלית]
- [תודה לעידו שחם] הצעד הבא במימון מוזיקה? האקדמיה המקוונת למוזיקה מציעה לכם לקנות… תווים. טוב, לא תוכלו ממש לרכוש בעלות על התו סול או רה דיאז ולדרוש תמלוגים על שימוש בו, אבל כן תוכלו לשלם 1$ תמורת תו אחד, שייכלל ביצירה שילחין מלחין בעל שם. זה כמו לרכוש מודעה באתר ההוא של מיליון הפיקסלים. המלחינים השונים ילחינו יצירות בעזרת התווים שתקנו, וב-2011 ייערך קונצרט מיוחד של "סימפוניה של מיליון". קול? [אנגלית]
בשבועות האחרונים אני עובד על פרויקט חדש ועדיין סודי, שקשור לטום וייטס. חיה משונה היא טום וייטס, בלשון המעטה. יש בו הרבה דברים שמרתקים אותי: השימוש שלו בקול, הדמויות הרבות שהוא לובש, השימוש היצירתי וחסר הגבולות שלו בעיבודים וכלי נגינה יוצאי דופן ולפעמים אפילו פורצי דרך, השליטה המוחלטת שלו בטווח בין נוסטלגיה להקדמת-זמנו, החיבה או האובססיה שלו לצורות מוזיקליות אמריקאיות מהמאה העשרים, הפתיחות שלו לנסיונות ושיתופי פעולה. כל הדברים האלה לא רק גרמו לו להתחבב עליי, אלא גם להיות, במובן מסוים, מוזיקאי של מוזיקאים. אין סקטור שאוהב את טום וייטס יותר ממוזיקאים. הם רואים בו משהו שלא-מוזיקאים מפספסים, או מעריכים את האיכויות האלו בצורה שונה. אני בתהליך חרישה איטי של רבים מאלבומיו, אבל בסופו של דבר, גם כשמרחיקים עד ל-Mule Variations המופלא, תמיד חוזרים להתחלה, ל-Closing time הקלאסי, המעודן, המובנה. גם אחרי שטובלים במדמנה של הביבים, במועדוני הקברט המיוזעים ובמפעלי הנחושת המקרקשים של אלבומיו המאוחריו, "Martha" עדיין מרגש בטירוף. [מפ3]
אני יכול להישבע ששמתי את הכובע שלי איפשהו… (CC)
טוב, גם התרמין הוא לא לגמרי כלי שפוי
מימין: טיגן ושרה. או להיפך, מי זוכר?
בחיי שאין לי מושג למה זה הופיע בפליקר כשחיפשתי "Built to spill" (CC)
השבוע העברתי את ההרצאה הראשונה שלי. זה קרה בפסטיבל אייקון למד"ב ופנטזיה, שם הרציתי על תרגום סדרות של ג'וס ווידון, וזו הייתה אחת החוויות הכי מהנות שהיו לי בזמן האחרון. פחדתי נורא, לא היה לי מושג אם אצליח להעביר הרצאה נורמלית, שלא לומר מעניינת, ודאגתי שאלחץ ולא אצליח להוציא מילה. העובדה שגמרתי להכין את ההרצאה רבע שעה לפני שהעברתי אותה לא נסכה בי עוד ביטחון. אבל בסוף הלך מצוין, והתגובות היו נפלאות. מעכשיו אני מוכן להרצות בכל מקום אליו יזמינו אותי. את הערב הנפלא הזה גמרתי בהופעה של עמיר לב באוזןבר. בדרך כלל אין הזמנת כרטיסים מוקדמת באוזןבר ולכן פשוט קיוויתי להגיע בזמן ולקוות לקנות כרטיס. הגעתי והתור נמשך עד חנות הקומיקס. למרבה המזל הצלחנו להיכנס, רק כדי לגלות שאנחנו עומדים מאחורי חומה גבוהה של אנשים, ולפניהם שורות של כיסאות. בחוצפה לא אופיינית החלטנו, שותפתי לערב ואני, להידחף ולהתיישב על הרצפה במעבר בין הכיסאות. שניר, בחור בעל לב טוב ורחב שלא הכרתי קודם, וזכר את פניי מערב העונג שבת לייב, קרא לנו להצטרף אליו לשני כיסאות פנויים ב… שורה הראשונה באמצע. לא האמנו למזלנו הטוב. זה קרה עוד בהופעת החימום (של מי? הזמרת מעולם לא הציגה את עצמה), ואת כל ההופעה עצמה העברנו במרחק יריקה קלה מפניו של עמיר לב. לב, מצידו, הגיע רק עם אקוסטית אבל נתן את כל הלב העצום שלו. הסט ליסט היה מצוין (אם כי "שמוליק" בלט בהיעדרו), ושילב פנינים נשכחות ולהיטים-יחסיים (אחרי הכל, עמיר לב הוא לא זמר מצעדים). יובל טובי, נגן סאז, הוסיף גוון יפה ולקראת הסוף השניים נכנסו למרתון סולואים אדירים בכל שיר, והוכיחו שוב את מה שאני טוען כבר שנים: עמיר לב הוא גיטריסט מעולה. כמו בטקסטים ובשירה שלו, גם בסולואים הוא חכם וחסכן: לא מתפרע וגולש על כל צוואר הגיטרה, אלא מתבטא בחסכנות ובדייקנות ומצייר עולם שלם מלא משמעויות וגוונים בעזרת מינימום מילים או תווים. הוא יודע מתי להכות שוב ושוב באותו תו כדי לבנות אפקט מצטבר ומצמרר, ומתי לשנות בשלושה תווים את הלחן ברגע הנכון. הוא לא משוויץ, אבל הוא מרגש בטירוף. ו"אל תדאגי" היה אחד משיאי הערב, ולכן אני מחזיר את הפינה הלא-סדירה, פינת השיר הכתוב:
אל תדאגי / עמיר לב
לפעמים אני מאושר
נשארנו צמאים
ואין לך מאהב
ואנחנו עוד מתנשקים
ארוחות כבדות הורסות אותי
אין לי כוח לסמים
כורסא נוחה זה התחלה של סוף
הכי חשוב זה הילדים
אל תדאגי אני סתם יושב
את יודעת כמה אני אוהב
נשבע שום דבר רע
את יודעת העצב בא ועוזב
עכשיו הוא בא
שניות מפרידות בין שמחה וצער
כדורים וכתובות זעה קרה
אולי הפסקתי להקשיב
אולי עשיתי משהו רע
אל תדאגי אני סתם יושב
את יודעת כמה אני אוהב
נשבע שום דבר רע
את יודעת העצב בא ועוזב
עכשיו הוא בא
(CC)
בשבוע הבא, כמובן, לא יהיה עונג שבת. אבל אולי יהיו עדכונים מאינדינגב! עד אז, שתהיה שבת שבוגי!
Martha שיר נפלא.
נתראה באינדינגב..
גם אני כמוך לא מבין את הרשימה המוזרה של פיצ'פורק (הם פשוט מנסים לשמור על אפיל מסוים).
איפה האלבום של בת' גיבונס ורסטין מן, איפה it still moves של my morning jacket
calexico ?
הוזה אותך מולי של אייל גולן ???
עוד קצת ניים דרופינג- איפה דת' קאב ברשימה הזאת לעזאזל ??
אבל גיאחה, מה אתה מתפלא לגבי פיצ'פורק? קודם כל הרשימות האלה מטבען סובייקטיביות.
שנית, זה אתר של היפסטרים והטרנד של אליוט סמית הוא בגדר has been בשלב הזה, אז כן, מקום 190, מה רע.
תזמין את הקוראים שלך לעשות רשימת עשיריה ולכתוב כאן, סכם את זה, ותקבל תמונה טיפה יותר טובה.
ובכל זאת, לזכותם ייאמר שאלבומים כמו all hour cymbals של yeasayers
roots & Crowns – Califone
primal scream – xtrimntr
Caribou – Up in flames
הם תקווה לאתר הזה.
למרות, ש- 1. לא שמו אף אלבום של בילט טו ספיל, שהוציאה אלבום מדהים כמו Carry The Zero
ולמרות ש
2. הם שוב, בחרו ברדיוהד לאלבום העשור. בחייאת רבאק. לא יכולתם למצא אלבום עשור פחות קונצנזוסיאלי? כאילו, אלבום מעולה וכו' וכו' וכו' – אבל אלבום העשור??
ועוד מגמה מעניינת,
זוכרים שפעם לפני כמה שנים, לא יכולת להמלט מפריק פולק?
אז הנה, רשימה מלאה בהכל חוץ מפריק פולק\אסיק פולק\חרטא פולק, רק שהיבבנית הזו ג'ואנה ניוסום שם, אבל לה מותר, היא עשתה אלבום עם וון דייק פארקס.
האלבום של built to spill שכדאי לשמוע ראשון הוא לדעתי perfect from now on
אחרי זה אפשר להמשיך לקודם שלהם, you in reverse. האזנה נעימה! באמת להקה שלא כדאי לפספס (עליתי עליה די מזמן בעקבות פוסט בשרת העיוור)
אני שוב אגיד לך שההרצאה שלך הייתה מופלאה. לא יודע לתת הרצאות עלק…
חבל רק שלעולם לא נשמע הרצאות שלך שוב, היה מאד נעים להכיר אותך, באמת 😉
לאאאאאאאא!
ועכשיו ברצינות.
אייטם 35 העלה לאור הזרקורים תחביב ישן שלי והוא "הנדסת הופעות". זה כמו שבארה"ב יש להם את "Fantasy baseball" בו כמה חברים יושבים במרתף של מישהו ומנהלים ליגת בייסבול דמיונית. ככה זה גם ב"הנדסת הופעות". שם, לוקיישן, חימום. למקצוענים יש גם סעיף רביעי של סט-ליסט.
אני בכל אופן חושב שהיציאה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה בתחום הזה הוא הופעה של ביסטי בויז בהאנגר 11 עם חימום של כהן@מושון. או הופעה של פרל ג'אם בנמל אילת עם חימום של the roots.
גיאחה, מה לך יש להציע להנדסת הופעות?
הוריי!!
ואני חשבתי שאני לבד בעולם באהבתי לשלמה ארצי המוקדם 🙂
כמה זמן שלא הגבתי, בטח בגלל שנת הלימודים העמוסה.. אבל למרות שיש "רק" 42 אייטמים, כמות הטאבים הפתוחה שלי ממש לא פרופורציונאלית הפעם! אני מרוצה 🙂
לגבי האקס ליבריס, במקרה בן זוגה של אמי, הוא אחד מאמני האקס ליבריס הפעילים בעולם, אין לו בלוג יפה והכל, אבל יש לו חנות באיביי: http://myworld.ebay.com/exlibris_man/ , שהוא מוכר בה אקס ליבריסים קיימים (בעיקר לאספנים) והוא גם מציע ייצור של אקס ליבריס (במחירים סבירים).
באמת שלא חשבתי שאי פעם הידע הזה שלי, יהיה יעיל למשהו P: .
בקשר לשיר הפתיחה: אני מתאהב בכל השירים של הסמית'ס רק אחרי שמישהו אחר מבצע אותם. אבל זה בעיקר בגלל שאני באמת לא סובל את הביצועים של הסמית'ס (חילול הקודש, אני יודע. אמרו לי את זה בעבר).
אני לא יודע אם זה אני או אתה (בד"כ אומרים את זה כשנפרדים),
אבל אחלה עונג נפלא !
אהבתי מאד גם שהוא מושקע לא רק במוזיקה חדשה, אלא גם בקלאסיקות ולא רק.
לגבי שיר הפתיחה, יש לי את העונג לאמר שקניתי אותו ביום שהוא יצא (או למחרת), והשיר הזה למרות שהוא מצויין, הוא לא הכי משובח בו.
לגבי טום וייטס, בשבילי ההתחלה היא סוורדפישטרומסבונז, וכל מה שקודם לכך הוא תקופת הפרה-סוורדפישטרומסבונז, שאני מכיר ואני מאד אוהב את השיר שהבאת וגם אחרים
לגבי שלמה ארצי. אני חושב שחצות הוא אלבום לא פחות טוב מדרכים והם צמודים יחד כמו ריבולבר וראבר סול. שלמה ארצי הוא קצת כמו ברוס ספרינגסטין, וזה ההשוואה הכי מתבקשת. התחלה כנה ורעבה, עם שירים נפלאים, הצלחה מוצדקת ולאחריה הופעות גדולות שמטבע הדברים אינן יכולות לשחזר אינטימיות של צוותא, בעצם גם צוותא זה מקום די גדול.
חיכיתי הרבה זמן לאלבום חדש לדוד פרץ . תמסור לו שהוא יכול לתת לנו אחד כל שנתיים. יש לי הרגשה שהוא מעיין נובע והוא סתם מתעכב ביציאה.
38 – לקטע קוראים The Song
(לא The Singer)
והוא תוספת בדיוידי של סרט התעודה The Road To God Knows There
קצת מאכזב אותי לראות שעל חלק גדול מהאלבומים ברשימה של פיצ'פורק לא שמעתי בחיים, שלא לדבר על באמת לשמוע את המוזיקה. לפחות יש לי עכשיו רשימה נרחבת של אלבומים שכדאי לשמוע, כי אני מרגיש די תקוע בזמן האחרון מבחינת מוזיקה חדשה.
ועוד 2 שירים של למעלה מ-10 דקות שאני לא יכול בלעדיהם:
Again של Archive
The Frame של Oceansize- השיר הכי טוב באלבום העשור שלי, והשיר הראשון שיכנס לרשימת השירים האהובים עלי ביותר מכל הזמנים אם אי פעם אעשה כזו
ואגב, אני לא מת על הטעם של פיצ'פורק, אבל אני מאמין שמתוך רשימה של 200 אלבומים (מינוס כמה שאני מכיר וכמה מסגנונות שלא מעניינים אותי) אפשר למצוא מספיק דברים טובים.
בקשר לbuilt to spill, אני הייתי מתחיל עם You in Reverse רק בגלל השיר הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=pBnaV_jRqlo
ואיך אפשר לתת רשימה של שירים בני למעלה מעשר דקות בלי three days של janes addiction? השיר הזה ראוי להכנס לרשימה גם אם היה בן תשע דקות…
בוז'רסקי – אני לא בטוח שהבנתי את השורה השנייה בתגובה שלך…
עידו – זה קל מאוד. סיגור רוס במצדה, בזריחה. זהו. טוב, אולי גם Low בבארבי עם חימום של שני קדר. היי, רגע… בעצם זה כבר קרה.
אייל – מסכים עם האנלוגיה של ארצי-ספרינגסטין. אני חושב שארצי יקבל את זה כמחמאה ולא יבין את הביקורת שבכך 🙂
אבל אם אנחנו עדיין רוצים אמן רעב עם נקודת מבט מרתקת על העולם סביבו, כנות והערצה לספרינגסטין – תמיד יש לנו את עמיר לב, שלעולם (אני מקווה) לא יגיע לקיסריה, בית הקברות של העדינות והניואנסים.
גרסאות המארוול לדיסני משעשעות, אבל מי שרוצה מטריד מוזמן לראות את סקיצות הקונצפט של מה שנקרא כרגעEpic Mickey
כמו תמיד, יופי של עונג.
באתר של מרתה סטיוארט אפשר למצוא כמה אקס ליבריסים נאים להדפסה על נייר מדבקות – אבל כמובן שחותמת אישית זה הרבה יותר שווה! http://images.marthastewart.com/images/content/web/pdfs/pdf2/msl_oct02_bookplates.pdf
והשיר החדש של דויד פרץ מקסים, אני מחכה לאלבום החדש..
וואי, הרגת אותי עם הפוט על דרכים.
למה? כי כבר כמה שבועות ש "חצות" לא מפסיק להתנגן לי, וחשבתי לעצמי שאם היה לי בלוג הייתי כותבת על זה פוסט.
על תחושת הפליאה של – שכחתי כמה הוא היה טוב פעם,
על הניחוח של המבוכה – כן, כן, שלמה ארצי
על זה ש – וואלה, כל שיר פה יותר טוב מהשני (יום אחד, מהן המילים, במטוס סילון, לא עוזב את העיר, בואי ונתיר)
תודה 🙂
עמיר לב מעולה, במיוחד השיר הזה ששמת כאן. את עומרי לוי ושני קידר גם כן אהבתי מאד.
תודה.
היתה לי תגובה ארוכה ומפורטת אך הטכנולוגיה כשלה מלשלוח אותה. אומר רק שעונגתי, אז תודה גיאחה!
הודעת הרגעה. נדב וגיא, אתם לא היחידים אפילו לא קרוב לזה. אין כמעט אדם בגיל המתאים שלא חושב שדרכים הוא תקליט מושלם (אפשר לקרוא בתגובות של בועז כהן).
זה שארצי הפך לאידיוט גמור כבר לפני די הרבה שנים לא הופך את התקליט הזה למשהו אחר.
אני חושבת שכל מי ששמע את דרכים לראשונה מתישהו בתחילת שנות השמונים לא יכול שלא לחוש את הצביטה ההיא בלב. בשבילי זה הלילות הארוכים בכרמליה במיטה שלה. בקושי נושמות מרוב התרגשות של ילדות בנות 15 והנה הבוקר מגיע ואני צריכה לברוח חזרה בטרמפים לתלאביב, לפני שאמא שלה תגלה.
בהתחשב בעובדה שגם לפתן לא הבין אותי, זה בסדר 🙂 נראה שבינתיים הוא חנן אותך.
אחד הבתים האלמותיים בשירה העברית המתחדשת לדורותיה בכלל
"ארוחות כבדות הורסות אותי
אין לי כוח לסמים
כורסא נוחה זה התחלה של סוף
הכי חשוב זה הילדים"
הגיע הזמן לשלמה ארצי ריווייוול בקהילת האינדי הישראלי
הוא בטח מודל חיקוי יותר טוב מג'ניס ג'ופלין
הרי ברור שברגע שהוא ימות יהיה את אותו סיפור כמו עם מייקל ג'קסון
פתאום כולם יגלו כמה שהוא היה מעולה
אז חברים אפשר להפסיק להתבייש ולהודות בזה כבר עכשיו
המיקסטייפ שלי לאינדינגב:
The Ronettes – Be My Baby
The Magnetic Fields- The Nun's Litany
Cub – Summer Samba
Yo La Tengo – My Little Corner of the World
לא נראה לי שאי פעם באמת הגבתי פה (כאלה להגרלות זה לא נחשב), אבל שני דברים שכתבת גרמו לי להיות חייב להגיב:
1. סאני דיי ריל אסטייט הם להקה נהדרת. כאילו ממש. אמנם אני מכיר רק אלבום אחד שלהם (The Rising Tide) אבל יש לו מקום מכובד בלבי (וזכור לי איזשהו אירוע, שלא מצליח להתחבר לי בקונטקס ספציפי בו אני הולך על גשר שמוביל לפארק הירקון ושומע בלופים את The Ocean). אני זוכר שניסיתי להכריח את אחותי לשמוע אותם כשהיא היתה בקטע של אימו וכאלה והיא סיכמה שהם חמודים וזהו, והרגשתי שמשו בי נשבר (כמו שתמיד מרגישים בסיטואציות כאלה)
2. השני הוא מרת'ה של טום וויטס שהוא אחד השירים האהובים עלי בשנה האחרונה. כשהתחלתי לשמוע טום וויטס הייתי מסוגל לשמוע רק את תקופת האוונגארד שלו ולא התייחסתי לקלוזינג טיים כל כך ברצינות. בשנה האחרונה יצא לי לשמוע גירסה שלי הייזלווד עשה למרת'ה, ולמרות שהיא הרבה פחות טובה מהמקור באופן אובייקטיבי, היא ריגשה אותי עד שהרגשתי שאני חייב לתת עוד צ'אנס לקלוזינג טיים. מאז אני יודע שאצל טום וויטס יש את קלוזינג טיים שזה משהו בלוול משל עצמו ואז את שאר האלבומים של טום וויטס, מצוינים יותר או פחות.
ובקשר לשלמה ארצי, אני אישית הכי אוהב את ירח.
you in reverse הוא אלבום מעולה של built to spill. דאג מארטש לא מקבל את הכבוד המגיע לו, לטעמי.
אני במיוחד אוהב את wherever you go.
הבוטלג של רונה קינן גווע בווינט. יש מקור נוסף אחר?