"שמירה על קשר עם כל הדברים שעוזרים לנו להרגיש חיים – מוזיקה, ספרים, סרטים, אפילו התיאטרון אם, מסיבה מסתורית כלשהי, הוא מדבר אליכם – הופכת לקרב, קרב שרבים מאתנו מפסידים בו כשאנחנו מתבגרים; אני לא חושב שמספיק מבקרי תרבות, אנשים שכותבים על הדברים האלה למחייתם, מבינים את זה כראוי" – ניק הורנבי, בטור מרתק בגרדיאן על הריגוש החדש שבמציאת מוזיקה בבלוגים של מפ3

גרפיטי במנצ'סטר. (תצלום: פיט בויד, CC-by-nc-sa)
1. מסכמים את תשס"ט, מסכמים את 2009, מסכמים את העשור – רשימות, רשימות, רשימות! בכל מקום – רשימות. אפילו באתר רשימות. [ומי אני שאקטר בכלל? גם פה הולכת להתנוסס רשימה ב-31 בדצמבר, של אלבומי 2009 שאתם תבחרו (יש עוד זמן, אבל תתחילו לחשוב) ובכלל – כל עונג שבועי הוא רשימה]. ובכל זאת – נדמה שלאן שלא נביט באינטרנט ניתקל בעוד רשימה, הנה פרנק שולח לי את Listography, אתר לניהול רשימות על כל דבר שבעולם (אני משתמש בפנקס!) ועוד רגע מגיעים ראש השנה ויום כיפור ואז גם ההוא שם למעלה יערוך לו רשימות. כל זה מחזיר אותי לשיר קטן אחד שהוא ממש גדול, "My year in lists" של Los Campesinos הוולשיים, מתוך אחד משני אלבומים לא פחות ממצוינים שהוציאו בשנה שעברה. רגע לפני שעורכים כאן עוד רשימה לשנה החדשה, זה בדיוק הזמן להשלים חוסרים מ-2008. לוס קומפסינוס היא המלצה חמה במיוחד. [מפ3]



2. אחרי שקימייה דוסון התארחה בארצנו הקטנטונת לפני כמה שנים, מגיע גם שותפה למולדי פיצ'ז, אדם גרין! היהודי הטוב מברוקלין יגיע להופעה אחת ב-12 באוקטובר, בבארבי תל אביב. היאח הידד! איזה מבול כייפי של הופעות קטנות אך איכותיות. זה יעלה לנו 169 ש"ח (ואם תקנו גם כרטיס ל-Mum המדהימים, שמופיעים באותו מקום ב-2 באוקטובר, הצמד יעלה לכם 319 ש"ח, שזה… לא הבדל כזה גדול). [זהו]
3. אני תוהה לעצמי איך קרה שהופעות חו"ל קטנות עד בינוניות מגיעות כמעט אך ורק לבארבי או לזאפה. פעם, לפני לא הרבה מאוד שנים, הופעות אינדי מחו"ל היו מגיעות גם לפטיפון ז"ל, לסינרמה, למועדון התיאטרון, לבית מיומנה, לצוללת הצהובה בירושלים, לסיטי הול בחיפה. הבלאק ליפס עשו טוּר קטן בארץ. עכשיו המצב הרווח הוא שכל קבוצת פרומוטרים עובדת קבוע עם מועדון מסוים וזהו זה. מדובר בקשרים עסקיים וחבריים שלא מקומי לנבור בהם, אבל אשמח, ואני בטוח שרבים אחרים ישמחו גם כן, אם יהיה קצת גיוון. אחרי הכל, לא כל אמן מתאים להופעה בבארבי ולא כל להקה להופעה בזאפה. [מחשבה]
4. האתר החדש של אינדינגב 2009 באוויר! עדיין אי אפשר לקנות כרטיסים (קנו מראש!!!) או לגלות מי יופיע – כל זה יקרה ממש בקרוב – אבל אפשר להתחיל לשוטט ולקרוא, להציע את "שיר הפסטיבל" והכי חשוב – להתנדב! להקים דוכן, לעזור בהקמה, להציג יצירות שלכם אם אתם אמנים, כל דבר! אחד הדברים שאני אוהב כל כך באינדינגב הוא שזה לא רק אירוע מוזיקה, זה קודם כל אירוע קהילתי. [עברית]
5. נדב לזר פתח עמוד שאתם באמת חייבים לבקמרק – המדריך לפסטיבלי האינדי בחודש הקרוב. כל מה שצריך לדעת על חוצמזה, אינדינגב, הלם כרך ואפילו פסטיבל ערד. נדב גם מעדכן שם בכל התפתחות, עדכון או מידע חדש. אם אתם מתכננים להגיע לאחד או יותר מהאירועים הנפלאים האלה, גזרו ושמרו (אם כי לא פיזית, כמובן). [עברית]



6. עדכוני אוקרביל ריבר: חברי הלהקה מאחלים לנו שנה טובה, ובפרויקט הקאברים הישראליים שיזמו מונוקרייב יש כבר לא מעט ביצועים, כולל ביצוע אחד מפתיע ונהדר של הקארסיטרס עם אורח מסתורי ל-"Lost coastlines" "Our life is not a movie or maybe" (טעות שלי). וגם סקופון קטן – אם מסיבה שנשגבת מבינתי החלטתם לא ללכת להופעה הנפלאה הזו ביום שלישי, 88FM יעבירו אותה בשידור חי! זה מגניב פעמיים, אם לא שלוש: ראשית כי 88FM אף פעם לא מעבירים הופעות בשידור חי (למיטב ידיעתי) וזו יוזמה ברוכה; שנית כי היי! אנחנו מקבלים את אוקרביל ריבר ברדיו! ושלישית כי מיכל דוקרסקי המעולה תעביר את השידור. מי מקליט? [טיוב]
7. האלבום החדש של יו לה טנגו, עם השם המעולה Popular songs, ניתן להאזנה מלאה ודשנה ב-NPR. תתפרעו! [סטרימינג]


כל כך חמודים, כל כך יפים, כל כך מוויילס! Los Campesinos

8. תראו מה זה! רק נזכרתי ב-Los campesinos המשמחים והפוריים, והנה שיר חדש לגמרי שלהם! "The sea is a good place to think of the future". בסטריאוגאם יש גם הורדה. דווקא לא משיריהם הבלתי-נשכחים, אבל עדיין טוב יותר מרוב הדברים. [וימאו; מפ3]
9. ובמדור החדשה המוזיקלית הכי מוזרה שגרמה לי השבוע לפעור פי בפליאה (כן, זו קטגוריה קטנה מאוד): ברק הכה בבסיסט של Sunset Rubdown. [אנגלית, תמונה, גללו מעט מטה]
10. הלייבל הנפלא Drag City (שאחראי לא רק לג'ואנה ניוסם, בוני פרינס בילי וסילבר ג'וז, אלא גם למונוטוניקס) השיק מחדש את האתר שלו, שסוף סוף מתנהג כמו אתר נורמלי (הגיע הזמן!). לרגל המאורע הם העלו (בפינה הימנית למעלה) הודעה קצרה ומשעשעת מביל קלהאן ("סמוג"). אז אם אתם גנבתם את מה שנגנב, תהיו בני אדם – תחזירו לו את השלל (ובדרך, אם אתם כבר שם, פנקו את עצמכם באיזה ויניל של שתמיד רציתם!)! [אנגלית]
11. אסף אבידן, שבדיוק הוציא את האלבום השלישי והמעוצב להפליא שלו (דעה מוזיקלית תגיע בהמשך), מסכם בוויינט את סיבוב ההופעות הכביר שלו באירופה. כיף לקרוא חוויות בגוף ראשון מסיבוב הופעות מרגש שכזה. [עברית]
12. ציפורים על חוטי חשמל יכולות להיראות ממש כמו תווים במחברת תווים, נכון? יארבס אגנלי, למרבה הצער זה שם אמיתי, ראה תמונה של ציפורים על חוטי חשמל בעיתון, והחליט לבדוק מה קורה אם מתרגמים אותן לתווים, ובעצם מנגנים את הציפורים. איזו מחשבה יפה. התוצאה מקסימה לא פחות. [וימאו]
13. נמרוד מטאפאס וטאפאס מתחיל לסכם בצורה סובייקטיבית, שזו הצורה הכי טובה, את העשור המוזיקלי שלנו ופותח באלבום שגם אני מסכים עליו לחלוטין שמדובר באלבום מופת – The sophtware slump של גראנדדי. אבל לאו דווקא מה שכותב נמרוד על האלבום גרם לי לסמן את הטור הזה כמאמר השבוע, אלא שתי הפסקאות הראשונות בהן הוא מהרהר על מקומו של אלבום מופת בעשור הנוכחי, אל מול העשור הקודם. "חובבי המוזיקה האמיתיים – נברני הבלוגים וחפרני הסולסיק – יודעים שבכל שנה יוצאות עוד כמה קלאסיקות קטנות כאלו, גם אם לעולם לא יצליחו להגיע ביניהם להסכמה על זהותם. אבל עבור הקהל הרחב – זה שזוכר בחיבה את מפגש הפיסגה בין איכות לפופולריות של אמצע שנות התשעים – העולם הזה לא קיים כלל". [עברית]
14. גם בבלוג Culture Bully התחילו לסכם את אלבומי העשור הטובים ביותר (באמת כדאי שאכין לזה אייקון מיוחד), ונוגעים שם באלבום מעולה שבדיוק השבוע שבתי אליו אחרי חודשים או אולי אפילו שנה-שנתיים. Saul Williams של סול ויליאמס מ-2004, אלבום ראפ עם נשמה של פאנק. אפילו התפרצתי לכמה מילים על האלבום הזה בביקורת של המתרגם הזועם בשרת העיוור. ראו את פינת השיר הכתוב של השבוע, בסיום. [אנגלית]


הביטלס בהופעה, מבט מלמעלה

15. השבוע – ב-9.9.09 – יצא המארז העצום של כל אלבומי הביטלס במאסטר חדש ומשופר. בכל מקום השתפכו והשוו, האזינו וקיטרו, אבל רק שתי כתבות באמת באמת שוות את הזמן שלכם: הטור המבריק של צ'אק קלוסטרמן על המארז, והכתבה בה בן שלו מאזין למארז עם שני אנשים יקרים במיוחד, דויד פרץ ונדב לזר, שחולקים את מסקנותיהם, דויד כאיש סאונד ונדב כפריק של הביטלס. אני, בכל מקרה, מתכוון לקנות רק את הגירסה המשופרת של אבי רואד, ולהיות שמח בחלקי. [אנגלית; עברית]
16. [תודה לגילה] סיבות לעבור לגור בספרד: מדברים שם ספרדית, יופי של מזג אוויר, יופי של אוכל, יופי של תרבות. סיבות לא לעבור לספרד: יש שם פסטיבל קפיצה מעל תינוקות. טוב, גם מלחמות השוורים זו לא בדיוק מסורת הומנית במיוחד אבל – קפיצה מעל תינוקות!!! זה אמיתי! ישמרני חזוס. מדי שנה נפגשים ליד העיר בורגוס הורים נוראיים ואסירים פוטנציאליים. ההורים מניחים את ילדיהם על הרצפה, והמשוגעים האחרים מזנקים מעליהם בתלבושת צהובה-אדומה שמסמלת את השטן. האמונה הרווחת היא שאם קפצו מעליך, לא יפגע בך כל רוע או נזק בעתיד. האמונה הרציונלית היא שהנזק הפסיכולוגי שייגרם לך מהורים שמרשים לאנשים מבוגרים לקפוץ מעליך – הוא הרבה יותר גרוע. [אנגלית]
17. [תודה לרוזה הגולשת] האם נמצאה הכפילה הישראלית של אמנדה פאלמר? [עברית]
18. כפי שכתבו הרבה לפני, תאהבו או תשנאו את בוב דילן, הוא קו שבר רציני בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית. לפניו, לזמר היה צריך להיות קול יפה. אחריו, לזמר היה צריך להיות קול שתאמין לו. המגזין Paste בוחר את 10 הקולות הרעים הכי טובים באינדי – זמרים שהקול שלהם לא "יפה" או "נקי" או "נכון", אבל לעזאזל, איך שהוא חודר לבטן. [אנגלית, פלוס פלייליסט להאזנה!]
19. בשבוע שעבר הם בחרו גם את 10 הקולות הכי טובים באינדי. מי חסר שם לדעתכם? [אנגלית + פלייליסט]
20. [תודה ליותם] מי שהיה בהופעה של פיית' נו מור בגני התערוכה לא ישכח במהרה את הרגע בו נתן פאטון לקהל לסיים את "Midlife crisis" האדיר. מי שלא יהיה, יצפה בווידאו הזה ויתייפח. [טיוב חד]
21. פרסומת רחוב מבריקה ל-True Blood. [אנגלית]


מי…?

22. והזוכה בפרס המרקורי היוקרתי השנה היא… רגע, מי זאת בכלל Speech DeBelle? כן, רוב האנשים בבריטניה (או בשאר העולם) לא ממש הכירו שירים של ספיץ' דבל לפני שזכתה במרקורי על חשבונם של קסביאן, גלאסווגאס, לה רו, דה הורורוז, פרנדלי פיירז ועוד. לי היא נשמעת כמו גירסה יותר גרובית אבל עם פחות אופי של לילי אלן, קייט נאש וחברותיהן, או פשוט כאמנית נו-סול חביבה מסוף הניינטיז ותו לא. בחירה משונה לכל הדעות. בינתיים יש מי שמקטר על המרקורי בלי קשר לזוכים – מסתבר שלהיכנס כמועמד ולהגיע לטקס הענקת הפרס זה עסק יקר לאללה (גללו מטה עד "Prize idiots". ג'יז, איזה פורמט רע לבלוג! ממש כמו העונג שבת!). [אנגלית]
23. [תודה ל-Nakamir] שהשאיר בשבוע שעבר את התגובה הזו בעונג: "אני כבר מחכה לפנות זמן לראות את הסרט של fact. בכל מקרה, מכיוון שהתמונה הראשונה שם היא פריז של גרונדיק וסלבה, רציתי להזכיר שהם משחררים להורדה חופשית המון הופעות חיות וחומר ישן בחודשים האחרונים. יש שם כמה דברים שממש אהבתי, ב- releases". מומלץ בחום לחובבי האלקטרוניקה האבסטרקטית. [אנגלית]
24. התיון הזה כל כך מקסים, שאני חושב שאתחיל לשתות תה ירוק. [אנגלית]
25. שון לנון, הבן של, הצטלם למגזין Purple ושיחזר עם החברה שלו את התמונה האייקונית של אבא ג'ון עם יוקו אונו. מעריצי הביטלס, שחלקם כידוע אנשים מעט מעורערים בנפשם, שלחו לו בתגובה דואר נאצה לרוב. בראיון קצר הוא מתגונן. אני אומר לכם, אל תיוולדו לעולם לג'ון לנון. החיים יהיו קשים. [אנגלית]
26. בתור חובב כריכים לא יכולתי להתעלם מהאתר הנפלא Insanewiches, שמציג כריכימשוגעים לגמרי, ובראשם כריך הקובייה ההונגרית המדהים הזה. [אנגלית, רעב]
27. בניו יורק טיימז מראיינים וכותבים על אחד הפרויקטים הכי מעניינים של השנה: העיבוד הקולנועי של ספייק ג'ונז ל"ארץ יצורי הפרא". בטיימז מתייחסים לתלאות שעבר הספר בדרך לסרט דרך סיפורו של ג'ונז, אמן מרתק ונערץ בעיניי. זו כתבת מגזין של NYT, כך שראוי לצפות לכתבה מעמיקה וארוכה, מהסוג שכיף לשקוע בה בשבת על הספה. [אנגלית]


האיש נשרף, 2009 (תצלום: Mr. nightshade, CC-by-nc-nd)

28. [תודה לרוזה הגולשת] יום אחד אהיה בפסטיבל ברנינג מן [ויקי], אבל עד אז, נותר לי בעיקר להביט בהתפעלות בתמונות מהפסטיבל האחרון, שנערך ממש לאחרונה בנבאדה. ממתק לעיניים. [פליקר]
29. תתחדשו, ילדים! זה ספר הצביעה הגדול של האינדי רוק! צבעו את הציפורים בזקן של דבנדרה, את הקהל בהופעה של היה-יה-יה'ז ואפילו את השיער של חברי רילו קיילי! בעצם, מי יש ברילו קיילי חוץ מג'ני לואיס? אף אחד לא יודע. תמונות ועוד תמונות, בפרויקט הציפור הצהובה שאחראי לספר הזה (ואמור להעביר את הכנסותיו קודש ל… פרויקט הציפור הצהובה), ובאמאזון. [אנגלית, אבל בלי צבעים]
30. בפסטיבל סרטי ההיפ-הופ בשיקגו, שזה מגניב לכשעצמו, מוקרן סרט הפתיחה "Founding fathers", שמערער את הנרטיב המוסכם על מייסדי ההיפ-הופ וטוען שגראנדמאסטר פלאוורז היה בין המייסדים ונשכח בין דפי ההיסטוריה. [אנגלית, טיוב]
31. לפעמים אני מפתיע מוזיקלית גם את עצמי, ובלי קשר לשום דבר שאני אוהב לשמוע בדרך כלל, נדלקתי בשנתיים האחרונות על אלבום של Om, להקה שעושה מה שמכונה בדרך כלל Stoner Metal אבל הוא קרוב יותר בעיניי ל-Drone, כלומר רוק מאוד מאוד איטי ומאוד מאוד נמוך ומונוטוני. קטלגו את זה איך שלא תרצו, זה היפנוטי ומדיטטיבי ומעביר בעיניי רגשות מורכבים הרבה יותר ממטאל אגרסיבי מן השוורה. השבוע התבשרתי שיש להם אלבום חדש בדרך, God is good (בהפקת סטיב אלביני!), ואפשר כבר לשמוע שיר אחד מתוכו, "Cremation ghat II". [מפ3]
32. [תודה לאביב] חושבים לחיות חיים ירוקים יותר? אולי תנסו לבנות בית אמיתי מלגו, כמו הזוג הזה. [אנגלית]
33. [תודה לברך] Your scene sucks לוכד את כל הסטריאוטיפים (הדי-נכונים) של חברים בסצינות המוזיקליות השונות: מישו-אינדי ועד חובב סקרימקור נלהב מדי – כך תזהו אותו וכך לא תהיו כמוהו. [אנגלית]
34. בשבוע שעבר קיטרתי שסופיאן סטיבנס משחרר אלבום של עיבודים חדשים לקטעים אינסטרומנטליים מהעבר במקום לתת לנו כבר אלבום אמיתי חדש (נו כבר!), והנה התקרבנו פסע אחד בדרך לשם. The BQE, יצירה מוזיקלית שכתב סטיבנס לגשר ברוקלין-קווינס (לבחור יש פטיש גיאוגרפי, מה לעשות), יוצאת על דיסק ויש כבר קליפ לקטע אחד מתוכה, "Interlude I". קדימה סופיאן, אתה כבר ממש קרוב. [וימאו]
35. The Long Count היא יצירה מוזיקלית ומיצג אמנותי על תחילתו של הזמן, שכוללת תזמורת בת 12 נגנים. פיהוק? חכו רגע. משתתפים בה גם קים וקלי דיל מהברידרז, שרה וורדן מ-My brightest diamond, חברים מ-The National ועוד. טריילר ופרטים נוספים אצל הת'ר בראון. [אנגלית, וידאו]



36. חושבים להקים לייבל עצמאי, מנהלים את עצמכם כמוזיקאים או עובדים כבר בלייבל ורוצים לשפר אותו? הנה מתנה לחג: 20 ספרים אלקטרוניים חינמיים שילמדו אתכם להבין זכויות יוצרים, לקדם את המוזיקה שלכם בעולם הניו מדיה החדש, לקבוע הופעות, לשווק וליחצ"ן את עצמכם באינטרנט. המוני טיפים מאנשים מנוסים שמבינים עניין, כולל את לורנס לסיג (מייסד Creative Commons), סת' גודין, אנדרו דאבר ואחרים. [אנגלית]
37. גם עידו שחם השתתף בכנס המוזיקה של הייניקן, ואת רשמיו אפשר לקרוא בבלוג התמיד-מומלץ שלו. [עברית]


סול ויליאמס. אוקיי 50 סנט, תקשיב לי ותקשיב לי טוב (תצלום: laviddichterman, CC-by-nc-nd)

38. פינת השיר הכתוב של השבוע:
    
    "Telegram to Hip Hop:
    Dear Hip Hop. (stop) This shit has gone too far. (stop) Please see that turntables and mixer are returned to Kool Herc. (stop) The ghettos are dancing off beat. (stop) The master of ceremonies have forgotten that they were once slaves and have neglected the occasion of this ceremony. (stop) Perhaps we should not have encouraged them to use cordless microphones, for they have walked too far from the source and are emitting a lesser frequency. (stop) Please inform all interested parties that cash nor murder have been included to list of elements. (stop) We are discontinuing our current line of braggadocio, in light of the current trend in "realness". (stop) As an alternative, we will be confiscating weed supplies and replacing them with magic mushrooms, in hopes of helping niggas see beyond their reality. (stop)
    Give my regards to Brooklyn."
    סול ויליאמס, "Telegram", טקסט שצריך להיות מכונן בתרבות ההיפ-הופ.
39. תודה לאושר, שנתקלה בקרטון הזה באמצע הרחוב וחייכה לעצמה עם מצלמתה, שלחה וגרמה גם לי לחייך:
    


(תצלום: Charlie Cravero, CC-by-nd)

40. "בחורים לא משתמשים מספיק במילה 'מתרגש'", אמרה לי השבוע עמיתה לעבודה. "אני משתמש", אמרתי, ובימים שלאחר האמירה הזו נזכרתי שלא אמרתי את זה סתם כדי להוציא את עצמי מהכלל. אני בחור רגשן, ככה זה, ואני מוצא את עצמי מתרגש די הרבה. החברה שלי מרגשת אותי כל הזמן, מוזיקה מרגשת אותי רוב הזמן, ועוד מאות דברים קטנים עד גדולים ממלאים את החזה שלי מפעם לפעם בהתרגשות שנשפכת החוצה במילים. לפעמים לינק קטן במייל יכול להביא אותי להתרגשות אקסטטית כמעט, כמו השבוע כשאייל מרדיו פרימיום להמונים שלח לי מייל עם כמה אלבומים חדשים, ואחרי שלושה אלבומים שכבר שכחתי זרק גם איזה לינק שלידו היה כתוב רק "ליסה ג'רמנו". זה הרגע שבו הלב שלי דילג על פעימה מטאפורית, וגיליתי שחם לי. בטירוף. ושהפה שלי קצת פתוח. סגרתי אותו, ורצתי לאתר של Young god records. מ'זתומרת?! לאחת משלוש הזמרות האהובות עליי בתבל יש אלבום חדש ובכלל לא ידעתי שהוא מגיע?! אולי זה סתם לינק, אולי אייל לא מכיר אותה באמת וסתם זרק משהו ישן בטעות? הכותרת ביאנג גאד לא יכולה להיות ברורה יותר: אלבום חדש לליסה ג'רמנו – והלינק לא שיקר: הנה הדיסק פה אצלי! רבע השעה במהלכה ירד הדיסק למחשב היו 15 הדקות הכי מרגשות שלי מול מחשב מאז שדלף Third של פוריסהד. ליסה ג'רמנו ופי-ג'יי הארווי הן שתי האמניות היחידות שטרחתי לאסוף את הדיסקוגרפיה המלאה שלהן, ואמשיך לקנות אלבומים שלהן ברגע שייצאו גם בעוד עשרים שנה, אם רק ימשיכו להקליט. הקסם של ליסה ג'רמנו לא תמיד פועל בהאזנה ראשונה. לפעמים דרושות כמה האזנות, או כמה שירים, או שני אלבומים כדי להבין שבעצם, אין אף זמרת כזו בשום מקום. לא עם הקול הזה, והגישה הזו, והטקסטים האלה והיצירתיות הבלתי פוסקת בעיבודים, והכינור הזה, הקרוע ומלא החסד. עדיין לא עיכלתי לגמרי את Magic Neighbor, האלבום החדש, אבל מייקל ג'ירה, בעל הלייבל יאנג גאד, ניסח את זה היטב: "איכשהו זה עצוב, עגום ומלא תקווה, בבת אחת. זו מוזיקה פרטית ובודדה מאוד. בעיניי זו מוזיקה שובת-לב, ופעמים רבות אני מפסיק את מעשיי ונסחף לתוך העולם של המוזיקה כשאני מאזין לה – הזמן והצרות נעלמים לזמן מה". הגדרה מדויקת. ג'רמנו בונה עולם קטן ושמור ולוחשת לך קרוב קרוב לאוזן שיהיה בסדר, גם כשהיא שרה על דברים קשים או עצובים. "A million times" הוא מאוד אולד-סקולי, כלומר דומה קצת למה שג'רמנו עשתה עד עכשיו. אבל יש כאן שירים שמתרחקים מאוד מהאיזורים הקבועים שלה, וכתמיד – היא שווה האזנה מרוכזת. אם אהבתם, רוצו חפשו את Lullaby for liquid pig מ-2003, ואז את כל השאר. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!