"אנשים לא ידעו איך לאכול את [Paul's Boutique, אלבום של הביסטי בויז מ-1989 שהורכב מ-105 דגימות] כשהוא יצא. הוא היה רדיקלי. אבל היום, אם תנגן אותו לילד ברחוב, הוא אפילו לא ימצמץ. זה יהיה לגמרי טבעי בשבילו. זה לא יעיף לו את הראש כמו שזה העיף לנו את הראש. כי היום זה בכל מקום. כל שיר שיוצא זוכה לרמיקסים על ימין ועל שמאל, ולמאש-אפים, ולגרסת א-קפלה ולקליפים של מעריצים בפייסבוק, ואני לא יודע איפה. כל שיר שני שמושמע ברדיו מתבסס על סימפולים ולופים. ההיפ הופ השתלט על הכל. חוץ מזה, היום אנחנו חיים בעידן שבו כל אחד יכול לעשות רמיקסים בחדר השינה שלו. לערבב כל דבר עם כל דבר. וזה מוטבע עמוק בתרבות. תראה מה הולך ביו טיוב. זה פשוט חלק בלתי נפרד מהאינטרנט: לקחת רעיונות, לחלוק, לשתף, לגזור, להדביק, למקסס. אלה הכוחות היצירתיים שעומדים בבסיסה של התרבות הזאת" – גרג גיליס מ-Girl Talk מתמצת את ההווה

מזל טוב ל-Puts ולנועה (שתיהן בכלל לא נתנו אגרופים!), שעלו בגורל וקיבלו כרטיס בחינם ל-?Why – תתחדשו ובדקו מייל! ותודה גדולה ואמיתית לחיים, שעלה בגורל הרנדומלי אבל החליט לוותר על הכרטיס, כי החודש הוא כבר זכה כאן בכרטיס אחד. זהו רוחב לב.

1. כבר מזמן לא היה לי כל כך קשה לבחור שירי פתיחה וסיום כמו השבוע. ולא כי היה זה שבוע יבש משירים, כזה שצריך להתאמץ ולצאת מהעור כדי למצוא שיר שבועט בבטן, מעלה חיוך על הפנים או מכווץ אותם בבכי. להיפך, השבוע הזה היה מוצף בשירים, האייפוד עבד שעות נוספות והחוגה הקטנה שלו הביאה אור לפינות החשוכות ומוכות קורי העכביש שלו. אלבומים שלא שמעתי שנים, או כאלה שהורדתי ולא שמעתי בכלל, זכו לזרום לאוזניים, וכל השירים היו טובים, מרגשים, משמחים, מרגשים, מרתקים. איך אפשר לבחור? כמעט ולא בחרתי. בסוף בחרתי שניים לפתיחה, שניים לסיום. כשתיקלטתי בסילון, שהתעקש להתקרא באר ולא פאב, היה לי נשק סודי: שיר בן 9 דקות שמורכב משלושה שירים שונים, מחוברים. זו לא נחשבת רמאות, כי ככה השיר הזה הופיע במקור, ובינתיים היו לי 8 ומשהו דקות ללכת לפטפט עם חברים. חוצמזה, מדובר בשיר בארים קלאסי, או בעצם שלושה שירי בארים קלאסיים. "The next messiah" של ג'ני לואיס (בחלק מהשיר גם עם בן זוגה היפיוף ג'ונתן רייס) הוא סאגה שהוקלטה כולה לייב באולפן, טרילוגיה נפלאה של בלוז פאבים אמריקני מהסוג האהוב עליי, רוק של באדווייזר וביליארד (סליחה, Pool), של לילות חמים בטקסס ושל בחורות בג'קט ג'ינס. "מחווה לברברה סטרייסנד ולשטן", כדברי לואיס עצמה. אמריקנה מושלמת? אצל ג'ני לואיס? לא יכול להיות. [מפ3]
2. שיר פתיחה חלופי: השיר הזה נבחר לא בגלל שהוא טוב מכל האחרים אלא בגלל שהוא היה נקודת מפנה בשבוע שלי (למעשה, הוא מעין שיר סיום. אולי כדאי שתקפצו לסוף ותפתחו דווקא עם שיר הסיום, שהוא מעין שיר פתיחה). ביום עבודה אחד ארוך ובלתי נסבל, הוא הגיע ועורר אצלי את החיוך הפנימי, שהפך אחר כך גם לחיצוני. הרבה מאוד אנשים לא סובלים את אנימל קולקטיב, ואני יכול להבין אותם כי הייתי אחד מהם הרבה מאוד זמן. שנים, למען האמת. בכל פעם שגלי ההייפ הגיעו שוב לחופיי הייתי מעקם את פניי, בימים טובים הייתי אומר טוב, נלך שוב להקשיב אולי פספסתי משהו, ואחרי חצי שיר הייתי עוצר. איך אפשר לסבול את הבלגן הזה? את הרפטטיביות המטמטמת? את הקשקוש בלבוש הזה? אבל כמו הרבה מאוד מאכלים, אנשים ואלבומים, לפעמים כשנתקלים בהם דווקא ברגע הנכון, משהו כמו נפתח, וברחבי הראש נשמע צלצולו הנפלא של אסימון נופל. "The purple bottle" הוא לא שיר שהייתי מגדיר "טוב", למעשה הוא מטומטם להפליא, אבל הוא נפלא – הוא קליידוסקופ צבעוני שמסתובב שוב ושוב ושוב על אותו הציר, אבל האפקט שנוצר אחרי כמה וכמה סיבובים הוא חגיגת יומולדת משוגעת בתוך הראש ואי אפשר שלא לרקוד. [מפ3]



3. לאוגנדה, חנות-(מקוונת)-פאב-מרכז התרבות האלטרנטיבית ירושלמי מבורך, יש בלוג חדש. בין השאר אפשר למצוא שם שיר בהופעה של נוודי האוכף. [עברית]
4. אם לא שמתם לב, ואני בקושי שמתי, יואב קוטנר מעלה את האירוחים המוזיקליים מהתכנית שלו, "האיש הקטן מהרדיו" ב-102fm, לעמוד הפודקאסטים שלו ב-iCast. זה אומר, בקצרה, שאפשר עכשיו לשמוע את האירוחים האלה מתי שרוצים, וטוב יותר – להוריד אותם לאן שרוצים. אפשר למצוא שם את שלום חנוך ואביתר בנאי, הדג נחש ושלומי שבן, אלי רוזן ונדב אזולאי, נעם רותם ועמית ארז, ועוד רבים. איזה יופי, איזה כיף! קוטנר, אנחנו אוהבים אותך. [עברית, מפ3]
5. רני שחר, זמר ישראלי, קלע למחשבות שמעסיקות אותי בימים האחרונים והחליט להפיץ את המוזיקה שלו בדרך הכי אנושית וישירה שאפשר: הופעות בקרנות רחוב. הוא פתח בלוג שמתעד את הופעות הרחוב שלו. אחרי ההופעה הראשונה שלו, שעה וחצי ברחוב בירושלים, הוא מכר שלושה דיסקים וקיבל שלוש הצעות להופיע במקומות נוספים. לא רע, ובטח הרבה יותר חווייתי מעוד פאב הומה אדם ועשן. [עברית]
6. מוזיקהנטו, חנות המוזיקה הישראלית הטובה באינטרנט ובאופן כללי חנות מצוינת, מרחיבה את עסקי האינטרנט שלה ומתחילה לצלם במיוחד הופעות לערוץ היוטיוב שלה. ההופעה האחרונה של רות דולורס וייס בצוותא כבר שם. [טיוב]



7. חדשות נפלאות לממש מעט אנשים, אבל כאלה עם טעם טוב! דיוויד באזאן, לשעבר סולן Pedro the lion וכיום יוצר עצמאי מעולה שהוציא ב-2007 את אחד הדברים שהכי אהבתי באותה שנה, יוציא בספטמבר את אלבום הסולו המלא הראשון שלו! ווהו! אז תאריך יציאה רשמי ב-1 בספטמבר, זה אומר שהאלבום ידלוף… בערך עכשיו, לא? [אנגלית]


הופ סנדובל. איך אפשר לטעות עם שם כזה אדיר?

8. נו, זה לקח לה רק שמונה שנים! אחרי Bavarian fruit bread מ-2001, שהיה גלולת שינה מתוקה עטופה בפלנל רך, חוזרת הופ סנדובל, הבחורה עם הקול הרך ממאזי סטאר, עם אלבום סולו חדש, Through The Devil Softly, שיצא בספטמבר. את "Blanchard" אפשר כבר להוריד בצורה חוקית, והוא יפה יפה. [מפ3]
9. תראו מה מצאתי בפליקר: ציורים יפים בעקבות שירי אלבומו החדש של עמית ארז. [פליקר]
10. [תודה לשיר] ושאלת השאלות: למה מוזיקה משפיעה עלינו? איזה מנגנונים במוח או בגוף מגיבים לשינוי אקורדים מסוים ומחליטים שהמרווח הזה הוא שמח, וזה עצוב? שהקצב המהיר הוא מקפיץ, והאיטי מרדים? מדוע מוזיקה משפיעה עלינו קודם כל רגשית, ורק אחר כך על פי קונבנציות מוסכמות? זו שאלה שנדרשו לה מיטב המוחות מאות בשנים, ואני בדיוק קורא ספר שעוסק בה. בסיינטיפיק אמריקן מנסים גם כן לתמצת ולענות על השאלה הקשה הזו במאמר מעט ארוך, אבל הרבה יותר קצר מהספר הנ"ל. [אנגלית]
11. סינגל חדש של הארקטיק מאנקיז להאזנה אצל פופטארט – רוצו! [עברית, מפ3]
12. [תודה לערן מהאמבט] אמן מטורף גאון למדי שיחזר עטיפות אלבומים קלאסיות – אבי רואד של הביטלס ולונדון קולינג של הקלאש – בעזרת קוביות הונגריות בלבד. איזה, אני לא מצליח לעשות שורה אחת של אדומים. אכן, מדובר בבעיה רפואית. [וידאו]
13. Blur הופיעו בסוף השבוע שעבר בהייד פארק, ואלכס פולונסקי בר המזל היה שם כדי לראות ולספר. גם גיא בן משה מדווח בוויינט, וב"הארץ" בחרו לתרגם כתבה מבולגנת מאוד מהגרדיאן עם חברי הלהקה. [עברית]
14. [תודה לשיר] זה נהדר: פאסט פוד זה מגעיל ולא בריא (אבל מאוד מאוד כיף), אבל אם העיצוב הנכון, זה יכול להיראות מאה דולר ולא 3.99$. Fancy fast food הוא בלוג שעורך מייק-אובר אסתטי בלבד למנות פאסט פוד, כך שייראו כמו מנות במסעדות יוקרה. [אנגלית, פיקסלים]
15. מהקול, דרך המילים ועד גיטרת הפדאל-סטיל – קאנטרי היה ונשאר ז'אנר של שברונות לב, כאב וחרטה. הלוואי שהמוזיקה המזרחית בארץ, עוד ז'אנר של בכי וכאב, הייתה מרגשת באותה המידה. [אנגלית]
16. [תודה לשיר] גם אם הצוואה שלנו תכסה את הכל – כשנמות, איך יקירינו יצליחו לפצח את הסיסמאות שלנו? [אנגלית]
17. אורי זר אביב מסביר לאמא שלו מי הם פיסוק רחב, הרכב הפורנו החסידי (תיאור מעולה) הישראלי, ולמה הם כל כך טובים, ועם הסבר כמו שלו, אם אמא הבינה גם אתם תבינו. [עברית]


יופי, עכשיו נראה אתכם לובשים את זה

18. [תודה לכל השולחות] מה אנחנו אוהבים? חולצות של ת'רדלס! ומה עוד אנחנו אוהבים? עוגות! אז מה עשה לנו את השבוע? Threacakes, עוגות בצורת עיצובים של ת'רדלס!!! [ממממממ]
19. [תודה לשיר] החידון האולטימטיבי: סופר מד"ב או מטורף? זהו את האדם שבתמונה. [אנגלית]
20. לקח לי רבע שעה להפסיק לצחוק: Dinosaur Jr משכו בחזרה המוני עותקים מ-Farm, האלבום החדש שלהם, שבגלל טעות במאסטרינג נמכר באירופה כשהוא רועש יותר ב-3 דציבלים מההדפסה בארה"ב. ולחשוב ש*זה* מה שמפריע ללהקה שידועה ברעש העצום שהיא מייצרת. בכל מקרה, יפה מצד הלייבל של הלהקה להציע לרוכשי הדיסקים החזקים-מדי החלפה חינם בדיסק תקין. מיותר לציין שהגירסה הדפוקה בטח תהפוך במהרה לפריט אספנים (אני מהמר שת'ורסטון מור כבר מחפש עותק באי-ביי). [אנגלית]
21. [תודה לעטר] עורכי וידאו, יוצרי קליפים ואנימטורים – זו יכולה להיות ההזדמנות שלכם בביג טיים: מטריק עורכים תחרות קליפים לסינגל החדש שלהם, "Sick muse", מתוך האלבום המצוין Fantasies. חושבים שאתם יכולים? שלחו את הווידאו שלכם, וחברי הלהקה יבחרו את הזוכה, שבתורו יקבל מצלמה דיגיטלית שווה ובערך כל גירסה אפשרית לאלבום, מדיסק דלוקס דרך הדפסת ויניל איכותית ועד הורדה דיגיטלית. [דיילימושן]
22. "First train home", שיר חדש מזה זמן רב לאימוג'ן היפ. [סטרים]
23. [תודה לתומ] Partly cloudy הוא סרטון אנימציה קצרצר ומענג שמוקרן בחלק מהקולנועים לפני "Up". באמת, חובה לראות. כל כך מתוק! [וידאו]
24. [תודה לעידן אלתרמן] שגילה לי על הביצוע היפהפה של נורה ג'ונס לאחד השירים המושלמים של העשור, "Jesus, Etc" של וילקו. אגב, מי זו הבחורה השנייה עם הגיטרה? היא נראית כמו הכלאה בין קרן אן לתאומות ווטסון. [טיוב]
25. כשהייתי באיטליה לפני כמעט שנתיים נכנסתי לחנות דיסקים ושאלתי על מוזיקה מקומית. קיבלתי פאנק ורוק קלישאתי, אז המשכתי והקשיתי: אין אלטרנטיב? אין אימו? אין אינדי? לא, נענע המוכר הראשו, אין אצלנו דברים כאלה באיטליה. בולשיט, מלמלתי לעצמי, אינטרנט הרי יש כאן, נכון? אז מוזיקאים צעירים מן הסתם נחשפים להמון מוזיקה חדשה, עדכנית ומרתקת, וזה מן הסתם מחלחל. השבוע, לראשונה, מצאתי קצה קרחון המעיד על חיים אינטיליגנטיים באינדי האיטלקי. להקה בשם My awesome mixtape (שם שנשמע כמו פארודיה מוצלחת במיוחד על אינדי אמריקאי) נותנת להורדה EP חינמי, ואם אתם מאלה שמהססים לפני שהם טורחים להוריד, במייספייס אפשר לשמוע שמדובר בלהקה חביבה למדי. יש תקווה, פורצה איטליה. [זיפ, מפ3, חלל, אלכס! הסולן שלהם נראה כמו חיקוי שלך!]


אוקיי, הרהרתי בחצר. עכשיו הגיע הזמן לשמוע מוזיקה

26. [תודה לשי] כבר פגשתי בלוגי מוזיקה של טקסט+תמונה+מוזיקה (זה הסוג הנפוץ ביותר), של הייקו+מוזיקה, של וידאו+מוזיקה וגם של סיפור נהדר ולא קשור לכלום + מוזיקה. אבל האינטרנט לא מפסיק להפתיע אותי, והשבוע התקיל אותי שי בבלוג מוזיקה נפלא במיוחד: תמונה עלומה מסרט + מוזיקה. זה כל מה שצריך – זה מסקרן, זה נותן הקשר לשיר (ולהיפך, לתמונה), והעיצוב החשוך והמינימליסטי, כמעט אפסי, שמסביב רק תורם לחדות של הבלוג הזה. מעולה. שי מנסה לזהות את כל הסרטים, אז אתם מוזמנים לשפוך אור (חוץ מהתמונה מ"לעזוב את לאס וגאס", את זה כולנו זיהינו). [פיקסלים, מפ3]
27. [תודה לאורטל] אחרי Zaka, גם ה-EP סולו Fat Elvis של אסף שריג מגיע לבנדקאמפ להאזנה והורדה חינמיים לגמרי. על הדרך, גם כל האלבומים של אלי לס ניתנים להורדה והאזנה. [בנדקאמפ, איזה אדיר אסף שריג]
28. [תודה לשגיא] מעצבים גרפיים, למה שלא תפגינו את הידע והמיומנות שלכם כבר בטופס קורות החיים שלכם? הנה דוגמה נהדרת. [פליקר]
29. [תודה לטאשה, ובהצלחה במבחני הקבלה] אם אתם מתכוונים לטוס בתוך ארה"ב והגיטרה שלכם יקרה ללבכם, הקשיבו היטב ללקח המר שלמד ידידנו הזמר, ואל תטוסו עם חברת יונייטד: United breaks guitars! כך טוען דייב קרול, שהחברה שברה לו גיטרה ששווה אלפי דולרים, והוא נשבע לשיר על התקרית למען יראו וייראו. [טיוב]
30. מאז מותו בטרם עת של דברימגניבים (שובה אלינו!!!), חיכינו לבלוג חדש שיספק לנו אנשים נופלים, תאונות מוזרות, ונערות שעושות סטריפטיז בחדר מול המצלמה עד שקורה להן משהו נורא. הבלוג החדש של נמרוד, Stupidia, עשוי להיות התחלה של ישועה. [וידאו, אנגלית משום מה]
31. [תודה לשירה ז' כרמל] רוצים קליפ שווה, אבל יושבים בבית ובוכים שאין לכם כסף לממן אותו? בולשיט. האתר הבא יוכיח לכם שאפשר ליצור, לכתוב, לצלם ולערוך קליפים מצוינים ב-99$ בלבד (שזה, מה, 400 שקל?). החוקים נוקשים, ומדי שבוע עולה קליפ חדש. רואים? זה אפשרי. עכשיו תפסיקו לבכות ותתחילו לעשות! [וידאו]
32. אחרי שלמדתם בשבוע שעבר איך לחתוך ספרים ולהפוך אותם לתיבות, הגיע השלב הבא: פסלים מספרים שנחתכו. [פיקסלים]
33. זה נחמד כשמישהו עם 204,813 עוקבים בטוויטר ממליץ עליך. הבוקר התעוררו חברי Elephant Parade הישראלים וגילו מלא הזמנות והמון צפיות ביוטיוב. מסתבר ששרה סילברמן נתקלה, אהבה וצייצה. עד הערב המליצו עליהם גם קאונטינג קרואוז, מול 400 אלף מצייציהם. [צוויצר]


למי אכפת מהסנדוויץ', אמא? תני ביס מהאצבעות העסיסיות האלו!

34. [תודה לשירה] אלוהים אדירים, רשימות יש הרבה, אבל אני חושב שאלו באמת 15 המודעות המפחידות והכי פחות פוליטיקלי-קורקט שפורסמו אי פעם בשפה האנגלית. הספנקינג! והתינוק המתגלח! והחזיר!!! אח, גוד טיימז. [אנגלית]
35. [תודה לאלמוג] שכותב: "החברה המדהימה שלי פתחה בלוג אופנה חדש בשם 5 שקל. אני מצטט מתוכו: 'הבלוג הזה מיועד לכל מי שאוהב לבוש, ומוצא עצמו לא פעם עם חור בכיס. אני פה כדי לתת אלטרנטיבה זולה ויפה. (מניסיון, זה לא אומר שתוציאו פחות כסף על בגדים, פשוט בכסף שתוציאו תקבלו הרבה יותר בגדים…) זהירות זה ממכר'. הסיבה שהוא חמש שקל ולא חמישה שקלים, היא כי לפיה בגדים שניתן לקנות במטבע של 5 ש"ח, עולים 5 שקל, ולא חמישה שקלים". תתחדשו. [עברית]
36. "See fernando", קליפ חדש של ג'ני לואיס! [וימאו]
37. [תודה לשיר] בק משוחח ארוכות עם טום וייטס? תנו לי עוד, תנו לי עוד! יש עוד, בחלק השני של השיחה הזו שטרם פורסם. גם אם לא יפורסם, החלק הראשון כל כך מרתק ומענג, שאתם פשוט חייבים לקרוא אותו. בעיקר הסיפורים של וייטס, שהוא גם כך מספר סיפורים בחסד ונחיל של סיפורים, אנקדוטות ומחשבות נפלאות. בין השאר אפשר לחלץ מהסיפורים האגביים שלהם לא מעט אבחנות על אמנות, הדרך ליצור אותה והדרכים בהן אנחנו תופסים אותה. ראו למשל את הסיפור של וייטס על הציור של ואן גוך, שהוא בעיניי אחד הרגעים היפים בשיחה הזו, או את העצה שלו לכך שכדי שהשירים שלך ישרדו את המעברים הטכנולוגיים, הם צריכים להפוך לשירים לקפיצה בחבל. ואיזה כיף שבק יודע להשתמש באינטרנט, ופשוט זורק לאתר שלו שיחה כזו בלי שום מגזין או עורך מאחוריה. כל כך הרבה פנינים יש שם, שממש התלבטתי מה לצטט בראש העונג הזה, ובסוף בחרתי הערת אגב כמעט באקראי. אני אוהב גם את "זה נורא, אבל שירים הם פשוט משהו מעניין שאפשר לעשות עם האוויר". [אנגלית]
38. סרט הקאלט המוסד הסגור יחגוג שנתיים של הקרנות חגיגיות בהקרנה סופר-חגיגית בסינמטק, והפעם – לא ביום שישי בחצות! אלא ממש בפריים-טיים של הסינמטק, אם יש כזה דבר. בחמישי, בזמן שאני אהיה באופרה בפארק וחלק גדול מכם יהיה בנוטוויסט בבארבי, יערכו ההיפופוטמים הקרנה ב-21:45, כולל מפגש איחוד של כל השחקנים על הבמה ועוד הפתעות שאני יודע אבל לא יכול לגלות לכם. אבל אלון גור אריה יכול: "הקהל ישאל שאלות, ויכול להיות שבמקרה הזה גם השחקנים ישאלו את הקהל: למה הוא מגיע. נדבר על מאחורי הקלעים ועל ההמשך, נקרין חומרים ויהיה מצחיק, אומרים." אני יכול לגלות לכם שיהיה ממש כיף ומצחיק, אבל זה לא ממש ספוילר כשמדובר בהיפופוטם. [זהו?]


לא כזו הליכת ירח, אידיוט!

39. [תודה לדנה בלום] אחרי מותו של מייקל ג'קסון שפע האינטרנט מחוות ממין כזה או אחר, והחביבה ביותר בה נתקלתי עד כה היא הליכת הירח הנצחית, שאוספת ומחברת מונווקס מכל מי שרק רוצה לשלוח את הווידאו שלו – חלקם ממש מושקעים, חלקם מביכים (חבר'ה, ללכת אחורה זה לא מונווק!), וכך זה נמשך… לנצח? כמעט. [וידאו]
40. [תודה לפרנק] סדרת מיקסטייפים תחת הכותרת Heist? עטיפות יפהפיות ושמות כמו דיוויד הולמס, שון לי ואניו מוריקונה כעורכים? המממ, מעניין. מה שמעניין אפילו יותר היא המוזיקה! סדרת המיקסטייפים האלה נועדה להיות פסקול לסרטי שוד דמיוניים, ומלאה מחוות למוזיקה מסרטי שוד אמיתיים מכל הזמנים. הולמס, אגב, היה זה שהלחין והפיק את המוזיקה לסרטי "אושן" המחודשים. [אנגלית, מפ3, סטרים]
41. "In my dreams", קליפ חדש ל-Eels. [וידאו]
42. יש לכם פחד גבהים? זה לא מיועד לכם. חולמים לעוף? זה כפי הנראה הכי קרוב שתגיעו: במגדלי סירס בשיקגו חנכו אטרקציה חדשה: מרפסת שקופה לחלוטין, כולל רצפה שקופה לגמרי, שבולטת החוצה מהבניין בקומה ה-103. אני חוזר שנית: רצפה שקופה לגמרי בקומה ה-103. הבניין הכי גבוה שהייתי בו היה, מה, 10 קומות? בגובה 412 מטר מהרצפה תוכלו לעמוד על אוויר, כמעט. מדהים. [פיקסלים]
43. [תודה לשרול] "I'll kill her" הוא קליפ אנימציה יפה ומחוכם לשיר יפה בגלל שהוא לא מחוכם (מעניין של מי השיר הזה). [וימאו]
44. [תודה לרנן] שכותב בהתלהבות: "אני מאוד אוהב את הבחור הזה. ג'ק קונטה, חננה אמיתי, מקליט הכל בחדר בבית, כל הקליפים באותו ראש, ‫וכל העבודה שלו, שיווק עצמי, תקשורת עם קהל: הכל דרך האינטרנט‬. בחלק מהקליפים הוא פשוט מדבר עם האנשים מיד אחרי שהשיר נגמר, זה אדיר, ומ-ע-ו-ל-ה‬. "Out of nowhere" זו יצירת המופת שלו מבחינתי, משהו בין רדיוהד לאושנסייז". באמת מרשים, ואחלה שיר בנאדם. רנן מספר שהוא עושה גם יופי של קאברים ומאש-אפים, שוטטו לו בערוץ היוטיוב. [חלל, טיוב]
45. יש לה שירים טובים, היא מגניבה בטירוף, הטוויטר שלה נהדר ולאחרונה היא גם פירסמה שם תמונות עירום של עצמה כפארודיה על השער של בר רפאלי באסקווייר. פלא שאנחנו מתים על אמנדה פאלמר? [אנגלית, פיקסלים]
46. [תודה ליותם] שכותב: אני לא יודע למה, כשאנחנו חושבים על איראן אנחנו לא מדמיינים לעצמנו מקום כזה. אלו תמונות לפני הבחירות. [פיקסלים, בעיקר]


ובכ-לל! לא! אכ-פת לי! ממזל רע!

47. אני לא יודע כמעט כלום על אמנות אבל להתפעל אני יודע, והתמונות מהביאנלה לאמנות בוונציה מפילות את הלסת למקלדת. [פיקסלים]
48. [תודה ליותם] מבקרי המוזיקה הזקנים חוזרים, והפעם נותנים להם לשמוע את וילקו ואת הדירטי פרוג'קטורז. [טיוב]
49. ידידה של אורי ביקשה מיקסטייפ בכי. זה הדבר הנפלא שהוא הכין לה. [סאונדקלאוד]
50. [תודה לג'יימס] עבודת אמנות של הפתקים הנוראיים והנפלאים ביותר שאפשר למצוא תלויים במשרד. [אנגלית]



51. הסרט המדובר "החופש למקסס", ששודר השבוע ב-Yes ומוקרן גם בפסטיבל הקולנוע בירושלים בימים אלו ממש, בוחן את הרלוונטיות של חויקי זכויות היוצרים כפי שאנחנו מכירים אותם, דרך סיפורו של Girl Talk, אמן מאש-אפ שיוצר מוזיקה חדשה מערבוב עשרות דגימות של שירים פופולריים. ההבדל היחיד בינו לבין האבלנשז, די-ג'יי שאדו או רדיוטריפ הוא שגירל טוק משתמש בשירים מאוד מאוד מצליחים ומוכרים, והשאר משתמשים לרוב בפיסות נידחות של מוזיקה לא מוכרת וכך גם חומקים מתביעות (בדרך כלל). כמה מתאים, הסרט ניתן לצפייה חינמית ברשת [גם עם תרגום עברי! – תודה ליעל], והאיש שמאחורי גירל טוק, גרג גיליס, מתראיין לישי קיצ'לס ב"הארץ" על הסרט, המוזיקה והחוקים שמגבילים ומשחררים אותה. זה מזכיר לי באמת שיש לי כאן את הסרט ועדיין לא הספקתי לצפות בו. אולי נארגן איזו הקרנה קבוצתית איפשהו? למי יש כאן סלון גדול ומסך פלזמה? נטגן טבעות בצל ונראה סרט טוב. מתאים לכם? תרימו לי מייל. [עברית]
52. [תודה לנמי] זה מעניין: בעל בלוג מצליח מאוד (בנושא זן, אבל זה לא ממין העניין) החליט להפסיק לבקש כסף או קרדיט עבור שימושים בתכנים שלו, ופשוט לתת הכל בחינם. או במילותיו: תרגישו חופשי לגנוב ממני, כי זו לא גניבה לקחת משהו שניתן בחינם. לא צריך לתת קרדיט, לא צריך לשלם – אף כי יהיה נחמד מאוד – עשו בתוכן שלי כרצונכם, הוא אומר, ומבסס את הטענות שלו יפה מאוד. שווה לקרוא, ולו רק כדי לפתוח את הראש לדרך אחרת לשלוט (או לא לשלוט) בתכנים. זה תקף גם לגבי מוזיקה, קוד או כל דבר אחר שחלים עליו חוקי זכויות היוצרים. שליו בן ארי חושב אחרת לגמרי בפוסט אורח ב"חורים ברשת". [אנגלית]
53. ואם לא שמתם לב אף פעם, גם התכנים של העונג שבת מפורסמים תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי 3.0 של Creative Commons.פירוש הדבר שמותר לכם להעתיק מכאן תכנים, בתנאי שתתנו קרדיט לכותב (אני, או מישהו אחר שמצוטט כאן, וגם לינק הוא סוג של קרדיט) ולא תעשו בהם שימוש מסחרי ללא רשותי. [שתדעו]
54. ובפינת השיר הכתוב השבועי:

    נהיה מאוחר ועכשיו אני רוצה להיות לבד
    כל החברים שלנו היו כאן, הם כולם הלכו הביתה
    ואני יושב כאן על המרפסת
    צופה בשיכורים כושלים אל תוך הלילה
    "עשית לי התקף לב, לא ראיתי אותך שם
    חשבתי שנעלמת מכאן מוקדם מאוד".
    וזו ההזדמנות שמעולם לא הייתה לי לעשות את הצעד
    אבל אנחנו רק מדברים על האנשים שפגשנו בחמש השנים האחרונות
    והאם נזכור אותם בעוד עשר?
    אני נותן לך לשנורר סיגריה, הפסקת בחורף שעבר
    אני ניסיתי כבר פעמיים, אבל כמו זה, זה פשוט לא יחזיק מעמד.

    Death Cab for Cutie – Steadier Footing


CC מתוך הסדרה הנחמדה הזו

55. ככל שמזדקנים זה קורה יותר ויותר, שמתבלבלים. אומרים את המילה הזו במקום ההיא, לוקחים את הארנק במקום את הפלאפון. אי שם ב-2008 יצאו שני אלבומים של שתי להקות: Blitzen Trapper ו-Apollo Sunshine. הם יצאו באותו החודש, אני חושב שהורדתי אותם באותו היום, שתי הלהקות מתבססות על קאנטרי ורוק אקוסטי משנות השבעים אבל נעות בטווח רחב מאוד של רוק, פולק, פסיכדליה ורבים אחרים. אז אני כל הזמן מתבלבל ביניהן. אני שומע שיר של אחת ובטוח שהוא של אחרת, שתיים הן ולא יודעות, זאת על זו וזו על זאת. למעשה, סיפור אמיתי, כמעט עד שגמרתי לכתוב את האייטם הזה חשבתי שאני כותב על שיר של אפולו, ובסוף הסתבר שהוא של בליצן. לכן החלטתי לסגור בשיר כפול. "Love U" של בליצן טראפר, ו-"Brotherhood of death" של אפולו סאנשיין. אתם חייבים להודות שיש ביניהם קווי דמיון. לפחות בנטייה של הסולנים לצעוק מתחת אפקט צרידות שכזה. הם נשמעים כמו שני חלקים של סוויטה אחת. [מפ3ים]

שתהיה שבת שבוגי, חברים! ואל תשכחו, שריינו את ה-1 באוגוסט, אל תתכננו דבר! פרטים נוספים ממש, ממש בימים הקרובים.