ייתכן והעונג הזה היה יכול להיות ארוך יותר, אבל אוף – נפל עליי ביום חמישי צינון ואני מנסה לנוח הרבה כדי להעביר אותו מהר ככל האפשר.
גרוע מאוד להיות מצונן בקיץ (אפילו אם בדרך חזרה צפונה מ-NIN ירד גשם על האוטו שלנו. זה עדיין קיץ). אנא סלחו לי וקבלו בהבנה.

1. אם תהיתם פעם איך נשמעת פיונה אפל כשהיא שרה שירים של נורה ג'ונס, ייתכן מאוד שהתשובה שלכם טמונה באלני מנדל (Eleni Mandell), לוס אנג'לסית נהדרת שהגיעה לתודעה שלי רק באלבום החדש שלה Miracle Of Five, שהוא אלבומה החמישי (שישי כולל EP) בקריירה בת העשור שלה. האלבום שלה לא מושלם, אבל הוא מאוד מאוד מאוד מקסים, לפעמים נקוד-שמש ולפעמים מצועף-עשן, אבל תמיד עושה חיוכים – אם לא על הפנים אז לפחות עמוק בפנים. השיר הפותח את האלבום, "Moonglow, lamp low" הפך לשירים החביבים עליי בשבוע האחרון, בעיקר כשרוצים ממש להרגיש את הדמדומים יורדים על ערב קיץ נעים של חופש (אני בחופש). תיהנו, ומי יודע – אולי תמצאו אהבה חדשה בגברת מנדל. (אהבתם? כאן יש עוד). [מפ3]



2. אפל חשפה אתמול את iPod Touch, והוא יהיה מגניב כמו שהוא נשמע, עם מסך מגע סטייל האיי-פון, דפדפן מובנה עם חיבור אינטרנט אלחוטי, ועוד שלל פיצ'רים מלהיבים. האייפוד הרגיל, שעכשיו מכונה iPod Classic, זכה לכיסוי חדש ממתכת, דפדפן-עטיפות בממשק הפנימי ועוד דברים, וגם התרחב עד 160 ג'יגה, שזו כמות מוזיקה שגם מבקרי מוזיקה ותיקים לא מחזיקים זמינה בהישג יד, לדעתי. גם הנאנו התרחב, הפעם פיזית כדי לכלול מסך איכותי יותר, אבל עדיין שומר על הרזון שלו. LinkTree, מומחה הבית לאייפודים, עם כל הפרטים וגם עם קטעי וידאו. אפליסטים – התחילו לחסוך. [אנגלית]
3. סחטיין השבוע: נעה בביוף, מן הזמרות הישראליות החביבות על המדור (וזו ששרה, בין השאר, באלבום של דויד פרץ), תפיץ את אלבום הבכורה שלה בלייבל האמריקני המשובח Drag City, שמפיץ בין השאר את ג'ואנה ניוסם, בוני פרינס בילי, ויל אולדהם, ג'ים אורורק, פאפא אם, וגם את להקת Espers, שהסולן שלה הפיק את אלבומה של בביוף. לא פחות מסיפור הצלחה. על פי מר יאיר יונה, בן זוגה של נעה ואיש הלייבל הישראלי "נובה", האלבום צפוי לצאת בארץ בנובמבר. [עברית]
4. שתי עבודות סמינריוניות מעניינות על בלוגים הוגשו החודש על ידי בלוגרים שהם גם סטודנטים, ועוררו עניין רב ברשת וגם אצלי בראש.
   א. שרון גפן מ"דברים קטנים" כתבה עבודה על "רשתות חברתיות בקהילה מקוונת לא-פורמלית", שזה שם מאוד מפואר לקשרים חברתיים בבלוגים עצמאיים. את העבודה אפשר להוריד בפורמט PDF (מה אפשר? מומלץ!) ולקרוא בעיון. בין השאר ממפה גפן 237 בלוגים ישראליים עצמאיים על פי הקישוריות ביניהם, ומסיקה מכך מסקנות חברתיות מעניינות. בין המוזכרים גם עבדכם הנאמן מר עונג שבת. [PDF, עברית]
   ב. יהונתן קלינגר כתב עבודה סמינריונית על נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית, שבוחנת "האם נוצרה קהילה בעקבות הפלטפורמה הטכנולוגית ואת הווצרות הנורמות באותה הקהילה". במילים אחרות, הוא ממפה (אם כי לא גרפית כמו שרון) נורמות שונות בבלוגוספרה שלנו, כמו "ביטוי, אנונימיות, פרסום ואאוטינג". את 12 עמודי העבודה אפשר לקרוא בצורה נוחה בבלוג של קלינגר, וכמובן גם להגיב ולהשתתף בדיון. [עברית]
5. עוד עניין בלוגיסטי: אורי קציר מאפלטון פתח את לוח ימי ההולדת של הבלוגרים העבריים. [עברית]
6. הלך לעולמו השבוע: לוצ'יאנו פבארוטי, בגיל 71. גם שגיא נפרד ממנו. [עברית]



7. קריאת חובה: הניו יורק טיימז מגזין פרסם השבוע כתבה נרחבת על אחד האנשים הכי חשובים, הכי מעניינים, הכי משפיעים ובאותו הזמן גם הכי עצמאיים בתעשיית המוזיקה: ריק רובין. גילויי הערצה פומביים לרובין יכולתם למצוא אצלי בעונג שבת מאז ומתמיד, ולא בכדי. האיש גאון בעיניי, בין אם הוא מפיק אלבום נשגב והיסטורי של ג'וני קאש או "סתם" דיסק של רד הוט. כמעט כל מה שהוא נוגע בו הופך מינימום לבעל גוון זהוב, אם לא לזהב טהור. הבן אדם צריך לבטח את האוזניים שלו בשמונים מיליון דולר. הוא חושב נכון, הוא יצירתי מאחורי הקונסולה, הוא אחראי לשינויי ענק במוזיקה בעשרים השנים האחרונות (אחד מהם הוא הראפ-מטאל, שהתחיל אצלו בלייבל דף ג'אם), הוא משכיל, והוא לא מוכן לשבת במשרד עם טלפון ומזכירה. גם לא כשמינו אותו למנהל-שותף בחברת הענק קולומביה. אני חייב לצטט משהו שאומר בפתיחת הכתבה דווקא דיוויד גפן, ומתמצת בין השאר את הסיבה לכך שחייבים להכיר את רובין ולקרוא את הכתבה הזו: "תעשיית המוזיקה, בכללותה, איבדה את האמונה בתוכן. לפני עשר שנים בלבד, חברות רצו ליצור אלבומים, אולי אפילו אלבומים טובים, ולראות אם הם יימכרו. אבל אז הגיעה הפניקה, ועכשיו העניין הוא לא לעשות מוזיקה, אלא איך למכור אותה. ואין תשובה ברורה לפתרון הבעיה הזו. אבל אני עדיין מאמין שכל חברת תקליטים צריכה קודם כל לרצות ליצור מוזיקה נהדרת. ומסיבה זו, סוני עשתה בחכמה רבה כששכרה את ריק". [אנגלית]



תצלום: נילי אורן

8. אז… NIN. בארץ. במילה אחת: מדהים. בחמש מילים: ההופעה הכי טובה שראיתי השנה. שמעתי שגם איגי פופ היה מכוכב אחר, אבל לשם לא הגעתי, אז אני יכול להעיד רק על חוויותיי. הבאתי איתי שלושה חברים, שניים מהם לא הכירו אף שיר כמעט, אחד הכיר קצת, כולם נהנו בטירוף. ידידי אור ברנע ניסח היטב בוויינט: "כל מי שנעדר אמש (ד') מההופעה של ניין אינץ' ניילז בגני התערוכה, הפסיד. גם אם אתם לא מכירים כל כך את השירים, גם אם חם מדי, גם אם לא היה בא לכם לצאת מהבית, אלוהים אדירים – גם אם אתם בכלל לא אוהבים את הלהקה הזו, עדיין, הפסדתם". בזמן הופעת החימום של אנקל (שהייתה, בל נשכח, פשוט מצוינת למרות היעדרם המורגש של שירים מהאלבום הראשון) פגשתי את אור. הוא עורך המוזיקה של וויינט כבר אני-לא-יודע-כמה-זמן, והיה כל כך כיף לראות אותו מתרגש עדיין כמו מעריץ בן 16 בהופעה של האמן האהוב עליו. "הוא זכר אותי!" הוא חייך בהתרגשות כשיצא מפגישה קצרה עם רזנור מאחורי הקלעים (אותו ראיין לפני כחודש בהונגריה). הופתעתי (לטובה, אבל היו כאלה שלרעה) כשאנקל התחילו עשר דקות לפני הזמן, ובכך הפתיעו גם את אנשי התאורה, שנתנו להם לשיר כמעט דקה שלמה בחושך. אבל ככה זה כשמקדימים. גם NIN עצמם עלו רבע שעה לפני השעה הנקובה, בלי שום אזהרה מוקדמת (כמו לכבות את כל האורות ולתת לקהל לשאוג, או משהו). הם פשוט היו שם פתאום. שרון אריאלי לא נשאר אדיש, וכתב "למרות שהוא מופיע באינטנסיביות, כשרזנור אוחז את ראשו בשתי ידיו, מעוות את קולו עד למקסימום שהביולוגיה מאפשרת לו, הוא אינו משחק ברוק'נ'רול, אלא הוא הרוק'נ'רול עצמו". ארז שוויצר ב"הארץ" נכנס לעובי הקורה של האמירה והמסר בהופעה, בביקורת נאה למדי. אילאיל גינות מ-NRG נהייתה סחבקית של רזנור, ראיינה אותו בבוקר וצפתה בהופעה בערב. הציטוט החביב עליי מהראיון של גינות:
   

   ההופעה שלכם בישראל מתרחשת בחסות של חברת תקשורת סלולרית. איך זה מסתדר עם ההתנגדות שלך למסחריות?
   "זו חברת סלולר? לא ידעתי בכלל, למען האמת. בעיניי, העיקר שהתאפשר לנו להגיע לכאן ולהופיע, משהו שאולי לא היה קורה בנסיבות אחרות. המטרה שלי היא להגיע לכל מקום. כל עוד לא דורשים ממני להופיע בחולצה עם לוגו של חברה כלשהי, אני חי בשלום עם הבחירות שלי".

   זה עניין שגם אריאלי התייחס אליו בביקורת שלו, ואני רוצה להגיד תודה לאורנג' ששילמו מספיק כדי להביא את NIN, אבל בעיקר להזכיר שאורנג' לא ארגנו את המופע ויזמו אותו אלא רק נתנו חסות להפקה של חברת Alive Productions הישראלית, שהביאו גם את איגי פופ, ברט אנדרסון ועוד.
   גם נילי אורן מנענע ראיינה את הטרנט, אך את סיקור ההופעה בנענע חטף מידה ערן סולומון, בביקורת הכי פחות טובה שקראתי על ההופעה הזו (אבל גם היא משבחת).
   באיזור הבלוגים אפשר למצוא בעיקר את הביקורת של יונתן קלינגר [עברית]

9. תמונות NIN יש בהמוניהן, ועליי חביבה במיוחד התמונה של הקהל שצילמו אנשי הלהקה מהבמה, כחלק מבלוג התמונות של הלהקה. פרנק זעתר אסף בטאמבלרו כמה מהצלמים שהיו בהופעה והשליכו תמונותיהם לפליקר, ויצר מיני-אינדקס לתמונות מהמופע. פורקי צילם את התמונה הנהדרת הזו, ודגנית צילמה את אחת התמונות החביבות עליי מפאזת המסך הדיגיטלי המדהים. נועם תפס כפי הנראה את המספר הכי גדול של תמונות משובחות מכל הפאזות השונות של המופע. איזו הופעה פוטוגנית! [פיקסלים]
10. NIN, כמובן, לא הולכים לנוח על זרי הדפנה אחרי ההופעה בארץ, יש להם מספיק מה לעשות. אחד הדברים הנהדרים שהם עשו לאחרונה היה לשחרר את הערוצים המקוריים מהקלטות Year Zero כך שהמעריצים יוכלו ליצור מיקסים ורימיקסים כרצונם החופשי. אתר מעריצים סקר יותר מ-200 רימיקסים וצמצם אותם ל-21 הרימיקסים הטובים ביותר. אפשר להוריד את השירים בטורנט או להאזין בסטרימינג, איך שבוחרים. תענוג. אלבום רימיקסים רשמי, אגב, אמור לצאת בקרוב. [אנגלית]


תצלום: אורן זיו

11. אה כן. גם NOFX היו בארץ השבוע. כמעט שכחתי מזה לגמרי. היה פרוע. [עברית]
12. חמשת העקרונות הכי חשובים ללמידת שפה זרה, בין אם אתם רוצים ללמוד מהר ובחפיף, או לעומק. [אנגלית]
13. דיפלו עורך מיקס עבור פיצ'פורק, וגם מלווה אותו בהסברים. [זיפ; אנגלית]
14. גם פולק'לה 3 נערך השבוע, בשבת שעברה, והיה הצלחה גדולה לפי רוב הנוכחים – על אף התנאים האטמוספריים הקשים והחום המעיק. מלקיאדס נהנה, וגם צמד המבקרים החביב עלינו דני ומיכל היו שם, ואף התפארו בתמונה מהממת. ואם כבר תמונות מהממות, גרבולון הבלתי נלאה חזר עמוס פריימים, כולל את תמונות הקהל המפורסמות שלו, שכל כך אהובות עליי (צריך לצלם תמונה אחת של הבמה, ועשרים תמונות של הקהל, זה מה שאני אומר). מצאתם עוד התייחסויות? תגבבו לי. [עברית]
15. פוסט פעלתני במיוחד אצל ערן דינר בזה מסתובב, שהפעם עוסק בשלושה אנשים, שהם בכלל לא מוזיקאים. אבל זה לא אומר שהם לא מרתקים. אלי פיכמן הוא אספן תקליטים מדהים, ערן ליטוין הוא מעריץ מוזיקה שהתגלגל להפיק רימאסטרים לאריק איינשטיין והחלונות הגבוהים (מהתקליטים של דינר, לא פחות!), ויוחנן קלדי היה יועץ מוזיקלי של הטלוויזיה הלימודית. [עברית]
16. זכו בפרס המרקורי: Klaxons. בוז. [אנגלית]
17. גוגל הוסיפה לקורא הרסס שלה אופציית חיפוש. איך לא היה שם קודם חיפוש? בגוגל? [עברית]
18. לבליינד מלון יש סולן חדש ושיר חדש, "Sometimes", שהוא מהנה בצורה מפתיע ואפשר להאזין לו במייספייס. [חלל]
19. האלבום החדש של דבנדרה בנהארט, Smokey rolls down thunder canyon, הגיע לרשת. אם מישהו מוצא לינק, שגרו אליי במייל ואודה לכם אלף תודות. [תודה]
20. בועז כהן בטור מעניין על הזכות לנצל את חד-פעמיותם של החיים ועל המלים כתחליף-אהבה (ותודה לאוהד שהמליץ בבלוגו). [עברית]
21. [תודה לפז] Spoon שיחקה אותה עם קליפ נהדר שכולל רובוטון חמוד שיודע לרקוד, וגם ללהגיב פיזית לסובביו, והחלק הכי שמח – הרובוטון הזה אמיתי לגמרי. וגם השיר, "Don't you evah", לא רע בכלל, ואפילו משותף תחת קריאייטיב קומונז. [טיוב]
22. בשרת העיוור המתחדש פצחו ביוזמה חדשה: התשיעייה שלי. בכל סוף שבוע יבחר אמן אחר תשע ביקורות על תשעה אלבומים, שיתפסו את מקומן בעמוד הראשי של האתר. את השבוע הראשון חונך המוזיקאי רועי ירקוני, שמסביר את בחירותיו בתחתית העמוד הראשי. [עברית]
23. [תודה לאביטל] אם תמיד חלמתם לביים בעצמכם את הקליפ "Subterranian homesick blues" של בוב דילן, אתם יכולים להתקרב להגשמת החלום בצעד קטן. באתר המקדם את האוסף החדש של דילן, תוכלו לכתוב מה שתרצו על השלטים שהוא מחליף במהלך הקליפ, ולראות מה יוצא. הברקתם? תשאירו לינק בתגובות. [אנגלית, פלאש]



24. האהבה החדשה שלי היא Sleevage, בלוג חדש שמוקדש לעיצוב ואריזה של עטיפות דיסקים, וגן עדן לחובבי עיצוב וחובבי מוזיקה כאחד. סקירת עטיפות מעניינות, חדשות וישנות, כולל תצלומים מקיפים באיכות מצוינת והסברים עיצוביים מאנשים שבאמת מתעניינים בנושא. זה תענוג, וזה הוסיף אותי מיד למנויי העדכונים שלהם במייל. וגם ברסס. [אנגלית]
25. A Toot and a Snore in 74 הוא כינוי לסשן ההקלטות האחרון אי פעם של לנון ומקרטני, והיחיד שלהם אחרי שהביטלס התפרקו. ב-1974 הם נפגשו לנגן יחד, ואליהם הצטרפו גם סטיבי וונדר, הארי נילסון ואחרים. עכשיו הוא מגיע לאינטרנט וגם אתם יכולים להתבשם מהקסם ששורה עליו. [מפ3]
26. למה כל הבחורים הנחמדים הם הומואים? [קומיקסון]
27. הרימיקס החדש של מארק רונסון לבוב דילן זוכה לקליפ נאה (ורשמי), שמורכב מטיול מטאפורי בחייו של הדילן לאורך העשורים, כולל אינספור רפרנסים לקליפים, אירועים ועטיפות אלבומים שלו. דילניסטים יעשו חיים, רונסוניסטים ייהנו מהמוזיקה. [טיוב]
28. גיליון 2: פנטזיה של מגזין A5 עלה לאתר לצפייה חינמית. הגיליון השלישי: אובססיה, עכשיו בחנויות. [דברים]
29. [תודה לפרנק] לא סתם שמנה הוא בלוג חדש שיהפוך מהר מאוד לקאלט. בלוגריתנו היקרה גילתה השבוע, אפעס, שהיא בהיריון. אף על פי ההפתעה, היא שמרה על קור רוח והתחילה לתעד את העניין מרגעו הראשון. בין אם ההיריון אמיתי או לא (היי, מהו בלוג בלי קצת ספקנות?), יהיה שווה לעקוב אחריו בתשעת החודשים הקרובים. [עברית]
30. עמי ברנד לא הכיר את יריב אלטר, שהתאבד בשבוע שעבר. אבל הוא הכיר את המוזיקה שלו ב-DXM, והיא עשתה לו המון. [עברית]
31. יאיר יונה פתח בלוג מוזיקה נוסף, באנגלית. [אנגלית]
32. [תודה לאפרת] סקיפי היה חייל בצבא ארה"ב. אלה 213 הדברים שהוא למד שאסור לו לעשות שם. הילאריוס. [אנגלית]
33. זה מעניין. להקה שאני לא מכיר בשם Division Day מחדשת שיר שאני מאוד מאוד אוהב, "Every shining time you arrive", ששייך ללהקה שאני מאוד מאוד אוהב, Sunny day real estate. [מפ3]
34. עמי בן בסט, ממזר בר מזל (או תושיה, או נחישות), נסע לפסטיבל Burnig Man בנבאדה, ארה"ב – חלומן של כל הנפשות החופשיות והפרועות בעולם המערבי. [עברית]
35. [תודה לעמיר] שמעדכן אותנו שהשיר "Hey There Delilah" של Plain white T's (שהוא שיר ממש חמוד, חייבים להודות) הולך בארה"ב כל כך חזק לאחרונה, שהוא זכה לפרודיה משלו. [טיוב*2]
36. נהדר! אם אתם אוהבים את המשרד, סביר להניח שתצחקקו מול ריין וילסון (דוויט שרוט) ואנג'לה קינסי (אנג'לה) מראיינם זה את זה לרגל יציאת המארז של העונה השלישית בדיוידי. מדהים כמה וילסון שונה מהתדמית הטלוויזיונית שלו במשרד ובעמוק באדמה. זה, אגב, לקוח מבלוג החובה למשרדוהולים. [נגן בדפדפן]



37. [תודה לזהר] ועוד פעם ריין וילסון, הפעם עם רוב זומבי! [אנגלית, נגן בדפדפן]
38. ריימונד קרואו הגשים את חלומם של כל הילדים עלי אדמות, והוא מתפרנס ממופעי צלליות שהוא עושה עם הידיים. מגחכים? רק תראו מה הוא עושה לשיר "What a wonderful world". [טיוב]
39. אתר "המאסף" של איתמר ב"ז פירסם ראיון עם זאב טנא שנערך במלחמה לפני שנה, ומציע בסופו גם הופעה מבית המוזיקה בירושלים, להורדה חופשית. תפנוקים. [עברית, זיפ]
40. אם יש לכם כסף מיותר, אתם יכולים: א. לתרום לאיחסון העונג. ב. לקנות (לעצמכם, או לי) את Sojourner של Magnolia Electric Co, ההרכב הנפלא של ג'ייסון מולינה (שאחראי גם להרכב Songs: Ohia) – מארז עץ יפהפה שמכיל ארבעה דיסקים, דיוידי, פוסטר, גלויות ואפילו מדליון. ככה מנצחים את ההורדות. כל הסיפור אפילו לא עולה מי יודע כמה, בערך 50$ (כ-200 שקל בימינו), שזה יופי של מחיר לכזה דבר. אם הייתי פריק של מולינה הייתי מזמין את זה כבר מזמן. בינתיים אני יכול להתפעל ולהאזין לשבעה שירים מתוך המארז. [סטרימינג]
41. קליפ השבוע: [תודה לאפרת] השם יעקב לשנו בטח לא אומר לכם הרבה, אבל לחברים שלו מהאוניברסיטה הוא אומר המון. עכשיו יעקב עוזב לעשות תואר בהארבארד (סחטיין, יעקב!), והחברים שלו – שהם כפי הנראה החברים הכי חמודים בעולם כולו – צילמו עבורו את אחד הליפ-סינקים המקסימים ביותר שראיתי מימיי, בבימויה (או בימויו?) של עדן גרבר. איזה כיף לצפות, איזה כיף של חברים, איזה כיף ליעקב. נראה אתכם יוצאים מהקליפ הזה בלי חיוך גדול על השפתיים. [טיוב]


תצלום: ranh (cc)

42. ההופעה של NIN הייתה, בלי צל צלו של ספק, ההיילייט של השבוע שלי. אבל אם צריך למקד את נקודת העונג ברגע אחד, הייתה זו הדקה המסיימת את "The Great Destroyer" (או חצי דקה, או שלוש דקות?), שהיא גם אחד הרגעים האהובים עליי מהאלבום המצוין כולו. רזנור תמיד ידע להשתמש היטב ברעש, אבל נדמה שרק באלבום הזה הוא התיר את הרסן ונתן לרעש להשתלט לפעמים על השיר כולו. הג'אם האלקטרוני המטורף הזה, בו רזנור ושני שותפיו לפשע מתחרעים עד קצה גבול היכולת עם הצלילים המעוותים שהם יוצרים ועם הביטים המטונפים והתעשייתיים, התעצם על הבמה פי אלף מאשר באלבום. המסך הדיגיטלי המפורסם שירד ממרומי הבמה וכיסה את שלושת הבנדיטים נכנס ברגעים האלה לאקסטזה תזזיתית של רעשים ויזואליים, נתון להתקפי שיעול של שלג סטטי, עיוותי צבע, הבהובים וקפיצות. עם כל הכבוד לכריזמה הבימתית של הלהקה, הרגע הזה היה כולו של הבמה. שלושת הנגנים נשארו כצלליות בלבד מאחורי שולחנות עמוסי ציוד, והבמה ניגנה. בשבילי, שבדיוק בשביל רגעים כאלה יצאתי מהבית באותו יום, המתקפה הרב-חושית הזו הזדככה לאורגזמה עצומה בתוך הראש שלי. אלה רגעים שלא אשכח גם בעוד שנים, וגם אלמלא הייתה זו הופעה מדהימה בכל אספקט, רק בשביל הרגע הזה היה שווה היה להביא אותם ארצה. אם לא הייתם שם, קשה לדמיין את החווייה. ככה זה נראה בשטוקהולם, בגרסה הערוכה (שימו לב מדקה 1:44). מהקהל זה הרגיש יותר כמו רעידת אדמה. [טיוב]
43. אייל רוב נזכר בקליפ של "Thriller" של מייקל ג'קסון. (הלינק לקליפ עצמו בסוף הכתבה, כי בוואלה, אתר אינטרנט בישראל, אי אפשר להכניס לינקים בתוך כתבות). [עברית]
44. קבלו במחיאות כפיים זריזות את המוזיקאים המהירים ביותר ביוטיוב. [אנגלית]
45. [תודה לשגיא ב] מי היה מאמין שגוגל החביאה סימולטור טיסה בתוך Google Earth? שימו לב שהסוד לפתיחת המשחק במחשב שמריץ וינדוז נמצא בתגובות ולא בפוסט עצמו. [אנגלית]
46. וסגול 59 נתקל ב-Google Earth בבית שמופיע על עטיפת Physical Graffitti, האלבום הטוב ביותר של לד זפלין. [גוגליזם]
47. נועם י', ששוחרר משירות צבאי והשלים את שירותו בשירות לאומי אזרחי, יוצא באייל הקורא נגד רדיפת המשתמטים בתקשורת. [עברית]
48. [תודה לגבי] שכותב: למרות הדימוי הפרוע שלו, אליס קופר הוא אחד מהאמנים המהוגנים (שלא לומר השמרנים) ביותר בימינו; הוא מוכיח זאת שוב בתשדיר שירות למשרד הרישוי במדינת אריזונה, שם הוא מתגורר. [טיוב]


אני מוכנה להחליף את ג'יי לנו, אבל רק אם תשלמו לי בגרבר

49. נראה את קונאן או'בראיין מתעלם מזה: תינוקת בריטית נולדה עם פלומה ג'ינג'ית על ראשה, ותוך עשרה שבועות גידלה כבר בלורית ג'ינג'ית מדהימה לתפארת. גרובי. [אנגלית]
50. הכירו את אתמול, אתר האולדיז של ישראל, ושלחו אותו להורים שלכם. סתם, לא בהכרח. יש שם, למשל, מאמר נאה על פרשנויות ל-"American Pie" של דון מקלין, סיפורה של אוליביה ניוטון ג'ון, והשוואה תחרותית וחסרת פשרות בין אלביס והביטלז! [עברית]
51. [תודה לאלעד] האם הומר סימפסון הוא מרקסיסט-לניניסט או רפובליקאי שמרן? מה הקשר בין בארט לבארת? והאם אפשר בכלל ללמד פילוסופיה באמצעות "הסימפסונים"? [עברית]

[תודה ליעל המקורית] שכותבת: מהרשימות הללו שלכל אחד תהיה אי הסכמה כלשהי על מרכיביהן: עיתון תל אביב מתיימר לספר על גיבורי הגיטרות הגדולים של תל אביב ועל סולואי הגיטרה המקומיים הכי שווים (בלי אורן קפלן ב"תלוי על הצלב"?). [עברית]

52. ישי קיצ'לס, מבקר הקולנוע של עיתון העיר, ביקר בפסטיבל ונציה לקולנוע. את הרשמים הערוכים שלו אתם יכולים לקרוא בעיתון העיר שיצא היום, ואם אין לכם את העיתון או שלא הסתפקתם במעט שקיבלתם שם, תוכלו לקרוא את "גרסת הבמאי של הכתבה", בבלוג המאסף. את הכתבה המקורית קראתי ונהניתי מכל רגע. [עברית]
53. [תודה לנמי] שמספרת לנו על ניסוי המפ3. כמו פלאש מוב (בו קבוצה גדולה של זרים מתאמת ברשת מקום וזמן, נפגשת בו ועושה פעולה מסוימת כמו להתחיל לרקוד), רק יותר מתוחכם – 826 איש הורידו את אותו קובץ הוראות בפורמט מפ3, מתאספים במנהטן, מפעילים אותו באותה דקה ועושים מה שאומרים להם. [אנגלית, נגנים בדפדפן]
54. והרי תיקון לחדשות: האפיפיור אינו השטן, אחרי הכל. [פיקסלים]



55. זה בטח משונה להיות תאומה. זה בטח מאוד משונה להיות תאומה זהה. זה בטח משונה בטירוף להיות תאומה זהה כשגם את וגם אחותך לסביות. לעולם לא תוכלי לברוח מהשאלה אם אתן עושות את זה. אבל רכילות מינית aside, מי שקורא בשבועות האחרונים את העונג בטח שם לב למחמאות שאני מרעיף מדי פעם על האלבום החדש של Tegan and Sara (בעברית: טיגן ושרה), צמד תאומות זהות מקנדה שעושות מוזיקה (fun fact: הווייט סטרייפס עשו להן קאבר). האלבומים הקודמים שלהם לא מי יודע מה הפילו אותי. זה היה פופ אינטיליגנטי מהסוג שאוהבים לשים בפסקול של ה-OC, שזה יופי של דבר לרגעים מסוימים אבל בדרך כלל לא ממש משאיר משקעים. אבל האלבום החדש שלהן תפס אותי בהפתעה. אי אפשר להגיד שיש כאן בגרות ועומק של לו ריד, אבל יש כאן בהחלט צעד מבורך מחוץ לביצת שירי הנוער לכיוון מקום רציני ומעניין יותר. שוב, זה עדיין אלבום חולף ולא כזה שנשאר בראב ובלב שנים, אבל אני ממש נהנה מהאלבום הזה. אני בעיקר לא מצליח להפסיק לשמוע את השיר שסוגר אותו, "Call it off", שהוא בעיניי השיר המושלם ביותר באלבום. הוא קצרצר, אז מומלץ לשים אותו על ריפיט ולהקשיב לו שלוש פעמים ברצף. אני לא יודע אם הוא עובד גם מחוץ לאלבום, אבל זה שיר סיום מעולה. ובלי לשים לב, יצא שכבר שבוע שני ברציפות אני פותח את העונג עם שיר פתיחה של אלבום, וסוגר אותו עם שיר סיום של אלבום. לא רע. [מפ3]

לבריאים ולחולים שביניכם, שתהיה שבת שבוגי ויותר מכך – שנה שבוגי! אם יעלה לי רעיון מספיק טוב בימים הקרובים, אולי יהיה פה איזה משהו מיוחד לראש השנה הבא עלינו לטובה.