7 בספטמבר 2007

עונג שבת: NIN בהסכמה, עם קטינות

ייתכן והעונג הזה היה יכול להיות ארוך יותר, אבל אוף – נפל עליי ביום חמישי צינון ואני מנסה לנוח הרבה כדי להעביר אותו מהר ככל האפשר.
גרוע מאוד להיות מצונן בקיץ (אפילו אם בדרך חזרה צפונה מ-NIN ירד גשם על האוטו שלנו. זה עדיין קיץ). אנא סלחו לי וקבלו בהבנה.

  1. אם תהיתם פעם איך נשמעת פיונה אפל כשהיא שרה שירים של נורה ג'ונס, ייתכן מאוד שהתשובה שלכם טמונה באלני מנדל (Eleni Mandell), לוס אנג'לסית נהדרת שהגיעה לתודעה שלי רק באלבום החדש שלה Miracle Of Five, שהוא אלבומה החמישי (שישי כולל EP) בקריירה בת העשור שלה. האלבום שלה לא מושלם, אבל הוא מאוד מאוד מאוד מקסים, לפעמים נקוד-שמש ולפעמים מצועף-עשן, אבל תמיד עושה חיוכים – אם לא על הפנים אז לפחות עמוק בפנים. השיר הפותח את האלבום, "Moonglow, lamp low" הפך לשירים החביבים עליי בשבוע האחרון, בעיקר כשרוצים ממש להרגיש את הדמדומים יורדים על ערב קיץ נעים של חופש (אני בחופש). תיהנו, ומי יודע – אולי תמצאו אהבה חדשה בגברת מנדל. (אהבתם? כאן יש עוד). [מפ3]
  2. אפל חשפה אתמול את iPod Touch, והוא יהיה מגניב כמו שהוא נשמע, עם מסך מגע סטייל האיי-פון, דפדפן מובנה עם חיבור אינטרנט אלחוטי, ועוד שלל פיצ'רים מלהיבים. האייפוד הרגיל, שעכשיו מכונה iPod Classic, זכה לכיסוי חדש ממתכת, דפדפן-עטיפות בממשק הפנימי ועוד דברים, וגם התרחב עד 160 ג'יגה, שזו כמות מוזיקה שגם מבקרי מוזיקה ותיקים לא מחזיקים זמינה בהישג יד, לדעתי. גם הנאנו התרחב, הפעם פיזית כדי לכלול מסך איכותי יותר, אבל עדיין שומר על הרזון שלו. LinkTree, מומחה הבית לאייפודים, עם כל הפרטים וגם עם קטעי וידאו. אפליסטים – התחילו לחסוך. [אנגלית]
  3. סחטיין השבוע: נעה בביוף, מן הזמרות הישראליות החביבות על המדור (וזו ששרה, בין השאר, באלבום של דויד פרץ), תפיץ את אלבום הבכורה שלה בלייבל האמריקני המשובח Drag City, שמפיץ בין השאר את ג'ואנה ניוסם, בוני פרינס בילי, ויל אולדהם, ג'ים אורורק, פאפא אם, וגם את להקת Espers, שהסולן שלה הפיק את אלבומה של בביוף. לא פחות מסיפור הצלחה. על פי מר יאיר יונה, בן זוגה של נעה ואיש הלייבל הישראלי "נובה", האלבום צפוי לצאת בארץ בנובמבר. [עברית]
  4. שתי עבודות סמינריוניות מעניינות על בלוגים הוגשו החודש על ידי בלוגרים שהם גם סטודנטים, ועוררו עניין רב ברשת וגם אצלי בראש.
    א. שרון גפן מ"דברים קטנים" כתבה עבודה על "רשתות חברתיות בקהילה מקוונת לא-פורמלית", שזה שם מאוד מפואר לקשרים חברתיים בבלוגים עצמאיים. את העבודה אפשר להוריד בפורמט PDF (מה אפשר? מומלץ!) ולקרוא בעיון. בין השאר ממפה גפן 237 בלוגים ישראליים עצמאיים על פי הקישוריות ביניהם, ומסיקה מכך מסקנות חברתיות מעניינות. בין המוזכרים גם עבדכם הנאמן מר עונג שבת. [PDF, עברית] ב. יהונתן קלינגר כתב עבודה סמינריונית על נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית, שבוחנת "האם נוצרה קהילה בעקבות הפלטפורמה הטכנולוגית ואת הווצרות הנורמות באותה הקהילה". במילים אחרות, הוא ממפה (אם כי לא גרפית כמו שרון) נורמות שונות בבלוגוספרה שלנו, כמו "ביטוי, אנונימיות, פרסום ואאוטינג". את 12 עמודי העבודה אפשר לקרוא בצורה נוחה בבלוג של קלינגר, וכמובן גם להגיב ולהשתתף בדיון. [עברית]
  5. עוד עניין בלוגיסטי: אורי קציר מאפלטון פתח את לוח ימי ההולדת של הבלוגרים העבריים. [עברית]
  6. הלך לעולמו השבוע: לוצ'יאנו פבארוטי, בגיל 71. גם שגיא נפרד ממנו. [עברית]
  7. קריאת חובה: הניו יורק טיימז מגזין פרסם השבוע כתבה נרחבת על אחד האנשים הכי חשובים, הכי מעניינים, הכי משפיעים ובאותו הזמן גם הכי עצמאיים בתעשיית המוזיקה: ריק רובין. גילויי הערצה פומביים לרובין יכולתם למצוא אצלי בעונג שבת מאז ומתמיד, ולא בכדי. האיש גאון בעיניי, בין אם הוא מפיק אלבום נשגב והיסטורי של ג'וני קאש או "סתם" דיסק של רד הוט. כמעט כל מה שהוא נוגע בו הופך מינימום לבעל גוון זהוב, אם לא לזהב טהור. הבן אדם צריך לבטח את האוזניים שלו בשמונים מיליון דולר. הוא חושב נכון, הוא יצירתי מאחורי הקונסולה, הוא אחראי לשינויי ענק במוזיקה בעשרים השנים האחרונות (אחד מהם הוא הראפ-מטאל, שהתחיל אצלו בלייבל דף ג'אם), הוא משכיל, והוא לא מוכן לשבת במשרד עם טלפון ומזכירה. גם לא כשמינו אותו למנהל-שותף בחברת הענק קולומביה. אני חייב לצטט משהו שאומר בפתיחת הכתבה דווקא דיוויד גפן, ומתמצת בין השאר את הסיבה לכך שחייבים להכיר את רובין ולקרוא את הכתבה הזו: "תעשיית המוזיקה, בכללותה, איבדה את האמונה בתוכן. לפני עשר שנים בלבד, חברות רצו ליצור אלבומים, אולי אפילו אלבומים טובים, ולראות אם הם יימכרו. אבל אז הגיעה הפניקה, ועכשיו העניין הוא לא לעשות מוזיקה, אלא איך למכור אותה. ואין תשובה ברורה לפתרון הבעיה הזו. אבל אני עדיין מאמין שכל חברת תקליטים צריכה קודם כל לרצות ליצור מוזיקה נהדרת. ומסיבה זו, סוני עשתה בחכמה רבה כששכרה את ריק". [אנגלית]


  8. תצלום: נילי אורן

  9. אז… NIN. בארץ. במילה אחת: מדהים. בחמש מילים: ההופעה הכי טובה שראיתי השנה. שמעתי שגם איגי פופ היה מכוכב אחר, אבל לשם לא הגעתי, אז אני יכול להעיד רק על חוויותיי. הבאתי איתי שלושה חברים, שניים מהם לא הכירו אף שיר כמעט, אחד הכיר קצת, כולם נהנו בטירוף. ידידי אור ברנע ניסח היטב בוויינט: "כל מי שנעדר אמש (ד') מההופעה של ניין אינץ' ניילז בגני התערוכה, הפסיד. גם אם אתם לא מכירים כל כך את השירים, גם אם חם מדי, גם אם לא היה בא לכם לצאת מהבית, אלוהים אדירים – גם אם אתם בכלל לא אוהבים את הלהקה הזו, עדיין, הפסדתם". בזמן הופעת החימום של אנקל (שהייתה, בל נשכח, פשוט מצוינת למרות היעדרם המורגש של שירים מהאלבום הראשון) פגשתי את אור. הוא עורך המוזיקה של וויינט כבר אני-לא-יודע-כמה-זמן, והיה כל כך כיף לראות אותו מתרגש עדיין כמו מעריץ בן 16 בהופעה של האמן האהוב עליו. "הוא זכר אותי!" הוא חייך בהתרגשות כשיצא מפגישה קצרה עם רזנור מאחורי הקלעים (אותו ראיין לפני כחודש בהונגריה). הופתעתי (לטובה, אבל היו כאלה שלרעה) כשאנקל התחילו עשר דקות לפני הזמן, ובכך הפתיעו גם את אנשי התאורה, שנתנו להם לשיר כמעט דקה שלמה בחושך. אבל ככה זה כשמקדימים. גם NIN עצמם עלו רבע שעה לפני השעה הנקובה, בלי שום אזהרה מוקדמת (כמו לכבות את כל האורות ולתת לקהל לשאוג, או משהו). הם פשוט היו שם פתאום. שרון אריאלי לא נשאר אדיש, וכתב "למרות שהוא מופיע באינטנסיביות, כשרזנור אוחז את ראשו בשתי ידיו, מעוות את קולו עד למקסימום שהביולוגיה מאפשרת לו, הוא אינו משחק ברוק'נ'רול, אלא הוא הרוק'נ'רול עצמו". ארז שוויצר ב"הארץ" נכנס לעובי הקורה של האמירה והמסר בהופעה, בביקורת נאה למדי. אילאיל גינות מ-NRG נהייתה סחבקית של רזנור, ראיינה אותו בבוקר וצפתה בהופעה בערב. הציטוט החביב עליי מהראיון של גינות:

    ההופעה שלכם בישראל מתרחשת בחסות של חברת תקשורת סלולרית. איך זה מסתדר עם ההתנגדות שלך למסחריות?
    "זו חברת סלולר? לא ידעתי בכלל, למען האמת. בעיניי, העיקר שהתאפשר לנו להגיע לכאן ולהופיע, משהו שאולי לא היה קורה בנסיבות אחרות. המטרה שלי היא להגיע לכל מקום. כל עוד לא דורשים ממני להופיע בחולצה עם לוגו של חברה כלשהי, אני חי בשלום עם הבחירות שלי".

    זה עניין שגם אריאלי התייחס אליו בביקורת שלו, ואני רוצה להגיד תודה לאורנג' ששילמו מספיק כדי להביא את NIN, אבל בעיקר להזכיר שאורנג' לא ארגנו את המופע ויזמו אותו אלא רק נתנו חסות להפקה של חברת Alive Productions הישראלית, שהביאו גם את איגי פופ, ברט אנדרסון ועוד.
    גם נילי אורן מנענע ראיינה את הטרנט, אך את סיקור ההופעה בנענע חטף מידה ערן סולומון, בביקורת הכי פחות טובה שקראתי על ההופעה הזו (אבל גם היא משבחת).
    באיזור הבלוגים אפשר למצוא בעיקר את הביקורת של יונתן קלינגר [עברית]

  10. תמונות NIN יש בהמוניהן, ועליי חביבה במיוחד התמונה של הקהל שצילמו אנשי הלהקה מהבמה, כחלק מבלוג התמונות של הלהקה. פרנק זעתר אסף בטאמבלרו כמה מהצלמים שהיו בהופעה והשליכו תמונותיהם לפליקר, ויצר מיני-אינדקס לתמונות מהמופע. פורקי צילם את התמונה הנהדרת הזו, ודגנית צילמה את אחת התמונות החביבות עליי מפאזת המסך הדיגיטלי המדהים. נועם תפס כפי הנראה את המספר הכי גדול של תמונות משובחות מכל הפאזות השונות של המופע. איזו הופעה פוטוגנית! [פיקסלים]
  11. NIN, כמובן, לא הולכים לנוח על זרי הדפנה אחרי ההופעה בארץ, יש להם מספיק מה לעשות. אחד הדברים הנהדרים שהם עשו לאחרונה היה לשחרר את הערוצים המקוריים מהקלטות Year Zero כך שהמעריצים יוכלו ליצור מיקסים ורימיקסים כרצונם החופשי. אתר מעריצים סקר יותר מ-200 רימיקסים וצמצם אותם ל-21 הרימיקסים הטובים ביותר. אפשר להוריד את השירים בטורנט או להאזין בסטרימינג, איך שבוחרים. תענוג. אלבום רימיקסים רשמי, אגב, אמור לצאת בקרוב. [אנגלית]

  12. תצלום: אורן זיו

  13. אה כן. גם NOFX היו בארץ השבוע. כמעט שכחתי מזה לגמרי. היה פרוע. [עברית]
  14. חמשת העקרונות הכי חשובים ללמידת שפה זרה, בין אם אתם רוצים ללמוד מהר ובחפיף, או לעומק. [אנגלית]
  15. דיפלו עורך מיקס עבור פיצ'פורק, וגם מלווה אותו בהסברים. [זיפ; אנגלית]
  16. גם פולק'לה 3 נערך השבוע, בשבת שעברה, והיה הצלחה גדולה לפי רוב הנוכחים – על אף התנאים האטמוספריים הקשים והחום המעיק. מלקיאדס נהנה, וגם צמד המבקרים החביב עלינו דני ומיכל היו שם, ואף התפארו בתמונה מהממת. ואם כבר תמונות מהממות, גרבולון הבלתי נלאה חזר עמוס פריימים, כולל את תמונות הקהל המפורסמות שלו, שכל כך אהובות עליי (צריך לצלם תמונה אחת של הבמה, ועשרים תמונות של הקהל, זה מה שאני אומר). מצאתם עוד התייחסויות? תגבבו לי. [עברית]
  17. פוסט פעלתני במיוחד אצל ערן דינר בזה מסתובב, שהפעם עוסק בשלושה אנשים, שהם בכלל לא מוזיקאים. אבל זה לא אומר שהם לא מרתקים. אלי פיכמן הוא אספן תקליטים מדהים, ערן ליטוין הוא מעריץ מוזיקה שהתגלגל להפיק רימאסטרים לאריק איינשטיין והחלונות הגבוהים (מהתקליטים של דינר, לא פחות!), ויוחנן קלדי היה יועץ מוזיקלי של הטלוויזיה הלימודית. [עברית]
  18. זכו בפרס המרקורי: Klaxons. בוז. [אנגלית]
  19. גוגל הוסיפה לקורא הרסס שלה אופציית חיפוש. איך לא היה שם קודם חיפוש? בגוגל? [עברית]
  20. לבליינד מלון יש סולן חדש ושיר חדש, "Sometimes", שהוא מהנה בצורה מפתיע ואפשר להאזין לו במייספייס. [חלל]
  21. האלבום החדש של דבנדרה בנהארט, Smokey rolls down thunder canyon, הגיע לרשת. אם מישהו מוצא לינק, שגרו אליי במייל ואודה לכם אלף תודות. [תודה]
  22. בועז כהן בטור מעניין על הזכות לנצל את חד-פעמיותם של החיים ועל המלים כתחליף-אהבה (ותודה לאוהד שהמליץ בבלוגו). [עברית]
  23. [תודה לפז] Spoon שיחקה אותה עם קליפ נהדר שכולל רובוטון חמוד שיודע לרקוד, וגם ללהגיב פיזית לסובביו, והחלק הכי שמח – הרובוטון הזה אמיתי לגמרי. וגם השיר, "Don't you evah", לא רע בכלל, ואפילו משותף תחת קריאייטיב קומונז. [טיוב]
  24. בשרת העיוור המתחדש פצחו ביוזמה חדשה: התשיעייה שלי. בכל סוף שבוע יבחר אמן אחר תשע ביקורות על תשעה אלבומים, שיתפסו את מקומן בעמוד הראשי של האתר. את השבוע הראשון חונך המוזיקאי רועי ירקוני, שמסביר את בחירותיו בתחתית העמוד הראשי. [עברית]
  25. [תודה לאביטל] אם תמיד חלמתם לביים בעצמכם את הקליפ "Subterranian homesick blues" של בוב דילן, אתם יכולים להתקרב להגשמת החלום בצעד קטן. באתר המקדם את האוסף החדש של דילן, תוכלו לכתוב מה שתרצו על השלטים שהוא מחליף במהלך הקליפ, ולראות מה יוצא. הברקתם? תשאירו לינק בתגובות. [אנגלית, פלאש]
  26. האהבה החדשה שלי היא Sleevage, בלוג חדש שמוקדש לעיצוב ואריזה של עטיפות דיסקים, וגן עדן לחובבי עיצוב וחובבי מוזיקה כאחד. סקירת עטיפות מעניינות, חדשות וישנות, כולל תצלומים מקיפים באיכות מצוינת והסברים עיצוביים מאנשים שבאמת מתעניינים בנושא. זה תענוג, וזה הוסיף אותי מיד למנויי העדכונים שלהם במייל. וגם ברסס. [אנגלית]
  27. A Toot and a Snore in 74 הוא כינוי לסשן ההקלטות האחרון אי פעם של לנון ומקרטני, והיחיד שלהם אחרי שהביטלס התפרקו. ב-1974 הם נפגשו לנגן יחד, ואליהם הצטרפו גם סטיבי וונדר, הארי נילסון ואחרים. עכשיו הוא מגיע לאינטרנט וגם אתם יכולים להתבשם מהקסם ששורה עליו. [מפ3]
  28. למה כל הבחורים הנחמדים הם הומואים? [קומיקסון]
  29. הרימיקס החדש של מארק רונסון לבוב דילן זוכה לקליפ נאה (ורשמי), שמורכב מטיול מטאפורי בחייו של הדילן לאורך העשורים, כולל אינספור רפרנסים לקליפים, אירועים ועטיפות אלבומים שלו. דילניסטים יעשו חיים, רונסוניסטים ייהנו מהמוזיקה. [טיוב]
  30. גיליון 2: פנטזיה של מגזין A5 עלה לאתר לצפייה חינמית. הגיליון השלישי: אובססיה, עכשיו בחנויות. [דברים]
  31. [תודה לפרנק] לא סתם שמנה הוא בלוג חדש שיהפוך מהר מאוד לקאלט. בלוגריתנו היקרה גילתה השבוע, אפעס, שהיא בהיריון. אף על פי ההפתעה, היא שמרה על קור רוח והתחילה לתעד את העניין מרגעו הראשון. בין אם ההיריון אמיתי או לא (היי, מהו בלוג בלי קצת ספקנות?), יהיה שווה לעקוב אחריו בתשעת החודשים הקרובים. [עברית]
  32. עמי ברנד לא הכיר את יריב אלטר, שהתאבד בשבוע שעבר. אבל הוא הכיר את המוזיקה שלו ב-DXM, והיא עשתה לו המון. [עברית]
  33. יאיר יונה פתח בלוג מוזיקה נוסף, באנגלית. [אנגלית]
  34. [תודה לאפרת] סקיפי היה חייל בצבא ארה"ב. אלה 213 הדברים שהוא למד שאסור לו לעשות שם. הילאריוס. [אנגלית]
  35. זה מעניין. להקה שאני לא מכיר בשם Division Day מחדשת שיר שאני מאוד מאוד אוהב, "Every shining time you arrive", ששייך ללהקה שאני מאוד מאוד אוהב, Sunny day real estate. [מפ3]
  36. עמי בן בסט, ממזר בר מזל (או תושיה, או נחישות), נסע לפסטיבל Burnig Man בנבאדה, ארה"ב – חלומן של כל הנפשות החופשיות והפרועות בעולם המערבי. [עברית]
  37. [תודה לעמיר] שמעדכן אותנו שהשיר "Hey There Delilah" של Plain white T's (שהוא שיר ממש חמוד, חייבים להודות) הולך בארה"ב כל כך חזק לאחרונה, שהוא זכה לפרודיה משלו. [טיוב*2]
  38. נהדר! אם אתם אוהבים את המשרד, סביר להניח שתצחקקו מול ריין וילסון (דוויט שרוט) ואנג'לה קינסי (אנג'לה) מראיינם זה את זה לרגל יציאת המארז של העונה השלישית בדיוידי. מדהים כמה וילסון שונה מהתדמית הטלוויזיונית שלו במשרד ובעמוק באדמה. זה, אגב, לקוח מבלוג החובה למשרדוהולים. [נגן בדפדפן]
  39. [תודה לזהר] ועוד פעם ריין וילסון, הפעם עם רוב זומבי! [אנגלית, נגן בדפדפן]
  40. ריימונד קרואו הגשים את חלומם של כל הילדים עלי אדמות, והוא מתפרנס ממופעי צלליות שהוא עושה עם הידיים. מגחכים? רק תראו מה הוא עושה לשיר "What a wonderful world". [טיוב]
  41. אתר "המאסף" של איתמר ב"ז פירסם ראיון עם זאב טנא שנערך במלחמה לפני שנה, ומציע בסופו גם הופעה מבית המוזיקה בירושלים, להורדה חופשית. תפנוקים. [עברית, זיפ]
  42. אם יש לכם כסף מיותר, אתם יכולים: א. לתרום לאיחסון העונג. ב. לקנות (לעצמכם, או לי) את Sojourner של Magnolia Electric Co, ההרכב הנפלא של ג'ייסון מולינה (שאחראי גם להרכב Songs: Ohia) – מארז עץ יפהפה שמכיל ארבעה דיסקים, דיוידי, פוסטר, גלויות ואפילו מדליון. ככה מנצחים את ההורדות. כל הסיפור אפילו לא עולה מי יודע כמה, בערך 50$ (כ-200 שקל בימינו), שזה יופי של מחיר לכזה דבר. אם הייתי פריק של מולינה הייתי מזמין את זה כבר מזמן. בינתיים אני יכול להתפעל ולהאזין לשבעה שירים מתוך המארז. [סטרימינג]
  43. קליפ השבוע: [תודה לאפרת] השם יעקב לשנו בטח לא אומר לכם הרבה, אבל לחברים שלו מהאוניברסיטה הוא אומר המון. עכשיו יעקב עוזב לעשות תואר בהארבארד (סחטיין, יעקב!), והחברים שלו – שהם כפי הנראה החברים הכי חמודים בעולם כולו – צילמו עבורו את אחד הליפ-סינקים המקסימים ביותר שראיתי מימיי, בבימויה (או בימויו?) של עדן גרבר. איזה כיף לצפות, איזה כיף של חברים, איזה כיף ליעקב. נראה אתכם יוצאים מהקליפ הזה בלי חיוך גדול על השפתיים. [טיוב]

  44. תצלום: ranh (cc)

  45. ההופעה של NIN הייתה, בלי צל צלו של ספק, ההיילייט של השבוע שלי. אבל אם צריך למקד את נקודת העונג ברגע אחד, הייתה זו הדקה המסיימת את "The Great Destroyer" (או חצי דקה, או שלוש דקות?), שהיא גם אחד הרגעים האהובים עליי מהאלבום המצוין כולו. רזנור תמיד ידע להשתמש היטב ברעש, אבל נדמה שרק באלבום הזה הוא התיר את הרסן ונתן לרעש להשתלט לפעמים על השיר כולו. הג'אם האלקטרוני המטורף הזה, בו רזנור ושני שותפיו לפשע מתחרעים עד קצה גבול היכולת עם הצלילים המעוותים שהם יוצרים ועם הביטים המטונפים והתעשייתיים, התעצם על הבמה פי אלף מאשר באלבום. המסך הדיגיטלי המפורסם שירד ממרומי הבמה וכיסה את שלושת הבנדיטים נכנס ברגעים האלה לאקסטזה תזזיתית של רעשים ויזואליים, נתון להתקפי שיעול של שלג סטטי, עיוותי צבע, הבהובים וקפיצות. עם כל הכבוד לכריזמה הבימתית של הלהקה, הרגע הזה היה כולו של הבמה. שלושת הנגנים נשארו כצלליות בלבד מאחורי שולחנות עמוסי ציוד, והבמה ניגנה. בשבילי, שבדיוק בשביל רגעים כאלה יצאתי מהבית באותו יום, המתקפה הרב-חושית הזו הזדככה לאורגזמה עצומה בתוך הראש שלי. אלה רגעים שלא אשכח גם בעוד שנים, וגם אלמלא הייתה זו הופעה מדהימה בכל אספקט, רק בשביל הרגע הזה היה שווה היה להביא אותם ארצה. אם לא הייתם שם, קשה לדמיין את החווייה. ככה זה נראה בשטוקהולם, בגרסה הערוכה (שימו לב מדקה 1:44). מהקהל זה הרגיש יותר כמו רעידת אדמה. [טיוב]
  46. אייל רוב נזכר בקליפ של "Thriller" של מייקל ג'קסון. (הלינק לקליפ עצמו בסוף הכתבה, כי בוואלה, אתר אינטרנט בישראל, אי אפשר להכניס לינקים בתוך כתבות). [עברית]
  47. קבלו במחיאות כפיים זריזות את המוזיקאים המהירים ביותר ביוטיוב. [אנגלית]
  48. [תודה לשגיא ב] מי היה מאמין שגוגל החביאה סימולטור טיסה בתוך Google Earth? שימו לב שהסוד לפתיחת המשחק במחשב שמריץ וינדוז נמצא בתגובות ולא בפוסט עצמו. [אנגלית]
  49. וסגול 59 נתקל ב-Google Earth בבית שמופיע על עטיפת Physical Graffitti, האלבום הטוב ביותר של לד זפלין. [גוגליזם]
  50. נועם י', ששוחרר משירות צבאי והשלים את שירותו בשירות לאומי אזרחי, יוצא באייל הקורא נגד רדיפת המשתמטים בתקשורת. [עברית]
  51. [תודה לגבי] שכותב: למרות הדימוי הפרוע שלו, אליס קופר הוא אחד מהאמנים המהוגנים (שלא לומר השמרנים) ביותר בימינו; הוא מוכיח זאת שוב בתשדיר שירות למשרד הרישוי במדינת אריזונה, שם הוא מתגורר. [טיוב]

  52. אני מוכנה להחליף את ג'יי לנו, אבל רק אם תשלמו לי בגרבר

  53. נראה את קונאן או'בראיין מתעלם מזה: תינוקת בריטית נולדה עם פלומה ג'ינג'ית על ראשה, ותוך עשרה שבועות גידלה כבר בלורית ג'ינג'ית מדהימה לתפארת. גרובי. [אנגלית]
  54. הכירו את אתמול, אתר האולדיז של ישראל, ושלחו אותו להורים שלכם. סתם, לא בהכרח. יש שם, למשל, מאמר נאה על פרשנויות ל-"American Pie" של דון מקלין, סיפורה של אוליביה ניוטון ג'ון, והשוואה תחרותית וחסרת פשרות בין אלביס והביטלז! [עברית]
  55. [תודה לאלעד] האם הומר סימפסון הוא מרקסיסט-לניניסט או רפובליקאי שמרן? מה הקשר בין בארט לבארת? והאם אפשר בכלל ללמד פילוסופיה באמצעות "הסימפסונים"? [עברית]
  56. [תודה ליעל המקורית] שכותבת: מהרשימות הללו שלכל אחד תהיה אי הסכמה כלשהי על מרכיביהן: עיתון תל אביב מתיימר לספר על גיבורי הגיטרות הגדולים של תל אביב ועל סולואי הגיטרה המקומיים הכי שווים (בלי אורן קפלן ב"תלוי על הצלב"?). [עברית]
  57. ישי קיצ'לס, מבקר הקולנוע של עיתון העיר, ביקר בפסטיבל ונציה לקולנוע. את הרשמים הערוכים שלו אתם יכולים לקרוא בעיתון העיר שיצא היום, ואם אין לכם את העיתון או שלא הסתפקתם במעט שקיבלתם שם, תוכלו לקרוא את "גרסת הבמאי של הכתבה", בבלוג המאסף. את הכתבה המקורית קראתי ונהניתי מכל רגע. [עברית]
  58. [תודה לנמי] שמספרת לנו על ניסוי המפ3. כמו פלאש מוב (בו קבוצה גדולה של זרים מתאמת ברשת מקום וזמן, נפגשת בו ועושה פעולה מסוימת כמו להתחיל לרקוד), רק יותר מתוחכם – 826 איש הורידו את אותו קובץ הוראות בפורמט מפ3, מתאספים במנהטן, מפעילים אותו באותה דקה ועושים מה שאומרים להם. [אנגלית, נגנים בדפדפן]
  59. והרי תיקון לחדשות: האפיפיור אינו השטן, אחרי הכל. [פיקסלים]
  60. זה בטח משונה להיות תאומה. זה בטח מאוד משונה להיות תאומה זהה. זה בטח משונה בטירוף להיות תאומה זהה כשגם את וגם אחותך לסביות. לעולם לא תוכלי לברוח מהשאלה אם אתן עושות את זה. אבל רכילות מינית aside, מי שקורא בשבועות האחרונים את העונג בטח שם לב למחמאות שאני מרעיף מדי פעם על האלבום החדש של Tegan and Sara (בעברית: טיגן ושרה), צמד תאומות זהות מקנדה שעושות מוזיקה (fun fact: הווייט סטרייפס עשו להן קאבר). האלבומים הקודמים שלהם לא מי יודע מה הפילו אותי. זה היה פופ אינטיליגנטי מהסוג שאוהבים לשים בפסקול של ה-OC, שזה יופי של דבר לרגעים מסוימים אבל בדרך כלל לא ממש משאיר משקעים. אבל האלבום החדש שלהן תפס אותי בהפתעה. אי אפשר להגיד שיש כאן בגרות ועומק של לו ריד, אבל יש כאן בהחלט צעד מבורך מחוץ לביצת שירי הנוער לכיוון מקום רציני ומעניין יותר. שוב, זה עדיין אלבום חולף ולא כזה שנשאר בראב ובלב שנים, אבל אני ממש נהנה מהאלבום הזה. אני בעיקר לא מצליח להפסיק לשמוע את השיר שסוגר אותו, "Call it off", שהוא בעיניי השיר המושלם ביותר באלבום. הוא קצרצר, אז מומלץ לשים אותו על ריפיט ולהקשיב לו שלוש פעמים ברצף. אני לא יודע אם הוא עובד גם מחוץ לאלבום, אבל זה שיר סיום מעולה. ובלי לשים לב, יצא שכבר שבוע שני ברציפות אני פותח את העונג עם שיר פתיחה של אלבום, וסוגר אותו עם שיר סיום של אלבום. לא רע. [מפ3]

לבריאים ולחולים שביניכם, שתהיה שבת שבוגי ויותר מכך – שנה שבוגי! אם יעלה לי רעיון מספיק טוב בימים הקרובים, אולי יהיה פה איזה משהו מיוחד לראש השנה הבא עלינו לטובה.

29 תגובות על “עונג שבת: NIN בהסכמה, עם קטינות”

  1. מאת kaz:

    שהולכים קצת אחורה זה נראה ככה

  2. מאת אור ברקת:

    הביקורת הכי גרועה על NIN היא לדעתי דווקא זאת שאני כתבתי בifeel האתר הדי נידח אותי נידח שלעריכתו אני שותף. להגנתי – זו הפעם הראשונה שאני כותב ביקורת וכתבתי אותה בחצי שעה בבוקר. יצא לא רע יחסית אני חושב

  3. מאת כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי:

    קראתי את כל הסקירות וראיתי את כל התמונות מפולקל'ה ואני תוהה: האם מישהו נשאר להופעה האחרונה של קטאמין? אני מאוד רוצה לראות אותם שוב בהרכב מלא ומחכה כבר לשובם מסיבוב ההופעות הנוכחי.
    הציטוט של דויד פרץ על קהל האינדי מדויק ומצחיק.

  4. מאת אור ברקת:

    בביקורת הכי גרועה התכוונתי כמובן לביקורת שכתובה הכי גרוע.

    ההופעה הייתה מדהימה

  5. מאת Roly:

    עינוג בלתי צפוי:
    http://www.sendspace.com/file/jea77d

    לבריאות,

    Roly

  6. מאת pez:

    עונג מצוין גיאחה!

    וואו, היו המון לינקים מעולים..
    בעניין אייטם 4, גם אני כתבתי סמינר על בלוגים השנה ואני חייבת לציין שלא פשוט לנתח תופעה חדשה יחסית, ועוד על פי הכללים האקדמיים היבשושיים, אז שאפו לכותבי הסמינריוניות.
    התאהבתי קשות ברובוט האפרוחי והמתוק מאייטם 21. אשכרה חששתי לגורלו כששמו אותו בין כל השקרניקים הגדולים והמפחידים במעבדה.
    אייטם 23 שולת! ווהו, תמיד רציתי לכתוב משהו על השלטים של בוב דילן מהקליפ הזה.

    והתינוקת הג'ינג'ית מאייטם 49 מדהימה. קונאן חייב לארח אותה בתכנית שלו. חייב! אותה ואת הילד הערבי שהפך ג'ינג'י בן לילה, לפני כמה חודשים. אולי אפילו ייצא מזה שידעך שידחה בכמה שנים את קיצו של הגן הג'ינג'י (מה, לא שמעתם שהוא הולך ונכחד?)

    החלמה מהירה גיא, שבת שבוגי וויטמין סי שמח!

  7. מאת ג'ים:

    גיאחה אתה מלך!!

    וואו, המון זמן שלא נהנתי כל כך מהעונג, תודה!!

    אגב, לאודיופילים כאן, יש לי את ההקלטה של לנון ומקרטני בפורמט שונה, FLAC אז אם מישהו מעוניין – אני כאן :)

  8. מאת ברווז גומי:

    אני כנראה מהבודדים שלא יצא נסער מ-NIN. לא שההופעה עצמה הייתה לא טובה – היא הייתה אכן מצוינת לסוגה – אבל מעולם לא הצלחתי להתחבר למוזיקה שלהם. גם לאחר שבוע עם המיקסטייפ מהקונכיה ומול ביצועים מצויינים בלייב, נשארתי רוב הזמן די אדיש לדרמות מהבמה. לא נורא.
    אבל תגיד, גיאחה, במקרה היית עם חולצת ת'רלס ירוקה? כי לרגע חשבתי שאני מזהה אותך.

  9. מאת שרון:

    פחחח. כן. "העונג" מוזכר אצלי ממש בקטנה. ככה, באיזו הערת שוליים זוטרה וחסרת משמעות.

    ואם כבר כתבת כל כך הרבה על ההופעה של NIN (שאין מספיק סופרלטיבים בומבסטיים בשפה העברית שיתארו אותה כהלכה), איך יכולת להתעלם מההופעה המשעממת עד מוות של Unkle?

    נראה שאין מנוס אלא לצרף לינק לפוסט של קלינגר ב"היתוך קר למפגרים" על הדוד המשעמם מאנגליה, כדי שהמעטים שלא התנסו בחוויה הזו יראו מה הם לא הפסידו בכלל.

  10. מאת פרנק:

    המיקסטייפ היה בסיטימיול ולא בקונכייה כמובן.
    😉

  11. מאת א' נדב:

    אני לא ממש התלהבתי מניין אינץ' ניילז, אבל האמת היא שאף פעם לא הייתי מעריץ גדול שלהם אז זה לא שבאתי עם יותר מדי ציפיות. הייתה הופעה סולידית לדעתי, לא יותר מזה. ואנקל היו די משעממים. אבל מה שבאמת היה מעצבן זה אורנג' – עזוב אותי מזה שהם "רק נתנו חסות להופעה" הנוכחות שלהם שם הייתה מוגזמת ברמות מטורפות. בדרך כלל כשחברה מסחרית נותנת חסות להופעה אז יש אולי איזה באנר או שניים עם השם שלה, אבל אצל ניין אינץ' ניילז זה היה מעבר לכל פרופורציה. תכלס זה כבר היה מרגיש יותר הגון אם רזנור באמת היה לובש חולצה שלהם. בחיים לא ראיתי הופעה עם כל כך הרבה פרסומות. כל הדגלים הכתומים האלה והפאלוסים הענקיים עם הסמל שלהם. זה נראה כמו תפאורה לסרט של לני ריפנשטאל.

    אבל בכל מקרה גיאחה, כדי שאני לא אצא לגמרי פארטי פופר אני שולח לך לינק לחדש של דבנדרה.

  12. מאת Shira-K:

    כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי – אני נשארתי לקטמין. והקשבתי מבחוץ אמנם, אבל זה היה די מזעזע. מין לופ דיסטורשני צורם. ודווקא היו להם כמה שירים שאהבתי פעם (שלא לדבר על הגלגול הקודם, אקס ליון טיימר האגדיים ז"ל).
    אבל הבנתי שמה שהלך שם אמור להיות פסקול לסרט או משהו בסגנון. אז אולי עוד יש תקווה.

  13. מאת סטיבי:

    (פינת ההגהה: ב-3, אנובה, לא נובה)

    16: בוז אינדיד.

    49: זה רק אני, או שההורים של הג'ינג'ית נראים בני 16? (זה לא יפתיע אותי, הם אנגלים, לא?)

    51: יש שם שני אייטמים? :-)

  14. מאת amiRach:

    אלוהים אדירים, יש לנו את אותה נקודת עונג. רק מלקרוא על הקטע המטורף שבא אחרי The Great Destroyer כולי מתמלא בצמרמורות. באמת רק בשביל ה2 דקות האלה הייתי בא שוב להופעה. בחיים אני לא זוכר שהתרגשתי מקטע מוזיקלי כל כך בהופעה חיה.
    איזה כיף שאפשר לראות את זה ביוטיוב!
    עכשיו מה שאני לא מבין זה כל הדיבורים על החסות של אורנג'. יותר מידי, פחות מידי, למי אכפת.. אז היו הרבה פרסומות, פשוט מתעלמים מהם ונהנהים מההופעה, לא?

    באמת השם יעקב לשנו לא אומר כלום לאף אחד, אולי עדיף ירבוז :)

  15. מאת כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי:

    שירה ק – ברור שיש תקווה. ההופעות שלהם נחלקות לשניים, הופעות שירים והופעות דיסטורשן. ראיתי גם וגם ואני מעדיף את השירים. הדיסטורשן עמוס מדי לטעמי.

    אולי בסיבוב הבא.

  16. מאת כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי:

    יוריקה!
    http://www.qube.co.il/qarts.asp?qid=764
    (טור מעניין של אביהו גאון, גם על פולקל'ה)

  17. מאת nakamir:

    עונג נהדר, תודה.
    אני ממש לא זוכר עוד עונג שהלכתי בעקבות כל-כך הרבה לינקים בו.

  18. מאת עידו שחם:

    מצטרף להרגעה לגבי ני"נ. ההופעה של השנה היא ללא ספק ההופעה של איגי פופ והסטוג'ס. כל מי שהיה שם יכול להעיד על כך. ני"נ נתנו שואו, היו מאוד מהוקצעים, אבל זה בדיוק מה שהיה בעיתי. אובר מכאניות וחוסר ברגש. לא הרגשתי כאילו שטרנט והלהקה שלו באו להקריב את עצמם למען הקהל, בניגוד לאיגי למשל. כל התנועות שלהם היו מתוזמרות היטב, הגרסה החיה נשמעה יותר מדי כמו סטודיו, ולכן מצאתי את עצמי מפהק לא מעט פעמים במהלך המופע (כפי שמאובחן פה היטב http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=411697).

    בניגוד אליהם NOFX נתנו חתיכת הופעה מעולה בבארבי. כשמם כן הם, הם לא צריכים אפקטים מגלומניים ולזרוק את הגיטרה סביבם כאחוזי אמוק (בשלב מסוים זה היה כבר מופע ליצנות אצל הגיטריסט של ני"נ). הם פשוט נתנו מוזיקה חיה ובועטת לראש, התחברו לקהל כאילו הם חברים שלנו שעלו לנגן כמה שירים, והקהל עצמו עשה אווירה של כיף טהור לעומת הניכור הבלקרי ההמוני בהופעה של ני"נ. בשנים האחרונות פחות התחברתי ל-NOFX כמו שהתחברתי לני"נ, אבל הם פשוט כבשו אותי מחדש, הווייט טראש, שני היהודים, והאפון.

    בכל מקרה, עונג משובח, ושכחתי לגמרי שבאת להופעה גיאחה. היו שם כל כך הרבה אנשים שפשוט לא יאומן, חבל שלא רואים כזאת אחדות של הגעה בכל הופעה גדולה.

  19. ברווז גומי – הייתי דווקא עם חולצה שחורה (כן, כמה יצירתי מצידי, לבוא בחולצה שחורה להופעה של NIN), אבל ראיתי כמה וכמה חולצות'רדלס בהופעה, אפילו עצרתי מישהו והחמאתי לו על חולצה משובחת.

    שרון – הזכרתי את ההופעה של אנקל, אני פשוט לא שותף לדעה הרווחת שהיא הייתה משעממת. מי שמכיר את האלבום החדש של אנקל לא צריך להיות מופתע מאיך שהם נשמעים לייב. אמנם, לרעתם ייאמר שהם לא הצליחו להעביר את השירים לבמה עם כל האנרגיות שלהם מהאלבום, ושהסאונד בהופעה שלהם לא היה מושלם (הרבה יותר מדי באסים), אבל אני מאוד נהניתי. שוב, אף על פי שלא היו שירים מהאלבום הראשון (we were ROBBED!)

    א' נדב – תבוא ברכה על ראשך, אני רץ לבדוק מייל! :)

    שירה – אני עדיין מזועזע מההופעה של קטמין שראיתי בבארבי, לפני טוויילייט סינגרז (נדמה לי). זה פשוט הרכב שלא עובר טוב בהופעות, כנראה. חבל.

    סטיבי – הם אכן נראים בני 16, וזה באמת נפוץ למדי באנגליה, הורים צעירים מאוד. אני מניח שהם בני עשרים, או משהו כזה.
    האייטם הכפול הוא סתם טעות טכנית שלי. אתקן.

    עידו – אתה סתם בן זונה שלא באת להגיד שלום :)

  20. מאת מיכל:

    אכן עונג משובח ביותר.

    ההופעה של אנקל הייתה בדיוק מה שציפיתי (אפילו שלא היו שירים מהראשון..), ההופעה של ניין אכן הייתה מעט מנוכרת , ולדעתי חלק גדול מהרגשת הריחוק באשמת הקהל הישראלי שהיה יבש קמעה..אבל עדיין – חווייה שבהחלט לא תשכח.
    ולגבי נופקס – הייתה פשוט הופעה אדירה! הדינמיקה והשיחות הקולחות עם הקהל, והקהל עצמו שהיה מעולה, המיקום הנפלא שתפסתי, סולו האקורדיון המוטרף של מלווין שפשוט לא נגמר והעובדה שאל ופאט מייק צחקו על החולצה שלי – כל אלו עשו את ההופעה לאחת מההופעות היותר כיפיות שהייתי בהן. נכון – הם לא ניין, זו ליגה שונה לחלוטין, אבל היה פשוט כיף בכמויות אדירות.
    וזיעה.. זיעה בכמויות אדירות…

    פשוט סופשבוע ארוך ומענג של כיף מוסיקלי טהור.

    ואהה כן, דוויט יצא סקסי בראיון.
    גרר

    יום נעים..

  21. מאת ברווז גומי:

    התנצלותי הכנה לסיטימיול. אחלה מיקסטייפ, למרות שהוא לא גרם לי לחבב יותר את המסמרים.

  22. מאת Fi_Fi:

    עוד תמונות מפולקל'ה יש אצלי (שזה בלינק למעלה).
    :)

  23. מאת Qubical:

    אם כבר NIN, אולי מישהו רוצה לשלוח למוזיאון באתר שלי סריקה של הכרטיסים של ההופעה הזו, ואם כבר אם כבר, אז גם של בלונד רדהד?

  24. מאת דייב דנ:

    תכננתי לכתוב על הרבע עוף, אולי זה יצא עוד בעתיד יחד עם ביקורת לאיזה דיסק נראה. אני שמח שאחרים הרגישו כמוני- היה חם.
    ככה זה בישראל באוגוסט.

  25. העונג נראה מבטיח, אבל אני אתעמק בו רק מחר…
    גם אני הייתי בפולקל'ה וגם לי יצאו כמה מילים על זה, קצת אחרי שהגוף התאושש ממכת החום שהייתה שם. באמת, אמנם אמנם אנחנו קהל של אינדי ולא באנו להינות, כדברי ר' דויד פרץ, אבל בכל זאת – גם קהל של אינדי צריך לנשום מדי פעם. לשנה הבאה במקום ממוזג!
    חוצמזה, מישהו יכול להמליץ על חנות יד שנייה שתשמח לקבל ספרים משומשים ואיכותיים במיוחד? נפלו לידי עשרות כאלה בשבועות האחרונים.
    עד כאן קידום עצמי בחסות עונג שבת, מחר אגיב לגופו של העונג.

  26. מאת gevatron:

    So who would you rather see?
    Niel Young or Tom Waits?
    Eddie Vedar or Flea?
    Metalica or Jerry Lee Lewis?
    Regina Spector or Tegan and her sister?

    Well did you made your choice?
    If you had a hard time deciding then just go to the "Bridge School Benefit" this year – all of the above in one night (twice)

    San-francisco bay end of Oct:
    http://www.bridgeschool.org/events.html

  27. מאת סטיבי:

    אם מישהו משלם לי על הטיסה לסן פרנסיסקו, אני מבטיחה להיות שם (זה נכון לכל זמן שהוא, אגב).

  28. מאת אוהד(אחר):

    חזרתי מהעבודה, פתחתי בירה, ושמעתי את השיר של האייטם הראשון.
    לא יאמן איך כאב ראש יכול להיעלם כל כך בקלות בלי אדוויל.

  29. מאת בעז:

    לא לשכוח את נדב אזולאי שמנגן גם באינדי נגב והוא עצמו סיבה מספקת להגיע עד לשם!

כתיבת תגובה