שורה בציבור: אנטארקטיקה!

יעל רגב שלנו נסעה לחו"ל. לדרום אמריקה, לא משהו fancy. רק, אה, קפיצה קטנה בספינה למקום הקר בעולם והיבשת הקיצונית ביותר – אנטארקטיקה.
משם היא שלחה לנו את המכתב הבא:
"טוב, זה קצת רמאות, כי אי אפשר להשאיר פיתקית מודבקת על אדמת אנטארקטיקה בלי להפר אמנה בינלאומית, ולכן כל הפתקיות חזרו עמי לספינה – כלומר, אלו שלא הושמדו בגשם ובגלי הים כליל עוד לפני שהספקתי לצלם…
מצטערת שהנופים לא יותר דרמטיים – חיכינו למיקום ספציפי באנטארקטיקה כדי לצלם, ואז פרצה סופת שלגים ונאלצנו לחתוך בחזרה לארגנטינה. המבנה המצולם הוא בעצם המקום האחרון שאליו הגענו בטיול, ולמעשה ברחנו אליו כדי למצוא מחסה מגשם ומהרוחות. זו תחנת מחקר ארגנטינאית, אם כי לא הצלחנו לעמוד על טיב המחקר. נראה שכל המבנה המרכזי מוקדש למשחקי וידאו, מסך דיוידי גדול ומטבח. מראה סוריאליסטי למדי – להגיע לקצה העולם רק כדי למצוא שם חדר עם טלוויזיה וספות ומערכת סטריאו שמנגנת את להיטו הצ'יזי של רוד סטיוארט. לא בדיוק מה שאתה מדמיין בראש במחשבה על אנטארקטיקה…
נראה מי ימצא לך שורה בציבור יותר נידחת מזו!"
חבר'ה, ראו את ההצהרה של יעל כאתגר. התמונות, כצפוי, מהממות:
פינגווינים!!!






נכון שעכשיו קצת יותר חם לכם?





























יום חמישי, 12 במרץ 2009 בשעה 08:47
היה יכול להיות יותר מגניב אם היא הייתה משאירה קטע משיר לא קשור בכלל:
"מי שטוב לו ושמח – כף יימחא!"
יום חמישי, 12 במרץ 2009 בשעה 09:07
מדהים!
יום חמישי, 12 במרץ 2009 בשעה 10:43
המקום היותר נידח היחיד שממנו אפשר יהיה לקבל שורה בציבור יהיה החלל החיצון….
יום חמישי, 12 במרץ 2009 בשעה 10:47
וואו – זה גאוני.
יום חמישי, 12 במרץ 2009 בשעה 11:13
פילוסוף – אני מצפה ממך לקיים את ההבטחה הגלומה בתגובה שלך
יום חמישי, 12 במרץ 2009 בשעה 16:47
איזה כיף!!!
התגעגעתי נורא לשורה בציבור, אולי קצת יותר?
יום חמישי, 12 במרץ 2009 בשעה 20:16
קאת, הפיתרון פשוט – הדביקי, צלמי ושלחי אליי – ואז יהיה יותר!
יום שישי, 13 במרץ 2009 בשעה 19:03
זה בהחלט פוסט השורה בציבור הכי מוצלח!
יעל פשוט מלכה!
ונראה לי שהפילוסוף באמת צודק. זהו אני מצטרף לנאס"א
יום שישי, 13 במרץ 2009 בשעה 20:24
פאקינג מגניב. התמונה ההיא עם הפינגווינים כל כך הזויה, נראה כמו פלנטה אחרת. סחטיין עלייך יעל בכלל שהגעת לשם. זה לא עולה הון תועפות?
יום ראשון, 15 במרץ 2009 בשעה 09:05
ויעל, שמשום מה לא מצליחה להשאיר פה את תגובתה, מוסרת ויה אי-מייל:
תודה, תודה. זה אכן גם מרגיש כמו פלנטה אחרת. מומלץ בחום.
הגעתי כמו כולם בשיט – אין מלונות, כבישים, עצים, תושבים או כל תשתית אחרת באנטארקטיקה ולכן לוקחים שיט בספינה שבה ישנים ואוכלים וממנה יוצאים בסירות קטנות לחוף (בתקווה שאין גלים בגובה של כמה מטרים או גושי קרח ענקיים שחוסמים את הדרך – אנחנו נתקלנו בשום מקום באחד באורך 38 קילומטר!). זה מאוד מאוד יקר, כצפוי, אבל מאידך, המחירים גורמים לכך שאין הרבה קופצים על המציאה ועל כן הטבע במקום עדיין שמור היטב. אתה מטייל בנופים מהמרשימים בעולם ואין כמעט איש באותו אי או אזור פרט לחבריך לספינה (היינו חמישים איש) שמתפזרים גם הם איש איש לדרכו בשטח. לשמחתי בצירוף של מזל, נסיבות מפתיעות ומקומית מקסימה אחת הצלחתי להשתחל לסיור ארוך מהרגיל שמעולם לא העזתי לחלום שיהיה לי את הכסף לרוכשו, ממש זכיה בפיס – אבל זה כבר סיפור ארוך בפני עצמו לפעם אחרת.
עוד תמונות מהיבשת הרחוקה (כולל של חוף עם חצי מיליון פינגווינים!) יפורסמו ב"אפילו עז" במהלך העונה החמה כדי לצנן את הקור הישראלי, לכשאשוב – http://yael.haoneg.com . בינתיים יש עוד יעד מטורף ויקר מדי באופק, שאנו מקווים לארגן ממנו שורה בציבור נוספת. נתראה…
יום שישי, 20 במרץ 2009 בשעה 20:36
עכשיו מה זה בא לי
עוד חודשיים אלסקה!
יום ראשון, 14 ביוני 2009 בשעה 15:32
[...] בציבור הכי מרוחקת ונידחת על פני כדור הארץ (הנה היא כאן). היו מי שצחקו שכדי לתלות פוסט-איט במקום יותר רחוק מזה [...]