23 באוגוסט 2013

עונג שבת: גם פעמון שבור מצלצל

בלחסן לא היה אף פעם אמן פופולרי. אמן שלא יודע לשקר לא יכול להיות פופיסט מצליח, ובלחסן שר את האמת, את כל האמת ורק את האמת. אבל אלפי אנשים, ואולי יותר, היו קשורים בנימי נפשם לשירים שלו. הכנות המוחלטת שלו, ובעיקר יכולתו לתרגם אותה לאמנות נפלאה, חקקו את השירים האלה על לוח לבם. היו גם חובבי מוסיקה שנדהמו משיריו של בלחסן אבל היו חייבים לשמור מהם מרחק. המלים היו שורפות מדי, הכנות מבהילה מדי. גם האנשים האלה, מעגל האוהדים החיצוני של בלחסן, חשים היום בוודאי צער עמוק על מותו – בן שלו

ייתכנו שיבושים במסלול: רצה המזל ודווקא כשאני בחופש מהלימודים ולכאורה יש לי יותר זמן מתמיד לכתוב את העונג, שלושת סופי השבוע הבאים מזמנים לי כל מיני אירועים וטיולים ודברים שירחיקו אותי ממחשב. אני עדיין לא יודע מה יעלה בעונג בסופי השבוע האלה, אבל כפי הנראה לא יעלה עונג רגיל אלא משהו אחר, אם בכלל. מתנצל מראש, ומבטיח שבאיזור אמצע ספטמבר נחזור לפעילות רגילה – עונג נורמלי כל סופ"ש.

    like a ship

  1. תראו, זה לא ממש כוחות. שיר שמתחיל ככה, עם כניסת התופים הזאת (וסאונד התופים הזה) – אני כבר בעדו. אם כבר בתיבה השנייה יש פסנתר גרובי כזה עם באס ששומעים ישר שהוא מהסבנטיז, אני כבר מוכן להצביע לו לאיזה מצעד, וכל זה קורה בשלוש השניות הראשונות של השיר "Nobody knows". אבל כאן עדיין יש סיכוי שהוא יהיה משעמם או לא ימריא. בשנייה ה-23 כבר אין סיכוי כזה. מקהלת "Youth for Christ" נכנסת במלוא אונה, והכומר שלה, אחד T.L. Barrett, מהמהם לו מאחוריהם, מוביל אותם בעדינות. הכנתי השבוע סט גוספל לנגן לפני ההופעה של יהוא ירון, ומכל מיני סיבות טכניות (חלקן באשמתי) זה לא קרה. אבל הגוספל כבר נכנס לי למחזור בימים לפני ההופעה, כשבחרתי שירים והכנתי את הסט. היה לי ברור שכל הסט הולך ונבנה ומתנקז לשיר הזה, או לכל הפחות לאלבום החד-פעמי והמפואר הזה, שאני אוהב בעיניים נוצצות כבר כמה שנים ובערב ההופעה קיבלתי עותק ויניל איכותי שלו מאסף, שמנהל את יהוא ירון וגם את קמ"ע שמפיצה בארץ את הריליסים של לייבל הרי-אישיוז הפנטסטי Light in the attic (שהוציא מחדש, בין היתר, את מלודי נלסון של סרז' גינצבורג). והשיר הזה, הללויה, השיר הזה, בפעם הראשונה הוא שובה וסוחף, אבל ברצף של האלבום או של החיים בכלל, כשאתה כבר מכיר אותו, הוא יכול להיכנס לך לתוך היום כמו רוח פרצים ולהניף אותך למעלה, לשאת אותך על כפיים. מוזיקת גוספל נועדה להלל את האל, אבל מוזיקת גוספל שחורה, מקהלתית, נועדה בראש ובראשונה לעשות שני דברים: לגרום לקהל להיות האמן (לשיר, למחוא כפיים, להרים את השיר) ולשלהב. אחרי שמכירים את השיר הזה, זה הופך להיות קרוב לבלתי אפשרי לשמוע אותו בלי לשיר בקולי קולות, בין אם אתה שומע אותו במערכת לבד בבית או הולך עם אוזניות ברחוב. וכל האלבום כזה טוב. תשיגו לעצמכם אותו. [מפ3]
  2. gb
    גבריאל בלחסן הלך השבוע לעולמו, אחרי מאבק של כמה שנים במניה-דיפרסיה. מישהו כתב בטוויטר או איפשהו שגם במקרה שלו היה צריך לכתוב "מת ממחלה קשה", ואני מסכים. קשה לי לכתוב על הסיפור הזה, גם בגלל קירבה וגם בגלל ריחוק. קירבה, כי אני מכיר כמה אנשים שהיו קרובים אל בלחסן מאוד ועכשיו הם שבורים לרסיסים ואני לא מרגיש שאני יכול לעשות פה צדק עם התחושות שלהם. ריחוק כי אף על פי שאני מעריץ גדול של אלג'יר, את האלבומים של בלחסן אף פעם לא הצלחתי לצלוח ולהתמסר אליהם, הם תמיד היו בשבילי כמו תצלומי חדשות שאחרי פיגוע – חשוב לדעת אבל קשה להסתכל לאורך זמן. אז במקום לכתוב, אפנה אתכם לאחרים שכתבו טוב הרבה יותר ממה שיכולתי אפילו לנסות.
    בן שלו יודע לסכם במבט רחב יותר טוב מכולם: "גבריאל בלחסן לא היה אף פעם אמן פופולרי. אמן שלא יודע לשקר לא יכול להיות פופיסט מצליח, ובלחסן שר את האמת, ורק את האמת".
    שי להב כתב יפה בוויינט נגד הפורנוגרפיה של הטירוף, שגם בלחסן עצמו יצא נגדה, חרב פיפיות שכמותה.
    איל רוזן וסער גמזו ערכו בקול הקמפוס סט משיריו של בלחסן, שבסופו של דבר רצה יותר מכל שישמעו את המוזיקה שלו. מיד מתחת לסט, טקסט פרידה יפה של לאון פלדמן.
    אסף נבו מסכם במאקו את חייו יצירתו ומותו של בלחסן, למען אלה שנתקלים בשם שלו לראשונה עם הכותרת על מותו.

  3. זה הזמן להצביע למצעד הישראלי השנתי של קול הקמפוס, או סתם לעבור על הרשימה ולהתפעל מכמה שהשנה העברית האחרונה הייתה פשוט מדהימה ושופעת כל טוב בכל הנוגע למוזיקה חדשה. כמה חבל שרק שבריר קטנטן מכל זה מגיע לתקשורת הארצית. [עברית]
  4. Right thoughts, right words, right action, האלבום החדש של פרנץ פרדיננד, נשמע לי מצוין בהאזנה ראשונה – דיסקואי מתמיד, הדוק מתמיד, וכיף גדול. דייב פרידמן הענק הפיק. האזינו לכולו ב-NPR. [סטרים]
  5. [תודה לאסף שגיא] לאהובתי לורה וירס יש אלבום חדש, Warp & Weft ("שתי וערב"). כצפוי, הוא יפהפה. כצפוי, אני רק בהאזנה השנייה אז בטח בשביעית אבין כמה אני אוהב את האלבום הזה. כצפוי, כדאי לכם מאוד לשמוע אותו. שלא כצפוי, הוא מחכה לכם לסטרים מלא בסאונדקלאוד. [סטרים]
  6. מה קורה כשמנגנים ב-75% מהמהירות את "Jolene" הקלאסי של דולי פרטון? זה יוצא מעולה למדי (אם כי לא מעולה כמו המקור, לדעתי). [טיוב]
  7. מורפלקסיס פירסם את החלק הלילי של Summer Madness, מיקסטייפ הקיץ המסורתי שלו. מלא פנינים. [מפ3, עברית]
  8. [תודה לחן] לאוקרביל ריבר יש אלבום חדש (יש!!!) אז הם פיתחו משחק מחשב 8-ביט (יש!!!) כדי לקדם אותו. יש! [אנגלית]
  9. girafotweek2בזמן שיא המחאה החברתית פנתה אליי לירון משולם, המכונה גם Flora, ברעיון לערוך ביחד אוסף של שירים ישראליים שקשורים למחאה. הוא יצא אחלה בעיניי, אבל מעט מאוד שירים בו אשכרה נכתבו על המחאה הנוכחית ומתוכה. רובם היו קשורים בצורה עקיפה יותר לערכי המאבק או להתעוררות החברתית. אני בעיקר זוכר כמה שירים שנכתבו בלייב ובואו נגיד שיש סיבה די טובה שאנחנו לא זוכרים אותם היום. כל כך קל להיכשל במוזיקת מחאה שצועקת במקום לדבר, מטיפה במקום לשיר, ממהרת להוציא איזה נאום במקום להלחין מנגינה. אבל שנתיים מאוחר יותר, מרגישים את גלי ההדף של המחאה היטב בכמה מהאלבומים הכי טובים של השנה האחרונה. לוקח זמן לבשל רעיון, לכתוב שיר, ללטש אותו, להקליט אותו, להוציא אותו. אז פירות המחאה המוזיקליים מבשילים עכשיו, באלבומים של יהוא ירון, של אביב גדג', של הדג נחש, ויותר מכל בצריך לסגור הכל, האלבום האחרון של ג'ירפות. "לא ייתכן שלא יהיה לאדם כסף", פותח כהנא את שיר הנושא, וממשיך עם שירים פנטסטיים כמו "קיץ 2", שיר שלא התעייפתי ממנו עד היום, ואני שומע אותו המון – "הנה זה קורה, אנשים יוצאים מן הבית וצועקים נשבר הזין. הנה זה קורה, אנשים פשוט נותנים פייט, הרחובות ממריאים להם". שלא לדבר על "דפני דפני" ("הרחוב קרא לה, הכל הלך והשתבש, העם הלך והתרגש. היא בסך הכל רצתה חתיכת תקרה"). אבל זה הרבה מעבר לטקסטים, שמצליחים – שוב, בתודעתו המחודדת של אחד הכותבים הכי מבריקים בעברית כיום – להתיך את האישי והכללי, את האסוציאטיבי והמחושב, את הזרם-תודעה עם המניפסט. זה אלבום ענק בעיקר בגלל שהלהקה הזאת עושה פופ פאקינג גאוני. זה פופ גאוני ברמת הפליימינג ליפס ברגעים הכי גדולים שלהם, או ברמת הדיוויד ברן at his poppiest. כי זה כל הזמן קליט, נגיש, מדבק, אבל זה אף פעם לא מובן מאליו, לא שטאנצי, לא הולך על אוטומט. האלבום הזה הוא רצף של מאות בחירות מופלאות ולחלוטין לא מובנות-מאליהן: הגיטרה מנגנת פתאום תפקיד לחלוטין לא הגיוני, במקום פזמון השיר חוזר מההתחלה, התופים נכנסים על האוף-ביט (בפזמון של "דפני דפני") כלי נשיפה נכנסים כשאין לכאורה שום סיבה להוסיף אותם לשיר ומעיפים אותו לסטרטוספירה, כהנא זועק ברקע, המקלדות של יאיר קז עושות פה דברים משוגעים הן מבחינה ז'אנרית והן מבחינת מרקמים ועיבודים, ועוד לא התחלנו לדבר על איך שכהנא מגיש טקסטים. האלבום הזה מורכב לאללה מבחינת עיבודים וסאונד (והוא נשמע בנזונה), אבל הוא עדיין מחליק בגרון בטבעיות כמו שיר פופ קלאסי. "אין בעצם זמן" הוא אחד משירי השנה שלי בלי בעיה, בין היתר כי הוא כל כך מדבק וסוחף, וכל כך רדיקלי בפופ הישראלי. מצד אחד, מבחינת סאונד הוא רחוק שנות אור ממה שיש לנו באוזן כשאנחנו חושבים על "פופ ישראלי". הוא נשמע כאילו קז לחץ פליי על הדמו באורגנית שלו, כהנא חירטט משהו שהוא המציא על המקום והם הושיבו את זה על גריד במחשב וסגרו עניין. מצד שני זה שיר פילוסופי לא קטן, אפילו מדכא קיומית, לא בדיוק נושא לשיר פופ קליל. והוא נשמע מדהים למרות הרישול, והוא כיף ענק למרות הנושא. תחשבו על ריטה מוציאה שיר כזה, או אפילו הדג נחש. לא בא בחשבון. אבל אצל ג'ירפות זה פשוט נופל מהשרוול. האלבום הזה פנטסטי, ומבחינתי הוא הולך וממקם את הלהקה הזאת כאחת הלהקות הישראליות הכי טובות בכל הזמנים, הרבה יותר מאמנים שכבר נכנסו לקנון כמו זקני צפת, נגיד (עם כל הכבוד). זה אלבום פנטסטי, תקשיבו לו במלואו:

    פלאס, הוא כל כך טוב, שאחרי שכתבתי את כל זה הסתבר לי שלפני חצי שנה כבר בחרתי בו פה לאלבום השבוע. [בנדקאמפ]
  10. Shmoozi Boomboozi, האלבום החדש של ההרכב הישראלי המלוכלך Dirty hands on trash like you, מחכה לכם בבנדקאמפ להאזנה ואפילו להורדה בחינם. [בנדקאמפ]
  11. וואו. כבר מהשוט הראשון ברור שהקליפ "Fay" של Sun Tailor הישראלי נמצא כמה רמות מעל רוב מה שנעשה בארץ בתחום הקליפים. חמש הדקות שאחריו מוכיחות את זה ביתר שאת. איזה קליפ יפהפה, וכמה הוא מוקפד. אחד היפים שראיתי השנה. [טיוב]
  12. יצא לאור גליון ראשון של המגזין העצמאי כביש אחד, מגזין נטול ציניות מבורך לאנשים נטולי ציניות. אפשר כבר לקרוא גליון לדוגמה אונליין, לרכוש את הגיליון הראשון ב-10 ש"ח בלבד, או לעשות מנוי ולעזור לפרויקט העצמאי הזה להתקיים. גילוי נאות: אני הקמתי להם את האתר. [עברית]
  13. [תודה לנעה] ז'רום בושה, סדרה של סרטונים של ראיונות מביכים סטייל הדיילי שואו, בעברית וצרפתית. [טיוב]
  14. באפריל התפרסמה בבלייזר כתבה גדולה שלי על רדיו הקצה, ואיכשהו שכחתי לגמרי להעלות אותה ל"תת". ואז הקצה חגגו יומולדת, אז נזכרתי. תיהנו. [עברית]
  15. מת על ניסוי הקומדיה בטוויטר של פאטון אוסוולט. כמה פשוט, ככה מבריק. [אנגלית]
  16. [תודה לאביטל] ששילשה את איכות חיי רק בזכות אוסף קטעי הווידאו הקצרצרים האלה מ-Vine, האינסטגרם של הווידאו. ז'אנר חדש של מיקרו-קומדיה. [וידאו]
  17. חללים, מיני אלבום אמביינטי חדש של דויד פרץ. [בנדקאמפ]
  18. איפה אני חי, אלבום חדש לדורון בוטניק הבלתי ניתן לעצירה. [בנדקאמפ]
  19. יש עם מי לזמזם הייתה תכנית רדיו פנטסטית של בני בשן, וסרט הגמר של איתי צור מתעד לילה אחד בחיי חמישה אנשים שעולים לזמזם בתכנית עם בני. עוד לא הספקתי לצפות, אבל איזה רעיון מגניב לסרט. [וימאו]
  20. איך להפוך בקבוק בירה לכוס זכוכית ב-5 שלבים פשוטים. מצרכים: בקבוק, חוט, נוזל מצתים ונייר זכוכית. [אנגלית]
  21. wolves

  22. אני נהנה לאחרונה בטירוף מ-Zen Pencils, הפרויקט של הקומיקסאי האוסטרלי גווין אנג ת'אן, שעזב את העבודה שלו כמעצב גרפי כדי להתמסר לתשוקה שלו: איור סטריפים של קומיקס שהטקסט שלהם הוא נאומים, קטעי ראיונות וציטוטים שמעוררים אצלו השראה. הבאתי כאן לא מזמן את הציטוט הקצרצר של ניל ארמסטרונג, והנה אחד ארוך יותר של ג'יי-קיי רולינג. [אנגלית]
  23. במסיבה של הקצה מישהו שאל אותי למה אני עם אטמי אוזניים, אז עניתי: כדי ליהנות מהמוזיקה הזאת גם בגיל 40. אבל בני כמה האוזניים שלכם? האם השמיעה שלכם תקינה לגילכם? כמה טוב אתם שומרים עליה, חובבי מוזיקה שכמוכם? הסרטון הבא הוא לא בדיקת שמיעה מוסמכת אצל רופא, אבל הוא ייתן לכם מושג. הקפידו לצפות באיכות המקסימלית (1080p), כדי להגיע לתוצאות מדויקות יותר. [טיוב]
  24. [תודה לשיר] האם תוכנות מחשב, שיכולות לנתח יצירות של באך ומוצארט ולכתוב "יצירות חדשות" של המלחינים האלה, יכולות ליצור מוזיקה סינתטית שנחשיב כאמיתית, כמרגשת? [אנגלית]
  25. מת על הרימיקס של נועמיקו \ נועם הלפר לקטע של המוזיקאית האתיופית אמהוי צגה. מרחף בחלל. [סטרים]
  26. קליף אנימציה יפה ומוזר ל-"Raspberry Cane" של Youth Lagoon, שיהיה פה בנובמבר. [טיוב]
  27. דוד שפיר בפוסט הו-כה-מוצדק על אליזבת קוטןאם אתם לא מכירים אותה אז בבקשה בבקשה לכו לקרוא ובעיקר להקשיב, ואם אתם מכירים אותה אז אני לא צריך להגיד לכם להקליק כי כבר הקלקתם. [עברית!]
  28. damien jurado coating

  29. האם זה נחשב שיר גוספל? אני לא יודע, מה החוקים? אני יודע כמה דברים בוודאות על השיר הזה: יש בו מקהלת ילדים שהחברה שלי שונאת; יש בו לפחות רפרנס דתי אחד על גן עדן כך שאולי הוא תופס; הוא לא שיר הודיה לאל בשום צורה ישירה שאני מפענח; יש בו מהלך הרמוני שתמיד מזכיר לי את "Yellow" של קולדפליי; הוא לקוח מאחד האלבומים שאני הכי אוהב בשנים האחרונות, Maraqopa של דמיאן ג'וראדו. זה מה שאני יודע בוודאות. כל שאר הדברים שקשורים אל "Life away from the garden" נתונים בידיכם. תקשיבו לו. תנו לו להיכנס, רק לרגע, תעטפו אותו ותראו בעצמכם מה אתם יודעים בוודאות ומה לא. [מפ3]

שתהיה לכם שבת שבוגי! כאמור, אני לא בטוח מה יקרה פה בעונג בשלושת השבועות הקרובים, אבל אני מבטיח שאעדכן. חיוכים.

9 תגובות על “עונג שבת: גם פעמון שבור מצלצל”

  1. מאת גוט יאר:

    https://www.facebook.com/groups/115570341984511/

    "מיקס-טייפים." היא קבוצה בפייסבוק שבה מפרסמים בעיקר אוספי מוזיקה- כאלה שהכנתם בעצמכם, למשל, באתר- 8tracks.com, או אוספי מוזיקה שמצאתם ברשת. אפשר גם לפרסם חומר מקורי שלכם, שיכול למשל להמצא באתר soundcloud.com וכן חומר מקורי של אחרים- במידה והופץ בצורה פומבית ופתוחה לכל.

    חוצמזה- ניתן לחלוק אלבומים שאהבתם, כמו גם שירים בודדים או קליפים.

  2. מאת Green:

    בא טוב במיוחד החדש של ווירס הפתעה תענוג

  3. מאת יוסי:

    אייטם 21 צודק יום אחד קמתי עם מושג חדש טנטונים – רעש בלתי פוסק באוזניים. מאוד מאוד לא נעים למי שאוהב מוסיקה והופעות.התופעה טופלה. אך משתדל להזהר מאוד…

  4. מאת איתי:

    איזה שבוע הפוך… מצד אחד Laura Veirs הנפלאה ומצד שני, גבריאל בלחסן עולה השמימה בסערה שקטה….

    http://musicismyplayground.blogspot.co.il/2013/08/2.html

  5. מאת ילד צהוב:

    גבריאל עבד קשה בחיים האלה ונתן המון לאנשים שבהם פועם לב

    זה עצוב מאוד מאוד
    אבל
    בניגוד לתגובות והטוקבקים מיד אחרי שנשמע דבר מותו
    גבריאל לא בחר לסיים את חייו
    וזה מסר אדיר שהוא השאיר אחריו

    העולם שלי היה חסר ורדוד יותר בכמה רמות טובות אם לא הייתי מכירה את גבריאל ב-3 אלבומים הראשונים שלו
    התחושה החזקה והעוצמתית ביותר שיש לי כשאני חושבת עליו היא אהבה, המון המון אהבה
    עזה ולא מתפשרת עם שריטות של דם ובוץ עליה
    עם פסקול של ניגון שבת עם במבה ופרחים

    אוהבת אותך בפיצוחיה גבריאל
    ובהופעות
    ובחדר שלי טובעת במוזיקה האדירה שלך
    הגיטרה אוכלת לי את החזה
    ובראיונות הכנים שלך
    ובתמונות שלך, המבט והקעקועים
    והחוש הומור ההורס שלך

    כולך מקועקע בי
    ואתה תחיה בי כל עוד אני אחיה כי אתה חלק ממני
    והמורשת שהשארת לי היא אומץ ותאוות חיים אדירה
    ותבונה וגאונות וצחוק למרות ולמרות ולמרות

    יא גבר. בנאדם אדיר
    אתה צבע חדש בפלטה של החיים והתרבות, שיישאר
    השארת חותם אדיר בעולם
    ועוד ילמדו עליך ואותך

    הרבה הרבה הרבה אהבה
    לגבריאל בלחסן ז"ל
    ולכל מי שאוהב אותו

    עליון של מעלה כאן תחתון של מטה
    לא שכחתי

  6. מאת David:

    בעניין גבריאל בלחסן – גם דויד פרץ כתב מאוד יפה (מתוך היכרות אישית)

    http://www.tarbut-blog.cet.ac.il/?p=4801&preview=true

    ונראה לי שגם אני מתחיל להתאהב בלורה וירס

  7. מאת RoyM:

    ב"צריך לסגור הכל" השורה היא "לא ייתכן שלא יהיה לאדם קצב" – לא כסף. כך גם על פי חוברת המילים המצורפת.

  8. מאת מיכל:

    תודה על העונג השבועי.
    הזדהיתי קצת עם תחושתך בנוגע לגבריאל. עם כל האהבה שלי לשירי דכאון, אני מקשיבה לו, אבל הוא נכנס לי חזק מדי מתחת לעור ופוצע.
    מסכימה איתך לגבי ג'ירפות.

  9. מאת איתן:

    ביאסת לי את הצורה עם בדיקת השמיעה

כתיבת תגובה