"בטח, OK Computer הוא האלבום שבגללו המריאו אלף קולדפליי, אבל הוא גם האלבום שבגללו המריאו אינספור נשמות אל הסטרטוספרה" – כריס דוויל בטור רטרוספקטיבי קצר ומעניין על 20 שנות תום יורק

זה שאייקון "מאמר השבוע" מופיע הפעם 3 פעמים – זו לא פאשלה. זה בכוונה. אחרי שבשבוע שעבר לא העליתי עונג, הצטברו כל כך הרבה דברים שהעונג הגדוש שלפניכם מורכב רק מהטוב שבטוב. זה אומר שיש בו הרבה דברים אקסטרה מעולים. קחו את הזמן. אל תרוצו.

תצלום: עטר רפפורט (תודה!)
1. קמצוץ מהרשמים שלי מההופעה הסופר-פנטסטית של קלקסיקו אתמול בבארבי תוכלו למצוא בהמשך העונג. את שיר הפתיחה אני רוצה להקדיש לפרט אחד בלבד, לשיר אחד שהוא אפילו לא שלהם, אבל בעצם, בעצם הוא כבר שלהם. קלקסיקו כותבים שירים מעולים, ולא פחות מכך הם מקליטים קאברים מופלאים שבמופלאים. הם לקחו את "Human" של גולדפראפ והפכו אותו ל-"Humano" המעולה לא פחות מהמקור; הם ביצעו נפלא את "Ocean of noise" של ארקייד פייר; הזריקו טבסקו לעורקי "Corona" של The Minutemen ועוד ועוד. יש כמה אסכולות לדרך הנכונה לגשת לביצוע מחודש של שיר, ואין דרך אחת נכונה. החוכמה היא להקשיב טוב טוב לשיר המקורי, ואז לבחור את הדרך. אחד הקאברים המופלאים ביותר של קלקסיקו הסתפק בלקחת את השיר המקורי ולנגן אותו כמעט אחד לאחד, בלי שינויים גדולים בקצב, בסטייל או אפילו בבחירת הכלים. אבל איכשהו, הקסם הקלקסיקואי שורה על כל הביצוע הקאנוני שלהם ל-"Alone again or", במקור של Love מ-1968 (שמתארח בו הזמר השוודי המצוין ניקולאי דונגר), גם על החלקים שבהאזנה חטופה יהיה קשה להבדיל ביניהם לבין המקור. כשג'ואי ברנז דיבר על השיר הזה באירוח שלו ברדיו הקצה (ראו בהמשך העונג) הוא אמר שהם מקפידים לנגן אותו בכל הופעה, בחלק האנרגטי יותר של הערב, והוא מרים את הכל לרמה גבוהה יותר. זה בדיוק מה שקרה בהופעה עצמה, אתמול. אם עד אז היינו בהמראה הולכת ועולה, בשיר הזה פרצנו את גבול האטמוספירה, וכבר ריחפנו בחלל. [מפ3]



2. רדיו הקצה. יש לי הרבה דברים להגיד על רדיו הקצה: שזו תחנה חלוצית פור ריל, שזה הרדיו האלטרנטיבי הכי טוב בארץ, שיש להם נבחרת שדרנים מסחררת, שהתשוקה שבה ניגש כל מי שעובד שם למיקרופון או אפילו לפייסבוק היא ראויה להערצה, וגם שוואלה, אני חושב עד היום שלקוואמי ונדב יש כנראה את שני זוגות האשכים הכי גדולים בארץ. כשזרקו אותם מגלגלצ הם היו יכולים ללכת לכל תחנת רדיו בארץ, אבל הם החליטו לסכן המון זמן, המון כסף, המון כישרון והמון מוניטין ולהקים תחנה עצמאית חדשה. אנחנו תופסים את זה ככמעט מובן מאליו – אה עוד תחנת אינטרנט – אבל מדובר במיזם פסיכי מבחינת כמות העבודה שמושקעת מאחוריו מדי יום על ידי צוות הולך וגדל של אנשים, ומדובר בזינוק מסוכן שדורש המון, המון אמונה. אמונה מצד אנשי הקצה, ואמונה מצדנו, האנשים שעדיין רואים בקצה מקור שאין לו תחליף להכרת מוזיקה חדשה ומעניינת, להגשה ועריכה אישיים ומרתקים, לקהילה של אוהבי מוזיקה בדיוק כמו פה בעונג (והקהילות חופפות לא מעט), של אנשים שלא מרגישים לבד באהבה שלהם. זה המון. זה כל כך הרבה. ועד עכשיו, הם לא ביקשו שום דבר בחזרה. הם פשוט זינקו לתוך התהום הזו בלי חסות מסחרית, בלי פרסומות, בלי סלינג אאוט. אז עכשיו, אחרי שנת שידורים ראשונה די מדהימה (שבה כל המעורבים עבדו בהתנדבות מלאה) הם רוצים להזניק את התחנה קדימה בסדרה של שדרוגים טכניים ואחרים שדורשים את עזרתכם. אז אל תשאלו מה הקצה יכולה לעשות בשבילכם, תשאלו מה היא עשתה בשבילכם ב-14 השנה האחרונות. פה רואים את הסרטון הקורע של קוואמי ונדב ונותנים כמה כסף שתרצו. יש תמורות נהדרות, מחולצות וקייסים מעוצבים לסמארטפונים, דרך תכנית בהקדשה אישית, הקלטת פתיח אישי לתא הקולי, תכנית לייב מהבית שלך (!!!), ועד מסיבת הקצה אצלך בבית או שיר שקוואמי ילחין או נדב ישרבל. תנו להם אהבה. [עברית]
3. אלישיה קיז הנהדרת תופיע בארץ ב-4 ביולי! נתראה בנוקיה. [עברית, $]
4. Liars יופיעו בבארבי בתל אביב ב-15 ביוני! [עברית]
5. מזכיר לכם להירשם כדי לקבל הודעת מייל בש-נ-י-י-ה שבה יוצא לאור האלבום "שירים משומשים: פרשנויות בעברית לשירי טום ווייטס". להערכתי זה קורה תוך שבוע. [עברית]



6. [תודה לירון] אלקטרה הפילו בפח מצחיק מאוד את תכנית החדשות המביכה לכשעצמה "חדשות הוט", כשניצן חורש התארח באולפן עם ידידתו איילה פנייבסקי בתור "בסיסטית הלהקה דורון פרחי", וביחד הם סיפקו ראיון מלא זיוני שכל משעשעים וניגנו כ"שיר חדש שנכתב במיוחד להופעה" שיר צרפתי ידוע מאירוויזיון ישן. ככה זה כשיש אפס תחקיר. מצחיק לאללה. [טיוב]


זו פעם אחרונה שאתה מאחר לארוחת שבת. כבר עשינו קידוש

7. אז לדיוויד בואי יש אלבום חדש שיצא היום לסטרים באייטיונז (באמת תודה), וקליפ חדש, "The stars (are out tonight)". על האלבום אני עדיין לא יכול להגיד כלום. על הקליפ אני יכול לומר שהוא: 1. מעולה. 2. סקסי. 3. מעט עוכר שלווה, במובן הכייפי של המונח. 4. ה"טקסט" הכי מעניין שאתם יכולים לקרוא על דיוויד בואי, גם בהשוואה להררי הטקסטים (והספרים) שהתפרסמו מאז ההכרזה על אלבומו החדש. לכן מבחינתי זה, הקליפ הזה, הוא "מאמר השבוע". הקליפ הזה הולך ומחזק את ההבנה שלי שמה שבואי עושה באלבום החדש הוא ליצור מעין יצירה רב-תחומית (במוזיקה, טקסט, עיצוב, צילום, וידאו) ביקורתית על… דיוויד בואי. הוא מפרק את הפרסונות השונות שלו, משחק משחק עתיר-השתקפויות וכפילויות עם דמויות ותדמיות (נושא שמלווה אותו מהרגע הראשון שלו בעין הציבור), מבקר מחדש בתחנות גיאוגרפיות ואוטוביוגרפיות ומבקר אותן במובן של ביקורת, מגיב עליהן. בואי תמיד היה אמן לפני שהוא היה זמר, והוא תמיד היה אמן מודע לעצמו. כל מה שהגיע אליי עד כה מהאלבום החדש – מהעטיפה המרעישה שלו, דרך השירים והמילים שלהן ועד לקליפים המורכבים – הוא משחק מתוחכם ורב-משמעי בין נוסטלגיה לביטול, בין קיפאון להתחדשות, בין אני ומי שאתם חושבים שאני, בין העבר (על שכבותיו הרבות) להווה, בין זיכרון להנצחה, בין זכר ונקבה (עוד נושא חוזר אצל בואי), בין כוכב ואיש רגיל, בין צעיר פרוע ומבוגר רגוע, ועוד ועוד. בואי תמיד היה האדם הפוסטמודרני, כזה שמעלה עוד ועוד שאלות אבל לא מצפה לתשובה, כי הוא יודע שאין דבר כזה תשובה אחת נכונה. במובן הזה, של ההשתקפויות והדיאלוג הסופר-מורכב הזה, הקליפ החדש הוא חתיכת יצירה מרתקת. איך השיר? לא רע בכלל, אבל לא בטוח שזה הנושא המרכזי כאן. אני לא אומר את זה סתם כי לא שמעתי מספיק את האלבום, אלא כי בואי, מאז ומתמיד, יצר בכמה אפיקים, לא רק זה המוזיקלי. את זיגי סטארדאסט אי אפשר לשמוע בלי הדמות שבואי מגלם גם על הבמה ובעטיפה. גם האלבום החדש כזה. ואל תשכחו שכבר ב-1980 הוא חזר לדמות שפרסמה אותו, מייג'ור טום, ופירק אותה ב-"Ashes to ashes". בוואלה אופנה כותבים על השימוש המעניין באייקונות חדשות מעולם האופנה בקליפ החדש, והמשמעות שלהן לגבי איך שבואי מדבר על העבר האנדרוגיני שלו. [טיוב; עברית]
8. [תודה לגיל] איך פספסתי את כתבת הפרופיל של מגזין הניו יורק טיימס על איש השנה שלי פרנק אושן? [אנגלית]
9. [תודה לאיל] סדרת סרטונים תיעודיים מושקעת שמדברת (ומשוחחת) על ז'אנרים ותת-ז'אנרים חדשים, מבוססי-אינטרנט ושנויים במחלוקת ("האם זה בכלל ז'אנר?") כמו פוסט-דאבסטפ, Alt RnB, קלאוד ראפ וביטס. יוזמה מבורכת של רדבול מיוזיק. [טיוב]
10. ההרכב הישראלי Buttering trio בנה אתר יוצא דופן להאזנה לאלבום החדש שלו. במקום חוברת. [סטרים]
11. "בתיאבון", הסינגל החדש של לילי פרנקו (ולא האלבום הישן והאדיר של בתריי זוזיי) נשמע כמו נערות ריינס רק אחרת. אוהב. [סטרים]
12. [תודה לעודד] "The raven that refused to sing" הוא קליפ אנימציה יפהפה במיוחד לשיר חדש של סטיבן וילסון. אהבתי את שם השיר הכה-emo. חה, זוכרים שפעם היינו מדברים מלא על אימו? [טיוב]
13. סרט-ילדוּת נפלא ומרגש ויפהפה #1: The Scared is scared. [תודה לעדיסוננס] ביאנקה ג'יאבר הייתה צריכה לצלם סרט גמר ללימודים שלה, אז היא שאלה ילד בן 6 מה צריך להיות בסרט שלה, וצילמה את כל מה שהוא אמר בצורה מלאה יצירתיות ודמיון. עריכה מעולה. מוזיקה מצחיקה. ילד ממיס. אני לא חושב שיש דבר מדהים יותר בעולם הזה מאשר דמיון של ילדים. [וימאו]



14. סרט-ילדוֹת נפלא ומרגש ויפהפה אבל שונה לגמרי מקודמו #2: To this day. שיין קויצ'אן הוא אמן ספוקן-וורד מצוין, והשיר-קליפ החדש שלו, "To this day", הוא אחד הדברים הכי מרגשים (במובן הנוגעים-עמוק-עמוק-בפנים, לא במובן הכינורות-גשם-דמעות) שראיתי. כאילו, אי פעם. אם אי פעם קראו לכם בשם מעליב – ובטוח קראו לכם מתישהו בשם מעליב – אם אי פעם העליבו אתכם בגלל שהייתם שונים איכשהו, או חלשים ממישהו, או אפילו סתם מתוך רוע או משחק של ילדים, הסרטון הזה יגע לכם בעצב חשוף. אני חושד שהוא חשוף אצל כל האנשים שקוראים כאן. גם הקליפ מרהיב, והסיפור שבו מוגש ברצף של סגנונות אנימציה שונים, יצירתיים, יפהפיים, לפרקים עוצרי נשימה. תעשו לעצמכם טובה, תכבו את המוזיקה שבטח מתנגנת עכשיו ברקע. תבחרו במסך מלא, וצפו בסרט הזה, ברצף עד הסוף. הוא לא ארוך, רק שבע דקות. זה ישנה לכם את היום. ואולי יותר ממנו. [טיוב]
15. אסף חנוכה תמיד מעולה, לפעמים מבריק ממש. ולפעמים, לפעמים הוא ממש מעורר השראה. כמו בסטריפ האחרון והאילם שלו, "ויראלי". [קומיקס]
16. כולם אוהבים לדבר בחודש האחרון על ההארלם שייק [הסבר, ויה ויה]. אבל אף אחד לא עשה את זה EPIC כמו מאט וקים. טירוף. [טיוב]
17. כולנו רצים דרך האינטרנט ונתקלים מדי יום בעשרות דברים נפלאים: רעיונות יצירתיים, סרטונים מושקעים, מאמרים מעוררי מחשבה, ולפעמים גם "סתם" תמונה מרתקת או שיר מעולה. אנחנו עושים לייק, או משתפים הלאה, או צופים פעמיים ברצף אם זה ממש משהו יוצא דופן, וממשיכים לרוץ. הקטע\נאום\מצגת המבריקה הבאה מדברת בדיוק על ההבדל בין לחבב ללאהוב משהו אונליין, ולמרות שאין לי ממש מה לכתוב עליה כאן, היא אחד הדברים הכי קולעים, עשויים היטב וכן, מעוררי מחשבה ואפילו חשובים, שראיתי לאחרונה. והנה, תראו מה עשיתי – שיתפתי והמשכתי לרוץ. ייתכן. אבל הלקח דווקא נכנס לי ללב, ואני מנסה ליישם. תקליקו. זה חשוב. ובאמת עשוי מעולה: הקצב, הטיפוגרפיה, הצבעים. מצוין. [אנגלית]
18. זוכרים שדיברנו פה על הביצוע החדש של בק לשיר של דיוויד בואי? אז הנה הוא שוב. אבל לא בגרסה הערוכה והרגילה, אלא בגירסה הפסיכית, שבה אפשר לזוז בחלל לכאן ולכאן, לשמוע את הסאונד השונה בכל נקודה באולם. העתיד של הקולנוע? [פלאש, נטען לאט, הסבלנות תשתלם]
19. [תודה לירון] אין לי מושג אם זה נייר אמיתי או CGI, אבל זה לא ממש משנה, כי הקליפ "Can't live with the world" של לורה מְבולה הוא יפה יפה יפה, וגם השיר נפלא בעיניי. זו הפעם הראשונה שאני נתקל בשם הזה, ורצתי להוריד את ה-EP שלה. [טיוב]
20. [תודה לעידית] בועז שרעבי שר את "פמלה"… בגרמנית! וונדרבה. [טיוב]
21. Bleeding / Healing, האלבום החדש, הכפול, השאפתני של We are ghosts (הרכב אילתורים שגם אני חבר בו, איכשהו) יצא לאור ואתם מאוד מוזמנים לשמוע, להוריד (חינם או בכמה שתרצו), להפיץ, לעשות איתו מה שבא לכם. אבל, בעיקר – לשמוע. בשביל זה יש מוזיקה, לא? [בנדקאמפ]


שניים מהמורדים הצעירים תצלום: אסי חיים

22. [תודה לאביטלי] איזה בלוג נפלא! המורדים הוא בלוג תיעוד וצילום של אסי חיים, שמתעד בתי עסק ישנים ששורדים כמו שהם כבר עשרות שנים, בלי לעדכן את העיצוב, בלי להיכנע לטרנדים, וגם בלי לוותר ולסגור. חיים מצלם את הבעלים בחנות או במסעדה או בבית העסק שלהם, ומשוחח איתם. התצלומים נהדרים וגם הסיפורים – רק חבל שהם כל כך קצרים! [עברית]
23. [תודה לאסף] הקליפ החדש "Carried away" של Passion pit מלא ברעיונות ויזואליים יצירתיים ומשעשעים לאללה (חוץ מהדקה האחרונה שדי משעממת בעיניי), שהופכים אותו לכיף גדול מאוד. [טיוב]
24. חביב העונג יובל סער אוצר תערוכה שתעסוק בעיצוב עטיפות ספרים. אם עיצבתם בשנות האלפיים עטיפה לספר (בין אם היא התקבלה והתפרסמה או נשארה ברמת הסקיצה), יובל רוצה לשמוע מכם. פנו אליו. [עברית]
25. [תודה לשי] המממ, את זה לגמרי לא ראיתי בא. Mum וקיילי מינוג הוציאו שיר חדש, "Whistle". מי שמתגעגע לרגעי השיא האמנותיים של קיילי בניינטיז ימצא פה סיבה טובה לשמוח. [סטרים]
26. [תודה לאיה] יש חולצות של להקות, של אלבומים, של סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה… למה אין חולצות של ספרים?! אז הנה, עכשיו יש. [אנגלית, $]
27. [תודה לחן] שהמליץ על Stray dogg זמר\הרכב סרבי מוצלח למדי שעושה אמריקנה מאוד יפה. [בנדקאמפ]
28. חידה למיטיבי לכת: כמה אלבומים הוציאו Tiny Fingers, שאני מחשיב אחת מחמש הלהקות הכי טובות שפועלות היום בישראל, בשנתיים האחרונות? תשובה: הנה הרביעי. We are Being held by The Dispatcher הוקלט כולו במיני-טור הקטן שלהם בניו יורק לפני כמה חודשים. כלהקה שלא מפסיקה להתפתח ולהשתנות, זה לא מפתיע למצוא אותם באלבום הזה נטולי זמרת, ומחוזקים בהשפעות של ג'יי-דילה, לא פחות. וואלה נותנים האזנה לכל האלבום החדש! [סטרים]
29. [תודה לאביטלי] סימני פיסוק שעדיין אין לנו, אבל לגמרי צריכים להיות בשימוש רווח. הנה עוד כמה. אהבתי במיוחד את הפסיק-קריאה ופסיק-שאלה, ואת השלוש נקודות ההולכות . . . וגדלות. [אנגלית]
30. "Grace for saints and ramblers", שיר חדש נוסף מתוך האלבום המתקרב של Iron & Wine. מזכיר לי מאוד את האלבום האחרון והמעולה שלו, רק קצת יותר עליז. [סטרים]
31. [ויה ויה] הידד! ליורם קניוק יש בלוג. [עברית]
32. אוקרביל ריבר כבר הקליטו בעבר קאבר לטים הארדין, ועכשיו הם מכסים שיר נוסף שלו עבור אוסף מחווה להארדין הגדול. האזינו לביצוע שלהם ל-"It'll never happen again". [סטרים]
33. נחושת זה בנזונה של שם ללהקה. להקת נחושת הוציאה אלבום בכורה בפיתקית לפני 3 חודשים אבל רק עכשיו אני שומע אותו. מאוד פיתקיתי, אז אם אתם (כמוני) מחבבים את האסתטיקה הפיתקיתית, זה לגמרי בשבילכם. [בנדקאמפ]


דיוויד בואי בקו אחד

34. [תודה לטל] במגזין Paste המצוין ממליצים על 10 פוסטרים מוזיקליים מבריקים שאתם צריכים להכיר, אם לא לתלות על הקיר. [אנגלית]
35. בעידן שאחרי הדיסק, מה מנצח: ויניל או דיגיטלי?! החנות ראף טרייד מציעה תשובה משלה לשאלה הזאת בסרטון קרב-כנופיות מצחיק מאוד. [וימאו]
36. [תודה לאביטלי] החבר'ה מ-Serious lunch פתחו את אחד הטאמבלרים הכי טובים של הזמן האחרון, טאמבלר תמונות בנושא בגטים, אשר בהן בגטים מחליפים שלל חפצים יומיומיים יותר או פחות. ענק. לא מעט קומיקאים עכשוויים מתארחים. [תמונות]
37. יש! "There's a fire", בי-סייד חדש ונהדר של Dirty Projectors! [סטרים]
38. [תודה לרוי] ביוטיוב אפשר לצפות בכל הופעת ההשקה לאלבום החדש של ניק קיב, מצולמת כהלכה (לא מטלפון של מישהו בקהל…). [טיוב]
39. ובאסקווייר יש דברים שאפשר ללמוד מניק קייב על סטייל גברי. יש לי תחושה שיותר בחורות ילחצו על הלינק הזה מאשר בחורים. מה אפשר לעשות, הקייב הוא סמל מין. [אנגלית]
40. [תודה לענבל] סרט טבע על מסעה המרגש הביתה של . . . שקית פלסטיק. [טיוב]
41. תום יורק ממשיך לרקוד בקליפים לפי כוריאוגרפיה של ויין מק'גרגור (שאחראי גם ל-"Lotus flower"), ואלה חדשות טובות בשביל כולם. טוב, לפחות בשבילי. "Ingenue", הקליפ החדש של Atoms for peace, כולל כמה Moves לא רעים מצדו (ומצד רקדנית נפלאה נוספת). [טיוב]
42. [תודה לאביטלי] על הקאבר הכי טוב ששמעתי ל-"Black hole sun" של Soundgraden. [טיוב]
43. מוריסי ביטל כמה הופעות, ופירסם לצורך העניין מכתב מאוד מצחיק ומאוד מוריסי-י. [אנגלית]



44. [תודה לרונן] אוקיי, זה מעניין. אוקטופולס הוא מיזם חברתי להופעות חיות עם רעיון שיכול להיות הצלחה מדהימה במקרה הטוב, או סתם ניסוי מעניין במקרה הרע (וזה לא רע בכלל). מה הרעיון? נניח שאוקטופולס קובעים הופעה של ג'ירפות בבארבי. מכירת הכרטיסים הרגילה עדיין לא מתחילה, ובמקום כרטיסים נמכרים "אוקטופסים", כרטיסים מיוחדים במינם. אתם מתים על ג'ירפות אז אתם קונים אוקטופס. האוקטופס שלכם למעשה מכסה את הוצאות ההופעה. נמכרו מספיק אוקטופסים כדי לממן את ההופעה? אז רק עכשיו מתחילים להימכר כרטיסים רגילים לקהל הרחב. והנה הטוויסט: גם ככה קניתם כרטיס (אוקטופס) אז אתם יכולים להיכנס להופעה. אבל אם יימכרו מספיק כרטיסים רגילים כדי לממן את ההופעה, אתם כרוכשי אוקטופס תקבלו את כספכם בחזרה ובעצם תלכו להופעה בחינם. כולם מרוויחים: הקהל הנאמן שקונה מוקדם ומפיץ את הבשורה (יש לכם אינטרס להפיץ אותה כדי שתיכנסו בחינם); הלהקה שיודעת מראש שההופעה שלה מכוסה (אם לא נמכרים מספיק אוקטופסים מראש, אין הופעה) וגם לא צריכה לשלם ליחצ"ן או לשים מודעות כי הקהל הנאמן עושה בשבילה את העבודה; והקהל הרחב שמבחינתו הוא כרגע הלך להופעה רגילה ונהנה כרגיל. האם זה יעבוד? לא יודע. אבל שווה לנסות. ויהיה מעניין לראות מה יקרה אם אנשים כמו נרנג'ה שמביאים הופעות חו"ל (שהן תמיד הימור גדול) או אמנים אחרים יתחילו להפיק בעזרת אוקטופולס הופעות. מה שנראה לי מיותר הוא שאנשי המיזם מכוונים חזק מאוד ל"ספרו לנו איזה אמן אתם חולמים לראות בהופעה" ובונים על כך שיהיו פה מלא מיזמני קיקסטארטר חיים שכאלה. לטעמי זה פספוס, בטח בשלב הראשון, והתפזרות שלא לצורך. [עברית]


פיאסטה! קלקסיקו בבארבי, אתמול תצלום: עטר רפפורט (תודה!)

45. יו, יו, יו איזה כיף גדול היה אתמול בהופעה של קלקסיקו! ההופעה שלהם פה ב-2009 הייתה זכורה לי כאחת ההופעות שבהן הכי נהניתי אי פעם, ובאתי עם ציפיות גבוהות מאוד להופעה החדשה אתמול. בחצי הראשון שלה לא הייתי לגמרי בטוח. השירים מהאלבום החדש יפים בטירוף (מדובר באמת באלבום יפהפה ומרשים) אבל בכולם יש משהו קצת קודר. זה סבבה, אחת הסיבות שאני אוהב את קלקסיקו היא הדרך שבה הם מוזגים שמחה וקדרות. אבל חיכיתי לרקוד יותר. ובדיוק כשחשבתי שההופעה הזו היא פשוט לא כזו שרוקדים בה יותר משיר פה שיר שם, הגיע רצף היסטרי שגרם לי לנענע, למחוא, לקפוץ ולנופף בידיים כמו מקסיקני משוגע. אבל לרקוד אפשר בהרבה מאוד הופעות. לרקוד עם חיוך ענק זה כבר פחות שכיח. החיוך לא הגיע רק מהמוזיקה, אלא בעיקר ממה שקרה על הבמה. שבעה נגנים שקצת נראים כמו פירמת רואי חשבון אבל נהנים מכל רגע ורגע. לא תמיד כיף לראות להקות נהנות על הבמה, כי לפעמים הן נהנות הרבה יותר מהקהל (מצב ידוע אצל להקות של אנשים שהמון שנים חלמו לעמוד על במה). אבל אצל קלקסיקו הייתה התאמה גמורה בין כמות שמחת החיים שהעבירה המוזיקה שלהם, וכמות שמחת החיים שהעבירה ההתנהלות שלהם על הבמה. חוץ מזה, רק לצפות בג'ון קונברטינו מתופף הייתה חווייה אדירה. אם הייתי מתופף בוודאי הייתי יוצא מההופעה בדמעות של תסכול. קונברטינו החזיק את כל הלהקה על כתפיו הצנומות ועשה עם התופים מה שהוא רק רוצה בלי להיראות לרגע כאילו הוא מתאמץ. אני חושב שהוא אפילו לא הזיע. הוא פשוט מרחף על התופים, וזה מדהים לראות ולשמוע. ערב לפני המופע אירחתי עם קוואמי את ג'ואי ברנז, סולן הלהקה, בספיישל ברדיו הקצה שאפשר לשמוע פה. אבל האמת היא שהרגשתי אורח בדיוק כמוהו, פשוט כי ברנז דיבר בכזו קלות ובכזו תשוקה על המוזיקה שלו ושל אחרים, שלא היה לי הרבה מה לשאול או להעיר, בעיקר ישבתי לידו והקשבתי: לדרך שבה הוא מדבר על דברים, למוזיקה שהוא השמיע, לאהבה שהוא מפיץ סביבו לזרים גמורים בצורה הכי אמיתית ולא צינית. אם קודם הערצתי את המוזיקה של קלקסיקו, היום אני מעריץ גם את האנשים של קלקסיקו. איזה עונג. [סטרים]



46. אין לי מושג, באמת. בכל שבוע אני מנסה להסביר, בצורה ישירה או עקיפה, למה דווקא השיר המסוים שנבחר הוא השיר שנבחר. אבל השבוע אני לא בחרתי את השיר, אני חושב שהוא בחר את עצמו. יש לי כלב עכשיו, ולפעמים אני ניגש לכלב לשחק איתו ולפעמים אני יושב לי ועובד מול המחשב והוא ישן על הספה בסלון, כל אחד מאתנו עסוק בענייניו, ואז הוא פתאום מופיע בחדר העבודה, מרים את אפו אליי כמו שואל מתי אני מסיים לעבוד ומתפנה לזרוק לו איזה משהו מקרקש שכיף לנשוך. ככה קרה לי היום עם השיר הזה. ישבתי ועבדתי על העונג במשך כמה שעות, וברגע מסוים השיר הזה לא היה בכלל קרוב לראש שלי, וברגע השני הוא התנגן בו במלואו, שוב ושוב, ולא הניח לי. הוא דפק לי על הדלת, פלש לי לחדר, משך לי בקצה של החולצה שאפסיק את מה שאני עושה ואתמסר לו. בסוף פשוט קמתי, הלכתי לסלון (הכלב ישן שם על הספה) ושלפתי מהמדף הכי עליון את XO של אליוט סמית' כדי לסיים את העונג הזה עם "Independence day". אני לא יודע למה דווקא הוא. כן, הוא שיר די מושלם, ואני אוהב אותו בכל לבי. אבל הוא לא השיר של סמית' שאני הכי אוהב, למשל. הוא אפילו לא השיר הכי מושלם באלבום הזה. אבל הוא התעקש. הוא בא וביקש. וכששיר כזה ניגש ומבקש, מי אני שאסרב לו. אז במקום להסביר, אבקש מכם את ההסבר. השיר הזה התעקש להיות פה היום, בסוף העונג הספציפי הזה. אני לא בטוח שזה היה בשבילי. אולי זה היה בשביל אחד מכם, שבדיוק היה צריך את השיר הזה ברגע הזה ממש. אם כן, ספרו לי. וגם אם לא, תלחצו פליי. זה בלתי אפשרי פיזיקלית לשמוע את השיר הזה יותר מדי פעמים. תמיד רוצים עוד. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!