מיקסטייפ בלי סיבה? אנחנו לא מוכנים לקבל מיקסטייפ בלי סיבה – זועמים ההמונים הגולשים אל העונג שבת – אנחנו דורשים סיבה, גיא, אפילו כזו שלא מתקבלת על הדעת!
טוב, הנה סיבה: בכל עונג יש מקום רק לשיר פתיחה אחד ושיר סיום אחד. אבל לאחרונה מגיע שטף של מוזיקה חדשה מעולה לאוזניים שלי, ואין לי לאן להוציא אותו. התכונה הקטנה והחמקמקה שגורמת לי לרוץ ולספר לאחרים כשאני שומע מוזיקה שמרתקת אותי – אותה תכונה שגורמת לי לכתוב מדי שבוע את העונג שבת – פועלת גם פה. אז החלטתי לייסד פינה. אני לא יודע אם אעמוד בה בעקביות ואם בכלל אזכור, אבל אני מקווה שכן: מדי כמה שבועות, במרווחים לא קבועים, אשחרר פה אוסף קטן של שירים חדשים שעושים לי ממש ממש כיף. הנה הניסיון הראשון. אנא, שטחו את דעתכם בתגובות!

המלצה שלי להאזנה מוצלחת: הורידו הכל, שימו Play ולכו לעשות דברים אחרים: תגלשו ברשת, תסתובבו בבית, תכינו סלט, מה שלא יהיה. אל תאזינו ברוב קשב, אלא בחצי ריכוז, כמו לרדיו. אם משהו יתפוס אתכם, רוצו למחשב ותבדקו מה זה. ואז תחזירו לתחילת השיר ותשמעו שוב. כל השאר – לסל וחסל.

להורדת כל האוסף בקובץ נאה ומסודר, הקליקו כאן ותקבלו את מבוקשכם
אפשר להוריד גם קבצים נפרדים, אם רוצים

01. Manchester Orchestra – Wolves at night
אתר בית, מייספייס
היי, אתם בכלל לא ממנצ'סטר! ואתם גם לא תזמורת! חבורה של שקרנים, אני אומר לכם. טוב, השם Liars היה כבר תפוס. החבר'ה האלה בכלל מארה"ב, אבל הם כל כך טובים שבא לי להדביק סטיקרים שלהם ברחבי הארץ. אין פה משהו שלא שמענו קודם – רפרוף לאורך הדיסק והאי-פי שלהם מקפיץ לראש את דת' קאב, הפו פייטרז, Brand New (אותם האורקסטרה מחממת, מסתבר), ועוד עשרות – אבל הם עושים את זה טוב, מאוד טוב, מאוד גאד-דאם טוב. אנדי האל, הסולן, ניחן בהגשה סוחפת ובכישרון כתיבה מזן בן גיבארד (כן, כרגע אמרתי בן גיבארד). זה אולי לא ניכר באופן מיוחד בשיר הזה דווקא, אבל בשירים אחרים וגם ב-EP המצוין שהוציאו קודם (שמו ארוך מכדי שאכתוב אותו כאן), הם מגיעים לשיאים נפלאים כמעט בכל שיר. מומלץ למי שאוהב את מפעלות בן גיבארד, The spill canvas, וכל האיזור ההוא.
מתוך האלבום I'm like a virgin losing a child [קנו! insound, djangos]

02. Arcade Fire – Keep the car running
אתר בית, מייספייס
כפי שכתבתי בעונג האחרון, האלבום החדש של ארקייד פייר הוא פשוט אדיר, בכל מובן שיש למילה הזו. והשיר הזה טוב בדיוק כמו שאר השירים שם. אבל בחרתי בו לאוסף הזה כי יכול להיות שבסוף יהיה נפלא, יכול להיות שהכל יסתדר, יכול להיות שאין לנו מה לדאוג. אבל ליתר ביטחון, תשאירו את המנוע פועל. כי סביר יותר להניח שנצטרך לברוח מפה ממש, ממש בקרוב.
מתוך האלבום Neon bible [קנו! מוזיקהנטו, או Merge records]

03. Laura Veirs – Drink deep
אתר בית, מייספייס
האלבום החדש של לורה וירס כל כך טוב, שיכולתי לבחור כל שיר אחר ממנו והוא היה מצוין באותה המידה. יש לה, ללורה שלנו, איזה חוש מיוחד ל-hooks, תפניות מלודיות קטנות כאלה שנתקעות אחר כך בראש כל החודש. גם האלבום הקודם שלה היה מעולה ומשופע בכאלה. בהאזנה ראשונה התאכזבתי מהאלבום החדש, אבל בהאזנות חוזרות ונשנות אני מתענג על כל שיר ושיר. מומלץ בחום רב מאוד.
מתוך האלבום Saltbreakers [קנו! Insound]

04. Bright eyes – Tourist trap
אתר בית, מייספייס
האלבום האחרון של ברייט אייז היה מעולה. ה-EP החדש מצביע על שינוי כלשהו בסאונד, לקראת אלבום מלא שיצא בקרוב. הדעה שלי עצמי על ה-EP החדש עדיין חלוקה. יש שם שירים נהדרים ושירים בינוניים, אבל מה שבטוח הוא – ולא כל חובבי ברייט אייז יאהבו את זה – שיש התבגרות מסוימת, לפחות בסאונד. השירים כתובים טוב כתמיד, אבל לראשונה נשמע אוברסט כאילו הקליט באולפן של מיליון דולר ולא של מאה אלף. הסאונד עגול, חם יותר, קצת כמו של תקליט. אולי אני מג'ברש לכם בשכל כרגע, אבל בשבילי זה משהו מהותי. השיר הזה הוא הדוגמה הכי טובה. בינתיים אני אוהב את השינוי הזה.
מתוך האי-פי Four winds [קנו! Saddle Creek]

05. Mark Ronson – Stop me if you think you've heard this one before
אתר בית, מייספייס
פאק מי! מי חשב שהסמית'ס יכולים להפוך לדבר הכי גרובי ששמעתי מאז תחילת 2007? מארק רונסון האמין, כמובן. הבחור שהפך את איימי ויינהאוס לפצצת הגרוב שהיא (לא שהיה חסר לה הרבה באלבום הקודם) והפיק לה את "Rehab" (בין השאר), שסידר ללילי אלן הפקה פצצה ונתן לניקה קוסטה (כן, הילדה המעצבנת ההיא ששרה את "On my own") את שיר הקאמבק של הלייף, מתכונן עכשיו לדיסק שיביא את הפריצה שלו לתודעה: Version מכיל קאברים לסמית'ס, לרדיוהד ("Just", שהביצוע שרקח לו רונסון נכנס לשירי השנה שלי ב-2006), לקולדפליי, לבריטני ולקייזר צ'יפס, לריאן אדאמס ולמי לא. בכל רצועה מתארח אמן אחר, ובאוסף הזה יש שני קטעים כאלה. כאן רונסון לוקח את דניאל מריוות'ר למסע אל מנצ'סטר של האייטיז ומוציא ממוריסי את כל המיץ שהתחבא לו בפנים כל השנים האלה. השיר הזה, מסתבר, הוא פצצה אדירה של פ'אנק וגרוב.
מתוך Version [אי אפשר לקנות עדיין]

06. The twilight sad – That Summer, At Home I Had Become The Invisible Boy
אתר בית, מייספייס
אינטרפול מגלזגו, ארקייד פייר בלי כלי הנגינה העממיים. גראונדסקיפר וילי בתור סולן להקת רוק. וכן, כל שמות השירים שלהם כאלה ארוכים. The Twilight Sad יכולים להיות האהבה החדשה שלכם, אם ההגדרה שלכם ל"אהבה" היא מוזיקה שיכולה לשבור לכם את הלב בזמן שהיא גורמת לכם לקפוץ בהופעה. הדיסק הזה לא יוצא לי מהאוזניים בימים האחרונים. יש בו את אותה אנרגיה ממכרת ומעט עצורה שיש בשתי הלהקות האחרות שהזכרתי. מישהו אמר פעם שרוברט דה נירו הוא במיטבו כשהוא משחק זעם כבוש. אני חושב שזה העניין גם אצל הסקוטים האלה. זה, והמבטא הכי מגניב מאז ביורק (במיוחד בשיר מספר 7 באלבום, שנשמע לרגע כאילו הוא בעברית).
מתוך האלבום Fourteen Autumns And Fifteen Winters [קנו! AmpCamp]

07. The Finches – June Carter Cash
אתר בית, מייספייס
להקת פברואר שלי עדיין יושבת אצלי חזק באוזניים, והשיר הנושא את שמה של גברת קאש המנוחה הוא זה שמתנגן לי בראש הכי הרבה. אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכבר סיפרתי עליהם בעונג: צמד חמוד של בחור ובחורה מסן פרנסיסקו שעושים מוזיקה מתוקה ושקטה על הדשא. בלי דרמה, בלי יומרנות, בלי להיות רכרוכי מדי. פשוט חיוכים מוזיקליים.
מתוך האלבום Human like a house [קנו! AmpCamp]

08. Cracker – Sidi infi
אתר בית
פעם ממש ממש אהבתי את קראקר, עוד לפני שהיה נחשב מגניב לאהוב רוק עם השפעות קאנטרי. שני האלבומים המעולים שלהם, Kerosene Hat ו-The golden age אמנם מעלים אצלי אבק בדיסקייה, אבל אני עדיין זוכר להם חסד נעורים, גם אם לא מאזין להם הרבה. ופתאום נתקלתי בסולסיק באלבום שלהם מ-2006. הורדתי. הקול של דיוויד לוארי כל כך ספוג בגוף שלי, שלשמוע שוב את הקול שלו היה כמו לחזור הביתה אחרי שנים. אף על פי שמשהו בלחן הזה מזכיר לי את "במרחק נגיעה מכאן" של יזהר אשדות (רק שהשיר הזה טוב, ולא גרוע), אני פשוט מת על השיר הזה. אפילו שהוא בכלל מ-2006.
מתוך האלבום Greenland [קנו! iTunes]

09. Mark Ronson – Oh my God
אתר בית, מייספייס
…ושוב אותו הסיפור, רק שהפעם לילי אלן – בשיר היחיד בו אני אוהב אותה – תופסת את עמדת המיקרופון, והמכוסים הפעם הם הקייזר צ'יפס, לא הסמית'ס. אה, כבר אמרתי שבאלבום המלא יתארחו גם רובי ויליאמס, קסביאן, ואחרים?

10. (My brightest diamond – Golden star (Alias remix
אתר בית, מייספייס
השיר הזה, מסתבר, היה להיט מהאלבום של היהלום הכי בוהק שלי, שהיה להיט, מסתבר, בשנה שעברה. אני לא התלהבתי, ונדבקתי לשיר הזה בגרסתו המקורית רק אחרי שהחברה שלי שמה לי אותו במיקסטייפ. אבל המקור עצבן אותי טיפה. הוא היה חמוד והכל, אבל ברגע מסוים גברת וורדן התחילה לצעוק בלי שום פרופורציה, והאוזן שלי שיוועה לישועה. אז הנה הישועה – רימיקס נהדר, שגם מחליש את עוצמת הזעקות של וורדן וגם מצליח – וזה לא שכיח – להוסיף לשיר הזה איזה עומק שהיה קצת חסר בו.
מתוך האלבום Tear it down [קנו! insound], רימיקסים לאלבום Bring me the workhorse [קנו! מוזיקהנטו]

11. Elvis Perkins – Ash Wednesday
אתר בית, מייספייס
אוקיי, אלביס פרקינס. אני לא יודע כלום על הבחור הזה, מלבד שני דברים: א. הוא הבן של אנתוני פרקינס (כן, זה ששיחק את הרוצח ב"פסיכו" המקורי). ב. הוא הקליט את כל האלבום שלו בצורה אנלוגית. יופי לו. חוצמזה? נאדה. נתקלתי בשיר הזה באיזה בלוג והורדתי כי כתבו עליו דברים ממש יפים, אז החלטתי לנסות. בהאזנה הראשונה הפסקתי את השיר באמצע כי הוא שיעמם אותי. בהאזנה השנייה לא שמתי לב שהוא התחיל ונגמר. בשלישית כבר הייתי מאוהב. אין לי הסבר. זה פשוט שיר טוב בעיניי. לפעמים לא צריך יותר מזה.
מתוך האלבום Ash Wednesday [קנו! djangos]

12. Dntel – To a fault
מייספייס
רנן מסיטימיול התקשר אתמול ואמר לי ש"זה די קשקוש, הדינטל הזה". אני מניח שהוא צודק, זה באמת די קשקוש, הדינטל הזה. מצד שני, רנן הוא רוקר בנשמתו. לא שהוא לא יודע להעריך מוזיקה אלקטרונית, אבל הוא מסתכל עליה אחרת לגמרי. דרך עיניים של הרוקר שבתוכי, השיר הזה, לדוגמה, הוא קשקוש מוחלט. הוא בקושי מחליט שהוא שיר. הוא מגומגם. אבל המאזין האחר שבי מתמכר לסאונדים המפוזרים האלה, ל-fuzziness שבפילטרים המונחים על הקול של Grizzly Bear, הווקליסט שמוביל את השיר הזה. יש לי חולשה לדינטל. זה לא אלבום שיישאר הרבה זמן בתודעה שלי, לא אחזור אליו בעוד שנתיים כי אזכור אותו בחיבה מיוחדת. אבל לעכשיו, לרגעים האלה ממש, הוא מושלם לי. עוד מתארחים באלבום: ג'ני לואיס, ברייט אייז, מיה דוי טוד, Fog, ומי לא.
מתוך האלבום Dumb Luck [קנו! AmpCamp]

13. The ParanormL – Shape of Jazz
אתר בית, מייספייס, מידע נוסף
בחרתי לסיים את המיקסטייפ הזה עם קטע היפ-הופ חדש לגמרי שנשמע ישן לגמרי. הפאראנורמל עושים היפ-הופ שמזכיר את התקופה המוזהבת של ההיפ-הופ האינטיליגנטי בתחילת הניינטיז. אנשים שמריירים למשמע השמות De La Soul, A tribe called Quest ו-Souls of Mischief יבינו מאיפה השיר הזה בא, ולאן הוא הולך. השיר הזה הגיע אליי כחלק ממערכת פרומו של IODA, ולכן הלינק חיצוני ולא מקשר לקובץ שמאוכסן על השרת שלי. צר לי להרוס את האחידות.
מתוך ה-"12 Jazz Is The Fundamentals [קנו! eMusic]

נהניתם? ספרו לי. לא נהניתם? ספרו לי!
ניפגש באוסף הבא, בעוד… אה… הממ.