דיסק במתנה: טליה אליאב (+האזנה מלאה!)
איזה כיף איזה כיף. כבר שנתיים בערך אני מחכה שהאלבום הזה יראה אור, והנה בימים אלו ממש הוא מפליג לחנויות הקרובות לביתכם בעטיפה יפה שמחבקת שירים יפים אפילו יותר. בעצם יותר קרוב מהחנויות הקרובות לביתכם – הנה ארבעה עותקים שיפליגו ישירות לביתכם אם רק תשאירו תגובה ותעלו בגורל. בעצם, אפילו יותר קרוב מזה – הנה האלבום כולו להאזנה מלאה במרחק קליק אחד של העכבר. התנועה של טליה אליאב מתחילה כאן.
אומרים שאני משוחד כשמדובר בטליה [בית, חלל]. זה אולי נכון, ובטוח לא רלוונטי בעיניי. כשיש לי מוזיקה טובה מול העיניים (אוזניים?) לא אכפת לי אם יוצר אותה פינגווין אלמוני בערבות הקוטב או בחורה שאני מכיר כבר שנים – אני הולך ומספר לכל מי שהאוזניים שלו פועלות, בתקווה שגם הוא ישמע את המוזיקה הזו וימצא בה את הקסם שגורם לי לשמוע אותה בריפיט.
אז במקום להתפלפל ולהשתפך כאן על כמה ש"התנועה", אלבום הבכורה של טליה שהתבשל במשך שנים, אפילו לפני שניגנה עם יהוא ירון ושישה נגנים שמחים, הוא אלבום מצוין וכדאי לכם לשמוע אותו – פשוט אתן למוזיקה לדבר. הנה כל האלבום החדש להאזנה חוקית וחינמית, לשיפוטכם. הוא יהיה כאן עד מוצ"ש, אז נצלו אותו כהלכה. ותוכלו גם לזכות בעותק אם תלחצו פליי ותמשיכו לגלול את העמוד.
[תודה לכל המאזינים, האזנה מלאה כבר אינה זמינה!]
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (זה גם הזמן לספר מיהי זמרת הפסנתרים האהובה\שנואה עליכם, ולמה. טורי? פיונה? ג'וני? אולי בכלל רות דולורס וייס או עינב ג'קסון כהן?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות, ותודה לכרמית מהתו השמיני.
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה רק עד מוצ"ש!!!
לא זכיתם? לא נורא! רכשו לעצמכם עותק של התנועה במוזיקהנטו ב-50 ש"ח בלבד, ובואו להופעות!
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 13:44
the one and only- Carole king
לעד זמרת הפסנתרים החמודה ביותר.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 13:55
טורי ורג'ינה בקרב צמוד. טורי עוקפת משמאל עם ביצוע בלייב של לא פחות מ 3 פסנתרים במקביל (!), רג'ינה מפצה בחן חמים על הקלידים… אבל טורי לוקחת,אחרי קרב צמוד. בכל זאת.עם עשרות אלבומים לא מתווכחים.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 13:57
טורי איימוס. ולו רק בגלל מה שהיא עשתה ל- Smells Like Teen Spirit.
אני די אוהב אותה בכל מיני שירים מסוימים, כן? אבל עם כל הדביקות יתר הזאת לפעמים בא לי לזרוק עליה איזה פסנתר.
אגב- היא עשתה ביצוע יפיפה ומטורף ל'סוזן', באוסף עברי של לאונרד כהן, שהשרת העיוור פעם הוציא.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 13:58
טורי הגדולה מכולן
בארץ, כנראה עינב.
רות מדהימה גם בלי פסנתר, אז אני לא מכניס אותה לקטיגוריה הזאת.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 14:11
היחידה בז'אנר שאני גם אוהב מספיק וגם מכיר מספיק היא רג'ינה.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 14:15
אין מצב להשוות את קרול קינג לרותי וייס חובבת היסורים מבאר שבע. בכלל, כל ענין ההשוואות וה"זמר/זמרת/מכוון פסנתרים אהוב במיוחד" לא הכי תורם לאהבת או הבנת המוסיקה או אפילו להתקרבות אליה. לעניות דעתי.
גם אין כזה דבר "זמרת פסנתרים". לא נראה לי שמי מהזמרות ששמן מופיע כאן היו רואות בתואר מחמאה.
מה שבטוח – מזל טוב לטליה. את זמרת מפליאה ומופלאה, ובהופעה יוצא ממך משהו שנראה לי שכולנו מחפשים. ואולי את בעצמך לא ידעת שהוא שם.
תצליחי!
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 14:19
יותר מאזינה לטורי איימוס
אבל חושבת שקייט בוש היא אחת ויחידה
שנים חשבתי שהיא מאוד מעצבנת, עד שנפל לי האסימון עם גאונותה
טליה – תתחדשי והמון בהצלחה
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 14:24
לא שמעתי על טליה אליאב קודם, ועכשיו אני לא יכולה להפסיק להקשיב לה.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 14:57
הנערה מאלרואן
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 14:59
בגלל העברית, בגלל באר שבע, בגלל הלילה יורד – רד"ו לוקחת בגדול!
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 15:15
נכון לעכשיו רות דולורס מצליחה לקלקל ממש את "כשהלילה יורד" עם שאר השירים שלה.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 15:17
רות דולורס וייס לוקחת בהליכה.
למה? כי היא אותנטית, היא מרגשת, וכי היא הוציאה את הדיסק הכי טוב שיצא השנה (ואחד הטובים שיצאו בארץ באופן כללי לדעתי) בארץ (ואולי בעולם?).
השמיעה הראשונה שלו הזכירה לי את הפעם הראשונה ששמעתי את אלבום הבכורה של אביתר בנאי.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 15:19
טורי השנואה ביותר, חופרת בלי הפסקה…
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 15:27
אין לי מושג מה לענות
פשוט כי
אין לי מושג
אז אני אצטרף לכולם ואגיד רג'ינה ספקטור וטורי איימוס.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 15:29
בהתחלה התלבטתי אם להשתתף במהגרלה על דיסק שאני לא מכיר ולא שמעתי ושאין לי תוכניות לרכוש אותו אבל אז שמעתי את הדיסק ו וואו! זה יפיפה
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 15:33
יא אולוהים איזה שירים מדהימים…
אני שוקל ברצינות להפוך את טליה לזמרת הפסנתרים האהובה עלי במקום פיונה אפל..
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 15:44
אני מתחברת לפיונה אפל רק כשאני במחזור, שאר הזמן האמוציונליות שלה מטרידה אותי וגורמת לי להרגיש מותקפת.
התחלתי לחבב ממש את Sara Bareilles, אני לא יודעת אם היא נכנסת לקטגוריה אבל ממס' השירים ששמעתי היא משמחת ופסנתרנית.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:04
טורי איימס המלכה. הרגש והעצב שהיא מלטפת מהקלידים תמיד עושה לי את זה.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:05
כמובן שג'וני!
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:20
רג'ינה.
ברור לא?
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:24
לא חושב שאפשר להגיד שג'וני זמרת פסנתרים. היא הרבה יותר מגוונת… בז'אנר – טורי, ולו רק בגלל שלושת האלבומים הראשונים, שכל הפלופים האחרים לא פוגמים בשלמות שלהם.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:26
סתם משאיר תגובה, אני לא באמת טרחתי להקשיב ל"פסנתרניות" ברצינות יתר.
Heck.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:40
לא כל כך בקי בזמרות פסנתרים…
אהבתי מאוד את השירים של טורי איימוס מהסרט "מגנוליה"!!
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:52
רות,כמובן. למרות שהדיסקים נופילם מההופעה
והשיים מדהימים,לכן אני מנסה את מזלי בהגרלה…
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:52
תגובה
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:57
מזכירה את מרינה מקסמיליאן.
חולה על זמרות ג'ז פסנתר עם קול מדהים מיוחד.
תביא עוד עוד עוד..
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:58
אם אני אתחיל לדרג את זמרות הפסנתרים האהובות עלי חברה שלי תרביץ לי או שנתחיל להתווכח שעות על הדירוג. אז אני אסתפק בכך שאני מאוד אוהב….
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 17:07
אני מתלבט בין ג'וני לטורי…. לטורי כרגע יש את היתרון הקל
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 17:20
קייט בוש.
וגם White Chalk של פ. ג. הרווי. פשוט תענוג.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 17:25
מממ רג'ינה…
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 17:50
טורי לזכות במשהו
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 18:08
oy, if i write twice i get two CD’s – cause in this case i open another competition for the 2nd one. which is your favourite of Jan Garbarek albums?
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 18:27
טורי איימוס. אבל לא בגלל שאני חושבת שהיא הכי טובה, אלא בגלל שהיא הייתה ראשונה (אצלי), ובגלל ההלם מול המפגש עם עטיפת הדיסק boys for pelle – הפסנתר העולה באש והשם המוזר (מיד עשיתי תחקיר מי זה הפלא הזה ולמה נותנים לו ילדים).
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 18:30
אמנם לא ראיתי את הדרה לוין ארדי מופיעה ממש עם פסנתר אמיתי אלא רק עם קלידים, למרות זאת היא הפייבוריטית שלי נכון לעכשיו והראשונה שעולה לי בראש כשזורקים עליי התקלה שכזאת.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 18:57
ג'וני היא היחידה שמצליחה לגעת…
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 19:00
אממ לא יודע אני בכלל לא שומע זמרות פסנתרים ולא מכיר אף אחת חוץ מהשמות שאני שומע פה ושם..ואני חושב שזאת הזדמנות מעולה להתחיל..:-)
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 19:19
זאת אולי לא הבחירה הכי פופולרית כאן,
אבל אני חושב שנורה ג'ונס זמרת ענקית.
וגם אלישה קיז היא לא רעה בכלל…
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 19:56
הממ
דיאמנדה גאלאס נחשבת פסנתרים?
שהכרתי קצת אחרי שהיא היתה בארץ ב97, ופספסתי הופעה שלה בלונדון בגלל שהרעילו אותי ונאלצתי לשוב לארץ.
מאז אני חוסכת.
להתחמק מהקלישאות שהזכרתם ששמרתי לדכדוך של גיל 30.
ממש פסנתר.
אהמ.
לא ג'אז. גם שם אין. זאדה עשתה קצת פופ. אבל לא אוהבת. אוף.
שנים לא שמעתי נינה סימון.
גם אותה שמרתי.
אז נינה.
לגבי היינס,מרצ'נט, קט פאוור,אוונסנס ואפיקה עובדים עם פסנתר??קייט בוש שנואה עלי ולא ברור למה, ופיונה סבבה.
פיונה הבאה.
טורי תשמר לדכדוך.
ורות וטליה ידגמו במתינות.
שכחתי משהו לרשימה של מתי מה?
וידוי- אני מצו סינתי.
אני חלוקה בדעתי.
מקפרלנד שרה? היא בעיקר ארחה.ג'אז. לאסט לא מדייקים.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 19:57
בזמן האחרון דווקא אמילי היינס
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 19:58
אני לא יודע אם זה בגלל הפעם הזאת שטליה אמרה לי שכל הגיטרה שלי מכוונת טון וחצי גבוה מדי, אז עוד בשנות ה-90 במזח בכינרת… (לא נראה לי שבגלל זה…)
אבל היא פשוט לא עושה לי את זה. אולי היא פשוט צריכה קצת להתבגר או להשתחרר, ולהבשיל ולרכוש את הסאונד שלה, כי המוזיקה שלה יכולה להיות הרבה הרבה יותר מזה… (איזה תגובה מגעילה) אני מצטער, טליה. אבל זה עוד יגיע… הו, כן.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 20:07
דקות ארוכות חשבתי שאני מפגר, כי לא מצאתי שום כפתור play. לקח לי לא מעט זמן להבין שהתוסף הזה (myflashfetish) לא עובד ב firefox !
היתכן שאני משתמש ה- ff היחיד שזה קורה לו ?
היתכן שאני משתמש ה- ff היחיד שכותב כאן תגובות ??
היתכן שאני משתמש ה- ff היחיד שקורא את העונג ???
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 20:28
ליוני, התשובה היא כן, לא ולא
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 20:37
tnx
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 21:04
ג'וני מיטשל מנצחת ובגדול..
בארץ- רות דולורס וייס..אני לא אשכח את הגרסה שלה לHERE COMES THE SUN באינדינגב..פשוט אדירה
ובקשר לטליה – דווקא מאוד אהבתי את הגרסה העברית שלה לSUZANNE של לאונרד כהן..
זמרת אדירה והיא בטוח תצליח.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 21:05
טורי הראשונה, והבחירה קשה מדי, אז ניתן לה את הכתר
ובארץ…. חבל ששלומי שבן לא בחורה (חוץ מזה הוא לא היה אינטליגנט בכלל?!)
כמובן שרותי דולורס וויס!
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 21:11
רג'ינה היא גיבורת הפסנתר שלי
ורק על prisoners היא הייתה יכולה לקבל את התואר הזה.
ובחזית הארצישראלית, ידידה שלי בהחלט קוטפת את התואר הזה, רק על המאמץ שהיא משקיעה בלנסות ולמצוא שירים בפסנתר עם ידע בסיסי מינוס.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 21:23
ג'וני!
טורי איימוס עולה לי על העצבים כל הזמן, יש בה שמוציא ממני אגרסיות ואני לא אוהבת להרגיש ככה.
רד"ו קנתה אותי בהופעות שלה פחות בדיסק עצמו. יש משהו בזה שבין השירים היא עוצרת מסתכלת על הקהל ואז יש חיוך קטן כזה שמוריד מהדיכאון מהשיר חזרה למציאות ואז שוב.
לי יש פלוק וגם אני לא הצלחתי לשמוע בנגן הזה וחבל.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 21:36
ווהו, מתנה כלבבי!
ג'וני בהחלט נמצאת ברשימת עשרת האנשים שהשפיעו על חיי יותר מכל, אבל הפסנתר שלה הוא חלק די שולי באהבה שלי אליה. נדמה לי שאני אבחר ברג'ינה, פשוט כי הפסנתר שלה מגניב כל כך.
(אבל כן, אני בחורה די שגרתית בחיבה שלי לסינגר-סונגרייטריות רגשניות מדי)
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 21:41
פיונה אפל. אני קונה אותו לכל מי שאני מכיר כמתנת יומולדת ואין אחד שלא מודה לי עם חיוך על המתנה הנפלאה.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 21:57
תגובה! תגובה!
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 22:47
רות דולורס וייס.
ולו רק בגלל שכל כך הרבה זמן לא היו לי צמרמורות והיפוך קרביים כמו בהופעה שלה.
אחריה רג'ינה, וגם פיונה בזמן האחרון (אבל זה בעצם לא קשור לפסנתר כל כך).
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 22:53
אני רוצה דיסק ולא פסנתר!
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 23:00
מה?! לבחור בין טורי ורג'ינה ופיונה אהובותי המפולאות!! לא מסוגלת!!! רוע לב!
והא! מגיע ליגאל לזכות רק בגלל השנינות (או העילגות בעברית
)
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 23:16
עד כה (בערך אמצע האלבום) היא טובה למדי. זו בהחלט חיבה ממשמע ראשון.
אני לא יודע לדרג את הנשים בחיי, אני רק יודע שהדיסק של רות דולורס וייס יושב בניילונים אצלי מאז אחרי הצהריים כמו בונבוניירה לחג שלא רוצים לפתוח לפני האורחים, כדי שיישאר יותר.
רג'ינה ספקטור היא אחד הפריטים הראשונים שהייתי לוקח איתי לאי, בודד יותר או פחות, עם פסנתר או בלעדיו (בכל זאת, פסנתר על אי בודד ימצא את עצמו מהר מאד כחומר בערה, ובמקום שבו שורפים פסנתרים, כנראה שבודד).
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 23:22
אני בעד רג'ינה וגם הירומי hiromi מדהימה על הפסנתר, אבל היא לא כ"כ שרה.
יום רביעי, 10 בדצמבר 2008 בשעה 23:38
יש משהו בנגינה של פיונה.. אגרסיות וליטופים
keeps me on my toes
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 00:02
אם צריך לבחור בלעז, פיונה מלכה
אם הולכים לכיוון האינסטרומנטאלי אז הירומי תעשי לי ילד (שאני שמח שעוד מישהו ציין כאן)
ואם בישראלית צריך לבחור, אז רק בשביל שתהיה לה עוד תמיכה כאן, וממקום ששומר לה חסד נעורים – הדרה לוין ארדי תמזגי לי עוד כוס יין בבקשה!
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 00:03
גם אני רוצה מתנה!
(וברור שפיונה לוקחת בהליכה…)
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 00:19
נורית הירש
( ??? )
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 00:19
זמרת הפסנתרים האהובה עלי?
פחחח, זה קל.
יש רק תשובה אפשרית אחת.
רות דולורס וייס.
אהובתי, האחת והיחידה.
וטליה, כשהיא מלווה את יהוא, או שרה בקטב מרירי אהבתי.
אז מחכה בקוצר רוח לשמוע את הדיסק…
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 00:28
איזה כיף שהאלבום סופסוף יוצא! מעניין למה זה לקח כל כך הרבה זמן, הרי הכל כבר היה מוכן לפני כמה חודשים!
רד"ו מדהימה, איימוס עדיין מצמררת אותי (אפילו שאני מכיר רק את הראשון שלה) ואהבתי את יעל נעים עוד כשהיא הייתה אנדרגראונד אבל אציין את נלי מק'יי ואת האחת והיחידה, הראשונה שלי: דיאנה קראל.
כמו כן, יש את אורית בן יצחק, אתם עוד תשמעו עליה ואני מבטיח שהיא תיכנס לכם עמוק עמוק ללב
(יש לי הרגשה ששכחתי מישהי..)
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 00:49
נעמי שמר!( כן, כן)
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 00:58
נינה. סימון, זאת אומרת.
יצויין שאת רג'ינה גיליתי רק לאחרונה, אחרי שכל ההייפ דעך, והיא פלאית.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 01:01
פיונה
ואז רג'ינה
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 09:47
רג'ינה מדהימה, ואין ספק שהיא הבחירה שלי.
אבל, מה עם דיאנה קרול?
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 11:04
אני מכיר רק את דיאנה קרול ג'וני מספיק לעומק, ונראה לי שדיאנה.
או ש…
טליה ענווה (האחות הקטנה של נועה ענווה…)
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 11:32
וואו אוטרפה. תודה!
אני גרוע בלחשוב על אנשים בקבוצות, ככה שחשבתי לכתוב רות דולורס וייס שאותה אני מאוד אוהב ולצאת מזה בכבוד, אבל אז הזכרת את נינה סימון ו"התחרות" נסגרה (תחרות שמשווה נינה סימון לרות דולורס וייס לנעמי שמר לטורי אימוס רק בגלל שהן מנגנות על אותו כלי צריכה להכתב במרכאות ולהילקח בהומור).
כרגע האלבום הזה מאוד יפה בעיני אבל אני לא מצליח להקשיב למילים כמו שצריך. צריך לשמוע אותו באוטו כנראה (nod, nod, wink, wink know what I mean)…
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 12:43
נינה סימון אחריה רג'ינה ספקטור.
נינה בגלל השילוב פסנתר מלודיות רגש.
רגינה בגלל ההכנסה של הקצב לתוך הפסנתר כל שהיא יכולה להיות להקה שלמה.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 12:47
הייתי בטוח שיהיה פה מישהו שיזכיר את ליסה ג'רמנו.
אז הנה.
אני אזכיר אותה.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 13:00
שירים יפים אשמח לזכות
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 14:04
רג'י. נקודה.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 14:36
…בל נשכח את הצ'מבלו.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 15:37
וואו, יש פה תמיכה כ"כ גורפת לרות דולרוס וייס שילד האינדי שבי כמעט והתכחש לאמת, אבל אין ספק שהיא מספר אחת.
אלא אם כן אביתר היה אישה, מה שלא כ"כ רחוק מהמציאות
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 15:50
זו לא הבחורה ששרה בקאבר מקסים להביאו את הסתיו?
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 16:35
כולן גדולות אבל רק רות מצליחה להעביר לי בגוף צמרמורת כל פעם מחדש
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 17:55
ג'וני (בתקופת ה"פסנתרים") היא המקור הבלתי מעורער של כל הטוריות, הפיונות והרג'ינות. גם קייט בוש, אבל אני פחות מתחברת.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 18:39
אישית אני מכיר בעיקר את רג'ינה מה"ז'אנר" הזה. אז אני אבחר בה בגלל זה (winning by default) ובגלל הציטוט של פסטרנק במקור הרוסי ב-Apres Moi מהאלבום האחרון.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 19:20
נשמע טוב.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 20:00
פסנתרים זה בכלל כיף גדול.
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 20:03
אח רג'ינה ספקטור, תעשי לי סולו!!!
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 21:50
כנראה שרג'ינה
יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 בשעה 22:39
מצטרף לרוב, רג'ינה
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 00:02
כי היה לו קוקו.
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 00:13
פיונה!
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 00:33
שרה'לה שרון, כל נגיעה שלה במנענעים משולה למשק כנפי פרפרים לבנים, המרחפים סחור סחור בעמק מסתורי.
ונופלים מתים, כפתיתי שלג רכים על האדמה החמה.
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 00:51
הממף…. פסנתרים זה כיף
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 01:02
אם מישהו מונה, עוד קול לרג'ינה.
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 01:26
טורי, רג'ינה ופיונה – כבודם במקומם מונח.
אבל השנה הזאת היא ללא כל ספק השנה של רות (כפרה עליה) דולורס וייס.
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 02:19
נינה סימון, לגמרי…
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 05:43
הצביעו רג'ינה!
YES WE CAN
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 11:07
אמילי היינז
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 11:17
יפה! אהבתי את A Trip, Yearning ו City(למה שיר כל כך קצר?). שרה יפה מאוד.
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 12:11
איזה כיף! סוף סוף אלבום לטליה.
לא שמעתי אותה כבר המון זמן, מאז ימי הסטייג' העליזים…
מה שכן, הגרסה של לזמר נוגה (בלוז) שבאלבום לדעתי קצת פחות טובה מאשר הישנה (ואולי זה סתם הרגל…)
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 12:29
ליסה גרמנו – זה כל כך ברור
עוקפת בהליכה את גוני מיטשל וטורי איימוס
אנשים תתעוררו!!!!
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 12:32
אני לא ממש בקטע של זמרות עם פסנתר, אבל אחותי כן, אז אם אני זוכה הדיסק הוא מתנה בשבילה.
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 15:15
טורי איימוס.
היא פשוט יצור מעולם אחר. אפשר לומר, שהיא הבן אדם "המופשט" ביותר על הארץ הזו. נשמה משוטטת שבמקרה לגמרי גם יש לה גוף גשמי.
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 16:09
תגובה.
(כן, אני חסרת השראה כרגע)
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 16:32
קרול קינג.
כל השאר חושבות שהן מתחרמנות על הקלידים. אותי זה לא מחרמן.
אין להן שירים יפים, אולי מוזיקת רקע, אבל בשקט שיהיה, שלא לעצבן.
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 16:33
שמעתי אותה לראשונה ב-88 ומייד התאהבתי, ואז ראיתי את הקליפ של 'אני בזרועות האיש' והתאהבתי אפילו יותר : )
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 17:02
וואו, אני מאד רוצה את הדיסק, וסביר להניח שאקנה אותו בכל מקרה אבל זה יכול להיות נחמד. טליה, סוף כל סוף, איזה כיף
)
אז טורי.
למה טורי.
כי היא הכי לא ברורה והכי ברורה בו זמנית. כי היא מצליחה לשיר בדיוק בדיוק אותי וגם בדיוק בדיוק את כל כך הרבה אחרות ובכלל היא מתכוונת לשיר בפשטות עליה. כי מה שרבים קוראים ה"מניירות" שלה על הפסנתר – עוברות על פני סולמות שלמים, בערך כמו המנעד של הרגשות שהיא מכניסה ל (או מוציאה החוצה ב) שירים שלה, שאני כל פעם מתמלאת פליאה מחדש שבכלל אפשרי להעביר אותו. וכנ"ל השירה – כשהקול שלה נשבר אני יכולה דרכו לפעמים לדמות שאני שומעת את הקראחץ קראחץ של הלב (שלה, או שלי, לא ברור). כי היא כל כך אמיתית. במילים החותכות, במנגינות שכמעט אף פעם לא יכלו להתאים יותר, ולא משנה כמה היא תבאס עם החדשים אני אף פעם לא אפסיק להיות נפעמת מהאמת שהיא הצליחה לבטא, מהיופי הנדיר שהיא הצליחה להפוך ליצירה, ואף פעם לא אשכח איך גדלתי, איתה, אלבום אחר אלבום.
חה, חפרתי
תודה, היה כיף.
>>
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 17:09
מסתבר שגם האתר חשב שחפרתי
ו…
*מצטרפת בחדווה גם לכל תומכי פיונה ורג'ינה, אם כי אצלי ליד טורי הן פשוט לא מגיעות לאותו מקום (וזה לא שהן לא מתקרבות.)
**ליסה ג'רמנו מקסימה, בטירוף, אבל איך בכלל אפשר להשוות אותה לאחת מאלה? מה גם שבאופן אישי אף פעם לא ראיתי אותה כבראש-ובראשונה-פסנתרנית…
***ג'וני היא בכלל מסאגה אחרת
****רות דולורס וייס היא בהחלט הייצוג הכי משגע, והכי אמיתי (בעיניי) של הז'אנר הזה (בנגינה, ברמת הרגש הבלתי נלאית, בטירוף שביצירה) במדינה שלנו…
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 17:17
מאיה דוניץ!!!
ממליצה לכולם לחפש את ההופעה המדהימה שהיא נתנה בפסטיבל הפסנתר לפני כמה שנים, זה יעיף אתכם מהכיסא!
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 17:54
פעם אחת גם לי מגיע
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 21:28
אלונה טוראל. והדיסק של טליה באמת מאוד יפה.
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 22:55
בזמן שקראתי את התגובות התרשמתי עמוקות.
איזה כיף זה יהיה לקבל את זה ב'קשיח'!
יום שישי, 12 בדצמבר 2008 בשעה 23:54
נינה סימון
יום שבת, 13 בדצמבר 2008 בשעה 00:41
ללא שמץ של ספק ג'וני מיטשל האלופה…
בליל חורף קר שים את BLUE, מגביר ווליום לאט. תה נענע, RIVER משתלט לו על החדר, ליל דצמבר נכנס דרך החלון וממלא אותך ברגש.
היא באמת שרה כמו הפסנתר.
יום שבת, 13 בדצמבר 2008 בשעה 00:43
ההרשמה להגרלה הסתיימה, תודה לכולם!
הודעות זכייה נשלחות ברגע זה ממש לזוכים המאושרים.