30 באוגוסט 2009

דיסק במתנה: Monotonix (+האזנה מלאה!)

עוד דברים לזכות בהם השבוע: הספר "יום שני: שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך" של נסים קלדרון
כרטיסים ל-Okkervil River בבארבי

לפני שנה וחצי נהגתי בחזרה לביתי הגלילי דאז, ובעלייה לגבעה אספתי טרמפיסט. בן 40 בערך, נראה מיושב, לא מגולח. בדרך כלל אני מחליש את המוזיקה שאני שומע כשאני אוסף טרמפיסטים, אבל הפעם דווקא לא החלשתי, רציתי לראות איך הבחור המהוגן הזה יגיב ל-EP קורע הרמקולים של המונוטוניקס [חלל]. "מה זה?" הוא שאל, ואני עניתי "מונוטוניקס. זאת להקה ישראלית". "בחייך!" הוא הגיב בהפתעה וביקש להגביר עוד. אני מת על מוזיקה כזאת, הוא סיפר לי, אני חולה על רוק כבד ומטאל, תן לשמוע. ככה נסענו איזה שני רחובות, העיניים שלו נדלקות לגמרי ומשהו פרוע ונערי מציץ פתאום מתחת לחזות המיושבת. מה ששתי דקות משיר יכולים לעשות לבנאדם.

monotonix album

לא פלא. מפגשים ראשונים עם המונוטוניקס ידועים כאירועים שמכים בהלם. הלהקה הזו, ששמה לעצמה כמטרה להפוך כל הופעה שלה למפגן כאוס גדול ככל האפשר והפכה לקאלט גם אצל אנשים שבכלל לא מתחברים לגאראז'-פאנק האכזרי והלפעמים מונוטוני (כמה הולם) שלהם, היא כנראה הלהקה הישראלית שעובדת הכי קשה בעולם. הם נמצאים בדרכים, באירופה ואמריקה, רוב השנה ומופיעים שם כמעט 30 הופעות בחודש. להערכתם, הם הופיעו עד כה בערך 600 הופעות!!! ג'יזס אייץ' קרייסט! פלא שהם הפכו לשם מבוקש במיוחד בפסטיבלי אינדי בכל העולם? ועכשיו הם חוזרים אלינו להופעת הכתרה במובן מסוים, ונותנים לכם את האלבום החדש להאזנה מלאה – לפני כולם – רק בעונג! איזה עונג!

אחרי EP אדיר (Body Language), מונוטוניקס חוזרים עם אלבום מלא ראשון בלייבל האמריקאי המצוין דראג סיטי (בארץ הוא יוצא בלייבל של האוזן השלישית) – "Where were you when it happened?" – ומשיקים אותו בחתיכת מאדרפאקינג סטייל: בערב הופעות עם דינוזאור ג'וניור (!) ופיית' נו מור (!!!) בגני התערוכה בתל אביב, ביום שלישי הזה. מעניין איך הם יסתדרו עם הופעה על הבמה הגדולה והפסטיבלית, כשהם רגילים להופיע בתוך הקהל כשהם מזיעים עליו, מתפרעים עליו ואיתו, ונישאים על כפיו. עוד לפני שמקשיבים, הצצה בשמות שירים כמו "My needs", "Spit in your face" ו-"I can't take it anymore" מדגישים את היצריות שבמוזיקה של השלישיה הזו, והעטיפה רק מחזקת את הרושם (ואת הכינוי האדיר "Cock rock" שהודבק להם).
אה כן, ויש גם 3 עותקים לשלושה מכם שיעלו בגורל האקראי. רוצים לזכות? שימו פליי, הגבירו עד 11 והמשיכו לקרוא. בינתיים, פתחו בלשונית נפרדת את הראיון המצוין שלהם עם בועז גולדברג ב"העיר", בו הם חושפים את השלווה והשליטה שמאחורי הכאוס הפרוע.

[ההאזנה החינמית נגמרה – מקווה שנהניתם!]

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם איפה הייתם כשזה קרה?!). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאורלי מ-Earsay!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

106 תגובות על “דיסק במתנה: Monotonix (+האזנה מלאה!)”

  1. מאת גלילי:

    מזמן לא שמעתי משהו כל כך מרענן!

  2. מאת עומר:

    יו. באמת מרעננים.
    כשזה קרה? הייתי בלי הכרה.

  3. מאת דודי:

    גם אני רוצה!

  4. מאת shai:

    yyyeeeeeeeeehhhhhhhhhh

  5. מאת ינון:

    לי שברו את המשקפיים בהופעה שלהם בשסק, הכי הייתי שם כזה קרה :)

  6. מאת ינשוף:

    הו, לא ברור בכלל איפה הייתי כשזה קרה, כי עמי שלו שפך עלי את הבירה שלו. ההופעות הראשונות בארץ (ירושלים, במקרה שלי) הפכו למיתולוגיה עוד בתחילת דרכה של הלהקה.

  7. מאת טל:

    ההופעות שלהם בMYSPACE נראות מופרעות לגמרי

  8. מאת נעם אולבבו:

    בדיוק הייתי בשירותים כשזה קרה. איך פיספסתי?!

  9. מאת ניר:

    כשזה יקרה, אני אהיה במדונה. לא משהו אישי נגדם, אבל מדונה זה מאסט ומנג'מנט עדיפים על פיית נו מור.
    וסליחה על המיינסטרימיות, אבל מדונה היא על-ז'אנרית

  10. מאת תומר:

    הלוואי שאעלה בגורל באקראי

  11. מאת אורי:

    הייתי בהופעה שלהם לפני כשנה וחצי במועדון קטן ברחוב ויטל בתל אביב. (למישהו יש מושג איזה? שכחתי את השם). קרוסלה חיממו אותם.
    הם באמת השתוללו יופי. להקה נחמדה.

  12. מאת יעל:

    לא הבנתי: בפסקה אחת מדובר על זכייה בעותק ובשנייה על זכייה בכרטיס. אז במה זוכים?
    לא שזה משנה לי (אם כי הם הרבה יותר מוצלחים בלייב). רק תביא.

    גיאחה: זוכים בכרטיס, סתם פאשלה קטנה של קופי-פייסט!

  13. מאת חמוטל:

    אולי הפעם?…

    עטיפה אדירה!!!!!

  14. מאת פרופלור:

    בשביל הילדים, נכון?

  15. מאת מיה:

    כשזה קרה
    הייתי במגירה
    ועכשיו אני במיטה

  16. מאת שמטה שבוע:

    מחכה להופעה רגועה של בוני פרינס בילי בפטיפון…ופתאום מוצא עצמי מול עמי שלו, אונס כל אחד ואחד מהנוכחים, בעזרת סרט גאפה ושני טון שיגעון…

  17. מאת שפת גוף:

    מוזר לי לחשוב על זה, אבל ראיתי אותם די הרבה בואריציות שונות במהלך השנים, בפטיפון ומחוצה לו. מדהים איך שהלהקה והשואו שלה התפתח, מלהקה אגרסיבית שהסולן נמצא בפוגו מתמשך עם הקהל למופע הפעלה שלם, שכולל את הקהל, אנרגיות, זיעה ואש. תכלס הלהקה הכי מדליקה בארץ שגם הכי מגיע לה.
    זכור לי לטוב: הופעה אחרי לבנון בלבונטין שהם הופיעו עם שני מתופפים!, הופעה במגרש נטוש ליד קיבוץ גלויות שעמי שלו שר עם חול בעיניים, הופעה בחורף במשה שור שאותו שלו הצית את המקום באנרגיות- הפך פחים, נתן קפיצה מרשימה מהקומה השניה, שפך בירה בכמויות מסחריות על עצמו, השתכשך בכל הקהל והדליק איזה מצילה או שתיים.

  18. מאת אילן:

    בוקר טוב

  19. מאת נטעשה:

    איזה כיף!

    כשזה קרה, סביר להניח שהייתי בתקופת מבחנים. וזה אפילו לא משנה מה קרה.היו מבחנים.

    נתראה בהופעות!

  20. מאת ערן:

    מה זאת אומרת? הייתי שם

  21. מאת יוחנן הדביל:

    אני הייתי במיטה, ישנתי :(

  22. מאת דרור:

    הייתי שם, מה זאת אומרת? אמנם קצת איחרתי בגלל הפקקים, אבל הייתי שם

  23. מאת סטאבה שועל הערבות:

    למקום בפלורנטין קראו המקום, לשאלת אורי.
    והייתי שם כשזה קרה, אז זה מכסה גם את זה. קול.

  24. מאת אורי:

    הייתי כשזה קרה?
    כנראה שהייתי עסוק בלחשוב על איפה הייתי כשמשהוא אחר קרה…

  25. מאת הדאון:

    כשזה קרה הייתי בבית מול המחשב, כותב תגובה לאיזה אתר אינטרנט אלמוני.

  26. מאת קסטה:

    הייתי בהרבה מקומות כשזה קרה

  27. מאת אורי:

    כשזה קרה הייתי בבריכה בבית קשת, לא יותר ולא פחות

  28. מאת יובליובליובל:

    כשזה קרה, הייתי על הירח. אחלה נוף. קצת חנוק.

  29. מאת יגאל:

    בשירותים. תמיד שם כשקורה משהו.

  30. מאת giladt:

    אני חושב שפיספסתי כי הווליום היה גבוה מדי ולא שמעתי כלום חוץ מאת המוזיקה.
    היה שווה את זה.

  31. מאת צור א:

    אני עוד לא היתי כשזה קרה, ככה אומרים…

  32. מאת גיל:

    אשמח לעותק. אולי בהאזנה בבית זה יותר אפשרי.

  33. מאת רן:

    מה זאת אומרת? הייתי פה!

  34. מאת יניב:

    כשזה קרה לא הייתי בהכרה מלאה. אולי רק רבע הכרה וגם אז היה לי לחץ באזניים…
    מה שכן, כיף לי שלוחצים עליי.. גם אם זה עם שני י'ודים…

  35. מאת עידו:

    אני רוצה דיסק! אני סטודנט תפרן.

    כששמעתי בדיוק חתמתי על עותקים מספרי החדש – "איך לזכות בדיסקים חינם באינטרנט למרות שאין לך שקל".

  36. מאת נועם:

    כשזה קרה הייתי באמצע פוגו עם הסולן

  37. מאת נמרוד:

    דיסק דיסק דיסק

  38. מאת יונתן:

    כשזה קרה הייתי במשרד
    זה היה לילה חשוך וקר.
    הבחנתי בזה מבעד לחלון, אבל לא הספקתי להתקשר למכבי האש וזה היכה בי

  39. מאת מיכל:

    הייתי בסרט.

  40. מאת יועד:

    כשזה יקרה אני מבטיח להיות שם

  41. מאת תם:

    אני?
    האקדח היה מונח במקומו מתחת לכרית,
    תיק החובש ופק"ל הקפה בפינת החדר,
    הבקבוקים עם הנוזל הירוק צהוב- תערובת של אציטון, דלק ומינרלים שונים, היו בתיק הבד,
    המצית היה בקופסאת הנובלס, ליד המיטה,
    הנעליים על הרגליים, כמו בכל ערב,
    המכנסיים הבלויים, שחורים מבריקים לשעבר, עליי (כפתור אחד פתוח),
    החולצה פתוחה, פרושה לצדי גופי השרוע אפיים כמו כנפיים,
    והראש היה תקוע רפוי בספר של ג'ורג' פרק, מזיל מעט ריר שינה.
    חיכיתי שתגיד לי שמתחיל.

  42. מאת ירון:

    אקראיות היא אם כל ההמצאות

  43. מאת אלעזר:

    הייתי בבית הכנסת
    אמונה? לא יותר!

  44. מאת נעמה:

    דיסק? :)

  45. מאת ג.ב.:

    הייתי בהאיטי

  46. מאת גוני:

    הם מעולים!!!! היה מטורף לצלם אותם בשסק בקיץ 2008 (כשזה קרה), הלם תרבות במובן החיובי ביותר – אם אפשר להגדיר את זה כך; סאונה מטורפת, שמחה וצפופה של מוזיקה, אנשים, כמויות בלתי נתפסות של זיעה, שיער, עירום (שנאלצתי לצנזר בפליקר השמרנים). ככה הופעות צריכות להיות. והנה התמונות למי שפספס:
    http://www.flickr.com/photos/goniriskin/sets/72157606862687709/

  47. מאת דור:

    הייתי בהופעה. עמדתי על הסולן, שהיה שרוע על הרצפה וצרח, עם יד אחת באוויר כדי לתמוך במתופף שעמד על הכתפיים שלי והתפרע על המערכת המפורקת שלו, כשהיד השנייה תקועה עמוק בתוך האוזן ומנסה להגן על מה שנשאר מעור התוף שלי.

  48. מאת atar:

    איפה הייתי שזה קרה? דאמט!
    העיקר שבסוף הגעתי. העיקר שלא מאוחר.

    מיאו !

  49. מאת אמיר:

    אני אני אני

  50. מאת אלע:

    חלמתי

  51. מאת יאיר:

    האמת שישבתי בבית. חבר אמר לי שיש דיסק שהוא רוצה שאני אשמע.
    יש לו את זה. הוא יודע לזהות מוזיקה טובה.
    חייב להודות. נדבקתי

  52. מאת תוכי יוסי:

    שווה נסיון.

  53. מאת סוקרטס:

    כשזה קרה הייתי בטיול בר מצווה בארה"ב. מאונן בשירותים של ג'ק אין דה בוקס בזמן שהמשפחה שלי בולסת המבורגרים.

  54. מאת ליהי:

    כשזה קרה ישבתי והקשבתי סופסוף לדיסק שאני מחכה לו כבר שנתיים.

  55. מאת שי:

    זה היה ממש מזמן. נראה לי שאז בערך חצי ממני היה עוד באשכים של אבא שלי.

  56. מאת Moty:

    I want one, please

  57. אני רוצה! אני הייתי בכל מקום שנאמר כאן! באמת!!!!

  58. מאת שירה:

    אין מה להפסיד.
    גם אני רוצה.

  59. מאת אהד:

    הלוואי

  60. מאת ערן מחלו:

    כשזה קרה, יונתן גת טיפס עם הגיטרה על הבר במרתף ההופעות של לבונטין 7. ממש רגע לפני שהוא התקדם לעבר מדפי האלכוהול, הבעלים של המקום משך לו ת'כבל מהמגבר. המקום היה כבר טראשד לגמרי. אחת ההופעות הכי מעוררות השראה שראיתי.

  61. מאת יודן:

    חיכיתי לקול המואזין

  62. מאת ניצן:

    כשזה קרה כל הרחוב עצר כדי להסתכל, כי זה הסטייל -זה לא ה"מה" אלא ה"איך".

  63. מאת אופיר:

    אויש! אני בדיוק שטפתי כלים כשזה קרה!

  64. מאת בוריס:

    בעבודה, כנראה.

  65. מאת אופיר:

    בטלפון עם הדרן מתחנן לכרטיס

  66. מאת יפתח כרמלי:

    אני רוצה אני רוצה אני רוצה!

  67. מאת מתי:

    רוצה רוצה רוצה!

  68. מאת רום:

    כשזה קרה הייתי בבטן של אמא

  69. מאת תמר:

    בראש פינה

  70. מאת נורדיניוס:

    איך הייתי רוצה לשים יד על הדיסק הזה. :(

  71. מאת נטע:

    עוד אפשר להירשם? לא הייתי בחימום שלהם הערב אז לפחות דיסק

  72. מאת שיי:

    בהופעה של קרוסלה
    קרוב מספיק מעניינים הבחורים (;

  73. מאת ziv:

    מעניין ביותר

  74. מאת בנימין:

    אני גם תגובה שאוהבת אלבומים.

  75. מאת אסף:

    גם לי מגיע

  76. מאת נועם:

    מזמן כבר שמעתי על המונוטוניקס ועל ההופעות שלהם. ציפיתי שיהיה מעניין. אבל אתמול בהופעה לפני פיית' זה היה מעבר. הרבה מעבר. אנשים עפים באוויר, פחי זבל, פציעות ראש מדממות, מוסיקה מטווח אפס. חוויה שאי אפשר לתאר במילים. ואין הופעת חימום יותר מחממת.. תמונות בקרוב בפליקר…

  77. מאת Calvin:

    המונוטוניקס היו אתמול ההופעה הכי טובה מבין השלוש…היה פשוט off the hook!

  78. מאת אלון:

    הייתי בהודו, שם לא שומעים כל כך על דברים שקורים…

  79. מאת יוב:

    מווונווטוניקס

  80. מאת פלונטר:

    הייתי בשירותים

  81. מאת אמיר:

    הייתי בהופעה המצויינת שלהם עם פיית' נו מור כשזה קרה

  82. מאת נועם פוניה:

    טירוף מערכות! יייי!!!!

    וזה עדיין קורה.

  83. מאת יהונתן:

    פעם ראשונה (no limit) – הלם, פעם שנייה (בשסק)- טירוף, פעם שלישית (אתמול)? לא יודע, קצת כמו בוראט שר רוק. ברגע שמבינים שההופעה זה החלק החזק שלהם והשטאנץ לא משתנה יותר מדי מהופעה להופעה, ההתלהבות יורדת. גימיק? כן, אבל גם נשמה וזה מה שחשוב בסוף, לא?
    עוד לא שמעתי את הדיסק החדש אז אני אמתין בינתיים עם גזר הדין בשאיפה שעמי שלו לא יתפגר באיזו הופעה עד אז…

  84. מאת אסא:

    אני משאיר תגובה :)

  85. מאת יובל:

    לא הייתי

  86. מאת עדן:

    הייתי שם, למרות שרציתי להיות פה!!!

  87. מאת שי:

    האמת שאני לא מצליח לשמוע אז אשמח לקבל את הדיסק כדי להכיר את המוזיקה… :)

  88. מאת עירית:

    נשארתי והשארתי…

  89. מאת רועי:

    לא הייתי בהופעה
    רק נציין את זה שמנג'מנט היתה ההופעה הכי גרועה ובזיונית שהייתי בה אי פעם!

  90. מאת aviv:

    yesssssssssssssss

  91. מאת גלעד:

    איזה להקה אדירה…

  92. מאת ארז:

    וואלה, בדיוק הייתי ברודוס. היה נחמד מאוד.

  93. אני לא מרשה לך יותר להשתמש בבדיחת ה"it goes to 11" עד שאתה סוף סוף רואה את הסרט, חצוף שכמוך!

  94. מאת עמרי:

    כשזה קרה עור התוף נקרע
    להקה אדירה

  95. מאת nuduv:

    כשזה קרה הייתי בחדר חזרות שחור בסמינר הקיבוצים, מנותק מאור יום ומרעשים חיצוניים, עושה חזרות וחזרות וחזרות. יצאתי משם אולי לכמה פעמים ספורות השנה, לקרוא עונג שבת, לחטוף איזה סנדוויץ' ויאללה – חזרה לתיאטרון…

    אף פעם לא זכיתי כאן במשהו, אני מרגיש שיום המזל שלי מתקרב…

  96. מאת ינשוף:

    רוצה רוצה!

  97. מאת דניאל:

    אני הייתי שם כשזה קרה.
    אפילו חיכיתי שעתיים וחצי (בני זונות אלייב פרודקשן) כדי שהם יעלו.

  98. מאת יותם (אחר, מסתבר):

    לא שם :(

  99. מאת בגם:

    כשזה קרה, כנראה עוד הייתי במערה.

  100. מאת רועי:

    אני רוצה

  101. מאת בן:

    …בתיכון ):