106 תגובות עסיסיות ל-“דיסק במתנה: Monotonix (+האזנה מלאה!)”

1. מאת גלילי:
   יום ראשון, 30 באוגוסט 2009 בשעה 22:09

   מזמן לא שמעתי משהו כל כך מרענן!

2. מאת עומר:
   יום ראשון, 30 באוגוסט 2009 בשעה 22:40

   יו. באמת מרעננים.
   כשזה קרה? הייתי בלי הכרה.

3. מאת דודי:
   יום ראשון, 30 באוגוסט 2009 בשעה 22:41

   גם אני רוצה!

4. מאת shai:
   יום ראשון, 30 באוגוסט 2009 בשעה 22:43

   yyyeeeeeeeeehhhhhhhhhh

5. מאת ינון:
   יום ראשון, 30 באוגוסט 2009 בשעה 23:03

   לי שברו את המשקפיים בהופעה שלהם בשסק, הכי הייתי שם כזה קרה

6. מאת ינשוף:
   יום ראשון, 30 באוגוסט 2009 בשעה 23:56

   הו, לא ברור בכלל איפה הייתי כשזה קרה, כי עמי שלו שפך עלי את הבירה שלו. ההופעות הראשונות בארץ (ירושלים, במקרה שלי) הפכו למיתולוגיה עוד בתחילת דרכה של הלהקה.

7. מאת טל:
   יום ראשון, 30 באוגוסט 2009 בשעה 23:57

   ההופעות שלהם בMYSPACE נראות מופרעות לגמרי

8. מאת נעם אולבבו:
   יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 00:03

   בדיוק הייתי בשירותים כשזה קרה. איך פיספסתי?!

9. מאת גושפנקא:
   יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 00:04

   תגובה.

   P:

10. מאת ניר:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 00:12

    כשזה יקרה, אני אהיה במדונה. לא משהו אישי נגדם, אבל מדונה זה מאסט ומנג'מנט עדיפים על פיית נו מור.
    וסליחה על המיינסטרימיות, אבל מדונה היא על-ז'אנרית

11. מאת תומר:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 00:14

    הלוואי שאעלה בגורל באקראי

12. מאת אורי:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 00:30

    הייתי בהופעה שלהם לפני כשנה וחצי במועדון קטן ברחוב ויטל בתל אביב. (למישהו יש מושג איזה? שכחתי את השם). קרוסלה חיממו אותם.
    הם באמת השתוללו יופי. להקה נחמדה.

13. מאת יעל:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 00:37

    לא הבנתי: בפסקה אחת מדובר על זכייה בעותק ובשנייה על זכייה בכרטיס. אז במה זוכים?
    לא שזה משנה לי (אם כי הם הרבה יותר מוצלחים בלייב). רק תביא.

    גיאחה: זוכים בכרטיס, סתם פאשלה קטנה של קופי-פייסט!

14. מאת חמוטל:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 00:57

    אולי הפעם?…

    עטיפה אדירה!!!!!

15. מאת פרופלור:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 01:30

    בשביל הילדים, נכון?

16. מאת מיה:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 01:50

    כשזה קרה
    הייתי במגירה
    ועכשיו אני במיטה

17. מאת שמטה שבוע:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 02:00

    מחכה להופעה רגועה של בוני פרינס בילי בפטיפון…ופתאום מוצא עצמי מול עמי שלו, אונס כל אחד ואחד מהנוכחים, בעזרת סרט גאפה ושני טון שיגעון…

18. מאת שפת גוף:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 03:54

    מוזר לי לחשוב על זה, אבל ראיתי אותם די הרבה בואריציות שונות במהלך השנים, בפטיפון ומחוצה לו. מדהים איך שהלהקה והשואו שלה התפתח, מלהקה אגרסיבית שהסולן נמצא בפוגו מתמשך עם הקהל למופע הפעלה שלם, שכולל את הקהל, אנרגיות, זיעה ואש. תכלס הלהקה הכי מדליקה בארץ שגם הכי מגיע לה.
    זכור לי לטוב: הופעה אחרי לבנון בלבונטין שהם הופיעו עם שני מתופפים!, הופעה במגרש נטוש ליד קיבוץ גלויות שעמי שלו שר עם חול בעיניים, הופעה בחורף במשה שור שאותו שלו הצית את המקום באנרגיות- הפך פחים, נתן קפיצה מרשימה מהקומה השניה, שפך בירה בכמויות מסחריות על עצמו, השתכשך בכל הקהל והדליק איזה מצילה או שתיים.

19. מאת אילן:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 05:04

    בוקר טוב

20. מאת נטעשה:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 08:35

    איזה כיף!

    כשזה קרה, סביר להניח שהייתי בתקופת מבחנים. וזה אפילו לא משנה מה קרה.היו מבחנים.

    נתראה בהופעות!

21. מאת ערן:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 08:55

    מה זאת אומרת? הייתי שם

22. מאת יוחנן הדביל:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 09:08

    אני הייתי במיטה, ישנתי

23. מאת דרור:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 09:23

    הייתי שם, מה זאת אומרת? אמנם קצת איחרתי בגלל הפקקים, אבל הייתי שם

24. מאת סטאבה שועל הערבות:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 09:30

    למקום בפלורנטין קראו המקום, לשאלת אורי.
    והייתי שם כשזה קרה, אז זה מכסה גם את זה. קול.

25. מאת אורי:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 09:53

    הייתי כשזה קרה?
    כנראה שהייתי עסוק בלחשוב על איפה הייתי כשמשהוא אחר קרה…

26. מאת הדאון:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 10:04

    כשזה קרה הייתי בבית מול המחשב, כותב תגובה לאיזה אתר אינטרנט אלמוני.

27. מאת קסטה:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 10:16

    הייתי בהרבה מקומות כשזה קרה

28. מאת אורי:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 10:57

    כשזה קרה הייתי בבריכה בבית קשת, לא יותר ולא פחות

29. מאת יובליובליובל:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 11:10

    כשזה קרה, הייתי על הירח. אחלה נוף. קצת חנוק.

30. מאת יגאל:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 11:17

    בשירותים. תמיד שם כשקורה משהו.

31. מאת giladt:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 11:38

    אני חושב שפיספסתי כי הווליום היה גבוה מדי ולא שמעתי כלום חוץ מאת המוזיקה.
    היה שווה את זה.

32. מאת צור א:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 11:52

    אני עוד לא היתי כשזה קרה, ככה אומרים…

33. מאת גיל:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 11:58

    אשמח לעותק. אולי בהאזנה בבית זה יותר אפשרי.

34. מאת רן:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 12:50

    מה זאת אומרת? הייתי פה!

35. מאת יניב:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 12:52

    כשזה קרה לא הייתי בהכרה מלאה. אולי רק רבע הכרה וגם אז היה לי לחץ באזניים…
    מה שכן, כיף לי שלוחצים עליי.. גם אם זה עם שני י'ודים…

36. מאת עידו:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 13:03

    אני רוצה דיסק! אני סטודנט תפרן.

    כששמעתי בדיוק חתמתי על עותקים מספרי החדש – "איך לזכות בדיסקים חינם באינטרנט למרות שאין לך שקל".

37. מאת נועם:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 13:18

    כשזה קרה הייתי באמצע פוגו עם הסולן

38. מאת נמרוד:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 14:24

    דיסק דיסק דיסק

39. מאת יונתן:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 14:30

    כשזה קרה הייתי במשרד
    זה היה לילה חשוך וקר.
    הבחנתי בזה מבעד לחלון, אבל לא הספקתי להתקשר למכבי האש וזה היכה בי

40. מאת מיכל:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 14:36

    הייתי בסרט.

41. מאת יועד:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 15:56

    כשזה יקרה אני מבטיח להיות שם

42. מאת תם:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 16:03

    אני?
    האקדח היה מונח במקומו מתחת לכרית,
    תיק החובש ופק"ל הקפה בפינת החדר,
    הבקבוקים עם הנוזל הירוק צהוב- תערובת של אציטון, דלק ומינרלים שונים, היו בתיק הבד,
    המצית היה בקופסאת הנובלס, ליד המיטה,
    הנעליים על הרגליים, כמו בכל ערב,
    המכנסיים הבלויים, שחורים מבריקים לשעבר, עליי (כפתור אחד פתוח),
    החולצה פתוחה, פרושה לצדי גופי השרוע אפיים כמו כנפיים,
    והראש היה תקוע רפוי בספר של ג'ורג' פרק, מזיל מעט ריר שינה.
    חיכיתי שתגיד לי שמתחיל.

43. מאת ירון:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 17:05

    אקראיות היא אם כל ההמצאות

44. מאת אלעזר:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 17:32

    הייתי בבית הכנסת
    אמונה? לא יותר!

45. מאת נעמה:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 18:32

    דיסק?

46. מאת ג.ב.:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 19:08

    הייתי בהאיטי

47. מאת גוני:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 19:37

    הם מעולים!!!! היה מטורף לצלם אותם בשסק בקיץ 2008 (כשזה קרה), הלם תרבות במובן החיובי ביותר – אם אפשר להגדיר את זה כך; סאונה מטורפת, שמחה וצפופה של מוזיקה, אנשים, כמויות בלתי נתפסות של זיעה, שיער, עירום (שנאלצתי לצנזר בפליקר השמרנים). ככה הופעות צריכות להיות. והנה התמונות למי שפספס:
    http://www.flickr.com/photos/goniriskin/sets/72157606862687709/

48. מאת דור:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 20:00

    הייתי בהופעה. עמדתי על הסולן, שהיה שרוע על הרצפה וצרח, עם יד אחת באוויר כדי לתמוך במתופף שעמד על הכתפיים שלי והתפרע על המערכת המפורקת שלו, כשהיד השנייה תקועה עמוק בתוך האוזן ומנסה להגן על מה שנשאר מעור התוף שלי.

49. מאת atar:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 20:01

    איפה הייתי שזה קרה? דאמט!
    העיקר שבסוף הגעתי. העיקר שלא מאוחר.

    מיאו !

50. מאת אמיר:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 20:13

    אני אני אני

51. מאת אלע:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 20:23

    חלמתי

52. מאת יאיר:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 20:25

    האמת שישבתי בבית. חבר אמר לי שיש דיסק שהוא רוצה שאני אשמע.
    יש לו את זה. הוא יודע לזהות מוזיקה טובה.
    חייב להודות. נדבקתי

53. מאת תוכי יוסי:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 20:27

    שווה נסיון.

54. מאת סוקרטס:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 20:37

    כשזה קרה הייתי בטיול בר מצווה בארה"ב. מאונן בשירותים של ג'ק אין דה בוקס בזמן שהמשפחה שלי בולסת המבורגרים.

55. מאת ליהי:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 20:58

    כשזה קרה ישבתי והקשבתי סופסוף לדיסק שאני מחכה לו כבר שנתיים.

56. מאת שי:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 21:49

    זה היה ממש מזמן. נראה לי שאז בערך חצי ממני היה עוד באשכים של אבא שלי.

57. מאת Moty:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 22:07

    I want one, please

58. מאת misunderstanding:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 22:22

    אני רוצה! אני הייתי בכל מקום שנאמר כאן! באמת!!!!

59. מאת שירה:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 22:34

    אין מה להפסיד.
    גם אני רוצה.

60. מאת אהד:
    יום שני, 31 באוגוסט 2009 בשעה 23:39

    הלוואי

61. מאת ערן מחלו:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 01:05

    כשזה קרה, יונתן גת טיפס עם הגיטרה על הבר במרתף ההופעות של לבונטין 7. ממש רגע לפני שהוא התקדם לעבר מדפי האלכוהול, הבעלים של המקום משך לו ת'כבל מהמגבר. המקום היה כבר טראשד לגמרי. אחת ההופעות הכי מעוררות השראה שראיתי.

62. מאת יודן:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 02:15

    חיכיתי לקול המואזין

63. מאת Mer:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 09:23

    Tnx

64. מאת ניצן:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 10:22

    כשזה קרה כל הרחוב עצר כדי להסתכל, כי זה הסטייל -זה לא ה"מה" אלא ה"איך".

65. מאת אופיר:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 10:29

    אויש! אני בדיוק שטפתי כלים כשזה קרה!

66. מאת בוריס:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 10:49

    בעבודה, כנראה.

67. מאת אסף:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 12:35

    שם

68. מאת אופיר:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 15:41

    בטלפון עם הדרן מתחנן לכרטיס

69. מאת יפתח כרמלי:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 17:08

    אני רוצה אני רוצה אני רוצה!

70. מאת מתי:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 17:35

    רוצה רוצה רוצה!

71. מאת רום:
    יום שלישי, 01 בספטמבר 2009 בשעה 22:16

    כשזה קרה הייתי בבטן של אמא

72. מאת תמר:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 01:48

    בראש פינה

73. מאת נורדיניוס:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 02:53

    איך הייתי רוצה לשים יד על הדיסק הזה.

74. מאת נטע:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 03:21

    עוד אפשר להירשם? לא הייתי בחימום שלהם הערב אז לפחות דיסק

75. מאת שיי:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 04:25

    בהופעה של קרוסלה
    קרוב מספיק מעניינים הבחורים (;

76. מאת ziv:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 08:47

    מעניין ביותר

77. מאת בנימין:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 09:06

    אני גם תגובה שאוהבת אלבומים.

78. מאת אסף:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 09:33

    גם לי מגיע

79. מאת נועם:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 10:27

    מזמן כבר שמעתי על המונוטוניקס ועל ההופעות שלהם. ציפיתי שיהיה מעניין. אבל אתמול בהופעה לפני פיית' זה היה מעבר. הרבה מעבר. אנשים עפים באוויר, פחי זבל, פציעות ראש מדממות, מוסיקה מטווח אפס. חוויה שאי אפשר לתאר במילים. ואין הופעת חימום יותר מחממת.. תמונות בקרוב בפליקר…

80. מאת Calvin:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 11:19

    המונוטוניקס היו אתמול ההופעה הכי טובה מבין השלוש…היה פשוט off the hook!

81. מאת אלון:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 11:26

    הייתי בהודו, שם לא שומעים כל כך על דברים שקורים…

82. מאת יוב:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 12:25

    מווונווטוניקס

83. מאת פלונטר:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 12:32

    הייתי בשירותים

84. מאת אמיר:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 15:24

    הייתי בהופעה המצויינת שלהם עם פיית' נו מור כשזה קרה

85. מאת נועם פוניה:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 15:36

    טירוף מערכות! יייי!!!!

    וזה עדיין קורה.

86. מאת יהונתן:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 15:54

    פעם ראשונה (no limit) – הלם, פעם שנייה (בשסק)- טירוף, פעם שלישית (אתמול)? לא יודע, קצת כמו בוראט שר רוק. ברגע שמבינים שההופעה זה החלק החזק שלהם והשטאנץ לא משתנה יותר מדי מהופעה להופעה, ההתלהבות יורדת. גימיק? כן, אבל גם נשמה וזה מה שחשוב בסוף, לא?
    עוד לא שמעתי את הדיסק החדש אז אני אמתין בינתיים עם גזר הדין בשאיפה שעמי שלו לא יתפגר באיזו הופעה עד אז…

87. מאת אסא:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 17:34

    אני משאיר תגובה

88. מאת יובל:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 17:57

    לא הייתי

89. מאת עדן:
    יום רביעי, 02 בספטמבר 2009 בשעה 18:56

    הייתי שם, למרות שרציתי להיות פה!!!

90. מאת שי:
    יום חמישי, 03 בספטמבר 2009 בשעה 03:11

    האמת שאני לא מצליח לשמוע אז אשמח לקבל את הדיסק כדי להכיר את המוזיקה…

91. מאת עירית:
    יום חמישי, 03 בספטמבר 2009 בשעה 10:28

    נשארתי והשארתי…

92. מאת רועי:
    יום חמישי, 03 בספטמבר 2009 בשעה 11:56

    לא הייתי בהופעה
    רק נציין את זה שמנג'מנט היתה ההופעה הכי גרועה ובזיונית שהייתי בה אי פעם!

93. מאת aviv:
    יום חמישי, 03 בספטמבר 2009 בשעה 19:21

    yesssssssssssssss

94. מאת גלעד:
    יום חמישי, 03 בספטמבר 2009 בשעה 22:07

    איזה להקה אדירה…

95. מאת ארז:
    יום חמישי, 03 בספטמבר 2009 בשעה 22:08

    וואלה, בדיוק הייתי ברודוס. היה נחמד מאוד.

96. מאת ג'יימס בר-און חברך משכבר הימים 9:
    יום חמישי, 03 בספטמבר 2009 בשעה 23:07

    אני לא מרשה לך יותר להשתמש בבדיחת ה"it goes to 11" עד שאתה סוף סוף רואה את הסרט, חצוף שכמוך!

97. מאת עמרי:
    יום חמישי, 03 בספטמבר 2009 בשעה 23:44

    כשזה קרה עור התוף נקרע
    להקה אדירה

98. מאת nuduv:
    יום שישי, 04 בספטמבר 2009 בשעה 00:42

    כשזה קרה הייתי בחדר חזרות שחור בסמינר הקיבוצים, מנותק מאור יום ומרעשים חיצוניים, עושה חזרות וחזרות וחזרות. יצאתי משם אולי לכמה פעמים ספורות השנה, לקרוא עונג שבת, לחטוף איזה סנדוויץ' ויאללה – חזרה לתיאטרון…

    אף פעם לא זכיתי כאן במשהו, אני מרגיש שיום המזל שלי מתקרב…

99. מאת על פועלי רוק’נרול והנהלה כושלת:
    יום שישי, 04 בספטמבר 2009 בשעה 02:51

    [...] דגולים, בוודאי לא מקוריים במיוחד – אבל מספיק לשמוע את האלבום שלהם כדי להיווכח שהמונוטוניקס יודעים לכתוב שירים פשוטים [...]

100. מאת ינשוף:
     יום שישי, 04 בספטמבר 2009 בשעה 07:46

     רוצה רוצה!

101. מאת דניאל:
     יום שישי, 04 בספטמבר 2009 בשעה 09:48

     אני הייתי שם כשזה קרה.
     אפילו חיכיתי שעתיים וחצי (בני זונות אלייב פרודקשן) כדי שהם יעלו.

102. מאת יותם (אחר, מסתבר):
     יום שישי, 04 בספטמבר 2009 בשעה 12:22

     לא שם

103. מאת אורי (אור בזוויות):
     יום שישי, 04 בספטמבר 2009 בשעה 14:52

     מסביב

104. מאת בגם:
     יום שישי, 04 בספטמבר 2009 בשעה 15:55

     כשזה קרה, כנראה עוד הייתי במערה.

105. מאת רועי:
     יום שישי, 04 בספטמבר 2009 בשעה 20:25

     אני רוצה

106. מאת בן:
     יום שישי, 04 בספטמבר 2009 בשעה 21:54

     …בתיכון ):