הגיאחה מהריק
סוג אחר של דיבור מעמיק על מוזיקה
שלום,
לבי בנס האינדינגב המתחדש, וגופי בבית מלון במרילנד הקרה. הנה גליון חדש וקצר של הניוזלטר שמטרתו העיקרית היא להזמין אתכם להקשיב לשיחה ארוכה על מוזיקה.
בגיליון זה:
-
משהו חדש שיצרנו, עם לינקים ובקצרה.
-
חפירה קצת יותר ארוכה על מה זה ולמה זה קיים.
-
חופן לינקים זעיר?
הקדמה שלא שמתי בתוכן העניינים
המטרה של הניוזלטר שהקמתי פה היא כפולה:
א. להתרגש ביחד ממוזיקה.
ב. לעסוק במוזיקה כמאזין/מבקר, בצורה מעמיקה או רחבה יותר ממה שהיומיום האינטרנטי מציע.
והיי, אף פעם לא הבטחתי שזה ייעשה בצורת טקסט בלבד!
אי לכך ובהתאם לזוטי, רויקה וגיאחה הרפתקאות גאים להציג:
בקצרה, עם הלינקים שהם העיקר:
רועי ריק הוציא אלבום נ־פ־ל־א בעיניי, אחד מאלבומי השנה שלי בקלות, שנקרא ״הפחד מהריק״. הוא ואני ישבנו לדבר בו, עליו, טסביבו. הוא ערך את כל העניין נהדר לווידאו ואודיו עם השירים עצמם והקליפים במלואם וכל מיני בונוסים מתוקים ועריכות קסם, ואני צפיתי מהצד בהתפעלות בכל הנס הזה מתרחש, ועכשיו אנחנו ממש שמחים להזמין אתכם להצטרף לשיחה:
הכל ביוטיוב בפעם אחת ארוכה | מחולק ל־3 חלקים בספוטיפיי כפודקאסט אודיו או וידאו לבחירתך
הערה חשובה: אם לא שמעתם את האלבום, אני ממש ממליץ פשוט לשמוע אותו קודם. החפירה היא למי שכבר שמע ומתעניין בעוד. מצד שני, מי אני שאגיד לכםן מה לעשות. רוצים לקפוץ ישר פנימה? קפצו לי! פנימה.
פחות בקצרה:
לפעמים בחיים אני פוגש איש או אישה ומגלה, מהר או לאט, שאנחנו לא רק מאותו השבט אלא ממש מאותו הסניף וההקבצה. רועי ריק גדל בצפון תל אביב ואני בצפון הגליל, הוא נסע למיסיסיפי לשקוע בבלוז ואני נשארתי בצפון לשקוע בבלוג. הוא הפך להיות מוזיקאי ואני הפכתי לההיפך ממוזיקאי. ואיכשהו, ברגע שנוצר בינינו קשר חברי, התבהר כמעט בן רגע שאנחנו עשויים בול מאותו סוג ספציפי של בוץ (חשדתי עוד קודם): גרעין אמוני חזק מאוד התנחל בתוך הלב של שנינו בנערותנו ומכיל סוציאליזם וקולקטיבים ואמונה מלאה בלארגן קבוצות של א.נשים מוכשרים ולסמוך עליהם; אמונה בשלום ובחיים משותפים עם הסביבה שלנו בתור עתיד אפשרי יחיד. ומשותפת לנו גם איזושהי כלבלביות חברית ופתוחה כלפי א.נשים וחוויות, תשוקת מסע חיצונית ופנימית, ואפילו, הייתי אומר, איזושהי התכווננות דומה כלפי העולם, עם כל ההכרה בכאב שבו.
בקיצור, מזמן רציתי לשבת לשיחה ארוכה איתו.
התירוץ הזדמן כשהוא הוציא את אחד האלבומים הכי מרגשים ויפים של השנה, ואולי האלבום עם הרול אאוט המפואר, המושקע והמוגזם ביותר מכל אלבומי השנה, אינדי או לא. ״הפחד מהריק״ הוקלט בסוף 2021 ב־4 ימים כאוטיים במה שכונה ״קייטנת רויקה״ (לא לקחתי שום חלק באירוע): רגע לפני שעבר לארה״ב לתקופה, רועי הזמין ערימה של חברים לאולפני קיצ׳ה, השליך עליהם המון סקיצות וטיוטות של שירים, ונתן להם לעשות את הקסם שלהם. והקסם נעשה, אחושילינג נעשה. ומאז הוא יושב על ההקלטות, עורך, מטייב, מטייח, משכתב, מתלהב, מתלבט, ממקסס ומלרלר, עד שהאלבום הזה בשלב מסוים נהיה גמור.
אבל לקראת השלמתו ופגישתו עם העולם, הרויקה שאינו יודע לנוח בנה סביב האלבום סרט שלם, פלוס פוסטים מושקעים, מרתקים ומצחיקים ומרחיבי תודעה על סביב ומאחורי כל אחד מ־8(!) הסינגלים, וכל הסיפור הזה נפרש על פני חודשים – ורובכם לא ידעתם מזה כלום. כי ככה זה, האינטרנט המזדיין הזה מחולק לבועות קטנות וסגורות בימינו, ואם לא פתחו לכם צוהר, יש עולמות שלמים שאנחנו לא יודעים שקיימים מעבר לקיר. ממליץ מאוד לדפדף ולקרוא הכל בפייסבוק או באינסטגרם של רויקה.
אז הנה מה שאני מציע לכםן לעשות:
-
אם כבר שמעתם והכרתם את האלבום, ונחשפתםן מעט או הרבה לפוסטים ולווידאו סביב השירים – קפצו לתוך השיחה שלנו [לעיל].
-
אם טרם – אז שמעו את האלבום כולו [לעיל]. לא הייתי משקיע ניוזלטר וכמה שעות שיחה פומביות באלבום שלא הייתי מאוהב בו קשות.
האלבום יצא לאור, והשמעתי ממנו המון בתכנית, ואז בן שלו ראיין את רועי ריק לכתבה בגלריה, שהייתה יפה, אבל בעיניי לא מספיק מעמיקה, ובהודעות קוליות מעבר לים עם רועי התחוור לי שהשיחה ביניהם כן הייתה ארוכה ומעמיקה, רק שבסוף, מה לעשות, המוסף המודפס יש לו גבולות, ואינדי זה לא ממש אייטם, ואי אפשר להכניס את כל מה שמעניין וצריך להוציא כותרת על עזה או משהו – בקיצור, הצענו לתרגם את התיסכול ההדדי שלנו מהסיטואציה הזו ולשבת לשוחח לעומק על האלבום, עם מיקרופון ומצלמה פתוחה. לא היה לנו מוצר סופי בראש, אמרנו בוא נשב, בטוח יהיה מעניין, אולי רק לנו, מקסימום נזרוק לפח.
אחרי כמה שבועות הכנתי קפה וישבנו לדבר, אני בוונקובר, רועי ביפו, כל אחד עם שיער הפנים שלו והמיקרופון שלו ואיזור הזמן שלו. אחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם לעשות הוא לראיין מוזיקאים, ומזמן לא עשיתי את זה, הרעב היה שם. הצעתי שנעשה סוג של קומנטרי לאלבום, ונלך שיר־שיר. מהר מאוד הסתעפנו לשבילים צדדיים, והגענו לשיחות צד על משה שרת ומכתבים לרבין, על סוכנות רכב בעמאן ועל אינדי ישראלי של תחילת האלפיימז, על פודקאסט דמיוני בשם ״תודעה קולית״, על מה לעשות אחרי טריפ ועל סוגים שונים ורבים של פרידות (מחברה, מחברים, ממדינה).
רועי, הקוסם שהוא, ערך את כל הבלגן הזה לרצף שיחות קצרות, עם שירי האלבום והקליפים ביניהם, ושלל אפקטים והפתעות מהאולפן ומסקיצות ומהארכיון ומכל מיני דברים שיצאו ולא יצאו לאור. בגרסת הספוטיפיי תמצאו אפילו סקר מצחיק שהוא הוסיף לכל פרק.
מבחינתי,
אם התכנית שלי בגלגלצ זה ״בואו לשבת איתי על השטיח בזמן שאני משמיע לכם תקליטים ונתרגש ביחד ממוזיקה״, ואם הניוזלטר הוא ״בואו לקרוא איתי עיתון דמיוני בשישי בצהריים ונתרגש ביחד ממוזיקה״, אז השיחה הזו היא ״בואו להאנג של רועי ושלי ושבו איתנו ביחד בחדר ונתרגש ביחד ממוזיקה״.
זו הייתה אחת השיחות הכי טובות שהיו לי השנה, בכלל. בין היתר, הניוזלטר הזה, הזה ממש, חב לשיחה הזו חוב עמוק.
הניצוץ שהצית את השיחה שלנו הצית גם את ההבנה שלי שאם אני רוצה מקום לשקוע בו לעומק על מוזיקה אני צריך ליצור אותו לעצמי כי הפלטפורמות הקיימות – מאינסטגרם ועד מוספי ״הארץ״ – לא מתאימות לזה. וגם היה איזה רגע בשיחה, ואפשר לחזור בו לקראת סוף פרק ג׳, שבו ממש נופל לי האסימון ואני חושב שאמרתי בקול רם שאני צריך לפתוח ניוזלטר לכתוב בו על מוזיקה.
בקיצור, תודה.
לרועי על הסבלנות והלב הרחב, על ההשקעה האינסופית, ועל האלבום העשיר והנפלא הזה שמשוחח איתי על חיי בכל האזנה.
ולכל מי שיאזין. אני לא יודע כמה מכםן בכלל יטרחו להקשיב לנו חופרים. זה ממש בסדר אם כן ואם לא. אני עדיין בודק ומנסה דרכים להעמיק בהן על מוזיקה.
אם יש לכםן דעה בעניין, לטוב או לרע, לשיפור או לשימור, אפשר ורצוי להגיב למייל הזה!
לינקים? כן!
-
אלבום השבוע שלי הוא בלי ספק שרשרת זהב. זה פרויקט נדיר ומיוחד מאוד – האתר זמרשת מאגד סביבו כבר שנים קהילה של פנאטים לשירים עבריים ישנים, בעיקר מלפני קום המדינה. אחרי המון שנים שהקהילה והאתר קיימים, נוצר מתוכו אלבום חדש. טליה אליאב ושי לווינשטיין הפיקו מוזיקלית ועיבדו 17 ביצועים חדשים במגוון סגנונות מפתיעים ומלאי כוונה ל״שירים שנולדו לפני המדינה״. זה עובד מעולה כאלבום לילדים, אבל גם מרגש אותי בטירוף כמבוגר. יש פה קולות מרהיבים כמו שי צברי, אלון אולארצ׳יק, תמרדה, מיכל לוטן וכמובן אליאב עצמה שמובילה פה כמה שירים. הנה האלבום הזה בספוטיפיי, וממש כואב לי בגוף שאין לאלבום הזה קידום ושיווק ויח״צ כי הוא סוג של נס ופלא. אפילו רק הטקסט הנפלא שכתבו טליה ושי על ההפקה הזו מרגש אותי עד דמעות. אני מפציר בכם ממש לקרוא את זה ולשמוע את זה. [עברית, ספוטיפיי]
-
הגליון הקודם (הקידמה לאן) הדהד וחזר אליי מכם בשלל צורות. תודה לכל מי שהגיב.ה בכל פורמט אפשרי, בערך. יובל סער אהוב נפשי ביקש לפרסם אותו מחדש כטור אורח במגזין המעולה פורטפוליו, ואפשר לקרוא את זה פה. [עברית
-
אחת הזמרות שאני הכי אוהב והכי לא מקבלת את הקהל העצום שמגיע לה, בעיניי, היא אמילי קינג (השנייה היא סלסט, שבדיוק הוציאה אלבום השבוע). החודש היא קפצה לטייני דסק שהוא לא פחות מעונג טהור בשבילי. [יוטיוב]
-
סטורי מהופעה של רדיוהד בפורטוגל פתח אצלי שער לכעוס בקול רם על תופעה בימתית שמחרפנת אותי: פרפורמרים שלובשים שחור. [אינסטגרם, סליחה]
חיוכים משפתו של אגם קיטמקונדי,
גיאחה
השבוע יש לי יומולדת, וכדי לחגוג החלטתי לבקש ולפזר מתנות – ביקשתי מאמנים שאני אוהב מאוד, ונתתי לכםן בצורת תכנית מיוחדת שלי בגלגלצ, שקראתי לה בראש שלי ״אין בספוטיפיי״.
