אלבום השנה של יובל הרינג
כחלק מסיכומי השנה, פניתי לכמה אנשים עם אוזניים מעולות ושאלתי אותם מה אלבום השנה שלהם. זה מה שהיה למוזיקאי יובל הרינג להגיד על אלבום השנה שלו, "מורה מחליפה" של מורה מחליפה:
אני ילד של עולם שרוצה להיות כמו. ואם לא כמו, אז לפחות לבד והרחק מכאן. ואם לא הרחק מכאן אז לפחות שונה. עולם שבו כולם רוצים להיות כמו, להיות לבד, להיות רחוקים, קרובים, להיות שונים, דומים. גדלתי אל תוך העולם הזה, במועדון קטן בדרום תל אביב שבו כולם רצו להיות כמו, ורחוק, וביחד. אני עדיין זוכר את הדירה המעופשת, את ארוחת הערב המובכת על הרצפה בדירה שבה אחר כך ישבנו לתכנן איך נבנה מציאות מדיסקים צרובים. את הגיטרה הצבועה שהתקלף לה הציפוי. את תנועת היד מטה והמבט הממזרי. את החדרים הריקים שהתמלאו הד גיטרות ותופים ענק כי לא היו אנשים שימלאו אותם. כל כך הרבה חדרים. אני זוכר אותנו, שונים, רחוקים, מתנודדים מצד לצד כשיכורים בלילה
במקומות הסודיים.
היום, כמו בדיסטופיה עתידנית, אני מתעורר עייף, ובראי אנדרואיד מביט אלי. וכל היום אני רק רוצה שירד הלילה כדי להיזכר. אחרי העבודה, כשאני מכוון את הגיטרה מטה, מטה אל אלנבי בלילה של התודעה, והמיתרים המתכתיים עושים צליל רפוי, אני חושב על התדר האינטימי של חיי בתל אביב של אז, של המועדון הקטן ההוא, הריק כמעט תמיד, והלב שלי מתמלא אהבה שוויתרה מלכתחילה.
יובל הרינג חושב על מוזיקה הרבה יותר מרוב האנשים שאני מכיר. העולם אבד מזמן, אלבום הבכורה של הלהקה שלו, ועדת חריגים, היה אחד האלבומים הכי טובים של 2013.
כתיבת תגובה