במקום עונג שבת: מארק רונסון בגני התערוכה
ראשית, התנצלות: זה קורה מדי פעם, שפשוט לא נשאר לי זמן לכתוב את העונג שבת. את עבודת איסוף האייטמים אני עושה לאורך כל השבוע, אבל העריכה והכתיבה מצטופפות תמיד בשישי. השישי הזה, מערבוב של סיבות, פשוט לא השאיר לי זמן (לשמחתי זה לא קורה הרבה, והפעם האחרונה שנשמט לו עונג היה לפני חודשיים וחצי).
במקום זאת, בואו נדבר על מה שהיה אתמול בגני התערוכה.
אז איך הייתה ההופעה של מארק רונסון?!
מבחינה מסחרית היא הייתה הצלחה גדולה ומשמחת. ביתן 1 בגני התערוכה היה קרוב למלא, מה שאומר כ-5,000 איש. חלקם הגיעו בזכות ההצלחה הגדולה של רונסון גם ברדיו הישראלי, חלקם בזכות השבחים העצומים והמוצדקים להם זכו הופעותיו הקודמות בארץ ב-2008, על זנבו של Version הנהדר, הופעות שהיו אקסטזה ואופוריה מהרגע הראשון עד האחרון. אז, זה היה שילוב של הופעה בת זונה, להקה שיודעת לתת שואו ובאה להתפרק בהופעה האחרונה בסיבוב, קהל רעב ומועדון שקטן על האנרגיות (הזאפה) ופשוט התפוצץ לשמיים.
גם הפעם מארק רונסון והביזנס אינטרנשיונל הגיעו לתת פה את ההופעה האחרונה של הסיבוב, גם הפעם הקהל היה רעב, וההבדל העיקרי לפני פתיחת ההופעה היה המקום, גדול פי עשר מהזאפה. מחד, פוטנציאל לקרחנה עם אנרגיות של אלפי אנשים. מאידך, יכול להיות שדווקא העובדה שהזאפה היה קטן על רונסון (כמו שהבארבי היה קטן על האדיטורס) עבדה לטובת ההופעה הקודמת ואולי ביתן 1 גדול מדי.
ההתחלה לא בישרה טובות. הופעת החימום של טייגר לאב עלתה רק לקראת 23:00 בלילה. הם נתנו שואו טוב ומלא בסטייל, אבל קצת נטול שירים מעניינים (פעם ראשונה שאני רואה אותם בהופעה, וכנראה מוקדם לשפוט). שני התותחים שפיזרו רצועות נייר מוזהב הרימו את האנרגיות לשמיים בשיר האחרון, ולו המופע המרכזי היה מתחיל מיד לאחר מכן, משהו מהאנרגיה היה נשמר. אבל צריך להחליף במה וזה לוקח זמן וזה טבעי. רונסון וחבריו עלו באיזור 23:30.
זה אומר שמי שהגיע בזמן הנקוב של ההופעה (21:30) חיכה להם כשעתיים, והמקדימים (כולל אנשים שהגיעו בשמונה כדי לתפוס מקום מקדימה) חיכו שלוש ומשהו שעות על הרגליים. אין לי מושג אם זה היה מתוכנן, או שאחד מאלפי הדברים שיכולים להשתבש בהפקת מופע כזה השתבש וגרם לעיכוב, אבל זה לא היה מגניב בשום צורה. זה היה מעצבן, מאוד מאוד מעצבן. אין שום סיבה להתחיל מופע כזה כל כך מאוחר, בטח לא כשיש גם מופע חימום. לשמחתי לא נאלצתי להזדקק לשירותי התחבורה הציבורית אתמול, אבל אני בטוח שאלה שכן נאלצו קיללו נמרצות כשהמופע נגמר אחרי אחת.
כך או כך העצבים נטו להיעלם כשרונסון וחבריו עלו לבמה, עם סט תפאורת מתכת מגניב לחלוטין שלקוח מאותו עולם של "Bang bang bang" עם הריף הממכר. אבל אני מודה שבתום שעה וחצי של הופעה נשארתי כשחצי תאוותי בידי. ידידי לירון, שחיכה מאוד להופעה, כתב בטוויטר שההופעה הזו הייתה 90% מההופעה בזאפה, ואני טענתי ש-60% יהיה קרוב יותר. הצלחתי למפות לעצמי בראש שלוש סיבות:
ראשית, הסאונד היה חלש בצורה משונה, לפחות במקום המעולה בו עמדתי (די קדימה, באמצע, לכאורה מקום מושלם), ובמהלך כל ההופעה לא הייתה לי בעיה לשוחח בקול רגיל עם האנשים סביבי. אני לא מעודד ווליום מופרז, ולרוב מברך כשאני לא צריך לסתום אוזניים כדי לשמור על חוש השמיעה למען העשורים הבאים – אבל במופע כזה שמטרתו להקפיץ ולהזיז חייבים להרגיש באסים, חייבים להיות מוקפים בסאונד, לשמוע היטב את הכל וזה פשוט לא קרה. התופים שקעו אי-שם מאחור, והכל הרגיש קצת מרוחק. פעמים רבות שמעתי את המוניטורים מהבמה חזק וברור יותר מאשר את הרמקולים האימתניים שנתלו מהתקרה. אני לא מבין כלום בהגברת מופעים אז אין לי מושג איפה הייתה פה התקלה – אבל בהופעה של טייגר לאב, למשל, שמעו בנזונה ובווליום מתאים.
שנית, לא ברור לי איך די-ג'יי כמו רונסון, שאמור לדעת איך לבנות ערב שהולך ומתגבר, בנה סט משונה שכזה, ששובר שוב ושוב את האנרגיה שהצטברה בחדר. אחרי 4-5 שירים בלבד, כשהמופע החל לתפוס תאוצה, ירדה כל הלהקה ורונסון חתך לדי-ג'יי סט קצר, ולא מבריק. זה היה נחמד, אבל זו הייתה שבירת כיוון חדה ואחרי הסט המופע נאלץ להתחיל מאפס. ההתרוממות הרצינית, התעופה, הגיעה רק בהדרן, שהיה מרגש והכיל מחווה יפה לאיימי ויינהאוס והתפרקות שמחה של הלהקה בביצוע השירים האחרונים בסיבוב הארוך שלהם.
שלישית, וזה כבר לחלוטין עניין של טעם מוזיקלי אישי, אני הרגשתי שהלהקה החדשה מפספסת הרבה מאוד. האלבום החדש של רונסון הרבה פחות טוב מהשניים שלפניו בעיניי, והרבה פחות מיוחד מהם. זה לא רק כי אני לא מת על האייטיז, שהאלבום החדש הוא מחווה רצינית מאוד לאותן שנים. המופע החדש משלב שירים משלושת האלבומים של רונסון, אבל פתאום שירים כמו "Just" נשמעו תלושים וחלשים בהרכב רוק די סטנדרטי של גיטרה-בס-תופים-סינתי. לא הייתה חטיבת כלי נשיפה, למשל, וזה אומר שהשיר של רדיוהד (להקת רוק) שעובד ע"י רונסון ללהקת פ'אנק, נוגן שוב ע"י להקת רוק ולא להקת רוק גדולה במיוחד. זה היה כאילו הם סתם מנגנים גרסה פחות מעניינת של השיר של רדיוהד. כנ"ל עם "Oh my god", למרות הביצוע הקולי המצוין של רוז אלינור דוגל הנפלאה. העיבודים המחודשים פשוט איבדו חלק גדול מהקסם, גם של השירים החדשים.
אז כן, היו הרבה רגעים כיפיים מאוד בהופעה (הוי בוי ג'ורג', איזה אלוף), רקדתי לא מעט, קפצתי גבוה בחלק מהשירים, ולחבורה שכינס רונסון על הבמה יש מספיק כריזמה וכישרון כדי שהערב לא יהיה משעמם או מבאס. שלא יובן אחרת – היה כיף גדול. אבל לא היה כיף עצום, לא היה טירוף, לא הייתה חגיגה בלתי נשכחת, לא כאבו לי השרירים בבוקר. ציפיתי להרבה, הרבה יותר. בזכות ההופעות המטריפות בזאפה, בזכות יכולות העיבוד האדירות של רונסון, בזכות יכולתו להעיף את ערב סיום סיבוב ההופעות שלו לשמיים. אולי ציפיתי ליותר מדי?
הייתם? איך היה לכם?
ומה אתם חושבים, האם הסיבות שמניתי לגיטימיות? האם מדובר רק בחווייה האישית שלי, ובעצם הייתה הופעה מדהימה? האם אני צודק בעניין השעה המאוחרת או סתם קוטר? האם במקומות אחרים באולם שמעו חזק ונהדר?
וזה מה שכתבו על ההופעה אנשים אחרים:
אילת יגיל \ Ynet \ רונסון לא שיחזור את הטירוף אבל השאיר טעם של עוד
נמרוד צוק \ נענע10 \ תחושה מסוימת של אכזבה נרשמה
עינב שיף \ וואלה \ התחיל צולע, המשיך מצוין
שי ברזילי \ מאקו \ טוב אבל פחות
עידן חגואל \ עכבר העיר אונליין \ קרקס פופ בלתי נשכח
אייל \ רדיו פרימיום להמונים \ היה ערב מדהים אתמול, פאק!
שלי אלעזר \ מונומליציה \ הצד הפחות נחמד של הופעות בגני התערוכה
אני \ מתחכם בטוויטר מיד בסוף ההופעה
וגם \ בלי קשר \ איים בזרם של השבוע, מיקרו-עונג בכל זאת
החוויה שלי הייתה סוריאליסטית לגמרי. לא בגלל רונסון עצמו או בגלל ההופעה (שהייתה בסה"כ נורא נחמדה): אני לא מעריץ גדול של רונסון. אני מחבב אותו והכל אבל לא הרבה מעבר לכמה שירים והפריזורה הלוק-פרי-ית שלו. את הכרטיסים קיבלתי ממש ברגע האחרון מקרוב שבסוף לא יכל הגיע. מצד אחד רציתי נורא להיות הופעה כי הייתי בטוח שזו תהיה חווייה נהדרת ומצד שני לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר על שיעורי הבית עקב סופו הממשמש של החופש הגדול. בצעד נועז ביותר החלטתי לקחת איתי להופעה את הלפטופ ולעשות שם את השיעורים.
יכול להיות שאנשים שהיו מרוכזים במופע הייתה איזו אכזבה, אבל בסה"כ מארק רונסון היתה הפסקול המושלם לשיעורים שהיו לו ואולי דווקא העובדה שלא כל שטות נורא הרגיזה אותי (מה שקורה בדר"כ בהופעות כי אני ילד זבל) היה לי נורא נחמד. המבטים של האנשים היו נורא לא מלבבים בכל אופן, ואם הברונטית שעזרה לי נמצאת פה, אז תודה, זה היה ממש נחמד מצדך.
ביום שלישי eventim שלחו במייל עדכון לפיו החימום של טייגר לאב יתחיל ב-22:00. לפי כלל האצבע המעוות שהשתרש אצלנו – מופע מתחיל בפעול בשעה הנקובה +שוטף 60 דקות; ז"א שהיה לי ברור שהטייגרים לא יעלו לפני 23:00 (בפועל אאז"ן הם עלו בערך ברבע לאחת עשרה). אם מארגני המופעים היו יודעים שאיחור שאינו נובע מכוח עליון מחייב פיצוי לקהל, ההופעות יתחילו בדיוק של שעון שוויצרי. אבל עד אז ימשיכו לזרוק זין על הקהל.
הסאונד בטייגר לאב היה נורא. כשפטיט היפה עלתה לשיר כבר לא היה אפשר לשמוע מילה אחת. עוד פאשלה היתה בחירת הדיג'יי ההזוי (מי זה היה באמת?). במקום לתת סט פופי-פאנקי עדכני שיקפיץ את הקהל בהמתנה הארוכה בין הטייגר לתחיל המופע הוא ניגן משהו אלקטרוני רך ולא ברור. אנשים פשוט עמדו ובהו בחלל. פאדיחה.
המופע עצמו של רונסון היה סבבה ועמד בציפיות. הכל תקתק כמו שצריך. בשלוש לפנות בוקר צ'ארלי וולר עלה למופע גרילה מקסים מול 15 איש על אחד הגגות בת"א וסגר יפה את הערב.
מזדהה לגמרי עם התלונות על האיחור הגדול בתחילת המופע, במיוחד כאחד שהשתייך גם לקבוצה של אלו שהגיעו עם פתיחת השערים כדי לתפוס מקום בשורה הראשונה וגם לזאת של אלו שנזקקו לתחבורה ציבורית בסיום המופע. בכלליות, מופע בביתן 1 שמסתיים אחרי השעה 23:30 פוגע בקהל שהגיע ברכבת, שכן החל מחצות תדירות הרכבות יורדת לפעם בשעה, אך עיקר הבעייתיות היא שהן לא עוצרות בתחנת ת"א אוניברסיטה- מה שכמובן מחייב המוני אנשים לשלם על מונית לתחנת ת"א מרכז או לצעוד אליה (מה שאגב אני עשיתי בסופו של דבר, אחרי שאני ושני חברי הגענו עד לאמצע הדרך לשם רק בניסיוננו להתרחק מההמולה ולהצליח למצוא מונית פנויה שתעצור לנו).
לגבי הסאונד לא היו לי טענות ממקום מושבי (או עמידתי) בשורה הראשונה, אבל דוקא בהופעת החימום (שהפתיעה אותי לטובה) הווקאלס נשמעו לי חלשים מדי.
ולגבי ההופעה עצמה- באופן אישי נהניתי בטירוף. כשאני הולך להופעה במטרה לרקוד, לקפוץ וליהנות אני באמת רוקד, קופץ ונהנה. ובגישה כזו בסיום ההופעה אני לא מתחיל לשאול האם ההופעה הייתה טובה, אלא יוצא מנקודת ההנחה שהיא הייתה טובה ושואל את עצמי עד כמה. ובסיום ההופעה הזו ידעתי שזאת ההופעה הכי טובה שהייתי בה (אבל אני חייב להודות שלא היו לה יותר מדי מתחרים, עדיין אפשר לספור על עשר אצבעות את האמנים מחו"ל שראיתי בהופעה).
כמובן שיתכן מאוד שמי שהיה בהופעה בזאפה הגיע עם ציפיות גבוהות (מדי?) שלא היו קימות אצלי שלא התממשו במלואן, וכאלו שעמדו במקומות טובים פחות אולי לא נהנו כמוני מהשואו או חוו סאונד פחות טוב. אבל לפחות בשבילי היה מופע מעולה שמר רונסון היה יכול להגדיר כ"פאקינג פאק".
אני נהניתי מכל רגע, התרגשתי מהאנרגיות שהיו על הבמה ובקהל וגם שמעתי טוב ממקומי בשורה הראשונה, למרות שבאמת היו חסרים קצת באסים. לצערי, לא הייתי בהופעות בזאפה, אז לא היה לי למה להשוות (ולהתאכזב קצת, כמו כל אלה שכן היו). חוץ מזה, האלבום האחרון והאייטיזי של רונסון מעולה לדעתי, למרות שבדרך כלל אני לא חובבת גדולה של מוזיקת אייטיז.
מה שכן, אני מסכימה שהאיחור היה מרגיז מאוד, הגעתי הביתה רק בסביבות 3 לפנות בוקר. בכלל, זאת תופעה כמעט קבועה בארץ, שהופעות מתחילות שעה-שעתיים לפחות אחרי המועד שצוין.
אני כבר שם לב איך נוצרת חלוקה בביקורת ההופעות. יש שני חלקים ברורים: אלו שבאו לרונסון אחרי ששמעו אותו רק ברמקולים הביתיים ואלו שבאים אחרי הזאפה סשנס. הקבוצה השנייה באה במטרה לקבל את הVersion Players ונאלצה "להתאכזב" לקבל את הביזנס.
אני רושם "להתאכזב" בגרשיים כי אי אפשר באמת להתאכזב ממה שהלך אתמול בגני התערוכה. אתמול אני ואתה וכל שאר ה5000 שהגיעו קיבלו חתיכת הופעה בת זונה פאקינג פאקינג פאק. גם המבקר הקשוח ביותר על ההופעה לא יכול להתנער מהקביעה שכן היה שם כיף. אמנם היו בעיות הגברה בתחילת ההופעה, אבל באזור Oh weee הן נעלמו והסאונד התגבר, כך לפחות עפ"י האוזניים שלי.
רונסון יודע מה לתת לקהל שלו, בכל מדינה ולא רק אצלנו. הוא מהמוזיקאים האלה שיודעים מה הקהל מבקש לשמוע, לא מבחינת פלייליסט אלא מבחינת הבין לבין. רונסון הוא לחלוטין קראוד פליזר. כנראה משהו שלמד מריקי ווילסון. 🙂
מי שלא היו קראוד פליזר היו האנשים בקהל, אבל זה סיפור אחר למדיה אחרת, וכנראה סיפור שנוגע רק לצד שבו אני ואתה עמדנו בו, כי שאר חברי מסביב דיווחו שהיה אחלה.
אנקדוטה אחרונה לגבי טייגר לאב, שלא יהיה צל של ספק. אני מת על טייגר לאב, להקה מעולה ונהניתי מכל ההופעות שלהם… עד ההופעה של אתמול. זה לא שהיא הייתה נוראית, אבל ניכר מאוד שטייגר לאב עדיין לא בשלים למאסת קהל כמו זו של גני התערוכה. בכל ההופעות האחרות שלהם, איפה שראיתי אותם במקומות קטנים יותר, שם הופיעה טייגר לאב האמיתית, עם כל הבלאגן והאקשן חסר המעצורים, מקווה מאוד שבעתיד הם יהפכו לסופר גרופ שמצדיקה ומרוויחה בזכות 5000 איש באולם.
אני דווקא חושבת שמה שאכזב את הצופים בשנית זה לא שציפו לversion players אלא לאנרגיות, לאינטימיות ולרעש שהיו בזאפה.
תור מאזינה וותיקה ואוהדת אייטיז לא יכולתי להתאכזב מההופעה הזאת. האלבום האחרון הוא יצירת מופת בעיני (חוץ מגליצ'ים קטנים כמו glass mountain trust ו-introducing the buissnness intl), תצוגה יפה של מה שמרכיב את המוסד "מארק רונסון" – החל מסגנון מוזיקלי, דרך השפעות ועד לקידום אומנים צעירים. ההופעה נתנה במה לכל הדברים האלה. אני שמחתי לקבל הרכב שהוא יותר אנרגטי על הבמה, שכולם היו מאוחדים לעומת הגיג הקודם שבו, חוץ ממארק, הדבר היחיד שזז על הבמה היה האומנים המתחלפים. כאן, מעצם היותם הרכב יותר מאוחד, לכולם היה מקום.
אני מאוד מסכימה עם האמירה בנוגע לשירים מתוך version. היה חסר התזמור של המיתרים וכלי הנשיפה. מי שציפה לזה כן שמח לשמוע את השירים בהופעה אבל זה נשמע כאילו הוציאו לשיר את האוויר. ההרגשה שלי היתה שהרבה צופים בקהל בעצם נחשפו לרונסון לאחרונה לאחר מותה של איימי ולא בזכות הפעילות שלו מאז version. זאת גם אחת הסיבות להתרגשות בהדרן. זה, וכל מה שהוא אמר על איימי, שהיה מקסים ואישי ולא משהו שהיית מצפה מאומן להגיד בסוף הופעה כל כך אפית.
חוץ מזה, יש ערך מוסף בעיני בזה שאתה יודע שהלהקה המדהימה הזאת (וכל מה שמאחוריה – רודיז, אנשי סאונד…) מורכבת מאנשים מאוד מוכשרים אך גם צנועים, ששמחים לשמח וחיים על הפידבקים שהם מקבלים תוך כדי הופעה ואחריה.
אני תוהה אם בזמן ההופעה יש למגיבים נטייה לחשוב "אמממ …. איזה ביקורת נכתוב עליה ?"
גם ברדיו פרימיום להמונים http://premiumradio.blogspot.com/2011/08/blog-post_26.html
עוד לפני הביקור הראשון שלי בביתן 1 הכינו אותי מראש לא לצפות לכלום בגזרת הסאונד.השוואות לחללים בעייתיים + מופע אלקטרוני(ראה ערך פורדג'י בהאנגר 11) נזרקו כרפרנס אפשרי לחוויה הצפויה.טייגר לאב (שלא ממש חייבים להחזיק מתופף אמיתי באקט בימתי לטעם כל הסובבים אותי)דווקא היו חביבים ובאמת היו יכולים לרדת מיד בסוף פיזור הקונפטי הזהוב.רונסון והביזנס הגיעו חמים ונראה (לפחות על המסך) שרונסון באמת מתרגש מכמות האנשים ומסיום סיבוב ההופעות בתל אביב מול קהל אוהד.התמקמנו כמה מטרים לפני עמדת הסאונדמן וגם אחרי חצי שעת חסד לסאונד,זה פשוט לא היה זה,או כמו שכבר נכתב כאן הווליום הכללי היה באמת חלש,ובאופן כללי ניתן היה לשמוע את הזמר\ת והרבה רעש מסביב.אותנו בכל אופן זה די ביאס,ולא ארחיב במילים על מפיק אלוף בבחירת סאונדים באלבומים שלא מצליחים לעבור בחוויה הבמתית הספציפית הזו.חוץ מזה המזגן היה מצויין והשרותים נקיים לאללה.פיס
מסכימה לכל מילה. לטעמי הביקורת הכי מדויקת על ההופעה עד כה.
לא הייתי בזאפה ב-2008 (מכל מיני סיבות לא לגיטימיות בדיעבד :)) ולכן לא סבלתי מההשוואה, אלא בדיוק מכל הנימוקים שהעליית – סאונד בינוני, בניית סט ליסט שלא משרתת את האנרגיות הנדרשות, וביצועים רזים מידי לחלק מהשירים. רוז דוגל חירבה לחלוטין, לטעמי, את stop me ו-oh my god, בין היתר מכיוון שהיתה צריכה לכסות על מגבלות העיבוד הכלי.
חוץ מזה, היה צפוף מידי, והרבה יותר מידי אנשים הרשו לעצמם לעשן עלי, מה שגם לא תרם לאווירה.
מנגד – מארק רונסון כל כך חינני, עד שאני נוטה לסלוח לו על הכל.
לא הייתי בהופעה המדוברת, אבל אני רוצה להביע דעתי על האיחורים – זה קורה בהרבה הופעות בהאנגר וזה מתסכל להפליא, במיוחד כשזה באמצע השבוע. הערב של LCD soundsystem וג'וני רוטן נגמר בסביבות 4 לפנות בוקר, אחרי יום עבודה וכשיום עבודה מחכה לפניו, ואפילו אוטובוסי הלילה כבר מפסיקים לעבוד.
יש לקהל חיים. יש לנו מה לעשות עם הזמן הזה. אל תקראו לנו לבוא ותתנו לנו לחכות. בטח לא כאשר להמתנה הזו יש מעבר למחיר בדמות עייפות וקוצר סבלנות יחסי להופעה גם מחיר כלכלי בשל הדלדלות אמצעי התחבורה בלילה – אתם רוצים שנשלם מאות שקלים להופעה, אתם צריכים לתת לנו יחס בהתאם. אחרת אין שום סיבה שנוציא כל כך הרבה כסף.
בקשה להמלצה!
תוכלו לתת לי את שני הקטעים הכי טובים שלו?
אני לא מכיר וזה מסקרן אותי…
[פינת הקידום העצמי חסר הבושה]
היי אורי!
יש לי בבלוג פוסט היכרות עם רונסון ופועלו שאתה מוזמן לקרוא http://violet02.blogspot.com/2011/08/blog-post.html
לא יכולתי להסכים יותר
בין ההופעות היחידות שבאתי בלי שום ציפיות ויצאתי ממש מאוכזב
האיחור ההיסטרי והלא אופנתי בעליל רק הוסיף לתחושת התסכול
למה אנחנו ממשיכים לקבל בהסכמה כל פעם מחדש שהמארגנים מזלזלים בנו ככה?
לא נהניתי.
כמו הופעת סיום בית ספר, בהפקה נוזלת כסף.
אנחנו כבשים ולכן נמשיך לעמוד על הרגליים 3 שעות כדי שהמופע יתחיל באיחור קולי בעיני המארגנים. אם היינו מעזים להפוך את המקום על ראשיהם, זה היה נגמר אחת ולתמיד.
חיפשתי קצת ברשת ביקורת שתואמת את מה שהרגשתי על ההופעה של טייגר לאב אך לא ממש מצאתי, האם זה רק אני שחושב שהם היום עם פלייבק ועם שחצנות שאני מרשה רק ללהקות מנוסות (שטבעו את חותמם על עשור) להפגין. האמנם?
לגמרי מסכימה עם עמי, לטעמי ההופעה של טייגר לאב היתה נוראית והשחצנות שלהם מילאה את כל האולם.
חוצמזה אני לא כ"כ מסכימה עם מה שנכתב על הפלייליסט – לדעתי זה היה מעולה, בעיקר סט הדיג'יי שהיה באמצע, הביצועים של version באמת היו לוקים בחסר כלי הנשיפה (חברותיי ואני ציפינו ממש לביצוע של Oh my god והוא לא היה משהו, על אף הקול והנוכחות המדהימה של דוגאל.
בתור חובבת מארק רונסון מושבעת כבר תקופה, שיש לה פינת חמד בלב לכל אחד מדיסקי המופת שלו (כן, כן – גם ל- here comes the fuzz…) אני רק יכולה לומר – שיצאתי עם אנרגיות מטורפות מההופעה. אז נכון שהיה מבאס שנגמר כ"כ מאוחר, שאפילו קווי לילה לא עצרו באזור ומוניות לא הסכימו לקחת נוסעים שגרים יותר קרוב מאשדוד – אבל האנרגיות החזיקו אצלי מעמד לפחות שבוע שלם. היה פשוט מטורף. כל הלהקה היתה אדירה!
שני דברים (מרמורים יש לציין) אחרונים בנוגע להפקה הלא משהו –
1. כן, גם ממרכז האולם, כמה מטרים לפני עמדת הסאונד, הסאונד היה בסדר, אבל לא מצויין לצערי (לא מנע מאיתנו לצרוח ולהשתגע בכל השירים).
2. eventim עשו פאשלות רציניות במכירת הכרטיסים, ואני לא היחידה שלא הופיעה ברשימות שלהם – למרות שזכור לי בוודאות שקניתי כרטיס. מה שעיכב ממש את הכניסה שלי לאולם… לעוד מישהו זה קרה פה?