עונג שמונג: עומר מיכאליס
מה קורה פה, ואיפה העונג? הסברים בראש הבאר השמאלי
סביר להניח שעומר יסמיק עליי כשאגיד שאני מעריץ את הכתיבה שלו, בעיקר כשהוא כותב על מוזיקה. בבלוג שלו ברשימות, שאת חלק הארי המרהיב שלו משלוש השנים האחרונות הוא מחק (~סניף~), ובכתבות שהצלחתי לחלץ ממנו למגזין העיוור (למשל על סמוג, או על אליוט סמית), אני תמיד מתפעם מחדש על איך שהוא מצליח להסתכל לתוך המוזיקה, כמו במשקפי רנטגן, ולמשש את הקרביים של הכתיבה והיצירה, של האנושיות והפילוסופיה שנמצאים בבסיס ההאזנה, האמנות, העשייה והאי-עשייה שאנחנו קוראים לה מוזיקה ולוקחים אותה כמובן מאליו. אולי זה הסוד, אולי הקסם הוא בכך שעומר, כך זה לפחות מסתמן מהכתיבה שלו, לא לוקח דבר כמובן מאליו. כמו מודט טוב הוא צריך להיות מודע להכל כל הזמן ולכן הוא כותב כמו שאף אחד אחר שאני מכיר לא כותב (אולי מלבד הגולש החמקמק המתכנה נאבוקוב, אותו לא ראינו בפורומים כבר מזמן). וכך גם בטקסט שהוא צירף למיקסטייפ הזה, שמצליח לקלף לי את הראש.
המיקסטייפ של עומר מיכאליס [קובץ זיפ, כ-65 מגה, או בראפידשר]
בראשית בראה המיקסטייפ.
[קיטועים ממסה בכתיבה]
[…] היינו מאזינים למוזיקה, מוזיקה החליפה ידיים. מעין משק כלכלי: קלטת אלי, קלטת אליך, סחר חליפין שערך מטבעותיו היה כערך החידוש ('יצא לך לשמוע את זה? זה לא יאמן'). כך נעה המוזיקה – ניתנה כמתנה מזה אל זו, אך איזו מן מתנה היא זו? מה נמסר בה?
אולי היתה המיקסטייפ רק עדות לנדיבותי, גילוי של רוחב לב – הנה עמל המוזיקה שלי, הנה החיטוט בינות מדפים בחנויות תקליטים, הנה שיר זה או אחר מתחנת רדיו עלומה – לא ממש מתנה, אם כן, אלא הילוך טווסי – תצוגת נוצות מרוטות. 'הנה לך סימן לטעמי היחודי, לרוחב היריעה'. אך מה מסר את עצמו לך, את שאליך נמסרה הקלטת? טעמי היחודי, אכן – סימן למיומנותי – אך גם דבר מה נוסף, חמקמק יותר – פניה. שכן המיקסטייפ הוא לעולם גם פניה, הצהרה כלפי נמען, כלפי ידיד, דרך להצהיר בפניו 'הנני'.
*
מה נמצא בה? בקלטת שהוכנה בחדר, שנועדה להשמע בחדר אחר? החסד שיש בקלטת הוא החץ [החץ, הכיוון החוצה, שחרור בתוך התופת … אי אפשר להבין את החץ הזה בלי סמוג, בלי דן צלקה…]. קלטת שחץ שלוח בה אליך (אפילו היו שם חצים ספורים, לאנשים מספר). 'את חייבת להקשיב לזה': קלטת עם מען. קלטת שאינה האזנה משותפת, אלא נסיון לבוא אליך כשאינך לידי. קלטת בתיבת הדואר, קלטת לפני נסיעה ['זה בשבילך'], איזה מן ביחד דחוי ['אולי תאהבי את זה']. נסיון לפגוש בך כשאינך לצדי.
קלטת, אם כן, כפניה. אך מיהו הנמען, אל מי היה החץ שלוח? אליך? או אולי ביקשה להמציא הקלטת את הנמען לעתיד לבוא, לבחון אותך בקלטת שהכנתי, לעורר בנמען דבר מה שנדמה שעד כה נח בלא ניע, ליילד בו מאזין מסוג אחר. קלטת, אם כן, כסוג של לחש, נסיון להעיר מרבצו את המאזין לעתיד לבוא – זה שיתלווה אלי אל חופיה של ארץ אחרת. אני פונה בקלטת הזו אליך, כן, אך רק כדי לקרוא בך לזה שממתין לי .
[…]
מי הוא אשר ממתין לי בך? מיהו המאזין הזה, המאזין לעתיד לבוא? מלווה, מישהו שיאזין לצידי. אנו היינו המאזינים הראשונים בעולם החדש שנברא תחת שמי הקלטת.
[…]
סחר חליפין, אכן, אך במטבע האלים, מטבע שפניו הוטבעו באש.
תודה מאוד על האכסניה והתושבחות.
סדר השירים, כיאה וכיאות:
1. richard youngs – warriors – sapphie, 2000
2. robert wyatt – alliance – old rottenhat, 1985
3. william basinski – melancholia – melancholia, 2003
4. matt elliott – lone gunman required – failing songs, 2006
5. black heart procession – the waiter #5 – the spell, 2006
6. castanets – three days, four nights – cathedral, 2004
7. smog – river guard – knock knock, 1999
8. שפי ישי – שבעה – אהבה ושנאה – אלף תשע מאות תשעים וכמה?
(תחושה עזה של דלות ושל כשלון ממשמש ובא ליוותה אותי בהכנה. אולי, למשל, כי צריך לילה שלם לכל הפחות כדי להתוודע לויליאם בסינסקי, או כי המיקסטייפ הזה לעולם לא יוכל להיות זה האחרון של מגנטיק.. אולי היה עלי לנהוג בענין הזה כמו פייר מנאר של בורחס. מצד שני, ברצף מחשבה משונה למדי, על דרך אסוציאציה פרועה, נתגלה לי במהלך ההכנה כי ישנו ברשת ביצוע של הפיוט ידיד נפש בנוסח עדות אשכנז, כך שהמיקסטייפ הזה, לפחות מבחינתי, כבר בא על שכרו)
איזה כיף שאתה בארץ, ועדיין כותב (לא ידעתי).
מוזיקה מיוחדת,עמוקה ומטרידה…מבפנים. בדיוק כמו הכתיבה של עומר