דיסק במתנה: Panic Ensemble (+ספירת העונג)
פסססט, היי, רוצים לקנות אוויר?
לא? אה, אז אולי מתחשק לכם לקבל עותק חדש של Panic Ensemble, ככה במתנה?
כן? מעולה. המשיכו לקרוא, וגם לשמוע.
הדבר הראשון שעבר לי בראש כששמעתי את אלבום הבכורה של Panic Ensemble היה: פאק, זה נשמע טוב.
הדבר השני היה: רגע אחד, הם בטוח ישראלים?
והדבר השלישי היה: שיט, אני לא רוצה לחשוב עכשיו על התקפות חרדה.
האלבום של Panic Ensemble נפתח בשני טקסטים שנלקחו מהספרות המקצועית, לגבי התמודדות עם התקפי חרדה. רועי ירקוני, היוצר, המלחין, המעבד ובאופן כללי מוזיקאי מוכשר בראש אנסמבל מוכשר, נזקק לטקסטים האלה באופן מיידי: "את הטקסטים חיפשתי באינטרנט כשהייתי צריך אותם לצורך הרגעה עצמית, ומשפטי המפתח נחקקו אצלי בראש והיו צריכים כנראה לצאת בצורת מוסיקה", הוא מספר, "אני זוכר שאחרי שהלחנתי את השירים והקלטתי אותם לראשונה, רבים מחברי שיננו לעצמם את הטקסטים שהם כבר הכירו כאשר הרגישו שהם מתחילים להילחץ, ובכלל התחילו להיות יותר לחוצים מהרגיל בהשפעת ההתעסקות האינטנסיבית שלי בנושא…"
אז קבלו אזהרה: הדיסק של פאניק אנסמבל יכול להרגיע אתכם או להלחיץ אתכם. תלוי כמה אתם אלרגים להשפעות של פרוג-רוק.
נראה שלאחרונה המקצב האחיד יצא מהאפנה בארץ. אינפקציה הזכירו לכולם איזה כיף אפשר לעשות בלונה פארק של הרוק המתקדם, ובשנה האחרונה בלבד אפשר לזהות בדיסקים של איטליז, מידנייט פיקוקס ועכשיו גם פאניק אנסמבל את המקצבים המתחלפים במהירות ובניית העיבוידם השאפתנית. אני מודה – יש לי אלרגיה קלה לכאלה. אבל מהשלושה שהזכרתי בשורה האחרונה, היחידים שבאמת התחבבו עליי היו האנסמבל של ירקוני.
מצד שני, כששמעתי את "Underground" הפותח, שנפתח בקצב רגוע דמוי פעימות לב והופך להתקף חרדה מוזיקלי לקראת סופו, הגוף שלי נזכר מעצמו ברגעי חרדה משתקים, דבר שהפך את ההאזנה לאלבום הזה למלחיצה בצורה לא רצונית.
אז ישבתי לשוחח עם רועי ירקוני. יותר נכון, שנינו התיישבנו, כל אחד על המחשב שלו, לסשן טיפול זוגי. או במילים פשוטות: ראיון.
האזינו לשני השירים שפותחים את האלבום! (רצוי ברצף)
Underground
[audio:https://haoneg.com/earsay/01-Underground.mp3]
Fear
[audio:https://haoneg.com/earsay/02-Fear.mp3]
ניסית בכלל להעביר את הדינמיקה והתחושה של התקף חרדה במוזיקה עצמה?
לא ניסיתי להעביר תחושה במחשבה תחילה, אבל מה שיצא ספונטנית בשירים כמו "Underground" ו-"Fear" [שני השירים הפותחים] זה מעיין הדמיה של הגוף בזמן פאניקה – הלופ והבאס בתפקיד הלב הפועם שממשיך לשמור על סדר ותפקוד קבוע ויציב למרות הקיבה המתהפכת שמגיעה מהוויולה, ותחושת המחנק המתגברת שמגיעה מהגיטרה החשמלית. אך למרות ההסיטואציה המאיימת, התקף פאניקה אינו מסוכן ואינו גורם בסופו של דבר לאיבוד שליטה והכרה, וככה גם במוסיקה שמדמה את הסיטואציה הזו. היא מאיימת להתפרק ולאבד שליטה אך זה לא יקרה בהתקף חרדה. בזמן ההתקף יש מלחמה בלתי פוסקת על הישארות בשליטה שבסוף אכן מצליח, וכך גם בשני השירים שפותחים את הדיסק.
את כל זה אני אומר עכשיו לאחר מעשה, בזמן היצירה אין שום מחשבה על שום דבר, שום נסיון מודע להעביר תחושות, לא מאמין בזה. אם מישהו כותב שיר עצוב שמצליח לגעת, זה בגלל שהוא עצוב ברגע הכתיבה ולא כי הוא מנסה להעביר תחושת עצב בזמן שממש סבבה לו באותו רגע.
אבל שיר עובר הרבה מאוד תהליכים ותהפוכות כשעובדים עליו, מהרגע שבו הוא נכתב ועד הגירסה המוקלטת שמגיעה למאזין. אתה באמת מאמין ששיר שנכתב ברגע עצוב יהיה בהכרח עצוב גם בגירסה הסופית? הרי שירים כמו אלה של ארית'ה פרנקלין או פרנק סינטרה, שנכתבו הרבה פעמים על ידי כותבים-להשכרה, עדיין מצליחים לרגש ולשמח או להעציב גם אם הם לא בהכרח נכתבו למטרה הזאת.
קודם כל אני חייב לציין שלמרות שברור שהכל הוא תוצאה של התקפי פאניקה די חזקים שעברתי, אני משתדל שלא להצהיר על זה, בטח שמת לב, כי כמו שאני מאמין שהאומן יוצר מתוך המצב שהוא נתון בו, ככה אין שום צורך שהוא יספר על זה מעבר למה שהמוסיקה מספרת. פאניק יצא הרבה יותר רחב מזה, והוא דיסק שיש בו המלצות מה לעשות בהתקף חרדה, אבל גם המלצות בענייני בדידות, זוגיות, אובססיות וכו'. מבחינתי, הדיסק נפתח ברגעי החרדה ואז אחרי ש"לקחנו נשימה עמוקה" והבנו ש"הפחד הוא שימושי" אפשר לעבור לפאזה הרבה יותר מרגיעה. לפעמים אנשים לא מבינים מה הקשר בין השם "פאניק אנסמבל" לשירים כמו "Spring in you heart" ו-"Love soup", אבל מבחינתי זה הקשר הכי הדוק בעולם. אנחנו שרים על הפאניקה ועל מה שקורה אחרי שמתגברים עליה, שאלו הן כל שאר הצרות של החיים.
לגבי הכותבים להשכרה זו שאלה מעניינת, נראה לי קודם כל שגם כותבים להשכרה יש להם חיים לא להשכרה ובהם יש להם רגשות כנים לכן ואין בהכרח סתירה בין זה שאדם מקבל כסף עבור העבודה לבין זה שהוא מנצל אותה להעביר את הרגשות הפרטיים שלו. וגם אם הכתיבה היא די טכנית אבל מוצלחת, יש את המבצע שיכול להזדהות עם השיר ולהעביר אותו בצורה כנה. אם בכל אחד מהשלבים לא קיים המשהו הכנה הזה, אני מאמין שזה לא יעבוד, לפחות לא עלי.
ירקוני הוא היוצר העיקרי, אבל האנסמבל מורכב גם מהזמרת יעל קראוס, שקולה המדויק מוביל את רוב האלבום, את נעה גולדנסקי הנהדרת, את עומר הרשמן (ליידי מקבת, Jet Sam) על הגיטרה, את יהוא ירון המדהים על הבאסים למיניהם, את בוריס מרצינובסקי (איש אאוריס מדיה) ועוד זרועות מרובות.
איך עובדים באנסמבל כזה?
העבודה באנסמבל היא שילוב של עבודה שלי של הכנת עיבודים בבית כמו באנסמבל קלאסי, עם עבודה בחדר חזרות, כמו להקת רוק. מבחינתי הייתי שמח כמה שפחות לכתוב בבית וכמה שיותר לעשות ביחד בחדר חזרות, אבל ככל שיש יותר נגנים זה יותר קשה. בחומרים החדשים של פאניק השיטה היא כרגע שאני מביא את הרעיון מהבית, בלי תווים, ובונים תפקידים ביחד בחדר חזרות.
אז פאניק אנסמבל הולכים להמשיך ולהתקיים? משום מה קיבלתי את הרושם שזה פרויקט חד פעמי של דיסק אחד (וההופעות כמובן), אבל אתה מדבר על חומרים עתידיים, וזה משמח!
חס וחלילה חד פעמי. כל מה שעשיתי עד היום היה חד פעמי ופאניק זה הדבר שימשיך עוד הרבה זמן. אפילו אעיז לרצות להגיד שהלוואי וימשיך להתקיים כל עוד אני ממשיך להתקיים…
לסיום, מכיוון שבעונג שבת רץ עכשיו פרויקט של שירי פתיחה, מה שיר פתיחת האלבום החביב עליך?
בהתארחות ב-106 לפני שבועיים דירק [מחברי האנסמבל]הביא איתו את הדיסק Hopes and fears של Art bears והוא נשאר אצלי באוטו. הקשבתי לו אחרי הרבה זמן שלא שמעתי ומיד היכה בי שוב שיר הפתיחה "On Suicide", שהוא קאוור לשיר של האנס אייסלר וברטולט ברכט, שני גאונים אמיתיים. השיר עצמו הוא מאסטרפיס והביצוע בדיסק הוא מצמרר, מכניס מיד לעולם המיוחד של הדיסק, והבחירה בשיר הזה ,שהוא בעצם קאוור, לפתוח את הדיסק המצוין הזה היא מושלמת ואני לא בטוח שאוכל למצוא פתיחה יותר מולשמת מזו גם אם מאוד אתאמץ. כנראה שהדיסק הזה הזדמן לידי השבוע רק כדי שתהיה לי תשובה טובה לענות לך.
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר על הדבר שהכי יבהיל אתכם עכשיו). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]
לא זכיתם? לא נורא, קנו לעצמכם עותק זול (49 ש"ח) במוזיקה נטו.
מקסים
אשמח לקבל עותק. תודה.
גיא אתה צריך לראיין עוד בעונג שבת, לך על זה
אני לא רוצה עותק, אבל הדבר שהכי יבהיל אותי עכשיו זו דבורה (ואם מישהו מהעבודה שלי קורא את זה אני מתה. איזה כיף שהם לא קוראים את העונג) (ואיזה באסה להם).
הקשבתי להקלטה של הופעה שלהם…מסחרר, אבל בצורה טובה.
הרכב מסקרן בהחלט.
דולי, דבורה? סחתיין על המינימליזם. אני הייתי הולך אם כבר על רעידת אדמה או טיל גרעיני.
איזו הפקה משובחת, נשמע מצוין!
מה הדבר שהכי יבהיל אותי עכשיו?
זה קל
בגרות במתמטיקה 5 יח'!!!!!11111
אני גם אשמח לקבל עותק. זה די מבהיל איך שדבורים ככה סתם נעלמות בכל מיני מקומות בעולם.
אבל זו לא חוכמה, אני נבהל בקלות. "בו" מאחרי הגב יבהיל אותי הרבה יותר מידיעה נינוחה על טיל גרעיני שעומד לפגוע בי עוד 5 דקות.
נשמע טוב
הכי יבהיל אותי עכשיו?
רפי גינת מודיע במבזק חדשות מיוחד,
שאחרי העונה הזאת של הישרדות תתחיל מיד עוד אחת.
בררר.
יש!!!
נשמע אלבום ממש טובבבבב….
מה שהכי ילחיץ אותי עכשיו ושמוע צרחה ושכל האורות ברחוב יכבו……..
יופלה
הכי מפחיד אותי (במוזיקה) – שיפסיקו לנגן בידים, ויתחילו לנגן במחשב
רוצה גם…
["ובניית העיבוידם השאפתנית"..]
הכי מפחיד? להיתקע 24 בשדה התעופה של סינסנטי בגלל שלג.
וקסאמים.
בדיוק כתבתי משהו על זה שאני בשלב החרדה (אחרי השלב הפחות נעים), ואז אני באה לפה (אחרי יומיים של כלום!), וקוראת את זה. אני באמת ובתמים מפחדת לשמוע את השיר הזה עכשיו.
הכי יבהיל אותי עכשיו זה לדעת שלא אני זכיתי בדיסק.
דבר שהבהיל אותי פעם אחת ובפעם הבאה אני אזהר כדי לא להיבהל שוב: לא מזמן קראתי בשעת לילה מאוחרת כל מיני תיאוריות מפחידות, כשברקע התנגן Like spinning plates של רדיוהד. ממש נבהלתי ברגע שהקול של תום יורק נכנס. מסקנה: כשלא מוכנים, מוזיקה יכולה להיות דבר מפחיד.
ממש כיף להיות עם להקות טובות מתחילת הדרך ולראות איך הן גדולת ומתפתחות לנגד עיניך. גורם לך להרגיש אבא שלהם, לשמוח למראה כל זוג ידיים שמחליפות כמה שקלים תמורת האלבום שאתה חיכית כל כך הרבה זמן וראית כל כך הרבה הופעות לפני שייצא. פאניק עבורי הם כאלה. טוב, לא עד כדי כך, אבל אני מכיר אותם כבר כמעט שנה ופוקד את הופעותיהם בחצי שנה האחרונה. ההופעות הן חוייה נדירה, והסאונד האהוב עליי הוא בלבונטין- המרתף הזה יושב טוב עם הפאניק…
הייתי מאוד שמח לראות שהם הולכים להופיע בלבונטין, אבל קצת חששתי שהם יהיו עוף מוזר בתוך כל הפולק, אבל הייתה חתיכת הפתעה לראות כמה שהקהל, שבחלקו הגדול לא הכיר שום דבר מבית רועי ירקוני בכלל ופאניק בפרט, נהנה מההופעה. הנה
הוכחה.
בקיצור ענק.
ולמפחדים מהמילה "פרוגרסיב" – קודם כל, לדעתי היא חזרה פה קצת יותר מדי… אפשר לשמוע בפאניק גם קצת אלקטרוניקה (מאסיב אטקיסטים – שני הראשונים גובלים בטריפהופ), קברט, מוסיקה עממית, מזרחית ו.. כן – פולק 😉
ראוי לציין שפאניק היא ממש לא התחלת דרכו של רועי ירקוני… הבחור עשה המון,
שפתיים דקות
אבק
חלומות
וגם ליעל קראוס ונועה גולנדסקי ביחד ולחוד יש חומר פיצוץ, חפשו במייספייס!
בלי להחשיב אובדן לסוגיו, הייתי ממש ממש נבהל אם עכשיו הייתי פותח את העותק של () שקניתי בסופ"ש האחרון ומוצא פירורים של דיסק, או יותר גרוע – מוצא במקומו עותק של "עולם שלם בחוץ" :0 אפרופו פאניק, Heima הדיוידי החדש של סיגור רוס מרגש פחד! אסתטיקה מוסיקלית וויזואלית מעולם אחר.
וזה רק אני או שיעל קראוס של ההופעות ממש מזכירה את ג'ניפר צ'ארלס מLovage?
(להשוואה: http://youtube.com/watch?v=cKiXYveusc0 נגד http://youtube.com/watch?v=O9_G1TrUij4)
יבהיל אותי לא לזכות בדיסק? סתם נו, אני אמיץ. שום דבר לא מפחיד אותי (פחחחחחחח)
אם אני אשכרה אזכה זה יהיה מאד מבהיל
כל מה שמעיר אותי מבהיל אותי…
מהמעט ששמעתי עד עכשיו דווקא לא קיבלתי את הרושם שזה פרוג ממש, יותר מטייל בעולמות של אלקטרוניקה וג'ז, על כל תתי הז'אנרים שלהם.
היי היי! זו פעם סה"כ שניה שאני מגיבה, ובלי קשר לדיסק (שנשמע מעולה *אהממ אשמח למתנת פורים*), רציתי להגיד שפתחת את אוזניי למוזיקה אחרת (אני באה מהפרוג) וזה נורא נורא כיף לגלות עולם כזה יפה.
מה יבהיל אותי כרגע? לפתוח את המקרר ולגלות שאין מה לאכול!
הכי מבהיל אותי רוק מתקדם.
מילואים זה מפחיד
מקסים לגמרי
נחש צפע
מבהיל להזכר מה שמעתי לפני פרוג-רוק
אותי לא מבהיל דבר.
אני יכול לעמוד בכל.
מלבד בפיתוי.
(פלגיאט כמובן. ווילד כמובן)
המעניק פאניק אנסמבל לטמבל- כאילו הציל עולם ומלואו ויפה שעה אחת קודם.
הפסקת חשמל תפחיד אותי עכשיו…
עכשיו…
לא היתה בסוף.
עכבישים גדולים זה מלחיץ.
צביקה פיק מבהיל אותי
מכבי מבהילה אותי כל שבוע מחדש
הדבר שהכי יבהיל אותי עכשיו: עוד פרק מהסדרה הבריטית המעולה "afterlife".
(כן, אני אשמח לעותק)
היעלמות מסתורית של כל השוקולד ופולי הקקאו בעולם תבהיל אותי עד מוות.
הם נשמעים מעולים!!! (ומאוד אשמח לשמוע את כל הדיסק….)
הרבה דברים יכולים להפחיד אותי עכשיו אז אני מנסה לא לחשוב עליהם….
גיא,אני אנצל את הפעם הראשונה שאני מגיבה כדי להודות לך על כל ההשקעה והאהבה שאתה נותן לבלוג, תמיד כיף לי להכנס לכאן.
נ.ב
לא יודעת אם יודעים על "מארש דונדורמה" שחוגגים יום הולדת שלוש במגוון הופעות ומצעדים, באזור ירושלים ות"א, שווה לבדוק כי הם מצוינים!
שיהיה שבת שבוגי…אפרת
הדבר שהכי יבהיל אותי עכשיו?
בגלל השעה המאוחרת והדמיון המפותח אני יכול לחשוב על הרבה דברים אבל מטעמי מנחוס וסתם חוסר רצון לחשוב על הדברים הללו אני אוותר..
אף פעם לא זכיתי בכלום. בכ-ל-ו-ם. 🙁 *בכי*
אני יושב בבית חשוך.
עם אוזניות על האוזניים.
מול מסך מחשב גדול שבעצם מעוור אותי לסביבה.
אם מישהו בבית קם ודיבר איתי לא שמעתי אותו (בגלל האוזניות).
ואם הוא יגע לי בכתף אני אמות מדום לב.
הי, מחר אני מראין אשה כדי לאתר פוסט טראומה אפשרית של הבן שלה, האם זה מגדיל את הסיכויים שלי לזכות?
ההתקף חרדה הבא… – זה ה-דבר שהכי יבהיל אותי…….. בוודאות!
יש איזה תרופה לזה?
אולי- "copy of the new "panic Ensemble
מנסה
יבהיל אותי עכשיו אם תודיע שנגנב/נמחק/נשרף/פורמט לך החומר והשישי לא יהיה עונג שבת…
אי נחמד של שקט בין השבועות
גם אני רוצה.
במבה אדומה. פחד אלוהים
ראיתי את הפאניק מופיעים בפולקל'ה, נראה שהבמה הייתה קטנה עליהם. או שהסאונד לא ישב כמו שצריך.
אני שמח לשמוע שבאיכות הדיסק הם נשמעים הרבה הרבה יותר טוב וכמובן שאשמח לקבל אחד.
הכי יפחיד? סמסטר נוסף.
לפחות הPanic האלה התחילו בלי סיןמן קריאה.
כן. אין לי משפט מצחיק\חכם\מעניין מזה.
ראיתי אותם בפולקל'ה.
היה קצת מבהיל.
נשמע טוב
דיסק 🙂
מבהילה האפשרות שאגלה שהכל היה אמיתי.
לעלות מדרגה אחת יותר מדי.
בו!
הידיעה הבית ריק ויש צעדים בחדר ליד
ראיתי את העטיפה כמה פעמים בחנויות הבלתי-מובחרות (aka טאוור רקורדס) ונפעמתי. יהיה נחמד לגלות איך היא נשמעת מבפנים.
נ.ב.
מה מבהיל אותי?
-טוק טוק.
-מי שם?
-פה.
-איזה פה?
-גסטאפו.
אני אני אני רוצה דיסק
יהוא ירון ובוריס מרצינובסקי שמנגנים גם עם אביב גדג'? (סביר להניח שאין עוד יהוא ירון ובוריס מצינובסקי…) איזה יופי..
מה יפחיד אותי? אין לי האמת מושג, אבל התחייבות נראית לי די מפחידה כרגע….
מה שהכי מפחיד/מבהיל אותי- להפסיק לרגש באמצעות תמונות.
לא יצירתית כרגע.
ילדים קטנים בהופעות רוק. זה מפחיד.
וכי מגיע לי סוף סוף… 🙂
הכי מפחיד אותי שאלה וולושן תתפוס אותי בסמטה חשוכה ותגלה לי את הפין החבוי שהיה לה כל השנים.
רוצה מאוד דיסק.
צא איתי גבר
הדבר המפחיד ביותר שיכול לקרות לי עכשיו הוא שבת-יענה תיכנס לי לחדר. אין לי ספק שזו החיה המפחידה בעולם. (אורניתופוביה זו בעיה מוזרה, אני יודע…)
עושה רושם של אלבום מעולה.
גם אני
הדבר שהכי יבהיל אותי עכשיו:נדוש אבל בכל זאת… ג'וק 🙂
אשמח לעותק חינם חינם!
חלום רע!
המחשבה המפחידה ביותר שעולה בראשי היא נעילת שערי "מרתף 10".
והאפשרות לפגוש בעידן קפון ברחוב,כמובן.
הייקו בלוז-
ברצוני עותק
אם לא אזכה בעותק
אתמלא צער.
זה לא שפאניק אנסמבל כאלה גדולים. איטליז הם כאלה זבל.
יגאל תומרקין. הבחור פשוט מבהיל.
נשמע יופי. רוצה.
(מה יבהיל אותי כרגע? כדי לא לצאת מגה-חנון, אני אחסוך לכם)
אפשר בבקשה? (אולי הפעם זה יצליח לי סוף סוף…)
…
התקפי חרדה הם חלק מחיי 🙂
הכי יבהיל אותי לגלות שאני חירשת
ולא אוכל לשמוע יותר כלום בכלל ומוזיקה בפרט…
מה יבהיל אותי?
קשה לומר…
אולי אם אני אפתח את המקרר ואגלה שיש שם רק גזר
… boo
הם נשמעים מעניין
אני זוכר את הדיסק הקודם של רועי ירקוני,אני לא מצליח להזכר בשם אבל על העטיפה היה נבל בצבעי וורוד ושחור ,אחח זה היה דיסק לאונג' משובח !
והפרוייקט הזה נשמע מעניין מאוד ,שתי הרצועות שהעלית לאתר נשמעות מעולה(ובעצם כל דבר עם יעל קראוס נשמע מעולה !!)
את האמת הייתי קונה את הדיסק ,אבל אני בחול (לומד וטרינריה )
ומה באמת יגרום לי להכנס לחרדה ?
אם הפרופסור הנחמד שלי להיסטולוגיה יאמר לי שהפיינל שעשיתי ב10 לחודש (אחרי שקידה מאומצת של חודש וקצת-כן הרבה תאים והרבה מערכות)וקיבלתי B לא תכף ועליי לעשות אותו בשנית.
נראה לי שעדיף לירות לעצמי ברגל ולחכות שאאבד מספיק דם ואמות!!!!
נזכרתי the best of what dreams r made of
🙂
גם עם יוסיפו לי עוד שנה לתואר …. 🙂
בימים אלה היציאה הקרובה יותר מתמיד לשנת שירות מבהילה אותי, אבל במובן טוב.
נשמע כיף.
והדבר שהכי יבהיל אותי עכשיו הוא נראה לי איזה דפיקות על החלון מאחוריי, או נחיתה של חייזרים… או שניהם ביחד (THE HORROR!)
יבהיל אותי מאוד אם יקדימו לי את אחד הדד ליינים שיש לי…
ילד זר שייכנס לחדר עכשיו יכול להיות די מבהיל.
כן, ספק הוסר מליבי, אני רוצה את האלבום הזה
החותנת שלי.
אנדרגראונד נשמע פשוט מעולה.
מה הכי יבהיל אותי? בהתחלה חשבתי על "טיל גרעיני", אבל הגעתי למסקנה שהדבר שהכי יבהיל אותי עכשיו זה אם אני אגלה שקורט וונגוט צדק.
אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר שמפחיד אותי כרגע, אבל היה אחלה ראיון ואני מקווה שיהיו עוד כאלה. וחוצמזה- הקונספט של התקפי החרדה הזכיר לי מאוד את אסקס דוגס של בלר.
מחר תבכי שנמאס לך אין מקום בדירה לעוד בן אדם
רק אני מוצא דמיון בין Fear ל – Inertia Creeps של Massive Attack?
שיעורי בית בסינית
המחשבה שנגמרו המקופלות בארון מפחידה אותי… אמא'לה…