16 במרץ 2008

ספירת העונג: Leaf house

דריכת עלים.
2 קולות, אולי יותר, רודפים אחד אחרי השני.
ובית עצוב אחד.
משהו נתקע בגרון. קולות משתעלים בחינניות: "eh eh" ו"ah ah".
פסיכדליה של שיעולים.

גיטרה פשוטה, סינתיסייזר מתופף קצב פשוט, לא מזיק.
מדי פעם מזכיר עצמו.
אמא מתופפת אצבעות בחוסר סבלנות על שולחן האוכל.
האוזן קולטת מילה נזרקת, נבלעת בשכבות:

הבית הזה עצוב כי הוא מבולגן.
הבית הזה עצוב כי הוא לא בפנים.
איפה הוא מתחבא כמישהו בא?

הבית באמצע הרחוב.
פעם גרו בו זוג זקנים. יום אחד הוא מת והיא נשארה – המכשפה.
עם בובות החרסינה שלה.
כולם יודעים שכל החתולים של השכונה אוכלים מכף ידה.
טפטים פרחוניים נראים לא נראים בין וילונות דהויים.
בובות החרסינה מציצות החוצה.
פעם בהתגרות, פעם בניסיון לנשום.

ילדה אחת נדדה לשם, תמי מחפשת את עמי.
אמא דואגת, האוכל מוכן.
אצבע מדבללת עלה יבש.
מוצאת איזה קלמנטינה רקובה ולידה חרסינה שבורה.
רשרוש העלים מקפיץ אותה לרגע.
היא ממשיכה. מתקרבת אל הבית.
הבית הזה עצוב.

אין אף אחד.
אין אף אחד.
אף אחד לא עושה "מיאו, חתלתולים".
מאחורי חתול מתגלה זקנה כפופה.
"בואי תאכילי אותו", היא קוראת לילדה, הקלמנטינה הרקובה בידה.

עלים נערמים.
אמא אמרה שהחתולים אכלו את הזקנה.

Sung Tongs – מלקחיים מושרים – נפתח עם השיר הגאוני הזה.
לוקח כל עלה ועלה ויוצר ממנו שיר. ואלוהים, כמה זה פריך מתחת לנעליים!

Animal Collective – Leaf house
מתוך האלבום Sung Tongs, משנת 2004

[מאת: Cry No Litra]

ספירת העונג: כל הקטעים

4 תגובות על “ספירת העונג: Leaf house”

  1. אורי טור הגיב:

    זה שיר גאוני!
    אף פעם לא הקשבתי ממש למילים אז בשבילי זה לא שיר עצוב. בכלל, כל האלבום הזה עושה לי טוב בבטן

  2. קסטה הגיב:

    קטע נהדר

  3. רון הגיב:

    מה הקשר בין הטקסט הזה לשיר?

  4. shez הגיב:

    אהבתי את הקטע מאד! (את השיר קצת פחות….)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *