נו, ככה זה במלחמה. פספוס העונג שבת בשבוע שעבר היה כנראה הדבר הכי פחות גרוע שקרה לנו השבוע, אז באמת בקטנה. אני מקווה שכולכם (וכולכן) עוברים את המלחמה המחורבנת הזאת בשלום, ושכל חבריכם ומשפחתכם שלמים ובריאים ומשתדלים להיות רגועים.

that said, ברוכים הבאים לכמה שעות של אסקפיזם. בשביל זה אנחנו פה, בעצם. בגלל שבשבוע שעבר לא הספקתי להכין עונג שבת, השבוע הוא עמוס ומלא מתמיד (בעיקר במוזיקה), וזה כמובן טוב לכולנו! מומלץ לקרוא במרחבים מוגנים או הרחק מטווח הרקטות, ולשכוח שיש מלחמה. נתחיל:

השבוע בספירת העונג:
ניוטרל מילק הוטל [חייש]
איימי מאן [יותם]
וובן האנד [גארפילד]
פרינס [גבי]
ארקייד פייר [אורי]

1. האלבום האחרון שג'וני קאש הקליט בחייו הוא American V: A hundred highways, בניצוחו של מפיק-העל ריק רובין. כל הסדרה הזו, שבה קאש מבצע שירים שלו ושירים של שלל אמנים אחרים – משירים עממיים ישנים ועד קאברים לניין אינץ' ניילז – היא נפלאה, אבל האלבום האחרון הזה הוא מיוחד בהרבה מאוד דרכים, החל במיקוד הנושאים וכלה בהגשה, ובעיניי הוא הטוב מכולם. השיר שמלווה אותי כבר כמה שבועות בראש ובאוזניות הוא "God's gonna cut you down" (אם אני לא טועה, מובי סימפל ביצוע ישן שלו באחד השירים מהאלבום Play), שגם סגר במלכותיות מיקסטייפ שהכנתי לא מזמן במתנה. [מפ3]
2. משפחת העונג מסדרת לכם הנחה! שמעתם נכון, חבר'ה. רנן המלך מסיטימיול פצח בשיתוף פעולה עם חנות המוזיקה הישראלית Raven Metal, שאמנם מתמחה במטאל, אבל לא עוצרת שם, ומחזיקה גם קטלוג אלטרנטיבי מרשים. במקום לפטפט, פשוט אצטט אותו:
   

   סיטימיול ו-Raven Metal משתפים פעולה למען מטרת קידום הקנייה החוקית של מוזיקה. אני מדגיש לפני הכל שזו לא פרסומת זולה ואני לא רואה מזה שקל. אז ככה – כל דיסק או דיוידי שתרכשו אצלם עכשיו ייקנה לכם 15 ש"ח הנחה! פשפשו במלאי שלהם. מעבר להתמחות המטאלית יש שם מבחר של מציאות אלטרנטיביות, ברוח הבלוג. כל מה שצריך לעשות כדי לקבל את ההנחה הוא לציין בטופס הקנייה (במקום המיועד להערות) שהגעתם דרך סיטימיול. זהו. תתחדשו!

   זהו! מה צריך יותר מזה? החבר'ה הטובים מרייבן מטאל נותנים לנו הנחות בכיף, ויותר אנשים קונים מוזיקה חוקית. סחטיין יא רנן, וחבר'ה – קנו גם לחברים! [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

[כותב: אורי]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

איך שיצאתי מההופעה של דבנדרה בארץ המחשבה שלי הייתה שאני רוצה לראות הופעה עם אנרגיות. עם כל הכבוד לפולק וגיטרות נעימות, אקוסטיות ואינטימיות, אני רוצה להתפוצץ בהופעה ושהלהקה תתפוצץ יחד איתי, אם אפשר.

ארקייד פייר זו להקה שפוטנציאל ההתפוצצות שלה הוא הגדול ביותר שאני יכול לחשוב עליו. אין תחושה שארקייד פייר יודעת לשדר יותר מאנרגטיות שמתפרצת מתוכם, גם בהופעות וגם באלבום. אני ממש מפנטז על ארקייד פייר עולה על במת הצוללת בירושלים ואומרת גוד איבנינג תל אביב. והקהל בטירוף, הם אומרים תודה, והקהל באקסטזה, "שלום" וזהו, אי אפשר לעצור את הקהל המשולהב, ואז הם מכוונים את האקורדיון לנעימת פתיחה ואז כל האורקסטרה השלמה שהם מביאים על הבמה קורעת את היכלי העיר הקדושה ורעשי הגיטרות המשולבים עם כינור חורכים את כל שטחי העיר, אולי אפילו יקום חשש שהכותל המערבי יתמוטט.

בפעם הראשונה ששמעתי את ארקייד פייר במקרה ב-M2 אמרתי "וואי, זאת להקה גדולה", ואז משמיעה לשמיעה הכיף המטורף שלהם מיצירה והקלטות והביחד שלהם פשוט ממכר אותי. אני לא מאמין שמישהו ששמע פעם את ארקייד פייר לא רוצה לראות אותם פנים אל פנים. או יותר נכון פנים אל עורף של מישהו בקהל ועוד עורף ועוד אחד ועוד אחד (עם אופציה לשניים, תלוי בגובה) מול פנים.

ארקייד פייר בואו בואו, עד אז אני אראה את משה נוסבאום משדר מגבול בצפון.

להורדה: "(Rebellion (lies"

[ביקורות בשרת העיוור | קנייה במוזיקהנטו | אתר בית]

[כותב: גבי]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

לא משנה היכן, הופעה של פרינס תמיד נחשבת לאחת המסיבות הטובות בעיר.
באולפן הוא הרכב מעולה של איש אחד אבל על הבמה, מגובה בנגנים נוספים, משהו אחר מתעורר בו, משהו שצריך לראות כדי להאמין. מוזיקאי מן המעלה הראשונה, מבצע עם נחישות ממזרית, לבוש במיטב החליפות המחויטות ובקיצור, מקצוען אמיתי – כזה שלא ירשה לעצמו לזייף במקלחת.

פרינס בהופעותיו לא מסתפק אך ורק בנגינת הלהיטים הקלאסיים שלו שוב ושוב, כמו שלמדנו לצפות מאמנים ותיקים. הרפרטואר העשיר והרצון התמידי לא לשעמם את עצמו והקהל מובילים לכך שהוא מקפיד לפנק גם בפנינים ליודעי חן (הזדמנות טובה להמליץ על דיסק הבי-סיידס מהאוסף המשולש) וגם ביום טוב, להפתיע בקאבר ל"לד זפלין" או "גרנד פאנק ריילרוד".

פה ושם, הוא נוהג לקנח באפטר-שואו פארטי שהיא למעשה הופעה נוספת מאוחרת הנערכת במיקום ושעה שלא לפרסום לציבור הרחב. תחשבו על זה, יכול להיות די כיף אם חרושת השמועות תוביל אותנו בשתיים בלילה ל"זאפה" לסט אינטימי שלו.

להורדה: "Scarlet pussy" [קובץ wma]

[ביקורות בשרת העיוור | קנייה במוזיקה נטו | אתר בית]

[כותב: Garfield]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

חרטה היא אחת מהתחושות המבאסות עבור בן אנוש. פעם מישהי אמרה לי שהיא לא מאמינה בחרטה – גם אני מאוד לא רוצה להאמין, אבל יש לי כל כך הרבה רגעים בחיים שכשאני נזכר בהם אני מצטמק לתוך עצמי וחושב במשך חצי דקה לפחות "למה לא עשיתי X" או "למה כן עשיתי X".
הסיבה שאני רוצה שמר דייויד יוג'ין אדוארדס יבוא להופיע בארץ היא על מנת להימנע מהצטמקות חרטה שכזו בשל המחשבה "למה לא ראיתי אותו בהופעה מעולם???".

כבר חשבתי על לנסוע לחו"ל בשביל לראות אותו, אבל אין לי כסף כרגע ואני פוחד שהוא יפסיק להופיע מסיבה כלשהי, על כן התחלתי לפעול, גם אם בצורה מינורית, על מנת להביא אותו ארצה. זה מאוד הגיוני שיגיע, אחרי הכל הוא נוצרי אדוק שעל זרועו מקועקעת המילה "ישוע" בעברית (סתם כדוגמה לנוצריותו הרבה). כמו כן, הוא יוצא לסיבוב הופעות בנובמבר-דצמבר ברחבי אירופה, ולמה שרק מדינות מערב אירופה יהנו ממנו?

ראיתי כבר דיוידי שלו בהרכבו הקודם 16Horsepower בהופעה. ראיתי קטעים של הרכבו הנוכחי Woven Hand בהופעה. שמעתי מאות שירים שהוא ביצע בהופעות. בכל פעם שאני שומע אותו אני מדמיין איך זה יהיה לשמוע את קולו מהדהד באולם כלשהו, להיות מסוגל להסתכל עליו ללא תיווך אלקטרוני, פולט רגשות בצורת מילים אל המיקרופון, לראות את מבטו התיאטרלי והבעותיו המרובות ופשוט לחוות חוויה שאני יודע שתהיה מהגדולות בחיי, גם כי כשהיא תסתיים אני אוכל לומר "זהו, לא תהיה חרטה" וארגיש הקלה עצומה.

להורדה: "Dirty blue"

[ביקורות בשרת העיוור | אתר בית]

[כותב: יותם]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

אם משווים אותך לפול מקארטני וניל יאנג כבעלת יכולת מוזיקלית ולירית יוצאת מן הכלל, כנראה ששווה ללכת לראות הופעה שלך. כזאת היא איימי מאן, שהמשך ההשוואה הינה "לאיימי מאן יש את היכולת לכתוב שירים פשוטים, יפים ומרגשים". נשמע די סטנדרטי אולי, אבל במקרה של איימי הסטנדרט הופך לתעצומות נפש. דבר, כך אומרים, שגדל בזמן שהשירים מושרים במרחק נגיעה ממך.

שלא יהיו ספקות בעניין, דיוק הוא דבר הכרחי וקשה מאוד בשירה. מעטות הזמרות בארץ, למשל, שמדייקות בשירה שלהן, שכל הברה היא בעלת משמעות, שהרגש נוטף מהמילים. לאיימי מאן יש קול שיכול להרטיט לך את הלב ולחצוב בו עד תום. היא מגישה את השירים בחספוס עדין ומרגשת בכל מילה ומילה. היא הפסקול האולטימטיבי לחורף, כי הקול שלה הוא לחלוטין כמו טיפות גשם ועל כן, מתבקשת במיוחד הופעה שלה באמצע ינואר, כשהרוח ביציאה מההופעה תגביר את הצמרמורות שכבר השתלטו על הגוף.

לאיימי שישה אלבומים וכמובן פסקול הסרט "מגנוליה" משם לקוח אחד השירים היפים והכואבים ביותר שקול נשי הציג אי פעם – "Wise up".
למי שעוד לא מכור, הייתי מציע להתחיל עם הדיסק המאוד מייצג Bachelor no. 2 ומשם להיסחף הלאה. אם יורשה לי לתחמן קצת, הייתי משדך לה, לאיזה שיר או שניים, עוד בחיר לב אחד, בחור בשם דמיאן רייס שדואט בין שניהם יכול להיות לא פחות ממושלם.

להורדה: "Wise up"

[ביקורות בשרת העיוור | קנייה במוזיקה נטו | אתר בית]