Hold it right there! יש לכם כאן הזדמנות לזכות באחד העותקים של Kutiman, אלבום הבכורה של, ובכן, Kutiman, כפי הנראה יוצר ה-Funk הישראלי הכי מוצלח שדרך כאן מאז התפוחים. ככה תוותרו על המתנה? א-הא. ידעתי שתרצו עותק. אם כך קפצו להאזין מתחת לתמונה, והשאירו תגובה כדי להשתתף בהגרלה. Now dance, sucka, dance!

האזינו ל-"No reason for you" עם אלרן דקל
[audio:https://haoneg.com/helicon/Kutiman%20-%20No%20Reason%20For%20You%20(feat.%20Elran%20Dekel).mp3]
וגם ל-"Music is ruling my world" עם MC קרולינה
[audio:https://haoneg.com/helicon/Kutiman%20-%20Music%20Is%20Ruling%20My%20World%20(feat.%20Karolina).mp3]

אההההההה, גרוב. כמה שאני אוהב גרוב. כל כך הרבה סוגים של גרוב יש בעולם, וקותימן שולט בכמה מהחביבים עליי ביותר. אני מדבר על הגרוב של הפ'אנק השחור הישן של הסבנטיז, ולאו דווקא על ג'יימס בראון. יותר על קול אנד דה גאנג, בארי ווייט בימי הטובים, פסקולים של סרטי Blaxploitation למיניהם, ומה שמכונה בימינו אנו Rare Groove. לא כי הוא באמת כל כך נדיר, הגרוב עצמו, אלא כי מדובר בגרוב שאופייני לכמה ז'אנרים ותת-ז'אנרים, שרבים מתקליטיהם הפכו נדירים מאוד בימינו. אמנים כמו רוי איירס ובוב ג'יימס, שסביר להניח ששמעתם לפחות עשרה סימפולים שלהם במוזיקה אלקטרונית או היפ-הופ ובכלל לא ידעתם.

קותימן, או אופיר קותיאל בפי אמא שלו, אחראי לבד ועם שותפו סאבו לכמה הפקות פופ גרוביות במיוחד בשנים האחרונות, כולל לשירים של נועה פארן (לה טרח גם ליצור קליפ אנימציה), מלכה אינגדשט ואחרים. כל הגל המתחדש הזה של Fאנק ישראלי עושה לי ממש, ממש טוב. יחד עם התפוחים, הדג נחש, פאנקנשטיין ואחרים, נראה שישראל עומדת להפוך למעצמת Fאנק קטנה. ותודו, זה הרבה יותר שמח ממעצמת טראנס.

אלבום הבכורה של קותימן, שנקרא בפשטות Kutiman, הוא מסע בנבכי ההיסטוריה של הרר-גרוב, הספייס-פ'אנק, האפרו-פ'אנק ושלל הגדרות מילה-פ'אנק אחרות. לפרקים זה מזכיר את Nostalgia 77 שאני כה אוהב וכל מיני דברים מצוינים אחרים שקורים עכשיו באנגליה – אבל יותר מכל זה מזכיר לי את סדרת אוספי Only Heaven שהכין ידידי מורפלקסיס. קותימן עצמו מגדיר את זה "אפרו-פאנק פסיכדלי עם נגיעות של רוק", ובאלבום אפשר למצוא אושיות משובחות כמו חטיבת הנשפנים של הדג נחש, אם-סי קרולינה, חברים מפאנקנשטיין ועוד. האלבום, כראוי לאיכותו הגבוהה, יוצא עכשיו גם בלייבל הבינלאומי Melting Pot, שאין לו שום קשר לאסונות באיברי מין נקביים, וזוכה לתשומת לב רצינית במגזינים ובבלוגים ברחבי העולם, אפילו במקומות נחשבים כמו Said the gramophone, Earfuzz ו-MOG (הינט: אפשר למצוא שם שירים להורדה!). חוצזמה השמיעו אותו אצל ג'יילס פיטרסון (מי שמזהה את השם יודע כמה זה שווה) ואפילו זרקו לו מחמאה בפיצ'פורק. ועכשיו גם בעונג שבת, חי חי! 🙂

במתקפת הגרוב הישראלית הבאה עלינו לטובה, קותימן הוא אחד המצביאים המובילים, והאלבום שלו נשמע כמו משהו שבחיים לא הייתם מאמינים שיכול לצאת מישראל. כולל העטיפה היפהפיה שלו. אני מצטרף בשמחה לצבא הFאנק הצבעוני שלו.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר איזה שיר הכי כיף בעולם לרקוד). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]

לא זכיתם? לא נורא! אפשר לקנות את האלבום במוזיקה נטו.

"אני לא חושב שהשיר מחפש קהל, אני חושב שהקהל מחפש שיר" – מיכה שטרית

מה שולי רנד עושה בעונג? אה, הוא גם שר
1. זה לא קורה לי הרבה. בדרך כלל כשאני נוהג אני דואג לדיסקים משלי באוטו, כי כולנו יודעים שעל הרדיו הישראלי אי אפשר לסמוך. גם כשאני כבר עובר לרדיו, אפילו כשיש מוזיקה טובה, מה שקרה לי השבוע קורה לי לעיתים רחוקות מאוד: הייתי צריך להחזיק בהגה חזק מאוד, כמעט לעצור בצד, כדי לשמוע את השיר עד הסוף בלי לעשות תאונה מהתרגשות. אין לי מושג מאיפה שולי רנד הביא את תהומות ומעמקי השיר הזה, הפשוט כל כך והעצום כל כך. "אייכה" שלו הוא יותר משיר, הוא יותר מתפילה. הוא עיבוד פשוט נורא לטקסט פשוט ויפה, והוא נדחף בכוח שלא ייאמן לצמרת שירי השנה שלי. בהגשה אחרת זה היה יכול להיות פספוס נחמד, אבל רנד שר בחיספוס, כאילו בטעות יצאה לו זימרה מתוך המונולוג – סדוק, לא יפה, לא נקי. וזה מה שהופך את החיפוש הזה למשכנע, לשובה, לשיר שצריך לעצור בשבילו בצד כדי לגמור להאזין לו בלי שהטשטוש בעיניים יגבה קרבנות על הכביש. חיפשתי וחיפשתי, ובסוף מצאתי הזרמה של השיר בוויינט. תיהנו. [זורמת!]



2. הקליפ המלא של "ניסיתי ונכשלתי" של דויד פרץ כבר כאן! באתר של ניסיתי ונכשלתי אפשר גם להוריד את השיר במלואו (בפורמט מפ3, ogg ואפילו FLAC), לקרוא את הראיון עם דויד בגיליון הנוכחי של "סופשבוע", וגם להשאיר תגובות. כיף כיף כיף. [עברית, טיוב]
   
3. מכירת כריסמס של Threadless התחילה מוקדם – כל החולצות ב-10$ למשך כמעט חודש, הדפסים חוזרים לקלאסיקות נפלאות והמון המון עיצובים חדשים ומשובחים. דווקא כשהתחלתי להרגיש שהעיצובים בת'רדלס נהיים משעממים, הסתבר לי שהם כנראה שמרו את הטובים ביותר למבצע הנוכחי, כי יש שם לא מעט חולצות שאני רוצה לקחת ישר לארון. פרגנו לעצמכם איזו טי-שרט. [אנגלית]
4. Ynet פתחו מדור מטאל. רוק און. [עברית]
5. iDigital, היבואנים הישראליים של אפל, מציעים עכשיו את ממשק התצוגה העברית לאייפוד – בחינם ובצורה רשמית. ככל הידוע לי, זה גם לא מפר את האחריות. [עברית, תודה להכל על אייפוד]
6. הזוכים המאושרים בהגרלת האלבום של נועה בביוף הם המגיבים: אסף, orit, הדס ואיל. בדקו את תיבת המייל שלכם!



7. מנחם פרי לקוראים: אל תחפפו, קראו שירה עד הסוף. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

רוצים לשמוע לפני כולם את From a window to a wall, אלבום הבכורה של נועה בביוף, שמאיים לכבוש את האינדי-פולק האמריקאי בתחילת השנה הבאה? אין בעיה, יש לי כאן כמה עותקים לחלק לכם. פשוט המשיכו לקרוא.

[audio:https://haoneg.com/anova/Noa%20Babayof%20-%20Marching%20Band.mp3]
האזינו ל-"Marching Band" או טוב מכך, הורידו אותו.

בואו נעשה את זה פשוט: אמילו האריס, ניקו, מריסה נאדלר, ושתי בוניאן, ג'וני מיטשל.
אם אתם אוהבים לפחות אחת מהזמרות האלו, אתם חייבים לשמוע את נועה בביוף.

את הקול האדיר של נועה הכרתי כשערכתי עם מורפלקסיס את אוספי "פולארויד" לשרת העיוור. דויד פרץ שלח לנו שיר שלה, "Mary" (שלא נמצא באלבום), ואנחנו פשוט נמסנו. איזה קול, אלוהים אדירים, כמו מהשמיים. מאז היא הספיקו להתארח בהופעות כאלה ואחרות, ובעיקר להשתתף ב"הייקו בלוז" של דויד פרץ, שם אי אפשר היה לפספס את הקול השמיימי שלה ב"יפה כמו שקט" ו"עוד שיר אחד, וזהו". אני מודה, לקח לי זמן להתרגל לכמות המרחב והאוויר שיש בקול הזה, אבל ברגע מסוים נלכדתי, ומאז אני שבוי.

לפני כמה חודשים סיפר לי בהתרגשות יאיר יונה, בן זוגה ומנהל הלייבל AnovA שמוציא את האלבום, שהדמואים של נועה הגיעו לגרג ויקס, מלהקת Espers, שברוח האינדי פשוט הזמין אותה להקליט אצלו באולפן. רק כמה שבועות קודם לכן ביקרתי באוזן השלישית, והמוכר הנחמד ניר השמיע לי אותם, ועכשיו הכל התחבר לחתיכת הישג מרשים עוד לפני שהוקלט תו אחד. ונועה אכן נסעה, וגרג אכן הפיק, והתוצאה, From a window to a wall, לא נשמעת כמו שום דבר ששמעתם אי פעם בארץ: עיבודי כלי מיתר עשירים, אפלים ומקוריים, הפקה אינטימית אבל עשירה בפרטים, במיוחד בשירים כמו "One song" ו-"Marching band", והקול הבלתי נשכח של נועה.

עכשיו יוצא האלבום בארץ, ובעוד כמה חודשים ישוחרר בארה"ב בלייבל Drag City, ביתם של אמנים כמו ג'ואנה ניוסם, סמוג ובוני "פרינס" בילי. והכי טוב – האלבום הזה ירגיש שם בבית בצורה הכי טבעית. מהפעמים המעטות שהספקתי לשמוע את האלבום הזה אני יכול להעיד שהחיסרון הכי גדול שלו הוא שהוא פשוט קצר מדי ומשאיר טעם של עוד. אבל גם זה, בעצם, יתרון. כשהגשם יתחיל להתדפק על החלונות, נועה בביוף תהיה הפסקול המושלם.

ביום רביעי הזה, 21.11, תערוך נועה את הופעת ההשקה לאלבום בתיאטרון תמונע בתל אביב, בשעה 22:00. ילוו אותה כלי מיתר, ומובטחים אורחים משובחים: דויד פרץ, עמית ארז, יאיר יונה ושי טוחנר.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר מה רואים מהחלון שלכם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]

לא זכיתם? לא נורא! אפשר לקנות את האלבום במוזיקה נטו.

"אין לי ציטוט פתיחה השבוע" – גיאחה

1. בהתחלה, חייבים להודות, זה נשמע לגמרי כמו פרודיה. כאילו, ביקשו מ-The Streets להשתתף באוסף Established 1967 של רדיו 1 הבריטי, בו 40 אמנים מחדשים, כל אחד משנה אחרת מ-40 השנים האחרונות, והוא בחר לשיר בעקמומיות ובחוסר כישרון יזום את "Your Song", אחד משירי האהבה הסכריניים ביותר של אלטון ג'ון (וזה שמכיל את השורה המצחיקה-לנצח: "If I was a sculptor, but then again – no". הפלייבק, שנשמע בחציו הראשון של השיר לגמרי כמו גירסת קריוקי זולה, רק מחזק את התחושה שמדובר פה באמא של הדאחקות על חשבונו של סר אלטון הצבעוני והמוגזם. אבל ככל שהשיר ממשיך, אף על פי שהוא עדיין משעשע, הוא מתחיל להיות יותר מקסים מאשר מצחיק. זה נשמע כמו בחור רגיל מהרחוב, שזה אחד הכישרונות הגדולים של מייק סקינר, שבאמת רוצה לרגש את אשתו מזה שנים, וערב אחד תופס אומץ בפאב המקומי, ועולה לבימת הקריוקי ומנסה לשיר מכל הלב, אפילו שהוא מתבייש ושאין לו מי יודע מה קול זמיר. כאילו, תסתכלו על העיניים הגדולות האלה. איך אפשר לסרב לו? [מפ3]



2. מה קורה ב הוא אתר חדש שפתח אדם אחד, ונועד להוות לוח אירועים 2.0 שכזה, בו אתם יכולים לעדכן בעצמכם מה שתרצו וגם לבדוק מה קורה ביום חמישי בערב, למשל. איזה הופעות יש, איזה מסיבות, איזה כל מיני. הוא פשוט יותר מ-ILCU, ולדעתי גם נוח יותר (פשוט בוחרים יום, ומקליקים על אירוע כדי לראות את פרטיו). לעיצוב יש עוד מה להתקדם, וגם לנוחות השימוש, אבל בסך הכל זה נראה מבטיח. [עברית]
3. בבלוג הזה מצאתי גם את Jango, מעין גירסה יפה פחות ופתוחה יותר לפנדורה אשר בגלות. ג'נגו אמנם לא מחזיק עדיין במאגר מקיף כמו פנדורה, ולא האזנתי לו מספיק כדי לשפוט את יכולות למידת הטעם שלו, אבל הוא נראה מבטיח ומספק חלופת-רדיו מצוינת. [אנגלית]
4. אביב גפן מונה למנהל הלייבל ווליום מרס רקורדס, שבבעלות סלקום. אין לי שום בעיה עם זה, הרי המיינסטרים מתנקז למיינסטרים, ואביב גפן כבר מזמן אינו מילה נרדפת לתעוזה ומקוריות. מה שכן צורם לי הוא משפט כמו זה: "הקהל היום התרגל למשהו אחר, אנשים שומעים שירים במייספייס, באיי-טונס ובאייפוד ואין טעם להעמיס עליהם יותר מדי. לכן היה לי חשוב שהלייבל יתנהל על טהרת הסינגלים. אמן חדש לא צריך להוציא היום אלבום באורך מלא". התפכחות או אובדן ערכים? תחליטו אתם. יש צדק במה שגפן אומר, על הקהל הצעיר יותר (או לפחות חלקו) שהתרגל לצרוך תרבות בביסים. אבל לדעתי, זה עוד סימן לכך שגפן זנח מזמן את האמנות למען המסחר, וחבל – כי כישרון לא היה חסר לו. [עברית]
5. Good Music הוא בלוג מוזיקה ישראלי חדש ומבטיח, שלצד מצעדים מעט תמוהים, מציע גם לא מעט לינקים שימושיים, ואפילו ספיישל RHCP. [עברית]
6. לדג נחש אין שום חשש, ובינואר הקרוב הם מסיימים את ההתקשרות עם חברת עננה, ויימצאו למעשה במצב בו נמצאת רדיוהד – להקה גדולה ומצליחה בלי חברת תקליטים מאחוריה. נראה אם הם יחליטו לחתום במקום אחר, או לנסות לשחות לבד. [עברית]
7. איך אפשר לעמוד בפני מי שכותב על תכנית הרדיו החדשה שלו "הדיקציה שלי נוראית, אני כל הזמן 'מלפסס' והקול שלי לא יכול להיות פחות רדיופני, אבל אני באמת מאמין שהמוזיקה מפצה על כך". עמרי אבנת משדר שעה של רוק אלטרנטיבי כל יום חמישי בצהריים, בין 14:00 ל-15:00, ברדיו קול רמת השרון וגם ב-iCast. מה היינו עושים בלי iCast? [עברית, מפ3]



8. אחרי חופשה קצרה, פינת סיכומי השנה חוזרת, ונראה שהפעם היא מתכוונת להישאר לפחות עד תחילת ינואר.
   Drowned in Sound מזמינים אתכם לבחור את אלבום השנה שלכם. [אנגלית]
   בבלוג i (heart) music בוחרים את 33 האמנים הקנדיים הטובים ביותר של השנה (#1: פייסט!) [קנדית]
   ו-מגזין Q מעניק את פרסיו בשלל קטגוריות (דפדפו בעזרת כפתור ה-next). (אלבום השנה: איימי ויינהאוס!) [אנגלית]
   הבלוג Sixeyes בוחר את אלבום השנה, בלי מקום שני ודברים כאלה, וזה רעיון יפה. הנבחר: Boxer של The National. מרשים לראות איך בניגוד לשנים קודמות, הפעם נראה שאין 3-4 אלבומים שמתבלטים אצל כמעט כולם. הבחירות מאוד, מאוד, מאוד מגוונות. [אנגלית]
   ואני תמיד נהנה מאוד מהבחירות של הלייבל וחברת ההפצה Rough Trade, שהשנה בחרה עשרה אלבומים ולא דירגה אותם. לצערי אני לא מכיר את כולם, אבל לשמחתי זה אומר שיש לי מה להשלים ודברים חדשים להכיר. בין השאר תמצאו שם את פטריק ווטסון, פנדה בר, באטלס, ועוד. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

"זרם השירים המדהים שדילן הוציא בשנות שיאו, היו הקיא המוזהב של כל התרבות האמריקאית כולה, שברים מעורבלים קשורים בחוסר הקשר שבינהם ומעורבלים בצורה כזו שיכולת למצוא בהם את כל מה שרצית ולא רצית, אבל לעולם לא יכולת למצוא את ההתחלה והסוף. דילן היה יקום שלם של אפשרויות לא ממומשות שהתגשמו בדמות שיריו, שטף מילים קודח שלא הכיר שום גבולות ושום שמות. תופעה פנומנלית ויחודית כל כך שכמו המפץ הגדול, ככל שלומדים אותה יותר ויותר כך היא פחות ופחות יכולה להיות מובנת וככל שמתרחקים ממנה יותר ויותר היא רק הולכת וגדלה" – מאסטר דויד פרץ על מאסטר בוב דילן, אפרופו אוסף הקאברים החדש

1. כל הדיבורים האלה על בוב דילן בשבועות האחרונים גרמו לי לחשוב על מוזיקאי אחד שאני מכיר. גם לו יש נטייה חזקה לפולק, לפריצת גבולות ולהליכה עיקשת שלא-בתלם, ידע מופלג בתרבות הפופ וגם הוא נוטה להשפריץ זרמי תודעה פוסט-מודרניים מבולגנים לטקסטים של השירים שלו. גם הוא אמריקאי במובהק וגם הוא לא בוחל בשימוש בכל כלי מוזיקלי שנקרה בדרכו כדי להגיד את מה שיש לו להגיד, גם אם הרבה פעמים אף אחד לא ממש מבין מה הוא רוצה להגיד אבל כולם די נהנים מהתוצאה. קוראים לו Beck, כמובן. לא פעם ולא פעמיים נקרתה במוחי המחשבה שבק הוא מעין גלגול קצת יותר מתוכנן-מראש של דילן. אפשר למצוא קווים מקבילים רבים מספור, אבל בסופו של דבר מה שעושה לי קליק בראש הוא התחושה שלי כשאני מאזין לבק. כמו חובבי דילן בזמנו, הרבה פעמים כששואלים אותי מה כל כך מלהיב או חדשני או מעניין בבק אני מוצא את עצמי עם קשר סבתא בלשון מרוב ניסיונות עקרים להסביר. הוא יצירתי בצורה קיצונית, הוא לא מפסיק לחפש דרכי ביטוי חדשות באולפן ועל הבמה, הוא (כמעט) תמיד מפתיע אותי ופעמים רבות הטקסטים שלו חידתיים עד כדי מלמול רנדומלי. עם זאת, לפעמים הוא שולף מהשרוול דווקא אלבום קוהרנטי, "מסורתי" ומובהק מאוד בז'אנר המוזיקלי שלו (נניח, Nashville Skyline מול Sea Change?), ושם מתגלה הכישרון המלודי האדיר שלו, הקול מלא הרגש שלו, ושאר הדברים שרוב הזמן הוא מחביא מאחורי הציניות, התחפושות והקרקס (המילולי, המוזיקלי, הסגנוני או הרעיוני). כך מצאתי את עצמי חוזר, לא ממש במודע, אל האלבום האחרון של בק, The Information. כשהוא יצא הנחתי אותו בצד אחרי כמה האזנות מהנות מאוד, כי הוא היה לי קצת עמוס מדי, אף על פי שהוא היה עוד רכבת הרים מסחררת ונפלאה במוחו הצבעוני של בק (שמקביל אצלי בראש מוזיקלית לראש הוויזואלי של הבמאי החביב עליו, מישל גונדרי). אה, איפה פה שיר הפתיחה? הנה, הנה, הוא מגיע. וזה מצחיק, כי דווקא "New Round", שבחרתי כשיר פתיחה השבוע, הוא לא ממש דילני בשום צורה. אבל אתם יודעים מה? לא אכפת לי. הוא שיר נפלא ובכל פעם שאני שומע את האלבום הזה אני תמיד חוזר לשיר הזה לפחות עוד פעמיים. (אגב, אוטום דה ויילד מצלמת נהדר, והיה לי נורא קשה לבחור תמונה של בק לשים למעלה. תציצו כאן כדי לראות את כל אלה שפסלתי בצער). [מפ3]



2. השבוע לפני שנה בדיוק (התאריך המדויק הוא 4 בנובמבר) הוצאנו את האלבום הראשון ב-Hiss Records, הלא הוא Bloodlines של שני קדר. אנחנו מטורפים על האלבום הזה, אז כעכשיו, ולכן החלטנו לשמח אתכם ואת עצמנו. לכבוד יום ההולדת, במשך כל נובמבר יהיה אפשר להאזין לאלבום בשלמותו באתר שלנו, וגם לקנות אותו במחיר מיוחד של 20 ש"ח כולל משלוח (מה! זה נורא זול!). אנג'וי! [אנגלית, נגן בדפדפן]
3. הוסיפו עוד אחד לרשימה המפוקפקת: My Bloody Valentine מתאחדת רשמית. [אנגלית]
4. [תודה ליעל המקורית] בוואלה מפרגנים לקיוב על הפרויקט המתקרב שלהם – ארכיון וידאו להופעות אינדי ישראליות. שמישהו יתחיל לשלם להם על כל העבודה המדהימה שהם עושים שם. [עברית]
5. NPR, הרדיו הציבורי האמריקני שמראה לכל העולם איך עושים תחנת רדיו מרתקת, מגוונת ואיכותית (במימון ציבורי בלבד!), פותחת עכשיו באתר שלה את אגף NPR Music, ומשיבה שוב את האמון בתחנות רדיו חכמות, ובכוחה של הרשת לחגוג ולעודד מוזיקה איכותית. באגף החדש אפשר לשמוע – בחינם ובלי שום מגבלות – הופעות חיות, אירוחים מיוחדים באולפן, ראיונות ותכניות מוזיקה מכל הארכיון העצום והמתעדכן-תדיר של התחנה הנפלאה הזו. כרגע יצרתי לעצמי שם פלייליסט שכולל שתי הופעות חיות מלאות (אחת של ניקל קריק, השנייה של איירון&ויין), וזוהי רק ההתחלה. זהו, תכבי את הרדיו הישן. אני לא צריך אותו יותר. על מה נשאר לחלום? רק על מקבילה ישראלית (כרגע, קול הקמפוס הוא הדבר הכי דומה, אבל הוא עוסק כמעט רק במוזיקה, ויש לו עוד לאן להתקדם). [אנגלית, נגן בדפדפן]
6. אתר שמה! הישראלי, שנועד להפנות לתוכן עצמאי מומלץ ברשת העברית, נסגר. [עברית]
7. אחרי ראף טרייד ושלל חברות, גם הלייבל המצוין סאב פופ פותח עכשיו חנות דיגיטלית משל עצמו. האם הפיזור טוב לצרכנים? סביר להניח שלא ממש, בטח לא לרובם. רוב הקונים יעדיפו לרכוש בסופרמרקטים דוגמת iTunes, eMusic ושלל שירותים עם אות שנייה גדולה שמציעים הכל במקום אחד. האם זה טוב ללייבלים? כמובן. הרי גם באייטיונז גוזרים קופון על כל מכירה, וללייבל ולאמן נשארים כמה סנטים פחות. ב"חנות המפעל" אף אחד לא ייקח להם ביסים. [אנגלית]
8. זוג מקסים אחד שאני מכיר פתח ביחד בלוג מוזיקלי חדש. הוא עדיין בחיתוליו, אבל כל בלוג גדול מתחיל בחיתול קטן אחד, או משהו כזה. [עברית]
9. בבייסמנט מפתיעים בעוד ממתק מהבק-קטלוג שלהם, ונותנים להורדה ארבעה (!) אלבומים מלאים של צוקי, טכנאי אולפן ישראלי שמוציא בעקביות חומרים עצמאיים כבר שנים. [זיפ, מפ3]
10. אם יש לכם ספריית מוזיקה גדולה ומדויקת בנתוניה (כלומר דאגתם לתקן שמות אמנים משובשים וכדומה), Last.fm מזמינה אתכם להוריד את Fingerprinter, תוסף שלהם שמאפשר לכם להזין מידע על האמנים, ובכך לשפר את יכולת הזיהוי הכללית של השירים שמתנגנים במחשבי מיליוני המאזינים האחרים. אני כבר הצטרפתי. [אנגלית]



11. איזה כיף גדול – למחרת הלילה בו סיימתי את המצפן הזהוב, הספר הראשון בטרילוגיית "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן, קיבלתי מידידתי תומ מייל נרגש עם לינק לטריילר היפהפה של הסרט החדש, שנעשה על פי הספר. הסרט, שייצא בארץ ב-6 בדצמבר (התרגשות!) נראה מדהים ויזואלית, והשחקנים בו נראים מבטיחים ומלוהקים היטב, עד כמה שאפשר בפרויקט עצום שכזה. תקוותי היחידה היא שהסיפור והדמויות יועברו בצורה נאמנה ומשכנעת. אבל בחיי שרגע אחרי שהספר הזה נגמר, לראות הכל פתאום קם לחיים לנגד עיניי בצבעוניות והשקעה כה מרהיבים… זה פשוט מרגש, ואני *מת* לראות את הסרט כבר. [צביקטיים בדפדפן]

קרא/י את המשך הפוסט