לפני הכל:
נו גיאחה, מתי יגיע סיכום השנה? אז זהו, ביום ראשון או שני. זה יהיה פוסט גדול ומרתק ומלא מוזיקה משובחת ש*אתם* בחרתם כמוזיקה הכי טובה של השנה. יאי! אל תפספסו, אחרת זה יהיה עצוב וכולנו נבכה כמו ילדות קטנות.

מצטער על המיעוט השבוע בקישורי איכות מוזיקליים… כל המגזינים, הבלוגים וכנראה גם האמנים נכנסו לתרדמת כריסמס ומפרסמים רק דברים שקשורים לכריסמס, ואלה לרוב לא דברים מעניינים במיוחד.

1. לא הרהרתי הרבה בשאלה עם איזה שיר פתיחה אסגור את השנה (ולראיה: שיר הסיום בכלל לא קשור), אבל לפני כמה ימים יצאתי עם האוזניות על ראשי, והנגן שלי בחר באקראי שיר נפלא ששכחתי לגמרי מקיומו. לא רק זה, הוא כאילו הוגש לי במיוחד כדי לפתור את ההתלבטות לגבי שיר הפתיחה הקרב ובא. באופן כללי, כשניק קייב קורא, אני בא. והתקופה האהובה עליי שלו היא בין 1997 ל-2001, כלומר החל ב-"The boatman's call" וכלה ביצירת המופת "No more shall we part". באחד משיטוטיי בסולסיק לפני שנים הורדתי תיקייה שנקראת The boatman's call outtakes", שכללה משום מה גם כמה שירים שיצאו כבי-סיידז לאלבומים אחרים. כך או כך, השבוע הוגש לפתחי שיר משם, "Farewell, so long, goodbye", שהוא כל כך מקסים וכל כך אופייני לאותה תקופה של קייב, שלא יכולתי לעמוד בפניו. אז היי שלום, 2007. היית טובה אלינו מאוד, ועל כך יעיד מצעד אלבומי השנה של קוראי העונג שבת שיתפרסם כאן ממש ממש בקרוב. זו הייתה השנה הכי טובה שאני זוכר מזה שנים, בכל מובן כמעט: מוזיקלי, אישי, ועוד כמה מובנים. אני אתגעגע לשנה הזו, אז דרך צלחה, היי שלום, להתראות. [מפ3]

[audio:https://haoneg.com/temps/Nick_Cave-Farewell_So_long_Goodbye.mp3]


2. [תודה לנמרוד] מאוכזבי דג'נדוס – הרימו ראשכם ונערו את האפר משערכם! ייתכן ונמרוד היקר מצא לנו תחליף נאה וזול יחסית לרכישת דיסקים ברשת. קבלו את CD Connection, שנשמע וגם קצת נראה כאילו הוא אתר מ-1994, ונחשו מה? זה נכון! עם זאת, הוא פשוט ונוח, זול יחסית במשלוחים (משלוח של דיסק אחד יעלה כ-5 וחצי דולר, שזה כ-20 ש"ח, ו-4 דיסקים ידרשו משלוח של כ-10 דולר), מחירי דיסקים נוחים (8-13$, לרוב), בעל מבחר עצום שבעצומים וגם מציאות מדי פעם. לי זה נראה טוב, וכסיפתח הזמנתי דיסק ועכשיו נראה כמה זמן ייקח לו להגיע ובאיזה מצב. אם אראה כי טוב, נראה לי שאשאר. [אנגלית]
3. אוסקר פיטרסון, אגדת ג'אז עולמית על הפסנתר, נפטר השבוע והלך לעולם האילתורים הגדול שבשמיים. [אנגלית]
4. עד היום האחרון של השנה, מוזיקהנטו מבטלים את המע"מ ומוסיפים הנחות לשלל כותרים. בין השאר אפשר למצוא שם את איזובל קמפבל עם מארק לנאגן ב-43 ש"ח, את הראשון של הטוויילייט סינגרז ואת אלבום המופת של גראנדדי The Sophtware Slump (שניהם מומלצים בחום!) ב-30 ש"ח כל אחד, וכפולים של אנדרוורלד, בת' אורטון, ניל יאנג, מרקורי רב ואחרים בחמישים וקצת. כיף! [עברית]
5. זכיתי באוסקר! או, לכל הפחות, בתואר בלוג המוזיקה של השנה, בפוסט "האוסקר של הבלוגוספירה הישראלית" בעוגיות. יאי! [עברית]



6. [תודה ונשיקה לאביטל] בני המזל שביניכם כבר פגשו בשבועיים האחרונים במטבע שני השקלים החדש, אבל כמה מכם השכיל לקרוא לו בשמו החדש והמשובח, שנקל? [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

בקרוב יתפרסם כאן בחגיגיות וקול תרועה רמה וצורמנית מצעד אלבומי השנה שאתם בעצמכם בחרתם בלי שאף אחד אחר ארז לכם או ביקש מכם להעביר משהו, ויהיה כאן כיף אדיר.
אבל היום, שבוע לפני המצעד ויומיים אחרי שנסגרו כל ההצבעות, אני רוצה לתת מעט תשומת לב לאלבומים המיותמים.

מתוך 243 (!) אלבומים שדירגתם, 110 אלבומים קיבלו רק נקודה אחת בלבד ונשארו איתה ביד, מסכנים ובודדים ורועדים מקור.
אלה אלבומים שלא היו בהכרח גרועים או פחות טובים מעשרת אלבומי השנה, אלא הצליחו להשתרבב רק לרשימה של אדם אחד, בין אם זה בגלל טעמו האיזוטרי, בגלל שאלבומים טובים מהם דחקו אותם לרוב הצידה, או פשוט בגלל שהם לא קיבלו השנה מספיק יחסי ציבור או סתם נשכחו מלב כי יצאו מזמן.

ואפשר ללמוד מכך כמה דברים, לבחירתכם:
1. אתם משוגעים שבחרתם בדיסק הזה.
2. אתם בכלל לא משוגעים, פשוט אף אחד לא מבין כמה הטעם שלכם מעולה וכמה שהדיסק הזה אדיר.
3. כולם בעצם אוהבים את הדיסק הזה, אבל שכחו ממנו בגלל כל ההייפ סביב דיסקים מחורבנים אחרים.
4. כולכם בכלל סנובים שאתם לא שומעים את האמן הזה! טפו עליכם!
5. זה הדיסק הכי טוב של השנה, ואתם ברי המזל היחידים בין כל קוראי העונג שיצא להם לשמוע אותו. עכשיו כולם צריכים לשמוע אותו גם.
6. יש!!! הדיסק שבחרתי לא נמצא ברשימה הזו! עוד מישהו אהב אותו!

אז כדי שההמלצות המצוינות האלה לא ילכו לאיבוד, הנה פרויקט קדם-מצעד קטן: האלבומים המיותמים של 2007. אל תעברו לידם באדישות רק כי הם הכלבלב הכי מוכה ומסכן בכלבייה – יכול להיות שהם יהיו החברים החדשים הכי טובים שלכם.

הקליקו על הלינק כדי לקרוא את הרשימה המלאה של האלבומים המיותמים: קרא/י את המשך הפוסט

"ראיתי את העסק הזה משני צדדיו. הרווחתי כסף, וגם גנבו ממני. זכיתי לחופש אמנותי, וגם לחצו עליי לייצר להיטים. התמודדתי עם מוזיקאים משוגעים שמתנהגים כמו דיווה, וגם ראיתי תקליטים גאוניים של אמנים נפלאים זוכים להתעלמות מוחלטת. אני אוהב מוזיקה. תמיד אוהב אותה. היא הצילה את חיי, ואני בטוח שאני לא היחיד שיכול לומר את זה" – דיוויד ביירן, סוג של גורו מוזיקלי בימינו, מחליק תובנה מרגשת למאמר מרתק על ההווה והעתיד של עסקי המוזיקה, בדיוק ביום בו שמעתי לראשונה את "Hip Hop saved my life" מהחדש של לופה פיאסקו. הכל מתחבר כאן בעונג

לפני הכולים:
א. שימו לב לפינה החדשה "המוזיקה החדשה", שתאסוף סביבה אייטמים בנושא התהליך המורכב והמרתק שעוברת תעשיית המוזיקה בימינו. היא תופיע בסיום כל עונג (בהינתן האייטמים המתאימים), ממש לפני פינת סיכומי השנה.
ב. מצטער על ריבוי הפאלוסים בעונג הנוכחי. איכשהו יצא ככה, באמת שלא בכוונה.
ג. הזוכים בדיסק החדש והמצוין של עמית ארז הם המגיבים: גיל, fell, אוהד ו-redgirl! תתחדשו, ותודה לכל מי שהשתתף, וללייבל AnovA!

לא מצאתי תמונה טובה של הלהקה דנאלי, אז הנה תמונה של ההר על שמו היא נקראת
כן, זו תמונה אמיתית.
1. כשלהקה אהובה מוציאה אלבום שני פחות טוב מהראשון, זה מאכזב. כשהיא מתפרקת זה עצוב. כשאתר הבית שלה הופך לאתר "סקס במצלמה נסתרת" זה כבר מדכא. את Denali האמריקאית [ויקי] הכרתי בזכות טעמה המוזיקלי המשובח של שני קדר. אלבום הבכורה שלהם, Denali מ-2002 היה נהדר, ואלבום ההמשך The Instinct מ-2003 היה, ובכן, פחות טוב (אבל לא בהמון). כבר המלצתי עליהם פה ושם בעבר, וסביר להניח שאמליץ עוד הרבה כי זו להקה שאני נוטה לשכוח לחודשים ארוכים ואז פתאום להיתקל בשיר שלהם, כשאני שומע מוזיקה אקראית מהמחשב או מנגן המפ3, ולחשוב לעצמי "דמט! הם מעולים! אני חייב לשמוע את האלבום שלהם שוב". זה קרה לי גם היום, כשיצאתי לטיול רגלי קטן בשמש הצהריים המשמחת. ה-iRiver הנאמן שלי ידע כרגיל מה אני רוצה לשמוע, ובכוחות ה-Shuffle הקוסמיים זימן לאוזניי את "Relief" הכה-מושלם. הקול הנפלא של מורה דיוויס היה השמש החמימה על ראשי והעטיפה המוזיקלית סביבה התאימה בדיוק לשמיים הצלולים ולקור שארב בכל פינה, שלא לדבר על פסגת החרמון המושלגת שרואים מכאן. אם לא תתאהבו בקול של דיוויס, כנראה משהו לא בסדר אצלכם. או אצלי, בעצם. אני אפסיק עכשיו. תקשיבו. [מפ3]
[audio:https://haoneg.com/temps/Denali%20-%20Relief.mp3]



2. אלה מכם שעדיין מתלבטים, מתחבטים, תוהים ומגרדים בזקנם (אם אין לכם זקן – גדלו אחד!), סיכום אלבומי השנה של קוראי העונג שבת פתוח לקבלת הרשימות שלכם עד שבת בחצות. זה אומר בין שבת לראשון, בדיוק כשהשעון מכה תריסר פעמים (אם אין לכם שעון קוקייה – גדלו אחד!). אם אתם צריכים עזרה, תוכלו למצוא רשימה חלקית של אלבומים כאן. סיכום האלבומים הגדול יפורסם כאן ביום האחרון של השנה, 31.12.07, אז גם תזכו בדיסקים מתנת התו השמיני, וכמה ימים לפניו יגיע קדם-סיכום של… אתם תראו. כמעט מאה אנשים נחמדים כבר הצביעו נכון לרביעי בערב, ויהיה נהדר אם גם אתם תצטרפו! [עברית]
3. חביבי אריק סומו, הונגרי נחמד שעושה שילוב נהדר של אלקטרוניקה, רגאיי וFאנק, מגיע להופעה בארץ ב-11 בינואר, בבארבי. פופטארט מתקשה להסתיר את התרגשותה. אל תבינו לא נכון, סומו הוא מוזיקאי נהדר, אבל יחסית לאמן שרוב קהל ההופעות בארץ לא שמע את שמו מעולם, 160 שקל לכרטיס זה קצת מוגזם. דחיל רבאק, בארבי, תירגעו, טוב? [עברית]
4. ביום חמישי ושבת בעוד שבועיים, ה-3 וה-5 בינואר, ייערך בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה (רח' שטריקר, ת"א) פסטיבל מוזיקה חינמי, ביוזמת ביה"ס הדמוקרטי בתל אביב. זה לא יהיה פסטיבל מוזיקה כמו שאנחנו רגילים לחשוב עליו (הופעות ועוד הופעות), אלא משהו הרבה יותר מעניין. לצד הופעות ייערכו סדנאות, הרצאות והקרנות סרטים. והכל חינם לגמרי. בין ההופעות נוכל למצוא ג'אז ומוזיקה קלאסית מזרחית ומערבית, לצד טרנטייבליזם (סקולמאסטר וחברים) ומוזיקה דיגיטלית (שי ליברובסקי, שיעביר גם הרצאה על תולדות הסימפולים), ולידם גם רוק רועש (Zaka) והרצאות על רדיו אלטרנטיבי (אורי בנקהלטר מקול הקמפוס), אוטיס רדינג, ולייבל מזרחי עצמאי משנות החמישים (אורי ורטהיים) ועוד ועוד ועוד. בסוף כל ערב מובטחות "התרחשויות מגניבות באודיטוריום בשיתוף הקהל", שמוזמן להביא כלי נגינה משלו. פאק, זה מדהים בעיניי. [עברית]
5. בשורה קשה לרוכשי הדיסקים הזולים: Djanogs, חנות הבית של העונג שבת ומקור אושר גדול לרבים מקוני הדיסקים בארץ ובעולם, נסגרה השבוע. אין מספיק אמוטיקונים עצובים לתאר את גודל הביאוס (הצפוי, יש להודות). [אנגלית]
6. זה מגניב לגמרי: הכירו את Idiomag, מגזין מוזיקלי שמשתנה לייב לפי טעמכם. אני אסביר. אתם מזינים את האמנים החביבים עליכם (אפשר להתחיל אפילו עם שניים בלבד) או את הפרופיל שלכם בלאסט.פם, מייסטראנדס או שירות מוזיקלי אחר, ולנגד עיניכם נבנה מגזין שלם. המגזין בנוי מתכנים משולבים מבלוגים, מגזינים, אתרי וידאו (יש גם וידאו!), אפשר לדפדף בקלות ובאופן כללי, זה נראה כמו יופי של דבר. אם תירשמו (ההרשמה אמורה להופיע בסוף המגזין שלכם), תוכלו להרחיב את ההעדפות המוזיקליות הרשומות על שמכם, וכך למקד או להרחיב את המגזין ככל שתרצו. [אנגלית]
7. [באיחור ניכר] אם אחרי כל עומס הלינקים של העונג עוד נשאר לכם זמן לשבת מול המחשב, כדאי שתבקמרקו מהר מאוד את הקולקטיב. מה שהתחיל כניוזלטר הכי מעניין ברשת הישראלית, שקיבץ מדי זמן מה אוסף עסיסי של לינקים בענייני ווב, תרבות (רשת) ושאר הדברים הטובים שיש לאינטרנט להציע, הפך לפני חודשיים לבלוג, ולא סתם בלוג, אלא לינק בלוג מהסוג שיזלול לכם את כל היום בלי שתשימו לב. אז אמנם התעוררתי באיחור, אבל זה רק בגלל ששקעתי באתר הזה עכשיו למשך הרבה, הרבה יותר זמן ממה שיש לי. [עברית]
8. עוד בלוג מוצלח בעברית שעוסק בתרבות רשת ונפתח באוקטובר האחרון: עוגיות. קצת יותר למתעניינים בנעשה מאחורי הקלעים של הרשת המקצוענית, ליזמי ווב 2.0 ולמי שרוצה להיות עם האצבע על הדופק בכל הנוגע למגמות, טרנדים וחידושים. ובעברית! בעברית! [עברית(!)]



9. ומה מצאתי בקולקטיב השבוע? מלא דברים. לשמחתי, החבר'ה הנחמדים מהקולקטיב נתנו לי בעבר אישור גורף להעתיק מהם לינקים בלי בושה, אז סלחו לי אם לא אתן קרדיט לכל לינק שהגיע משם. אחד מהמלהיבים הוא הבלוג ffffound! שמקבץ תמונות מרתקות, מגרות-דמיון, ובאופן כללי נפלאות ממקומות כמו פליקר, מייספייס ואחרים. אם תצליחו להיכנס לשלב הבטא הסגור כרגע, תוכלו לסמן את התמונות שאהבתם, ובמשך הזמן האתר ילמד את טעמכם ויציע לכם רק תמונות שיפנקו אתכם. יש שם כאלה דברים טובים, שלו הייתי יכול הייתי גר שם. או סתם מדפדף באתר הזה כל עוד החשמל פועל כסדרו. Eye candy galore. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

אחרי אלבום בכורה עצמאי ו-EP מצוין שזכה לשבחי הביקורת ונחטף מהמדף, מר עמית ארז מתפנה להוציא אלבום חדש שנקרא על שמו, Amit Erez ואפילו מגיע לבארבי מחר (רביעי, 22:00) להרביץ הופעת השקה עם להקה מלאה, רביעיית מיתרים, והתארחויות של אפרת בן צור ורותם אור. מה צריך יותר?! אולי רק עותק מהדיסק החדש. אז הנה, המשיכו לקרוא ואולי תקבלו אחד.

עיצוב עטיפה: כן כן, שני קדר!
האזינו לסינגל הראשון "Clever and strong" או הורידו לכם עותק וקחו הביתה [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/anova/Amit%20Erez%20-%20Clever%20and%20strong.mp3]
האזינו לקאבר של ארז ל-"My will" של מינימל קומפקט, שלא יהיה באלבום [הורדה]
[audio:https://haoneg.com/anova/Amit%20Erez%20-%20My%20will.mp3]
או שתקפצו ל-Ynet לשמוע שלושה שירים מצוינים, או שתאזינו בעמוד המייספייס, או הכל ביחד!

קטע גדול. כמעט קרה המקרה המשונה בו אני מחלק דיסק שבכלל לא הספקתי להאזין לו. איך קרה? סתם, דואר ישראל. מועד ההופעה הלך והתקרב, וכדאי להעלות את פוסט החלוקה לבלוג לפני שיהיה מאוחר, אך תיבת הדואר שלי שוממת וריקה לחלוטין מדיסק של עמית ארז. והנה, כבר אמרתי יאללה, נכתוב קצת על עמית, ניתן שירים להאזנה, אז מה אם לא שמעתי את האלבום – והנה צהלה וזימרה לה תיבת הדואר שלי כשנחתה בתוכה מעטפה מרופדת ובה עותק חדש ויפהפה של Amit Erez. קבלו אותו, תוך כדי שאני שומע את האלבום בפעם הראשונה וכותב.

עמית ארז. יש אומרים שאין צורך להציג אותו, אחרים טוענים שהוא אובר-הייפד בטירוף ושהוא סתם חקיין של אליוט סמית'. שניהם טועים. בגיל 27, מחזיק עמית ארז רזומה מרשים. לפני ארבע שנים הוא הוציא בעצמו את האלבום Wish I could make it a story, אוסף שירים קטנטנים, לו-פיי ברובם, לפעמים עדינים כל כך עד שהנימים שלהם חשופים ומאיימים להיקרע אם נרעיש. האובססיה של ארז לאליוט סמית', אותו הוא מעריץ בכל מאודו, חלחלה למוזיקה שלו לא מעט, ולצד אוסף הולך וגדל של מאזינים ומאזינות שנשבו בקסמו, רבים קיטלגו אותו במגירת ה"אליוט וונאבי". משם קיפל ארז את הפקלאות והיגר זמנית להולנד, שם למד סאונד ובאופן כללי, על פי חבריו, סבל לא מעט. כצפוי אצל אמנים רגישים, תקופת הסבל עשתה לארז רק טוב. כשחזר ארצה הוא יישם היטב אותה ואת הידע שרכש בלימודי הסאונד שלו כדי להקליט ולהוציא את Black Light, חמישה שירים נפלאים שקובצו ב-EP קטן ונהדר.

ועכשיו, במקום לאסוף חומרים לאלבום מלא שני, עמית ארז עושה פניית פרסה מפתיעה, ויוצא ממנה מנצח למרות כל הסיכויים. רוב השירים באלבום החדש הם כאלה שהופיעו כבר באלבום הראשון, בעמוד של ארז ב"במה חדשה" ובפרויקטים שונים דוגמת The Trickstar Waterfall. ההבדל הגדול הוא שהפעם עוטפת את הלחנים של ארז להקה שלמה ומשובחת, שמורכבת מתותחים כמו רן יורגנסון (אינפקציה וקריירת סולו מצוינת) שמפציץ-אימים ב-"Come get your love", אור בהיר (אטליז), אדם שפלן (כל מקום אפשרי) ודודי ברקת. זה מורגש במיוחד ב-"Cinnamon scattered along your shoulders", שמתחיל בדיוק כמו שהתחיל בגירסה האקוסטית המקורית של הדיסק הראשון, ומתפרץ פתאום בשצף מוזיקלי שמזכיר כמעט את ההפקות של אביב גפן בימיו הטובים. במילים אחרות: הכירו את עמית ארז, הרוקר. תמצאו פה גם את "Highways", להיט-במה-חדשה ותיק עם חביבת העונג רותם אור, את "Oh my god" שהופיע לראשונה באוסף הבייסמנט של השרת העיוור, את הפסנתר של שלומי שבן, ועוד.
וכאמור, למרות כל הסיכויים שמרמזים על אלבום שאריות מחוממות או מקסימום Amit Erez Revisited, הצליח להיווצר כאן אלבום קוהרנטי ושלם, שיכול להיות חוליה מוצלחת נוספת לאלה שמלווים את ארז מההתחלה, ויכול להיות מפגש היכרות מופלא במיוחד למי שמתחיל איתו רק עכשיו.

יחד עם המעורבות שלו באטליז ועליית השיר שלו "Postcard" לשלב הגמר בתחרות Independent Music Awards העולמית, לא פלא שכבר מתחילים לקשור לראשו של ארז כתרים. מי שרוצה להיות נוכח בטקס ההכתרה מוזמן להגיע לבארבי. מי שחושב שהפוסט הזה רק מצטרף להייפ, כנראה כבר לא ישוכנע לעולם. אם תשאלו לדעתי, ארז מצליח להתעלות על סך השפעותיו, שפעמים רבות הן ברורות למדי אבל למרבה השמחה הן הולכות ומתרחבות. יש לו כישרון מלודי משלו ואי אפשר לקחת את זה ממנו כל כך מהר.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר למי אתם מתגעגעים, סתם כי האלבום מעורר בי תחושת געגועים). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]

לא זכיתם? לא נורא, קנו לעצמכם עותק זול (45 ש"ח) במוזיקה נטו.

"אני לא ממש מתייחסת למה שאנשים אחרים חושבים על היצירה שלי. נדמה לי שאם אעשה את זה, תוך זמן קצר לא אוכל לכתוב שום דבר, ומזמן למדתי שאי אפשר לצפות מאנשים שיפרשו את השירים בהתאם למשמעות שלהם עבור הכותב. אז אני לא ממש יודעת מה אנשים חושבים על זה וגם לא ממש אכפת לי, כי נראה לי שהדבר הכי אמיתי ויפה בשיר הוא כשהוא יוצא אל היקום ואנשים משתמשים בו בדרך שמתאימה לחיים שלהם" – פי-ג'יי הארווי באמת אוניברסלית על יצירה. הראיון המלא בהמשך העונג

לפני הכל:
א. בעניין סיכומי השנה – בצדק הערתם בעונג הקודם שזה קצת מייגע. לקחתי לתשומת לבי, ומעכשיו ועד סוף תקופת הסיכומים, אבחר בקפידה ואביא פחות סיכומים ויותר מעניינים. דיל? הם גם זזו לסוף העונג.
ב. עדיין לא בחרתם את אלבומי השנה שלכם? מה, אתם מתביישים?

1. טוב, אני נכנע. זוכרים את אוספי "תקשיבו רגע"? הספקתי לערוך ולפרסם כאן שניים כאלה השנה, ומאז חזרתי מאיטליה אני זומם על השלישי. הוא היה אמור להופיע פה כבר לפני יותר מחודש, ואיכשהו הוא כל הזמן נדחה ועכשיו זה ממש לא זמן טוב לפרסם אותו, רגע לפני כל הבלגן של סיכומי השנה וכל זה – חבל שהוא ילך לאיבוד ושיהיה כאן עומס. הוא עוד יגיע, אבל אני לא יכול להתאפק יותר. תכננתי לתת לכם בומבה על הראש עם שיר או שניים של פטריק ווטסון, אמן שהרכיב לעצמו להקה שנקראת על שמו, ואלבומו השני והמדהים יצא בסוף 2006 והגיע למחוזותינו רק לאחרונה. הוא יהיה באוסף, ושם גם אתפלפל עליו כהוגן. רק אלשין לכם ששמעתם אותו בלי לשים לב בשיר המסיים של האוסף הקודם. זוכרים את "To build a home" המדהים של הסינמטיק אורקסטרה? מר ווטסון היה אחראי שם על השירה. קחו קורטוב ג'ף באקלי, ערבבו במעט אנטוני מהג'ונסונז, הורידו את מינוני הדרמטיות של שניהם והניחו בקנדה. תנו לו את פרס פולאריס לאלבום הטוב ביותר (בו אכן זכה השנה), והנה לכם מר פטריק ווטסון, באלבום המדהים Close to paradise. האמינו לי שהיה קשה מאוד לבחור שיר אחד לפתוח בו, כי יש פה רבים משובחים ורציתי לתת לכם את כל צדדיו של ווטסון בשיר אחד. אי אפשר. במקום זאת, קחו פשוט את שיר הפתיחה של האלבום – "Close to paradise" גם שמו – אקורדי פתיחה פינקפלוידיסטים ויופי של שיר באופן כללי – ואני מקווה מאוד שתפליגו משם למצוא לכם עוד שירים מהאלבום הזה, או את האלבום כולו. כרגיל, למטרה זו כדאי ומומלץ לקפוץ להייפ מאשין. [מפ3]



2. פופטארט חזרה! בלוג המפ3 של הבת השובבה במשפחת העונג חוזר עם עיצוב חדש, מלאי חדש של שירים משובחים, הרבה מצב רוח טוב ומעט מאוד עכבות. וולקאם באק! [עברית, מפ3]
3. תגידו מזל טוב ל-My Morning Candy, הבלוג הנפלא של קנדי הישראלית ששמה לעצמה למטרה לפתוח לנו כל בוקר עם שיר מצוין. למה מזל טוב? כי בשעה טובה היא עזבה את בלוגספוט ועברה לבית וורדפרסי חדש ומעוצב-נפלא משלה! יאי! תוספת חובה לארוחת הבוקר. [עברית, מפ3]
4. וזה רשמי: ב-2 בפברואר תופיע אריקה באדו בביתן 1 בגני התערוכה בתל אביב! מחירים הכרטיסים גבוהים כרגע לאללה (280 שקל), אבל כולנו מקווים שאיזו חברה תפרוש את חסותה על האירוע ותסבסד לנו כרטיסים, או משהו כזה. [עברית]
5. [תודה לפרנק] ועוד בשורות משמחות בפברואר: שני אלבומים מצוינים של אליוט סמית', XO ו-Figure 8, שבשנים האחרונות היו קשים מאוד להשגה בפורמט ויניל, יוצאים מחדש בהדפסת 180 גרם איכותית ב-8 בפברואר, כש-Figure 8 יתפרש על גבי שני תקליטים ויעלה 22$, ו-XO יעלה 16$, מחיר לא רע בכלל לתקליט 180 גרם חדש. השאלה, כמובן, היא כמה יעלה המשלוח. Figure 8 המושלם, אגב, נמכר כעת במוזיקהנטו ב-40 ש"ח בלבד, כך שאם עדיין אין לכם אותו, זו אחלה הזדמנות להשלים. [אנגלית]



6. אז השבוע זה קרה: לד זפלין התאחדו. ולא משנה מה אתם חושבים על מניעי האיחוד, התזמון שלו או הנחיצות בו, אדמת עולם הרוק רעדה השבוע כשכמה אלים אדירים עלו לבמה ולמשך שעתיים ורבע שלטו ב-20 אלף איש בעזרת גלי קול. אז הביאו עלינו את הסיקורים! וויינט דאגו לכתבות לפני ואחרי (אני לא מוצא את ה"לפני"), NRG שיחקו אותה עם בלעדיות על רשמיו של יאיר ניצני שטס להופעה, התקליט הראשון שקנה יוסי ורשבסקי מ"הארץ" היה לד זפלין, וההופעה האחרונה שהוא ראה הייתה של לד זפלין, ויקי ארנון מוואלה, טוב, לא ממש ברור מה הוא רוצה. כרגיל בוואלה תרבות, זו כנראה בדיחה שמצחיקה רק אותם. הו, וגם דויד פרץ כותב נפלאות בעניין, וכבונוס גם הולך לדבר על זה עם כמה תיכוניסטים שמביישים את עצמם. [עברית]
   אבל כמובן, בכל הנוגע לסיקור עיתונאי כדאי לסמוך על העיתונות הבריטית הוותיקה: הגרדיאן הכתיר את המופע בחמישה כוכבים ופינקו גם בווידאו, והדיילי טלגרף, שהקדיש ספיישל ענק לפני ההופעה, נותן ביקורת מהללת משל עצמו, אסף ביקורות מעיתונים אחרים (ynet מתרגמים), והסביר למה סיבוב הופעות רק יקלקל עכשיו את כל העניין. [אנגלית]
   החמודים מהמחירון הספיקו כבר לאתר קטעי וידאו שצילמו המעריצים ועל כך אנו אסירי תודה לשבוע לפחות. גם ה-NME מרחיבים בתחום. [וידאו]
   אה, וכדי שיישאר לנו גם חיוך על השפתיים – נעמי קמפבל באה לצפות בהופעה, ונשדדה. [אנגלית]
   והרי עדכון: הקלטה של ההופעה כבר הגיעה לרשת, הנה חלק ב'. תודה לניר! [טורנט]
   והערת צד שלי: אם לא הזדמן לכם לשמוע עדיין את Raising Sand, האלבום החדש של מר רוברט פלאנט עם גברת אליסון קראוס, אני ממליץ בחום: לא יומרני, עשוי היטב, יופי של דיסק.


בת' גיבונס בהופעת הקאמבק בפסטיבל ATP [מקור]

7. [תודה לערן] ומי עוד חזר השבוע לבמה אחרי הפסקה ארוכה? פורטיסהד, שאותי אישית זה הרבה יותר מרגש. בסוף השבוע האחרון הייתה הלהקה האוצרת של פסטיבל ATP המהולל, וגם ערכה בו את הופעתה הראשונה מזה כתשע שנים. בהופעה נחשפו גם חמישה שירים חדשים, אותם אפשר להוריד באיכות מזעזעת. תקשיבו, לא אכפת לי כמה גרועה ההקלטה – הלב שלי מפרפר בקרבי כשאני שומע שוב את בת' גיבונס על רקע צלילים כאלה. נו! מתי אלבום שלישי, מתי?! [מפ3]

קרא/י את המשך הפוסט