30 בינואר 2008

תקשיבו רגע 03 – אוסף תקופתי להורדה

לו הייתי נוהג לתת כותרות משנה לכל אוסף שלי, האוסף הזה היה נקרא "שאריות מ-2007 ופירורים מ-2008". אם הייתי מתעלם מההיבט הכרונולוגי שבעניין, הוא היה נקרא "הנה, שירים טובים". מכיוון שאני לא נוהג לתת כותרות משנה לכל אוסף, קבלו את…

תצלום: Assaf Kintzer, The Needle's Eye

בהתאם לנושא החודשי שלנו, או יותר נכון באופן מקרי לחלוטין, יש באוסף הזה לא מעט שירי פתיחה של אלבומים. מצד שני, יש פה גם יותר גברים מנשים, ויותר הרכבים מאמנים בודדים. זה לא אומר כלום.
בואו נתחיל: לראשונה מזה חצי שנה! הנה 13 שירים שאני מאוד, מאוד אוהב מהתקופה האחרונה.

להנאה מושלמת: האזינו כבדרך אגב, ואוצו לבדוק מה אתם שומעים רק אם האוזניים שלכם הזדקפו בגלל שיר כלשהו. בדרך כלל דרושות יותר משלוש-ארבע האזנות עד שנדלקים באמת על שיר. בנוסף, אמנם עבדתי הרבה כדי לסדר את השירים בסדר מסוים, אבל קבלו את הסדר כהצעת הגשה בלבד. בהחלט מומלץ ללחוץ על Shuffle בכל עת. תיהנו!


לא מצליחים לפתוח? הורידו את 7zip, תכנה חינמית ופשוטה (אופן סורס!) לפתיחת כל סוגי הארכיבים

אין לכם מקום בהארדיסק? האזינו אונליין לאוסף כולו ב-iCast

רשימת שירים, כי צריך!
תודה מיוחדת למורפלקסיס שעזר לפתור בעיות קשות בסידור השירים!

01. Okkervil River – Our life is not a movie or maybe
אתר בית, מייספייס
נהר אוקרביל המקורי זורם בסן פטרבורג ברוסיה. המוזיקה של הלהקה באותו השם זורמת מאוסטין טקסס דרך כל ההיסטוריה של הרוק והפולק האמריקאי של חצי המאה האחרונה, עם דגש על זה שמגיע מהחצי הדרומי של המדינה. The stage names, האלבום שלהם מ-2007 הוא קרוב מאוד למושלם ומצליח מצד אחד להציג כישרון כתיבה מדהים, הגשה ועיבודים שמרגישים אותנטיים ומקוריים לגמרי, ומצד שני להפוך כל שיר לשיעור קצר בהיסטוריה של הרוק הלבן בין אם זה אינדי פאנק מהניינטיז, רוקנ'רול מהסבנטיז או פולק רוק מהסיקסטיז. זו לא הלהקה היחידה באוסף הזה שעושה לנו שיעור היסטוריה באלבום שלה, אבל הכישרון של ויל שף מתעלה כל כך גבוה מעל כל כך הרבה אמנים אחרים בשנים האחרונות, שזה פשוט פשע לא להכיר את השירים של Okkervil River.
מומלץ אם אהבתם את: The National, M. Ward, Band of Horses
מתוך האלבום The Stage Names [קנו! Jagjagwar (בשקלים: 40 ש"ח), מוזיקהנטו (89 ש"ח). כל המחירים בפוסט הזה אינם כוללים דמי משלוח]

02. The dø – On my shoulders
מייספייס
ומצד שני, יש לנו את The Dø. במילותיו האלמותיות של מישהו שבטח מת מזמן: What you see is what you get. אין כאן שיעורים בהיסטוריה או הטיית כובע מחויכת כרפרנס מחוכם לשיר ישן כזה או אחר. יש כאן שני צרפתים/פינים שלאחת מהם יש קול שיעצבן חצי מכם וישבור את הלב של החצי האחר. המליצו לי עליהם חזור והמלץ ואיכשהו לא הספקתי להיכנע להייפ ו"לרוץ לשמוע!" כפי שפקדו עליי. ואז יום אחד נזכרתי בשם המוזר הזה ויצאתי לחפש, והספיק שיר אחד במייספייס כדי שאתרגש.
מומלץ אם אהבתם את: ג'ואנה ניוסם, בל וסבסטיאן, ג'וש ראוס משודרג
מתוך האלבום A Mouthful [קנו! Amazon France (בשקלים: 70 ש"ח)]

03. The Whigs – Right hand on my heart
אתר בית, מייספייס
אם כבר איברי גוף, לדו יש בעיה עם דברים על הכתפיים והוויגז רוצים שתשימו להם את יד ימין על הלב. עם יד על הלב, התאהבתי בשיר הזה ברגע הראשון ששמעתי אותו. גאראז' מהוקצע עם דרייב של מאנסטר טראק ובלי התנצלויות. האלבום השני של The Whigs שמגיעים מאתנס, ג'ורג'יה (המקום בו פרחו REM, ניוטרל מילק הוטל, אוף מונטריאול ורבים אחרים) יצא ממש בט"ו בשבט שלבלב עלינו לטובה לא מזמן והוא רועש ונותן בראש מצד אחד אבל מספיק נקי ומסודר כדי שיהיה אפשר להשמיע אותו גם לאחותכם. אין לי הרבה להוסיף על זה. תודה למגזין Paste שהכניס לי את השיר הזה לאוזניים.
מומלץ אם אהבתם את: Mooney Suzuki, The Strokes, My morning jacket
מתוך האלבום Mission Control [קנו! באתר הלהקה (בשקלים: 36 ש"ח!)]

04. Tender Forever – Tiny heart and clever hand
אתר בית, מייספייס
מאלני ולארה, הלא היא טנדר פורבר, פתחה את מדור תקשיבו רגע הפרטני, בו במקום אוספים אני ממליץ בכל פעם על אמן אחר. השיר הזה, שפותח את אלבומה החדש Wider, מדגים היטב את היכולת הולארית לקחת שיר פולק-פופ פשוט מאוד ולהרכיב אותו בשכבות על שכבות של צבעים ושברי פסיפס קטנים. היא עושה מוזיקה משמחת, או לפחות כזו שמשמחת אותי, והיא עושה אותה בלי לגרום לי להרגיש כמו מטומטם או לחשוב שהיא מטומטמת. וזה מספיק לי. עם מילים כמו "אם הלב שלך קטן מדי (…) בוא נמדוד את השן הכי גדולה שלך", אני נכבשתי.
מומלץ אם אהבתם את: St. Vincent, Kimya Dawson, Mirah
מתוך האלבום Wider [קנו! K Records (בשקלים: 44 ש"ח)]

05. MGMT – Weekend wars
אתר בית, מייספייס
ומיד אחרי טנדר פורבר הגיעו, לפחות במדור תקשיבו רגע, MGMT. אם כבר דיברנו על מישהו שיודע לעשות שמח, הרי ש-MGMT יכולים להעביר בזה סמינר. ואם אנחנו כבר מעבירים סמינרים במשהו, הרי שכמו אוקרביל ריבר, גם MGMT (מבטאים Management) עושים באלבום הבכורה שלהם, Oracular Spectacular שיצא בסוף 2007, קורס מזורז ודחוס בהיסטוריה של הפופ והרוק בארבעים השנים האחרונות. באלבום אחד תמצאו את דיוויד בואי, מארק בולאן, מיק ג'אגר, קראפטוורק, פליימינג ליפס, הסטון רוזס, רוקסי מיוזיק, קווין, אלטון ג'ון, ניו אורדר, סואיסייד, פרוגרסיב מהסבנטיז והרשימה הולכת ומתארכת. רק תוסיפו "אבל שמחים" אחרי כל להקה שתיזכרו בה במהלך האלבום, ויצא שתדייקו. וגם תרקדו כל הלילה.
מומלץ אם אהבתם את: Of Montreal, Enon, CSS
מתוך האלבום Oracular Spectacular [קנו! CD Connection (בשקלים: 34 ש"ח!)]

06. AaRON – Endless Song
אתר בית, מייספייס
אחרי שאחי הגדול התחיל לעבוד בחנות תקליטים, הוא סיפר לי שבכל פעם שהוא שם את Z של My morning jacket בחנות הוא מוכר לפחות עותק אחד. כן, אני יודע, אתם חושבים על הסצנה ההיא עם הבטא באנד ב"נאמנות גבוהה". ל-Aaron (ראשי תיבות של Artificial Animals Riding On Neverland) יש תכונה דומה. בדומה למיי מורנינג ג'אקט, האלבום של הצמד הצרפתי הזה לא פורץ דרך ולא ממציא צלילים חדשים אבל הוא יזקוף את אוזניו של כל חובב מוזיקה כי יש בו משהו חי ורענן מתחת להפקה המבריקה והמושכת. את השיר הזה הכיר לי אותו אח, באוסף סיכום 2007 שהכין. לא הספקתי עדיין לשמוע את האלבום המלא (שרק יושב כאן ומחכה לשעה פנויה), אבל השיר הזה הספיק לי כדי שאקשיב לו בקשב רב.
מומלץ אם אהבתם את: Coldplay, The Notwist
מתוך האלבום Artificial Animals Riding On Neverland [קנו! מוזיקה נטו (80 ש"ח)]

07. Rivers Cuomo – Longtime sunshine
אתר בית, מייספייס
אחרי שהאלבום הראשון של Weezer נסק פתאום במצעדים וריברס קומו, בחור צעיר ומבולבל מקונטיקט, חזר לבית אמו לכבוד חג המולד. השקט הפתאומי בלב הבלבול והפרסום גרם לו לשטף נוסטלגיה. הוא התיישב על הפסנתר החבוט בסלון וכתב "לפעמים אני רוצה להיכנס למכונית, לעצום את העיניים ולנסוע ממש מהר, להמשיך עד שאגיע למקום שבו אוכל לנוח". שמש, האירי עליי הרבה זמן, שאוכל לשבת ולספוג קצת חום ולנוח בבית נעים ושקט עם אישה טובה בעיר שקטה. זה מה שרצה פעם ריברס קומו, כשהקליט את הדמו הזה על קלטת חבוטה ב-1994 (ומכאן הסאונד הבעייתי). עכשיו הוא רק שר "Beverly Hills! That's where I want to be!" – איך נפלו גיבורים. עם זאת, אוסף ההקלטות הביתיות שלו פשוט נפלא.
מומלץ אם אהבתם את: Weezer?
מתוך האלבום Alone: The home recordings of Rivers Cuomo [קנו! CD Connection (בשקלים: 42 ש"ח)]

08. Mugison – Jesus is a good name to moan
אתר בית, מייספייס
הוא חזר! מלך איסלנד בעל ביצי הברזל חזר באלבום חדש של כישרון שאין כמותו. אני אוהב את איך שמוגיסון יודע להיות עדין-עדין-עדין עם הגיטרה האקוסטית בשיר אחד, ואז פרוע ויצרי כמו גיטריסט שמנגן מהחלציים בשיר אחר. זה השיר האחר. "ישו הוא שם שטוב לגנוח", שר מוגיסון בעוד שיר שמצטרף ל-"I want you" מהאלבום הקודם ברצף שירי רוק מעולים שגורמים לך להרגיש קצת מלוכלך. באיסלנד, לא להאמין, פשוט מטורפים עליו. הבחור השקט, המבויש והנעים שהופך באולפן ההקלטות לאריה שואג ורוקר ניסיוני הפך לחביב הקהל והמבקרים במולדתו וגם אלבומו הקודם וגם האלבום החדש זכו בפרסים מקומיים ונבחרו לאלבומי השנה, כל אחד בשנתו. אתם יכולים לדמיין את פורטיס, למשל, זוכה לכבוד כזה כאן בזמן אמת?
מומלץ אם אהבתם את: Tom Waits? Muddy Waters? Beck? אמנים מוכשרים רצח ללא גבולות יצירתיים? קשה לומר.
מתוך האלבום Mugiboogie [קנו! באתר האמן (בשקלים: 101 ש"ח)]

09. Goldfrapp – Clowns
אתר בית, מייספייס
יש סיכוי שאבכה. השיר הזה כל כך זך ויפהפה, כל כך רך ומרפרף, שקשה לתאר אותו בלי לצאת לגמרי גיי. אבל מה לעשות שכשאליסון גולדפראפ שוכחת את חלומות הקלאבינג היא נזכרת שיש לה את אחד הקולות הכי יפים באנגליה, וכישרון שפשוט התבזבז בשני האלבומים האחרונים שלה, עם כל הכבוד לשיגעון הדיסקו שרץ שם. "Clowns" פותח אלבום חדש שלה עם ויל גרגורי, אלבום לא אחיד ברמתו ובסגנונו אבל שונה מאוד ממה שהתרגלנו לקבל ממנה ובעיקר מזכיר את האלבום הראשון והמופלא שהכניס את השם גולדפראפ לפלייליסט החיים שלי מלכתחילה.
מומלץ אם אהבתם את: פולק בריטי מסוף הסיקסטיז, רוז'ין מרפי, גולדפראפ הראשון
מתוך האלבום Seventh Tree [קנו! מוזיקה נטו (בשקלים: 65ש"ח)]

10. Band of Horses – The funeral
אתר בית, מייספייס
תודה שני, שהזכרת לי כמה גדול השיר הזה, ואיך הוא יכול לעשות לי חור בלב באמצע אחר צהריים חורפי סתם כך, משום מקום. כי לא משנה שהאלבום הזה כבר בן שנתיים, לא משנה שהסאונד כאן עבר קומפרסור אחד יותר מדי ולא משנה שקשה להבין חצי מהשורות. מספיקה הדרך בה בן ברידוול זועק "ובכל רגע אהיה מוכן להלווייה" כשהלהקה שועטת מאחוריו כמו עדר סוסי פרא אמיתיים, והגוף שלי קרוב לקרוס מהמחשבות על המדינה המטורפת הזו, על הכותרות בעיתונים שלי ועל הבשורות הרעות שמחכות תמיד מעבר לפינה. והשיר הזה גועש, גועש מהמתח הזה ומתפרק כמו הר געש אבל הבשורות הרעות עדיין מחכות מעבר לפינה.
מומלץ אם אהבתם את: My morning jacket, Mercury Rev, Neil Young
מתוך האלבום Everything all the time [קנו! CD Connection (בשקלים: 39 ש"ח!)]

11. Eddie Vedder – Guaranteed (Humming version)
אני רוצה לספר לכם משהו אינטימי, ואני מקווה שהחברה שלי לא תסמיק עד כפות רגליה ותזרוק אותי מהחלון. בעצם, זה לא עליי. יש לי איזה חבר, אתם מבינים, וכשהחברה שלו מניחה את הראש שלה על החזה שלו והם שניהם שוכבים שותקים ורק נושמים ביחד, הם מרגישים הכי בטוחים בעולם. כי הם יודעים, come what may, שהם יכולים לסמוך אחד על השנייה בקדריג'יליון אחוז. באחריות. אדי ודר יודע את זה. והוא כתב מילים ל-"Guaranteed", הקטע היפהפה שסוגר את פסקול Into the wild, אבל לפעמים, כמו שה -אהם – חבר הזה שלי והחברה שלו יודעים, בכלל לא צריך מילים. צריך רק להמהם ולשמוע את המנגינה היציבה והבטוחה הזו של הנשימה ולדעת, פשוט לדעת, שזה זה. באחריות.
מומלץ אם אהבתם את: Pearl Jam, גוסטבו סנטאולאיה
מתוך האלבום זה לקוח מאסופת דמואים מהרשת, אבל המקור נמצא ב-Into the wild [קנו! CD Connection (בשקלים: 51 ש"ח)]

12. Christine Fellowes – What makes the cherry red
אתר בית, מייספייס
כריסטין פלואוז היא מה שנותן לדובדבן את הצבע האדום. היא והכישרון המתפרץ שלה שעצור בגלגולים על גלגולים של פסנתר ומנדולינה ושאר כלים שמפוזרים בחלל האולפן שלה כמו קרעי מכתב שהושלכו הצידה בזעם ועכשיו מודבקים ברוק בחרטה ואהבה ודייקנות מקומטת. כך השירים שלה: מוטלאים, מנסים לחפות במתיקות על קרעים שכבר נקרעו ואי אפשר לחבר אותם למה שהיו. האלבום שלה Nevertheless מתעקש, Nevertheless, לנסות לחבר אותם. היא עושה את זה בכישרון עצום ובקול קטן שבדיוק כמו הסולנית של The dø, עשויה להרגיז אתכם בהתחלה. אבל תנו לה זמן. האלבום שלה נפלא ואף על פי שהוא התפספס מרוב האוזניים ב-2007 החולפת, אולי האוסף הזה יביא אותו לכמה אוזניים ב-2008.
מומלץ אם אהבתם את: Laura Veirs, Joanna Newsom, Regina Spektor, כל הבחורות האלו שאני אוהב
מתוך האלבום Nevertheless [קנו! Six Shooter records (בשקלים: 54 ש"ח)]

13. Radiohead – Last flowers
אתר בית, מייספייס
אם "Videotape", הרצועה הסוגרת של In Rainbows מדבר, כמו Motion picture soundtrack (עפ"י פרשנויות מסוימות) על רגע המוות בו תגיע נפשו הרוחשת והמסוכסכת של יורק אל שערי הפנינה של מלכות השמיים, אזי "Last flowers", שמתחבא באלבום הבונוס שקיבל מי שהזמין את המארז המהודר של האלבום החדש, הוא הרגע שלפני. פרחים אחרונים בבית החולים, התקווה שנתלית על האהובה, תקווה לבריחה, להקלה, לאמונה. ואת לא מבינה, אל תדברי עכשיו, תשמעי אותי. ואז זה כבר מאוחר מדי. "יותר מדי, בהיר מדי, חזק מדי" מגיע האור הלבן (?), ואפשר לעבור אל "Videotape" כדי לדעת מה קורה אחר כך. אז נכון, באלבום החדש תום יורק שר ישיר וחשוף יותר מתמיד, לא מתחבא. אבל בכל זאת, כבר שכחנו כמה רב עוצמה הוא יכול להיות בעיבוד כל כך מינימליסטי וכשהקול שלו לא מתחפש לשום דבר. Bliss.
מומלץ אם אהבתם את: נו באמת. רדיוהד.
מתוך האלבום In Rainbows Discbox [קנו! אתר הלהקה (בשקלים: 290 ש"ח!!!)]

זהו! מקווה שלפחות שיר אחד עשה לכם משהו. אם כן, זה היה שווה את הכל. ניפגש באוסף תקשיבו רגע 04, הא?

27 בינואר 2008

תקשיבו רגע: MGMT

[בפרק הקודם של תקשיבו רגע: Tender Forever] [בפרק הבא: אוסף תקשיבו רגע 03]

בעודי אוכל היום כעכים ביתיים נתקלתי בקליפ החדש והמשעשגע (הבטחתי לעצמי שלא אשתמש לעולם במילה הזו!) ל-"Time to pretend", השיר שפותח את אלבום הבכורה המרהיב של MGMT (מבטאים כמו המילה Management). נזכרתי שיקיר ליבי שרון אריאלי המליץ לי בחום על התופעה הנפלאה המכונה מגמט כבר לפני כמה שבועות, ואני באמת צריך לשלוח לו סלסלת פרחים ופירות כתודה (למה תמיד שולחים פרחים ופירות ולא, נגיד, צעצועים ושוקולד? הרבה יותר כיף).

במילים יבשות, MGMT הם צמד ברוקלינאי שעושה סינתי-אינדי-פופ. אלקטרו-רוק. אם The Knife היו מחליטים לעשות אינדי-פופ מצועצע, היה יוצא להם "Kids". אם מיק ג'אגר היה מוקפא בגיל עשרים וחמש ומופשר ב-2008, הוא היה כותב ושר את "Weekend wars". ב-AMG תיארו אותם כנקודת האמצע הלא-סבירה בין Suicide ל-Flaming lips.

במילים רטובות, המוזיקה שלהם מיודעת למי שאוהב לשמוח ולרקוד, לשמוח ולרקוד, אבל רוצה גם להרגיש גרובי מגנובי ואינדי שמינדי. הם עושים נעים וטוב בלב וברגליים, ודואגים שלא יהיה משעמם לרגע אחד בראש. אלבום הבכורה שלהם Oracular Spectacular, שהם הקליטו עם דייב פרידמן שבעיניי הוא גאון, הביא אותם לחמם את Of Montreal (בחירה הגיונית, בעצם) וכבש שלל מאזינים נלהבים, כולל את עבדכם הנאמן. ועבדכם הנאמן, יש לציין, לא מתאהב מהר במוזיקה שמחה. אז כשזה קורה, כדאי להיזהר. אתם עשויים ליהנות מהמוזיקה הזו.

ושימו לב: אחרי התלבטויות רבות בחרתי לתת להורדה את "Weekend wars" כי זה השיר שהכי התחבב עליי אישית, אבל יש באלבום הזה הרבה שירים מצוינים, אז אל תהססו והקליקו על הלינקים לשאר השירים לאורך הפוסט הזה! זה ישתלם לכם אחושרמוטה.


"Weekend wars" הורידו או שסתם תאזינו
.
.

מומלץ אם אהבתם את:
Of Montreal, Enon, CSS

רוצים עוד, יו באסטרדז?
מייספייס | אתר בית | עוד שירים ב-Hype Machine

בהמשך השבוע: אוסף תקשיבו רגע 03 בכבודו ובעצמו! אינני מתלוצץ!

25 בינואר 2008

עונג שבת: קר לי בכיס המרה

"דמיינו את קול זעקתם של פועלים במפעל, שנאמר להם שעלות המוצרים שהם מייצרים תנוכה מהמשכורת שלהם, אותה יקבלו אך ורק אם החברה תצליח למכור את המוצרים" – סיימון נאפייר-בל. נשמע אבסורדי? ככה מתייחסת תעשיית המוזיקה לאמניה כבר שנים, מה שרק מדגיש את נכונות המונח "תעשיית" מוזיקה. קפצו לאייטם 50 להמשך

  1. מובן שאני מצונן. איך לא אהיה? הפעם זו ממש לא אשמתי. התנור פעל אצלי 24/7, הסוודרים נערמו על גופי בזה על זה, אפילו ישנתי עם גאטקעס מתחת לפוך! אבל גאד דמט, איזה קור! ואצלנו בגליל זה אפילו יותר גרוע מברוב הארץ (לבי לבי אתכם, תושבי הנגב בלילה). אז לא משנה כמה זוגות גרביים אשים מתחת לנעלי הבית וכמה צעיפים אכרוך סביב הצוואר, אי אפשר להתווכח עם הקביעה האקסיומית של Apples in Stereo כשהם שרים "Winter must be cold". כאילו, דה? והמצחיק הוא שיש עדיין כאלה שטוענים שהחורף בארץ הוא יומיים וחצי. הם כנראה גרים בקליפורניה. [מפ3]
  2. וואט. דה. פאק. כזה מזמן לא היה לנו. הית' לדג'ר, השחקן האוסטרלי הידוע שהתפרסם בסרטים כמו "סיפורו של אביר", "הר ברוקבק" ו"אני לא שם", ושיחק את הג'וקר בסרט הקרוב של באטמן (שכבר צולם), נמצא ביום שלישי מת בדירתו במנהטן, כפי הנראה כתוצאה ממנת יתר, מכוונת או לא. מוזר, מפתיע ומסקרן ובעיקר עצוב, עצוב, עצוב. יאיר רוה הגדיל לעשות והעלה לאתרו קובץ מפ3 בו הוא (ועוד כמה עיתונאים) מראיינים את לדג'ר לפני שנתיים. [אנגלית]
  3. תרשמו לעצמכם: 14 באפריל. Third, אלבומם השלישי של פורטיסהד שיוצא 11 שנים לאחר השני והמושלם, יוצא לחנויות העולם. שאתחיל לצרוח משמחה כבר עכשיו?! [עברית]
  4. מריאן פיית'פול תגיע במרץ להופעה בארץ! [עברית]
  5. חבר'ה! נשאר לכם עוד שבוע אחד, עד סוף ינואר, לכתוב לספירת העונג: מההתחלה. אם אתם מתלבטים, מהרהרים, משכתבים וכולי, קחו את השבוע הזה כישורת אחרונה. בשבת הבאה יגיע הדדליין. [עברית]
  6. שתי בשורות גדולות וטובות נחתו השבוע על הבלוגרים הישראליים. הראשונה הגיעה מבלוגר, הפלטפורמה הוותיקה והמצליחה, שאחרי שנים רבות של פעילות השיקה סוף סוף ממשק עברי למהדרין, מיושר לימין. זה אומר שאם תפתחו בלוג בפלטפורמה שלהם (בבלוגספוט, למשל), הטקסט שלכם לא ייצמד יותר שמאלה, ואפילו יהיו לכם תפריטי עריכה בעברית. גל מור מתנסה ומדווח. והבשורה השנייה… [עברית]
  7. קרא/י את המשך הפוסט

18 בינואר 2008

עונג שבת: אופני הזעם

לפני הכל: אני מקווה מאוד שלא פספסתם את ההזמנה הפתוחה (לכולכם!) להשתתף בספירת העונג: מההתחלה, המכונה גם ספירת העונג 2, ולכתוב קטע קצר על שיר פתיחת האלבום שהכי עושה לכם את זה (או פשוט הראשון שקופץ לכם לראש. זה בדרך כלל השיר שעליו ראוי לכתוב). הקטעים שלכם יתפרסמו כאן על בסיס יומי בתקופה קצובה שאחליט עליה כשאראה כמה קטעים יצטברו 🙂 הדדליין: סוף ינואר! סו גט מובינג!


    [תצלום: מייקל וילסון הנהדר]

  1. זוכרים שבשבוע שעבר דחיתי במחילה את השיר של Over the Rhine? אז השבוע אני מפצה כפליים. גם שיר הפתיחה וגם שיר הסיום מגיעים מהצמד המרגש, הנפלא והנשוי הזה מאוהיו, שכהרגלי אני מגלה באיחור של עשור ומשהו (האלבום הראשון שלהם יצא ב-1991). Over the Rhine [אתר בית נהדר] קוראים לעצמם על שם שכונה שקטה ומיוערת בעיר מוצאם סינסינטי שהולכת וננטשת עם העשורים (במאה השנים האחרונות צנח מספר התושבים בה מ-45 אלף ל-7,500), אף על פי שהיא מכילה את היכל המוזיקה של סינסינטי, בו מופיעות התזמורת הסימפונית והאופרה של העיר. אני מספר לכם את כל הפרטים האורבניים האלה פשוט כי אין מטאפורה טובה יותר למוזיקה של הצמד לינפורד וקארין. בעוד העולם המודרני והפוסט מודרני והפוסט פוסט פוסט מודרני שועט קדימה לצליל האלקטרוני הלא אנושי הבא שרגל אדם עדיין לא רקדה למקצביו, אובר דה ריין מתעקשים ואפילו נהנים להישאר מאחור. הם מכירים בערך התרבותי, ההיסטורי והרגשי של וואלסים פשוטים, של שירים שמנוגנים בכלים אורגניים לגמרי כמו פסנתר, חצוצרה וקונטרה באס, הם מכירים, מתעדים ומשמרים מורשת מוזיקלית אמריקנית עשירה של פולק, בלוז, ראגטיים, סווינג, ג'אז וסגנונות מוזיקליים וספרותיים שצמחו באמריקה באופן אורגני במאתיים ומשהו השנים שלה. ואת כל זה הם עושים בלי להישמע כמו עובדי הארכיון של מחלקת המוזיקה האמריקנית בלבד. הם יוצרים שירים שהם לגמרי שלהם, ובה בעת גורמים לי כמאזין לרצות לשלוף תקליטים ישנים של רוברט ג'ונסון, לואי ארמסטרונג, ג'וני קאש וטום ווייטס (ששיר מחווה מבריק אודותיו שוכן בתקליטם האחרון). וזה לא כישרון מדהים, זה שילוב של שני כישרונות מדהימים: לכתיבת שירים וביצועם בצורה נפלאה, ולשימור, שחזור והרעפת כבוד לשכונה מוזיקלית שלפרקים נדמה שהיא הולכת ונמוגה בעוד התושבים נוטשים אותה לשכונות החדשות יותר, ושוכחים ששוכן בה הלב המוזיקלי הפועם של כל העיר המטאפורית הזו שבה אנחנו מאזינים למוזיקה. ואף שיר לא מבטא את זה בצורה ישירה וברורה כמו השיר שמסיים את אלבומם האחרון והנפלא The trumpet child, שנקרא בלי בושה "If a song could be president". מומלץ מומלץ לקרוא את המילים של השיר (בסוף העמוד), ולשים לב איך קארין משחקת אותה אמילו האריס ופטסי קליין תוך כדי שהיא שרה עליהן. [מפ3]
  2. תוספות חדשות למשפחת העונג ההולכת ומתרחבת! מלבד יעל מאירי שעובדת עכשיו על העברת בלוג תצלומי ההופעות המשובח שלה לפורמט וורדפרס (בהצלחה כפרה!), מתווספת גם יעל אחרת. יעל המקורית הלא היא יעל רגב פותחת את הבלוג החדש אפילו עז בפוסט על המופעים החגיגיים של פורטיס (יש גם תמונות נפלאות) ובפוסט פתיחה שמסביר את פשר השם המפליא "אפילו עז". אם עז לא מספיקה לכם, רכש נוסף הוא דולי מהבלוג The Daily Dolly. דולי, היא לא באמת כבשה, תביא מדי יום את העילית שבעילית שבתוכן העצמאי בארץ. במילים אחרות, היא קוראת מדי יום הרבה יותר בלוגים מכם, ומסננת את הפוסטים הכי מעניינים. איזה כיף שמישהו עם טעם טוב עושה את זה בשבילנו. קבלו אותן בהקלקות כפיים! [עברית]
  3. הופה! וגם לקוראת הנאמנה והנפלאה סטיבי יש בלוג חדש ומלא כל טוב! [עברית]
  4. אתר סאונדפדיה, שמציע אלבומים שלמים להאזנה מלאה בחינם, חזר בגירסה חדשה ומשונה. מצד אחד – הידד! אחרי שבועות של חוסר פעילות אפשר שוב לשמוע אלבומים שלמים, ויש גם שירות דמוי-פנדורה בעמוד הראשי שמספק רדיו שמשתנה לפי טעמך. מצד שני – הא? הקבצים שמוזרמים לקוחים ממגוון בלוגים ואתרים בכל הרשת, במקום להיות מאוחסנים על השרת של האתר כבעבר. אני מבין את הסיבה – רצון להוזיל את עלויות התעבורה ואולי גם להסיר חלק מהאחריות המשפטית – אבל חשבתי שהאתר הזה אמור להיות חוקי לגמרי, ובנוסף, השיטה החדשה מובילה למצבים בהם אפשר לשמוע רק שישה מתוך עשרה שירים בחלק מהאלבומים כי פשוט אין להשיג כמה שירים, או לכך שחלק מהשירים שכן נמצאים הם לא בגירסת האלבום. מוזר, מוזר, מוזר. אבל היי, טוב שהם חזרו. [אנגלית]
  5. [תודה לכל השולחים והשולחות הנרגשים והנרגשות] ועוד אתר מוזיקה זורמת חשוב שחזר – פנדורה! זוכרים איך פעם היינו נהנים להקשיב לפנדורה ואז חסמו אותנו כי אנחנו לא אמריקאים? אז היאח לבריטים והלוואי שיחזרו לשלוט בארץ ישראל אם אלה סוג הדברים שהם עושים: לפרוץ את פנדורה כך שכולם יכולים להקשיב לה. יס! [אנגלית]
  6. וטאפאס וטאפאס הוא בלוג מוזיקה חדש ומוצלח למדי של נמרוד, שמבטיח לעסוק גם בקולנוע, טלוויזיה ושאר עניינים שברומה של תרבות. [עברית]
  7. ומסתבר שהקורא הנאמן שלום טרח והקליט את שעת האירוח שלי אצל קוטנר, אז אלה מכם שרוצים להאזין לי מגמגם בשידור חי מוזמנים לעשות זאת. כל התקלות הטכניות הן מידיו של הקוטנר 🙂 [מפ3, כ-40 דקות נטולות פרסומות]
  8. טעימה ראשונה מהאלבום החדש של Counting Crows (!!!), שנותנים "תקליטון דיגיטלי" חינמי וחוקי בן שני שירים להורדה באתר שלהם. אני מכור ותיק של דוריץ וחבורתו, ואחרי האכזבה המרה של Hard Candy אני מודה ששני השירים האלה (בעיקר "1492") נשמעים מעולה ומבטיחים טובות מאוד. האלבום המתקרב, Saturday night & Sunday morning יהיה כפול, וכמשתמע משמו יחולק לשבת בערב הרועש (בהפקת גיל נורטון שעבד בין השאר עם הפיקסיז ופו פייטרז), ממנו לקוח השיר "1492", ולראשון בבוקר, מה שבשבילנו הוא שבת בבוקר יום יפה (בהפקת בריאן דק שעבד גם עם איירון&ויין, מודסט מאוס ואחרים), ממנו לקוח השיר השני. מילה על השיר השני למיטיבי לכת עם הקרואוז, "When I dream of Michelangelo": כשסימסתי לאחי הגדול בהתרגשות על השירים החדשים, הוא שאל איך הם. אמרתי שאחד נשמע כמו "Angels of the silences" (מאלבומם השני של הקרואוז) רק רועש יותר, והשני נשמע כמו "Rain king" (מהראשון) רק שקט יותר. בהאזנות חוזרות אני מבין שהשקט יותר, זה על מיכאלאנג'לו, דומה אמנם מבחינה מוזיקלית ומלודית ל"מלך הגשם", אבל מילולית, דווקא הוא חוזר ל"מלאכי הדממה" ובונה על הטקסט שלו. בהופעות, דוריץ נוטה לקטוף קטעי ליריקס משירים מסוימים ולשתול אותם בשירים אחרים תוך כדי שהוא מפתח אותם, מגיב עליהם או עונה להם, וזה כיף לראות שהמנהג הזה חדר גם לאולפן ההקלטות. ועכשיו בחיי שאני נרגש. [זיפ שבתוכו מפ3]
  9. קרא/י את המשך הפוסט

15 בינואר 2008

הזמנה לספירת העונג: מההתחלה

על פי כל לוחות השנה והרישומים הממשלתיים, שנות התשעים של המאה העשרים התחילו ב-1 בינואר 1990.

זו טעות, כמובן. הם התחילו ב-10 בספטמבר 1991, כשמיתרי הגיטרה המדוסטרשנת של קורט קוביין השמיעו את ה"טה-נה-נה" הראשון שפתח את "Smells like teen spirit", שפתח את Nevermind, שפתח לנו את הראש.
גם המאה העשרים ואחת לא נפתחה באחד בינואר אלא בשניים באוקטובר 2000, כשהתווים הראשונים של "Everything in its right place" התגלגלו כמו שטיח אדום במורד הגבעה.
אלה גם אלה היו צלילים שהגדירו עשור שלם של מוזיקה, שירים שאחריהם דבר לא נשאר כשהיה.

זה לא הזמן המתאים לדון בהבדלים המוזיקליים והתמטיים בין שני שירי-הפתיחה-לעשורים האלה, ובמה שהם אומרים על התרבות והמוזיקה שלנו. חוץ מזה, אלה בחירות אישיות שלי גם ככה ובטח לא כולם יסכימו עם הקביעות האלו. אבל זה כן הזמן להכיר בשיר הראשון באלבום כגורם הכי חשוב בו, כמו שארוחת הבוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום ואם קר לך בכפות הרגליים יהיה לך קר בכל הגוף.
זה לא יחס קבוע. הראשית קובעת את האחרית, אבל לפעמים היא עומדת בניגוד לה, או מקבלת פרשנות אחרת בהתאם לאחריתה.

כך או כך, אלבום חייב שיר פתיחה, הוא לא יכול להתחיל מהשיר השני (למרות שיש כמה אלבומים שאצלי תמיד מתחילים משם). ואמנים יודעים את זה. הם יודעים שהדבר הראשון שתשמע באלבום צריך לתפוס אותך, לרגש אותך, להדהים אותך, להצחיק אותך, לא להשאיר אותך אדיש בשום אופן. פעמים רבות זה השיר הכי פופי או נגיש באלבום, לפעמים זה דווקא אתגר מכוון שמטרתו לברור את המאזינים שאוזניהם פתוחות מספיק כדי להמשיך לשאר האלבום (ע"ע שיר הפתיחה בן תשע הדקות באלבום The Sophtware Slump של Grandaddy). לפעמים זה שיר מחורבן. אבל זה אף פעם לא סתם שיר.

זוכרים כמה כיף היה בקיץ של 2006? אף על פי המלחמה שהשתוללה, התקבצנו כאן מדי יום כדי לקרוא על להקה שאחד מכם חולם לראות בארץ, וגם לשמוע שיר שלה. קראנו לזה אז ספירת העונג, ורבים מכם השתתפו אז בפרויקט והשמחה הייתה רבה. הבטחתי לכם אז שזה לא יהיה חד פעמי, והנה הפרויקט חוזר.

אתם, כל אחד ואחת מכם, מוזמנים להשתתף בספירת העונג: מההתחלה (עם רגש!).

איך משתתפים? זה פשוט מאוד:
1. לוקחים את הזמן, ובוחרים שיר פתיחה שאתם ממש אוהבים. זה לא חייב להיות השיר שפותח דווקא את האלבום האהוב עליכם, אבל זה יכול להיות. הבחירה היא שלכם, והנימוק לבחירה גם הוא שלכם. בחרו מה שבא לכם.
2. מתיישבים וכותבים מקסימום 200-300 מילים. מה כותבים? מה שתרצו. זה יכול להיות אינפורמטיבי, זה יכול להיות אישי לגמרי, זה יכול להיות התפרעות ספרותית קטנה, מה שבא לכם. ספרו לנו על השיר, או על האלבום ממנו הוא לקוח, או למה בחרתם דווקא בו, מה הוא עושה לכם, מה הופך אותו לשיר פתיחה מיוחד.
3. שולחים את מה שכתבתם, יחד עם שם או כינוי שבו אתם מזדהים (אפשר גם לינק לבלוג או אתר משלכם אם יש לכם), אל: sfirat@haoneg.com
אנא, צרפו קובץ מפ3 של השיר, או לינק אל קובץ כזה (רצוי), או במקרה הכי גרוע, אל תשכחו לכתוב את שם האמן והשיר כדי שאוכל לחפש אותו.

דדליין: סוף ינואר!

עדיין לא קבעתי תאריך יעד שבו אתחיל להעלות את הקטעים, אבל כשזה יתחיל אתם תדעו (כנראה בקרוב מאוד, כשיתאספו מספיק קטעים שלכם). מדי יום (א'-ה') יעלה פה קטע אחד, יחד עם השיר המדובר להורדה והאזנה כמובן.
אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו נתחיל, מההתחלה.