"נדמה לי שהסיבה העיקרית למותו של גיבור הגיטרה היא נגזרת של תופעה תרבותית רחבה בהרבה. רגע אחרי הגראנג’, התרבות השחורה, וההיפ-הופ בפרט, התפוצצו וסחפו אליהם את כל המאפיינים שהפכו את הרוק לפולחן חילוני. במילים פשוטות, הרוק הפסיק להיות מסוכן. המוזיקה השחורה הציבה אלטרנטיבה תוססת וחדשנית מבחינה מוזיקלית; היא לא התביישה לנכס ולהקצין את סגנון החיים האקסטרווגנטי של כוכבי הרוק, ובעיקר, היא הייתה הרבה יותר סקסית, וסקס הוא תמיד השורה התחתונה במוזיקה פופולארית" – נמרוד, במאמר על מות גיבור הגיטרה (בהמשך העונג)

1. רצח זה לא צחוק. באמת, אני מכיר המון בדיחות, מאות בימים בהן זיכרוני צלול, ואני לא מכיר אף בדיחה על רצח. רצח זה עניין רציני, מעורר אימה, פלצות, זוועה. שלא לדבר על רצח סדרתי, זה בכלל. תראו את אד גין, רוצח אמריקני משנות החמישים שפשעיו היוו בין השאר בסיס ל"שתיקת הכבשים", "פסיכו" ו"המנסרים מטקסס". נו, תגידו לי אתם, אלה סרטים מצחיקים? אפילו לא קצת. אז באיזו מין חוצפה לוקחים Blind Melon את הרעיון המזעזע הזה, של רוצח שאוסף מזכרות מקרבנותיו, ומרכיבים ממנו שיר כל כך משמח ומצחיק כמו "Skinned"? ועוד עם קאזו, כלי הנגינה, לא הסולנית של בלונד רדהד! בעצם, כשחושבים על כך שסולן הלהקה שאנון הון השתין פעם על צופה בהופעה שלהם, פתאום זה הרבה יותר הגיוני. בכל מקרה מדובר בשיר נפלא, אחד מני רבים שמזכירים שבליינד מלון הם הרבה יותר מ"הקליפ הזה, עם הילדה שהתחפשה לדבורה!" [מפ3]





2. לא ראיתם? חוזה גונזלס התארח אצלנו בעונג סשנז. חוזה. פאקינג. גונזלס. אצלנו בעונג, במיוחד, אין להשיג בשום מקום אחר. אני עדיין מתאושש מההתרגשות. [וימאו, סטרים, פיקסלים, עברית, אנגלית]
3. לכבוד יום ללא קניות, שמתרחש היום ומחר (כן, נו, גם שבוע הספר הוא חודש), תזכו להוריד בחינם לחלוטין ארבעה אלבומים ישראליים חדשים יחסית (טוב, שלושה אלבומים ו-EP) מהאמנים Solstice Coil (אחלה!), Teliof (פרוג) ועומר לשם (פולקוסטי כזה). זה תקף רק עד מוצ"ש בחצות, אז אוצו רוצו! [עברית ואנגלית]
4. [בזכות ליבריסטאן] אחרי האתר המצוין טקסט, שמתעד בזמן אמת ספרים חדשים שיוצאים בארץ ופעמים רבות מציע פרק שלם מתוכו לקריאה, נולד עכשיו ממשיכו הטבעי: ספרים, שיאגד ואולי גם יפתח דיונים אודות הספרים המדוברים ב"טקסט": "האם קיים במחוזותינו שיח תרבותי ספרותי? או שאולי המדובר באוסף מונולוגים מלומדים אך אקראיים? ואם הוא קיים האם הוא ראוי?". בעצם, מדובר כרגע באגרגטור מעניין של ביקורת ספרות מהרשת העברית – החל בפורטלים כמו וויינט וכלה בבלוגים עצמאיים (הידד!). אינדקס הספרים בצד ימין מוביל רק בחזרה לעמודיהם אתר טקסט. בתפריט הימני של האתר, מעל הבחורה שאני לא מבין מה הקשר שלה לאתר, תמצאו גם מדריך מבורך ונאה להוצאות הספרים המרובות בארץ. [עברית]
5. מישל קישקה, מוותיקי ובכירי המאיירים והקומיקסאים בארץ, פתח בלוג. [עברית]



6. יש לי איזו הבהרה בעניין גלגלצ.
   קצת חטפתי על הראש / נכנסו איתי לוויכוחים לוהטים / דיברתי עם הרבה אנשים בעקבות הדיון שנפתח כאן כשפתחתי לפני שבועיים את בלוג הפלייליסט של גלגלצ (העורכת המוזיקלית שהתקשרה: אני עדיין מחכה להמשך השיחה). זה גרם לי להבין שהטון שבו נקטתי לא מוצדק ובעצם גם לא משרת את מה שאני רוצה לומר או לעשות בפתיחת הבלוג הזה. קל לתפוס עמדה וטון לוחמניים כשמדובר בגלגלצ, התחנה הכי פופולרית שלא כולם אוהבים בארץ. אבל חשוב לי להבהיר משהו בקול רם (עד כמה שקול רם אפשרי בטקסט באינטרנט): אני לא שונא את גלגלצ וכל מי שבה וכל מה שקורה בה. אני אפילו (גאספ!) שומע גלגלצ מדי פעם ולפעמים (גאספ!!!) אפילו נהנה. כן, אני לא מאושר מהקו המוזיקלי הכללי שלה ושיטת הפלייליסט על כל יתרונותיה (ויש כאלה) עדיין נראית לי בעייתית ברדיו שאמור לשקף את טעם החיילים, או הנהגים, או אני לא לגמרי בטוח את הטעם של מי התחנה הזו אמורה לייצג (זה לא נאמר בציניות). אבל זו הבעיה שלי, וכמאזין אני תמיד יכול להעביר תחנה אם לא בא לי לשמוע מה שמשודר שם. אני עדיין חושב שזו אחת התחנות המקצועיות בארץ, ואני יודע for a fact שיש שם הרבה מאוד חבר'ה עם טעם מוזיקלי משובח וחוש הומור בריא, כי בשלוש השנים האחרונות יצא לי להתכתב עם כמה וכמה מהם אחרי ששלחו לי לינקים או המלצות מוזיקליות במייל. (ואיך אמרה לי מישהי שדיברתי איתה השבוע קצרצרות: הרי מי זה עורכים בגלגלצ? הם קוראים עונג שבת ושומעים אינדי).
   שיחות שהיו לי עם אנשים בשבועיים האחרונים, ותגובות כמו זו של יונתן קוטנר גרמו לי לחשוב על כל העניין שוב. הבנתי, או יותר נכון חידדתי את ההבנה, שאני לא מפרסם את הפלייליסטים של גלגלצ כדי לדפוק את המערכת, או כדי ללמד אותם לקח או כי הם חייבים לי משהו. הם לא, וזה הרבה יותר פשוט: אני עושה את זה כי אני חושב שהרשימה הזו, שהיא כל כך פופולרית ומדוברת ומבוקשת ומעוררת מחלוקת, לא צריכה להיות רחוקה יותר מקליק אחד בגוגל עבור כל מי שרוצה לדעת. להקה, יחצ"ן, בלוגר, סתם מאזין. זהו. למישהו יש בעיה עם זה?


זה של עידית!

7. רופוס ויינרייט לבש את מחלצות המלך והוסיף את היכל התרבות בתל אביב לרשימת כיבושיו. היה נהדר, היה מרגש, היה מענג, היה מצחיק וכובש ומקסים, גם אם המושב המרוחק שלי קצת הקשה עליי לטבוע כליל בחווייה, ופעמים רבות התאוויתי לשבת בשורה השלישית ולראות את הבעות הפנים, לשמוע את הסאונד של ההיכל כמו שראוי לשמוע אותו. אילת יגיל התמוגהה חלקית בוויינט, עמית קלינג מנענע לא התרגש, עידן רינג מהעכבר אונליין לא התאכזב, ליהיא לסלו חשבה שהיה גורג'ס ודעתי קרובה מאוד לדעתה, נרי ג'ונסון (שם בדוי או סתם מגניב?) מתלבט(ת?) במאקו, קנדי (איזה כיף היה לפגוש אותך סוף סוף!) נהנתה מכל רגע וחושפת שהרופוס נתן הופעה ספונטנית ערב קודם בג'וז ולוז. יש גם תיעוד וידאו של 21 דקות מההופעה. ורק משהו פור דה רקורד: רבים כתבו שרופוס הוא "פסנתרן וירטואוזי", וזה חתיכת עלבון לפסנתרנים וירטואוזיים באמת. ויינרייט בהחלט יודע להפליא על הפסנתר, אבל מכאן ועד לווירטואוז הדרך עוד ארוכה מאוד. [עברית]


תודה לשלומי על הסטליסט!

8. חובבי הבאס, הגרוב והביטים – ביום שבת הבא (5.12) יופיע בתל אביב Gaslamp Killer, בחור לבנבן מלוס אנג'לס עם כמות אדירה של גרוב וכישרון. בחצות, במועדון הספייס (רחוב חזק פינת רחוב אמץ, בדרום תל אביב, נשבע לכם שלא המצאתי את הפינה הזאת, מאחורי תחנת המשטרה הגדולה ברחוב שלמה), הוא יקפיץ את הרחבות ומאחוריו ומצדדיו יתקלטו דיגיטל_מי, אמיר אגוזי מבוטניקה, רדיוטריפ, מארקי Fאנק ועוד גדולים ומנענעים. תבואו! [זהו]

קרא/י את המשך הפוסט

תצלום: יעל מאירי, אלא מי? עוד תמונות כאן

קסם. יותר מילים מזה לא הצלחתי להוציא מהפה מאז שקיבלנו את האישור הסופי שזה באמת קורה, בזמן שהוא נכנס לאולפן המערבל עם יוקימי נגאנו (זוגתו המקסימה מלהקת Little Dragon), התיישב והתחיל לנגן, ועד סוף ההופעה הנפלאה שלו באותו ערב. הכל נראה כמו חלום. קסם.

וכן, יש גם ביצוע מרטיט-לבבות ל-"Heartbeats", אבל אנחנו עדיין מחכים לאישור מההנהלה של The Knife כדי לפרסם אותו. מקווים שזה יקרה בכלל, ובקרוב בפרט.

הוקלט ומוקסס ע"י המאסטרו איל שינדלר באולפני המערבל, תל אביב, 11.10.2008
וידאו צולם ונערך ע"י בנימין אסתרליס הגאון במצלמה המופלאה שלו
תמונות סטילס ע"י מלכת הארץ יעל מאירי
תודה לשחר ורנן המדהימים ממונוקרייב, תודה לחוזה וליוקימי.

an Oneg Session with José González

Recorded and mixed by the maestro Eyal Shindler at the Mearbel studios in Tel Aviv, Israel, October 11th 2008
Video shot and edited by Benyamin Esterlis a.k.a The Genius
Photographs by Queen of Israel Yael Meiry
Thank yous: the always amazing Shachar and Renan of Monocrave, Fredrik and Morgan of Moondog management, José and Yukimi for coming, and everyone who played their part. It was magical.

All of these wonderful photos were shot by Yael Meiry

First time here? that's ok, it's all in Hebrew anyway. Haoneg is a music and culture blog in Hebrew, and the Oneg Sessions is a non-profit project of in-studio sessions. Check out our previous in-studio sessions with The Apples and David Blau & The good Band.
If you need anything, just contact me.

קצת ברגע האחרון, אבל היי, מוטב מאוחר מאשר דלקת בכבד. פיטר האמיל מגיע לארץ! כלומר מופיע לבדו במועדון החדש רידינג 3 (בנמל ת"א) ב-2.12 וב-3.12, שזה שלישי ורביעי הבא (ובחמישי – מארק רונסון בזאפה! אח, איזה שבוע).

הנה לכם ערכה פשוטה ומהירה: כך תתאהבו בפיטר האמיל תוך שעה וגם תזכו בכרטיס חינם להופעה שלו. יש כאן שניים כאלה (כרטיסים, כמובן, להופעה של יום שלישי ה-2.12), ואחד מהם יכול להיות שלך. מיקסטייפ + הגרלת כרטיסים = פרוגרסיב רוק זה כיף!

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. זה גם הזמן לספר אם אתם בכלל אוהבים פרוגרסיב או לא, ולמה. הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה לאורן ולמורן פז.

תוספת מאוחרת: הנחה לקוראי העונג!
יקיריי, תוכלו לרכוש כרטיס למופע של יום רביעי ב-190 ש"ח (במקום 220), בציון קוד 11 בקסטל (*8965) – תיהנו!

והנה מיקסטייפ להורדה, בעריכת הקורא הנהדר יאיר, ובליווי טקסט שלו

הקליקו על התמונה כדי להוריד את המיקסטייפ!

מילים (ולא לחן): יאיר

לכנס אוסף של פיטר האמיל לשבעים וחמש דקות זה אתגר. האיש עומד מאחרי עשרות אלבומי סולו שלו ושל Van Der Graaf Generator, שחלקם הגדול חרוט בקיר השוליים הלבן של הרוק, או אולי זה אזור הדמדומים? האמיל, גם בשיא הצלחתו היחסית, הגיע למספר לא גדול של מאזינים שבאדיקות המשיכו לשמור לו אמונים. ההשפעה שלו היא מהותית ורחבה יותר מהעובדה היבשה של כמה מוכָּר ומוכֵר הוא . הטוטליות, הדרך, המילים והגאוניות.

פורמט היחיד של ההופעות והמחיר הגבוה יחסית כנראה יביאו שוב רק את אלה שמכירים את אלבומיו היטב. גם רבים מאלה איבדו את האמיל באיזשהוא שלב בסוף שנות השמונים, אז הקים את הלייבל הפרטי שלו Sofasound והמשיך להוציא אלבומים פרטיים כמעט, בשם החופש היצירתי. האוסף כאן מורכב מקטעים מ-15 אלבומי סולו שונים של האמיל. עקב ריבוי האלבומים והעובדה שההופעות בארץ הן סולו, נעשה מראש ויתור על קטעים של VDGG.

גם אם אסופה זו לא תגרום לרובכם להגיע להופעות, אולי היא תהווה פתיחה או כרטיס ביקור לאחד מהאגדות החיות והמסובכות של הרוק ומוזיקה מוּשרת בכלל. האוסף כאן הוא לא ה "בסט אוֹפ" של האמיל לטעמי (בעצם, חלקו הקטן כן), אלא נסיון לתת מגוון של קטעים מהתקופות והתדרים השונים, כולל השנים האחרונות.
למילים נוספות שלי והמלצות על אלבומים של האמיל ו-VDGG – בשרת העיוור.
קרא/י את המשך הפוסט

"לכתוב ביקורת על Chinese Democracy זה לא כמו לבקר מוזיקה. זה דומה יותר לכתיבת ביקורת על חד-קרן. האם אני צריך בעיקר להתפעל מכך שזה בכלל קיים? האם להשוות את זה לסוסים רגילים? לקרנף? האם המיתולוגיה שקדמה לקיומו משפיעה על ערכו האמיתי, או שמא יש לבחון אותו בתוך ואקום תרבותי, כאילו היצור הזה הוא לא יותר (או פחות) מיוחד משאר ממלכת החיות?" – צ'אק קלוסטרמן נרעש מצאת האלבום של גאנז אנד רוזס, ומנסח שאלות רלוונטיות מאוד לביקורות שצצות על האלבום הזה

1. בדרך כלל, המילים הם הדבר האחרון שאני מקשיב לו במוזיקה. בהתחלה האוזניים שלי מזדקפות בגלל סאונד או לחן מעניין, משם הן מעמיקות חקר בעיבוד, בהפקה או בביצוע, ורק אז, אם בכלל, הן ננעלות על המילים (זה לא קורה במודע. בהאזנה מרוכזת ומכוונת לשיר, הסדר הוא אחר, לרוב). אבל אם כל המרכיבים האלו טובים באוזניי, אני כן אוהב ששיר מספר לי סיפור. הוא לא חייב להיות סיפור מילולי כמובן, כפי שהדגימו פעמים אינספור מוזיקאי ג'אז, מוזיקה קלאסית או סיגור רוס והקוקטו טווינז שממציאים מילים. אם הכתיבה טובה והסיפור מעניין – זה מנצח. כמו אצל הדצמבריסטים, למשל. "Van Lear rose" הוא בית ספר לכתיבת שירים, ואין זה פלא – הוא נכתב על ידי כותבת השירים הוותיקה והמיומנת לורטה לין, שזרחה ככוכבת קאנטרי כבר בסיקסטיז. לין הקליטה אותו בגיל 70 (!), ובנוסף לכך שהיא לא נשמעת כמו בת שבעים, היא הוכיחה שהיא גם לא חושבת ככה. היא בחרה את ג'ק וייט למפיק האלבום המושלם הזה מ-2004, שזכה בצדק בגראמי והוא אחד האלבומים הטובים של העשור בלי שום בעיה (אל תאמינו להגזמות שלי, תראו את ההוכחה: באתר מטאקריטיק שמשקלל ציונים מביקורות, הוא קיבל את הממוצע הגבוה ביותר בכל הזמנים: 97 מתוך מאה). יום אחד כשיהיה לי יותר כוח, אכתוב עליו באריכות כאלבום השבוע. בינתיים, תיהנו מסיפור קטן ושיר ענק. [מפ3]



2. No use for a name יופיעו בארץ בפברואר, הידד לפאנק-רוק! [עברית]
3. שי ליברובסקי, שבזמנו הפנוי הוא גם דיגיטל_מי, חונך בלוג מוזיקה חדש ברשימות עם פוסט מרשים על הסמשינג פמפקינס. [עברית]




מאאאאאאד אבאוט כוסיות

4. Hooverphonic היו כאן אמש (חמישי בערב), ונתנו בבארבי יותר משעתיים של הופעה (!). עם זאת, לא כולם יצאו מאושרים לחלוטין, ואני ביניהם. לא הייתה הופעה רעה, אבל איכשהו הרגשתי שחסרה שם תנופה. הכל היה מדויק מדי, קצת חסר עוצמה. אולי באתי עם ציפיות מוגזמות אחרי חוזה גונזלס? לא יודע. הציפיות שלי התבססו בעיקר על אלבום ההופעה של הוברפוניק ועל קטעי לייב שראיתי ביוטיוב. נהניתי, ביליתי, אבל הרגשתי כל הזמן שמשהו מאוד חסר לי. מה שלא הספקתי לכתוב עליו בביקורת לוויינט הוא הפסנתר החשמלי המדהים של פנדר-רודס שליווה חלק גדול מהשירים ועינג את האוזניים, והרגע המשעשע בהדרן השני כשהעורכת שלי הצהירה: "יותר משהעגל רוצה לינוק, הם פשוט לא רוצים לרדת מהבמה". האמת היא שדווקא ההדרן השני היה בעיניי החלק הטוב ביותר בהופעה. גוני ריסקין עשתה חיים וניפקה כתבה כמו שצריך, כשהיא מסקרת, מצלמת ומראיינת בבת אחת (ענקית, גוני!). שרית חתוכה בנענע יצאה מסופקת למחצה, וזה כל מה שמצאתי בינתיים. מצאתם עוד ביקורות? פנקו אותנו בלינק בתגובות. [עברית]
5. החדשות הכי טובות ששמעתי השבוע: Pink Noise [בית, חלל], אחת הלהקות הישראליות הכי טובות שאתם כנראה לא מכירים כי למרבה הצער היא פועלת בברוקלין, סיימה להקליט אלבום שלישי עם דייב סיטאק מ-TV on the radio! וואו, זה מרגש! פינק נויז, הרכב של האחים ציגלר (את איתמר אתם אולי מכירים מעבודת הסולו המעולה שלו), התפרץ לחיי באחת בעבודה על אוספי "פולארויד" של השרת העיוור, והתאהבתי לגמרי באלבום שלהם All is nue. באמת שקשה לי לחכות לאלבום החדש. [עברית]
6. 20 שמות הלהקות הכי דביליים ברוקנ'רול. בוטן מתוק בקרקס לא שם, משום מה. [אנגלית]
7. יואב קוטנר רדף אחרי לאונרד כהן לחו"ל, ומסמן בכך את הפוסט האמיתי הראשון בבלוג הפלייליסטים שלו כאן בעונג. כן ירבו! [עברית]
8. המממ. רצתי להצביע בפרסי הגאמי למוזיקה הכי טובה של השנה אצל סטריאוגם, וכבר בשאלה הראשונה נתקעתי: שלושת האלבומים הכי טובים של השנה? מה, רק שלושה? שיט, איך בוחרים בכלל? אני חייב להתחיל לעשות חשבונפש, או לפחות חשבונדיסקים. [אנגלית]
9. [תודה לשיר] באמת תהיתי איפה לאחסן את הספרים שלי כשמספרם יגיע לאינסוף. [פיקסלים]

קרא/י את המשך הפוסט

ידידתי שיר, שותפתי המועדפת להופעות חו"ל בחודשים האחרונים, לא יכולה לבוא איתי בסוף ואני אוחז בידי הווירטואלית כרטיס מיותר להופעה של רופוס ויינרייט בהיכל התרבות בתל אביב, ביום רביעי הקרוב.

לכן: דרוש מישהו או מישהי נחמד/ה ולא דכאוני/ת, שרוצה ללכת להופעה!
מי מכם שרוצה לרכוש את הכרטיס למושב שלידי, לשבת איתי ולפטפט במהלך ההופעה (כזה אני, פטפטן), מוזמן לשלוח לי מייל. הכרטיס עלה לי 209 ש"ח, ואמכור אותו למעוניין ב-150 ש"ח (או בהנחה מיוחדת: 149.99!). הכרטיס לא במקום מדהים (די מאחורה), אבל האמת היא שרואים ושומעים מצוין מכל מקום בהיכל התרבות.
כל השאר מוזמנים לשלוח לי תמונות עירום מביכות שלי ולסחוט אותי תמורת כסף.
לו היה זה מבצע של מעריב לנוער זה היה מנוסח כך: אתם מוזמנים לבלות ערב בלתי נשכח במחיצתו של גיא הפטפטן, בהופעה המרגשת והנדירה של הפייטן רופוס ויינרייט באולם ההופעות הטוב בתל אביב! וכל התענוג במאה וחמישין שקלין בלבד! איזה מזל שכאן זה לא מעריב לנוער. ברצינות, ראיתי את השער של מעריב לנוער לא מזמן והיו שם רק אנשים מריאליטי. מזעזע. נמכר! למיכל החמודה.

ואם אנחנו כבר כאן, מי מכם מגיע הערב להוברפוניק?