עדכון חשוב: אם אתם מנויים ל-RSS או לשירות העדכונים במייל של העונג, חלקכם בטח שמתם לב לתקלות (בעיקר בגוגל רידר). כחלק מהשיפוצים והתיקונים כאן, ובעצתו הטובה של נמרוד, העברתי את כל ה-RSS שלי לשירות המצוין של Feedburner. לכן:
אם אתם מנויי RSS או רוצים לעשות מנוי RSS: אנא עשו את המנוי לכתובת הזו: http://feeds2.feedburner.com/haoneg. (אפשר פשוט ללחוץ על האייקון בצד שמאל שסופר את המנויים).
אם אתם מנויי דואל ואתם לא מקבלים עדכונים: קבלו אותם דרך פידברנר. אני לא מתחייב על המיידיות של הודעות הדואל האלו, אבל לפחות הן אמורות להגיע לכולם ללא אפליה.

ועכשיו לפוסט…

אז ככה. בנוסף לכל התקלות הטכניות שמכות בעונג לאחרונה (היעלמות מגוגל, היעלמות הפיד רסס מגוגל רידר, וגולשי 012 שנתקלים בעמוד 404), יש גם תקלה מתוכננת במובן מסוים: בסוף השבוע הזה אין לי זמן להכין עונג שבת. זה קורה, מדי כמה חודשים, וזה מבאס אותי אפילו יותר משזה (אני מקווה) מבאס אתכם. זו תוצאה של עומס מטלות חשובות אחרות ומיעוט בזמן פנוי, ואם להודות באמת המצערת, פעם בכמה חודשים יש כמה דברים חשובים יותר מהעונג שצריך פשוט לעשות אותם.

לכן, השבוע, מיני-מיני-מיני-עונג. בשבוע הבא, אני מקווה (אם כי מתקשה להבטיח), מגה-מגה-מגה-עונג, שיכלול את כל מה שפספסנו השבוע. הכותרות הגדולות והדברים הדחופים, בכל אופן, נמצאים כאן (רק תראו כמה הופעות חו"ל שוות מתרגשות עלינו בשבוע אחד!), והרוב מורכב ממיטב הדברים ששלחתם (השאר יידחו לעונג הבא).

אז תיהנו, ונצלו את הזמן שפתאום התפנה לכם בסוף השבוע לדברים שמחים וטובים: תנו חיבוק לאהוב, צאו לטייל קצת בטבע היפה לפני שהוא נגמר, כתבו מכתב, קראו ספר. אני בטוח שגם לכם יש כמה דברים שרציתם לעשות מזמן ולא הספקתם. זה הזמן.

1. הקיץ מתחיל, מוקדם מהרגיל, כרגיל. "עד סוף הקיץ אמצא את התשובה" מבטיח לי כבר שנים דני ליטני, על פי מילים של אהוד מנור אם אינני טועה, והוא תמיד טועה. אני לא מוצא תשובות עד סוף הקיץ, אבל אני תמיד יושב עם חברים – ולפעמים זה טוב הרבה יותר מתשובות. Cold War Kids טוענים בדיוק את ההיפך, בפסימיות שמדגדגת מוזר בתחילת הקיץ, תקופה שבדרך כלל זורעת בי אופטימיות שמחה. "איך ייראה המצב בסוף הקיץ? בלי כסף, בלי חברים". "I've seen enough", אומרים הילדים ששרדו את המלחמה הקרה, ואני מקווה שעוד לא ראיתי הכל, ושהקיץ הזה טומן לי הפתעות טובות, ושבסופו אשב בערוב יום חם עם חברים ואזכר בכך שלמרות הכל, עדיין לא ראיתי הכל. [מפ3]



2. MGMT מופיעים בארץ ב-2 באוקטובר בספטמבר!!! וווווווהההההההההווווו!!!!!!! [עברית! שמחה! ריקודים!]
3. וכריס קורנל קובע מחדש הופעה בארץ, ב-17 ביוני. חבל רק שעכשיו, אחרי ששמענו את הזוועה שמכונה האלבום החדש שלו, אנחנו כבר לא ממש רוצים לבוא. אני צופה ביטול. [עברית]
4. האזינו לכל האלבום החדש של My second surprise וזכו בעותק ממנו, ממש כאן בעונג! [עברית]
5. אחרי ההופעה המדהימה שלהם ב-2007, NIN הבטיחו שיחזרו הנה בסיבוב הבא שלהם. Lights in the sky בא והלך אבל רזנור והחבר'ה לא קפצו שוב לישראל. עכשיו הם פותחים סיבוב משותף עם ג'יינס אדיקשן המאוחדת, תחת השם הגאוני NIN/JA, ופרטים מחשידים פתאום צצים: האם שתי הלהקות באות יחד לישראל? תחנת רדיו גדולה בקליפורניה כבר מגרילה כרטיסי טיסה להופעה שלהם בתל אביב, אף כי שום הודעה רשמית על הופעה כזו לא יצאה. מה אתם אומרים? יש סיכוי? [עברית]
6. אחת הלהקות האהובות עליי, Counting Crows, מצטרפת למועדון האקסלוסיבי של להקות עם קהל גדול שהפכו להיות עצמאיות. החוזה שלהן עם גפן רקורדס נגמר, ברוך השם, אחרי 18 שנה. במכתב באתר הרשמי מספר דוריץ על הדרך החדשה והמלהיבה שלפניהם (ונותן להורדה גירסה שלהם לשיר של מדונה, עם נימוק משעשע), וכותב משהו יפה: "כיום, העולם שהלהקות חיות בו שונה מהעולם של הלייבלים. הרבה אנשים חושבים שזו תקופה קשה ללהקות, אבל אנחנו לא מרגישים ככה". יש מבין? זו תקופה קשה מאוד אם אתה לייבל, ונהדרת אם אתה אמן. איזה כיף! [אנגלית]
7. ולסיום, חולצות משובחות: בחנות החביבה עליי Threadless יש מבצע אביב עם שלל חולצות שנמכרות ב-10$ ואפילו 5$, הרבה פחות מהמחירים הרגילים. קנו לעצמכם מתנה לחג, לא משנה איזה חג. [אנגלית, 100% כותנה]
8. ביום שני יארח יהוא ירון את נגה שלו הנהדרת בהופעה החודשית שלו באוזןבר. אם כבר ראיתם ונכבשתם, אם טעיתם ופספסתם, זו ההזדמנות שלכם: יש לי שני כרטיסים בחינם, וכל מה שעליכם לעשות כדי (אולי) לזכות בהם הוא לשלוח לי מייל עם הכותרת "יהוא ירון". לכו על זה, זה בחינם וזה אדיר! [מייל]

הזוכים בכרטיסים ליהוא קיבלו מייל. תודה לכל המשתתפים, וליהוא גם!





9. באנה ווגלזנג (Anna Vogelzang) נתקלתי לפני איזה ארבע שנים, אני חושב שהיה זה בתיווך ידידתי המגה-מוכשרת עדי סברן. ווגלזנג, אם אני זוכר נכון, היא צעירה אמריקנית שמנגנת אנטיפולק אקוסטי דוגמת אנני דיפרנקו, אבל מתוק יותר. שמעתי אותה, כתבתי לה, היא שלחה לי מוזיקה, היה שמח וקצת שכחתי מאז שהיא קיימת. לפני שבועיים, כשפתחתי חשבון טוויטר (כדי לעדכן בו הודעות סטטוס של אנשים אחרים בג'ימייל, כי זה מצחיק אותי), מר טוויטר סרק את ספר הכתובות שלי בג'ימייל כדי לבדוק למי מהם יש טוויטר. לאנה היה, וכך חזרתי להתעדכן בקורותיה. הסתבר שהיא נותנת במתנה אלבום חדש שלם שלה, שנכתב והוקלט תוך 12 יום כחלק מפרויקט RPM (אלבום לחודש, אני חושב). אני מת על פרויקטים כאלה ואני מת על אנה ווגלזנג, והעובדה שבחודשיים (ינואר ומרץ) היא הקליטה ופרסמה להורדה שני אלבומים חינמיים נפלאים (נפלאים!) היא מתנה משמיים. תיהנו, במיוחד אם נהניתם מלורה מארלינג ובא לכם גירסה פחות נקייה שלה. [אנגלית, סטרים, מפ3]
10. [תודה לאורי] אחרי שסיממו היטב את Dark side of the moon ואת OK Computer, חוזרת חבורת Easy star all stars באלבום דאב-מחווה חדש. הקרבנות הפעם? הביטלס, איך לא? הכירו את Sgt. Pepper's Lonely Hearts Dub Band. אפשר כבר להוריד בצורה חוקית את (אני מתמסטל עם) "A little help from my friends". [אנגלית, מפ3]
11. [תודה לדניאל] אחרי שהברידרז היו פה, אולי גם הפיקסיז יבואו? אפשר רק לקוות – הרביעייה חוזרת להופעות בסיבוב 2009, ויש סיבוב אירופי מתוכנן. שוקי וייס, לטיפולך המהיר אודה. [אנגלית]
12. [תודה לשיר] הברידרז בדרך ל-EP חדש, ונחשו מי מתארח בו? האורח התמידי מארק לאנגן! [אנגלית]
13. הקורא יניב מבקש עזרה: "ידוע לך אולי מה עלה בגורלם של חברי הלהקה 'חיימון ואיגוד מגדלי הפרחים'? הייתי בהופעה שלהם בבארבי לפני כעשור בה הוא הציע לחברה שלו נישואין. יש להם דיסק מצויין והם חידשו את 'רואים רחוק רואים שקוף' בצורה מדהימה שלא נשמעה כמותה בארצנו הקטנטונת (כלומר גלגלצ וכו'). מפעם לפעם אני נתקל בצלילים מוכרים מחלונות בתים בתל-אביב, בפעם האחרונה זה היה מבניין ממול. יצאתי החוצה וצרחתי – "מי פה שומע חיימון?!?!?". יצא אלי אחד מקומה שנייה, הביט בי כמה שניות, פתאום חייך ושינן "שמע, אתה חיימון, לא?". אמרתי לו שלא, והוא סיפר שקיבל את הדיסק מחבר שגם היה בהופעה ומאז הוא לא יורד מהפטיפון של הדיסקים…" אם מישהו מהקוראים יודע משהו, אנא השאירו מידע בתגובות! [כן, שם למטה!]



14. [תודה לקסטה] איימי מאלינס מסבירה: איך הרגליים (התותבות) שלי העניקו לי כוחות-על. [אנגלית]
15. ידעתי שאני אוהב את "לשים לך דיסק" של הקרטל, אולי סינגל הפופ הישראלי הכי טוב ששמעתי בשנים האחרונות, אבל לא ידעתי שיש לו גם קליפ כל כך כייפי, וכל כך ישראלי. [טיוב, יש HQ]
16. טל שלו, מוזיקאי צעיר, כותב בבלוג שלו: מאיפה אני יודע איזה ז'אנר אני מנגן? הסטוג'ס לא ידעו ב-1969 שהם מנגנים פאנק, וחצי מההגדרות הז'אנריות הן גם ככה אבוסרדיות. מישהו יכול לקטלג את סיגור רוס? מעניין. [עברית]
17. [תודה לשרון גפן] עשרה קליפים שנאסרו לשידור, וביניהם NIN, מדונה (פעמיים!), מרילין מנסון ואפילו דוראן דוראן. חבל רק שאין לינקים ליוטיוב, כותבים עצלנים. [אנגלית]
18. [תודה לאנדרטו] לפני שבוע(יים?) הצגנו כאן את מפת השפות של "זה נשמע לי כמו [שפה זרה כלשהי]", והנה מגיע המשך נפלא לא פחות: מכוס אמק ועד מאדרפאקר, למה כמעט בכל שפה יש קללה שמציעה לך לקיים יחסי מין עם אמא שלך? עד כמה אדיפליים אנחנו? ובכן, שאלה טובה. או כמו שהיו אומרים הסינים המנדרינים: קאו ני דה יה! כלומר, לך תזיין את הדוד הזקן שלך עם שאלות כאלה. [אנגלית, גסה]



19. [תודה לאביטל] ב"הארץ" התפרסמה כתבה מעניינת על הטיפוגרף הישראלי עודד עזר, שמוציא עכשיו את הספר "מדריך הטיפוגרף לגלקסיה" [הזמנה]. טיפוגרפיה זה כל כך אדיר, שחצי מהימים רק בא לי לשחק באותיות. [עברית]
20. [תודה לאלי] שדלה את הטריילר ל-"Tales of the black freighter", הגרסה הקולנועית לקומיקס-בתוך-קומיקס של Watchmen, שתצא כחלק מה-DVD. [טיוב]
21. [תודה ליוסי] החודש מתקיים באוסטין, טקסס, הפסטיבל השנתי SXSW למוזיקה, במהלכו מאות (!) אמנים מכל העולם מגיעים להציג את מרכולתם בעשרות מועדונים, מרפסות ואתרים שונים בעיר. חגיגה, הלוואי שתהיה אחת כזו גם פה. באתר המושקע של הפסטיבל אפשר להאזין לכל האמנים שמשתתפים שם, ויש סיכוי קרוב ל-100% שתמצאו שם אהבה חדשה. [אנגלית]
22. [תודה לאורטל בעלת העין החדה] לאחת הזמרות הסודיות האהובות עליי, רותם אור, יש שיר חדש ראשון אחרי מלא מלא זמן. איזה כיף, רוצים עוד! [חלל]
23. [תודה לאביטל] שכותבת: "מסתבר שגורים זה חמוד. גני חיות קצת פחות, אבל האתר הזה שמדווח על לידות של גורים בגני חיות בכל העולם הוא פשוט סכרת בעטיפה של html". אלוהים ישמור כמה שזה חמוד. [אנגלית, פיקסלים]



24. כמה מהמוזיקאים הבכירים בבריטניה, ובראשם רובי ויליאמס ורדיוהד, אומרים את מה שכל מי שקורא כאן כבר יודע: הורדות מוזיקה זה לא פשע איום ונורא. ליתר דיוק: אין לתבוע משתמשים על כך ששיתפו מוזיקה מוגנת בזכויות יוצרים, למשל ביוטיוב או בבלוג. [אנגלית]
25. [תודה לכל השולחים] באתר המשותף של וואלה ו-yes אפשר לצפות בסרט התיעודי החופש למקסס, שעוקב אחרי המוזיקאי המדובר Girl Talk שמרכיב את כל הקטעים המטורפים שלו מדגימות משירים ידועים אחרים מכל הזמנים. מלבד הסיפור הספציפי של המוזיקאי, מתעסקים בסרט בשאלות חשובות: האם מאש-אפ הוא צורת אמנות חדשה ולגיטימית, או גיבוב סתמי ונטול מקוריות? האם סימפול הוא גניבה או מחווה? צפו בסרט (שעלה בוואלה ובשאר העולם במקביל ב-15 במרץ) ותגלו. [עברית, וידאו. אם אתם כבר שם, תציצו בגאונות של צ'רלס דרווין, סדרה מעולה עם ריצ'רד דוקינס שתלמד אתכם דברים קצת יותר חשובים על החיים]



26. כשעברי לידר שר את "נישקתי בחורה" (לא של מיקה קרני, של קייטי פרי), זה היה משעשע במקרה הטוב. כש-Cold war kids מתאהבים בבחור, זה חשוך הרבה יותר: "כל גבר שאני מתאהב בו שותה רק קפה שחור. 'אהבה' ו'שנאה' מקועקעים על פרקי אצבעותיו, ושמו מופיע על גבו. כל גבר שאני מתאהב בו עובד משמרת לילה. הוא מנשק אותי ברכות ומעיר אותי, ואז תופס את מקומי במיטה", הם שרים ב-"Every man I fall for". יש משהו, באהבה הזו, שלא מניח לי. לא משנה כל כך אם מדובר בשיר מנקודת מבט של אישה או של גבר, משהו בקשיחות ובחיספוס של אותו גבר עליו מסופר הופך את סיפור האהבה הזה דווקא לעדין במיוחד. חוץ מזה, השיר הזה כל כך טוב שאני לא מפסיק לשמוע אותו, אז הנחתי שגם אתם תרצו. ואם שני השירים האלה לא יגרמו לכם לקנות את החדש של קולד וור קידס, אז אולי באמת כדאי שאדבק בפסימיות מהשיר הראשון ואוותר כבר. (סתם, נראה לכם? לוותר זה לפוסיז). [מפ3]

My second surprise, שם הבמה של איל ניסטור הישראלי, מוציא אלבום שלישי עצמאי לגמרי, ואנחנו זוכים בהאזנה מלאה בחינם, לפני כולם, וגם בדיסקים מתנה! גללו למטה וזה באוזניים – ואולי גם בידיים – שלכם.

הפעם הראשונה בה נתקלתי בשם My second surprise [בית, מוזיקהנטו] הייתה בתחילת שנות האלפיים, בפורום של רונה קינן בהיידפארק. אני אפילו לא זוכר את ההקשר. האם הם ניגנו יחד איתה? מי זוכר. אולי סתם פירסמו שם הופעות שלהם. כך או כך, השם נחרט בראשי, וכשכמה שנים אחר כך נתקלתי באלבום השני הראשון שלהם, Avoidance as a way of life, זו כבר לא הייתה הפתעה, זו הייתה ברכה.

ההאזנה החופשית כאן באתר תמה – אך אל ייאוש! אפשר להאזין לאלבום באתר של My Second Surprise

עם הזמן למדתי ש"מיי סקנד סורפרייז" הם לא הם, אלא הוא: אייל ניסטור, ישראלי למהדרין, שמבחוץ נראה כאילו הוא יוצר את כל המוזיקה שלו לבד בתוך הראש, ובתוך מין חלל שאני מדמיין כמעבדה מסדרת מדע בדיוני מהסבנטיז, מלאה כלים כמו מלוטרון וקסילופון וגיטרות ישנות. אין לי מושג עד כמה המציאות קרובה לדמיון שלי, סביר להניח שהיא רחוקה מאוד, וניסטור יושב בחדר שינה מול מחשב ומיקסר ומשחק עם כפתורים כל הלילה עד שזה נשמע נכון. מה שבטוח לי הוא שזה נשמע לי נכון, ולא רק לי: "The perfect cure" שביימה לימור שניידר החדיר את הסורפרייז ל-MTV אירופה וגרף פרסים, וניסטור השאיר מאחוריו את ישראל ויצא לברייטון, אנגליה, ומשם המשיך לסן פרנסיסקו. בפריסקו הוא הקליט את האלבום החדש והספיק להשתתף בפסטיבל SXSW (כמוזיקאי, כמובן, לא רק כצופה) ועוד דברים טובים ומרגשים.

לפני כמה שבועות קיבלתי מניסטור מייל שמספר על השיר החדש שלו, ומשם התגלגל הרעיון לתת כאן האזנה מלאה לכל האלבום, לפני כולם. אני שמחתי על הרעיון לא רק כי תמיד כיף לי לתת מוזיקה טובה להאזנה, אלא כי בעיניי ניסטור פועל בדרך מבורכת ומומלצת: הוא עושה את הדברים איך שהוא רוצה. לא צריך להיות מהפכן סטייל טרנט רזנור ולהפוך נורמות וסדרי עולם, לפעמים אפשר לעשות מוזיקה, להפיץ אותה ולתקשר עם הקהל בדרכים פשוטות ושקטות הרבה יותר. אתר חכם (ופשוט), הפקה עצמאית, וגישה ישירה וכנה. חוצמזה, אף פעם לא מזיק לציין שבאלבום מנגנים נשפנים שהספיקו כבר לעטר את שיריהם של קלקסיקו (!) וברייט אייז (!!!).

אני אוהב במיוחד את ארבעת השירים הסוגרים, ואת "Once again" החצוצרתי ואת "Here in my arms" במיוחד במיוחד. אבל מה זה משנה מה אני אוהב? תקשיבו בעצמכם, ואם אהבתם, אל תשכחו להירשם למיילינג ליסט של ניסטור באתר שלו. הוא לא הרבה בארץ, והוא אוהב לתת מוזיקה בחינם, כך שתמיד שווה להתעדכן בקורותיו.

אה כן, יש לי גם כמה עותקים יפים של הדיסק הזה, בעטיפת קרטון יפה ומאוירת על ידי גרג גורדון האדיר. רוצים?

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (זה גם הזמן לספר איזה אמן נהדר גיליתם באינטרנט בלבד, בלי שהשמיעו אותו ברדיו או כתבו עליו בעיתון). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות, ותודה גדולה, כמובן, לאייל.
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה רק עד מוצ"ש!!!

"גלגל"צ [היא] תחנה שמחברת בין משהו לכאורה טהור ויפה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לבין גלי צה"ל של הצבא. בישראל, בטיחות בדרכים היא די בדיחה, וכמות ההרוגים היא גדולה, בפרט גדול אחוז הולכי הרגל שנדרס ביחס למדינות אחרות, ביניהם ילדים רבים. אני לא מאשים את גלגל"צ בתאונות, אבל אם הם רצו לעשות משהו למנוע אותן, הם כשלו קולוסאלית" – תומר לוין מנער אותנו רגע

שלום לכל המבקרים החדשים, שקראו על עונג שבת בגיליון החדש של טיים אאוט (עמוד 42) ובאו לבקר! אל תחששו, אתם תיכנסו לגרוב מהר מאוד, זה פשוט מאוד כאן: קוראים, לוחצים, נהנים. Repeat.

1. אני יודע שזה לא אופנתי, ושכולנו אמורים לחיות עכשיו ב-1987, אבל היי, מה אפשר לעשות? העשור התרבותי הקרוב ביותר לליבי הוא הניינטיז. ככה זה בעניינים שבלב, הם לא מקשיבים לרציונל, מגוחך ככל שיהיה (ורציונל החזרה לאייטיז הוא מגוחך בהחלט). בניינטיז, עשור בו עדיין קנו דיסקים ופירוש המילה "סינגל" עדיין היה "דיסק בעטיפה דקה שמכיל שיר אחד ואנשים אשכרה קונים", היו כמה להקות רוק שהצליחו בטירוף עם סינגל אחד, שהאפיל על כל הקריירה שלהם. למרבה הצער, הסינגל הזה היה שונה למדי ממה שעשתה הלהקה רוב הזמן, ומה שהיא עשתה טוב מאוד. "מיסטר ג'ונס" של קאונטינג קרואוז הוא כמובן דוגמה קלאסית לשיר פופי ועליז (בלחן, לא במילים) שהסתיר קריירה מלנכולית ומעמיקה עם השפעות הרבה יותר מעניינות מ"אני רוצה להיות בוב דילן". קראקר משבוע שעבר היו דוגמה טובה נוספת, ודוגמה מצוינת במיוחד היא "No rain", הידוע בתור "הקליפ עם הילדה שהתחפשה לדבורה". Blind Melon, שאחראים לשיר הבאמת-מעולה הזה, היא להקה מעניינת, מגוונת ועשירה הרבה, הרבה יותר ממה שהשיר (והקליפ) הידוע, מצוינים ככל שיהיו, עשויים להעיד. ושאנון הון, הסולן המנוח (שסיפורו ראוי לפוסט נפרד משלו), הוא אחד הכריזמטיים והטובים שבסולנים הסלאקרים של אותן שנים. אני מניח שלחלק לא קטן של הקוראים כל זה ידוע וברור, אבל לי זה לא היה ברור עד לאחרונה, כששמעתי סוף סוף את Soup כמו שצריך. הנה "Galaxie" שפותח את אותו אלבום עשיר ומגוון, האחרון שהוציאה הלהקה לפני מותו של הון. איזה לחן ענק, שיר ענק, איזה אלבום ענק, איזו להקה ענקית. איזו תשומת לב קטנה הם קיבלו.[מפ3]



2. מהדורות החדשות ההולכות המצהיבות ותכניות ה"תרבות" בארץ געשו השבוע לנוכח חדשה מרעישה: יש פרסומת חדשה של קסטרו. יופטידו, היינו אומרים בדרך כלל תוך כדי פיהוק ומעבירים הלאה את שקיות ההקאה. רק שהפעם, פתאום, הזדקפו אוזנינו. מה זה השיר הזה, שמעטר את ישבנה המעוצב של גל גדות? הייתכן שזהו "For you" של אלפנט פרייד, הצמד התל אביבי המינורי שהוציא לפני שנה אלבום זעיר וחרישי שזכה לאפס נקודה שתיים תשומת לב, בערך? שיחה קצרה עם אורלי מ-Earsay, הלייבל שהוציא את האלבום, ועם עידו פלוק, חצי מההרכב, מאשר שאכן כך. "Yes. We sold out", הסטטוס של פלוק בג'ימייל בשבוע האחרון, אומר את הכל. ואני אומר – סחטיין עליכם. הסכום שקיבלו השניים הוא בטח לא קטן, ונחמד ששיר פופ לו-פיי שבלו-פיי עשוי להגיע להמונים. [טיוב]
3. אם כבר הזכרנו את הלייבל של האוזן השלישית, מועדון ההופעות של החנות, האוזןבר, השיק השבוע אתר חדש שכולל לוח הופעות מעודכן וגם נגן מדיה (בשיתוף עם קול הקמפוס), ניוזלטר שיעדכן אתכם ושאר דברים שצריכים להיות באתר של מועדון הופעות. כן ירבו. [עברית]
4. הכירו את זמן למוזיקה, בלוג מוזיקה ישראלי חדש (יחסית, בן 4 חודשים), שימליץ בכל שבוע על שירים בנושא אחר. הנושא השבוע הוא פרידה, ומככבים בו פרל ג'ם, ארכייב, פטי סמית' ואחרים. נעים להכיר. [עברית]
5. תגידו שלום גם לג'טה, בלוג מוזיקה חדש שמתכוון להפוך למגזין של ממש. בעברית כמובן. [עברית, כמובן]
6. אתם ראיתם שפרויקט "שורה בציבור" שלנו הגיע לאנטארקטיקה, באדיבות יעל רגב המעולה? [עברית]



7. שני אתרים ישראליים התחפשו השנה בצורה מרשימה בפורים. אתר הווידאו פליקס, שתמיד רצה להיות יוטיוב הישראלי, ניסה לממש את תאוותו פשוטו כמשמעו והחליף את העמוד הראשי שלו בגירסה משוודת של יוטיוב. הבלוג האהוב אטמי אוזניים עשה כבוד לניימן והתחפש ליום אחד לבלוג שלו. איזה כיף להתחפש בפורים! [עברית, פיקסלים]



8. מדי פורים מכין "המסך המפוצל" משלוח מנות נפלא מהרגיל: כתבת "הופרדו בלידתם" השנתית, שמוצאת זוגות של כפילים בין מפורסמי הטלוויזיה השונים. השנה זה יצא אולי המצחיק ביותר עד כה (אם כי, הלו: מיכל ינאי הייתה מתה להיות כפילתה של ג'וליה סטיילס). זה גם הזמן, למי שפספס, להציץ בעיצוב החדש של המסך המפוצל ולהגיד מזל טוב! [עברית]
9. א-הא! האמנם רדיוהד כבר מקליטים חומר לאלבום הבא? יכני הברק! [אנגלית]
10. לרגל סדנת האמן המיוחדת שיעביר בשבת גלעד כהנא באוזןבר (ניפגש שם?), הוא כותב במאקו תשובה לשאלה שלדעתו הוא עתיד להישאל: למה להיות אמן? המסקנה שלו: אם זה לא בוער בך באמת – אל תהיה אמן. [עברית]
11. לג'ק וייט יש *עוד* להקה, The Dead Weather. כמה זה יוצא כבר, 16? [אנגלית, ויש גם מה לשמוע]
12. בועז יניב, משורר ועורך כתב העת לשירה "דקה" ומקוראי העונג (היי, בועז!), פתח בלוג חדש ומעניין ב"רשימות", "כוסות רוח" שממש לא מתעסק אך ורק בספרות גבוהה. הציצו. [עברית]
13. [תודה לשירה זין!] איזה כיף! זה לא סוד שאני אוהב את דיגיטל_מי ואת מארקי פאנק, והנה השליכה שירה הנפלאה לפתחי מתנה לחג (לא משנה אפילו איזה חג) – הופעת ולנטיינ'ס דיי שלמה של דיגיטל_מי, מוקלטת מהמיקסר, כשמארקי פאנק תורם את חלקו. כותב הדיגיטלי: "דיגיטל_מי ביצע הופעה מיוחדת לולנטיין'ס דיי, מה שאומר שכל ההופעה הורכבה מחלקיקי שירי אהבה שרוטשו במקצבי היפ הופ עצבניים. בין המסומפלים תזהו (אולי) את אביתר בנאי, אייר, יורם ארבל, פורטיסחרוף, דה קורגיס, דפש מוד, אופוס 3 ועוד… מארקי פאנק, שתיקלט לפני ואחרי, תרם בכמה אילתורי פטיפונים ונקברייקה שחתם את הלילה צרח למיקרופון לפני ואחרי. ההקלטה בוצעה ישירות מהמיקסר, ככה שלא שומעים את הקהל…" [מפ3, סטרימינג]
14. "משק 54", הספר החדש של הקומיקסאי גלעד סליקטר (שכתב גם את "מי אתה בכלל?") יוצא לאור בהוצאת הקומיקס של האוזן השלישית, ובאתר של ההוצאה אפשר לדפדף בעשרים עמודים ממנו. חבל רק שהתמונות כל כך קטנות באתר, שאי אפשר לקרוא את הטקסט. [עברית]
15. [תודה לחובצי] לול! המערכון הנהדר הזה, על בני נוער שמתחזים לסלבריטיז כדי לקנות בירה, הוא פשוט (ו)מבריק. [טיוב]
16. אני יודע שזה צפוי, אבל זה פשוט נורא מצחיק אותי: המשטרה תפסה סמים בשווי 1.2 מיליון דולר בהופעת האיחוד של Phish, להקת הפוסט-היפים המצליחה ביותר בארה"ב. איזה מצחיקים הם מסטולים. [אנגלית]


אופס, טעות בבנאי

17. אסף אסולין, שקורא בבלוג הזה (היי, אסף!), ביים קליפ יפה ל"הרמח"ל" שסוגר את אלבומו האחרון של אביתר בנאי. [וימאו, הידד!]
18. [תודה לעידו שחם, הגבר שבגברים] עם כל התקלות שהלכו פה לאחרונה, יש מצב שבקרוב אעבור לכתוב בלוג מכני, אופליין. הנה, כבר יש לי הוראות בנייה לאחד כזה. [אנגלית]
19. בסטריאוגאם אפשר לשמוע את כל האלבום החדש של Metric, להקת האינדי-פופ הקנדית שהביאה לעולמנו את אמילי היינס השמיימית. האמת? אני ממש לא מתלהב ממטריק. מהיינס כן, בטירוף, הבחורה מעולה. אבל מטריק? לא יודע, הם קצת כמו Rilo Kiley בשבילי. הביאו לנו זמרת נפלאה, אבל כלהקה משהו שם פשוט לא מבריק מספיק. [נגן כזה]
20. אם חשבתם שאתם מבזבזים המון זמן מדי שבוע בקריאת העונג, דעו לכם שרן יניב הרטשטיין, בחור עסוק באופן כללי, מבזבז מדי יום כמה שעות על לא לעבוד בגלל דברים שהוא נתקל בהם ברשת. לכן הוא הקים את הטאמבלוג "היום לא עבדתי בגלל", ומדי יום אפשר לגלות שם סיבה נוספת לזרוק לפח שעות עבודה יקרות על שטויות נפלאות. למשל, סרט מצויר שמבוסס על רומן גרפי, שהועלה ליוטיוב בשלמותו. אח, רן, אם לא היית קיים היינו צריכים להמציא אותך (ולא היינו מצליחים, כנראה). [עברית]
21. Zunior, חנות קנדית למוזיקה דיגיטלית, מציעה אוסף חודשי חינמי להורדה ממיטב האינדי הקנדי שאתם לא מכירים. [מפ3]
22. האם קבצי mp3 באיכות 320kbps באמת נשמעים טוב יותר מקבצים באיכות 128kbps? התשובה המתבקשת היא "ברור שכן!". האמנם? בדקו את עצמכם במבחן ההאזנה. (אני הצלחתי לזהות ההבדל, האם אתם הצלחתם?) [אנגלית]
23. [תודה למיכל] אז כבר שמענו את קולדפליי לתינוקות, מטאליקה בכלי מיתר וגירסת הבנג'ו לאיי-סי-די-סי, או משהו כזה. מה נשאר שעדיין לא שמענו? כמובן, אוסף קלאסיקות פאנק בביצועים של מדבבות אנימה יפניות. איך אומרת מיכל? החיים אחרי ששמעתם את "Smells like teen spirit" בביצוע פיקאצ'ו אינם אותם חיים עוד. [טיוב]
24. לירן טוען שמצא את החוליה הנוספת בשרשרת גיבורי האינדי סטייל Shearwater, פליט פוקסס, בון איבר ואחרים. קוראים להם Other lives, ובעוד אותי הם לא העיפו, אולי אתכם הם כן. מה דעתכם? [חלל]


רוצים לנחש מי מאחורי המסיכות? אתם בכלל לא צריכים, הנה התשובות

25. אם אנחנו כבר מדברים על קנדים, אורי שחורי מדווח בבלוג שלו על חדשות מהסט של סקוט פילגרים, הסרט. לבמאי אדגר רייט, מסתבר, יש פליקר (הידד!) והוא מעדכן אותו בתמונות מאחורי הקלעים, כולל של השחקנים שנכנסים עכשיו לדמויות האהובות על כולנו (טוב, על מי אני עובד, רק עליי כנראה). זה כבר הפך לוולפייפר בלפטופ שלי. [עברית, פליקר]
26. ונחשו מי יפיק את המוזיקה בסרט? נייג'ל גודריץ'! [אנגלית, ריר]
27. [תודה לירון] אוי, זה אולי הדבר הכי כייפי שראיתי השבוע: רוצים להיות דאפט פאנק? תקליקו ותהיו! [אנגלית]
28. [תודה ל-Fuzz] איך אני שמח שיש אינטרנט. הרי ב-MTV כבר לא מראים קליפים, ואלמלא האינטרנט, אף אחד לא היה טורח להכין קליפ יפהפה ומרשים כמו "Happy up here" של Royksopp, שישמחו את לבבם של כל חובבי Space Invaders באשר הם (ואני יודע שאתם שם, בין קוראי העונג!). במייספייס אפשר כבר לשמוע את כל האלבום החדש, Junior. [וימאו, הידד!]
29. "היו גם לא מעט הופעות מחורבנות בפטיפון, בזבוז של עור התוף על להקות ילדודס שהתפיידו להן עם הגיוס לצבא או הופעות עם סאונד ממש ממש מחורבן. אבל גם אז היה כיף ללכת לפטיפון, לדעת שאני במקום נטול פוזה שבו כל אחד בא לעשות את הקטע שלו, ללא שום יומרה להתחבב אי פעם על המיינסטרים. וכמו שאני אומר, צריך ללכת לפעמים להופעות מחורבנות כדי להעריך את ההופעות הטובות באמת. היה כיף, טוב שהיה, וכיו”ב, אבל אולי באמת הגיע הפאקינג זמן לסגור את הפטיפון. אולי הגיע הזמן שיהיה מקום חדש במיקום חדש לדם חדש שרוצה לעלות לבמה ולבעוט במגבר. לפרק את הסצנה ולהרכיב אותה מחדש. פטיפון, תודה על הכל, נוח על משכבך בשלום. טקס האשכבה יהיה ב-21 לחודש, בואו לפוגו אחד אחרון" – עידו שחם נפרד ממועדון הפטיפון, שייסגר החודש. [עברית]
30. [תודה להדיוט] הפרסומת החדשה והמבריקה של T-Mobile הפכה לשתי דקות את תחנת רח' ליברפול בלונדון למועדון ריקודים אחד ענק. איזה כיף! [טיוב]
31. [תודה לערן] יש מכות! בין ג'ון סטיוארט לג'ים קריימר, פרשן כלכלי ססגוני. וגם אם אתם לא יודעים מי זה קריימר (ואנחנו לא יודעים), שווה לראות. סטיוארט שולתתתתת. [וידאו]
32. [תודה לתמיר] בפינה הקבועה Breakfast at Suliman נתנו לשלושה קשישים להציג ולהאזין שירים חדשים של הראפר Young Jeezy ושל Animal Collective. התגובות מפתיעות ונהדרות. [טיוב]


לרדיו הזה אני נותן ציון 8.9

33. הציטוט שבפתיחת העונג נלקח מהבלוג האני-מקווה-כבר-ידוע של תומר לוין, "מר לוויתן". תומר (שנדמה לי שראיתי השבוע באוטובוס) מביא תמיד נקודת מבט וקצב אחרים, כאלה שאנחנו לא תמיד רגילים אליהם בבלוגיה המתוקתקת והמתקתקת שלנו, ובעיניי זה תמיד מרענן. השבוע הוא עשה עוד משהו שאף אחד לא עושה, ופצח בסדרת פוסטים של ביקורת רדיו: תכנית הבוסה נובה של דובי לנץ בגל"צ (שקיבלה ציון 7), הצהרון ב-88FM (ציון ללא רחמים: 3), ביטניק המעולה (לטעמי) של יואב יפת ב-88FM (ציון: 8), קופסת הלהיטים של עופר נחשון (5), וכל יום השידורים של פורים בגלגל"צ (רוצים לנחש את הציון?). מקורי, מעניין, אולי כדאי לפתוח מדור ביקורת רדיו באיזה עיתון? [עברית]
34. [תודה לשיר] בשנות השמונים, ילד אחד עם ווקמן שיודע גם להקליט, נכנס לאולם משחקי וידאו (מה שמכונה Arcade), והקליט את צלילי המשחקים השונים. כמובן שעכשיו אנחנו יכולים לשמוע אותם במפ3 פריך וקליל, וליהנות מה-8-ביט הנפלא. [מפ3, נגן בדפדפן]
35. אני קורא עכשיו את "רשימת שידור: כך שינתה גלגלצ את פני המוזיקה הישראלית", ספר חדש שכתב מבקר המוזיקה הוותיק שי להב (לא, זה לא אותו אחד מד"ר קספר). אתם יכולים לנחש את הנושא, ואתם גם יכולים לנחש שכמבקר מוזיקה ותיק, להב מוטה חזק לצד מאוד ברור (גלגלצ זה רע, פלייליסט זה רע). שזה יופי, כי אני מסכים איתו ברוב הדברים. אבל זה לא עיקר הספר – עיקר הספר הוא תיעוד לפני ומאחורי הקלעים של יצירת תחנת המוזיקה המצליחה והמשפיעה בארץ, ושל המנגנונים שמפעילים אותה (בראשם: הפלייליסט, כפי ששוכלל על ידי אלדד קובלנץ, שמצצטייר בספר פחות כמו Evil mastermind ויותר כמו ילד תועה שמנסה לספק את כל החזקים). ב"וואלה" נותנים פרק מתוך הספר לקריאה, ב"העיר" כותבים על הספר, ובועז כהן מראיין את שי להב, שם הוא אומר משהו מעניין: "היות ומדובר בתעשייה מוכה וחבולה, היה הכי נוח לכולם להפוך את גלגלצ לאוייב העם ולהפיל עליה את כל התיק. בשלב מסויים, אנשים התחילו להאמין באמת שגלגלץ היא בית המשפט העליון לשירים, ושאין מלבדה. ומאותו רגע, היא הפכה לכזו. מדובר באבסורד, כי לצידה פועלות הרבה מאוד תחנות רדיו על הסקאלה, ויש גם עיתונים וערוצי טלוויזיה ואתרי אינטרנט. גם אם ניקח בחשבון את נתוני הבסיס המוכרים של גלגלצ – אין פרסומות, יש להם משדרים בכל הארץ, וכו` – עדיין אי אפשר להבין את ההתבטלות המוחלטת כלפי התחנה הזו. וזה מלמד יותר על האנשים שאוהבים לשנוא את גלגלצ, מאשר על גלגלצ עצמה". גם התייחסות מצידי תגיע, לכשאסיים את הספר. [עברית]
36. ועוד משהו באותו עניין: "זו היתה הרוח: רצון לחנך כל הזמן את העם, לשתף אותו באהבותיך האזוטריות. שידרנו רק בשביל עצמנו ובשביל שלושת חברינו האליטיסטים המסריחים. ידענו שאנחנו והחברים שלנו מקשיבים, ומהאחרים לא היה לנו איכפת: תערובת של התנשאות ומגלומניות, והכל בשם חינוך העם". כך מספר קובלנץ על שנות השמונים בגל"צ, ואני אומר: רק תחליפו את "שידרנו" ב"כתבנו", והנה הדברים יוצאים מאליהם מפי כתבי המוזיקה של "7 לילות", מדור התרבות של "העיר", "וואלה" ואחרים. [משהו לחשוב עליו]


ליטל (שני מימין) בימי סבא'לה העליזים

37. [תודה לאורטל] "Brand new sun" הוא השיר החדש והמצוין של ג'ייסון ליטל, לשעבר סולן Grandaddy, אותו אתם מורידים בזה הרגע. כדאי לכם, הקול של ליטל מעורר געגועים עזים ל-Sophtware Slump ולרגעיהם היפים של גראנדדי (מינוס המלודיות הכובשות). [מפ3]
38. מגזין Esquire, האבא הרוחני של "בלייזר", מציע 75 אלבומים שצריכים להיות בתקליטיה של כל גבר. ותתפלאו, הם לאו דווקא המובנים מאליהם. [אנגלית]
39. עוד מאותו מגזין: רשימת 50 שירים שכל גבר צריך לשמוע, והשחקנית מארי לואיז פארקר בוחרת סוגי מוזיקה שגברים השומעים אותם מתבקשים להתרחק ממנה. [אנגלית]
40. [תודה ליניב אידלשטיין] אני חושב ש-20 השניות הראשונות של הטריילר הזה, לסרט "500 Days of Summer", יגרמו לידידי ע' להרטיב במכנסי הפנטזיה שלו. ובאופן כללי, הסרט הזה נראה כל כך מפולח שזה מדהים: כולם אוהבים קומדיות רומנטיות, בואו נכין אחת במיוחד לפריקים של מוזיקה, ונזרע בה רפרנסים לסמית'ס, לג'וי דיוויז'ן, לסקס פיסטולס וכאלה דברים. בואו נשים רג'ינה ספקטור ברקע וניקח את זואי דשאנל לתפקיד הראשי! ההיפסטרים ישעטו לאולמות!!! אז זהו, שזה יכול להיות הסרט המקסים ביותר שנראה השנה, או פלופ שטחי שמנסה להתחבב עלינו בכוח. אני מעדיף לקוות לראשון. צפו ב-HD, אל תהיו עצלנים. [טיוב]
41. כשבוב דילן שר את "Like a rolling stone", המלודיה של השירה שלו כמעט ואינה קיימת. כנ"ל ב-"Walk on the wild side" של לו ריד, ובכל זאת אלה שירים שאנחנו יכולים לזמזם שנים ולהכיר בגדולתם. כנ"ל הרבה מאוד שירי היפ-הופ. אם כך, למה בכלל צריך מלודיה? סוזן וגה שואלת ועונה בבלוג המעולה של הניו יורק טיימס. [אנגלית]
42. [תודה לנטעלאכסנדר] אפרופו הפתיח המ-ר-ה-י-ב של Watchmen, ב-Total film אספו ששה קטעים בלתי נשכחים של כתוביות פתיחה לסרטים, מאוטו פרמינגר ועד זאק סניידר. [אנגלית, טיובים]
43. זה בשבילך, יהוא: 10 דברים שכדאי לדעת על אלן מור, סופר הקומיקס הגאון שאחראי גם לווטצ'מן. [אנגלית]


באמת תהיתי לאן הידיים של אדוארד הלכו בסוף הסרט. זה כמעט מובן מאליו, כשחושבים על זה

44. [באדיבות נמי] עכשיו כשמייקל ג'קסון ירד מנכסיו, באופן יחסי, ונטש את אחוזת נברלנד האגדית, הוא מציע למכירה רבים מהפריטים שלו. בגרדיאן אפשר להציץ בחלק מהפריטים האלו, מפרס של MTV ועד עגלת גולף ממונעת עם ציור של מייקל ג'קסון כפיטר פן, מציור שלו כמלך ועד סימולטור הטיסה, ולהזיל דמעה. [אנגלית]
45. מחפשים עברית לאייפוד? האם מיררתם בבכי אל תוך מסך המגע כשקראתם כאן בשבוע שעבר ש-HebDev מפסיקים להפיץ גרסאות עבריות חינמיות (או בכלל) למוצרים הניידים של אפל? נו, רק עבר שבוע והנה שביב של תקווה מנצנץ לו באפלה. אחד המפתחים המקוריים, לירז אליאס שמו, ממשיך לפתח את הקוד והעלה בינתיים את קוד המקור לאתר שלו. החבר'ה ב-HebDev לא ממש שמחו על היוזמה, ומאיימים בתביעה. אליאס בתגובה: "אתם מוזמנים לגרד לי את הביצים". מי ציפה שיהיה כל כך הרבה אקשן, לכלוך ודרמה בעולם תרגום התוכנות החינמי? שמח שם! [עברית]
46. אחרי אינפלציית הלהקות עם שמות של חיות, או עם המילה Fuck, עברו כתבי המגזין Paste על רשימת האמנים המשתתפים בפסטיבל SXSW הקרוב, ומיפו את הטרנדים החזקים ביותר בשמות הלהקות. ואלה שמות. [אנגלית]
47. [תודה להילה] Just plain ant, מפיק היפ-הופ מוכשר, מציע את האלבום שלו Dig Deep להורדה חינמית איכותית. הילה מציינת שהאלבום הזה הפך את הבקרים שלה לטובים הרבה יותר, אני מציין ששווה להאזין. [אנגלית, מפ3, פלאק]
48. [תודה לרועי] פרל ג'ם מוציאים אוטוטו גירסה מחודשת ל-Ten, שתימכר גם בארץ בשתי גרסאות (2 דיסקים + DVD בגירסה הזולה, 2 דיסקים + 2 DVD + 4 ויניל + קסטה {!!!} ומזכרות בגירסה היקרה), ולקראת הגירסה החגיגית הם העלו משחק קוביות פשוט ומעניין. מי שמצליח לנצח, שיספר לי מה קורה בסוף. [אנגלית]
49. קליפ חדש, חמוד ומטריד ל"באסה" המצוין של כהן@מושון. [וידאו]
50. [תודה לרוזה הגולשת] אנימציית טיפוגרפיה עברית יפהפיה לקטע מתוך "פטר והזאב". [טיוב]
51. עשרה חברים בלהקות מצליחות, שתמיד מתעלמים מהם. [אנגלית]
52. "Inaugral Trams", שיר חדש ל-Super furry animals שמקבלים גם ספיישל בקול הקמפוס לרגל האלבום החדש. [מפ3; עברית]
53. [תודה לערן כץ] הכתבה עצובה קשות, אבל התגובה מצחיקה רצח. [עברית]



54. אסף אבידן זכה בפרס תגלית השנה של אקו"ם, ובצדק גמור: אקו"ם כבר מזמן לא גילו אמן שהם לא הכירו בכלל והביא להם כל כך הרבה כסף מתמלוגים בשנה אחת. אבל זו לא הסיבה לאייטם הזה, אלא המייל המשמח שקיבלתי מרועי אבידן, אחיו של אסף ומי שניהל אותו במשך שנים (ואולי גם עכשיו?), ובישר לי בתחילת השבוע ש-"The reckoning" חצה את קו 20 אלף העותקים שנמכרו. אם זה נשמע לכם בנאלי או סתם לא מעניין, תחשבו רגע על העובדות הבאות: א. לאסף אבידן אין חברת תקליטים, ועד לפני כחודשיים לא היה לו יחצ"ן. ב. השירים שלו הגיעו לרוטציה מתונה-גבוהה ברדיו רק *אחרי* שהוא הפך לתופעה כל כך גדולה שהעורכים המוזיקליים לא יכלו להתעלם ממנה יותר. ג. מדובר פה ב-20 אלף עותקים שבאמת נמכרו, כלומר שולמו ונמסרו ליד הצרכן. רוב החברות הגדולות ממהרות להכריז על "אלבום זהב!" ברגע ש-20 אלף עותקים מוזמנים על ידי החנויות, ולא משנה אם הם נמכרים או לא. האלבום של נינט הוכרז כאלבום זהב תוך מספר ימים, כי החנויות צפו מכירות היסטריות והזמינו בהתאם. האלבום עצמו נמכר בקושי ב-5,000 עותקים, וכל השאר הוחזר לחברה. ד. הנחתי שרוב המכירות היו בהופעות, אותן מקפיד אבידן לפוצץ מדי שבוע בקהל, אבל רועי מדווח שדווקא החנויות תפסו את האחוז הגדול במכירות. הפתעה משמחת. ה. אם פעם היה מספיק "זה כל הקסם" כדי שנמרוד לב יגיע לזהב, היום הרבה פחות אנשים קונים דיסקים ולהגיע ל-20 אלף דיסקים זה ממש לא צחוק, ונחשב הצלחה כבירה גם לתותחים הגדולים של המוזיקה הישראלית. תאהבו או תשנאו את הקול, המוזיקה והאלבום של אבידן, אי אפשר להתעלם מהדרך וההצלחה שלו, וחייבים פשוט להוריד בפניו את הכובע. אמנים עצמאיים צריכים ללמוד את המקרה שלו וליישם. [עברית]
55. [תודה למנחה] מופע הארנבות של ד"ר קספר, או "הקספרים" אם לרגע הם רוצים להיות מעט פחות מביכים, נוקטים בצעד מעניין. כחלק מהקאמבק המיוחצן שלהם, הם ימכרו את האלבום החדש רק בהופעות. זה גימיק נחמד שיגרוף כותרת וחצי, ודי נבון במקרה הזה, של להקה שרוב להיטיה מאחוריה וגם כך מירב הכסף שתרווייח יהיה בהופעות. בלהקה מספרים שכל האלבום נוצר כמתנה לקהל ולכן הצעד מתבקש, ואני אומר: גישה מצוינת. קחו בחשבון שלא תופיעו בכל מקום בארץ, ולכן יהיה חכם יותר להעביר את האלבום גם לחנויות בהפצה רגילה אחרי זמן מה. מה גם שאם נלמד משהו מהאייטם הקודם, גם כלכלית ישתלם להם יותר להפיץ את הדיסק לחנויות ולא רק להופעות. [עברית]
56. [תודה לג'יין ליים. בשבילי תמיד תהיי ג'יין ליים, כנראה] האחים וורנר בפייט מתמשך עם יוטיוב בנוגע לגובה התשלום המגיע להם על תכנים שלהם שנמצאים באתר. כמובן, וורנר רוצים לקבל יותר, יוטיוב רוצים לשלם פחות. סכסוך מוכר מתחומים רבים, רק שהפעם מדובר במודל הנזיל והמשתנה של יצירות מוגנות באתר של תוכן גולשים, ולכן זה מעניין הרבה יותר (את חלק מהאנשים. אלה שגיקים יותר). מיודענו ניל יאנג נעמד לצד וורנר, ויש לו נימוקים חזקים. [עברית]
57. גדי שמשון טוען: להוריד מוזיקה זה לא חוקי, אבל לקנות דיסקים זה לא מוסרי, במיוחד אם אלה דיסקים של חברות גדולות. "הקידמה לא פוגעת במוזיקה ולא באמנים. היא פוגעת בתעשיה הישנה והמונופוליסטית, שעדיין חושבת שהיא זו שתקבע מי יהיה כוכב, ושחושבת שבלעדיה אף אחד לא ישמע מוזיקה כלל". [עברית]
58. ובאותו עניין: מה לייבלים באמת חושבים על בלוגים של מוזיקה? כתבה מרפרפת ולא מקיפה, אבל עדיין מעניינת. [אנגלית]
59. לא מזמן תהיתי כאן בפינה על צניחת מכירות מוזיקת הקאנטרי בארה"ב, וזרקתי השערה שזה קשור לזהותו של חובב הקאנטרי האמריקני, ונורמות הצריכה וההתנהגות שלו. עכשיו שואלים שני מקורות גדולים ממני, הטנסיאן (קריא יותר) ו-Music Row (ענייני יותר) את אותה השאלה ועונים עליה: מיהו חובב הקאנטרי? כצפוי, הוא לבן, ויש הרבה ממנו. לכמחצית מחובבי הקאנטרי הגדולים ביותר, הפלא ופלא, אין חיבור אינטרנט בכלל. [אנגלית, עם מבטא מצחיק כזה של אלבמה]
60. יום שלישי בערב, עומר ואני דוהרים במכונית שלו לאוזןבר. אנחנו כבר מאחרים, ואני מחופש למאהב ספרדי – לא ברור מה גרוע יותר. עומר זורק אותי בכניסה לאוזן השלישית ונוסע לחפש חנייה (הוא מצא, ועוד באפור!), ואני רץ פנימה, השפם המצויר שלי מתבדר ברוח. כבר במדרגות אני שומע את הצלילים שאני אוהב, ובקופה אני שואל "הם התחילו מזמן?" ועונים לי "הרגע עלו". בלי נשימה כמעט אני נכנס פנימה דרך הווילון השחור הכבד ונדחף לשורה הראשונה. Tiny Fingers מנגנים, ואני צריך לספוג את זה מקרוב. איזו להקה נהדרת, כמה כוח ועושר יש במוזיקה שלהם, כמה קל להתמסר לה ולצלול בה, לעצום עיניים ולתת לגוף לרעוד מהרעש. מי שפספס, לפינגרז יש כמה הופעות בחודש הקרוב בירושלים, בצפון ובתל אביב. אני יודע שאני לא אפספס. ניפגש שם, בשורה הראשונה? [זהו]



61. זו תחושה מוזרה מאוד, להבין פתאום שאתה לא קיים. אני לא מדבר על רגע שבו אתה מביט על עצמך במראה וחושב מחשבות מטאפיזיות שעושות לך קשר סבתא בנפש. אני מתכוון למשהו מוחשי ומדיד הרבה יותר, עד כמה שאפשר לקרוא לאינטרנט "מוחשי". אני מדבר על הרגע שבו אתה מחפש את עצמך (או את האתר שלך, במקרה הזה) בגוגל, ומגלה שנמחקת. נכנסת לרשימה השחורה. מסיבה שאני מורט את שערותיי כדי לנסות להבין, כי לא שיניתי שום דבר במבנה או בתפקוד של האתר, פתאום גוגל החליט לעשות עליי חרם כאילו היינו בכיתה ה' והורדתי לו את המכנסיים מול כולם (דבר שבהחלט הייתי עושה עכשיו למר גוגל, לו הייתי פוגש אותו). אני חושב שאף שיר לא יסכם את תחושותיי כרגע כמו המתבקש ביותר. "How to disappear completely" (וההמשך המקורי של השם: "And never be found"). מוזר: מאז ומתמיד חשבתי שאיבחת הכינור הידועה בתחילת השיר (00:15, האם זה בכלל כינור או גיטרה?) חוזרת פעמיים בזה אחר זה. בכל פעם שאני שומע את השיר אני כאילו מחכה לפעם השנייה והיא לא מגיעה. אין לי מושג למה חשבתי ככה. מצד שני, גם חשבתי שהעונג מופיע בגוגל. [מפ3. התמונה: cc]

שתהיה לנו שבת שבוגי! אני יודע שבשבועות האחרונים יש רק עדכון אחד בשבוע, אבל דעו כי צפויים כרגע לא פחות משלושה אלבומים מלאים להאזנה בחינם בשבועות הקרובים, ואני מאמין שתופתעו ותיהנו במיוחד.

יעל רגב שלנו נסעה לחו"ל. לדרום אמריקה, לא משהו fancy. רק, אה, קפיצה קטנה בספינה למקום הקר בעולם והיבשת הקיצונית ביותר – אנטארקטיקה.

משם היא שלחה לנו את המכתב הבא:

"טוב, זה קצת רמאות, כי אי אפשר להשאיר פיתקית מודבקת על אדמת אנטארקטיקה בלי להפר אמנה בינלאומית, ולכן כל הפתקיות חזרו עמי לספינה – כלומר, אלו שלא הושמדו בגשם ובגלי הים כליל עוד לפני שהספקתי לצלם…
מצטערת שהנופים לא יותר דרמטיים – חיכינו למיקום ספציפי באנטארקטיקה כדי לצלם, ואז פרצה סופת שלגים ונאלצנו לחתוך בחזרה לארגנטינה. המבנה המצולם הוא בעצם המקום האחרון שאליו הגענו בטיול, ולמעשה ברחנו אליו כדי למצוא מחסה מגשם ומהרוחות. זו תחנת מחקר ארגנטינאית, אם כי לא הצלחנו לעמוד על טיב המחקר. נראה שכל המבנה המרכזי מוקדש למשחקי וידאו, מסך דיוידי גדול ומטבח. מראה סוריאליסטי למדי – להגיע לקצה העולם רק כדי למצוא שם חדר עם טלוויזיה וספות ומערכת סטריאו שמנגנת את להיטו הצ'יזי של רוד סטיוארט. לא בדיוק מה שאתה מדמיין בראש במחשבה על אנטארקטיקה…
נראה מי ימצא לך שורה בציבור יותר נידחת מזו!"

חבר'ה, ראו את ההצהרה של יעל כאתגר. התמונות, כצפוי, מהממות:

פינגווינים!!!

נכון שעכשיו קצת יותר חם לכם?

אני מצטער, אני מת מעייפות וכבר ממש מאוחר. העונג מוכן, מלבד שירי פתיחה וסיום, ותמונות. אבל חוצמזה, הכל כאן. תיהנו, וכשאקום מחר בצהריים אטפל בשאר. לילה טוב! הכל עודכן!

1. אני אוהב יותר מכל את הלילה החם הראשון של השנה. רוח חמה מלטפת את הפנים, משחררת את השרירים שהתכווצו בחורף, קצר ככל שהיה. חולצה קצרה. הריאות מתרחבות והלב מתרחב ולכמה שעות נדמה שכל העולם מתרחב – הכבישים רחבים יותר, השמיים פתוחים יותר. הלב שלי נזכר מיד בימי נעורים חמים כאלה, רגליים יחפות, חולצות גזורות, פליאה בעיניים. אהבה. איפשהו בתחילת נעוריי חזר אחי הגדול מחבר שלו עם דיסק שלא הכרתי. עטיפה מבולגנת, מסקרנת, וצליל זר ומוכר באותה העת. רוק, גראנג'י כיאה ל-1993, שנת היציאה של הדיסק, אבל מעורבב ב… מה זה, קאנטרי? אני הרי שונא קאנטרי. אז, לפחות שנאתי. Cracker, ששילבו כדרכן של להקות רבות השפעות של בלוז, פולק וקאנטרי מדרום ארה"ב עם בסיס של פאנק ורוקנ'רול, הניחו ב-1993 את אבן הפינה בשביל הארוך שלי אל הקאנטרי, ז'אנר שהיום אני אוהב מאוד. "Low", שפותח את האלבום והיה מיני-להיט אמריקאי בניינטיז, נקשר אצלי לנצח לתחושה הזו של תחילת הקיץ, של השיחרור הגדול, של היחפנות בקיבוץ והדשאים הירוקים והחופש שקורא לי מכל הדרכים. עוד קראקר בשיר הסיום. [מפ3]




חוץ מסרטן הריאות, הכל מגניב בבחור הזה

2. ג'יימי ליידל, הבריטי הלבנבן עם הקול השחור ששולט בגרוב כאילו נולד עם אפרו, מגיע להופעה בארץ במאי! בואו נקווה שהסאונד בזאפה יצליח להשתוות להופעה של רונסון שם. [עברית]
3. תודה למדליף בשבוע שעבר – מועדון הפטיפון ייסגר בקרוב. אני מסרב להתרגש, ומתאר לעצמי שהקהילה הקטנה וההדוקה שנרקמה סביב המועדון תמהר לפתוח מקום חדש. [עברית]
4. פיית' נו מור מתאחדת?! נו, מה אני יכול לומר? מצד אחד מרגש – אחרי הכל, מדובר באחת מלהקות הרוק היחידות בניינטיז שעדיין קשה להחליט עם הייתה יותר טובה או יותר חשובה. מצד שני – מעורר חששות רבים ועיקום אף, בדיוק מאותן הסיבות. האם *צריך* לאחד כזו להקה? האם יש באמת סיכוי שמשהו טוב יצא מהאיחוד הזה, מבחינה אמנותית? לא יודע. בילי גולד, בסיסט הלהקה, מעדכן על האיחוד הקרב בטוויטר. [עברית]



5. [תודה ליניב אידלשטיין שהדליף ראשון] לקותימאן, מצביא הגרוב הישראלי שהצליח להרעיד את אמות הספים של אירופה וארה"ב עם אלבום הבכורה הFאנקי הנפלא שלו משנה שעברה, היה רעיון מעולה: לגזור מלא פיסות ושברירים מוזיקליים מסרטוני יוטיוב ולהרכיב מהם שירים של ממש בסגנון הקאט-אנד-פייסט של די-ג'יי שאדו, קולדקאט או Avalanches. את החודשיים האחרונים בחייו הוא הקדיש לליקוט ועריכה קפדניים בכישרון ובסבלנות של אלופים, ובסופם העלה השבוע את התוצאה לאתר שומט הלסתות Thru-you. בלי הודעות לעיתונות, בלי פרומושן, כלום. בן לילה נכנסו מאה אלף איש, והאתר קרס מהעומס. כשעלה למחרת, כבר כתבו עליו ב"מטרו" הלונדוני, ובערב אותו יום גם בבלוג של הניו יורקר, וחוץ מאלה באיזה מיליון אתרים, בלוגים ורשתות חברתיות ברשת. ההכרה העצומה שהוא עומד לקבל (ומקבל ברגע זה) יכולה למנף אותו להצלחה גדולה הרבה, הרבה, הרבה יותר מהמעט לו הוא זכה בינתיים. ככה מצליחים ברשת: רעיון מקורי + כישרון. זה כל מה שצריך. [אנגלית]
6. החברים שלנו התפוחים יצאו לטור באירופה, ומפרסמים בלוג תמונות משם. [עברית, פיקסלים]


לא כל כך מהר, ד"ר מנהטן!

7. אז השבוע ראיתי את Watchmen, פעמיים, ואני עדיין לא בטוח לגמרי מה דעתי. דיון בלמה הסרט טוב ולמה לא יגרור בהכרח ספוילרים למי שמתכוון לראות, אבל רק אגיד שזה ממתק לעיניים, ושמישהו יהרוג את העורך המוזיקלי הזה. ברצינות. בינתיים, הנה קומיקס קצרצר ומשעשע שמציע סוף אחר לסיפור, ועוד גירסה חלופית: מה היה קורה אם היו מפיקים סרטון מצויר של שבת בבוקר במקום סרט באורך מלא? [אנגלית]
8. אחרי שאורן לביא הישראלי התארח בתכנית הלייט נייט של ג'ימי קימל, שואל ערן כ"ץ: מה עדיף כקול שני, בובה פרוותית או פרה לקקנית? [עברית]
9. הקליפ החדש של Death cab for cutie לשיר האהוב עליי באלבום, "Grapevine fires", הוא עצוב ויפהפה בדיוק כמו השיר עצמו, גם אם בבלוג המצוין של הניו יורק מגזין כינו אותו "הקליפ הכי emo אי פעם". [טיוב, רצוי לצפות ב-HQ]

קרא/י את המשך הפוסט