כלומר, תנו לי להסביר רגע.
לבירה מכבי ולעונג שבת יש הצעה די מטורפת עבורכם.
מטורפת במובן של אתם מטורפים אם לא תרצו להשתתף בה.

(בימוי: אדם ביזנסקי!)

כמה פעמים ישבתם בתחתונים על הספה בסלון המבולגן שלכם עם בירה (או שוקו) ביד ומוזיקה במערכת וחשבתם: וואו, איזה מדהים זה יהיה אם {{הכניסו כאן את הזמר האהוב עליכם}} יופיע עכשיו כאן, ממש מולי! הוא פשוט יישב על כיסא עם הגיטרה שלו וישיר את השירים שאני אוהב הכי קרוב ובלי שום תאורה וקהל זר וכל הדברים שחוצצים בינינו.

טוב, אז אולי אף פעם לא ממש ישבתם בתחתונים בסלון וחשבתם את כל זה, אבל אני בטוח שאתם חושבים את זה ממש עכשיו. ואם תזכו בתחרות הקטנה שלנו, ערב אחד בעוד איזה שבועיים-שלושה תשמעו צלצול בדלת ושלומי שבן יעמוד שם. מאחוריו יעמדו סבלים מזיעים עם פסנתר. אנחנו נביא גם כמה ארגזים של בירה מכבי, ואתם מצדכם צריכים רק להביא את החברים שלכם. לא צריך אפילו לסדר קודם את הסלון. ככה, כמו שאתם, בכפכפים, עם החברים שלכם – הופעה פרטית לגמרי, אצלכם בבית.

וזה לא משנה אם אתם גרים בקומה רביעית, או בקיבוץ, או בפריפריה, או בקומונה, או בבית של ההורים שלכם. כל עוד אתם בני 21 ומעלה (בכל זאת, אנחנו מביאים אלכוהול ויש כל מיני חוקים לעניין הזה), כל מה שאתם צריכים לעשות כדי להשתתף במבצע, שאנחנו קוראים לו מכבי הום טור, הוא להצטלם בסגנון Sleevaface. כל שאר הפרטים להשתתפות נמצאים כאן.

סליחה, מר שבן…? אתה יכול להעביר לי את השלט?

כשהרעיון הזה עלה לפני כמה זמן, התחלתי לדמיין איך תיראה הופעה כזו בסלון האישי שלי, וממש הצטמררתי מהתרגשות. לאט לאט הוא קרם עור וגידים והפך מרעיון מטורף למשהו שנראה פחות ופחות בלתי-סביר. כשהבנתי שזה באמת קורה, והנה אני מפרסם כאן את הפוסט הזה ומזמין אתכם להשתתף ושהמבצע ההיסטרי הזה הוא לא סתם עוד רעיון טוב שנשאר בגדר חלום – אז כבר ממש קפצתי מהתרגשות.

וזהו. יש עוד פרטים ועוד תמונות ועוד קטעי וידאו והם יעודכנו כאן מפעם לפעם, כל עוד התחרות הזו רצה. בינתיים, אני גאה ומאושר להזמין אתכם, האנשים שטורחים לקרוא את כל השטויות שאני כותב, להשתתף במשהו שבעיניי הוא יכול להיות חווייה די אדירה. בטח החווייה הכי אדירה שאני יכול להציע לכם כרגע כפרס על תחרות כלשהי.

עוד פרטים על המבצע, תקנון, השתתפות וכל שאר הבלגן – כאן.

[הזוכים בחלוקת הכרטיסים לפינק נויז הם שניר ורותם – בדקו מייל!]

אלקטרה מוציאה אלבום חדש, וזו סיבה טובה לחגיגה כפולה ומכופלת (בעצם, רק כפולה) כאן בעונג. ומה הכנו לכם, אתם שואלים כשהסקרנות נוזלת לכם מזווית הפה? הכנו לכם:
א. האזנה מלאה לאלבום כולו (יאי!)
ב. הזדמנות לזכות בעותק קשיח מהאלבום הזה (כמו פעם!)
ג. מיקסטייפ מיוחד שהכין במיוחד ניצן חורש, סולנה המיוחד של אלקטרה (awesome!)

וכל זה בפוסט אחד ובמחיר שווה לכל נפש (0 שקלים, אלא אם כן אתם גולשים עכשיו מהסלולרי וזה עולה לכם מלא כסף או משהו כזה).

בואו נתחיל!

א. האזנה מלאה לאלבום כולו!

או כמו שקוראים לזה בחו"ל, Exclusive first listen, רק בלי האקסקלוסיב כי בינינו, אתם יכולים פשוט להקליק לעמוד הבדנקאמפ של אלקטרה, אתם לא באמת צריכים אותי.

כן! רק לחצו פליי והאלבום כולו בקצות אצבעותיכם הרוטטות (תעשו עם זה משהו, באמת, איך אפשר להקליד ככה?). אם תאהבו, תוכלו גם לרכוש את האלבום (רק בחרו Download ושלמו 9$), או להדביק את הנגן הזה בבלוג שלכם.

אם אתם לא רוצים להיראות כמו ווירדוז כשאתם קופצים לבד בחדר לצלילי השירים האלה, ומעדיפים לקפוץ עם עוד אנשים, אלקטרה ישיקו את האלבום בשלושה ערבים רצופים באוזןבר, בכל ערב עם אורחים אחרים: ב-5 באוגוסט עם נערות ריינס (האדירים) וחטיבת כלי נשיפה; ב-6 באוגוסט בערב רוקבילי עם The come on baby don't say maybes, וב-7 באוגוסט עם רוקפור. פריקינג הל. ככה עושים השקה.

ג. מיקסטייפ מיוחד לקוראי העונג מאת ניצן חורש

[כן, סעיף ג' הגיע לפני ב'. זו לא טעות]

ולפני שהוא מתחיל, רק מילה וחצי: כבר כמה שבועות אני משתעשע ברעיון להזמין מדי שבוע מוזיקאי אחר שיכין מיקסטייפ חופשי מאהבותיו הגדולות, הקטנות, מה שהוא שומע באותו שבוע, השפעותיו או סתם שירים של אמנים שמתחילים באות צ', מצידי. בעודי חושב ומהסס בעניין, ניצן הקדים אותי והציע בעצמו להכין אחד כזה, ובכך הפך לאמן הראשון במה שאני מקווה מאוד שיהיה סדרה. אליך, ניצן (בתמונה משמאל: מהרהר על השירים שייכנסו למיקסטייפ. תצלום: יניב אדרי):

[עדכון: מסתבר שיש תקלה בקובץ והוא מנגן רק עד דקה 15. אני עמל כרגע על העלאת קובץ מתוקן]

גולשים יקרים, גיאחה –

אני שמח להיות חלק משושלת מפוארת וארוכת שנים של מיקסטייפים בעונג שבת, שמתחילה הרגע

למיקסטייפ שהכנתי יש קו סגנוני ברור: אקלקטיות. הוא מורכב מדברים שאני שומע בחודשיים בהאחרונים, פלוס פייבורטים ישנים שנזכרתי בהם לאחרונה כמו רייד וז'אק דה טרואה, וכן כמה קטעי אימה מסרטי פיפטיז (או מהמזכירה האלקטרונית של אנתון ניוקומב). יש פה את מארק אי.סמית' נובח על הזדקנות, לצד הפולק של דורי פרווין עם טקסט מצמרר, האחרון של פול וולר לצד נעימת ג'אז אלקטרוני של מארק מולין, כריס אייזיק ליד קטע דבקה מסחרר. מקווה שתהנו

ניצן

ב. הזדמנות לזכות בעותק קשיח מהאלבום הזה

רוצים עותק מתנה מהדיסק החדש? טוב, מה הבעיה, כל מה שצריך לעשות הוא להשאיר כאן תגובה. אתם מוזמנים לספר בתגובה איזה אמנים תשמחו לראות בפינת המיקסטייפ השבועית (וגם: איך לקרוא לפינה הזו, לעזאזל). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליאיר וניצן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום חמישי!

"אין חוק שאומר שרק בעל השכלה מוזיקלית יכול ליהנות ממוזיקה, ואבוי לנו אם היה חוק כזה" – פרימו לוי, מצוטט בטור מרתק נוסף של ליבריסטאן על מצב התרבות

"אולי באמת אני סתם עצלן", שר שלומי שבן, ובהופעות גם מוסיף "בטוח". ואני באמת עצלן, אבל זו לא הסיבה שהעונג השבוע מורכב כמעט כולו מדברים שאתם שלחתם – כי הרי גם המעבר והסינון של עשרות (ולפעמים מאות!) הלינקים שאתם מרעיפים על תיבת המייל שלי, שמגרגרת מהנאה, דורשים זמן ומאמץ. הסיבה היא שבשלושת השבועות האחרונים כמעט ולא הספקתי להגיע לתיבת המייל, ואוצרות יפים ורבים ששלחתם לא הספיקו להיכנס לעונגים הקודמים. אז השבוע – העונג (כמעט) כולו שלכם. איזה כיף. [הסיבה שהעונג הזה עלה בשבת בצהריים היא כבר סתם בעיה טכנית טיפשית]

1. נתקע לי השבוע שיר בראש, ולא הצלחתי להיזכר במילים שלו, אז גירדתי בראש במשך זמן די רב וניסיתי להיאחז ברסיסי הלחן שהסתחררו בראשי, כדי לזהות את מקורו ולהיזכר מה הוא ושל מי הוא – ואז לשמוע אותו, שזו הדרך הטובה ביותר לחלץ שיר מהראש (מה גם שרוב השירים שנתקעים לי בראש הם שירים שאני אוהב בצורה כזו או אחרת, כך שזה גם כיף גדול לשמוע אותם שוב). אבל לא הצלחתי. זכרתי בדיוק את הסאונד האפלולי והמשונה, שנשמע קצת כמו TV on the radio, וזכרתי לחן שממש לא אופייני להם. אז הלכתי לשמוע שוב שירים משני האלבומים האחרונים שלהם, וזה היה כיף גדול, אבל זה לא היה זה. ומה קרה בסוף? מה שקורה תמיד. התחלתי לחשוב על משהו אחר לגמרי וקלאנג! האסימון נפל וצלצל לי בכל הגולגולת. זה היה "With a girl like you" של דייב סיטק, אכן הבחור ההוא מ-TV on the radio, שגם הפיק שירים ב-EP החדש של פינק נויז שניתן כאן להאזנה מלאה. הרי זה מופיע ב-Dark was the night שאני טוחן מאז שיצא, לא פלא שזה תקועלי בראש. ואז לראשונה גיליתי שזה קאבר לשיר של The troggs, ושהשיר המקורי כייפי אפילו יותר, עם אנפוף קל, גרוב תופים קצת מגושם וקליפ משעשע ולא בכוונה. ואז גיליתי שהטרוגז האלה מנגנים המון שירים שהכרתי ולא ידעתי בכלל שהם שלהם. אז הורדתי את כל האוסף שלהם ועכשיו כיף לי באוזניים שבעתיים. נפלאות דרכיהן של תולעי האוזן. [מפ3]



2. לפני כמה חודשים ישבתי על ספסל מחוץ לאוזןבר עם נדב לזר, שאתם ודאי מכירים מזמן מהבלוג אטמי אוזניים כאן בשכונה, ודיברנו על רעיון שלו להעלות מופע בלי לפרסם מי מופיע בו. הרעיון הזה התגלגל ל"ערב הפתעה", שהפקתי באוזןבר בשלושת החודשים האחרונים, בהצלחה די יפה מבחינת קהל ומבחינת קונספט ואמנים. הבעיה היא שהערב הזה יקר להפקה, ואי אפשר למכור אליו כרטיסים יקרים, כי הקהל בעצם מהמר ומקווה שיופיעו אמנים מעניינים או כאלה שהוא אוהב. לכן ביום שלישי הזה ייערך ערב הפתעה 4 שעשוי להיות האחרון [אירוע בפייסבוק], מפני שאני מקפיא את המיזם הזה לזמן מה כדי לעשות חושבים ולשקול מחדש איך אפשר להמשיך לעבוד על הפרויקט הזה בלי להרגיש שזמני היקר מתכלה עליו ללא תמורה (או עם תמורה זעומה מאוד). אם עדיין לא ביקרתם באף אחד מהערבים האלה, זו עשויה להיות הזדמנות אחרונה. הערב הזה מיוחד מאוד מבחינתי, כי יופיעו בו אמנים שאני אוהב מאוד, ולפחות אחד מהם הוא אמן שאני כבר שנים חולם להביא לערב כזה או אחר. תבואו. [יהיה כיף]
3. ועוד משהו קטן לפני שמתחילים: ביום ראשון יחגגו כל הזוגות האוהבים (והשלישיות המאוהבים, והרביעיות, אנחנו ליברלים) את ערב ט"ו באב. אם תהיו בתל אביב ותרצו לשתות קפה קטן ולשמוע מוזיקה קטנה, אני אתקלט גרוב עדין ואהבה עדינה גם כן בחצר של בית ביאליק, אשר בכיכר ביאליק, אשר ברחוב – בחיים לא תנחשו – ביאליק, אשר לכמה שעות יהפוך לבית קפה תחת הכוכבים, לאוהבים ולאוהבים ברוחם, כמו שאומרים. [זהו, עכשיו לשאר העונג]




קאקי קינג, לא בישראל. יש לכם תמונה טובה מאתמול? תנו בתגובות

4. אז חזרתי עכשיו מההופעה של תמר אייזנמן וקאקי קינג בבארבי, ומה אגיד לכם – קאקי קינג הזאת חמודה שזה לא ייאמן. אני לא זוכר בארץ פרפורמרית כזאת חמודה, שכל הקהל יצא מאוהב בה כליל, מאז אמילי וולס. אבל על חמודה אי אפשר לבסס מופע שלם, או חצי מופע, או איך שלא תקראו לרצף הזה שהלך על הבמה הערב (אייזנמן פתחה בסט מקפיץ עם הלהקה שלה, קינג הצטרפה לשיר-שניים שלה, ג'אם, נשארה לבד לסט משלה, ואז חזרה עם ההרכב של תמר לג'אם, ולשירים של תמר, בעיקר). הג'אמים לא ממש עבדו. את אייזנמן כבר ראיתי בעבר והיא תמיד כייפית, אבל מלבד ההתרגשות הקלה (שלה), לא הרגשתי כאילו זכינו למשהו יוצא דופן מהלהקה התמיד-הדוקה שלה, הרי עם כל הכבוד, ויש, באנו לראות את קאקי קינג. וקאקי ("Welcome the shit king!", היא פתחה) ניגנה שני שירים שלמים, עם מילים ומנגינה, ביניהם השיר האהוב עליי שלה שבאמת חיכיתי וציפיתי ונהניתי מאוד מאוד לשמוע ("Life being what it is"). כל שאר הקטעים שלה היו קטעי נגינה די מרשימים טכנית אבל מפהיקים לחלוטין מוזיקלית, לאכזבתי. החיבור שלה עם אייזנמן מעניין אבל קצת מפוספס, בעיניי, כי אף על פי ששתיהן גיטריסטיות אדירות, מוזיקלית הן לא בדיוק משיקות – תמר עם הפ'אנק המקפיץ שלה וקאקי עם השירים העדינים למדי שלה. זה היה ניכר במיוחד בשיר השני שלהן ביחד, שיר של אייזנמן בו קינג בעיקר ניגנה על פידבקים מהגיטרה שלה. זה היה חמוד, אבל היא לא ממש *השתתפה* בשיר. כך שהיה נחמד, אבל לא מדהים או הורס או מהפנט. ולכל מי שנכח בהופעה: זה בשבילכם. [זהו]
5. [תודה לעירית הגירית] שכותבת: הי גיא, האם מכיר את הבלוג Boogie woogie flu? מדובר בבלוג של צלם ניו יורקי שהוא אספן תקליטים של מוזיקה אמריקאית. לצערי הבלוג נמצא בהפסקה ארוכה מאז מותו של אלכס צ'ילטון, אותו הכיר, אהב וצילם רבות הבלוגר הנ"ל. אך עדיין ניתן למצוא בבלוג אוצרות רבים". [אנגלית, פיקסלים]
6. [תודה לכל השולחים] איזה יופי של סרטון הוא יש מצב להופעה, אנימציה מבריקה על מסע התהפוכות והתלאות שעובר חובב מוזיקה ישראלי מהרגע שדולפת לאוזנו השמועה על הופעת חו"ל ועד שהוא מצליח להגיע אליה, ואולי אפילו ליהנות ממנה בחלק מהמקרים, אם מתעלמים מהסאונד, והאנשים, והמקום, והמחיר, והאוכל, והלהקה. טל פרידמן מקריין טקסט מצחיק לאללה, גדוש במראות ומקרים שכולנו מכירים, ורפרנסים גרפיים לעוד כמה עשרות כאלה. נועם חמו עשה עבודה נהדרת בסרטון הקצר והכל-כך-קולע הזה, שכנראה כל אחד מקוראי העונג יכול להזדהות איתו ברמה כזו או אחרת. תביאו לנו עוד כאלה! [וימאו]

קרא/י את המשך הפוסט

[הזוכים בכרטיסים ל"ניו יורק, עיר הערים" הם מיכאל ויעל. בדקו מייל! ובעניין אותה העיר…]

האינדי בארץ שוקק ורוחש כישרון, וגם אם יש הרבה אנשים שיחלקו על איכות הכישרון וטיב השירים באינדי הישראלי, כל מי שבאמת טורח להסתכל על השטח ולא תוקע את האף בגלגלצ יודע שאי אפשר לחלוק על כך שיש המון, פשוט המון להקות ואמנים חדשים ומעניינים כמעט בכל ז'אנר שאפשר להגות על הדעת. לפני מה שהפך להיות כבר די הרבה שנים, ערכתי עם שותפי הוותיק מורפלקסיס את אוספי "פולארויד" בשרת העיוור. באופן טבעי קיבלנו המון חומר מהמון להקות, ובאופן טבעי לא כולן תפסו לנו את האוזן. אבל אחד הדיסקים, שהגיע מניו יורק דווקא, תפס אותי ואת מורפלקסיס בתנוך ולא נתן לנו מנוחה.

קראו להם Pink Noise, למעשה עדיין קוראים להם ככה, והאלבום השני שלהם, All is nu מ-2005 הוא אלבום רוק הדוק, סוניק-יות'י-יה-יה-יה'זי מעולה. "Up for days" מתוכו נכנס לפולארויד 03, כנראה האוסף האהוב עליי בסדרה. הם ארבעה ישראלים – שרון סולאמי, האחים יובל ואיתמר ציגלר (שגם הוא מוציא אלבום מעולה בימים אלה, ושניהם גם אחיו של יוני ציגלר חביב המערכת) ויובל ליאון, שהגדיר אז את הלהקה "כמו סוניק יות', אבל בלי ג'אמים של 20 דקות. בניו יורק אין זמן לג'אמים".

עכשיו, חמש שנים מאוחר יותר, הרביעייה הזו חוזרת עם EP חדש, Here is happiness, שחלקו (שירים 1 ו-5) הופק על ידי דייב סיטק הענק מ-TV on the radio (ומי שהפיק גם את האלבומים של סקרלט ג'והנסון, יה-יה-יה'ז, Liars. אבל למה לכם להקשיב לדעה שלי כשיש לנו כאן סטרימינג בלעדי לכל האלבום, להנאתכם. תגבירו.

כן, כל האלבום בנגן אחד. לחצו על החיצים הקטנים ימינה ושמאלה בנגן הפתוח כדי לנווט בין השירים.
[הסטרימינג הוסר. אתם מוזמנים לקנות את האלבום כדי לשמוע אותו]
1. The road
2. Redwoods
3. Moving in (DblCheese remix)
4. Next one is real
5. When I died
6. Dive

ב-26 וב-27 ביולי הם יופיעו בלבונטין 7 בתל אביב, בביקור מולדת די נדיר, אז אם אהבתם את מה ששמעתם כאן, אל תעיזו לפספס אותם כל עוד הם בארץ. בעצם, כדי שלפחות שניים מכם לא יפספסו אותם, יש לי גם כרטיסים להופעות האלה.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיסים?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם מהי הלהקה הניו יורקית האהובה עליכם?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לצח!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום ראשון בלבד!!!

"ניו יורקרים אמיתיים מאמינים בסתר שאנשים שחיים במקום אחר בטוח, במובן מסוים, עושים את זה בצחוק" – ג'ון אפדייק

(CC)

ניו יורק, ניו יורק. זה חייב להיות ניו יורק, ניו יווווווווורק, ואי אפשר באמת להתווכח עם פרנק סינטרה. הוא פרנק סינטרה, לעזאזל. גם הוא חי לנצח בעיר שלעולם לא ישנה, בתפוח הגדול וכל הג'אז הזה. בעיר המפורסמת בעולם, עיר של חלומות, העיר בה הכל קורה. אומרים שמה שקורה בלאס וגאס נשאר בלאס וגאס, אבל מה שקורה בניו יורק משפיע על כל העולם, בין אם זה פיננסים, אופנה, טלוויזיה, מוזיקה, הצגות, תערוכות, ספרות. ניו יורק היא העיר שכל עיר אחרת שואפת להיות כמוה.

והנה גם חולון הקטנה מתכוונת להיכנס לניו יורק סטייט אוף מיינד לזמן קצר, בשישי הזה ב-12:00 בצהריים, עם מופע מיוחד של "תן למילים לעשות בך", שיעסוק בעיר שכולם רוצים להיות בה. שלומי שבן, יהלי סובול, אפרת בן צור, קרני פוסטל, ערן צור, נסים קלדרון ויובל שרף ישירו, יקריאו וידברו על ניו יורק.

סובול ישיר שירים של לו ריד על העיר, שבן ייסע לניו יורק עם תחנה באלון אולארצ'יק, ערן צור יבצע את "First we take Manhattan" בעברית, ויהיו שם גם ארוחת בוקר בטיפני'ז, יורם קניוק, ברטולד ברכט, סלינג'ר, קפוטה, אלן גינזברג ועוד. כל הסיפור עולה רק 50 ש"ח (40 אם תעשו אטנדינג בפייסבוק), אבל אם אפילו זה יותר מדי בשבילכם, יש לי כרטיסים בשבילכם לאירוע הנהדר הזה.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיסים?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם איזה שיר גורם לכם לחשוב על ניו יורק?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לצח!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום חמישי בלבד!!!