"לא אחת אני תוהה למה בכל ערב אני שומע בחדשות על מחיר הזהב או על התנודות במדד פוטסי, אבל אף פעם אני לא שומע כמה אנרגיה הוציאה בריטניה באותו יום, או באיזו מידה היא עמדה השבוע ביעדים שלה להפחתת הפחמן הדו־חמצני" – ניק מרקס, במאמר השבוע שלנו (בהמשך העונג)

אני חושב שאני מדבר בשם כולנו כשאני מעניק את מדליית "פתיחת השיר הכי טובה של מחצית השנה הזו" ללהיט הכי מוצדק של הזמן האחרון. עשרים השניות הראשונות של "Make some noise" הן צליליו המותחים, המשעשעים, המטעינים והמפגיזים של קאמבק בסטייל. ככה נכנסים למועדון, באיחור, אחרי שכולם חיכו רק לך. אני יודע שכולכם כבר שמעתם את השיר הזה בשבועיים האחרונים לא מעט. ובכל זאת, כשאני יושב מול מסך העריכה של "עונג שבת" השבוע ותוהה מהו השיר שעשה לי את השבוע, ששמעתי הכי הרבה, שחזרתי אליו שוב ושוב, שהרצתי להתחלה כשהוא נגמר – מדובר רק בשיר הזה. נכון, הפתיחה שלו היא החלק הכי חזק, אבל לא על האינטרו לבדו יחיה האדם, ולשמחתנו הביסטי בויז עושים את זה נכון לאורך כל השיר.



1. Cut copy יגיעו לשתי הופעות בישראל, ב-23 ביוני (זאפה) וב-24 ביוני (בארבי). בשורה משמחת מאוד, אם כי אני תוהה אם להקה כזו יכולה למלא שני מועדונים יום אחר יום. מה אתם חושבים? [עברית]



2. יום קומיקס חינם זה היום, יום שישי! אני מקווה שידעתם את זה, ויצאתם אל אחת מחנויות "קומיקס וירקות" או "קומיקאזה" שציינו את היום הזה ב, הפתעה, חלוקת חוברות קומיקס חינם, וגם בהנחות נרחבות על כל הספרים בחנויות שלהן. ואם לא, לא נורא – האינטרנט הזה הוא משהו, וכל יום הוא יום קומיקס חינם באינטרנט. וזו ההזדמנות שלי להמליץ כאן על כמה מהקומיקסים שממלאים את תיקיית הקומיקס בגוגל רידר שלי:
   "הו לא", שהומלץ כאן כאחד מעשרת הבלוגים הכי טובים של 2010
   "בום פאף פאו אקשן!" של עידו הירשברג, שהוא אולי קומיקס הרשת הכי יפה, וגם הכי אמיתי ועצוב, ברשת הישראלית
   "יאיר לפיד קומיקס", שלועג על בסיס קבוע לאחד האנשים שהכי ראוי ללעוג להם, ולחשוף את בורותם\צביעותם\יומרנותם\וכו'. קחו בחשבון שכל סטריפ נפתח בציטוט אמיתי לגמרי של יאיר לפיד
   "בלון דיבור" של אביב אור המוכשרת; וכמובן –
   "הריאליסט" המעולה של אסף חנוכה.
   גם קומיקס באנגלית אני קורא לא מעט, אבל אתן כאן רק בקצרה לינקים אל XKCD (דה!), ליז פרינס ההורסת, והתוספת האחרונה לרשימת הקריאה שלי, Suck it Moussolini של טסה ברונטון. איזה קומיקסים אתם קוראים ברשת? ספרו לי בתגובות, הגוגל רידר שלי צמא. יום קומיקס שמח! [עברית; אנגלית; פאנלים]



3. ולרגל יום הקומיקס החינמי, גבי טרטקובסקי כותב ב"זכרונות מעוצבים מחדש" על קווין קומיקס, הוצאת קומיקס ישראלית שפרסמה קומיקס אמריקאי מתורגם: ספיידרמן, סופרמן, באטמן וידידיהם. המחקר שלו, כרגיל, מעמיק. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

מאחר ובשישבת הזה אני בפסטיבל יערות מנשה השלישי, חשבתי שבכלל לא אספיק לפרסם עונג השבוע. אך ראו זה פלא, חמישי בערב היה טוב אליי, והספקתי לאסוף ולכתוב עונג קטן, בעיקר בזכותכם – תודה לכל שולחי הלינקים החרוצים. ניפגש ביער?

1. נדרשו לי איזה 6 האזנות כדי להבין את זה: האלבום החדש של ברי סחרוף, "אתה נמצא כאן", שניתן להאזנה מלאה בבנדקאמפ (הידד!!!) הוא פשוט מעולה. במיוחד אני לא מצליח להפסיק לשמוע את "האחד", שיר ילדוּת שמרגש אותי לפרקים עד דמעות, וגם מכיל את השירה הכי מלודית שיצאה מברי כבר הרבה זמן. הוא שר כאן בעיניים טובות, רכות, בקול והגייה שמבטאות נהדר את נקודת המבט הזה, של אבא מבוגר שמסתכל באלבום התמונות מילדותו המתרחקת: געגועים, סלחנות ומחשבות על התמימות שהייתה. באחד הראיונות אמר סחרוף על השיר הזה שהם ניסו להכניס בו אלמנטים של לחן ועיבוד שמתכתבים עם רוק מהסיקסטיז (במיוחד פינק פלויד המוקדמים), שזו כנראה מסגרת ה"תמימות" המוזיקלית בביוגרפיה האישית של ברי. זו הברקה, בעיניי. בכלל, האלבום הזה משופע בעיבודים מבריקים ובעבודת צוות מוזיקלית שהייתה זוכה בתואר "נדירה", אלמלא הייתה שכיחה כל כך באלבומים של ברי, שתמיד יודע לאסוף סביבו קבוצה בלתי מנוצחת של מוזיקאים מבריקים, ולתת להם את החופש לנסות ולהתנסות, לבדוק ולדייק. זה אלבום שהולך הרבה יותר רחוק, מוזיקלית, מרוב אלבומי האינדי בארץ – ומדובר באלבום שלכאורה יוצא ללב המיינסטרים וזוכה לחיבוק מיידי (ובצדק גמור). זה מרתק, ומעורר השתאות והשראה, לראות איך ברי ממשיך לחרוש בתלם הלא פשוט שלו, חושף בדרך אבנים יקרות של מוזיקה ישנה וחדשה, אומר דברים לא שטוחים ולא פשוטים, ועושה את זה בעודו שומר על מעמדו כמוזיקאי הגדול ביותר של דורו, בעודו זוכה להמוני אוזניים. אתם חייבים להאזין לאלבום הזה, ובבקשה עשו זאת יותר מפעם אחת, לוקח לו קצת זמן לחלחל. הנה קוטנר משוחח עם ברי ומנגן מהאלבום, וגם יניב אלון זכה לראיין אותו שעה ברדיו. [בנדקאמפ]



2. [תודה לאורן] הכירו את חבית הדגים, מגזין מוזיקה ישראלית מקוון חדש, שכולל ביקורות דיסקים חדשים, חזרה לדיסקים ישנים וראויים, ראיונות עם מוזיקאים וביקורת הופעות. מאז מותו של indie.co.il חיכיתי שיעלה משהו עצמאי כזה שוב, והנה זה קורה וזה נראה מבטיח. ימים יגידו אם ההתלהבות תתפתח להתמדה ולסיקור ואמירה בעלי משמעות, אבל מגיעים להם בהחלט מאה ימי חסד להתייצב. יש פוטנציאל גדול, לדעתי יש גם צמא גדול למגזין כזה, ובהחלט לא יזיק גם איזה עמוד "אודות" עם הצהרת כוונות, ואולי הזמנה לכותבים נוספים. בהצלחה! [עברית]



3. יצאתי לתור השבוע אחר מגזינים מעניינים ונתקלתי ב-Approval Matrix של מגזין הניו יורקר. נראה מוכר? לקוראי "הארץ", כן. זה רעיון וביצוע זהים למדור קבוע במוסף הארץ ("ועדת המדרוג"). זה הזכיר לי שבלייזר לקחו מ-Esquire, כולל השם והכל, את המדורים "נשים שאנחנו אוהבים" ו"מה למדתי". איזה עוד מדורים ישראליים נגנבו בלי בושה ממגזינים מחו"ל? ספרו לי בתגובות אם אתם מכירים. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

"חלמתי שאמרתי למישהו שאני לא מבינה איך גראנג' התקבע כיציאת ניינטיז מביכה בעוד שבריט פופ מהתקופה נחשב לקלאסיקה. עומדת מאחורי זה גם במציאות" – דורה

1. שישי בצהריים. ההקשר המוזיקלי הישראלי הנפוץ ביותר לשעות האלו הוא, כפי הנראה, שירים עבריים ישנים ונעימים, בוקעים מרדיו בסלון או בבית הקפה, מפסקלים בצורה מושלמת את הורדת ההילוך של השעות האלו, את המנוחה או הנקיונות או הקריאה או הבישולים. במשך שנים, כשהגיעו השעות האלו, משך לבי באופן טבעי אל האווירה המוזיקלית הזו: קצת אסתר עופרים לנשמה. אבל לאחרונה גיליתי בהדרגה, שישי אחר שישי, שאיזור מוזיקלי מסוים פורט לי בשישי בצהריים על נימים דומים אך שונים מאוד. מוזיקת סול אמריקאית מהסיקסטיז. לפני שהפ'אנק נכנס עם האגרסיביות (המבורכת, אך לא הולמת כאן) שלו. אוטיס רדינג, ארית'ה (היא לא באמת צריכה שם משפחה), סם קוק, ריי צ'רלס, נינה סימון, מרווין גיי. תהרגו אותי, אני לא יודע למה. אבל הנוסטלגיה המושאלת הזו, פלוס החיוּת והחירות שבוקעים מכל שיר ושיר, פשוט מבטאים בצורה מדויקת את תחושותיי בצהרי שישי. "River deep, mountain high" הוא שיר שהתפרסם בביצוע של טינה טרנר הצעירה, עם הפקה אופיינית של פיל ספקטור של אותם שנים. אבל אני בקושי סובל את הגרסה של טרנר, ופשוט מטורף על זו של Dobie Gray, זמר סול הרבה פחות מוּכר אבל עם קול פשוט אדיר, והשיר הזה, סול נמרץ עם יותר מקורטוב גוספל, יכול להתנגן אצלי בלוּפּ בימי שישי. [מפ3]



2. "פסטיבל" פיק.ניק 2011 מתחיל להתבהר, והמרכאות הן בעיקר כי הפסטיבל הזה מורכב מיומיים של הופעות שמפרידים ביניהם חודשיים. בערב הראשון, 12 ביולי, יופיעו מובי במופע להקה, והצמד המבורך קרודר ודורפמייסטר, שמנעימים בתי קפה במיומנות כבר עשור. בערב השני, 1 בספטמבר, תופיע ג'יינס אדיקשן (הידד!). בסוף אוקטובר גם Roxette תגיע, אבל לא תהיה חלק מ"פיק.ניק". [עברית]
3. הו כן, מולאטו אסטטקה מגיע להופעה בישראל ב-31 במאי! ואל תרגישו לא בסדר אם המצח התקמט לכם מבלי משים ופלטתם "מ..מי…?" – רוב האנשים שאני מכיר לא יודעים מי זה, וגם אני לא ידעתי עד ממש לא מזמן, עד שנתקלתי בו כמקור לסמפול של נאס ודמיאן מארלי, ומשם נדלקתי על רוב ששמעתי ממנו. למרות שאנחנו, אנשי המערב, הגענו למוזיקה שלו רק בעשור האחרון, אסטטקה (Mulatu Astatke, למחפשים ביוטיוב) יוצר מוזיקה נהדרת כבר כמה עשרות שנים. כדאי מאוד להאזין ולהכיר מבעוד מועד, ובמיוחד כדאי לבוא להופעה. [עברית]
4. Japan in a dishpan, בלוג המוזיקה החדש והמעולה של יוחאי וולף (כותב מצוין שאני זוכר לטובה מהשרת העיוור) הוא אחד הדברים שאני הכי נהנה לקרוא לאחרונה. אני ממליץ גם לכם לנסות. בינתיים יש שם רק 3 פוסטים (על מינגוס, יהוא ירון, וארבעת בני פולק לכבוד פסח). לבקמרק ומיד. [עברית]
5. ג'רארד סמית', הבסיסט של TV on the radio, מת לאחר מאבק לא ארוך בסרטן הריאות. עצוב. [אנגלית]



6. הערב ומחר (שישי ושבת) בחיפה: פסטיבל חיפולק 2! הופעות של נעם רותם, תמר אייזנמן, עוזי פיינרמן, צביקה פורס, יהודה לדג'לי, Trees and the bees ועוד ועוד. אם אתם חיפאים או בחיפה, אין לכם שום תירוץ לפספס את זה. [עברית]



7. [תודה ללזר] שממליץ בחום מוצדק על "Viliam", סרטון אנימציה סלובקי יפהפה מנייר, שניתן לצפייה מלאה בווימאו. [וימאו]

קרא/י את המשך הפוסט

"יש הבחנה מקובלת באמנות בין יופי לאמת, ואני לא מקבל אותה. זאת צורת מחשבה של אנשים, בעיקר צעירים, שרוצים לתקן את העולם, ואז זה מחייב אותם לייצר תמונה מקולקלת של העולם. במוסיקה זה בא לביטוי בכך שמוסיקאים שעושים מיינסטרים נתפשים כרדודים ומוסיקאים שעושים מוסיקה לא נעימה נתפשים כעמוקים. לא קשה להבין מאיפה זה בא. כשאתה לא מצליח להיות היפה, להרשים בחורה או לנצח בספורט, אתה מפתח צדדים אחרים שהם חשובים לא פחות. את העניין של ‘האמת שלי' המציאו מוסיקאים שלא היה להם מספיק קהל, ואני ביניהם. שזה טוב. זאת מגננה טובה. אבל זה לא טוב אם זה עוצר את היצירתיות. אם זה גורם לך לא לכתוב מלודיה, לא להיות נדיב" – שלום גד

1. יש לי יחסים מורכבים עם החג הזה הקרוי פסח, על סמליו ומקורותיו, על תחושותיו ומאכליו. הרבה אהבה, אבל גם כיסים לא מעטים של סלידה. ובכל זאת, עם המוטיב המופשט העיקרי בו אני מזדהה ומייחל לו תמיד: חירות. לא סתם חופש במובן החופשתי של העניין, אלא חירות (ואולי גם שוויון ואחווה, אם כבר). החירות שלי, ושלך, ו"שלנו" (הגדירו איך שתרצו את ה"אנחנו" הזה), וגם החירות של כל מי שהוא לא שלנו, וכל מי שזקוק לה באמת. עזבו אתכם מסיפורים על מדבר וממצות, חג שבבסיסו האנושי חוגג ערך כזה הוא מבחינתי חג מבורך, כזה שצריך להיות אוניברסלי ולא מגודר בתרבות היהודית בלבד. חירות, כזו המגיעה לכל אדם מעצם היותו אדם (ואם כבר, אז גם לכל חיה) – מרחב מוגן, התחשבות, עצמאות. אמן. "Freedom" של Jurassic 5 הוא אחד משירי השאיפה לחירות האהובים עליי (יש לא מעט כאלה, מסתבר), ושיהיה חג חירות שמח. [מפ3]



2. תוספת מאוחרת: [תודה לעטר] פסטיבל Coachella מתקיים בשניות אלו ממש, ואתם יכולים לצפות בו בשידור חי (!), ולדלג בין שלוש במות בזמן אמת אבל בלי לעמוד שעה בדרך לשירותים! כמות ההופעות המעולות שם מטורפת, וחלק מהטובות משודרות שוב בשעות מתות. צ'ק איט אאוט. חג מוזיקה שמח! [טיוב]
3. מחר (שבת) – יום חנויות התקליטים גם בתל אביב! שני מוקדים לא שווים בגודלם יש לאירוע הזה: האחד במוזיקה נטו, שזו הפעם השנייה שהם מציינים את היום הזה, והפעם גם מביאים מחו"ל ריליסים שיצאו במיוחד ליום הזה (פו פייטרז, נירוונה, ליידי גאגא, קינגז אוף לאון וה-Vaccines), וכנראה עוד הפתעות. גם נעם רותם יבוא לתת הופעה חינמית ברחבה שמחוץ לחנות בלונדון מיניסטור. המוקד השני הוא באוזן השלישית, תחת חסותם של קול הקמפוס, והאירועים רבים מלפרטם כאן, אז קפצו להציץ בתוכנייה המלאה. בין שיאי היום הצפויים: שוק תקליטים של אספנים וחובבים, הופעות של עוזי רמירז, Tree וחברים אחרים, הוצאה מיוחדת לאלבום של אודיו מונטאז' אול סטארז, הופעה בחנות (סווינג דה ג'יטאן! אל תפספסו אותם!), ועוד הנחות ושמחות. חג שמח! [עברית]



4. האטלנטיק ערך מוסף מיוחד בשאלה How genius work, ומופיעות בו עבודות לא גמורות, סקיצות ורעיונות של פול סיימון, פרנק גרי, לופה פיאסקו (פור ריל?), טים ברטון, בן קטצ'ור ועוד מעצבי רכב, מעצבות אפנה, מחזאים, ציירים ועוד. נהדר. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

יו דונט גו רוקינג. אלרגיית פוסט-פסטילופר נחתה אליי, ומתוך הררי הטישו אני מצליח בקושי לגרד קצת את המקלדת. אז עונג שבת קצרצר השבוע, בתקווה לשבועות עם הרבה פחות היסטמינים.

אנשים שצריכים לבדוק מייל: הזוכים בעותק מ"וכל השאר רעש" (318 תגובות!!!) הם אסף ודינה, שבצירוף מקרים קוסמי, בחרו שניהם בבאך (שלא נמצא בספר, אגב). תתחדשו ובדקו מייל! כל השאר מוזמנים לרכוש לעצמם עותק מהספר, שנמכר במחיר הזול ביותר שאני מצאתי כאן.

1. אני לא חושב שאי פעם פתחתי או סגרתי את העונג עם הקלטה מהופעה (אם כי זו לא הפעם הראשונה ששני שירים ברצף מופיעים כאן). יש מעט מאוד אלבומי הופעה שאני אוהב לשמוע, ועם כל אהבתי להופעות עצמן, רק פעמים מעטות אני מוצא את עצמי חוזר לבוטלגים או להקלטות רשמיות של הופעות. אבל יש דברים שקורים רק בהופעה, ועם כל הכבוד לסאונד של אולפן משובח, יש אנרגיות שאפשר לשחזר רק בהקלטה חיה. וכשמי שהוא כנראה הראפר הגדול של זמננו לוקח איתו להופעת-אולפן-מול-קהל את הלהקה החיה הטובה ביותר בארה"ב, ובכן, מה כבר יכול להשתבש? הרבה מאוד דברים. ככה זה בהופעות. אבל שום דבר לא משתבש, והביצוע ל-"Takeover" מתוך אלבום האנפלאגד הענק של Jay-Z עם דה מוסט אינקרדיבל Roots מאחוריו, הוא רק פסגה אחת ברכס הרים נישאים מרהיב. אם חשבתם שנירוונה אנפלאגד הוא הדבר הכי טוב שיצא מהסדרה ההיא, אוי ואבוי איך טעיתם. האלבום הזה מלא בחדוות נגינה, בגרוב, בסטייל ובפלואו חלקלק, ובעיקר ב-pure joy. הרצף של "Jigga what, Jigga who" ו-"Big Pimpin" הוא אחד משיאי הערב הזה, שהוא כולו שרשרת שיאים. אני מכור לאלבום הזה כבר שנים. נענעו, נענעו. [מפ3]



2. ב-16 באפריל ייערך יום חנויות התקליטים, וקול הקמפוס והאוזן השלישית ישתפו פעולה להפנינג רב פעילויות במשך כל השבת. הנה התוכנייה. [עברית]
3. Jamie XX, ההוא מ-The XX, יגיע לתת סט די-ג'יי בתל אביב ב-13 במאי. נייס. [עברית]



4. אני באמת מבסוט מההחלטה להדפיס על השטרות החדשים את דיוקנאותיהם של משוררים ומשוררות עבריים (ועוד בחלוקה מגדרית שווה!): רחל, לאה גולדברג, שאול טשרניחובסקי ונתן אלתרמן. זו החלטה נבונה ויפה, שהעדיפה אנשים בעלי שיעור קומה רוחני ואמנותי על פני הבחירה המתבקשת (והשגויה) בפוליטיקאים. אני רק תוהה לאן בעצם נעלם עגנון, גדול סופרינו, וקצת נעצב מהמחשבה שלמרות המחווה היפה, מי שלא קרא אלתרמן קודם לא יתחיל עכשיו בגלל שטר של 200 שקל, בדיוק כמו שמי שלא ידע מי זה משה שרת לא הלך לברר בגלל שטר של 20 ש"ח. ובכל זאת, מבורך. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט