עונג שבת: מה משותף לבאולינג ולחזיות?
"הקהל… אנחנו… צמאי דם. אוהבים גלדיאטורים בזירה. אנחנו רוצים את האמנים שלנו נשרפים מבפנים, נקרעים, מתייסרים, מתים על מזבח היצירה. כאילו יצירה של שיכורים ומסוממים עולה באמת הפנימית שלה על זו של יוצרים שבעים, בורגנים, עשירים ובריאים…" – יואב קוטנר בהערת צד על הילת היצירתיות של פגועי הנפש, מתוך ביקורת מרתקת על האלבום של גבריאל בלחסן
- יש כמה וכמה מדדים חיצוניים לגדולתו של שיר. בדירוג האלבומים של 2009 מישהו כתב על The XX שכל טרמפיסט מקרי ששומע אותם באוטו שלו ישר שואל מי אלה. יש שירים שאתה שומע וחייב לשלוח לכל החברים שלך. יש שירים שמחלחלים לאורך זמן. אבל השבוע נזכרתי בסוג נדיר של שיר ענק: שיר שכל החברים שלך לא סובלים אבל אתה לא יכול להפסיק לשמוע. לפני שבוע נסעתי לעין השופט והכנתי מיקסטייפ לדרך, והמיקסטייפ נשאר באוטו והתנגן שם כמעט בכל פעם שנהגתי לאיזה מקום. כל החברים שלי ששמעו את השיר הזה, חוץ מאחד, ביקשו להעביר לשיר הבא. אבל מה אני יכול לעשות שבעיניי "Kowboyz and indians" של Gonjasufi הוא פשוט שיר עצום? ובדיוק מאותן הסיבות שגרמו לחבריי לשנוא אותו: הדיסטורשן על הקול של הסולן ועל חלק מהביטים, הסימפול הרפטטיבי שברקע, הלכלוך, הזמזום. זוכרים? בהתחלה גם Third של פורטיסהד נשמע לנו קיצוני. [מפ3]
- לאחרונה נדמה שפעם ביומיים אני מתעורר למבול של סמסים, מיילים וציוצים: "ראית?! _______ מגיע לארץ! איזה כיף!!!". ובאמת, איזה כיף! הטפטוף הופך למבול, והשער שפעם נדמה נעול נפתח לעוד ועוד אמנים מחו"ל שמוסיפים ביקור בישראל לסיבובי ההופעות שלהם. הצצה קצרה בטבלת ההופעות שחייבים לראות כאן בתחתית הבאר השמאלי מוכיחה שאכן, מצבנו מעולם לא היה כל כך טוב, וזה כשאני עוד מתעלם מכמה הופעות שלא הוספתי מחוסר עניין אישי שלי בהן אבל הן לגמרי כאן. תראו מה זה:
- איזה יופי! רגע אחרי שהוציא אלבום אדיר לגמרי, אמן הספוקן-וורד גיל סקוט-הרון (שאתם בטח מכירים מזה) מגיע להופעה יחידה בבארבי תל אביב, עליה אחראים נרנג'ה, טבק ואפיקומן (מי הם אפיקומן?). עשתה לי את השבוע, הידיעה הזו. [עברית]
- סיי… וואט?! עוד לא הספקתי לדווח כאן ש-K's Choice, אותה להקה בלגית טובה אך כמעט נשכחת מהניינטיז, מגיעה להופעה בארץ, וכל הכרטיסים להופעה בבארבי אזלו כליל תוך 48 שעות. מה. קורה. פה. האמנם פיקסציית הניינטיז של הדור שלי כל כך חזקה? אולי ללהקה הזו יש בארץ קהל מעריצים ענקי ודומם שלא ידענו עליו, ורק חיכה עשור שלם שהלהקה תחזור? איך קורה שרק לאונרד כהן מכר מהר יותר מהם הופעה בארץ (כמובן שאין מה להשוות בין הבארבי לאיצטדיון ר"ג, אבל בכל זאת)? אני מוריד את הכובע בפה פעור. [עברית]
- אז מי יחמם את הפיקסיז? השבוע התפרסם שהמופע שלהם, כצפוי, הורחב למיני פסטיבל, ויכלול גם הופעה של Editors! שווה! כרטיס לערב העמוס הזה עולה 425 ש"ח. לא זול בכלל. את פלסיבו יחממו Klaxons! והשמועה המשנית התאמתה: גם קרוסלה בסיפור. הנה הליינאפ המלא של שני האירועים האלה:
5/6, פתיחת שערים 17:00
Hank and Cupcakes
Klaxons
Placebo
Gorillaz Sound System9/6, פתיחת שערים 18:00
קרוסלה
Editors
Pixies[עברית]
- הכי מצחיק: אחרי שיהוא ירון התחיל ללוות בבס את רונה קינן בלהקת ההופעות שלה, כמה מחברות פורום רונה קינן נבהלו, והחליטו שהוא כנראה רוצח סדרתי בסתר. כך נולד פורום מי מפחד מיהוא ירון, אשר הגדיר את היהואפוביה והציע תמיכה נפשית לנפגעי (ונפגעות) חרדה. האמת? צחקתי ממש הרבה. אבל לא בטוח שהייתי צוחק כל כך הרבה לו הייתי יהוא. [עברית]
- יום שבת הקרוב יהיה יום חג עבור המוני חובבי אינדי ורוק בארה"ב, שיצאו לחגוג בחנות התקליטים העצמאית החביבה עליהם את יום חנויות התקליטים, מסורת שנתית לא מאוד ותיקה שתופסת תאוצה בעיקר בארה"ב, שם לייבלים עצמאיים מוציאים סינגלים ואוספים מיוחדים שנמכרים רק ביום המסוים הזה, להקות קופצות להופיע בחנויות החביבות עליהן, ועוד פינוקים שיביאו את הלקוחות הוותיקים, אלה שמעריכים ואוהבים את חנות התקליטים שלהם, את הדפדוף בערימות, את המלצות המוכרים, את החווייה הפיזית של מפגש ורכישת מוזיקה. זה יום שמח אבל גם עצוב, הרי ימים מיוחדים ממין זה מוקדשים תמיד למי שזקוק לעזרה ונמצא בקשיים. כך או כך, בארץ זה כמעט לא מורגש, אך השנה החליטה החנות התל אביבית החביבה עליי מוזיקה נטו לציין את יום חנויות התקליטים. במוצ"ש הזה, החל מ-19:00, תיפתח החנות בלונדון מיניסטור ותציע הנחות ומבצעים (מהדורה כפולה של "האביר האפל" ב-30 שקל!), כמו גם ביקורים של כמה מחביבי החנות (שלומי שבן, דניאלה ספקטור, תמר אייזנמן וצח דרורי), והופעה מיוחדת ונטולת הגברה של יקיר לבי טל כהן-שלו. נראה לי שהגיע הזמן להפוך את זה למסורת שנתית ארצית, לא? [עברית]
- בסאב פופ מוציאים מלא ריליסים מיוחדים לרגל יום חנויות התקליטים, וטעימות מכולם אפשר למצוא בפלייליסט הנהדר הזה. בין השאר נוכחים קוקורוזי, ביץ' האוס, אלבום ליף וסאונדגרדן. [סטרים]
- השבוע היה לי את יום רביעי הטוב ביותר שאני זוכר, וחצי שעה מתוכו עברה בנהיגה מכפר יונה לרמת גן, כשבמערכת של האוטו מתנגן דיסק בן 5 שירים, סמפלר שחילקו פונץ' לקראת אלבום ההופעה הכפול שלהם, "חור בשמיים כחולים" (או שמא יש לומר: חור בשמיים כפולים). שמעתי אותו פעם וחצי והוא היה נפלא ממש, דקר לי חורים בבועה שהשגרה מנפחת סביבנו כל יום. זה קורה בכל פעם שאני מאזין ליוסי בבליקי או לפונץ'. משהו שם פותח חרך לעולם האמיתי שאנחנו נוטים לשכוח. והנה יום אחד מאוחר יותר, ויוסי בבליקי מתקשר אליי בשאלה טכנית, הוא מנסה להטמיע את נגן הבנדקאמפ של אלבום ההופעה הכפול באתר שלו (המחסן) ולא מצליח, ואני עוצר רגע ושואל: מה, יש סטרימינג של כל האלבום? הכפול?! אז כן, יש. לזמן מוגבל. עשו לעצמכם טובה, הטו לו אוזן. בדרך כלל אני לא מת על אלבומי הופעה, אבל יש משהו מקסים במיוחד בכפול הזה, ויש שם גם את רמי פורטיס ודויד פרץ ומיכה שטרית ושלום גד וכל הפונצ'יה. איזה כיף גדול. [סטרים]
- טיזר. [מוהאהא]
- [תודה לאביטל] פוסט מרתק באתר המוצלח Overthinking it טוען: דמויות נשיות חזקות (בטלוויזיה, ספרות, קולנוע, קומיקס, ווטאבר) מזיקות לנשים יותר מאשר מועילות להן. או לפחות דמויות נשיות חזקות כפי שהן מוצגות כרגע בתרבות המיינסטרים. זה טיפה ארוך אבל זה לגמרי שווה את הקריאה, גם כי הפוסט כתוב נהדר וגם כי הטענות שמובעות בו באמת תקפות ומעניינות ושוות דיון. פוסט מקביל (שלא קראתי בשל אזהרת ספוילרים לסרט שאני רוצה לראות ועוד לא הספקתי) טוען שדמויות גבריות חלשות מזיקות לנשים. [אנגלית]
- אני לא זוכר בדיוק איזו הופעה זו הייתה (דירהוף? מי זוכר), אבל באחת מהופעות החו"ל האחרונות בבארבי היה איזה אידיוט שהחליט לצעוק כל הזמן שטויות, הוא כנראה גם היה שיכור, כאילו שזה תירוץ. הוא בחר איזה מילה או ביטוי בעברית שהספקתי לשכוח וצעק אותם שוב ושוב ושוב ושוב ושוב בזמן השירים, ביניהם, לפני ההדרן… מסוג האנשים ששאול מהבארבי צריך לתפוס בצווארון ולעשות את הפרצוף המפחיד שלו כדי שישתקו. בחור בדיוק כזה הציק ללהקת ?Why בהופעה שלהם השבוע בשווייץ, וזה נגמר בתקרית אלימה בינו לבין יוני וולף. לא אלימות רצינית, אבל עדיין, יש גבול לכמות החרא שאמנים צריכים לסבול מאידיוטים בקהל. וולף פרסם התנצלות בעמוד הפייסבוק של הלהקה (למה אין אפשרות לקשר ישירות להודעה בפייסבוק? אתר מפגר), למרות שלדעתי ברור מי כאן צריך להתנצל. [אנגלית]
- בינתיים, Why? העלו קטע וידאו משונה ומשעשע במיוחד לקראת ההופעה בישראל. [טיוב]
- וואו! טום ווייטס מתארח בתכנית הרדיו של בוב דילן. אני לא באמת צריך להוסיף אף מילה. [זיפ, מפ3]
- אפרופו יום חנויות התקליטים, אנשים טובים מוסרים שחנות התקליטים קרמבו בשנקין 18 עוברת דירה בעוד שבוע-שבועיים, ובינתיים מוכרים שם את כל המלאי בחצי מחיר. רוצו אם אתם בעניין. [IRL]
- זה לא מאוד מוזיקלי, אבל ממש נהניתי לקרוא את השיחה של יהלי סובול עם אביו, יהושע סובול, על פוליטיקה, תיאטרון ופילוסופיה. [עברית]
- Pie Q היא להקה ישראלית מעדות האיטליז, אבל עם זמרת שאני אוהב הרבה יותר (סורי, לי). אם אתם מחובבי הז'אנר, תוכלו לשמוע את כל EP הבכורה שלהם בבנדקאמפ. [סטרים. למה אין הורדה, בעצם?]
- The Antlers חוגגים קליפ חדש ומציעים כמעט-EP בן 2 שירים בשם New York Hospitals באתר הבית שלהם (צד ימין למעלה). [תמורת מייל]
- [ויה ויה] זה כל כך מתבקש שאני לא מבין איך אף אחד מאתנו לא חשב על זה קודם. The oo היא להקת מחווה יפנית ל-The xx. שיש בה חבר אחד. סופר אדיר. [חג'ג'. שזה מחווה ביפנית לחלל]
- האירוע המוזיקלי הגדול של השבוע, אם לשפוט לפי הבלוגים שאני קורא ותכניות הרדיו שאני שומע, הוא האלבום החדש של LCD Soundsystem, הרכב שאני באופן קבוע מתאהב בשירים שלו באיחור של שנתיים. אבל עוד לפני שאקשר כאן לעשרות הביקורות, הציונים והכוכבים, למה שלא תחליטו בעצמכם? באתר ההרכב אפשר לשמוע את כל האלבום החדש במלואו, ובחיי שאין שום סיבה שבעולם לא להקליק על הלינק הזה. [סטרים]
- [תודה לאביטל] 55 שנה אחרי מותו, מגזין LIFE מפרסם סט תמונות שצילם ראלף מורס, כתב המגזין, ביום בו מת אלברט איינשטיין. לטענת המגזין, מורס היה הצלם היחיד שהצליח לחדור את שריון הפרטיות של המשפחה והסביבה הקרובה של איינשטיין. מעניין. [אנגלית, פיקסלים]
- The Raw Men Empire הישראלים ממש רוצים לחמם את ג'פרי לואיס בביקור הקרוב שלו בארץ, אז הם עשו את הדבר שכל להקה שפויה הייתה עושה: אספו חברים והקליטו מקהלה שקוראת לג'פרי לואיס לבחור בהם לחימום. סו קיוט! [טיוב]
- [תודה למאי] שהכירה לי את Carolina Chocolate drops [חלל], שלישייה אמריקאית דרומים שעושה מוזיקה שחורה אותנטית משנות השלושים עם בנג'ו, כינור וכד נשיפה (ולפעמים גם ביטבוקס, בקאבר אחד). "Memphis breakdown", בכיכוב קאזו אחד, הוא האהוב עליי בינתיים. [טיוב]
- בדרך כלל אני משתדל לא לפרסם כאן לינקים לביקורת או המלצה לאלבום ספציפי, מהסיבה הפשוטה שיש מיליון כאלו בכל רגע נתון. אבל לפעמים אני ממש מסכים עם ההמלצה, ולא נותרת לי ברירה אלא לחזק אותה בלינק כאן. יאיר יונה ממליץ על האלבום החדש והיפהפה של שלמה יידוב, אלבום אינסטרומנטלי כל כך שונה בנוף הישראלי וכל כך יפה, שעד עכשיו לא התפניתי לכתוב עליו כאן כי לא מצאתי את המילים הנכונות. הקשיבו לו בקשב רב. הוא פשוט מאוד, מאוד, מאוד, מאוד יפה. [עברית, סטרים]
- The National חוזרים, כאמור, עם האלבום החדש High Violet (ולא Voltage כפי שכתבתי כאן בטעות לפני מספר שבועות). שיר חדש נוסף מתוכו, "Afraid of everyone", כבר נשמע לי הרבה יותר טוב ויכול בהחלט להיכנס עם הזמן מתחת לעור כמו השירים הטובים ביותר של הנשיונל. על קולות הרקע כאן אחראי אחד, סופיאן סטיבנס, אולי שמעתם עליו. [סטרים, מפ3]
- [תודה לעידו כהן] אדיר: מורה למתמטיקה הכין לתלמידים שלו מתיחת 1 באפריל מקסימה ומושקעת. [טיוב]
- הקליף החדש של הפליימינג ליפס מגניב. וממש לא מורכב. אבל יש בו קוף. ובחורה בלי מכנסיים, שמנסה להשתחרר מחבלים. Crazy awesome. [וידאו]
- [תודה לעומר אחר] "אחרי ששלומי שבן סירב להופיע בגלי צה"ל – כי הפסנתר באולפן א' לא מכוון כבר עשרות שנים – הגיע בהתנדבות מכוון פסנתרים, טיפל בו טוב, והיום חנכו את הכלי המחודש מיטב הפסנתרנים בארץ, בפסטיבל כיוון הפסנתר. זה לא צחוק: בין היתר הופיעו מתי כספי, שלמה גרוניך, אלון אולארצ'יק, קרן פלס, קובי אוז, דניאל סלומון, יוני בלוך ואריאל הורוביץ ואתם מוזמנים להאזין לחגיגה!" – כך כותבים באתר של גל"צ וחוסכים לי מלא עבודת ניסוח. שש שעות פסטיבל יש לפניכם, ומדובר באוצר, במעדן, בדליקטס לאוזניים. לא רק בגלל הביצועים המוזיקליים הנפלאים אלא גם מפני שהאורחים מנחים בעצמם את האירוע הזה, וכל כך כיף לשמוע את שלומי שבן ויוני רכטר משוחחים, למשל. [עברית, WMA משום מה]
- בלב כבד אאלץ להפסיד את ההופעה המשותפת של Why + Fog בבארבי ב-29 באפריל, כי אתקלט באותו ערב ובאותן השעות בפסטיבל הביטלס בחולון, במופע שישתתפו בו גם טל כהן-שלו, מונוטוק ופוטוטאקסיז, ויתקלט גם דיגיטל_מי הכביר. כולם ינגנו גם חומר מקורי וגם קאברים לביטלס, ויש סמפלר להאזנה ממשתתפי הערב. בואו אם אין לכם תכניות אחרות או אם יש ואפשר לבטלן. [בנדקאמפ]
- [תודה לעומר סנש] בקולקטיב הבאס הירושלמי תוהים איך כשהמשטרה סגרה את הברזילי והבלוק בת"א התקשורת התגייסה מיד לטובת המועדונים, וכשהיא עשתה אותו הדבר למועדון הירושלמי המצוין באסס, אף אחד לא פצה את פיו. ולמה סגירת מועדון אחד כזה בירושלים קשה הרבה יותר מסגירת שניים בתל אביב. [עברית]
- [תודה לבועז] שהמליץ לי על Magic Man, הרכב אמריקאי שנותן את כל אלבום הבכורה שלו להורדה בחינם. שמעתי די מעט ממנו אבל נהניתי מאוד, ושיר 2, "Monster", נשמע לי כמו שילוב מעניין בין ארקייד פייר והפוסטל סרוויס, שתי להקות שאני אוהב בטירוף. אז אולי זה לא משהו חדש לגמרי באוזניים שלנו, אבל זה בהחלט לא נשמע רע. [בנדקאמפ]
- [ויה ויה] או-או. We've got company. [טיוב]
- ב-22 באפריל יציינו גם בישראל, באיחור של חודש (למה, בעצם?), את שעת כדור הארץ במהלכה נשתדל לכבות כמה שיותר אורות כדי לשכוח שבשאר השנה אנחנו לא ממש שמים זין על בזבוז חשמל (וחבל). במדור התמונות המרהיב של הבוסטון גלוב, תוכלו לראות תמונות יפהפיות של אורות כבויים בכל העולם (לחצו על התמונות לראות את השינוי). [פיקסלים]
- ואם אנחנו כבר ב-The big picture, אוסף התמונות הצבעוני והנפלא מביאת האביב בכל העולם פשוט שטף את כל השבוע שלי בפרחים, פליאה וחיוכים. איזה יופי של דבר. פלא שזו העונה האהובה עליי? [פיקסלים]
- ראיון מצוין, כן ומשעשע עם רופוס ויינרייט" בוא הוא טוען, בין השאר, ש-50 סנט גיי (ולגמרי מוזמן אליו הביתה). [אנגלית]
- זה מצחיק אותי: אחרי שקונאן או'בראיין הפסיד את התכנית שלו לג'יי לנו ונותר ללא תכנית בטלוויזיה, פתח טוויטר ומכר בעזרתו כרטיסים לסיבוב הופעות ברחבי ארה"ב בהצלחה עצומה, הוא הקדיש את הסאונדצ'ק לפני המופע הראשון לביצוע מופרך לגמרי של "Creep" של רדיוהד. אותי זה מצחיק. [טיוב]
- [תודה לגונן] מדהים: "I'm here" הוא סרט קצר (כחצי שעה) של ספייק ג'ונז, שניתן לצפייה מלאה לחלוטין ברשת ובאיכות סבבה לגמרי, עם הקדמת פלאש נהדרת. איזה כיף לקבל מתנה טוב כזאת סתם ככה. [פלאש, אנגלית]
- "Laredo", שיר חדש, מעט סבנטיזי ובעיניי גם מעט מאכזב ללהקה המצוינת Band of horses. שפטו בעצמכם. [סטרים]
- הפוסט של נמרוד בטאפאס וטאפאס על כך שהוא הלך לקנות קומפקט דיסק חדש ומצא רק נגני מערכות מיקרו מעפנות או נגני קומפקט דיסק אודיופיליים באלפי שקלים, הזכיר לי את הטור המיתולוגי של אפרים קישון על הפעם בה רצה לקנות שרוכים חדשים לנעליים ובכל חנות נענה בכך שלא מוכרים פה שרוכים, אבל יש לנו נעליים חדשות אם תרצה. בסוף עשה נמרוד את המעשה השפוי ופשוט קנה קומפקט מעולה מהאייטיז יד שנייה בכלום כסף. על הדרך, נמרוד ממליץ גם על האלבום החדש והמוצלח של Emmanuel and the fear. שווה. [עברית, מפ3]
- מיקסטייפ עבורך הוא אתר מיקסטייפים שמנסה לשחזר את הקסם של המיקסטייפים האנלוגיים בסביבה דיגיטלית: אתם מעלים ערימת שירים, והאתר מחבר לכם אותם לשני קבצי מפ3 גדולים, כל אחד באורך 45 דקות לכל היותר (כמו צד של קסטה). חמוד. [אנגלית]
- באורח מצחיק ועצוב בו זמנית, מאז שערוץ המוזיקה הישראלי הפסיק כמעט בכלל לשדר קליפים (או קליפים שאינם פופ), איכותם של קליפים ישראליים זינקה במאות אחוזים, ונוצרים עכשיו קליפים יפהפיים, מושקעים, יצירתיים וכאלה שכיף לראות למרות שאפשר לראות אותם, בדרך כלל, רק ברשת. "שיר נחמה" של הדג נחש הוא דוגמה מעולה לקליפ ישראלי מעולה שלא היינו יכולים לראות כמותו לפני 5 שנים. [טיוב]
- [תודה ליעל רגב] איך פספסתי את זה עד עכשיו? קובי פרץ מבצע בעברית את "Cosmic girl" של ג'מירוקוואי, שכפי הנראה מתהפך בכובעו כרגע. האמת? סתם כתבתי את סוף המשפט בשביל הבדיחה. הביצוע בעברית בכלל לא נורא בעיניי. לדעתי פרץ צריך לעבור לפ'אנק-דיסקו, זה יעשה לו רק טוב (בסדר, אולי לא כלכלית). [טיוב]
- אני לא נוהג לקרוא "מעריב" בסופ"שים כתיקונם, אבל השבוע יש שתי סיבות מעולות לרכוש את העיתון: במוסף התרבות יש כתבת שער גדולה של לאון פלדמן [PDF], שממליץ על כמה מהלהקות והזמרים הכי מעניינים כרגע באינדי הישראלי (לרגל יום העצמאות, כמובן), וב"סופשבוע" יש ראיון גדול, שחלק ממנו מובא גם בנרג', עם אביב גדג', שאי אפשר בשורה אחת לתאר כאן כמה עזים הרגשות שלי כלפי השירים שלו וכמה סקרנות יש לי בעקבות ההבדל העצום בין האדם העדין, החייכן והשקט שיצא לי לפגוש פה ושם, לבין התשוקה, הזעם, הטוטאליות והיופי שנשפכים מהיצירה שלו. לראיון אחראי אלון הדר, שאחראי גם לראיון המטלטל והמעולה עם גבריאל בלחסן במוסף הארץ, בזמנו. קנו לעצמכם עותק. ואם יש לכם, עשו טובה, סרקו את הראיון המלא עם גדג' ושימו לינק כאן בתגובות. [עברית]
- זה מעניין: בארה"ב יעלה בקיץ המחזה רומיאו ויוליה, בגרסה בשם "The Last goodbye", שתשלב 12 שירים של ג'ף באקלי שיקבלו פרשנות חדשה בצל הסיפור הידוע של שייקספיר. פרטים נוספים, פלוס ציטוט נפלא של באקלי וביצוע אקוסטי לשיר הכנראה-אהוב-ביותר-עליי שלו, אצל הת'ר. [אנגלית]
- סופרגראס התפרקה. נו. תמיד יהיה לנו את "Mary" האדיר, בעיניי הסינגל הכי טוב שלהם. [אנגלית]
- [תודה לדויד פרץ] זה מרהיב: שני אחים מארה"ב, תחת השם Bluebrain, יזמו אירוע בשם Boombox walk – הקהל המשתתף מתבקש להביא מהבית טייפים ניידים ולהשמיע בהם קלטות שיוזמי האירוע מחלקים. על הקלטות יש שברי מוזיקה שהוקלטו על ידי מוזיקאים שונים (מאנימל קולקטיב ועד מוזיקאים מקומיים בכל עיר בה מתקיים האירוע). כותב דויד: "התוצאה היא פנומנלית. מאחר והמכשירים לא מסונכרנים בשום צורה, נוצרת מהר מאוד כמות רעש לא מסונכרן שגורמת לכל הארוע להישמע כמו משהו מהעתיד הרחוק". בצעדה האחרונה בוושינגטוןאנימל קולקטיב היו אחראיים למוזיקה. בוושינגטון סיטי פייפר מדברים עם המוזיקאים. שק.לי, לטיפולכם. [טיוב, אנגלית]
- אני מניח שיש כאן גם קוראים צעירים שמעולם לא חקרו תקליט ויניל לעומק, אבל לקראת מרכז התקליט יש שטח חלק שבו חרוט בדרך כלל מספר סידורי של מפעל ייצור התקליטים. מוזיקאים רבים ניצלו את השטח הזה לחריטת מסרים קטנים, סודיים, סתומים ולפעמים מצחיקים. הנה רשימה ארוכה של כמה מהמסרים שנחרטו על ווינילים. המון להקות פאנק וגם הרבה מאוד מהסמית'ס, [אנגלית]
- DJ Caress, שורט תקליטים ירושלמי שהוא אחד מהדי-ג'ייז היפ-הופ האהובים עליי בארץ ואחד שחורג בקלות מתחומי ההיפ-הופ המיינסטרימי והשבלוני, נותן אלבום שלם שלו להורדה בחינם בבלוג של אוגנדה. סוויט. [מפ3]
- [ויה ויה] Love injections קצת מדכא. לך תהיה יצירתי ותפתיע את החברה שלך אחרי שהיא תראה את האתר הנפלא הזה, שאוסף דרכים יוצאות מן הכלל להפתיע את אהוביך מאת אמן אחד בשם ברוס. גם שאר האתר הזה נפלא לגמרי. [אנגלית, פיקסלים]
- הוול סטריט ג'ורנל בוחן שאלה שמטרידה אותי כבר כמה שנים, ועשויה להיות קריטית ללהקות שזוכות להצלחה גדולה: איך הבלאק אייד פיז הפכה ללהקה הכי ממוסחרת בארה"ב? זה מעניין לא רק מפני שפעם, בסוף הניינטיז, הבלאק אייד פיז הייתה באמת להקה טובה, אלא בעיקר כי השאלה הגדולה עבור להקות שזוכות להצלחה ורוצות לפרוץ לעוד קהלים היא היכן עובר הגדול ביו מוצר מוזיקלי שעטוף בחבילה מסחרית, לבין מוצר מסחרי שעטוף במוזיקה. זו כתבה מרתקת כי היא עוסקת כמעט לגמרי במיתוג, פירסום ואסטרטגיה ומעט מאוד במוזיקה עצמה – דומה מאוד לקו שמוביל כיום את הלהקה הזו. [אנגלית]
- חינוכית 23 ממשיכים להעלות פנינים ליוטיוב, והפעם: יואב קוטנר מציג את ההמצאה החדשה: הקומפקט דיסק. [טיוב]
- [תודה לגיא] אחחח, לו רק מעריצי מלחמת הכוכבים היו מפנים את האנרגיה היצירתית העצומה שלהם לעוד אפיקים! כמו למצוא חברה, או לקדם את השלום העולמי, או סתם לשחזר בחמישה מיליון דרכים שונות קצת סרטים אחרים… בינתיים, היצירה המופלאה האחרונה שלהם היא שיחזור של אחד הסרטים בעזרת קטעי וידאו בני 15 שניות שצילמו המעריצים בבית. האם זה יותר נפלא או יותר מיותר? [אנגלית, וידאו]
- [תודה לארז] כמה צריך מוזיקאי למכור ברשת כדי להרוויח משכורת מינימום? טבלת אינפוגרפיקה מפנקת. איך אומרים אינפוגרפיקה בעברית? מידעיצוב? [אנגלית, וזה למי שנמאס לו מאינפוגרפיקות כאלו – תודה לטל מסינג]
- [תודה לעומר] לו הייתה לי תכנית רדיו (אם קוראים כאן מנהלי תחנות – אהמ אהמ), השבוע הייתי פותח או סוגר אותה עם "Excuses" של The morning benders. וזה לא רק בגלל הווידאו הנפלא הזה (שמלא בפרצופים האיגור-קרוטוגולוב-יים של הסולן, ובהחלטה לנסות ולשחזר את "חומת הצליל" של פיל ספקטור עם מלא מלא נגנים). זה מפני שהשיר הזה חדש וישן בו זמנית. יש בו את המלודיה הפיפטיזית המתקתקה והנוסטלגית הזו מצד אחד, ועיבוד גריזלי-בר-י עשיר ובן זמננו מהצד השני (השיר הזה הוא לגמרי אחיו הקטן של "Two weeks"). הוא צעיר ומבוגר בו זמנית. הוא מדבר על הפעם הראשונה ששוכבים עם מישהו, אבל הוא מלא בצבעים שרק אדם בוגר יכול היה להוסיף לתמונה הזו. השיר הזה הוא גלויה שנשלחה מהעתיד ונתקעה בדואר עד שהגענו לזמן שלה, וכתוב בה: "I put no one else above us" (אחחח, איך אני מת על הדרך בה הוא שר את השורה הזו). השיר הזה הוא יום שבת בים עם החבר\ה הכי טוב\ה שלך, בתמונה ששווה למסגר על השולחן. הוא האנטיתזה הגמורה לשיר הפתיחה שלנו השבוע, ולכן הוא שיר סיום, שבתקווה יפתח את השבוע הקרוב לרווחה, את הפה לחיוך, ואת האוזניים למה שלא יביא לנו השבוע הזה. [מפ3; וימאו!]
למי אתה אורב שם בחושך, יהוא? (תצלום: מאי קסטלנובו)
-אתה חושב שאני דמות נשית חזקה, אדאמה?
-אני לא יכול לענות לך כרגע, אני עסוק בלהיות עשוי ללא חת
שולחן הכתיבה של איינשטיין, שעות ספורות אחרי מותו
שתהיה שבת שבוגי! מה אתם מתכוונים לעשות ביום העצמאות, מלבד מנגל? אותי תוכלו למצוא כאן ברוב שעות היום.
"מארי" הסינגל הכי טוב של סופרגראס!? קאן און מאן, מה עם "Caught By The Fuzz" ה-Pאנקי, "Sun Hits The Sky" השמשי, אפילו "Moving" הטחון? בכל מקרה, פעם הם היו להקה מעולה, אך היום הם כבר לא, אז אולי הפירוק לטובה. פרויקטי הסולו בקרוב באייפוד הקרוב לאזניכם.
הסרטון של וואי קורע. חבורה של גאונים.
תודה גיא שהפנית להמלצה שלי על גבריאל בלחסן. הדבר שהכי היה חשוב לי לומר בהקשר הזה (חוץ מזה שזה דיסק נהדר) זה שמחלת נפש היא קודם כל מחלה מאד קשה לחולה ולמשפחתו
איי איזה עונג מעולה!
האלבום של פונץ' מענג ברמות. ובכלל, שימחת אותי, תודה גיא
הקטע של why? הזוי ברמות אחרות . ומה הבאסיסט אוסטין בראון עושה שם? חשבתי שהם נפרדו מנו בהופעה הקודמת בארץ… גט יור הדפונס אוף מיסטר סוי מילק.
בעניין תחנות הרדיו.
אחזור אליך.
מנהל תחנה.
איזה כיף שהEditors סוף כל סוף מגיעים גם אלינו!!! אבל למה רק כדי לחמםם את הPixies? הם בהחלט יכולים לתת יותר מסתם הופעת חימום קצרה (ועוד במחיר מופקע). חבל שהם לא יופיעו יום קודם בבארבי או איפשהו מול קהל שבא לראות רק אותם…
בהקשר של 14, דילן וטום וייטס, אי אפשר שלא לצרף את הלינק הזה, מסדרת הסרטונים של סת' מקפרליין. דילן. ווייטס. ופופאי. מטופש ונהדר.
מסכים עם עידו שחם, ואף מוסיף, Mary הוא כנראה השיר השנוא עלי. אמנם באלבומים האחרונים קרנם של סופרגראס ירדה, אבל St. Petersburg הוא אחד השירים הכי יפים שלהם בעיניי.
האלבום החדש של המורנינג בנדרס הופק על ידי הבסיסט של גריזלי בר, כך שהם נשמעים מזכירים אותם עכשיו יותר מאי פעם.
הנה לינק למתעצלים.
אחלה עונג.
ונו, רציתי לכתוב מה שאני מגלה ממש בשניה זו שכבר נכתב, לגבי כריס טיילור שמפיק את המורנינג בנדרס. כתבתי על זה לפני חודשיים עם לינק לקטע הזה, אבל מי קורא אותי? 🙂
Mary הכי טוב אינדיד.
Peter Steele סולן Type O Negative נפטר.
חלק מפסקול ההתבגרות שלי.
http://www.youtube.com/watch?v=uVaHG_QMvNk
http://www.youtube.com/watch?v=5BGDuADBHsY&feature=related
R.I.P
עדיף לקרוא את המשפט הראשון ברוורס.
כדאי גם לציין שבבריטניה, לכבוד יום חנויות התקליטים, הוציאה בלר סמפלר מיוחד שנמכר בכמה אלפים בודדים אך ורק בחנויות תקליטים עצמאיות קטנות.
ואני מוסיפה לדברי יואב קוטנר בתגובות: עם כל הרומנטיזציה שאנחנו עושים למחלות נפש בקרב אמנים, אנחנו שוכחים שהן פעמים רבות דווקא מונעות מהאמן ליצור (או גורמות לו להפסיק את חייו).
ואחלה עונג בהחלט.
אני מבינה שאני נציגת אוהבי הקייס צ'ויס היחידה עד כה. ובכן, אני חייבת לשאול: הורדת את הכובע, אבל לא הוספת לבאר הלינקים משמאל?… 🙂 בכל מקרה, התשובה לשאלתך היא: זו לא פיקציה, אלא קהל מעריצים ענקי ודומם, שישב וחיכה עשור שלם שהלהקה תחזור. אגב, הלהקה אישרה בפייסבוק שלה שתהיה הופעה נוספת בתל אביב.
תודה על הלינק להת'ר על המחזמר של ג'ף. אני תמיד מופתעת מאיפה היא מוצאת תמונות כל כך טובות שלו. בכל מקרה הרעיון נשמע מעניין, הכל תלוי בביצוע.
הקייס צ'וייס האלה, מישהו הכיר אותם לפני שבאו ? הם היו בתודעה של מישהו בכלל ?, או נגיד חשבת עליהם פעה בשנה ?
פתאום הם הלחם והמים של כולם.
נו באמת.
תודה על די ג'יי קארס, זה מאוד מאוד משמח.
ותודה על LCD, זה מאוד מאוד מקפיץ ומשדרג שבתות לימודים.דיסק משובח!
אגב, אני חושבת שהפורום בנוגע ליהוא ירון בכלל לא מצחיק ואף תמוה ודי מעליב.
יובל, אני מאד מצטערת שהלהקות החביבות עליך לא מוכרות את כל הכרטיסים תוך 48 שעות, אבל על מה בדיוק אתה מתעצבן?
כן, אני מכירה את קייס צ'ויס לפני שבאו, וכן, אני מאד אוהבת את המוסיקה שלהם והיא ליוותה אותי בכל מיני רגעים משמעותיים בחיים. לפני עשור פיספסתי את ההופעות שלהם, ולכן שמחתי שיש לי הזדמנות עכשיו. אבל תכל'ס, מה זה משנה? אני צריכה לעמוד באיזשהו מבחן כדי שתהיה לי הזכות לקנות כרטיס?…
אני מסתכלת פה על רשימת ההופעות, ומעולם לא שמעתי 3-4 שמות ברשימה, ואחרים שמעתי אבל לא אוהבת, ועדיין, אני שמחה בשביל מי שאוהב אותם ושקנה כרטיס – שילכו ושיהנו ואני מקווה בשבילם שתהיה הופעה אחלה.
קייס צ'ויס, או כל אלה שמתו לאחרונה, לא אוזכרו, לא הוזכרו אפילו פעם אחת.
רק שמות שמסתובבים בפיצ'פורק או בחוג טרנד אחר.
אבל, מישהו מת, מישהו מגיע להופעה, ופתאום, כולם , אוהו , "שנים שגדלנו עליהם". מחוות, מיקסטייפים, וואלאק, כל אחד לוקח אחריות ומחוייבות אישית לאירוע.
אולי לא את, אבל הקו הכללי – כן.
בכל מקרה, גם בהודעתי הקודמת לא התכוונתי אלייך, אלא , לכללי.
בואי תראי, שהבא שימות, לא עלינו, נסתכל אחורה ונראה שאף אחד לא ספר אותו עד אז.
Mary או לא Mary
אין ספק שהאלבום הזה הוא הטוב ביותר
אחד התקליטים הכי יקרים (והכי שרוטים משמיעה) בתקליטיה שלי
תגובה ל1- נפלתי עכשיו מצחוק…
אתמול חברה שלי צרחה עליי שאני אשתיק את הרעש הזה
ועבורי, השיר הזה מדגדג משהו עמוק בפנים…
אייטם 52-האם ראיתי במו עיני בסוף הוידאו את הנסיכה ליה יורדת לצ'ובקה?
אני לא ממש פריק של מלחמת הכוכבים, אבל זה כבר טוו מאץ', אפילו בשבילי 🙂
אייטם 42-הקטע עם קובי פרץ-ענק. לא הפסקתי לצחוק. וחשבתי לתמימותי שבסוף הפזמון הוא שר "היא כוסית". מסתבר שהוא התכוון ל"היא קוסמית"
נו שיהיה…
הכתבה על אביב גדג:
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/094/607.html
דווקא יש בפייסבוק קישורים ישירים לסטטוסים. התאריך+שעה של הסטטוס הוא הקישור, והנה של WHY?
http://www.facebook.com/whywithaquestionmark?v=wall&story_fbid=110133315684021
איכשהו נדמה לי… שבחסות הר הגעש איסלנדי… גם WHY תפסיד את ההופעה של WHY.
זה רק אני רואה את זה או שקוטנר באמת באמת בדיכאון כשהוא מדבר על ההמצאה החדשה 'קומפקט-דיסק'?
הוא בטח לא מאמין שהויניל מוחלף במשהו כזה קטן LOL
אהלן. הפיד של העונג שבור – יש שורה ריקה לפני התוכן, לפחות לפי http://validator.w3.org/feed/check.cgi?url=http%3A//haoneg.com/feed/
עונג מדהים. לא יאמן שלא שמעתי את אביב גדג' מעולם. ביזיון. הוא ענק.
שיר הסיום מדהים, כמו שיר הפתיחה (חחח) אנטיטזה – אין ספק, ושתיהם מקסימים. איזה עולם זה, יאללה!