יש סיכוי שפיתחתי אובססיה קלה לשיר שיצא היום לפני 30 שנה. עפתי עליו כשהוא יצא, הייתי עדיין ילד על סף גיל ההתבגרות ולא הבנתי הכל או הרבה, אבל הבנתי שבשיר הזה יש דברים שלא שמעתי עד אז אף פעם. שמעתי את השיר הזה אולי אלף פעם מאז: ברדיו, ב-MTV, בקסטות, בקבצים ובסטרימינג (איכשהו מעולם לא היה לי אותו על דיסק). שמעתי אותו כל כך הרבה שהוא הפך למובן מאליו – לא רגשי, במובן של כבר לא שמתי לב או התרגשתי ממנו, אלא מובן מאליו מחשבתי, כזה שלא עוצרים כדי לשאול לגביו שאלות. הוא הפך לאקסיומה בחיי. 

אבל לפני כמה חודשים חזרתי אליו שוב כי ניסיתי להדגים משהו באיזה סטורי מוזיקלי באינסטגרם ונזקקתי לדוגמה שידעתי שאמצא בשיר הזה, וכשהאזנתי לו שוב, עכשיו כשביליתי כמה עשרות שנים בלחשוב ולדבר ולכתוב על מוזיקה – נפלו לי כמה אסימונים בבת אחת. הבנתי ש-"My lovin' (you're never gonna get it)", השיר הכמעט לחלוטין מושלם של En Vogue מ־11 במרץ 1992, לא נוצר יש מאין.

ברור שלא – כלום לא נוצר יש מאין. אבל בעולם שלי סירקה 1992, השיר הזה הגיע משום מקום, עמד על כתפיהם של שום דבר. ברור שלא. לא אכנס כרגע לכל מרכיבי השיר, לברייקדאון המפואר ביותר של תחילת הניינטיז, לחשיבות של אן ווג לעלייה של זמרות שחורות, או לדרך שבה השיר הזה יושב על ציר קריטי ב־1992 של היפ הופ, ארנ׳בי, ניו ג׳ק סווינג (תחשבו מייקל ג׳קסון של אותן שנים) וסול קלאסי – אני רוצה להתייחס רגע לשירה.

אן ווג היו, אם נעשה להן רגע רדוקציה, להקת בנות. אבל הן לא היו סתם להקת בנות. הן היו להקת הבנות המצליחה ביותר מאז הסופרימז, הפאקינג סופרימז. וכשעצרתי לראשונה לחשוב על זה, הבנתי שאן ווג כפי הנראה ישבו עם התקליטים של הסופרימז ולמדו כל מהלך קולי כמו שכדורסלנים יושבים מול תרשימים של קבוצות יריבות. הן כמובן לא הראשונות שהושפעו מדיאנה רוס וחברותיו וגם הסופרימז לא הגיעו משום מקום, אבל אני רוצה לטעון שאן ווג היא חוליה סופר משמעותית בשרשרת שמחברת את הסופרימז אל, בעצם, Destiny's Child. כשמקשיבים לאן ווג, שומעים בדיוק על איזה תקליטים ביונסה ורעותיה ישבו כדי לנתח כל מהלך. אם שומעים את הסופרימז, ואז את אן ווג, ואז את דסטיני׳ז צ׳יילד, אפשר לשמוע איך הרמוניות ומסירות ווקאליות בין הרכב קולי נשי משתנה בהדרגה מדגש על הרמוניה לדגש על קצב. השירה של ביונסה יותר דומה לכלי הקשה מאשר להרמוניות של דיאנה רוס, אבל אן ווג בול באמצע. 

מה רציתי לומר? מגיע לאן ווג הרבה יותר כבוד בהיסטוריה של הפופ ממה שהן מקבלות, אפילו בימי הזוהר הנוכחיים של רנסאנס הניינטיז. "My lovin'" נשאר סינגל מטורף בעיניי, התפוצצות של אטיטיוד, עצמאות ופמיניזם שנותן את מלוא הכבוד למסורת מוזיקלית בזמן שהוא מפרק לה ת׳צורה לבלי שוב, ושיר שהיה יכול להיות מושלם אם הוא היה נגמר בדיוק ב־3:48 ולא נמשך לדקה המיותרת ביותר. [סטרימים]

---

למי יש סופ״ש שלם פנוי? כי חמישי בחצות של השבוע הוא גם של האללה איסתור. 82 שירים חדשים מעניינים מטווח אדיר של סגנונות ומסורות, והכל יצא השבוע, שלא לומר לפני 42 דקות. הופה מסתבר שיש אמבד אוטומטי בוורדפרס, אבל הנה גם לינק כדי שייפתח לכם/ן באפליקציה.

בין היתר נמצאות כאן:

אביגיל קובארי, Belle and Sebastian, Greentea Peng, איה נקמורה, אלברט סופר, Moderat, אסתר רדא, ג׳ימבו ג׳יי, עומר אפולו, Jazzanova, ג׳ני פנקין, חוזה גונזלס, דיאנה רוס ברימיקס של פרפל דיסקו מאשין, Altin Gun, The Black Keys, אוליבר סים מה-xx, עוזאל, Everything Everything, Sunflower Bean, לירז צ׳רכי ברימיקס של מחצית מפולו אנד פאן, Rex Orange County באלבום שלם, אלדוס הרדינג, King Gizzard and the Lizrad Wizard בשיר לא קצר, קיי טמפסט יחד עם ליאן לה האבאס, קאמבק של Superorganism, Father John Misty, אמיר ברסלר, פאטומטה דיאווארה, אורוויל פק!!!

---

אלבומים חדשים? יס, פליז. הנה בציר השבוע, לפחות בקרב הריליסים שהצלחתי לצוד ברשתי. מכירים/ות משהו מעניין שיצא השבוע ולא תפסתי? הודיעוני בתגובות, בבקשה!

◼︎ הריליס המרכזי בלב שלי השבוע הוא חלום ישראלי, האלבום השני של ארמון. ארמון הוא בעצם גרסה מורחבת, עברית, של ההרכב הפנטסטי מלכתחילה טיגריס, שכמובן עדיין פועל במקביל (הם הוציאו יופי של סינגל לא מזמן), יחד עם נגנים נוספים ובעיקר בעיקר יחד עם אחת הזמרות האהובות עליי בארץ, דניאלה תורג׳מן. רועי חרמון, שמחזיק גם בקריירת סולו יפהפיה, הוא היוצר המוביל והכמעט בלעדי, אבל יש כאן הרכב מעולה סביבו וסביב הקול של תורג׳מן. הספקתי האזנה ורבע לאלבום החדש והוא נ־פ־ל־א. 

◼︎ Classic objects, אלבום חדש למוזיקאית ההרפתקנית ג׳ני הבאל

◼︎ יקיר האינדי אלכס קמרון חוזר באלבום רביעי, Oxy Music

◼︎ וקארל בלאו, שאם אני הייתי הבוס אז הוא היה כוכב הקאנטרי הכי גדול והכי מינורי בעולם, באלבום חדש יפה ומעט מוזר, כהרגלו, Love & harm.

שבוע פנטסטי במיוחד ל-EPים, אז הנה צרור טרי וריחני כמו בזיליקום:

◼︎ אי־פי חדש ונהדר ל-Orion Sun, על הגבול בין ארנ׳בי והיפ הופ לארלו פארקס

◼︎ סליק של אהבה, אי־פי חדש של אלברט סופר שמכיל את אחד משירי השנה שלי עד כה, ״מחוץ לסקאלה״

◼︎ בום פם, שנראה שחזרו להרכב המקורי של אורי־עוזי־טובי, חוזרים באי־פי חדש בשם Kikoetekuru Naminoyouni שהוא שת״פ עם אמנים יפניים!

◼︎ אורוויל פק הוציא אלבום חדש, אבל הוא מחולק לשני צדדים, 4 שירים כל אחד, והצד השני יצא כבר בעבר, אז מבחינתי הוא כרגע הוציא אי־פי

◼︎ אחד היוצרים האלקטרוניים האהובים עליי, הפורטוגלי Xinobi, חוזר עם אי־פי מרובע ובו כל שיר מארח יוצר או יוצרת. 

◼︎ Despierta, אי־פי מרובע חדש לעוד יוצר אלקטרוני מרתק שאהוב עליי מאוד, איניגו וונטייר המקסיקני

◼︎ ושבעה שירים מרפאים ומרגשים של פאטומטה דיאווארה, כחלק מפרויקט של גוגל שהרחבתי עליו בהמשך העונג. 

[סטרימים למיניהם]

---

התכנית שלי בגלגלצ יצאה גם היא לחופשה קצרה, אבל קצרה הרבה יותר מההפסקה של העונג, כך שאם יש לך, נגיד, 6-8 שעות פנויות השבוע ובא לך לצאת איתי לטיול ארוך מהרגיל, אז יש מה להשלים. מנגד, במוזיקה חדשה מאוד עסקינן אז הנה התכנית החדשה ביותר מראשון האחרון. הופה, קבלו אמבד ואחריו חדשות:

אבל יש חדשות לחדשות! החל מהשבוע, בנוסף לאתר גלגלצ ולאפליקציה של גלגלצ, אפשר לשמוע את התכנית שלי בכל אפליקציית פודקאסטים שהיא (חוץ מספוטיפיי, שהיא לא אפליקציית פודקאסטים)! 

אבל זה דורש דקה עבודה. נכנסים לאפליקציית הפודקאסטים שלכם/ן ומאתרים את האופציה של הוספת תכנית מ-URL (באפ׳ פודקאסטים של אפל זה בתוך הספרייה, בעיגול עם 3 הנקודות בפינה העליונה). מכניסים לשם את הכתובת הזו… וזהו! הופה סטופה יש תכנית חדשה בשכונה ואם תפעילו לה נוטיפיקציות דרך האפליקציון תקבלו הודעה בטלפון כשעולה תכנית חדשה. יש! 

ואם מסיבה כלשהי בא לכם/ן לעקוב אחרי התכנית בלי להיכנס לאתר גלגלצ (ובכך להפסיד גם את רשימת השירים), יש עמוד שמאגד את כל הפרקים. [סטרימינג]

---

אחד המקומות שאני הכי נהנה לגלות בהם מוזיקה חדשה לאחרונה הוא המגזין של רדיו הקצה, שכבר המלצתי עליו כאן בעבר ואם זה יימשך ככה אמליץ עליו עוד לא מעט פעמים בעתיד. 3 הטורים השבועיים האהובים עליי לגילוי מוזיקה חדשה הם מיקסטורה של תום גבעול, שמתמחה במוזיקה אלקטרונית לסוגיה אבל לא מהסס לטבול את מקורו בבריכות האימו, הג׳ז והאינדי – השבוע הטור הביא ערימה מדהימה של אוספים שהסצינה האלקטרונית באירופה יזמה כדי לגייס תרומות לאוקראינה; השירים הישראליים החדשים שאלפרד כהן אוסף מדי שבוע בידענות ומתאר בתמציתיות – יש לא פחות מ־44 שירים בטור האחרון, ואני ממליץ לרפרף ולשמוע לפי החשק; וסינגלס, שבו ירדן אבני בוחר מדי שבוע חופן קטן בהרבה של שירים ישראליים חדשים ומרחיב עליהם (השבוע יש לו 4, שזה בדיוק 1/11 מהטור של אלפרד). [עברית]

---

הסרט הקלאסי הסנדק בן 50 השבוע, שזה מדהים בהרבה מאוד דרכים. בניו יורק טיימס יש חידון הסנדק, שזה כמו חידון התנ״ך רק אפילו יותר כיף, וגם ראיון חדש עם אל פצ׳ינו. [אנגלית]

---

גוגל עושה דיגיטציה לכמה מהפריטים ההיסטוריים והתרבותיים הכי חשובים של מאלי, ביניהם מגילות טימבוקטו, ואם כבר עושים משהו טוב ויש לכם את כל הכסף ביקום, אז למה לעצור שם? למה לא להרים חגיגה דיגיטלית של תרבות, היסטוריה, רעיונות ומוזיקה ממאלי? כי זה בדיוק מה שגוגל עשו עם האתר החדש Mali Magic. לפרקים הוא קצת נהיה פרסומת לפרויקט הדיגיטציה (החשוב), אבל הוא עדיין אש. במיוחד שימו עין ואוזן על האי־פי שהם הפיקו לפאטומטה דיאווארה, אולי הזמרת המאלית הבולטת והמעניינת ביותר של זמננו (יש אותו גם בספוטיפיי והשאר), וגם לקליפ האנימציה שהם הפיקו לביצוע רב־משתתפים לשיר של עלי פארקה טורה הענק. [אנגלית, וידאו, סטרים]

---

אוי ואבוי, מה יהיה עם תעשיית המוזיקה המסכנה? באייטיז איבדנו את התקליטים, באלפיימז את הדיסקים, וב־2020 גם את ההופעות, הסטרימינג משלם אבק של פירורים במקרה הטוב… טוב נראה לי שאפשר לסגור את הבסט—אה, מה? 2021 הייתה השנה הרווחית ביותר בהיסטוריה של המוזיקה המוקלטת? אהההההה, נכון, נכון, התעשייה ממש בסדר גמור – אלה האמנים שלא מרוויחים מספיק. איך אומרים? יש סיבה ש״מוזיקה״ היא רק המילה השנייה ב״עסקי המוזיקה״. [אנגלית]

---

חשבון היוטיוב של דיוויד לינץ׳ מוזר ושרירותי כמו שדמיינתי אותו, אבל גם… לגמרי לא כמו שדמיינתי אותו? מדי יום הוא מעלה את תחזית מזג האוויר, שהיא יותר כמו דקה וחצי שלו מדבר ומזכיר גם את מזג האוויר – רק אותי מלחיץ שהוא תמיד לבוש בדיוק אותו הדבר? – וגם סרטון שבו הוא מוציא מצנצנת מספר אקראי לאותו יום. למה? התשובה היחידה היא: דיוויד לינץ׳. [טיוב]

---

אם יש משהו ש־Arcade Fire אוהבים יותר מליצור אלבום חדש, זה לתכנן את הקידום ההדרגתי, מה שמכונה rollout, לאלבום החדש. רמזים? אתרים מסתוריים? סיפור מסגרת? לוגו חדש? הופעות הפתעה? תווים שמתחבאים בקוד של האתר? כן להכל, תודה! הנה הפירור הראשון במסע הקידום לאלבום החדש שלהם. נצא למסע? [אנגלית]

---

ד״ר טאב קומבס שינתה לכמה שבועות את תמונת הפרופיל שלה בטוויטר לתמונה של גבר ומחקה כל איזכור להיותה אישה. ״לראשונה, הרגשתי כמו המומחית שחבריי ועמיתיי טוענים שאני״. [אנגלית]

---

18 שנה אחרי שהוציא לאור את הספר המעולה שלו, ״כרוניקות, חלק 1״, בוב דילן מכריז על ספר חדש – והוא לא ״כרוניקות, חלק 2״! לא התאכזבתי ככה מאז שלסרט ההמשך של Now you see me לא קראו Now you don't אלא Now you see me 2 (סיפור אמיתי). הספר החדש ייקרא ״הפילוסופיה של השיר המודרני״, ויהיה מורכב ממסות שכתב דילן על 60 שירים שונים. בתור מי שההיבט האהוב עליו ב״כרוניקות״ היה הדרך שבה דילן חושב, קולט ומבין שירים, אני כבר עומד בתור הדמיוני לחנות הספרים הדמיונית. [אנגלית]

---

הולי קראפ, מצאו את הספינה הטבועה של ארנסט שקלטון! מי? [אנגלית; עברית]

---

ממש השבוע אנחנו חוגגים/ות 15 שנה ל-Sound of silver, האלבום האהוב עליי של LCD Soundsystem, וזה רגע טוב לפוסט עדכון חדש מג׳יימס מרפי על מה שקורה עם הלהקה. אני מת על הפוסטים שלו כי הם תמיד מעניינים, גלויי לב, נטולי יומרה ומקסימים. ניכר שמרפי הוא פשוט מענטש. [אנגלית, פייסבוק]

---

היי, עשרים שירים מושלמים לעכשיו ממשיך להתעדכן, כן? כן. [ספוטיפיי]

---

ערן צור הוא תמיד מרואיין מרתק, והפעם הוא מנהל עם רוית הכט מ״הארץ״ ״שיחה נטולת מחיצות על החיים שאחרי, על מה שהשתנה מאז שניסה לאתגר את הגבולות של מה שמותר ומה שאסור להגיד, על האימפולסים שהתמתנו, וגם על הפרידה המתמשכת מאמו.״ [עברית, חומת תשלום]

---

בניו יורק טיימס מגלים לנו את ברברה שרמונד, שבין שנות העשרים לחמישים הייתה אחת הקריקטוריסטיות המרכזיות של מגזין הניו יורקר הצעיר, ואז נשכחה בצל קריקטוריסטים אחרים. [אנגלית]

---

חנון המוזיקה הממכר מיוטיוב אדם נילי מתיישב ברצינות ובכיף גדולים במידה שווה כדי לפרק לאוזנינו את הטענה שלהיט הענק "Levitating" של דואה ליפה מועתק משיר רגאיי אמריקאי מ־2017. [טיוב]

---

אווווו מלא תקליטים ערביים נדירים הפכו השנה לנחלת הכלל, ולשמחתנו עשו להם דיגיטציה. [אנגלית]

---

היי, אם כיף לך פה באופן קבוע, אין זמן טוב מזה להצטרף לפטריאון כדי לתמוך בעונג שבת. כמה עולה עיתון לשבת בימינו? אז ככה, רק בלי אלף עמודי פרסומות, בלי שיקולים מערכתיים, בלי חדשות רעות, בלי טורים של שלמה ארצי (זה עדיין קורה, הדבר הזה?). [לא יודע, תחשב/י על זה רגע]

---

בתחילת פברואר סיימתי את מצעד בלדות הכוח הישראליות שהרצתי בשמחה גדולה באינסטגרם שלי. אם פספסתם/ן או שבא לכם/ן שוב, הכל שמור בפרופיל האינסטגרם שלי בשלושה היילייטס (נו, העיגולים האלה בראש העמוד). [אינסטגרם]

---

עם או בלי קשר אליי, גם בן שלו התחבר לתדר הצוקי ופרסם כתבה על סולו צוקים במוזיקה הישראלית. [עברית, חומת תשלום]

---

בינתיים, השבוע העליתי באינסטגרם שלי סדרה של מילים נכונות יותר לשירים שכולנו מכירים/ות. תודה לכל מי שעזר/ה! [אינסטגרם]

---

25 שנה אחרי ששודר לראשונה, ה-Essential mix האגדי של Daft Punk מ־1997 שודר שוב ב-BBC וזמין שם להאזנה חוזרת בשבועות הקרובים. [סטרימים]

---

בחודש שעבר נפרדנו ממארק לאנגן, שמת בגיל 57 הצעיר מדי, ועם זאת מבוגר בהרבה מכמה מבני דורו ובני סצינתו הראשונה בתחילת הניינטיז. לצד הכתבות והטורים ומילות הפרידה היפות שנכתבו ופורסמו עליו מאז, את תשומת הלב שלי תפס פוסט קטן של אילת יגיל על הקשר בין אחד השירים של לאנגן מ־2001 לאחד השירים של… צמד הדודאים. במשך שנים לאנגן הכחיש כל קשר וטען שזה מקרי, ורק בשנים האחרונות הודה בקשר (לא זכרתי את זה מההופעות שלו בארץ שראיתי, אבל יגיל מספרת שהוא הודה בזה גם על הבמה). בראיון מ־2019 שצולם גם בווידאו לאנגן מספר את הסיפור כולו. [טיוב, אנגלית]

---

היידאטה מיאזאקי יוצר את משחקי המחשב שנחשבים לקשים ביותר בעולם. מבחינתו, למות ולהיכשל במשחק זה העניין המרכזי, לא לנצח. [אנגלית]

---

בן שלו מראיין את המפיק הכי מעניין כרגע בהיפ הופ הישראלי, בוי אצ׳י. [עברית, חומת תשלום]

---

הסדרה הכי טובה באינטרנט, תקשיבו לבס, חזרה. יחזקאל רז מפרק את הבס של יאיא כהן אהרונוב ב״שירת הסטיקר״. בניגוד לגלים המסתלסלים של ליינים אחרים בסדרה, הפעם רז מבהיר לנו כמה אפשר לעשות עם ליטרלי המינימום האפשרי. [טיוב]

---

איתמר קציר, מההרכב דינוזאורוס, הוציא אי־פי סופר זריז וסופר מוצלח בשם אלבומיקרון, שהוא הקליט בזמן גל האומיקרון האחרון. [טיוב]

---

כתבה מצוינת עם עזרים גרפיים על הקשר בין שפות שונות למגדר ועל הבעיות והפתרונות שזה יוצר עבור א־בינאריות/ים. דרך הכתבה הזו למדתי גם על פרויקט העברית הנונבינארית, שבין היתר מציע חלופות חדשות נטולות מגדר, כמו ״תַלְמִידֶה״ או ״זֶת״. האמת היא שזו רשימת ההצעות הכי טובות שראיתי בתחום. [אנגלית; עברית]

---

וכתבה אינפוגרפית מעניינת לא פחות מהאקונומיסט על דעיכתה של האנגלית כשפת הפופ השולטת, ואת הטענה הלא באמת שערורייתית הזו הם מחזקים עם המון המון דאטה של ספוטיפיי. [אנגלית, למרבה האירוניה]

---

המאש־אפר המדהים Toasty digital הוציא את המאסטרפיס החדש שלו, Blonda – התכה בין Blonde של פרנק אושן לבין Donda של קנייה ווסט. [טיוב]

---

אם אתם/ן מסתובבים ב, לא יודע, אינטרנט, אולי נתקלתם לאחרונה בבחור ממושקף וחייכן שמנהל שיחות וידאו עם תלמידי יסודי. הפינה הזו, Recess Therapy, היא אחד הדברים הכי מצחיקים ומרחיבי תודעה ולב שנתקלתי בהם לאחרונה – הפרק הזה כבר הפך לאגדה. זו הייתה רק שאלה של זמן עד שהחבוב, ג׳וליאן שפירו־ברנום, יקבל פרופיל בניו יורק טיימס. [אנגלית]

---

בג׳זבל כותבים על הרגע הבלתי נמנע שבו כוכבת פופ עולה חושפת את הגלגול החדש והחרמן שלה (בסדר, גם כוכבי פופ בנים, אבל יש שם 2 בנים מתוך 14 דוגמאות). [אנגלית]

---

זה נראה, סליחה נשמע, סופר מעניין: פודקאסט חדש מבית ספוטיפיי ומגזין Higher ground צולל בכל עונה ליצירה תרבותית שהפכה ללהיט – אבל בניגוד לרעיון דומה של הפודאסט המצליח Dissect, הפעם גם האמן עצמו מעורב. העונה השנייה, שמשודרת עכשיו, מתמקדת ב-To pimp a butterfly של קנדריק לאמאר, בהשתתפות קנדריק לאמאר. העונה הראשונה, אגב, עסקה בסדרת הספרים והסרטים Twilight. [ספוטיפיי]

---

ההרכב Yard Act מגיב בצורה הטובה ביותר האפשרית לידיעות שכמה אנשים בקהל בהופעה שלהם התייחסו בצורה לא הולמת לכמה נשים בקהל. [אנגלית, טוויטר]

---

אסל״י הוא ארגון סרט לבן ישראלי, כלומר הסניף הישראלי של תנועת סרט לבן, ״התנועה הגדולה בעולם של גברים ונערים הפועלים לשים קץ לאלימות נגד נשים ונערות, וכן לקדם שוויון מגדרי, יחסים בריאים בין המינים וחזון חדש של גבריות״. במילים פשוטות, אסל״י הוא הזדמנות לגרסה הכי טובה של העתיד שלנו. בסרטון חדש, הם מציגים חבורה של גברים אמיתיים שמדברים בכנות איך להתחיל עם בנות, כלומר איך גידלו אותם להתחיל עם בנות, ומה השתנה מאז. יש עוד סרטונים בסדרה, כולם חשובים לאללללללה. [טיוב, עברית]

---

האם חודש אחרי האירוע, יש עדיין טעם לחוות דעה על מופע המחצית בסופרבול של ד״ר דרה, סנופ דוג, אמינם, מרי ג׳יי בלייג׳ וקנדריק לאמאר, פלוס שתי הופעות אורח משמחות? לא בטוח, לכן אגיד רק זו: אני לא מצליח להפסיק לחשוב כמה מדהים היה מופע דומה – מפיק היפ הופ בכיר מארח כמה מהאמנים הכי בולטים שהוא הפיק – אם במקום ד״ר דרה היינו מקבלים את פארל ויליאמס? [טיוב]

---

בספוטיפיי אפשר לשמוע את כל פרקי ״למרות הכל״, התכנית הקלאסית שלא לומר מיתולוגית של יואב קוטנר בגל״צ של אמצע שנות התשעים. התכנית של קוטנר, שבפייסבוק רוצים לתת לו פרס ישראל, סקרה לאורך 100 פרקים את תולדות הרוק הישראלי אליבא דקוטנר, והייתה למעשה הקדמה רדיופונית ל״סוף עונת התפוזים״, הסדרה. [סטרימינג. היי, אפשר גם באתר של גלצ]

---

גם לכם/ן יצא להיתקל בסיפור על איך רופאים במאה ה־19 המציאו את הוויברטור כדי לרפא היסטריה נשית? אז זהו, שמסתבר שהסיפור הזה לא היה ולא נברא. [עברית, חומת תשלום]

---

עם כל הכבוד לסטטיק ובן אל, מזכיר מתן שרון אפרופו הסינגל החדש שלהם, סנופ דוג מתארח אצל כל מי שמשלם. לא מאמינים/ות? הנה רק 9 מתוך עשרות האירוחים המוזרים ביותר של הסנופ. [עברית]

---

התעדכנתם/ן לאחרונה בתולדות האינדי על פי קוואמי? [עברית]

---

אחת הכתבות שהכי נהניתי לקרוא בחופשה שלי הייתה הפרופיל העדכני הזה בניו יורקר על קייטנו ולוסו, שעבור רבים מאתנו הוא ״עוד אחד מהברזילאים האלה מהסבנטיז, לא?״ אבל עבור ברזילאים רבים הוא אריק פאקינג איינשטיין, רק הרבה יותר חתרני ורלוונטי ממה שאיינשטיין היה בערוב ימיו. ולוסו, עוד רגע בן 80, עדיין מנגן, שר, וחסר שקט בכתבה היפהפיה הזו. [אנגלית]

---

טופ 40 השירים הכי גדולים של ג׳יי דילה? תביאו. [אנגלית]

---

נפערו לי העיניים מהתצלום המטורף הזה, אחד מהזוכים בתחרות תצלומי השנה בעולם של סוני. [פיקסלים, אנגלית]

---

תודה חדשה ומצוחצחת לתומכות ותומכי העונג, שכמובן לא שילמו שקל בחודש שבו לא פרסמתי כלום, ואקסטרה תודה לתומכות ותומכי העל שלי, איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, ותומך שביקש להישאר מסתורי – מבחינתי אתה יכול גם לבקש להישאר ביונסה ואני אסכים. [תודה!]

---

איך שיר כל כך חדש – רק בן שבועיים – יכול כל כך מהר להישמע כל כך נצחי? זה מה שקרה לי כבר בהאזנה השנייה ל-"Point me toward the real", הסינגל החדש מתוך האלבום החדש של עזרא פורמן. הסיפור שפורמן מספרת בשיר הזה הוא פרטי וספציפי – הוא כמעט ייחודי לה, חוץ מהעובדה שבשלב כזה או אחר, כל אחת/ד מאתנו יכול/ה להזדהות עם התחושה. לא היינו צריכים/ות להשתחרר ממוסד פסיכיאטרי כדי להרגיש, אפילו לרגע, שהכל שבור ואבוד ובודד, והדבר היחיד שאנחנו מוכנים/ות לרצות הוא משהו אמיתי, כל כך אמיתי שהוא יגרום גם לנו להרגיש שוב אמיתיים/יות – אפילו אם הוא כואב.

זה היה יכול להיות שיר מכאיב מדי, כזה שאני יכול להעריך, אפילו להעריץ, אבל לא לבקש את קרבתו. למרבה המזל, את הסיפור הפצוע והמדמם הזה עוטף חיבוק מנחם בדמות מוזיקה. כלי הנשיפה וקולות הרקע שגואים בפזמון, ובמיוחד בפזמון השני שבו הקול של פורמן נשמע שבור ומותש אפילו יותר, הם כמו קרני השמש שפורצים מאחורי שבר ענן. "Cut me loose, cut me loose", היא פורשת כנפיים ושרה, ולרגע קצר מדי, חולף מהר מדי, אני משתחרר איתה מכל משא. [סטרימים]

---

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.