עונג שבת: לאט יותר, נמוך יותר, חלש יותר!
השבוע פתחתי באינסטגרם שלי את תיבת ״גיאחה, תן לי שיר ש________״, שבה אני מציע שירים יפים למי שרק מבקש/ת בסטורי שלי. אחת המגיבות ביקשה שיר ש״אוכל לטבוע בו ולשכוח איפה אני או מה רציתי לעשות״. יש בקשות שאני יודע מיד לענות עליהן, ויש כאלה שאני חושב עליהן חצי יום. על זה אני עדיין חושב. באיזה סוג שירים אפשר לטבוע ולשכוח הכל? כאלה עם קול כריזמטי כמו עמיר לב או (להבדיל) נינה סימון ששואב את מלוא תשומת הלב שלך? אולי כאלה שמפגיזים במפל סינתים מרטיט שפועל על הגוף ומכבה את המוח? אולי אמביינט נשגב ומדיטטיבי?
אני חושב שעבורי, קל לי לטבוע בשירים שכל תדר ותת־תדר שלהם נוצר וסודר והונדס ביד אמן כדי ליצור אימפרייה של צלילים. אני חושב על אמנים כמו Xinobi בצד האלקטרוני או The War on Drugs במגרש הרוק הקלאסי, ולא חסרות דוגמאות מהעילית של הג׳ז (קולטריין!) או המטאל או אפילו הפולק (הו, Sea Change של בק).
אבל יותר מכל, כפי הנראה, אני חושב על ג׳ון הופקינס. להופקינס יש לכאורה שני צדדים, ג׳קיל והייד. ג׳קיל הוא מלחין מינימליסטי, פסנתרן עדין מאין כמותו, שהאצבעות שלו לוחשות על הקלידים הברות רכות עם הרבה אוויר ביניהן. הייד הוא ארכיטקט אלקטרוני כוחני של צלילים מעובדים לעילא ולאלף עילאים, מרובדים בשכבות וקריסטלים, ארמונות בדולח מרהיבים שבהם כל השתברות זעירה ושבריר של אור מזדהר מונחים במקומם בכוונה, בסבלנות של מיניאטוריסט.
בקטעים כמו "Breathe this air", שמשלב את ג׳קיל ואת הייד של הופקינס לסירוגין, אני טובע ושוכח הכל. אני מאבד את האוזניים שלי בתוך האוזניות, וכמו חור שחור הן מושכות אחריהן את כל הראש והגוף והמחשבה שלי. השיר הזה נשמע טוב אפילו ברמקולים של מחשב, טוב יותר באוזניות, מדהים ממש באוזניות מצוינות, ואם זכיתם/ן ברמקולים מוניטוריים ראויים ובפריבילגיה להגביר, תצטרכו למצוא מילה חדשה בשפה כדי לתאר את מה שתשמעו. באיזו מוזיקה את/ה טובע ושוכח מי את/ה? [סטרימים]
אנחנו בשישי הלפני אחרון של השנה ומדובר בשבוע באמת מביך מוזיקלית. מזתומרת מביך? כל כך מביך שאיחדתי השבוע לאייטם אחד את חמישי בחצות ואת אלבומי השבוע מרוב שהנוף יבש. בפלייליסט חמישי בחצות יש 21 שירים, שזה בערך רבע משבוע רגיל, אבל עדיין יש שם דברים שכדאי לשמוע כמו חדשים של עוזי רמירז, דור הררי, Metronomy, טאבו פלוס, Grandaddy ו-Cults.
בחזית האלבומים החדשים, ובכן, העולם דובר האנגלית לא ממש הוציא אלבומים השבוע, אז מזל שהישראלים לא מפסיקים בסוף דצמבר.
OBD הלא הוא אור בן דוד, באלבום חדש עם השם המוצלח/איום פאנקילישסוואגי. [סטרימים]
צליל דנין הוציאה את אלבום הבכורה שלה, רעבה ועצבנית (שם ענק לאלבום). [סטרימים]
דור הררי הוציא את אלבום הבכורה, ילד טוב. [סטרימים]
והצדיקים בעולם הנוצרי, The Vaccines, הוציאו השבוע אלבום חדש, וגם האלקטרונאי המעניין Seven Davis Jr בא להרים באלבום מלא חדש. [סטרימים]
ו… זהו? בסדר, אין מה לדאוג. יש מספיק מה לשמוע באייטם הבא:
השבוע היה לי העונג והעינוי לשחרר רשמית לעולם את רשימת 100 שירי השנה של עונג שבת לשנת 2021. עונג כי כל אחד ואחד מהמאה כאן הוא שיר שאני אוהב בכל לבי וליווה אותי השנה שעות ארוכות – שמחות, עצובות, מנחמות, מצחיקות. עינוי כי לבחור *רק* מאה מתוך שנה שופעת כל טוב מוזיקלי, ובכן, בואו רק נאמר שאני עדיין מתחרט שלא הכנסתי את השיר ההוא, ואת זה גם, אבל צריך לעצור איפשהו ומאה זה מספר יפה מספיק. בכל אופן! בלינק הנחמד הזה כאן יש כמה מילים על כל אחד מ־100 שירי השנה שלי, פלוס פלייליסטים בספוטיפיי, יוטיוב ואפל מיוזיק. שנה טובה! [עברית]
ושאר סיכומי השנה שלי ל־2021 עלו לספוטיפיי, כולם עם עטיפות יפהפיות של יערה קאס:
- 2021 הייתה פה בשבילך (שירי נחמה ועידוד)
- ההיפ הופ של 2021
- הקאברים של השנה
- 2021 לא מצליחה לישון (שירי לילה)
- וגם פלייליסט מהסתיו שחשוב להציף שוב: השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״א (שירים מישראל מהשנה העברית)
[הכל בספוטיפיי]
ביום ראשון הקרוב אשדר את החלק הרביעי והאחרון של סיכומי השנה שלי בגלגלצ. מכיוון שלא היה עונג בשבוע שעבר, הנה ריקאפ לשני הפרקים שאולי פספסתם/ן: בשבוע שעבר שידרתי שעה ראשונה מכל טוב 2021, ושעה שנייה עם פוקוס על מוזיקה אלקטרונית שהרטיטה לי את הגוף והנפש השנה. השבוע שידרתי שעה ראשונה של המסיבה השנתית מסביב לעולם, ובשעה השנייה הורדתי את הווליום לגרסה שלי של שתיקת הכבישים, מהדורת בסט אוף 2021. בואו להאזין לכל התכניות שלי באתר גלגלצ, או באפליקציה של גלצ וגלגלצ, אם יש לכם/ן על הטלפון. [סטרים]
לצערי, התבשרתי שספוטיפיי לא מאפשרים לתכנית שלי לעלות כפודקאסט. חבל! אני מקווה שהיא תעלה לפלטפורמות אחרות. מבטיח לעדכן כאן כשזה יקרה. []
יש כל כך הרבה סיכומי שנה מעניינים השבוע(יים), שהרשימה הפסיכית הזו היא אחרי שסיננתי. קחו מה שתרצו, וזיכרו: זו לא באמת תחרות. סיכומי השנה הם פשוט מקום מצוין לגלות דברים נפלאים להתאהב בהם.
סיכומי שנה בעברית
צוות הכותבות והכותבים של קולומבוס בחרו את שירי ואלבומי השנה. [עברית]
בהכנה למצעד השני של רדיו הקצה – ראשון הזה!!! – קוואמי בחר 21 שירים מ־2021. [עברית]
ירדן אבני כותב במגזין הקצה על אלבומי השנה הלועזיים האהובים עליו. [עברית]
אמיר בן דוד בוחר ומנמק את אלבומי השנה שלו באתר זמן ישראל. [עברית]
חסיד הגיטרה מני אבירם בוחר בוואלה תרבות את אלבומי השנה שלו. [עברית]
הבלוג הוותיק אנטנות השמיימה עבר לפרסם פוסט אחד בשנה, וזה פוסט אלבומי השנה שלו. יש כאן בחירות מגוונות ונפלאות, של מאזין סקרן ורעב. ואיזה כיף שבמקום הראשון יש אלבום שאפילו לא שמעתי עליו: של Musk Ox. [עברית]
כמה סיכומים מעולים של מוזיקה אלקטרונית
שימו לב שפחות או יותר כל רשימת שירים פה, ובאסופה הבאה של סיכומים באנגלית, נמצאת גם כרשימה שמיעה בשירות הסטרימינג החביב עליכם. חפשו אותם אם הלינק לא מופיע כבר בסיכום עצמו.
מגזין המוזיקה האלקטרונית הכביר Resident Advisor פרסם השבוע את אלבומי השנה שלו ואת שירי השנה שלו. אין דירוג, יש רק עושר מסחרר. [אנגלית]
המגזין הסוגשלמתחרה Mixmag בוחר את שירי השנה ומסדר אותם לפי חודשים, שזה אחלה פורמט. כראוי למגזין שמתמחה בדיג׳ייז, הוא בוחר את 21 הדיג׳ייז העולים של השנה. [אנגלית]
גם הצלע השלישית בטריו, DJ Mag, פרסם השבוע את הבחירות שלו לאלבומי השנה וגם לשירי השנה. כמו שאר המגזינים בסצינה, גם פה לא מדרגים. הפעם מסדרים אלפביתית. אני אוהב את הגישה הזו מאוד. [אנגלית]
ועוד סיכומי מוזיקה באנגלית
מגזין Spin קיים עדיין, ולא רק זה, הוא גם בוחר את 30 אלבומי השנה. #1: Turnstile. [אנגלית]
EP הוא אולי הפורמט האהוב עליי לצריכת מוזיקה, אז שמחתי ממש על רשימת 25 ה-EPים הטובים של 2021 ממגזין Paste, ועוד יותר שמחתי שלא שמעתי פה אפילו אי פי אחד מהרשימה. מלא טוב להשלים! [אנגלית]
Exclaim בוחרים את 30 עטיפות האלבומים הכי מכוערות של השנה וזה מצחיק כמו שנדמה לכם/ן. #1: האלבום של דרייק, שאני מודה שאני ממש אוהב את העטיפה שלו. [אנגלית]
ברק אובמה בחר את שירי השנה שלו בעוד פלייליסט ממש אחלה שאין מצב שהוא ערך לגמרי בעצמו. [אנגלית]
המגזין המעולה TheQuietus בוחר את שירי השנה שלו עם הטייה אלקטרונית חזקה ומפתיעה השנה. #1: UNiiQU3. כן, גם אני לא הכרתי. [אנגלית]
הגרדיאן ממשיך את קו הטור־דעה־יזציה של דירוגי המוזיקה שלו, ובוחר את אלבומי השנה. #1: Self Esteem, שאני גם ממש אוהב, אבל כאילו, כן בטוח? זה האלבום הכי טוב שהכי אהבתם שם השנה בגרדיאן, או שהוא פשוט צועק הכי חזק את הערכים הכי חשובים? [אנגלית]
סיכומים לא־מוזיקליים שכדאי לדגום
שמעתי מכם/ן דברים נהדרים על רשימת הכתבות הכי טובות שלה שנה שפרסמתי כאן לא מזמן (ויה בלומברג), אז הנה אחת נוספת עם פוקוס על תרבות ומוזיקה. 24 הכתבות והמאמרים הכי מעניינים של 2021 על פי עיתונאי התרבות טד ג׳ויה. וואו, איזה אוצר! אני הולך להישען אחורה ארוכות בסופ״ש הזה ולקרוא כתבות מפה. ואיזה כיף שיש פה גם מלא מגזינים שאני בכל לא מכיר. [אנגלית]
ב-Vice בוחרים ״רק 13 מהתמונות הכי ביזאריות של 2021״. זה חמוד ממש, ובמפתיע יש שם שתי תמונות מישראל. [פיקסלים, אנגלית]
ובבלוג הסטטיסטיקה והאינפוגרפיקה FiveThirtyEight בוחרים את 51 הגרפים הכי טובים והכי מוזרים של 2021. [אנגלית, פיקסלים]
ב-ESPN בוחרים את תמונות הספורט של השנה. [אנגלית, פיקסלים]
תמונת השנה? יש מצב. [אנגלית]
21 דברים טובים שקרו ב־2021, על פי Mashable. מאוד אמריקאי אבל גם נחמד ומעורר קצת תקווה. [אנגלית]
סמנו ביומנים: בראשון הזה, מ־10:00 בבוקר ועד 22:00 בערב, המצעד השנתי של רדיו הקצה ישודר לייב! פה תעודכן הרשימה בזמן אמת. ואם הם יצליחו לסיים בזמן (חה!) ולא ייגמרו לכם האוזניים מרוב רדיו, מיד בעשר ודקתיים אני עולה בגלגלצ. פיייייי איזה יום. [רדיו!]
״למעלה למטה״ הוא שיר חדש ונפלא של איה זהבי פייגלין. [טיוב]
[תודה לתמר] החודש פצחה LCD Soundsystem בסדרת הופעות בניו יורק, שהשבוע נקטעה טרם זמנה בגלל עליית האומיקרון בניו יורק (ובעולם כולו). תמר בת המזל תפסה את אחת ההופעות ההן. אם כמוני אין לכם/ן את המזל שלה, אמזון צילמו ספשל חג מולד עם ביצועים ל-"Tonite" ול-"Christmas will break your heart" בדיוק בזמן לחג. [טיוב]
כמה אני שמח שיש לעמיר לב שיר חדש! ועוד בהפקת רונן סאבו!!! חיבור כזה מרתק בין הפקה להגשה מאז השידוך של טדי נגוסה ואיתמר ציגלר. ״לעמוד בתור״ הוא חתכת שיר מעולה, ועדכון מבורך וראוי לסאונד של לב. [סטרימים]
שני פרקים חדשים ומסקרנים במיוחד בפודקאסט המוזיקלי Broken Record מיסודו של ריק רובין. באחד, ג׳סטין ריצ׳מונד מקדיש פרק שלם לשיחה עם חביבת העונג פיי וובסטר, שהאלבום הנפלא שלה הוא אחד מאלבומי השנה שלי. בשני, ריק רובין משוחח עם ניל יאנג בחלק ראשון של מה שכפי הנראה היא שיחה ארוכה ומרתקת בין שני ענקים. [ספוטיפיי, אבל אני חושב שיש בכל הפלטפורמות]
שיר אחד בפרק חדש על ״המשורר״ של שולי רנד. [סטרים]
שמעתי השבוע כמה פרקים של הפודקאסט האהוב עליי של השנה, 60 שירים שמסבירים את שנות ה־90, וכל כך נהניתי שאני חייב לשתף. הפרק על "A long December" של Counting Crows נגע ללבי במיוחד משלוש סיבות. הראשונה, שלושת האלבומים הראשונים של קאונטינג קרואוז היו ונשארו שלושה מהאלבומים ששמעתי הכי הרבה בחיי. במשך שנים הגנתי ועודני מגן על הלהקה הזו כלהקה פנטסטית גם כשהרוח התרבותית משתנה. השירים שלהם, ובמיוחד האלבום השני ממנו לקוח הלהיט הענק הזה, חרוטים על השורשים שלי, הם עיצבו אותי כמאזין ובטוח גם כבנאדם. הסיבה השנייה היא שרוב הרווילה, הכותב המעולה והמנחה הענק של הפודקאסט הזה, הוא גיק מוזיקה מהסוג האובססיבי, מהסוג שיכול לדרג בהתראה של ארבע שניות קטגוריות כמו 3 הרגעים מתוך שירי פאנק־פופ מקליפורניה שהכי גורמים לך להתכווץ במבוכה ליד ההורים שלך (המצאתי את זה כרגע אבל לא אופתע אם זה מופיע באחד הפרקים). כלומר, הוא לכאורה בול גיק האינדי האנאלי והאובססיבי והציניקן שיגחך על הרגשנות של קאונטינג קרואוז. אבל – וזו הסיבה העיקרית שכל הסדרה הזו כל כך נפלאה – הוא לא. הוא מלא באהבה ותשוקה ועניין ואכפתיות אמיתיים בנוגע למושאי הסיקור שלו. והסיבה השלישית היא שהרווילה פורש את כנפי האהבה שלו בפרק הזה על כל ראשית הקריירה של הקרואוז ולא רק על השיר הזה, אבל הולך ומתמקד והולך ומתמקד ישירות לשורות ספציפיות בו. זה פרק סופר מרגש עבורי.
הפרק השני הוא לכאורה ההיפך – פרק על "Wannabe" של הספייס גירלז. ואת הפרק הזה אהבתי במיוחד כי בחמש הדקות הראשונות שלו צחקתי בקול רם כמה פעמים בדקה, וכי למדתי המון דברים שלא ידעתי. [ספוטיפיי בלבד, כי זה פודקאסט בהפקתם]
[תודה לעידו] כתבתי השבוע משהו בפייסבוק על הצבע החום ובאחת התגובות השאיר לי חברי עידו לינק שפוצץ לי את המוח, סרטון על כך שחום הוא לא ממש צבע, בעצם. מה! [טיוב]
שולי רנד מתראיין לאתר הספרייה הלאומית ומדבר יפה כל כך על אבא שלו, ז״ל, ועל מוזיקה. [עברית]
סיפור כל כך קטן וכל כך ענק: אחת האינדיקציות לעליית מקרי הקורונה בארה״ב היא שטף הביקורות השליליות באמזון על נרות ריחניים, בטענה שאין להם שום ריח. [אנגלית]
מחפשים/ות מסורת מוזיקלית חדשה לשנה החדשה? מחולל 1001 האלבומים מתבסס על הספר הידוע ״1001 אלבומים שחייבים לשמוע לפני שמתים״ (פעם היה לי אותו. הוא עבה מאוד), והרעיון פשוט: נרשמים עם שם ומייל, ומקבלים מדי יום ביומו תזכורת והצעה לשמוע אלבום אחד מתוך הספר. איזו דרך נוחה להשלים קלאסיקות, להכיר אוצרות, ולבחון מחדש אלבומים קלאסיים שלא שמענו מזמן!
רוב הא.נשים, אני מאמין, יכולים/ות למצוא זמן להאזין לאלבום אחד ביום – קחו גם בחשבון שחלק גדול מהאלבומים האלה יצאו לפני אמצע שנות השמונים, כך שמראש הם לא ארוכים מדי כי הם צריכים להיכנס על תקליט. האלבום היומי משתנה עבור כל משתמש/ת, אז אני ואת/ה לא נקבל את אותו האלבום באותו היום. [אנגלי]
הווידאו היפה של השבוע: כל מכוניות האוטו גלידה בעיר יוצאות מהלווייה של עובד באוטו גלידה. [וידאו]
המגזין המעולה של WeTransfer יצר קומיקס רשת על סנסציית האינדיפופ girl in red. [אנגלית]
איקאה קוראים למוצרים שלהם על שם מקומות בסקנדינביה. עבור חלק מהמקומות האלה – זו בעיה. הייתם/ן רוצים/ות שיקראו על שמכם מברשת אסלה? [טיוב, אנגלית]
הייתי במופע של פרד ארמיסן שכולו התבסס על בדיחות מוזיקה. זה היה נחמד, ומבריק לפרקים. בנוסף להיותו קומיקאי מעולה, ארמיסן הוא גם גיק מוזיקה רציני מאוד. בתכנית של ג׳ימי קימל הוא נתן לאחרונה גרסה מקוצרת ודחוסה של איך ניגנו גיטרת פאנק בכל עשור, פלוס רצף חיקויים מוזיקליים. מסוג הדברים שרק גיקים של מוזיקה יצחקקו מהם. צחקקתי קשות מהחיקוי של סוניק יות׳. [טיוב]
[תודה לאורן] השבוע נערך אירוע Paak House הראשון, מעין פסטיבל של יום אחד ביוזמת ואצירת אנדרסון פאאק. הופיעו שם שלל אמנים/יות, ואת הערב סגר לא אחר מאשר אנדרסון פאאק בהופעה של שעה וקצת. מכיוון שהאירוע כולו הוזרם אונליין, אפשר לצפות בכל ההופעה ביוטיוב. [טיוב]
ואנדרסון פאאק, יחד עם קמילה קבלו, קיד קאדי והאחים לצמד Sparks, מתראיינים ביחד להוליווד ריפורטר על נקודות ההשקה של המוזיקה שלהם לקולנוע. [אנגלית]
[תודה לתום] בשבוע שעבר ראיתי את Last night in Soho, הסרט החדש והמוצלח של אדגר רייט, אחד הבמאים האהובים עליי. כחלק מקידום הסרט, רייט קפץ לאולפן של וניטי פייר כדי לפרק ולפרש סצינות מכל אחד מסרטיו המשובחים, מ-Shaun of the Dead, דרך סקוט פילגרים ועד הסרט החדש. [טיוב]
Come together הוא מיזם וידאו־מוזיקלי מדהים חדש של הגאון בתחום, קותימן! הפעם הוא מצליב שני אמנים בסרטונים בני דקה. נינה סימון שרה עם הנדריקס, פלי מנגן עם סטיבי וונדר, ביל אבנס מלווה את אלביס, וראווי שנקר מנגן עם קורט קוביין. מ ד ה י ם ! [ֿטיוב]
88 מייל לשעה הוא סרט תיעודי באורך מלא על הסרט המושלם בחזרה לעתיד וספציפית על מכונית הדלוריאן האגדית שמככבת בטרילוגיה. [טיוב]
חברנו הטוב סטרומאה התארח עם ביצוע שחורלבני אבל בעצם בצבע ל-"Santé" החדש. האלבום בדרך! [טיוב]
גיק המוזיקה ותיאוריית המוזיקה אדם נילי מנסה לפצח חידה מוזיקלית, קצבית ודיבורית שמתחבאת בשיר שכולנו מכירים, "I feel good" של ג׳יימס בראון. החידה, על רגל אחת, היא: איפה ההברה המוטעמת בשורת הפתיחה, "I feel good"? על איזו מהמילים? אני חובב גדול של משקלים והברות וגם של מבנה קצב ובמיוחד של היחסים ביניהם. התשובה לחידה לא מובנת מאליה, וכתמיד אצל נילי, אנחנו צוללים למחילת הארנב. [טיוב]
[תודה לעמי] האלבום שצועד במקום 3 כרגע במצעד האלבומים האוסטרלי הוא אלבום של ציוצי ציפורים. [ויקיפדיה. והנה האלבום בספוטיפיי]
אם יש כאן מישהו/י שעדיין חושב/ת שאנחנו לא מחליקים עמוק במורד משבר אקלים – או סתם בא לכם/ן להיכנס להתקף חרדה אקולוגית – הניו יורק טיימס העלו את גלויות מעולם בוער, 193 אייטמים שמראים את השפעות שינוי האקלים ממש עכשיו בכל מדינה ומדינה בעולם. מעבר לחשיבות העליונה של הכרה במצב החירום, מדובר פה גם בעבודה עיתונאית מצוינת עם מגוון של סרטונים, אנימציות, תמונות, גרפים ומילים. [אנגלית]
ביטפורטאל, שהיא הזרוע המגזינית של חנות המוזיקה הדיגיטלית ביטפורט, מפנקת את האוזניים והמוח עם היסטוריה של מוזיקת טראנס, מהשורשים בסבנטיז (Tangerene Dream?!) דרך ההמראה בשנות התשעים ועד ההתפוצצות העולמית, כולל פוקוס קטן על מעצמת הטראנס במזרח התיכון: ישראל. [אנגלית]
אם העולם, החיים או סתם היום שלך מרגיש קצת מפורק, מפורר או מבולגן – זה בשבילך. הו, הסיפוק העצום אשר בטקס ה-Defrag! כמה התגעגעתי. הראיתי את זה לזוגתי והיא נאנחה ואמרה: ״טוב לי״. [אנגלית]
ג׳וזף דורמן כותב באתר של אוניברסיטת ברנדייס על מהפכת המוזיקה היהודית־ערבית, מההגירה הצפון אפריקאית לישראל ועד A-Wa. לא ידעתי, אגב, ש״חביב גלבי״ היה השיר הראשון בערבית שדרך במקום הראשון במצעדים בישראל. מעניין! Arab Jew הפך להיות הגדרה שגורה מחוץ לישראל למה שבתוך ישראל מכנים בדרך כלל ״מזרחים״. אני הרבה יותר אוהב את ההגדרה הזו, יהודי־ערבי, יהודי ממוצא ערבי. [אנגלית]
10 טיפים ליצירתיות ופתרון בעיות שלמדנו מהסדרה התיעודית החדשה על הביטלס.#8: תעמיד/י פנים שאת/ה מישהו/י אחר/ת. [אנגלית]
עדיין, אף פעם, לא מאוחר להצטרף לחבורת הפטרוניות והפטרונים העליזה של עונג שבת, שמקבלת מדי חודש מתנה מפתיעה ומיוחדת (בנוסף למתנת ההרגשה החמימה והנעימה על זה שהם/ן תומכים/ות בבלוגר עצמאי שכותב מדי שבוע על דברים מעניינים בלי פרסומות וחסויות). תודה לכל אחת ואחד מהחבורה, ותודה מיוחדת לתומכות ותומכי העל: איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי. אוווו מסתורין. ֿ[תודה!]
עוד שאלה שקיבלתי בתיבת בקשות השירים באינסטגרם הייתה לשיר שכמעט נכנס לרשימת 100 שירי השנה שלי ובסוף נשאר בחוץ. השיר ה־101. הו אלים אכזרים! יש אולי מאה שירים כאלה. באמת, הרשימה השתנתה כל כך הרבה פעמים, שירים עפו וחזרו והוכנסו והוצאו במשך כל החודש האחרון. לא שזה משנה למישהו כמו שזה משנה לי – אבל לי זה משנה מאוד. אז שמחתי שנשאלתי, כי הנה הזדמנות לתת מקום גם לשיר ה־101, או לכל הפחות לראשון שעלה לי לראש כשראיתי את השאלה.
קוראים לו Versis, והוא חצי מצמד הראפ הלוסאנג׳לסי טוקאיו, אבל בגלגול שלו כוורסיס הוא לא ממש עושה ראפ, או לא עושה ראפ בכלל. "La tierra", שסוגר את האי־פי שהוציא השנה, נשמע כמו מציאת זהב בארגז מאובק של סינגלים מהסיקסטיז בחנות תקליטים ישנים. אבל הוא שיר חדש, והוא שיר מושלם, מלא לב וסטייל מוקפד, והוא גם מרגש (ומצחיק, בסוף שלו). הוא גם זכה למספר באמת מחריד של האזנות בספוטיפיי, ארבע ספרות, אז בואו נהפוך אותו ביחד ללהיט שמגיע לו להיות. [סטרימים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
כתיבת תגובה