עונג שבת: לילה טוב מאוד
אני ממש זוכר את הרגע שבו גיליתי ש-"I feel good" של ג׳יימס בראון, שיר שנדמה שהיה נוכח בחיי מאז ומתמיד, הוא רק חרך לעולם שלם ומלא שמחה שנקרא Funk. זה קרה בזכות ערן דינר בפורום מוזיקה בנענע, או בוואלה, או בוויינט, אני כבר לא זוכר את השנים האלה מספיק טוב. הוא הכין אסופה קטנה ומגניבה של שירי פ׳אנק, ואני זוכר שהוא כתב משהו בסגנון של: למה אף אחד במדינה הזו לא אמר לנו שמותר לנו לשמוח ככה?
מאז, כשאני צריך זריקה ישירה של אנרגיה, שמחה וכיף לעורק ראשי, אני מנגן פ׳אנק, עם העדפה ברורה לפ׳אנק הרזה שרואים לו את הברכיים בזווית של הביט על פני פ׳אנק שמנמן ועשיר כמו של פ׳אנקדליק למשל. אני מנגן The Meters או לין קולינס או בטי האריס או James Gang. אני מנגן את היורשים העכשוויים שלהם כמו האלבום השני של מארק רונסון, או Quantic. ואני מנגן את "Perm" של ברונו מארס או את "Come down" של אנדרסון פאאק. ולאחרונה, אני מנגן, בלי הפסקה, את "Fly as me" של Silk Sonic.
גם "Perm" וגם "Fly as me" דומים אצלי בראש מאוד: שניהם קודם כל מחוות ורק אחר כך שירים בפני עצמם. הם מלאכת טלאים מרהיבה של רפרנסים וציטוטים של סאונד ומהלכים, גם אם לא של בהכרח צירופי תווים מדויקים, שיכולים להרכיב רק תלמידים שקדנים של פ׳אנק כמו מארס ופאאק. הם הונדסו ברמת האטום כדי להידחק בכוח לקאנון מאוד ספציפי של פ׳אנק הדוק ורזה. אפשר היה בקלות לפטור אותם בתור חיקויים, מחוות ריקות או אפילו פארודיות (לשניהם יש ליריקס משעשעים מאוד), אלמלא גורם קריטי אחד: גורם הכיף. ת׳מבינים, פ׳אנק יכול להיות מקורי מאוד, אבל מקוריות, אותנטיות וביטוי אישי היא לא שם המשחק בו. לא, זה המשחק של רוק וחבריו הבהירים. פ׳אנק נועד לשחרר לך את התחת ובעקבותיו את המיינד. הפ׳אנק בא לעשות לך כיף, לגרום לך לזוז בכיסא או בסלון או באוטו או ברחוב. פ׳אנק משובח משתמש בכל הסודות של אלכימיית הגרוב כדי שהפרקים בגוף שלך – ברכיים, מרפקים, אגן, כתפיים – לא יצליחו להישאר במקום. אם פ׳אנק היה פסיכומטרי, מארס ופאאק היו מקבלים 800 כל אחד על "Fly as me" לבדו, אפילו בלי הדיסקוגרפיה של כל אחד מהם בנפרד. תוארי פרופסור במדעי הכיף, ענף פ׳אנק. [סטרימים]
סופשבוע טוב מתחיל בחמישי בחצות!
גם השבוע יש זר נאה של שירים חדשים. בין היתר תמצאו פה את:
Quantic, נורה ג׳ונס, פי ג׳יי הארווי, Cults, Bonobo, דון ריצ׳רד, Hurray for the Riff Raff, יחזקאל רז, Moon Hooch & Too Many Zooz, Barbatuques, פיבי בידג׳רס, מוזס סאמני, Aurora, Alison Wonderland, טאליב קוולי, אנאיס מיטשל, מארש דונדורמה, ו־Thundercat, וזוהי רק ההתחלה, לה, לה. [ספוטיפיי]
אלבומים חדשים מאטים לקראת סוף השנה אבל הם עדיין כאן, ויש אפילו כמה מעניינים במיוחד השבוע.
◼︎ אמן הסאונדים היפים והמרטיטים Rival Consoles חוזר עם אלבום חדש, Overflow, שחיכיתי לו מאוד והפך להיות באמצע שלו יותר מדי אמביינט של סרט אימה בשבילי אבל עדיין יש בו כמה מהרגעים הכי יפים של השנה.
◼︎ There is no time הוא אלבום חדש לפסנתרן המשוכלל יחזקאל רז.
◼︎ מאבד צורה, אלבום בכורה להרכב ההיפ הופ הישראלי מסילת ישרים.
◼︎ חבר שלנו Quantic חוזר למקורות עם אי פי גרובי בן 5 שירים בשם Heaven or hell.
◼︎ היוצרת הוונצואליאנית הניסיונית Arca הוציאה לפני שנה אלבום בשם Kick I. השבוע היא הוציאה לא פחות מ־4 אלבומי המשך, יום אחרי יום, כך שנכון לעכשיו אנחנו מדברים/ות על אלבום מחומש בחלקים. הנה חלק 5, אני בטוח שתמצאו בקלות את האחרים.
◼︎ Tierra Whack באי־פי חדש בן 3 שירים ◼︎ אי פי קטנטן גם לאהובינו Gabriels ◼︎ וגם ליותם אבני יש ריליס בן 3 שירים בשם Phuture ◼︎ ואוסף בי־סיידז ונדירים של טאליב קוולי ◼︎ מה פספסתי? [סטרימים]
מהשבוע וכל דצמבר – פלייליסט סיכום שנה חדש כל שישי בעונג, תכנית סיכום שנה חדשה כל ראשון ב־22:00 בגלגלצ.
עוד רגע, ממש השבוע, תכנית ראשונה שלי ברזידנסי החדש שלי בגלגלצ בראשון ב־22:00. מתחילים הכי גבוה שאפשר, עם שירי השנה שלי. בואו להאזין איפה שרק מתחשק לכם/ן – אני לא צריך לספר לכם/ן איפה שומעים/ות גלגלצ! [כן, תהיה הקלטה מיד אחרי התכנית. כן, גם בספוטיפיי]
אני לא יודע איך את/ה חושב/ת על 2021, אם את/ה בכלל מקדיש/ה לה מחשבה ולא אחת/ד מאלה שרצים/ות הלאה בלי להביט לאחור (הייתי מת להיות אחד כזה, אבל אני מאלה שאם לוט היה אומר להם לרוץ בלי להסתובב כבר היו ממליחים איתי עכשיו מים לפסטה). כשאני מביט לאחור על 2021 אני רואה הרבה מאוד לילות. באמצע השנה נולד לי ילד ראשון, ולא צריך להיות הורה כדי לדעת שפירוש הדבר כל מיני שעות שמזמן התרגלתי לראות רק אם יש רחבה ורמקולים מעורבים בעניין. ודווקא בשנה כזו, זנחתי את אחת המסורות האהובות עליי של תכנית הלילה התקופתית שלי ברדיו הקצה. אם כן, הרבה מאוד שירי לילה יפים יצאו ב־2021, ולאורך השנה צברתי את כולם לאט לאט ואז בבת אחת, והשבוע אם את/ה מוצא/ת את עצמך ער/ה ב־3 בלילה – לבד או ביחד, מרצון או מכורח, בדרך לישון או בדרך לקום, במחשבות או בין הזרועות – אני מקווה שהשירים האלה יארחו לך לחברה בשעות הכי חשוכות של היממה – 2021 לא מצליחה לישון.
[ספוטיפיי. תודה ליערה קאס על הקאבר היפה!]
תומכות ותומכי עונג שבת קיבלו השבוע בהודעה פרטית את הפלייליסט של 100 שירי השנה של עונג שבת, ואיתו את כל שאר הפלייליסטים שיפורסמו פה לאורך החודש. מגיע להם/ן! אם לא בא לך לחכות, אפשר להצטרף מתי שרק מתחשק לך לתמיכה בעונג שבת ולקבל את כל הגישה. [תודה!]
איי קארמבה! מה שקרה השבוע הוא ש־1 בדצמבר הגיע, וקיבלנו בום רציני של סיכומי שנה – כולל חלק גדול מסיכומי השנה המרכזיים במוזיקה. בואו נתחיל, בסדר אקראי.
אם את/ה חדש/ה פה, אזהרה והבהרה: אני מציין את המקום הראשון בכל אייטם. זה לא כדי לחסוך קליק, אלא כי אני חושב שהבחירה במקום הראשון אומרת בדרך כלל הרבה על איך שהמגזין תופס את עצמו ואת מה שהוא בוחר להעלות על נס. העניין האמיתי הוא תמיד ברשימה כולה, ולא בדירוג.
מוזיקה
Rolling Stone בוחרים את 50 אלבומי השנה שלהם, ואם ציפיתם/ן ל־50 אלבומי אינדי רוק ובוב דילן, תחשבו שנית מדובר פה ברולינג סטון החדשים, כאלה שזוכרים שיש בעולם גם נשים, אנשים שאינם לבנים, וכלי נגינה שאינם גיטרה! #1: אוליביה רודריגו?! בסדר. [אנגלית]
הניו יורק טיימס בוחרים את האלבומים הכי טובים של השנה. שני כותבים וכתבת בוחרים ומדרגים כל אחת את אלבומיה. [אנגלית]
תומר קופר בוחר ומפרט על ההוצאות המחודשות הכי יפות של 2021 בהרמוניה דרומית. [עברית!]
NPR Music בוחרים, מנמקים ומנגנים את 100 שירי השנה (#1: ״Montero״), ופה אפשר להאזין לרשימה לצד או במקום הקריאה. הם לא מתעצלים, ובוחרים גם את 50 אלבומי השנה – באופן קבוע רשימת האלבומים שאני מוצא בה את הדברים הכי מעניינים שפספסתי השנה (#1 משמח ומפתיע: Heaux Tales של ג׳זמין סאליבן!). שתי הרשימות עשירות ויפות ויתאימו לך אם יצא לך ציון גבוה במחולל המשעשע כמה NPR את/ה. [אנגלית]
Exclaim לא מבזבזים זמן וכוח אדם, ובוחרים רק את 30 שירי השנה. צודקים, לא צריך תמיד להציף. #1: "Hard Drive" של קסנדרה ג׳נקינס. [אנגלית]
הבלוג הוותיק והחרוץ Gorilla VS Bear בוחרים את 50 אלבומי השנה, בלי מילים, עם צלילים ל־25 הראשונים. רשימה מעולה לגלות בה שמות שלא זכו להרבה, או בכלל, תשומת לב השנה. לדוגמה, במקום הראשון אלבום של Magdalena Bay. מי? בדיוק. [אנגלית]
מגזין מוזיקת השוליים המכוער אך מושקע ורציני מאוד The Quietus בוחר את 100 אלבומי השנה שלו. אם גם האינדי הוא מיינסטרים מדי בשבילך, זה מקום טוב למצוא אוצרות יותר מאתגרים: מוזיקה ניסיונית, אלקטרוני פחות רקיד, ג׳ז, קלאסי אמנותי, אמביינט, נויז – וגם דברים פופיים יותר שמערבבים את הדברים הנ״ל. #1: Fire, האלבום היפה של The Bug שיצא באמצע השנה. [אנגלית]
המגזין החמוד Paste בוחר את 50 אלבומי השנה, וזו פעם ראשונה בינתיים שאלבום במקום הראשון נכלל ברשימת אלבומי השנה הפרטית שלי (Floating points עם פרעה סנדרס). [אנגלית]
סרטים וספרים
הניו יורק טיימס מצמצמים את 100 ספרי השנה שלהם ל־10 ספרי השנה, הרשימה שתבטיח שכל אחד מהם יהיה רב מכר, אם לא היה עד עכשיו. [אנגלית]
רשימות הסרטים הכי טובים של השנה, כפי שנבחרו על ידי BFI, Vanity Fair, Indie Wire, הניו יורקר. סרט השנה שלי? Summer of Soul. [אנגלית]
ואחרים
האמוג׳י הכי פופולריים של 2021. [אנגלית]
בשולי סיכומי השנה שלי
בעודי עורך ומסנן מאות שירים ואלבומים שיצאו ב־2021 צייצתי כמה מחשבות שמעניינות בעיקר אותי, אבל למקרה שגם אותך:
- בשולי סיכומי השנה שבדרך, ציון לשבח לרוסליה, שהשתתפה השנה ב־4 שירים בלבד (שאני שמעתי), 100% מתוכם מעולים רצח. הנה פירוט
- סטטיסטיקה מוזרה שמעניינת רק אותי: קרה לי השנה פעם ראשונה שאחד מאלבומי השנה שלי תרם 0 שירים ל־100 שירי השנה שלי: Vince Staples – Vince Staples. מקרה נדיר של אלבום שעובד נפלא כאלבום שלום אבל לא מבליט אף שיר מעל השאר.
- בשולי סיכומי השנה: מקווה שב־2022 יפסיקו עם שמות האלבומים ב-ALL CAPS
- 2021 כל כך מוזרה שאני עורך שיר של שלום חנוך לסיכום ההיפ הופ
- הטרגדיה הגדולה בסיכומי השנה היא ש-Sault אשכרה עמדו במילתם והסירו את האלבום המעולה שלהם, ״9״, מכל שירותי הסטרימינג אחרי 99 יום
- סליחה מכל האמנים המוכשרים שפשוט לא הספקתי להקדיש מספיק זמן לאלבום החדש שלהם @מתייגאתכלהאינדיהישראלי 🙁
סורי כולם, מסתבר שהגיהינום כן קיים אחרי הכל. [סורי. אבל אולי גם גן עדן?]
הצמד המערב־אפריקאי האדיר, אמאדו ומרים, יצרו ״מניפסט״ – 10 כללים לחיים. אם חסרה לכם/ן השראה, אלה אנשים טובים לקבל אותה מהם. [אנגלית]
שיר אחד חזר לעונה חדשה עם פרק חדש על ״אני חולם על נעמי״, והשיק במקביל את ארכיון שיר אחד, אתר מושקע לאללה שמרחיב פרקים נבחרים מהסדרה עם קטעים נדירים מארכיון רשות השידור. [סטרים, וידאו, עברית]
[תודה להילה] וירג׳יל אבלו מת השבוע בגיל 41, אחרי מאבק סודי למדי בסרטן. בדרך כלל אני לא כותב כאן על מעצבי אופנה, אבל אבלו היה הרבה יותר ממעצב אופנה – הוא היה בין היתר גם אדריכל בהכשרתו, ודיג׳יי עסוק בלילות. ההשפעה שלו מורגשת אולי יותר מכל בעולם ההיפ הופ בפרט והפופ בכלל. ג׳ון קרמניקה מהניו יורק טיימס כותב על החיבור,ההשקה וההשפעה של אבלו לעולם המוזיקה. [אנגלית]
פיבי ברידג׳רס הקליטה קאבר יפה ל-"Day after tomorrow" של טום וייטס. הנה המקור. [סטרימים]
משתתפות פסטיבל המגבר – אור אדרי, זואי פולנסקי, יפעת מהזאבות, זוזו גינזבורג, עדי מדף צ׳ונקי ועדן מרסקו – בוחרות ומספרות על רגעי הגיטרה האהובים עליהן, מהופעה באולפן של ת׳ורסטון מור ועד ״בתוך הצינורות״ של אלג׳יר. [עברית]
[תודה להילה] מה שהתחיל בטח כרעיון מחויך במערכת עיתון הפך לאחת המסורות היפות והמלבבות ביותר של השנים האחרונות: מדי דצמבר, מגזין Vanity Fair יושב לראיון עם בילי אייליש. לכאורה לא ביג דיל. הביג דיל הוא כפול: ראשית, עם או בלי להתכוון, בחמש השנים האלה אייליש נסקה מזמרת בת 16 לפני אלבום בכורה, לאחת מכוכבות הפופ הגדולות ביותר בעולם. שנית, החזרתיות מאפשרת למגזין להפגיש את בילי מדי שנה עם הגרסאות הקודמות שלה, ותמיד הראיון נסוך במבט כפול, לעבר ולהווה. יחד עם הכנות שובת הלב של אייליש עצמה, מדובר בכל שנה, וגם השנה, בעשרים דקות נפלאות. לא, לא צריך לראות את הקודמים כדי להתחיל! [טיוב]
פרויקט צילום מטמטם לגמרי של קרלה רודס, צלמת טבע, שתלתה מתקן להאכלת ציפורים על עץ ליד הבית שלה, והחביאה מצלמה במחסה על הקרקע מתחת למתקן. התוצאה היא רצף תצלומים לא ייאמן של ציפורים וסנאים שבאו לבקר. [פיקסלים]
לצד Wrapped, שמסכם עבורנו את 2021, הנה עוד 10 אתרים שייצרו דברים מעניינים מנתוני ההאזנות שלך בספוטיפיי, חלקם הופיעו בעונג בעבר. [אנגלית]
"Satellite" הוא שיר חדש ומעולה של Thundercat יחד עם לואיז קול וג׳נביב ארטאדי, מתוך הסדרה Insecure. [טיוב]
אם טרם ביקרת בתערוכה הווירטואלית של Radiohead, ראו זו כתזכורת שהכניסה היא חינם והתערוכה מתנהלת עכשיו במחשב שלך או ב-PS5 שלך, אם יש לך. טל סולומון ורדי אפילו פרסם ביקורת תערוכה. [אנגלית; עברית]
לולללל, אפילו לא ראיתי את Dune אבל אני לא חושב שצריך לצפות בסרט עצמו כדי להיקרע מצחוק מהדיבוב השגוי הזה. [טיוב]
ליטל סימז, שמככבת ובצדק בלא מעט רשימות סוף שנה, שיתפה פעולה עם המגזין של WeTransfer ויצרה סרט קצר סביב השיר המצוין שלה, "I love you, I hate you". [וידאו]
תודה מיוחדת נתונה מקרב לבי לתומכות ותומכי העל של עונג שבת: איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי, ואת בקשתו אכבד כי זה מוסיף לו אפיל. השנה הזו הייתה נראית אחרת מאוד בלעדיכםן. [תודה!]
אני לא יודע איך לא שמעתי קודם לכן על "The Driver is red", סרט אנימציה קצר (14 דקות) על סוכן המוסד צבי אהרוני שלכד את אדולף אייכמן בארגנטינה. הכל עשוי ברישומים מהירים בדיו, ומדהים כמה מותח זה כמה מהר. הסרט זמין לצפייה מלאה ביוטיוב, והוא מומלץ מאוד. [טיוב]
לא צפיתי עדיין בדוקו המדובר על הביטלס – אני אוהב מאוד את הביטלס, אבל אם יש לי 8 שעות להשקיע בהם כרגע אני שומע את כל הדיסקוגרפיה שלהם (9 וחצי שעות, לפי האינטרנט). מקריאה על הסדרה ניכר: א. שהיא בהחלט בעיקר למעריצים; ב. שאחד הרגעים הנפלאים בה שכל מבקר/ת, מקצועי/ת או מזדמן/ת, מזכיר/ה על הסדרה הוא הרגע שבו מקרטני מגשש באפילה אחרי רעיון לשיר חדש ותוך דקה וחצי יש לו את הבסיס של "Get back". למרבה המזל, שתי הדקות האלה נמצאות ביוטיוב – חסכנו עכשיו 7 שעות ו־58 דקות בערך! [וידאו]
Wordle הוא משחק יומי קטנטן: סוג של איש תלוי אבל פחות אקראי. אין סכנה לבינג׳, כי יש מילה חדשה פעם ביום. [אנגלית]
בן בלאקוול המעולה התארח ב-Succulent sessions. וגם עדי נוח, שאני לא מכיר, התארח לסשן מוזר בלי נגנים. [טיוב]
ברינגר מעלים טיעון שמצאתי את עצמי מעלה פעמים רבות: מגיע ל-Coldplay של 3 האלבומים הראשונים שנפסיק להתנשא עליה כמו סנובים. [אנגלית]
כתבה מפתיעה בכמה שהיא מעניינת: למה נהיה יותר ויותר קשה להבין מה אומרים בסרטים? כתב חרוץ מאוד לא כתב טור דעה עם מידע חלקי בלבד, אלא אסף מומחים לעריכת סאונד בקולנוע ושאל לדעתם ולניסיונם. התוצאה היא כתבה מרתקת, בעיניי, שמפרטת בצורה בהירה צרור של סיבות מעניינות לכך שהיום גם דוברי אנגלית ילידיים מתקשים להבין דיאלוג בסרטים בלי כתוביות, ומציעה 3 דרכים לשפר את המצב. [אנגלית]
"It was a Silent Night at least until Jeff Lynne arrived" הוא שיר חדש, מעולה ומצחיק לחג המולד מאת Grandaddy, שגם הודיעו על חזרה להופעות! [בנדקאמפ]
כתבה נהדרת של ירמי שיק בלום על שכונת לודוויפול בתל אביב, שהיא למעשה שני רחובות ללא מוצא על אי תנועה משולש בין 3 כבישים מהירים. אני יודע – גם לי לא היה מושג שיש כזה מקום, ושגרים בו אנשים! מדהים. ועוד בעיר הכי יקרה בעולם. [עברית]
חנוכה הגיע, מה שאומר שדייב גרוהל וגרג קורסטין (המפיק הראשי באלבום החדש של אדל!) חזרו להקליט קאבר יומי ל־8 ימי החנוכה לשירים של יהודים מוצלחים. השנה תמצאו שם את בילי ג׳ואל, איימי ויינהאוס (ויולט, הבת של גרוהל, שרה מעולה!) ואחרים. [טיוב]
איך פספסתי את "Leave the TV on", הפארודיה המוצלחת של ג׳יימס קורדן ורג׳י וואטס ל-"Leave the door open" של Silk Sonic, שכולה ניסיון לשכנע את הצופים של קולבר (שמשודר מיד לפני קורדן) לא לכבות את הטלוויזיה. [טיוב]
בתכנית האחרונה שלי בקצה השמעתי את השיר המעולה "Measure of a man" של FKA Twigs יחד עם Central Cee, וציינתי שזה נשמע כאילו הם ניסו לכתוב ביחד שיר בונד. פייר? הוא טוב יותר משיר הבונד של בילי אייליש. עכשיו מגיע הקליפ שלו ומוכיח שצדקתי, כי הוא נראה כמו סוג מגניב במיוחד של כתוביות פתיחה של סרט בונד.
תודה, מדע! חוקרים, שכפי הנראה מכוונים לפרס איג־נובל 2022, יצאו לערוך ניסוי שבודק למה שתיית קפה עושה קקי. כתבה בארשת כמעט לגמרי רצינית בטיימס יורדת לעומק העניין, כולל, נשבע לכם, חיישנים בחלחולת. [אנגלית; גישה חופשית]
"Jupiter's dance", סינגל שני מתוך האלבום המתקרב של Hurray for the Riff Riff. [טיוב]
אוקיי, אני מת על זה! Girls Who Code שיתפו פעולה עם דוג׳ה קאט, למהדורה מיוחדת של הקליפ החדש שלה לשיר המוצלח "Woman": לאורך הקליפ, רגעים ספציפיים בקליפ נעצרים והופכים למשימות קטנות שילמדו אתכם/ן איך לכתוב קוד פשוט ב-CSS, JS ופייתון. אדיר! [טיוב פלוס]
מה הפואנטה הוא פודקאסט חדש של הספרייה הלאומית שהוא בעצם שיעור פרטי בספרות: מטרתו ללמד אתכם/ן בצורה כייפית מושגים מרכזיים בספרות, כמו מטאפורה, האנשה, ועוד. זה מיועד לתיכוניסטים/יות שלומדים/ות למבחן, אבל כייפי ומתאים לכל מי שרוצה להבין דברים בספרות תוך 10 דקות. גילוי נאות: מגיש את זה חברי עמר סנש. [סטרימינג, עברית]
עוד מסורת שנתית אהובה עליי מאוד היא 52 דברים שלמדתי השנה, רשימה שנתית של טום ויטוול, שלאורך השנה שומר בצד דברים מעניינים שהוא למד פה ושם, ובסוף השנה מסנן אותם לרשימה שהיא תמיד מרתקת ומאירה ולפעמים מצחיקה. הנה אחד מפתיע: 10% מהחשמל שמיוצר בארה״ב מיוצר מראשים גרעיניים סובייטיים. [אנגלית]
כל האמוג׳י, מסודרים לפי גודל! [פיקסלים]
ההנהלה מפצירה בגברת שלו להעלות תמונה רוחבית באיכות טובה לאינטרנטים!
״עכשיו הכל נגמר, רואים את זה ברור. עובר יום ועוד יום, הכל כמו חלום, ולא רוצה לפגוש אף אחד. טוב לי לבד, רק שלא אשקע עמוק עמוק עמוק מדי ואיעלם לתוך הכלום״. ככה, בשורות מרסקות האלה, נפתח בנונשלנט אחד השירים הכי יפים של השנה, ״שיר פרידה״ של נגה שלו. הוא התגנב אליי בקיץ בלי אזהרה, מהחושך. המנגינה המשתהה שלו, שנתלית שוב ושוב על הקצה אבל בוחרת לא לעזוב וליפול. המילים הפשוטות, המדויקות כל כך למצב עמום כל כך. אבל יותר מכל משך לי הפזמון במיתרי הלב עד שכאב. השיר משתנה לרגע, המוזיקה המלנכולית כמעט מתבהרת, ושלו מבקשת בקשה פשוטה ויפה ואמיתית כל כך: ״אם אתה בא לבקר, בבקשה בעדינות. אני לא מצפה לכלום, הפסקתי לחכות. שיר פרידה״. בשנה המשונה הזו, שבה לפחות אני, ואולי גם אתם/ן, ניסיתי ואז הפסקתי ואז חזרתי ואז התקפלתי בניסיונות חוזרים לצאת מהמלכוד הזה של המגיפה, לפגוש אבל להיזהר, להתחיל שוב להתחבר אבל הדברים כבר השתנו ואני השתניתי והשרירים התנוונו, כמה רציתי לבקש מאנשים ומהעולם שוב ושוב, בחשש החשוף הזה של נגה שלו: ״אם אתה בא לבקר, בבקשה בעדינות״. [סטרימים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
בילי אייליש בוונטי פר- תענוג צרוף
ראינו עכשיו את ה8ש של הביטלס על פני 5 ימים. היו הרבה רגעים של האם בטח אי אפשר היה לקצר (אני חושב שכן אישתי לא). אבל בכל מקרה זה כדאי לצפיה. דווקא לראות את האינטראקציות בין חברי הלהקה, "שבירת" התדמית של ג'ון (ואין כמעט אף פריים שלו בלי יוקו).
והקליימקס על הגג. מומלץ ביותר.
אחרי המון זמן חזרתי לקרוא את העונג למרות העומס, כי עוד מעט סיכומי שנה אז בכל זאת חייב. ואו לא להאמין איך שחכתי כמה מרהיבה אוצרות האינטרנט שלך. תודה רבה!
שיר חג המולד הקודם של גרנדדי, Alan Parsons in a Winter Wonderland, היה הרבה יותר מוצלח