עונג שבת: אני לא במיקס
פעם היו שרים בישראל רק בריש מתגלגלת. השבוע שמעתי את האלבום הראשון של קורין אלאל מ־1984, אלבום (מעולה) של רוקרית יוצאת דופן ששברה המון תבניות וציפיות. ובכל זאת, היא שרה שם בריש מתגלגלת. וזה מוזר, פשוט כי א.נשים לא דיברו ככה ב־1984. בשנים האחרונות שמתי לב לתופעה שאני אוהב מאוד בראפ ישראלי בשנים האחרונות, וזה שילוב אינסופי של מילים באנגלית בתוך משפט עברי. התופעה הזו היא פשוט תוצאה של העובדה שראפ הוא הביטוי המוזיקלי הכי קרוב לאיך שאנחנו מדברים/ות ברגיל, וברגיל אנחנו כל היום אומרים שעשיתי עכשיו סטוקינג באינסטגרם לאיזה פאקינג מילניאל אינפלואנסר ולרוב האוזניים זה כבר לא נשמע מוזר. זה לא מוזר – זו שפה חיה. אבל בקושי נשמע משפטים כאלה בשירים של רוב הא.נשים שמחזיקים/ות בישראל גיטרה (איה זהבי פייגלין היא יוצאת דופן בקטע הזה, ואולי בגלל זה היא מצאה את עצמה עובדת עם שקל ורביד פלוטניק). בראפ העברי, על כל סוגיו (מדהים שיש סוגיו!), זו פחות או יותר הנורמה, מכהן ועד גון בן ארי.
בשבוע שעבר הרצתי באינסטגרם סדרה של דעות על מוזיקה. שאלו אותי שם מה דעתי על וייב איש ועניתי שלא שמעתי אותו מספיק כדי לחוות דעה. הומטרו עליי תגובות: אתה חייב לשמוע את העלייה, האלבום שהוא הוציאה בשנה שעברה, חייב. ובכן, אני מזמן טוען שלקוראים/ות של עונג שבת יש את הטעם הכי טוב בעולם, אז אחרי כמה ימים שמתי פליי על העלייה ומה אני אגיד לכם/ן – עף לי המוח. צדקתם/ן לגמרי. שמתי בספוטיפיי לב ירוק על 8 מתוך 11 השירים שם. זה אלבום פנטסטי של ראפר פנטסטי, כותב פנטסטי, וההפקות פה (בעיקר דיג׳יי מש) נהדרות, ובין היתר עושות עוד דבר שאני ממש אוהב בראפ הישראלי – מסמפלות ראפרים ישראליים (האלבום נפתח במה שנשמע כמו ראיון עם פלוטניק, ונסגר בשיר שהביט שלו בנוי על שורה מ״שיר הדרופ״ של כהן את מושון). השיר הראשון, ״אני״, לוקח את התופעה הראשונה שדיברנו עליה – עברית רוויית אנגלית עדכנית – למקסימום, או כמו שאומר וייב איש, למקס. השורות הראשונות הן ״ הכל התחיל בשנת 2000, סאבלימינל בטייפ, חולצות הוקי עד הברכיים, אמא תמיד על הגריינד, המינוס כבר בפריים״. השיר השני מתחיל ב״שוט החוצה״, מה שאני יכול רק לנחש שהוא שיבוש מכוון של Shoutout, ונמשך לאחד השירים האהובים עליי בימים האחרונים, ״מקס״, עם הפזמון הממכר, המעורבב, ״אני לא במיקס עם מי שלא מרים למקס״. איזו המלצה זהב. [סטרימים]
במבט ראשון, כשסיימתי ללקט את חמישי בחצות של השבוע חשבתי: Meh. לא היו איזה שמות מפוצצים במיוחד או משהו שנראה, על פניו, מדהים. אבל אז התחלתי להקשיב, ובקלות מצאתי עוד ועוד שירים נהדרים. ככה זה, מוזיקה – מפתיעה יותר מהכל.
אז מה נלכד השבוע בחמישי בחצות?
שירים חדשים של, בין היתר, Eels, YG, Aminé, קלי לי אוונס (עם שיר הנושא לגביע העולם בכדורגל נשים!), Mother Mother, רונה קינן עם תומר כץ, וילי ולוקאס נלסון, Spoon, ג׳וינר לוקאס, אלביס קוסטלו והאימפוסטרז, איימי מאן, Metronomy, קייטנו ולוסו, ג׳יי זי, ועוד מלאאאא. [ספוטיפיי]
אלבומי השבוע? אלבומי השבוע:
◼︎ אני חושב שהריליס הכי מעניין של השבוע הוא האלבום החדש של The War on Drugs! וואו זה הולך לעשות לי את החורף. כן, יש פה חורף.
◼︎ Elephant in the room, אלבום חדש ליותר־מראפר המעולה מיק ג׳נקינס, ויש פה גם שת״פים עם אנשים מעניינים כמו בן היקסון, serpentwithfeet ואחרים.
◼︎ Ocean to ocean, אלבום חדש לחברתנו הוותיקה טורי איימוס. בדקתי, וגם אחרי כל השנים האלה הקול שלה עדיין מרגש אותי.
◼︎ The harder they fall היא סדרה חדשה, אני חושב, או סרט, לא משנה לי, יש לה פסקול חדש ומעניין לאללה עם שירים חדשים לגמרי של ג׳יי זי, קיד קאדי, פטומאטה דיאוורה עם לורן היל (!), סילו גרין, לורה מבולה ועוד.
◼︎ התעוררנו מאוחר, אלבום שני לשאזאמאט.
◼︎ הזמרת הנפלאה ריהאנון גידנס באלבום חדש עם פרנצ׳סקו טוריסי, והשיר הראשון שהספקתי לשמוע נכנס תוך דקה וחצי לתכנית הבאה שלי בקצה.
◼︎ Always inside your head, אלבום חדש ליוצר האלקטרוני המעולה Lone.
◼︎ Hushed and grim, אלבום חדש לנפילי המטאל Mastodon.
וגם ◼︎ The Photo Album, האלבום האהוב עליי של Death Cab For Cutie, מקבל מהדורה מורחבת לרגל אני חושב 20 שנה ◼︎ המיקסטייפ הראשון של A$AP Rocky מ־2011 עלה לראשונה לשירותי הסטרימינג במלואו ◼︎ אלבום חדש לקייטנו ולוסו! ◼︎ הדיג׳יי המעולה אריס דרו באלבום מלא חדש ◼︎ Nightmares on Wax שלפו פתאום אלבום חדש ◼︎ מה פספסתי? [סטרימים]
מכל הטירוף שיצא לאחרונה, הצלחתי איכשהו לדחוס שעתיים של המוזיקה הכי טובה ששמעתי בשבועיים האחרונים – זה יוצא בממוצע שעה בשבוע? – לתכנית החדשה שלי ברדיו הקצה. שימו פליי! [סטרים]
רגע, מי אתה?
פרסמתי השבוע באינסטגרם שלי רצף סטוריז קטן על צמד מפיקים שאתם/ן לא יודעים/ות ששמעתם/ן מלא פעמים, Dust Brothers. זה היה כיף, אז נראה לי שאעלה עוד כאלה. [אינסטגרם]
האלבום האחרון של Little Simz, אם תהיתם/ן, עדיין מעולה ואתם/ן עדיין צריכים/ות לשמוע אותו. אחד השירים היותר טובים שם, "I love you, I hate you", זכה השבוע לקליפ חדש. [טיוב]
יצא לי לחשוב לאחרונה הרבה על הקונפסט של התמסחרות, שבכל הנוגע למוזיקה די פס מן העולם, ואני חושב שטוב שכך. בנפ״ר משוחחים עם דן אוזי, שהספר החדש שלו עוקב אחרי 11 להקות פאנק והארדקור שהתמסחרו, מ-Green Day דרך The Donnas ועד My Chemical Romance, וחוזר לתקופה ולאנשים שהיו שם כדי להבין מה היה המחיר האמיתי של התמסחרות בתקופה שבה עבור הקהל המקורי שלך זה היה נראה כמו פשע מלחמה. זה מעניין, ואותי מעניין יותר לראות ספר המשך, שמדבר על התפוררות התפיסה הזו. [אנגלית]
בית הראפ שהקליט אנדרה 3000 לשיר של קנייה ווסט ב-Donda נחתך יחד עם השיר כולו, ואז הודלף, ואז אנדרה סיפר למדיה שהוא ממש התאכזב שהבית האישי שכתב על מות אמו נכנס לשיר שכולו דיס וטינוף על ראפרים אחרים. כל הסיפור גאה ואז נעלם, והשבוע הבית המדובר עלה לטוויטר כי ווסט הכניס את השיר ל״נגן דונדה״, מכשיר אודיו קטן שמאפשר לנגן את כל השירים ואת כל הערוצים מכל השירים בנפרד. [אודיו]
לא ממש עקבתי מקרוב אחרי הנסיקה הפסיכית של אד שירן בעשור האחרון, אבל אני כן יודע עליו כמה דברים: 1. הוא ממש, אבל ממש מצליח. כאילו, מצליח יותר מרוב המוזיקאים שמצליחים, בפער עצום. 2. יש לו קעקועים ממש רעים, והרבה, כאילו, הרבה יותר מרוב האנשים שיש להם קעקועים מכוערים, בפער עצום. 3. ניכר שהוא בנאדם סופר מוכשר וגם ממש חמוד, אז אני מחבב אותו בסך הכל, גם כי 4. חלק מהשירים שלו שהפכו להיות פסקול התקופה נמאסו עליי מהר או מעולם לא הקסימו אותי, אבל אחרים לגמרי חד משמעית כן. אה, עוד משהו: 5. לאלבומים הקודמים שלו קראו, לפי הסדר, +, x, ÷, והשבוע התווסף גם, נכון מאוד, =. אני תוהה לאן נעלם מינוס, אבל אני לא המוזיקאי הלבן המואזן ביותר בשירותי הסטרימינג בעשור האחרון (מקום שני בכלל; דרייק לפניו). למה אני מספר את כל זה? כי כדי לחגוג את יציאת =, שאני מקווה שהוא אלבום שווה אחרת כל המשחק הזה לא שווה הרבה (חה!), הוא צילם מופע טייני דסק. מהמעט שראיתי אותו מהופעות ובראיונות, זה בטוח מוצלח וחינני ממש. שיהיה בריא. [טיוב]
כמו אד שירן, כל שאר המשתתפים ב-Tiny Desk Concert בשנה ומשהו האחרונות צילמו את המופעים הזעירים שלהם בבתים ואולפנים שהם לא המשרד של NPR, שאחרי כמעט אלף(!) מופעים זעירים הפך להיות אייקוני (הגדילו לעשות בילי אייליש, שיצרה רקע מזויף של המשרד, ו-clipping, שיצרו משרד זעיר). ובכן, בוודאי תשמחו לשמוע שהזוכה בתחרות הטייני דסק של 2021, זמרת בשם Neffy, זכתה להשיב עטרה ליושנה ולהקליט מופע זעיר במשרד של NPR. [וידאו, אנגלית]
שירי מימון, אניה בוקשטיין ואקו הוציאו שיר משותף חדש בשם ״בנות״, שהפיק ג׳ורדי. מצד אחד, אני ממש נהנה מהשיר הזה. מצד שני, הוורס של אקו, שנשמע כאילו הבריף שהיא קיבלה היה ״אקו זה נחמד אבל תעשי לנו ניקי מינאז׳״, גרם לי להבין שהבריף של כל השיר הזה היה ״תעשו באנג באנג״. [סטרימים]
הניוזלטר השבועי שאתם/ן הכי צריכים/ות – חוץ מעונג שבת, כמובן, אחרת איך תדעו כשיש ניוזלטר יחיד אחר שהוא הכי – אם אתם/ן גיקים כמוני הוא Weeklypedia. מדי שבוע תקבלו לתיבת המייל את 20 הערכים בוויקיפדיה האנגלית שנעשו בהם הכי הרבה שינויים השבוע, את 10 הערכים החדשים מהשבוע שנערכו הכי הרבה, ואת הערכים שהדיונים בהם הכי ערים השבוע. ויקיפדיה כמרקחה!
ארבע שנים אחרי אלבום כל כך מעולה (אחד התקליטים המעטים שדאגתי להביא איתי מישראל כשנסענו לקנדה), ארבע שנים מאז ששמענו ממנה, Hurray for the Riff Raff חוזרת עם שיר חדש מאלבום חדש, "Rhododendron"!!! והיא כתבה אותו עם לא אחר מאשר ג׳ים ג׳יימס (מיי מורנינג ג׳קט). אני כל כך שמח. [טיוב, יש גם בחמישי בחצות]
איזה יום היום? אז שיהיה לכם/ן אותו יפה. [גיפים]
נחשו מי חזרו ושמחים לחזור? Metronomy! ששבו – מודים, לא אחרי הפסקה כזו ארוכה – עם "It's good to be back". [טיוב, יש גם בחמישי בחצות]
[תודה למתן שרון] שהפנה את תשומת לב כל מי ששם/ה לב לסטוריז שלו באינסטגרם ל… צמד? הרכב? אמן? ראפ ישראלי חדש ומעניין לאללה בשם שי/אנטי (בספוטיפיי Shae/Anti). הקרדיטים הם ״יואב שי בן אבי״ ו״אופק טהיני פרינס עבוד״, יש פחות או יותר אפס מידע נוסף אונליין. אבל שני שירים ממש טובים בספוטיפיי. ״סליחה שלא גמרתי, נהייתי עצוב״ הוא מסע הרפתקני של ג׳ז, סימפולים, טראפ, פסיכדליה, וביטים שמתחלפים כל דקה שתיים. פסיכי. [סטרימים]
כיף לך עם עונג שבת? אולי תרצה/י להצטרף לקהילת התומכות/ים? [אולי!]
עורך הרשימות האובססיבי רוב שפילד נכנס לטריטוריה מסוכנת, והחליט לדרג את כל 199 השירים של טיילור סוויפט ולמרבה התדהמה הוא מצליח לטעות בענק כבר במקום האחרון ממנו הוא מתחיל. [אנגלית]
[תודה לטל] הוט דייייייים, אני לא חושב שאי פעם ראיתי מקרה כזה מרשים של ביטבוקסינג של דראם אנד בייס! זה מ ט ו ר ף. [טיוב]
קת׳רין יו כתבה בטוויטר סיפור ״בחר/י את הרפתקאתך״ שלם ומסועף, כמטלה לקורס סיפור אינטראקטיבי. נראה לי שהיא עברה את הקורס בהצלחה. [אנגלית]
בשבוע שעבר האייפוד חגג 20 שנה לצאתו לעולם. כן כן, האייפוד המקורי, עם חוגת המגע, המסך הקטן, הכפתורים מסביב לחוגה שעושים קליק. המכשיר שבמידה רבה מאוד שינה את העולם. דיברנו על זה. השבוע התפרסם באינטרנט האבטיפוס המכוער והנפלא של האייפוד. ענק! ליטרלי. [אנגלית, פיקסלים]
צחקתי צחוק גדול עוד לפני שהתחלתי להאזין, כי לא רק שיש אלבום שלם של שירי ABBA מבוצעים על ידי ערפדים, רובוטים ורשעים אחרים, אלא שקוראים לו… AAAH!BBA וזה גאוני. [טיוב]
איזה תקליטים אוהבת לוסי דייקיס? ברור שיש לה טעם מעניין. [טיוב]
לא תהית פעם איך ג׳יימס בונד מדלג בין תשע מדינות בסרט בלי להידבק באף צינון, לשלשל מהאוכל המקומי, או לתפוס איזה וירוס? שלא לדבר על להיראות עייף. לקראת סרט הבונד החדש, אפידמיולוגים העריכו את רמת הסכנה של כל אחד מגורמי הסיכון הבריאותיים שבונד נתקל בהם במהלך 25 סרטיו. למשל: אחרי שהשליך פיסות עוף נא כדי לחמוק מתנינים רעבים, בונד לא שטף ידיים! ועוד שלל תובנות מדהימות. [אנגלית. הנה המחקר המקורי]
המוזיקאי ג׳ייסון איזבל, לשעבר Drive-by truckers והיום אמן סולו מצליח, סיפר בטוויטר שהוא נכנס למעלית עם בחור שלבש חולצה של ג׳ייסון איזבל, אבל נראה שהבחור לא קלט בכלל עם מי הוא נמצא במעלית. בתגובה, השרשור שלו התמלא בסיפורים נהדרים של אנשים שפגשו מפורסמים ולא קלטו, או מפורסמים שמספרים על אנשים שלא זיהו אותם. כיף! [אנגלית]
אתר שמתיימר לנקות את התמונות שלכם/ן מחפצים, צללים והפרעות תוך שניות. [אנגלית]
באיזה קטע יש לג׳ף בארו, מפורטיסהד ו-Beak, תכנית רדיו שבועית ואני מגיע אליה רק בפרק 7??? מאוכזב מעצמי. [סטרים]
מרטין ואריק דמיין – אב ובנו – יוצרים חידות שהן גם אלגוריתמים שהם גם פונטים. איזה פאקינג קול. [אנגלית]
אם היו לי את הפונטים האלה, הייתי כותב בהם תודה צבעונית ומרהיבה לתומכות ותומכי העל של עונג שבת: איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי. אתם האייטם האמיתי! [תודה]
אלוהים תשמור כן, אני אצביע לכל מי שיתחייב למגר מפוחי עלים. מסתבר שבנוסף לזיהום רעש משוגע, הם גם מזהמים אוויר בצורה חריגה: ״פליטות הפחמימן מחצי שעת עבודה של מפוח עלים מופעל בדלק שוות לפליטות של נסיעה בת 3,900 מייל מטקסס לאלסקה בטנדר פורד F-150״. [אנגלית]
100 הזוכים בתחרות הצילום מקרוב מאוד. [פיקסלים]
אם כמוני אתם/ן אוהבים/ות את The Knife, נראה לי שתאהבו גם את השיר הזה, "Meditate", של שני ישראלים־בקליפורניה, לי טריפון ורוי רגב. [טיוב]
סינסתנזיה היא התופעה שבה מעבדים חודש אחד דרך חוש אחר: ״שומעים צבעים״ או ״מריחים צלילים״, נגיד. מספר לא קטן של מוזיקאים/יות ומלחינים/ות ניגשים/ות ככה ליצירת מוזיקה, וגם הפוך: הצייר הנודע ולדימיר קנדינסקי חווה סינסתזיה וצייר את הציורים הצבעוניים שלו כמעין יצירות מוזיקליות, כשכל צבע מעורר אצלו צליל ורגש אחרים. שיתוף פעולה של מוזיאון פומפידו וגוגל הוליד את לנגן בקנדינסקי, אתר שבו אפשר לפרק יצירה שלו לצלילים שלה ו״לנגן״ אותה. [אנגלית, סאונד, פיקסלים]
דייב גרוהל, שאני חושב שהגיע הזמן שנמצא תואר למעמד הספציפי שלו בעולם הרוק – הוא לכל הפחות שר – מתראיין בסבלנות למגזין Vulture על המון דברים, כולל הבחור מהעטיפה של Nevermind, ואני אומר בסבלנות כי ניכר שהמראיין שואל כמה שאלות שלגרוהל באמת אין שום רצון לשמוע, בניסיון (בעיניי כל כך מרגיז שזה מצחיק) לחלץ כותרת שערורייתית מהראיון. [אנגלית]
החל מהשבוע אפשר להעלות מהמחשב פוסטים לאינסטגרם! אבל לא סטוריז, סורי. [אנגלית]
המלצה לשבת בערב: שימו בטלוויזיה בסלון את הסרטון הזה, שעה של טיסה במסוק מעל אנטרקטיקה, ובחרו גם אלבום שיתאים להיות הפסקול (סיגור רוס? קל מדי). אחרי 10 דקות נגמר השלג שנראה אינסופי, ופתאום מופיעים… עמקים יבשים. ושוב שלג, אבל אחר לגמרי! זה מרהיב ממש ומדיטטיבי מאוד. [טיוב, מתחיל אחרי דקה וחצי של הקדמה]
נראה שצעצוע של סיפור סיימו את ה(צעצוע של)סיפור שלהם, אבל זה לא אומר שאין סיפור מעניין… לפני הסיפור… איפה שיש… צעצוע? כן! Lightyear הוא סרט פיקסאר שיצא בשנה הבאה, ומספר את סיפור המקור של באז לייטייר, וואו השם הזה נראה רע באותיות עבריות. באז שנות אור? לא משנה. בכל מקרה, הטריילר נראה אש, אם כי אם זה היה סרט תיעודי על המקור של באז, אז הוא היה, אני מניח, שעה של פס ייצור במפעל צעצועים בסין? [טיוב]
מכל הלינקים, אולי הלינק הכי מרגש וחשוב של השבוע: TeachRock הוא מאגר חינמי מדהים של אלפי מערכי שיעור על מוזיקה פופולרית – רוק, ראפ, מוזיקה לטינית, מה שתרצו – וגם שיעורים שמאפשרים להעביר לתלמידי/ות בית ספר מגוון אדיר של נושאים דרך מוזיקה פופולרית. סטיבן ואן זאנדט (מהלהקה של ברוס ספרינגסטין, וגם מהסופרנוס), שמאמין שמוזיקה פופולרית היא דרך מעולה ללמוד כל דבר, מספרות דרך מדע ועד שינויים חברתיים.
הידעת? עמודי 404 באתר Financial Times מציגים בדיחות כלכלה (עבשות). [אנגלית]
לאלישיה קיז (רק בשביל גוגל אני מתאפק ולא כותב אלישע קיז) יש אלבום חדש בדרך, ואלה תמיד חדשות טובות. השיר החדש שלה, "Best of me", הוא מאוד Sade, ומאוד יפה. [טיוב]
פרויקט משוגע לגמרי: הגלריה הווירטואלית המשוגעת MSCHF רכשה רישום מקורי של אנדי וורהל ששווה כ־20 אלף דולר. היא יצרה לו 999 עותקים זהים לחלוטין – לא הדפסות, אלא רישום רובוטי שמעתיק במדויק את תנועות היד, וגם יישון מכוון של הנייר, העתקה של חותם המקור, הכל – כך שאין שום דרך לדעת איזה מהם הוא המקור. את אלף העותקים הגלריה עירבבה והשמידה כל תיעוד לזהות המקור בין כל האלף. כל אחד מהאלף, שנקרא “Possibly Real Copy Of ‘Fairies’ by Andy Warhol”, נמכר אונליין ב־250 דולר. הכל נמכר מיד, כמובן. האתר, הסרטון, הרציונל, כולם פה. [אנגלית]
האנה גדסבי קיבלה תואר דוקטורית של כבוד מאוניברסיטת טזמניה, והעניקה לבוגרי האוניברסיטה נאום של רבע שעה. [טיוב, מבטא נהדר]
מאקלמור הוא אחלה ראפר אבל את הדברים הכי יפים שלו הוא עשה יחד עם ריאן לואיס, שהפיק את האלבום המעולה שלו The Heist והיה אחראי לפחות כמו מאקלמור, אם לא יותר, לסטייל ולווייב ולתחושה שהשירים האלה עוררו ומעוררים בנו. אחרי שנים, השניים חוזרים לשתף פעולה בשיר חדש, "Next year". אמן שיחזור להיות כיף. [טיוב]
האתר המדהים Brain Pickings של מריה פופובה, אספנית ומתרגמת עילאית של חוכמה אנושית שכותבת על ואת
the full integration of thought and feeling that pulsates beneath all things creative and alive
…חוגג 15 שנה ומשנה את שמו הכייפי לשם המוזר The Marginalian. בדיוק סיימתי החודש את הספר Figuring שלה, שהרחיב לי מאוד את הראש ואת הלב. [אנגלית]
האמת? האמת היא שיש לי הרבה, הרבה מאוד, לומר על איימי ויינהאוס, ועל האלבום השני ובדיעבד האחרון שלה, Back to black, ועל איך עקבתי שנים אחרי הנתיבים הנפרדים של מארק רונסון ושלה וכשהם נפגשו באלבום הזה לא ידעתי נפשי מאושר, ועל איך הייתי בטוח ש-"Rehab" יהיה שיר העשור בכל מקום (אני עדיין לא מבין איך לא), ועל ויינהאוס לא כפרסונה במדורי הרכילות, לא כעוד קורבן טראגי של תהילה ורוע, לא כלוּק רטרו שעדיין זוכה לחיקויים אלא על ויינהאוס ככותבת השירים החד פעמית ויוצאת הדופן, על הגלגול בין האלבום הראשון שלה לאלבום השני שלה, גלגול שהוא זיקוק והוא פריחה – יש לי הרבה מאוד לומר על כל אלה, בטח במלוא 15 שנה לצאת האלבום הזה. אבל האמת היא שאני ער יותר מדי שעות, וחייב ללכת לישון לפני שאני נרדם פה על המקלדת, ואחד היתרונות הגדולים ביותר בשירים כמו "Wake up alone" של איימי ויינהאוס הם שאפשר לכתוב עליהם באמת בלי סוף, אבל אפשר גם לא לכתוב עליהם כלום, ולא יהיה חסר דבר, כי הם ימלאו את כל החלל שרק יתנו להם. לילה טוב. [סטרימים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
עוד אלבומים חדשים:
– Projector – של להקת האינדי הניו-יורקרית Geese
– The Path of the Clouds – של Marissa Nadler
– לחובבי ג'אז x אלקטרניקה אז האלבום Intra-I של Theon Cross
– = של Ed Sheeran
ואגב, האלבום – They're Calling Me Home יצא כבר באפריל השנה
הסיפור של קתרין יו נחמד, אבל הוא לא מקיים את ההבטחה, בעצם יש בו רק נתיב אחד (אם אני לא טועה).