עונג שבת: בחזרה לכותרות
״אני לא בטוח שכדאי לי להגיד את זה, אבל זאת להקת קאברים לבלוז, זה בעצם מה שעושים הסטונז״ – ציטוט אמיתי לגמרי של פול מקרטני. מעכשיו, כאילו
שלוםםםם, חזרתי! תודה על הסבלנות ותודה שנתתם/ן לי לבלות כמה שבועות עם המשפחה שלי שביקרה פה בוונקובר בלי לדאוג מדדליינים. היה נחמד, והצטברו פה, המממ, מספר מסוים של דברים. כמות לא מהקטנות אי פעם של מוזיקה, אפשר לומר. שימו אוזניות, בואו נצלול.
גבירותיי. רבותיי. גבירבותיי! פעוטות ופעוטים, חיות המשק ועופות השדה – הסכיתו נא. אחרי שמונה שנים, אחרי שהפסקנו לייחל, אחרי שקיבלנו החלטה להמשיך בחיינו כאילו לעולם לא יהיה עוד אלבום של Stromae – הוא חזר. הנסיך הבלגי, האמן המבריק שמטשטש סופית כל גבול מדומיין בין פופ, רייב והיפ הופ, סרקזם וכתיבה סינגר־סונגרייטרית אישית ומלאת רגש, האיש שהוציא את אחד האלבומים הכי גדולים ומעיפים של העשור הקודם – נעלם באיזור 2015, שנתיים אחרי האלבום האחרון שלו. התמודדות ארוכה עם חרדות גרמה לו בצורה מובנת מאוד להיעלם מהעין הציבורית. אבל בשנים האחרונות היה נראה שמצבו משתפר: הוא התחיל להיראות בציבור, הוא התחתן ונולד לו ילד, הוא הוציא קצת רימיקסים לשירים שלו ומוזיקה חדשה שיצר לתצוגת אופנה. אבל השבוע קיבלנו את הדבר עליו חלמנו כמעט עשור: סינגל חדש של סטרומיי!
כהרגלו, "Santé" קליט ורקיד מהרגע הראשון, והסאונד שלו זוהר למרחוק. כהרגלו, מתחת לחזות הנוצצת מסתתר שיר על נושא פחות מקובל בפופ – העובדים השקופים, הבלתי נראים, שמניעים את כל הערים שאנחנו חיים ומבלים בהן: שוטפי הכלים, מפני השולחנות, מנקי השירותים, האנשים ששאר תושבי העיר מתעלמים מהם במקרה הטוב ומזלזלים בהם בפניהם במקרה הרע. סטרומיי פה בשבילם, לחגוג אותם ולהרים להם, להגניב להם ריקוד סודי כשאף אחד לא רואה. סטרומיי הוא אולי הפרפורמר הכי טוב שראיתי על במה מאז מייקל ג׳קסון, והוא יוצר חד פעמי, נדיר. כזה שמצליח לאזן את הדקדקנות של מלאכת הסאונד והעיבודים המבריקה שלו לא רק עם כישרון מלודי וקצבי אדיר, אלא גם עם, פשוט, לב ענק. כמה אמנים כאלה יש לנו? את הנדירים ראוי להוקיר באותה תשומת הלב והדאגה שהם שופכים לתוך השירים שלהם. [סטרים]
חמישי בחצות כל כך רב מעלות השבוע שאני לא בטוח שעשינו מספיק כדי להיות ראויים/ות לו – אבל ננסה בכל זאת. מה יש לנו פה השבוע:
בונובו עם ג׳מילה וודס, טוד רונדגרן עם דה רוטס, דוראן דוראן עם טובה לו,Animal Collective, ג׳ק וייט, ABBA, סינקיין, מיקה שדה, Mount Kimbie, Beirut, אלקס לייהי, יעל אייזנברג, אלון עדר, Golden Dawn Arkestra, מארש דונדורמה, אנאיס מיטשל, WC ועוד ועוד ואז עוד קצת ואם זה לא מספיק יש גם עוד. [ספוטיפיי בלבד, סורי]
מה שבאמת מחרמן השבוע הוא רשימת האלבומים החדשים. דילגנו פה על 3 שבועות של עדכונים (אני מקווה שהתעדכנתם/ן בטלגרם בזמן אמת, או בדיעבד) ואני *לא* מתכוון להשלים פה הכל כי היריעה תקרוס מלהכיל. למזלנו, השבוע הזה לבדו יכול לפרנס חצי שנה של האזנה אז בטלו את התכניות לשבוע הקרוב ובחרו את הטעם או שילוב הטעמים החביב עליכם:
◼︎שלושה ריליסים ישראליים מעניינים בסעיף אחד: עכשיו עכשיו עכשיו, אי פי חדש של ויתרתי; לא להיות לבד, אי פי חדש ואייטיזי/וויקנדי מאוד של מרגי; והאלבום Nomad Fire של Geshem המצטיינים (שוזין, יונתן אלבלק, אביב כהן!).
◼︎ האלבום הקודם של המכשף העדין Helado Negro היה אחד האלבומים האהובים עליי של 2019, אז אני מחכה מאוד להתחבק עם האלבום החדש שלו, Far In.
◼︎ גם Self Esteem רבת האופי והנוכחות הייתה אחד האלבומים האהובים עליי של 2019, וגם היא בדיוק הוציאה השבוע אלבום חדש. כמעט כל מה ששמעתי מהאלבום הזה טרם יציאתו הניע אותי, פיזית או מחשבתית, אז אני מצפה לאלבום דחוס ברעיונות, פמיניזם ועוצמה בריליס החדש, Prioritise Pleasure.
◼︎ My Morning Jacket חזרו באלבום חדש!!! אם אתם/ן מתרגשים/ות מעצם המשפט הזה, אני לא צריך לספר לכם/ן יותר. אם לא, לא בטוח שיש לי איך לעזור לכם/ן חוץ מאשר לומר לכם/ן – איך אתם/ן לא מתרגשים/ות???
◼︎ אחד המפיקים הכי מעניינים ויצירתיים בעולם מזה שני עשורים הוא מתיו הרברט, המכונה פשוט Herbert לפעמים כשמתחשק לו. יש לו אלבום חדש, Musca, ומה שהספקתי לשמוע נשמע קצת… דיסקו? הרברט עושה דיסקו?!
◼︎ JPEGMAFIA הוציא בשנתיים האחרונות את !EP ואת !EP2, כולל סימני הקריאה, לכן אין הפתעה גדולה בכך שהשבוע הוא הוציא אלבום מלא וקרא לו !LP
◼︎ רוקח האלקטרוניקות היפהפיות ז׳ק גרין לא מוכר מספיק בעיניי, וחבל מאוד. הנה הזדמנות לתקן באלבום הטרי שלו, ANTH01. לא השם הכי קליט. מתארחים פה גם החברים How to Dress Well ו-Koreless.
◼︎ עוד אלקטרוניקה יפה – Ross from friends עם אלבום שני בסך הכל: אפס אורחים, מאה אחוז רוס.
◼︎ היוצר הישראלי אודי נאור שהפך ללהקה יחד עם עדי ברוניצקי ודורי סדובניק, Beatfoot, בא לפרק את הסופ״ש אלבום שני של אלקטרופופ האוסי ניינטיזי מקסימליסטי עם רוח של פאנק במפרשי ההאוס וההיפ הופ – והפתעה! גוספל לסיום. זיהיתי באלבום לפחות רפרנס אחד ל-"Better off alone" של Alice Deejay וככלל, רוח הניינטיז, מאקווה עד פרודיג׳י וכימיקל בראדרז, נושבת פה כמו הוריקן.
◼︎ Quantic באלבום משותף שני עם הזמרת נידיה גונגורה, Almas Conectadas.
◼︎ Parquet Courts לא נחים לרגע ומגיחים השבוע עם אלבום שישי ב־8 שנים, Sympathy for Life.
◼︎ שמעתי רק שיר אחד של טל למדן אבל אהבתי אותו מאוד. השבוע הגיע אלבום הבכורה, זה מה שיש.
◼︎ כמובטח, ג׳רוויס קוקר עם אלבום קאברים לשנסונים צרפתיים, בצרפתית, כחלק מהסרט החדש של ווס אנדרסון (שבדיוק עלה אתמול בקולנוע ליד הבית שלי).
◼︎ Deerhoof חיים שלי בלב כפרה עליהם באלבום חדש עם שם מצוין, Actually, you can. אחת מלהקות הדיסטורשן היחידות שעדיין רעננות באוזן שלי.
◼︎ ניק קייב והזרעים הרעים הוציאו אסופה שנייה של בי־סיידס ונדירים.
◼︎ השלישיה הניורקית Wet באלבום שלישי.
◼︎ אלבום חדש גם ללאנה דל ריי, למי שחוגג/ת.
◼︎ Future past הוא אלבום חדש של Duran Duran בהפקת האלקטרונאי הבריטי המצטיין ארול אלקן.
◼︎ אלטון ג׳ון לא מעניין אותי בדרך כלל, אבל כשהוא מארח באלבום אירוחים חדש שמות שאני אוהב כמו SG Lewis או להבדיל, סטיבי וונדר או אדי ודר – אני מתכוון להאזין.
וגם וגם וגם ◼︎ Hand Habits חוזר|ת באלבום חדש, רביעי במספר ◼︎ Orquesta Akokán באים לעשות רעש שמח ◼︎ יחזקאל רז באלבום משותף עם דן מאיו ◼︎ Kid Koala בפסקול למשחק מחשב אבל עדיין, זה קיד קואלה ◼︎ אלבום חדש ל־Bedouine ◼︎ לא חשבתי שאראה אלבום חג מולד מ-Hiss Golden Messenger אבל הנה זה קורה ◼︎ מה פספסתי???
מה, נשאר לנו עוד כוח וזמן באוזניים אחרי כל זה? בסדר, על אחריותכם/ן:
אני עורך מרתון דעות שלי על מוזיקה בסטוריז באינסטגרם שלי, מוזמנות/ים! אם זה כבר נגמר, זה שמור בהיילייטס. [כה!]
אם אתם/ן מאמינים בעתיד, אז חדשות טובות: Black Eyed Peas תופיע בירושלים בסוף החודש הבא! [עברית]
אינדינגב 2021 היה פה! הנס המתמשך חזר כעוף החול מן החול אחרי הפסקה ארוכה מדי, ואמנם לא הייתי שם השנה אבל אני עדיין לא מאמין שזה קרה. פסטיבל מוזיקה! בסתיו 2021, כשהעולם עודו מתקשה לנשום. לא פחות ממדהים. הדיווחים שהצליחו לבקע את חומת ה״לא רוצה לדעת אני מתענה פה מגעגועים״ שביצרתי סביבי נשמעו כמו כל שנה, ואפשר לתמצת אותם ל״כן, זה עדיין הפסטיבל הכי מתוק בעולם״.
הנה כמה מזכרות. ניצן נחומזון, איכשהו, לא הייתה אף פעם באינדינגב ובמגזין המחודש והחתיך של הקצה היא מתארת את חוויית האינדינגב הראשון שלה במילים וגם בתמונות, כמו זו שפה למעלה (רגע של השווצה: הייתי באינדינגב הראשון!). לצדה גם ירדן אבני שהצליח לזגזג בין מה שנדמה כמו כל ההופעות בפסטיבל והביא סיכום מהודק ומעורר קנאה. במוסדות הוותיקים, בן שלו מסכם את הפסטיבל בהארץ ופותח עם תמונה של MAKOT, מכל ההרכבים (הנה ההופעה שלהם במלואה)! כבוד. אוקיי זה כל מה שאני מוכן לאסוף כרגע, הלב שלי כואב מדי מלקרוא על זה. [עברית]
מה קורה בזאפה? שגיא בן נון מעדכן בוואלה שהמנכ״ל השלישי מזה שנתיים התפטר השבוע, ואיתו גם סמנכ״לית הכספים. בן נון מספר על מקורבים שמספרים על חובות. האנשים עצמם לעומת זאת שיחררו הצהרות שנשמעות סבירות. מי יודע? [עברית]
שידרתי גם תכנית חדשה ברדיו הקצה עם שעתיים של מוזיקה מדהימה שיצאה לפני רשימת הענק של השבוע, אז כאילו, אם חסרה לכם/ן מוזיקה או שפשוט בא לכם/ן לשמוע רק את מה שבחרתי בפינצטה מכל המבול הזה, ברוכים/ות בצל קורתי הרדיופונית. יש גרוב. [סטרים]
רגע, מה זאת אומרת מאריה קארי הוציאה בשיא תהילתה בניינטיז אלבום רוק אלטרנטיבי סודי? על פי פיצ׳פורק, שמביאים גם שיר מהאלבום שלא זמין במלואו אונליין, קארי כתבה, הפיקה ושרה קולות רקע בכל שירי האלבום, ואפילו ביימה את הקליפ היחיד שנותר. עוד טיפה. [אנגלית]
כמעט כולנו איבדנו בפרידות שירים יפהפיים שאהבנו. הם נשארו מצופים מכל עבר זכרונות מכאיבים. במגזין i-D מציעים עצות להשבת שירים שאבדו בפרידה. [אנגלית]
אפרופו דברים יפים שאבדו: בשנים הראשונות של העונג, אתר רשימות כיכב פה לא מעט. רשימות הייתה פלטפורמה ערוכה לבלוגים אישיים, מעין גלגול מוקדם של מה שקורה עכשיו בבלוגיה של הארץ, נגיד – רק עצמאי. בזמנו זה היה חדשני ופעמים רבות לא פחות ממדהים. אם חושבים על זה כמגזין, זה היה המגזין שקראתי הכי הרבה באותן שנים. רשימות הלך בדרך כל אתר. יובל דרור – שאם אני לא טועה כתב בלוג ברשימות – חוזר למאחורי הקלעים של אותו אתר, ואתרים נוספים מהתקופה, בפרק של הפודקאסט עושים טכנולוגיה. [עברית!]
בנדקאמפ מציעים מבוא קצר ומתנגן לדיסקו מאפריקה – או נכון יותר לסיבוב שמוזיקאים אפריקאיים עשו עם השפעות דיסקו – אחד הדברים השמחים ביותר שהעולם שלנו ידע במאה השנים האחרונות. [בנדקאמפ, שזה אומר אנגלית וסטרים]
ועוד דיסקו: האתר הסבבה לגמרי Quartz מקדיש ספיישלון קטן ומתוכנן היטב להיסטוריה קצרצרה ומקוצררת של דיסקו. שמח! [אנגלית, גיפים]
תמיד רצית ליצור קומיקס, אבל לא ידעת איך להתחיל? לא אחר מאשר ה-MoMA העלה סדרת פוסטים שמסבירה איך להתחיל ליצור קומיקס בלי ניסיון קודם! [אנגלית]
ועוד חדשות טובות מבנדקאמפ – Radiohead העלתה לבנדקאמפ את כל האלבומים שלה, כולל אוספי רימיקסים ומהדורות מורחבות. מה הקאטץ׳? שאפשר לקנות שם גרסאות דיגיטליות של כל האלבומים, אבל אי אפשר לעשות שם סטרימינג לאלבומים המלאים (אמנים לא מקבלים כסף מסטרימינג בבנדקאמפ, רק ממכירות). [בנדקאמפ]
הקולאב שרק חיכה לקרות: Spotify משתפת פעולה עם Shopify, פלטפורמה קיימת למכירת מוצרים פיזיים, כדי למכור מרצ׳נדייז של אמנים ישירות דרך פרופיל הספוטיפיי שלהם. במילים אחרות, לעשות מה שבנדקאמפ עושים. [אנגלית]
ניק אופרמן בוחר את 5 הטייני דסק האהובים עליו! לא ידעתי שזה יעניין אותי. [אנגלית, וידאו]
כל הספרים שנקראו במשפחת סימפסון! [אינסטגרם]
הופה! אחרי שנים מצוינות לראפ הישראלי, קהילת הגיקים של ראפ עברי מצאו זה את זו ב-Genius והגבירו את האש מתחת לניתוח שורות משירי ראפ, ושירים בעברית בכלל. לא ידעתי ושמחתי מאוד לגלות שהקהילה פתחה עמוד אינסטגרם מעולה, Genius ישראל, שמעלה דגימות וטעימות פנטסטיות מפרשנויות של שורות, מקורות של סימפולים, תבניות חריזה ועוד מטעמים. [אינסטגרם, עברית!]
לא מעט יוצרים/ות מאמינים שמגבלות, אמיתיות או מומצאות, מעודדות יצירתיות (גם אני חושב ככה). דוגמה מוזיקלית אחת מני אלפים מגיעה ממקור אולי קצת מפתיע – המוזיקה של משחק המחשב האגדי Legend of Zelda, שהמלחין שלה התמודד עם לא מעט מגבלות טכניות ועשה מהן מעדנים. [טיוב]
עזבו את העונג, הנה חמישה עשר עונג שבתים בשרשור אחד: שאול אמסטרדמסקי שאל בטוויטר מה האתר הכי משונה שאין סיכוי שהוא קיים, אבל מסתבר שהוא בכל זאת קיים? ובואו נגיד כך: האינטרנט סיפק תשובות. [עברית]
Series Heat הוא אתר קטן ומועיל שמציג גריד צבעוני ופשוט של כל הפרקים של איזו סדרת טלוויזיה שתבחרו, לפי הציון המשוקלל של כל פרק. וואלה לא זכרתי באמת שפרק 9 של עונה 3 של ורוניקה מראס היה כזה טירוף! עכשיו אני חייב לצפות בו שוב. [אנגלית. והנה פרויקט שנולד בזכות הפרויקט הנ״ל]
נוסטלגיה? הצחקתם אותי – אני זוכר פעם, כשהייתה נוסטלגיה לנוסטלגיה! זה מה שקורה בכתבה הזו, שמזמינה את כל המעורבים להעלות זכרונות לרגל 25 שנה לסרט הראשון שביים טום הנקס, That thing you do, סרט חמוד מאוד שמבוסס מראש על מסיבת נוסטלגיה. [אנגלית]
בזמן שלא היינו פה רביד פלוטניק הוציא באמת סבבה של אלבום, שנקרא תוך כדי תנועה, ויש בו כמה מרגעי הראפ הכי גדולים של שנת הראפ העברי הלא פחות ממטורפת הזו (אנחנו עוד נדבר על זה בדצמבר, אני חושב). אבל יש בו גם כמה מהרגעים הכי מביכים בעיניי בדיסקוגרפיה הכבר־עכשיו מפוארת של פלוטניק, לשעבר נצ׳י נצ׳ למי שלא שם/ה לב. אני מדבר על הרגעים שבהם הוא נשמע כמו הנודניק שמתעקש להמשיך לנגן בגיטרה אקוסטית ולשיר גרוע מחוץ לאוהל שלך באינדינגב. אני מדבר על שירים כמו ״קנדריק״ שהיו צריכים להישאר בסלון עם החבר׳ה, ועל שירים כמו ״גברת טיק טוק״ שהם מניפסט דושי גבולי. אבל יש פה גם שירים גדולים, כמו ״קורבן״, וכמו ״קוקוריקו (אל תדליקו אותי)״, שאהבתי מהרגע הראשון ובזכות הקורא החרוץ אורן גיליתי שהוא מכיל לכל הפחות שני רפרנסים ברורים ל-"Come down" של אנדרסון פאק – הקריאה החוזרת שמציתה את האש, ״אל תדליקו אותי!״ שיושבת כמעט בול על "You nigg*s got me hot", וכמובן ההמנון הלאומי שמתארח, פה באקפלה מצחיקה, שם בדגימה עתיקה. שלא לדבר על הגרוב הזה! איזה שיר אדיר, ואיזה קליפ כייפי. [טיוב]
מדי פעם אני מפרסם פה אייטם על כמה ההגייה של מילים באנגלית היא שרירותית ובכל פעם מחדש אני מתעצבן וצוחק גם יחד – זה כנראה החמיר מאז שעברתי לגור בקנדה וחוסר העקביות של האנגלית נתקל לי יומיומית בזרת של הרגל. השיר הקורע הזה בנושא נפל על אוזניים נלהבות. [טיוב]
חברנו האהוב Boys Noize דפק וואחד בוילר רום בלוס אנג׳לס כדי להשיק את האלבום החדש. [טיוב]
במקום אוטובוס לבית הספר, הורים וילדים בברצלונה מדוושים על אופניהם כל בוקר לבית הספר בקבוצה ענקית! [אנגלית]
צופות/י הסמויה יצמידו יד לחזה בהוקרת תודה וזכרונות נעימים כשיפגשו את הגרסה הזו ל״איפה אפי״: Where's Wallace? כן, זה משחק בדפדפן שבו צריך למצוא את וואלאס. [אנגלית]
נויס! קורטני בארנט העלתה לאתר שלה מיקסר וירטואלי שבו אפשר למקסס מחדש שלושה מהשירים שלה בזמן אמת. רוצים לשמוע גרסה אינסטרומנטלית? רק את השירה? לשלוח את התופים לרקע? איזה כיף! [אנגלית]
לספר החדש של דייב אגרס יש 32 כריכות שונות בעיצובים שונים! [למה לא בעצם]
פיבי ברידג׳רס הקליטה גרסה יפה אפילו יותר של "That funny feeling" המוצלח של בו ברנהם. [סטרים]
בן שלו, בהברקה קטנה, בוחר את 10 הצמדים הכי מוצלחים כרגע באינדי הישראלי ואף מנמק את עליית הצמדים כיחידה מוזיקלית דומיננטית בפופ הישראלי ומראיין את הצמדים המדוברים. בין היתר תמצאו פה את כרקוקלי, Left, WC, Red Axes ואחרים – איזה אושר של כתבה. [עברית, חומת תשלום]
לא ברור לי איך פספסתי במשך כל כך הרבה זמן את יואל ועמי על הקצה, התכנית השבועית של האחים יואל ועמי, ילדים צעירים וחמודים שאוהבים מאוד מוזיקה ושמחים לדבר עליה. [סטרים, עברית]
[תודה לגיא ביבי] אוקיי, זה תענוג ממש. האתר המחכים World in Tune מסדר מחדש את העולם לפי הדמיון המוזיקלי בין השירים שמאזינים להם אנשים במדינות שונות. הרעיון הוא לקבץ ארצות שמאזינות לשירים שזוכים לאותם מאפיינים במארג המטאדאטא הכמעט בלתי נראה של ספוטיפיי. ככה נוצרות יבשות מוזיקליות חדשות, מ-The Kanye West לארצות המערב שאוהבות שירים רקידים אך לא שמחים ועד Sad East Asia, לארצות שמאזינות בעיקר לשירים איטיים ועצובים יחסית. זו גלילה ארוכה אבל זה שווה את הסקרנות. [אנגלית]
איזה כיף שהעונג חזר? כאילו, אני יודע שלי זה כיף בטירוף, אני מקווה שגם לך. אם גם לך יש פרפרים של שמחה על מהדורה חדשה של עונג שבת בעולם, אולי תרצי/ה לתמוך בעונג כדי שהוא ימשיך לפעול, עצמאית ובלי פרסומות והפרעות? [תודה!]
האתר המצוין The Creative Independent, שמשוחח עם אמנים מכל הסוגים על תהליכי העבודה שלהם, על יצירתיות ועל השראה, ממש העלה הילוך בזמן האחרון עם כמה אורחים בפרופיל גבוה מאוד: סנדרה ברנרד, פיליפ גלאס, חניף אבדורקיב, דני אלפמן. אחת מהן היא ביורק, שמשוחחת על החיבור או החפיפה בין טבע לטכנולוגיה במוזיקה שלה. [אנגלית]
עזבו עכשיו פרטים שוליים כמו נימוקים – פשוט לכו לקרוא את הפוסט החשוף והיפה הזה של שאול אמסטרדמסקי (פעם שנייה פה היום). [עברית]
האם אנחנו חיים בתור הזהב של סרטי מוזיקה תיעודיים? [אנגלית]
בוּץ׳ ויג, שהפיק את Nevermind של Nirvana (ומוכר גם מ-Garbage) מספר על ההקלטות של האלבום בסדרה של סרטונים קצרים, וגם מדגים ערוצים ספציפיים. [טיוב]
אם כמוני הסצינה האהובה עליכן/ם ב״ממזרים חסרי כבוד״ היא הסצינה הזו, תשמחו כמוני לקרוא את הכתבה על איך הדרך שבה אתם/ן סופרים/ות על האצבעות יכולה לחשוף מנין אתם/ן בעולם. [אנגלית]
תודה מקרב הקרביים לתומכות ותומכי העונג, אילנים איתנים אחת אחד, שבלעדיהם לעוגה הזו היה טעם אבל לא היו לה סוכריות צבעוניות מלמעלה – ותודה חגיגית ומעומלנת צווארון במיוחד לתומכות העל של העונג: איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, מאור ותומך שביקש להישאר מסתורי. [תודה!]
חברתי יערה, שתתברך בכל האושר שיכול להגיע לאישה אחת, שלחה לי הבוקר לינק לשיר בספוטיפיי. עניין שבשגרה בינינו, שמחליפים בינינו שירים באותה תדירות שאחרים אולי מחליפים ביניהם אמוג׳יז. כמישהו שכותב על מוזיקה אני מקבל די הרבה שירים מדי הרבה אנשים. כשיערה, עם טעמה המשובח והיכרותה המפורטת עם טעמי, שולחת לי שיר – אני דואג להאזין תוך מקסימום 24 שעות, או בדרך כלל, אם אני יכול, באותו הרגע ממש. וכך קרה הבוקר בזמן טיול עם הכלב – הגיע לינק, נלחץ מיד, ואיך אומרים פה הגויים, נשלחתי לסיחרור. אפשר לומר שהוכיתי יופי ובלבול בו זמנית. היופי היה זה שהוליד את הבלבול: פעם בכמה שנים, אולי אחת לעשור, אולי יותר אם האוזניים כרויות, אני שומע בפעם הראשונה שיר ישן כלשהו וכשהוא נגמר אני תופס את הראש וצורח (בתוך הראש, כי אני באמצע טיול עם הכלב) ״איך! לא! הכרתי! את! הדבר! הזה!!!״
איזה כיף שיש עדיין כל כך הרבה אוצרות לגלות.
זה מה שקרה לי הבוקר עם מיקי ניובורי והשיר שלו "Heaven help the child". לא הכרתי את השיר הזה של מיקי ניובורי, למעשה, לא הכרתי אפילו את שמו של מיקי ניובורי, אז מיד רצתי לקרוא עליו. למדתי שהוא היה חלק מאותו הדור של וילי נלסון וקריס קריסטופרסון, זמרים־יוצרים שגדלו בתפר בין שנות השישים לשבעים בסצינת הקאנטרי ואז הרחיבו אותה בצורה בלתי הפיכה. הם פתחו את הסאונד לעוד השפעות שלא היו בו קודם, ובעיקר הרחיבו את גבולות הכתיבה – הנושאים, הטון והפרסונות שמובילות שירי קאנטרי. למעשה, הם הרחיבו את הקאנטרי כל כך שהאלבום מ־1973 שהשיר הזה פותח אותו, ובכן, אני לא בטוח שמישהו ישמע אותו היום ויקרא לזה קאנטרי. אבל כרגיל, זה לא משנה באיזו מגירה השיר הזה מונח ברגע כזה או אחר – מה שמשנה הוא מה שקורה בו.
והשיר הזה, ובכן, הוא לא מפסיק להפתיע לאורך חמש דקותיו. הוא יפה מהרגע הראשון, אבל הוא משתנה כל כך הרבה פעמים. אני ממליץ לשמוע אותו לפחות פעמיים: פעם אחת בשביל המילים והמנגינה, פעם שנייה בהאזנה רק לכל השינויים בעיבוד לאורך השיר, הם לא מפסיקים לרגע. יותר מזה לא אספר – אני רוצה שתסתחררו גם אתם/ן. [סטרימים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
כתיבת תגובה