27 במרץ 2021

עונג שבת: עד שיצאנו מהנילוס

גורילאז

openlineאיזו שנה מדהימה הייתה 2001 לדן נקמורה. תחת הכינוי Dan the Automator הוא היה אחראי לשניים מהאלבומים הכי מדהימים, ובדיעבד גם משפיעים, של השנה. המאוחר יותר, שיצא בנובמבר ובטח עוד נידרש אליו בחגיגות 20 השנה שלו, היה האלבום היחיד של Lovage, שזכה לאהבה עצומה בחוגים מצומצמים, ביניהם אצלי בחיים, אבל לא הפך לבלוקבאסטר בשום צורה. האלבום השני שנקמורה נגע בו באותה שנה היה אחד האלבומים הגדולים של השנה מאחד ההרכבים המפתיעים והמשפיעים והמעניינים ביותר לא רק של אותה שנה אלא של אותו עשור: אלבום הבכורה של Gorillaz. היום לפני 20 שנה הוא יצא לאור. אני עדיין זוכר את תערובת ההתרגשות וההלם שהכו בי כשמשום מקום צץ ב־MTV הקליפ של "Clint Eastwood". ההדף שלו היה כל כך גדול, שעד היום הוא השיר העיקרי, ולפעמים היחיד, שאנשים זוכרים מאלבום הבכורה של גורילאז. אבל האלבום ההוא היה, פאק, הוא היה עצום. הוא היה שעה ורבע פותחת ראשים ומרחיבת אופקים. השנה הייתה 2001, כרגע סיימנו את שנות התשעים, שבהן לכאורה גבולות רבים במוזיקה התפוררו אבל למעשה היינו עדיין במחנות: רוק פה, פופ שם. היפ הופ פה, דאנס שם. מוזיקה קובנית הייתה בגטו של פוקדי הסינמטקים והיפ הופ ברדיו, מעבר לכמה להיטים, היה בגטו של ״עסק שחור״. ואז הגיע האלבום של גורילאז. לא לבד, כמובן – הוא היה חלק מטפטוף שהפך למבול, אבל הטיפות של גורילאז היו כבדות ומצליחות מספיק כדי למוסס משמעותית רבים מהגבולות האלה. הוא הביא את חיבור הקאנטרי־היפ־הופ של בק ("Re-hash"), הוא חיבר את הלו־פיי המלנכולי של בלר המאוחרים עם סקרצ׳ינג (״5/4״), הוא עשה היפ הופ עצוב עם מלודיקה ("Tomorrow comes today" המושלם), הוא חיבר ג׳ז, היפ הופ, אלקטרו וסרף ("Double bass"), הוא חיבר ראפ אייטיז קלאסי עם פאקינג חלילית ודגימות סטייל, שוב, בק (מדהים כמה האלבום הזה חייב ל-Odelay), הוא חיבר דאב עם אווירת משפחת אדמס ("Starshine") ועם הספשלז ובלוז ("Slow country"). הוא היה מסע מסחרר בן שעה, שעבור הרבה מאוד מאזינים, בעיקר לבנים, היה פריצת שער ענקית לאינסוף דברים שבאו קודם ושעוד יבואו. כמעט כל שיר בו הוא פשוט פנטסטי. כמעט כל שיר בו טוב כמו, ולפעמים אף יותר מ, ״קלינט איסטווד״. אבל שיר אחד מהאלבום זרח עבורי מהרגע הראשון ולא הרפה ממני אף פעם. הוא נדד מהאלבום לקסטות שלי, למיקסטייפים שערכתי לחברים ולעצמי, לפלייליסטים. כמו שעבור רוב האנשים, ״קלינט איסטווד״ השאיר את האלבום הזה מאחור והמשיך לאוספי להיטים, רשימות השירים הכי, לטופ 5 שירים של גורילאז – ככה "Latin Simone (Que pasa contigo)" המשיך לפעום אצלי בלב וברוטציה גבוהה באוזניים גם שנים אחרי הפעם האחרונה ששמעתי את האלבום במלואו. הכרתי כבר את Buena Vista Social Club, ואפילו נהניתי להאזין להם מדי פעם, וזיהיתי את הקול של איברהים פרר. אבל לא יכולתי להשתחרר מהחיבור הזה בין ביט טריפ־הופי לטיני לבין המלודיקה הרדופה הזו שחוזרת ברוב שירי האלבום וגם פה, ולבין החצוצרה הפשוט כבירה הזו שמנגן מייק סמית׳. אני עדיין לא יכול להשתחרר, אבל במשך שנים זו הייתה אחיזה מסתורית והיום אני יודע לאן היא הובילה אותי. בזכות האובססיה שלי לשיר הזה נפתחתי, לאט ובלי משים, למוזיקה לטינית. בלי השנים שחרשתי את השיר הזה, שהיה אולי השיר הלטיני היחיד שממש אהבתי, נחרשה אדמת לבי והייתה מוכנה לקבל ברצון מוזיקה פורטוריקנית וקובנית, קולומביאנית ואקוודורית, מרובן בליידז ועד ניקולה קרוז, מקוואנטיק ועד פרנטה קומביירו. השער היה נעול שנים. לעגתי לאטרף, זלזלתי בסמבה, נחרתי מול בוסה נובה. ואז הגיע "Latin simone" וסובב את המפתח במנעול בלי ששמתי לב. יום הולדת 20 שמח, חבר. [סטרימים, טיובים]


היי, זוכרים/ות את סולו הטרומבון משבוע שעבר? אז בזכות ההצעות שלכם/ן הרכבתי פלייליסט של שירים מעולים שיש בהם סולו טרומבון, קצרצר או ארוך ונדיב. כיף! [ספוטיפיי]


חמישי בחצותבזמן שאנחנו יוצאים/ות לכמה ימי מנוחה לחג הפסח, הגויים מעלים בכלל הילוך ונותנים בראש עם חמישי בחצות עתיר עניין אדיר. קודם כל, תציצו באייטם הבא לערימת האלבומים הבאמת משוגעת שנחתה פה השבוע. שנית, אפילו בלי להיכנס לכל מי שהוציא אלבום ותוכלו לגלות בעוד כמה שורות, יש לנו השבוע שירים חדשים, בין היתר, של Future Islands, Boys Noize, Chance the Rapper, ג׳ורג׳יה אן מולדרו, beabadoobee, Iceage, דון ריצ׳רד, Princess Nokia, Foster the People, ג׳ון גרנט, Major Lazer + Sia + Labrinth, Shura, Lil nas x, Kele ועוד כל כך הרבה. יאללה, תנו. [ספוטיפיי]


אלבומים חדשיםברוך בוא האביב! אחרי התחלה חלשה והתקדמות איטית, נפתחו הלילה חרצובות הספוטיפיי וערימה לוהטת של אלבומים חדשים ומעניינים הגיעו בבת אחת. כל כך הרבה, שלראשונה ב־2021 אני לא יודע אם אספיק להאזין לכל מה שמעניין אותי לפני שיצאו עוד דברים חדשים בחמישי הבא. אתם/ן כמובן לא מחויבים/ות לכלום ויכולים/ות לשמוע רק, ואך ורק, מה שבא לכם/ן. שימו אוזניות, בואו נתחיל:

תמיר גורדין – אתה בא אליי (גרסת אז.עכשיו ל״קולנוע״ של שרון ליפשיץ)
המהדורה החדשה ואולי הכי מעניינת עד עכשיו בסדר אז.עכשיו חוזרת לאלבום לא מז׳ורי כמו הקודמים (אהוד בנאי והפליטים, אדם בתוך עצמו) אבל מארחת ערימה מרתקת של ווקאליסטיות: אפרת גוש, אביגיל קובארי, מיקה שדה, עומר מושקוביץ ושוהם טפיארו

NF – Clouds
ראפר לבן מאוד מוצלח שמושפע מאוווווד מאמינם, אבל של פעם, אבל בקטע טוב, אבל הוא נוצרי, אבל זה לא היפ הופ נוצרי, זה פשוט היפ הופ מצוין עם יחסית מעט קללות

נגה ארז – KIDS
האם זה יהיה האלבום שיהפוך את נגה ארז לכוכבת על? אין לי מושג, עוד לא שמעתי אותו, הוא כרגע יצא. תקשיבו

Tune-yards – sketchy.
פייר? טיפה התעייפתי מטיון-יארדז והקאבר החדש והמדובר שלהם ל-"Cannonball" של הברידרז לא עזר. אבל לאלבום חדש של אחת הלהקות הכי מעניינות של העשור האחרון אני תמיד מוכן לתת צ׳אנס.

serpentwithfeet – DEACON
אפרופו האמנים הכי מעניינים, הנה אלבום חדש של אחד האמנים שמצליחים להרטיט לי את הלב בלי להתאמץ בכלל. זה קצר אז אל תתעצלו.

First Aid Kit – Who by fire – live tribute to Leonard Cohen
נו, מה שכתוב בכותרת! איך זה יכול להיות רע לעזאזל?

The Antlers – Green to gold
עשור מאוחר יותר, האנטלרז עדיין מנסים להתאושש מהמפץ של אלבום הבכורה. אולי הפעם הם יצליחו? בואו נקשיב ונחליט

Death from above 1979 – Is 4 lovers
לא יודע, הם עדיין אחלה?

L'impératrice – Tako Tsubo
הרכב הדיסקו־פופ הנהדר מפריז באלבום שני שמבטיח לעשות לי את הקיץ

Patawawa – Power-up
לא שמעתי עליהם קודם אבל נמרוד שלח לי והתחלתי להאזין וזה כזה כיף שלא בא לי לעזוב. אינדי דיסקו שמשי ומתקתק, עם קצת 8-ביט לנשמה

Xiu Xiu – OH NO
שו שו מעולם לא ממש הפסיקו להקליט, והוציאו אלבום כמעט בכל שנה ב־20 השנה האחרונות, לפעמים כמה באותו אלבום. ובכל זאת האלבום הזה מרגיש כמו קאמבק. באלבום הזה מתארח/ת מוזיקאי/ת אחר/ת בכל שיר, ובן היתר תמצאו פה את שרון ון אטן, Twin Shadow, Shearwater, אוון פאלט, Liars וגרג סונייר, המתופף המדהים של דירהוף

El Michels Affair – Yeti season
הרכב הסול־פ׳אנק האדיר נוטש לרגע את המחוות שלו לאלבומי היפ הופ ומביא אלבום אמיתי חדש, רובו אינסטרומנטלי וכל מה ששמעתי ממנו עד עכשיו היה לא פחות מפנטסטי

אלבומי בונוס:

אלבום חדש ל-Evanescence, לא יודע למה. אלבום חדש גם ל-Tomahawk, לא צריך לשאול למה. אלבום חדש ל-Real estate בול בזמן לקיץ. אלבום רימיקסים לחדש של ניקולה קרוז. אלבום חדש גם לבן האוורדאלבום עם תזמורת ל-Floating points ופרעה סנדרס. אלבום חדש למפיק האלקטרוני קלארק. אלבום חדש להיי, זוכרים את Dntel?


סוג של אלבום השבוע, בעצם

השבוע לפני 50 שנה יצאו לאור 28 דקות ו־10 שניות של מוזיקה, מטאור שזהר רק רגע קצר בעיתונות בזמן אמת, אבל השאיר אחריו שובל ארוך, ארוך, ארוך – ארוך מספיק כדי להגיע עד היום. צבעוני מספיק כדי לעורר השראה, שלא לומר חיקוי, ברוק, בדרים־פופ, בפ׳אנק וג׳ז, בהיפ הופ, בטריפ הופ. לעזאזל, בלי האלבום הזה לא היה טריפ הופ. עד היום מדובר באלבום לא מספיק מוכר, ועד היום מוזיקאים סקרנים טובלים בשובל שלו ומוצאים בו רסיסים לאמץ ולהרכיב מהם את השירים שלהם.

אני מדבר, אולי כבר ניחשת, על Histoire de Melody Nelson, האלבום שהוציא סרז׳ גינצבורג ב־24 במרץ 1971. סיפור קצר בשבעה שירים על גבר עשיר בגיל העמידה שפוגע עם הרולס רויס שלו בנערה על אופניה. אצל סרז׳ כמו אצל סרז׳, השניים סוג של מתאהבים – אבל הסיפור הוא לא הסיפור פה. המוזיקה היא הסיפור.

בעשור שלפני האלבום הקטן והענק הזה גינצבורג כתב והקליט בלי הפסקה. הוא נגע כמעט בכל מה שאפשר היה לקחת: שנסון, פופ בריטי, ג׳ז, מוזיקה אלקטרונית מוקדמת, מוזיקה לטינית, פסיכדליה, בלדות. הוא יצר שערוריות, הוא יצר להיטי ענק לאחרים ולעצמו, הוא יצר להיטי אירוויזיון, הוא יצר כותרות, הוא יצר עיבודים והוא יצר מוזיקה ניסיונית. הוא התנסה בעבודה עם מעבדים שונים בניסיון ליצור עיבודי כלי מיתר כל כך גואים ומתפתלים שהם יעטפו את הפופ המבריק שלו כמו שכבות רכות ונימוחות של קרואסון.

למלודי נלסון הוא הגיע במצב הרוח הניסיוני, פסיכדלי, שחור שלו. יחד עם המוזיקאים האחרים שעבדו על האלבום הוא יצר, תוך 28 דקות, עולם שלם. הוא יצר ז׳אנרים חדשים.

שיר הפתיחה והסיום של האלבום, ו־"L'hotel particular" (״האחוזה הפרטית״) הם פ׳אנק בהילוך איטי מאוד. סאונד הבס לבדו השיק אלף הקלטות עתידיות, מדיימון אלברן דרך נארלס בארקלי ועד תומר ישעיהו. בשיר הפתיחה והסיום (המשכים זה של זה), שילוב הבס הזה עם עקיצות גיטרה חשמלית רזה בישרו דברים שטוקינג הדס ואחרים יעשו עשור מאוחר יותר. התוספת של כלי המיתר בשיר הפתיחה, כמו מפרש שמתנפנף לתוך והחוצה מהפריים, יצרו תערובת שאמני שוליים לא הצליחו לעמוד בפניה והיו חייבים לחקות ולצטט שוב ושוב – קבלו פלייליסט שהכנתי במיוחד בשבילכם עם מושפעים וגנבים בולטים, כולל מישראל. הציטוט המפורסם והמדויק ביותר ביחס למקור הוא "Paper tiger" של בק. השילוב של כלי המיתר הדשנים עם התופים היבשים והחדים היו הבסיס לסאונד של Portishead (שאפילו סימפלו את מלודי נלסון ברימיקס שלהם למאסיב אטאק. לצד הרכבים כמו Silver apples ואחרים, שירים אחרים של סרז׳ היו השראה לסאונד המאוחר של פורטיסהד ב-Third וגם בקאבר שלהם לסרז׳ עצמו).

ומעבר לשובל הארוך שהותיר אחריו האלבום, לכל ההשפעות שמרתק לשמוע בימינו אנו, לדור המתגלגל של אמנים שמגלים, כל אחד בזמנו, את האלבום הזה ושואבים ממנו רעיונות והשראה – מדובר פשוט באלבום מדהים. אלבום מופת (לא רק בעיניי). בכמה שהוא שלם, בכמה שהוא מושך, בכמה שהוא מקדים את זמנו, בכמה שאי אפשר לעמוד בפניו. כי לא משנה מתי הוא הוקלט, שלשום או לפני 50 שנה, יש משהו באלבום הזה שבעיניי לעולם לא מתרוקן. נתקלתי בו לראשונה לפני בערך 15 שנה. אני שומע אותו לפחות פעם בשבוע מאז, לפעמים הרבה יותר, ואף פעם לא נמאס לי ממנו.

עשו לעצמכם טובה, נגנו אותו היום.

בונוסים: בצאת האלבום, ובצעד נוסף שהקדים את זמנו, הופק סרט שאורכו כאורך האלבום, וליווה את כל שירי השיר, מעין מחזמר מצולם. לצערי לא כל הקטעים זמינים, אבל מה שיש נהדר. וגיל מטוס הקדיש לאלבום ספשל רדיו בן שעה וחצי. יום הולדת שמח, אלבום נצח. [מלא דברים]


ניקוי האורוות המבורך בתרבות, ובכלל, ממשיך. בקיץ שעבר יצאו לאור עדויות נגד מארק קוזלק, הוא Sun Kil Moon, על ניצול, הטרדה ותקיפה מינית. השבוע, פיצ׳פורק פרסמו תחקיר מקיף הרבה יותר, שכולל עדויות נרחבות של שבע נשים נוספות, כולל האשמות באונס והצלבות עדויות ותיעוד. זהירות, זו קריאה קשה. [אנגלית]


האלבום החדש של תומר ישעיהו, אגם הלימון, זכה לסרט בן שעה שמלווה אותו, ועוד בבימוי רועי ריק! [טיוב]


אם אתם לא עפים על מה שקורה כרגע בתעלת סואץ, שם ספינה נתקעה לרוחב ועלתה על שרטון וחוסמת את התעלה, נסו ללעוס את הנתון הבא: בערך 10% מהסחר העולמי עובר בתעלת סואץ. כרגע, הוא לא עובר בה. אם (גם) אתם עפים על האקשן בתעלת סואץ, הנה כתבה מצוינת שמסבירה למה ספינות תובלה ענקיות נראות כמו שהן נראות, כולל צבעים, כיתובים, סימנים וסודות. גיקי! [אנגלית]


Oneohtrix Point Never, מוזיקאי נפלא שאני מודה שהשם שלו מעצבן רצח, תיקלט שעתיים של Essential mix עבור מלכת אנגליה, כלומר עבור רשות השידור שלה, ה־BBC. [סטרים]


דרך ניימן הגעתי לחידון תצלומים של מקומות בארץ או בחו״ל בשם חו״ל או חולון שגרם לי לצחוק בקול רם (בגלל הניסוחים, לא התמונות). הוא באתר חדש יחסית שלא הכרתי, ״מוקצה״, שנראה כמו גרסה טובת לב של באזפיד שנכתב על ידי דתיים. [עברית]


בשבוע שעבר קישרתי פה לפודקאסט מחול חדש בעברית, והשבוע: פודקאסט תיאטרון חדש בעברית! הפודקאסט החדש של אי״ב, ארגון יוצרים עצמאיים בתיאטרון, מורכב ממערכות כמו הצגה, וגם כמו This American life, ומגיע גם עם תרגום לשפת הסימנים. בראבו! [סטרים, וידאו]


כל סרטי הטבע נראים אותו הדבר, אבל סרט הטבע הזה נראה ממש אחרת. [וימאו]


אמנם לקח לבן שלו ב״הארץ״ חודש לפנות לזה טור, אבל הוא עושה צדק וכותב על מותו, ובעיקר על חייו, של ג׳וני פאצ׳קו שמת לאחרונה. משמח מאוד שזה קיבל מקום בעיתון מרכזי ולא רק אני כותב עליו. [עברית, חומת תשלום]


ונועה לימונה כותבת נהדר בטור ״הורה נבוכים״ על ״קיר״, הסינגל החדש של טליה אליאב, וגם משוחחת עם אליאב. [עברית, חומת תשלום]


נכון כשהאקרים עושים האקינג בסרטים הם תמיד מקלידים נורא מהר ועל המסך רצים מלא דברים שלא קשורים לכלום? אז עכשיו תוכלו לעשות את זה בעצמכם בדפדפן. [אנגלית]



[תודה לאביטל] אני קצת מאוהב בסרטון הזה של דבוראית טקסנית מפנה כוורת בידיים חשופות. [וידאו] 


אני מחבב כבר כמה שנים את הזמרת האמריקאית דון ריצ׳רד אבל הקטעים האחרונים שהיא הוציאה מגניבים אותי יותר מכל דבר שהיא הוציאה קודם. "Busifame" הוא באנגר ענק, והסינגל החדש "Jacuzzi" גם הוא מצוין (ומגיע עם קליפ עתיר ישבנים שאולי לא כדאי לצפות בו במשרד, אם מישהו הולך בכלל למשרד). [טיוב]


להתחיל עם מישהו/י יכול להיות הדבר הכי מביך בעולם. איך בכלל ניגשים, מה אומרים, האם חושבים מראש על משפט פתיחה מקסים או שנון? אל תשאלו אותי, אין לי מושג. אבל הנה ניסיון מצחיק מאוד ללמד מנוע בינה מלאכותית לייצר שורות פתיחה להתחיל עם מישהו/י. מודה, לא הייתי עומד במשפט ״אני אוהבת אותך. לא אכפת לי אם אתה כלבלב במעיל גשם״. [אנגלית]


פול מקרטני ממשיך להתקרב לאלבום המחווה שלו לעצמו, שבו הוא הזמין אמנים אחרים לבצע שירים מהאלבום האחרון שלו (שרון ון אטן עושה אותו הדבר לאלבום שלה מלפני עשור). השבוע, לא אחר מאשר בק מבצע איתו את "Find my way". [טיוב]


אם באמת בדיוק לא דיברנו על ספוטיפיי, בואו נדבר על ספוטיפיי. אם אנשים משלמים כסף כדי להקפיץ את מספר הצפיות ביוטיוב, למה זה הם לא משלמים להקפיץ מספרי האזנות בספוטיפיי? אז זהו, שהם כן. [אנגלית] 


ואם בדיוק כן דיברנו על ספוטיפיי, הנה דיון שנפתח בשנה שעברה ועלה השבוע מדרגה: האם ספוטיפיי משלמת למוזיקאים כדי שייצרו מוזיקה בשמות מונפצים? לפי ההאשמה, ספוטיפיי משבצת שירים כאלה בפלייליסטים פופולריים מאוד שלה שזוכים למאות אלפי ומיליוני האזנות, וחוסכת לעצמה לשלם תמלוגים ללייבל, פאבלישר ואמן כי היא כבר שילמה על השיר המוזמן. אני לא חושב שזה פשע, או משהו. פשוט, ספוטיפיי מכחישה שהיא עושה את זה, ומנגד, אתר התעשייה Music Business Worldwide, שאני מודה שאני לא יודע מה מידת הרצינות שלו כי אני לא ממש קורא אתרי תעשייה, טוען בתוקף שיש לו עדויות והוכחות שספוטיפיי כן עושה את זה, ושולף גם רשימת שמות של אמנים שהוא טוען שהם מזויפים. [אנגלית]


אלן טיורינג הולך להופיע על שטר חדש של 50 פאונד! [אנגלית]


בשנה האחרונה נדלקתי רצח על ריק וילסון, שמשלב ראפ, היפ הופ ושמחת חיים מדבקת. השבוע הוא הוציא שני שירים חדשים, כל אחד מהם פחות משתי דקות. אני לא יכול לעמוד בפני "Woo woo woo", וגם "Everybody red in the face" מצוין. [טיוב, ספוטיפיי]


האיורים בניו יורקר תמיד היו עניין מרתק, אבל בשנים האחרונות משהו טוב במיוחד קורה במחלקת האיור עם היפתחות אדירה למאיירות ומאיירים מכל העולם. השבוע, בביקורת טלוויזיה חדשה על להיט הנטפליקס המפתיע ״שטיסל״, מופיע איור של המאיירת הישראלית הנהדרת דניאל פלג. אתם עשויים להכיר את האיורים שלה מספרי ילדים ומבוגרים, עיתונים כמו ליברל, והאלבום הזה של עוזי רמירז. [אנגלית, פיקסלים]


[תודה לגיאביבי] אני עף על חשבון הטמבלר (כן טמבלר) הזה, עם הכותרת הפשוטה: את/ה מבקר/ת במוזיאון כדי לראות יצירות אמנות. תהית פעם מה יצירות האמנות רואות? [פיקסלים]

Jungle חוזרים! "Keep moving" מוסיף לנוסחה המנצחת שלהם קצת כינורות דיסקו סטייל, ואני אוהב את זה. [טיוב]


עוד חבר שלא שמענו ממנו זמן מה וחזר השבוע הוא ג׳ון גרנט, שהכריז על אלבום חדש ונתן לנו לשמוע שיר ראשון מתוכו, "Boy from Michigan". [טיוב]


ציפי פישר מראיינת בקולומבוס את תמר אפק לרגל האלבום החדש. [עברית]


סדרת ספרים חדשה בשם Remember the Internet נראית כמו קריאת חובה לכל מי שמתעניין בתרבות דיגיטלית בעשוריים האחרונים. הספר הראשון, ״Tumblr Porn״, עוסק בדיוק במה שבכותרת, והספרים הבאים יעסקו בקהילת הבוטלגים העניפה של טורי איימוס בסוף הניינטיז, ונושאים חשובים אחרים מתרבות האינטרנט שבאמת שכחנו. וגם בלי קשר, האתר של הוצאת הספרים הזו פשוט מדהים. [אנגלית]


גם הסאונד וגם הקליפ של "Buzzcut", הסינגל החדש של Brockhampton יחד עם דני בראון, מזכיר לי אסתטיקת היפ הופ מסוף הניינטיז ואני מת על זה. [טיוב]


אני חושב שגם את זה ראיתי אצל גיא ביבי: וידאו שמראה כמה זה פסיכייייי לגלם את Big bird מרחוב סומסום. [טיוב]


משמח: מטאדור רקורדס השיקו פודקאסט חדש ובפרק הראשון הם משוחחים עם ליז פייר, מארי טימוני, ולינדסי ג׳ורדן מ-Snail mail. מוזר: הפודקאסט נקרא Revisionist history, שזה בדיוק השם של הפודקאסט המגה־פופולרי של מלקולם גלדוול. [סטרים]


אוהב/ת עוגיות שוקולד צ׳יפס אבל אף פעם לא מצאת את המתכון שיביא בדיוק בדיוק את מה שאת/ה אוהב/ת? שיקלע בול לפריכות, לעובי, למרקם? במחולל מתכון העוגיות תוכל/י לקבוע את המשתנים המועדפים עליך ולקבל את המתכון המושלם. [אנגלית]


serpentwithfeet המצוין משתף פעולה עם חביבתי Nao בשיר מתוך האלבום החדש (ר׳ אלבומים חדשים שם למעלה), "Heart storm". [טיוב]


ידעת שאורי גלר הזה תבע בשנת 2000 את נינטנדו ומנע הפצה של דמות פוקימון שמבוססת עליו ורק בנובמבר האחרון הוא נזכר שהוא בעצם כן יכול לעשות מזה כסף אז הוא ביטל את האיסור? [אנגלית]


השבוע אני לא רוצה להציק או להפציר, אלא פשוט להזכיר פה בשקט שאם תרצו, אפשר לתמוך בעונג שבת בכמה שקלים כדי להבטיח את המשך קיומו גם בשבועות ובחודשים הבאים. זה קל ופשוט ובא עם בונוסים. תודה מתוקה ושמנמנה לכל מי שתומכת ותומך, ובמיוחד לתומכי־העל איציק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, יוסי שוקר, מעין ארביב, מאור. [תודה!]


הדבר היחיד שנהדר יותר מטייני דסק חדש של סטינג זה לראות שגם אצלו, כמו אצל כולנו, יש בלגן של כבלים על השולחן! [טיוב]


אם תמיד שמעת על הלהקה הגרמנית המשפיעה Can אבל אף פעם לא ממש השקעת את הזמן ו(בואו נודה בזה)המאמץ הדרוש בלהכיר את המוזיקה של הלהקה, מגזין Treble מציע מדריך קצר למתחילים/ות. אני אוהב מאוד טקסטים כאלה, שנועדו לתת נקודות פתיחה טובות לקטלוג ענקי או לא מפסיק מוכר. [אנגלית]


עכשיו כשהחורף רשמית נגמר (הוא התחיל בארץ? אני בכלל לא יודע מה קרה מתי איפה), בנדקאמפ בוחרים את האלבומים הכי טובים של החורף האחרון. תחשבו על האיכות הגבוהה של רשימת סוף שנה, אבל פחות עמוס. והכי טוב: אם תעשו פליי בהתחלה, תשמעו שיר מתוך אלבום, ברצף. תענוג. [אנגלית, סטרים]


closelineואם התחלנו בפתח השער בלבי למוזיקה לטינית, הרי שאחד השגרירים המקומיים הגדולים ביותר למקצבים לטיניים הוא מתי כספי. כולם זוכרים לו את ברזיל, ובצדק גמור, אבל לבי נתון למסע שעובר בברזיל אבל מקיף את כל אותה יבשת, שכספי ערך עם הפרברים בערב אחד בקיבוץ שפיים ב־1983 ויצא ב״שיר אהבה רחוק: שירים מדרום אמריקה״. ומכל אותם שירים לבי נתון ללהיט, ״סילווריו״. המילים שלו קורעות אותי מצחוק, הלחן שלו נתקע לי בראש לנצח והקצב שלו לא נותן לי לשבת במקום. אבל רק היום, בזכות גוגל ופייסבוק, גיליתי מי היו שלושת גיבורי השיר, סילווריו, פקונדו, ירח, אלה ״שיגעו ת׳עוזרת, אוי, איזו צרה״. הנחתי שאלה שלושה דון חואנים, בכל זאת, סילווריו הוא ״נסיך יפה עיניים״ ש״שבר לה את המה־שמו״ (את מה לעזאזל?!) ״לוחם שוורים, חיוך מלא שיניים וגוף מלא תפרים״. ופאקונדו, ״מתי כבר פאקונדו ימצא נערה?״ – אבל לא. לא מאהבים ולא ילדים שמתרוצצים ומשגעים את העוזרת, והיא, אוי ואבוי לנו, ״לא מכבסת, היא לא מגהצת, כלים לא רוחצת – איום ונורא״ (פחחח). ״סילווריו״ היא גירסה מתורגמת של אהוד מנור ללהיט קובני שהוא בעצם מטא־להיט. הוא שיר על שירים. סילבריו, פקונדו וירח, שמשגעים את העוזרת, הם שלושה שירים אמיתיים. הם כל כך הצליחו בקובה, שלפי האגדה נשות האי ״השתגעו״ כל כך מהמוזיקה עד שהן שכחו לגמרי ממטלותיהן (אשריהן!). סילווריו היה סילווריו פרז, לוחם שוורים אגדי וזה הלהיט המקסיקני שנכתב עליו. פאקונדו היה שם של להיט טנגו קובני. ומה עם הירח? להיט פורטוריקני על ירח שמתאהב. שלושת השירים האלה הם אלה שמשגעים את העוזרת! תודה ליונתן מקרוב על העובדה הכן חשובה. וזה איום ונורא, סילווריו! [סטרים, טיובים]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

4 תגובות על “עונג שבת: עד שיצאנו מהנילוס”

  1. יובל הגיב:

    תודה על עוד עונג מענג שהפעם משתרע אצלי בעצלנות משבת ולמשך חול המועד. הבוקר מתעורר לצליליו הקסומים של סרז' גינצבורג.

  2. איתן הגיב:

    גיא, פעם היתה לך רשומה בה דיברת על אוקסיטוצין ומוזיקה בגיל הנעורים.
    על הסיבה שהיא נחקקת בנו לכל החיים, איך אפשר למצוא את הקישור אליה ?

  3. בני הגיב:

    אורי גלר גם ניסה לכווץ את האוניה התקועה בתעלת סואץ. נראה שהצליח לו.

  4. Yaniv הגיב:

    עוד כמה רחוב סומסום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *