13 במרץ 2021

עונג שבת: אנשים שמחים

ג׳יימס מרפי החמוד

openlineאתמול מלאו 30 שנה לאלבום Out of Time של R.E.M, האלבום שהפך אותם מלהקה של מבקרים ומבינים ללהקה של כווווווולם. עוד על זה בשיר הסיום. אתמול מלאו גם 14 שנה לאלבום Sound of Silver, האלבום שהפך את LCD Soundsystem (עוד להקה עם ראשי תיבות משולשים בכותרת) מלהקה של מבקרים ומבינים ללהקה של, ובכן, מבקרים ומבינים ועוד כמה אנשים. אבל מספיק אנשים כדי למלא, כמה שנים אחר כך, את מדיסון סקוור גארדן והופעות בכל העולם. 2007, בדיעבד, הייתה שנה פסיכית. זו הייתה השנה של In rainbows ושל White Chalk, השנה של שכול וכישלון ושל עזרה בדרך, השנה של Untrue ושל Kala, השנה של אלבומי הבכורה של Justice ושל סנט וינסנט. אני זוכר את כל אלה לא כי יש לי זיכרון טוב (הוא מזעזע) אלא כי השבוע עשיתי רשימה של כל האלבומים שאני אוהב מ־2007 וחושב לכתוב עליהם משהו – ורק עכשיו גיליתי שאנחנו בכלל לא חוגגים 15 שנה ל־2007 כמו שחשבתי אלא 14 אז שמתי את הרשימה הזו בצד. אבל היא יצאה ארוכה רצח. ומכל הערימה הפסיכית הזו, 15 14 שנים מאוחר יותר, כמה אלבומים עדיין זוהרים למרחוק? עדיין, כשאני שם אותם באוזניות או בסלון, מפרקים לי את הלב? לא המון. 14 שנה זה הרבה זמן, אנשים משתנים הרבה מאוד ב־14 שנה. האלבומים נשארים אותו הדבר אבל אני משתנה והעולם משתנה. שירים שפגעו בול ברגש מסוים כבר לא פוגעים בו לא כי החץ שינה את מסלולו אלא כי המטרה זזה. אבל האלבום הזה רק מרגש אותי יותר ויותר ככל שעובר הזמן. בזמן אמת, כשהוא נבחר לאלבום השנה של הקצה, חיבבתי אותו אבל לא עפתי עליו. במצעד של העונג הוא הגיע למקום 26. אבל היום הוא נשמע לי מושלם, והוא לוחץ לי על כפתורים שאז לא ידעתי שיש לי. שיר כמו "Us V them" (התשובה של הדור שלי לשיר הזה), שבזמן אמת נשמע לי חמוד אבל מתיש, הוא היום השיר האהוב עליי באלבום, אפוס שלוקח את הזמן שלו במשך 8 וחצי דקות אבל לא מאבד אנרגיה לרגע. שיר פופ, אבל מפלצת. שיר של טוקינג הדס, אבל עם הסמים של האוס שיכולים להחזיק אותך על הרחבה לילה שלם. שיר שאי אפשר להגיד עליו "more cowbell" כי אין מקום. איזו מתנה נפלאה זו, לקבל מוזיקה שהיא כמו פצצת זמן אבל לא של הרס אלא של יופי, זרע שיושב בתוכך ומחכה שתגדל מספיק כדי שהוא ייפתח. [סטרימים]


חמישי בחצותאיכשהו, רוב השירים הבאמת מעולים של חמישי בחצות השבוע יצאו בכלל ביום שלישי, אבל מה זה זמן? מהו שבוע? כך או אחרת, בחמישי בחצות של השבוע תמצאו שירים חדשים של לוסי דייקיס, טליה אליאב, Ibeyi, נגה ארז ורוסו, ליאון ויינהול, ג׳ני לואיס עם הראפר סרנגטי, הילה רוח, שלום גד, ג׳ורג׳יה סמית׳, גוון סטפני, ריף כהן – בקיצור, ים כיף! [ספוטיפיי]

לא המון אלבומים חדשים ומעניינים יצאו השבוע אז באיזכור קצרצר: מעגל האור, אלבום חדש לנעם רותם, אלבום חדש בהפתעה כתמיד לאדם יעקב כהן, חלק ב׳ לאלבום החדש של איגי דיין, אלבום רימיקסים לאלבום האחרון של Caribou, אי־פי חדש ל-Lewis OfMan. [פלטפורמות!]


מזל טוב! המגיפה שלך בת שנה.

אבל לא בדיוק, נכון? בסין המגיפה התחילה בינואר או דצמבר, ומידע שעלה במחקרים לאורך השנה האחרונה גילה שהמקרים הראשונים התחילו עוד קודם. זה כמו כלב מאומץ שמגיע אליך בתור גור. הוא *בערך* בן שלושה שבועות? חודשיים? בואו נחליט שהיומולדת שלו הוא ב־11 במרץ, שהוא היום שבו ארגון הבריאות העולמי הכריז על המגיפה כפנדמיק, מגיפה עולמית.

לרגל שנה שלמה למגיפה העולמית שבין אם נרצה או לא, אנחנו עדיין חיים בתוכה והיא עדיין איתנו, לא מעט מגזינים מפרסמים כתבות מיוחדות. אני מודה, לא ציפיתי שיתחשק לי לקרוא שום דבר בקשר לקורונה במרץ 2021, אבל להפתעתי מצאתי את עצמי מרותק. זה בוודאות מעניין ורלוונטי יותר לחיי מאשר משפחת המלוכה הבריטית. אז הנה…

כמה לינקים נבחרים לקריאה במלאת השנה הראשונה למגיפה העולמית הראשונה של המאה ה־21

בניו יורק טיימז שאלו 75 אמנים את אותן 7 שאלות על השנה האחרונה. מצוין ומרתק. בין האמנים גם חברים שלנו כמו פיבי ברידג׳רז, Perfume Genius, הכותבות המעולות אלי סמית׳ וקרן ראסל, התסריטאי והבמאי אארון סורקין, ועוד מלא. השאלות נהיות טובות יותר ככל שממשיכים לקרוא. [אנגלית]

בבאזפיד הרכיבו את ההיסטוריה המדוברת של 11 במרץ, 2020היום שבו הפנדמיה הוכרזה, טראמפ עצר טיסות מאירופה, טום הנקס נדבק, פסק הדין של הארווי ויינשטיין, האן־בי־איי ביטלה את העונה ועוד רגעים מכריעים בתרבות האמריקאית של השנה האחרונה. כתבה משוגעת, גם בהיקף שלה וגם בסטירה שהיא נותנת, לחזור שנה אחורה ולהיזכר בימים הפסיכיים ההם כשהכל עצר והדברים היו פי מאה פחות ברורים מעכשיו. [אנגלית]

הצלם רולנד שמיד צילם השנה זוגות שהופרדו פיזית באירופה בגלל גבולות שנסגרו – לפעמים בגדר, לפעמים בסרט סמלי בלבד. [אנגלית, פיקסלים]

אני בטוח שרבים מכם/ן הרגישו, כמוני, שבשנה האחרונה נהייתם/ן טיפשים/ות יותר, שכחנים/יות יותר, או לכל הפחות חדים/ות הרבה פחות. אלן קושינג הרגישה ככה גם, אז היא הלכה לדבר עם מומחים כדי לברר מה השנה האחרונה עשתה למוח שלנו – ואנחנו מדברים/ות פה רק על האנשים שלא חלו בקורונה. [אנגלית. לא ארוך כמו כתבות אחרות באטלנטיק]

חלקנו, בטח אלה שגרים בארצות הברית, ממש איבדו שנה מהחיים לישיבה בבית. עבור בנות ובני נוער, שנה שלמה היא שישית או אפילו רבע משנות התיכון. כתבה על המחיר הרגשי והמנטלי של השנה הזו על בני נוער (אמריקאיים). [אנגלית]

גם בניו יורק טיימס מסתכלים, מזווית קצת אחרת, על השנה ששינתה הכל אצל בנות ובני נוער. לא רק המעבר ללימודים אונליין, אלא גם התעוררות פוליטית חסרת תקדים, ואימוץ פתרונות יצירתיים, אמנותיים וטכנולוגיים. [אנגלית]

אם מישהו/י עדיין מתנגד/ת להתחסן כי ״החיסון לקורונה פותח מהר מדי״, הנה הסבר פשוט מאוד ב־6 סעיפים שמסביר איך ולמה החיסון פותח כל כך מהר. ולא, אף אחד מהסעיפים הוא לא ״כי זרקנו זין״. [אנגלית]

למה אף אחד לא קנה לי את המשחק הזה עדיין? [עברית]

בשנה נטולת תיירים, הוואי קיבלה זמן לחשוב על עצמה מחדש כמדינה, ולחשוב מחדש על הנזק שהתיירות עושה לה, לצד התועלת הכלכלית. [אנגלית] ובכלכליסט מבררים למה אנחנו מדמיינים חופשה בצורה מסוימת, ואיך זה עשוי להשתנות אחרי הפנדמיה. [עברית]


אלבומים חדשיםלינקים רגילים? תיכף, סבלנות. בינתיים, מיד אחרי ספשל שנה לפנדמיה, הנה עוד ספשל קטן, שפירסמתי השבוע באינטסגרם שלי ובטלגרם של העונג, אבל לא כולכם/ן שם אז למה לא לפרסם גם פה?

6 פלייליסטים של אנשים אחרים בספוטיפיי שאני חורש

1. קומביה!
הגילום המוזיקלי של חיוך, והפעם ביותר צבעים מתמיד. ספציפית בפלייליסט הזה יש בעיקר קומביה פסיכדלית מפרו, דבר שגם אני לא בדיוק כמוך לא ידעתי שהוא עניין, אבל וואלק הוא אחלה עניין. יש פה גם קאברים מפתיעים ל-Queen ולאריק סאטי!
הולך טוב עם: בוקר נעים, צורך בהרמת מצב הרוח אבל לא האנרגיות

2. פאדו!
מוזיקה מסורתית מלנכולית מפורטוגל. ערב של רוגע ונועם, עם עשן רך של עצב מעל הכל. תחשבו יין אדום עמוק עם אפטרטייסט של ערב כחול עמוק.
הולך טוב עם: גשם בחלון, געגועים, צורך בהירגעות (אני שם את הפלייליסט הזה הרבה פעמים כשאני מתוח או עצבני – עובד כמו קסם)

3. המסיבה של יוקסק!
יוקסק הצרפתי הוא אחד מיוצרי ותקליטני הדיסקו+האוס הכי מעניינים של התקופה, ובפלייליסט הזה הוא מביא את הקרם של הקרם של השירים שהוא מנגן בסטים ובתכניות הרדיו שלו. זה אוסף אקלקטי שמה שמחבר אותו הם יופי, שמחת חיים, וקצב שאי אפשר לעמוד בפניו.
הולך טוב עם: קיץ בקטע טוב, צורך לרקוד (לבד בסלון או עם חברים)

4. האולדיז של אמא שלי!!!
ברצינות. אמא שלי כפרה עליה הכינה את פלייליסט האולדיז הכי טוב שאני מכיר. יש פה שירים נפלאים משנות החמישים ואילך, תקופה שבה הפופ שהושמע ברדיו היה מורכב לא רק מאנגלית אלא גם מצרפתית, ספרדית ואיטלקית, להיטים אמריקאיים לצד שירי סאן רמו ואירוויזיון, ומספיק קיטש מתוק כדי ללחלח את העיניים.
הולך טוב עם: שבת עם ההורים, רצון לחפור אחורה בפופ בלי להתאמץ

5. כל האוספים של אוקספורד אמריקן בפלייליסט אחד!
מדי שנה מוציא המגזין אוקספורד אמריקן, שמתמקד בחיים בדרום ארצות הברית, גליון שנתי מיוחד על מוזיקה. הגליון מגיע עם אוסף (כפול) של מוזיקה דרומית, לפעמים כולה ממדינה אחת, לפעמים יש נושא מאחד אחר, אבל תמיד תמיד מדובר בלא פחות מ־100% אוספים מעולים. תמצאו פה להיטים על זמניים לצד אינסוף פנינים נידחות של קאנטרי, בלוז, היפ הופ, פולק, ג׳ז, פ׳אנק וכל מה שמרכיב את האריג המוזיקלי העשיר והאינסופי של דרום ארצות הברית במאה השנים האחרונות.
הולך טוב עם: געגועים ללואיזיאנה, רומנים של קורמאק מק׳קארתי, חלומות על קאובויז ומקסיקנים

6. שוֹרוֹ!
פסנתרן שורו שהכיר לי את המוזיקה הזו לפני יותר מעשור הגדיר אותה בתור ״הסבא של הסמבה״. זו מוזיקה שהשורשים שלה מזכירים קצת את הבלוז, אבל היא יותר ווירטואוזית קצת, וממנה התפתחו הרבה ז׳אנרים ברזילאיים שאנחנו מכירים. אני די בור בתחום, אז הפלייליסט הרשמי של ספוטיפיי לחלוטין עונה לי על כל הצרכים.
הולך טוב עם: שישי בצהריים!


חולם/ת על פטיפון אבל בינתיים מקשיב/ה למוזיקה ביוטיוב? פה תוכל/י להניח מחט על תקליט־יוטיוב ולנגן אותו, יעני מתקליט. צריך רק להרים את המחט (ולהניח בתחילת התקליט, אחרת תשמעו את השיר מהאמצע) וללחוץ פליי. [דפדפן]


HBO Max הוסיפו לקטלוג שלהם סרטים ישנים, לא דבר מעניין לכשעצמו, אבל כדי לקדם את המהלך הזה הם יצרו טריילרים בסגנון עכשווי לסרטים קלאסיים משנות השלושים ועד התשעים: קזבלנקה, בוגי נייטס, הנוסע השמיני, גרמלינס ואחרים. איזה כיף לי! [טיוב]


למה לתופף בעצמך כשאפשר לחבר מחבת מלאה פופקורן בחיישנים למערכת תופים כדי ליצור… סולו ג׳ז? [וידאו]


MoMA הזמינה את המוזיקאי והקומיקסאי ג׳פרי לואיס לצלם ביוגרפיה מאוירת ומושרת של קית׳ הרינג ב־3 דקות, וזה נהדר ומרגש. [טיוב]


פסטיבל משחקי המחשב הניסיוניים Now Play This מתקיים השנה כולו אונליין בהמשך החודש, וההשתתפות חינם. כבר עכשיו אפשר לשחק בחלק מהמשחקים שיופיעו בו. פשפשו בתוכנייה! [אנגלית]


נגה ארז עומדת לפני הוצאת האלבום החדש וסטריאוגם ישבו לפטפט איתה על, איך לא, פוליטיקה. אבל היי! גם על מוזיקה. [אנגלית]


לא שמישהו פה רוצה לראות עוד מסיכות בחיים, אבל הנה סרטון קצרצר שמציג לפי הקצב יותר מ־3,000 מסיכות שונות מתקופות שונות ואיזורים שונים בעולם. [טיוב]


לפעמים קורים ניסים, ובדיחת אבא הופכת למציאות. [אנגלית]


הסיפור המרתק ושובר הלב של אמהות שמגדלות בובות של תינוקות. [אנגלית]


שטיח באייה (Bayeux tapestry) הוא אריג רקום מ־1077, 70 מטר שמספרים את תולדות השתלטות הנורמנים על אנגליה. ויקיפדיה: ״יש הרואים בשטיח אחת מיצירות הקומיקס הראשונות בהיסטוריה״! הפרופסור להיסטוריה אנני אוקלי הכינה לסטודנטים שלה אתר שבו אפשר ליצור בעצמך סצינה משטיח באייה. שחקו גם! נפלא. [אנגלית]


איך באגס באני לימד את האמריקאיים את הקאנון של המוזיקה הקלאסית המערבית. [אנגלית, וידאו, שרשור טוויטר]


סיפור אהבה ושברון לב, שחלקים ממנו נכתבו על ידי בינה מלאכותית, ומאפשרים לכם לבחור את התפצלות העלילה. חמודי! יש לי תחושה שהם פשוט אהבו את המשחק המילים בכותרת. [אנגלית]



עוד חמודי אבל מסוג אחר: IKEA התחילו לעצב צעצועים לפי ציורים של ילדים קטנים. [אנגלית]


סרטון קצר, מהמם ביופיו ומעציב במסקנותיו שמראה את הקרחונים שבלב איסלנד היום, ולאורך השנים. יש פה עריכה מצוינת שמחברת בין צילומי וידאו חדשים לתצלומי ארכיון. [וימאו]


אני כל כך שמח שיש בעולם הזה שיר חדש של טליה אליאב! לא שמענו ממנה מאז האלבום המושלם של שירי ברברה, ועכשיו נראה שיש אלבום חדש בדרך וביוגרפיה משופרת (העלתה אופרה! למדה ניצוח!) ואני, כתמיד, רק מצפה לשמוע ממנה עוד. ״קיר״, השיר החדש, הוא טקסט קשוח ונטול רחמים שעטוף באייטיז הכי נוצץ ששמעתי לאחרונה בעברית. [טיוב]


צחקתי: איך היו נראים סרטים קלאסיים מהאייטיז, כמו בחזרה לעתיד או פריס ביולר, אם הגיבורים שלהם לא היו לבנים. [אנגלית]


 ארכיון חדש וחמוד של הופעות של קורטני בארנט, שכולל תיעוד וידאו, פוסטרים ותצלומים מהטור. הוא לא עצום, והוא נוח וחמוד. [אנגלית, וידאו, פיקסלים]


ב־10 השבועות האחרונים אני עורך את הפרקים השבועיים בסיפור של פורטיס, סדרת הכתבות ההיסטורית המעולה של תומר קריב שמתעדת בידענות את ההיסטוריה המוזיקלית של רמי פורטיס מאז שניגן שירים מוזרים בסלונים של חברים שלו ועד, ובכן, היום (עוד לא הגענו שם להיום, אנחנו רק ב״1900?״). כדי לחגוג את 10 הפרקים הראשונים, העלינו היום את החידון של פורטיס! עד כמה את/ה מכיר/ה פרטים מהעשור וחצי הראשונים של פורטיס? יש שם תשובות מפתיעות, וכמובן קישורים לכל פרקי הסדרה עד כה. [עברית]


תמיד תענוג: הזוכים בתחרות תמונות הטבע של השנה. [אנגלית, פיקסלים]


עכשיו כשאפשר לשמוע הכל בלחיצת כפתור בשירותי הסטרימינג, נכס דיגיטלי ספציפי הפך לפריט האספנים המבוקש החדש: קבצי mp3 של שירי היפ הופ ומיקסטייפים, ואפילו גרסאות שונות של אותו השיר ששוחררו בזמן אמת לרשת והיום פשוט לא קיימות בשירותי הסטרימינג. אחד האספנים אומר בכתבה: ״יש לי על ההארדיסק בטח איזה 10 גרסאות שונות של 'All of the lights' [של קנייה ווסט], חלקן עם ריהאנה, בלי ריהאנה, עם בית של דרייק, עם בית אחר של דרייק״. [אנגלית, ויש שם גם שיר של קנדריק שלא הכרת]


שי ליברובסקי בטקסט מתוסכל ומעורר מחשבה: מה שווה המוזיקה שלנו אם אי אפשר להתפרנס ממנה? איך מוזיקאי/ת אמור/ה או יכול/ה להתפרנס ממוזיקה בתקופה שבה צריכת מוזיקה מוקלטת, גם על ידי המון מאזינים, כמעט לא מכניסה כסף אם את/ה לא כוכב/ת ענקי/ת? אלה לא שאלות חדשות בעשור ומשהו האחרונים, אבל אני שמח לקרוא זווית נוכחית עליהן ב…[עברית]


אולג מונומארב מצלם טרנסיות וטרנסים ברוסיה. מוחמד אבדוני מצלם טרנסיות בביירות. [אנגלית, פיקסלים]


ג׳ון בטיסט הנהדר, שעוד רגע מוציא אלבום חדש, מתראיין ומנגן בתכנית החמודה הזו של NPR, והיה לי כיף להאזין אז חשבתי שתיהנה/י גם את/ה. [סטרים]


הלייבל המפורסם והמשובח 4AD חוגג השנה לא פחות מ־40 שנה(!) ולרגל המאורע הוא מוציא אוסף של קאברים חדשים לשירים מהקטלוג העשיר והמרשים של 4AD. הם כבר עשו את זה בעבר, אם אני לא טועה, אבל זה תמיד מצוין. השבוע יצא חלק א׳ בפרויקט, ובו קאבר פנטסטי של טיקיי מיידזה ל-"Where is my mind" (בהפקה של דן פרבר הישראלי!), ביצוע של US Girls לשיר של The Birthday Party, של אלדוס הארדינג ל-Deerhunter, ועוד. תענוג. [סטרימים]


באנטרקטיקה יש שדה תעופה שבנוי על קרחון. המטוסים נוחתים בו על קרח, אבל לא על שלג. סרטון קצר מסביר איך מתחזקים שדה תעופה שבנוי כולו על קרח כך שיהיה בטיחותי להמראות ונחיתות. [טיוב]


ג׳וליין בייקר חזרה מברלין והכינה לך פלייליסט. [אנגלית+סטרים. סתם, היא לא חזרה מברלין נו זה רפרנס]


[תודה לגיא ביבי] עד כמה *בדיוק* מבוססים על סיפור אמיתי הסרטים שמבוססים על סיפור אמיתי? [אנגלית]

פאק, זה די מדהים: חילזון־ים שכורת את ראשו ומגדל גוף חדש. [אנגלית, וידאו. וידאו!]


כתבת וידאו של Genius שנותנת כבוד לגמרי ראוי ולא מספיק מדובר למקור מדהים של אושר ושפע: ההתפתחות של תחנות הרדיו במשחק המחשב Grand Theft Auto לדורותיו. [טיוב, אנגלית. בטח!]


בשבוע שעבר מישהו התחיל לתמוך בי בפטריאון לא (רק) כי הוא קורא את העונג, אלא כתודה על העדכונים היומיים שלי בערוץ הטלגרם של העונג. מה! זה מדהים בעיניי. אם את/ה נהנה/נהנית מהעדכונים המוזיקליים והאחרים שאני מפיץ – פה בעונג, בטלגרם, איפה שאת/ה עוקב/ת – ובא לך לוודא שהם ימשיכו, הדרך הכי קלה היא לתמוך בי בפטריאון. [תודה!]


תודה מיוחדת וגדולה מכל אייטם לאיציק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, יוסי שוקר, מעין ארביב ומאור, תומכי ותומכות העל של העונג! [לב לב לב]


כל כך קול: חברת הפסטה ברילה הכינה פלייליסטים קצרים לפי אורך הבישול של סוגי פסטות שונים. [ספוטיפיי]


כתבה מעניינת על המשמעות הפוליטית והאמנותית של Black Spirituals, האבות המוזיקליים של הבלוז והגוספל. [הכתבה באנגלית, הלינק השני בעברית]


אני בוכה מאושר: יש פודקאסט שמתאר ממים לעיוורים ולקויי ראייה. העולם עדיין לא אבוד! [אנגלית]


אני בוכה נקודה: אם תהיתם איך נראה ההייטק כשהוא אוכל את עצמו, הכירו את האתר שסורק מכתבי דחייה של משקיעים לסטארטאפים כדי לכתוב אותם מהר יותר על ידי בינה מלאכותית. זה כנראה נעשה כחצי בדיחה, אבל זה גם מציע מסלול בתשלום, אז, כאילו, פאק יו. [אנגלית]


Shiny Happy People

closelineאת .R.E.M הכרתי בטלוויזיה. הקליפ של "Losing my religion" הכה בי לפני שהשיר נחרש ברשת גימל. אהבתי את השיר אבל הוא עורר בי תחושות לא פתורות, אי נוחות שלא היה לה שם. זה כפי הנראה היה כי לא הבנתי את ההקשר הדתי של מה שאני רואה, לא הבנתי למה ילד בגילי קשור לעמוד בלי חולצה עם חיצים נעוצים לו בחזה. זה היה השיר היחיד של R.E.M. בעולם שלי, ועוד לא ידעתי שהשירים שיהפכו להיות האהובים עליי שלהם יהיו אלה שיעוררו אצלי תחושות לא פתורות. אני חושב שמעבר לאינטימיות ולאומץ של סטייפ, מעבר להשפעות ולרעיונות שהלהקה כולה ידעה לארוג לבד חזק ומתוח בסדרה אולי חסרת תקדים של אלבומים, כוח העל של R.E.M. וספציפית של סטייפ היה לגעת בשירים של 4 דקות במקומות שלא היה להם שם אצל המאזין/ה. לא לתת למקום הזה שם – זה קל מדי, סטרילי מדי, נחרץ מדי. קל, סטרילי ונחרץ הם לא שמות תואר שהולכים עם R.E.M. לא לא. לעורר כאב או תעלומה או חשש עלומים ועמומים ולתת למאזין/ה להבין אותו בעצמו/ה.

את R.E.M התחלתי לאהוב בקסטה. זה היה היטמן 1, שאחי הגדול קנה כשהוא יצא בקיץ 1992. זה היה יותר משנה אחרי יציאתו של Out of Time, האלבום השביעי (!) של הלהקה שבשביל רוב הישראלים לא הייתה קיימת עד אותו רגע, האלבום שהשבוע חלפו איכשהו 30 שנה מבואו לעולם. היטמן 1 נפתח בשיר של סנאפ!, ממשיך בשירים של לונדונביט ואופוס III, הרכבים שאני לא מצפה מאף אחד/ת לזכור אם הוא/היא לא היה/הייתה שם בזמן אמת, ומכיל גם שירים של מארקי מארק, קיילי מינו, קולור מי באד ואלפאוויל. פופ לפרצוף. אבל פופ ב־1992 היה הרבה יותר מפופ. ובאוסף הזה יש את הלהיטים הכי גדולים של נירוונה, רד הוט, מיסטר ביג, סימפלי רד ואפילו פרינס. ויש פה, בשיר 6, את "Shiny happy people" של R.E.M. אלמלא הייתי מכיר את "Losing", הייתי מסיק בקלות מהשיר הזה ש-R.E.M היא להקה של כיף וגוד טיימז, של שמש וחיוכים, של לה לה לה ושל טרה לה לה. שנה מאוחר יותר (שנה אחת! אלוהים) כשיצא Automatic for the People, הייתי בשוק. הכרתי רק שני שירים של R.E.M, וככל שהצלחתי להבין מהם הם היו במצב רוח סבבה. פתאום קיבלנו קליפים של "Drive", "Everybody hurts", "Nightswimming". אבל זה עוד בעתיד. השנה היא עדיין 1991, ואני מחזיק ביד קסטה ומריץ אחורה שוב ושוב את "Shiny happy people", עם הסולנית של B-52s שהם הלהקה הכי דבילית ושמחה בטלוויזיה שלי, ובדיעבד זה השיר הכי בלתי צפוי של הלהקה עד אותו רגע, הכי לא קשור. אם הוא לא נשמע חריג, דמיינו אותו רגע בתור שיר הפתיחה לסדרה ״חברים״, כי זה מה שהוא היה בפיילוט שלה.

את R.E.M אהבתי יותר ויותר עם כל אלבום שיצא מאז הכרתי אותם. לא דעה פופולרית, אבל מה לעשות שהתחלתי איתם בניינטיז ולא הבטתי לאחור. בעיני אנשים רבים, במיוחד אלה שהיו איתם באייטיז, לשיר הזה אין מקום בקטלוג של R.E.M. ככלל, מעריצי הלהקה חלוקים עליו בדעותיהם. הלהקה עצמה חלוקה עליו בדעתה. מייקל סטייפ אמר עליו (תודה ויקיפדיה) ש״אם שיר אחד היה צריך להישלח לחלל כדי לייצג את R.E.M. לנצח, לא הייתי רוצה שזה יהיה השיר הזה״. הוא גם אמר עליו, ״זה שיר פופ מתקתק שנכתב לילדים״. אבל ב־1991 כשהקליפ הופיע לי בטלוויזיה הייתי ילד, ואהבתי שירי פופ מתקתקים. אני עדיין ילד, פשוט עם יותר קמטים ואחריות. אני אוהב הרבה יותר סוגים של שירים, שירים עצובים ושירים מסובכים ושירים עם המון שכבות לפענח, שירים שאין בהם בכלל מילים ושירים שאין בהם מנגינה, שירים שצריך להסביר לי ושירים שאני צריך להסביר למה אני אוהב. אבל אני עדיין אוהב שירי פופ מתקתקים, חסרי אחריות, חסרי חשיבות אולי, וכשישבתי לחשוב מה יש לי להגיד לרגל 30 שנה ליציאת האלבום הזה שמעולם, אני מודה, לא תפס מקום בחיי כאלבום, בכל פעם שהגעתי בו לשיר שאחרי "Shiny happy people" הייתי צריך להחזיר שיר אחד אחורה. גילטי פלז׳ר? אין יותר גילטי. הכל פלז׳ר. וגם, כאילו, בחייכם. [יוטיוב]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

3 תגובות על “עונג שבת: אנשים שמחים”

  1. שירה הגיב:

    אני אוהבת ומאוד מזדהה עם "אין יותר גילטי, הכל פלז'ר", במיוחד השנה (בקטע הכי טוב, איבדתי את הבושה במה שקשור למוסיקה ואני גם נהנית מזה:-)) וזה מזכיר לי שאני הייתי צופה המון ב-VH1 (כמה שנים טובות מאוחר יותר כן D:) והכרתי את R.E.M. דרך הקליפים של Shiny Happy People מצד אחד ו Everybody Hurst מצד שני, לא באמת חשבתי על הסתירה הזאת כמו שקיבלתי אותה אני מניחה (אני גם מאוד אוהבת אותם) ואת הקליפ הראשון כל כך אהבתי לראות (במיוחד את הקטע בסוף שהם רוקדים וספציפית ההוא עם החולצה הסגולה שהייתי שמחה לרקוד כמוהו כל יום). היום כשאני מקשיבה לו הוא עדיין משמח אותי, ויש משהו בקול של מייקל סטייפ בשיר הזה שעדיין אותנטי ולא מזוייף בעיניי [יותר נכון לאוזניי הלא מומחיות בעליל :))]. חוץ מזה, מאוד אהבתי את הכתבה ששיתפת מהניו יורק טיימס עם 75 האמנים, ולשאר הדברים עדיין לא הגעתי. שבוע טוב !! 🙂

  2. אוריה הגיב:

    האולדיז של אמא הוא פלייליסט מושלם, חיפשתי אחד בסגנון זמן מה והוא ללא ספק הטוב ביותר שמצאתי

  3. מרגלית הגיב:

    לכבוד הוא לי, תהנה!
    מרגלית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *