6 במרץ 2021

עונג שבת: הדלת פתוחה

openlineמה נעים יותר מהתגשמות חלום? התגשמות חלום שלא ידעת שיש לך. לפני כמה שנים, קצת אחרי אלבום המופת שלו Malibu, אנדרסון פאק הוזמן לחמם את ברונו מארס בסיבוב ההופעות שלו. החיבור הזה הפתיע אותי בשתי השניות הראשונות, ומיד אחר כך חשבתי: בעצם זה הגיוני לגמרי. אבל בבירור שניהם שואבים המון מהפ׳אנק והסול של הסבנטיז והאייטיז, ובעיקר מהצד הג׳זי והחלקלק שלו, אבל כל אחד מהם לוקח את ההשפעות האלה לכיוון קצת אחר. יותר מזה, שניהם אנשים מאוד מצחיקים שלא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, ואני יכול רק לדמיין כמה כיף היה מאחורי הקלעים ובאוטובוסים של סיבוב ההופעות ההוא. ולמרות זאת, לא עלה על דעתי שאולי הם חשבו לנגן ביחד. שאולי הם הפכו לחברים, הריצו צחוקים, החליפו שירים, דיברו על שירים והשפעות והפקה וקלישאות וכל מה ששני מוזיקאים עם ראש דומה עושים כשהם נפגשים. והנה הגיע אתמול "Leave the door open", שיר הבכורה של מארס ופאק בתור הצמד החדש Silk Sonic (שירותי סטרימינג), והוא כל מה שלא ידעתי אפילו שרציתי. שיר שהוא בו זמנית שיר הפיתוי החלקלק והממכר ביותר של השנים האחרונות, המפגש הכי קליל ומלא צחוקים וחיוכים בין שני אמנים שיותר מכל דבר אחר אוהבים לעשות כיף ולעשות מוזיקה כייפית בכיף, המחווה הכי מוקפדת לסבנטיז, וקטע ה״לה לה לה״ המוצדק ביותר מאז שלמה ארצי. [יוטיוב, סטרימים, חיוכים]


חמישי בחצותאתם/ן יודעים/ות מה חשבתי השבוע? פעם, האנשים היחידים שהיו יכולים לשמוע כל סינגל חדש שיצא באותו שבוע היו שדרני/ות רדיו ועיתונאים/ות. מה זה פעם, ממש לא כזה מזמן. אני עדיין זוכר את כמויות הדיסקים שהיו מגיעות לתיבת הדואר שלי כשכתבתי ב-Ynet על מוזיקה, וזה היה לפני עשר שנים. גם כשעברנו לסינגלים בקבצי מפ3, מי שלא היה ברדיו או בעיתונות לא היה יכול בכלל לקבל רשימה של סינגלים חדשים, שלא לדבר על גישה לשמוע את כולם.

והנה, ראו זה פלא. קליק אחד, ובערך 70 שירים חדשים מהשבוע, רובם יצאו ממש אתמול, באוזניים שלכם/ן. מה שהיה פעם נחלתם/ן של מעטים/ות נגיש היום לכל מי שרק רוצה. חמישי בחצות של השבוע כולל, בין היתר, שירים חדשים של St. Vincent, Mndsgn, דמיאן ג׳ורדו, girl in red, of Montreal, רוסטאם, נועה בנתור, שי צברי, יעל קראוס, Kings of Leon, לורה מבולה, ואלרי ג׳ון, ועוד כל כך הרבה

לא רוצים/ות לשמוע רק את השירים שאני בחרתי השבוע? אין בעיה. הנה הסיכום השבועי של NPR Music (יש בינינו חפיפה לא קטנה). הנה הסיכום השבועי, פופי יותר, של ספוטיפיי אוסטרליה. הנה הסיכום השבועי של קטעי האוס שעורכים Defected. ויש עוד המון פלייליסטים שמתעדכנים מדי יום שישי בכל מה שחדש לפי ז׳אנר, קהל או סצינה. רק תבחרו! [ספוטיפיי]


אלבומים חדשים שירים זה יפה, אבל מה שמעניין אותך באמת זה אלבומים חדשים שיצאו השבוע? נו, מה הבעיה!

מאיה בלזיצמן ומתן אפרת הקליטו מחדש את אדם בתוך עצמו של שלום חנוך.
Adult mom
 באלבום חדש, Driver
of Montreal עם אלבום חדש עם כותרת מצוינת
Arab Strap
ממשיכים את הקאמבק המבורך עם אלבום חדש נוסף, As days get dark
דנזל קארי מרחיב את האלבום שלו משנה שעברה עם רימיקסים ואורחים מעולים: ארלו פארקס, ג׳ורג׳יה אן מולדרו, רוברט גלאספר, סמינו, אלכמיסט ואחרים.
יעל קראוס חזרה באלבום חדש שכולו נכתב והופק יחד עם שי רוט המצוין.
דרייק חוזר באי־פי חדש בן 3 שירים.
Fruit Bats החמודים חזרו סופסוף עם אלבום חדש.
הראפר Genesis Owuso, שמתאר את עצמו כ״אני פרינס, אם פרינס היה ראפר אוסטרלי ב־2020״, באלבום בכורה מסקרן.

ועוד מעניינים: ה-Succulent session של יסמין מועלם עלה כאי־פי – החלטה מצוינת מצדה. עידו מימון הוציא אי־פי של ביצועי להקה אקוסטיים לשירי ההיפ הופ המלוטשים שלו. המוזיקאי המעניין לאללה Photay הוציא לפני שנה אלבום מצוין והשבוע יצא האלבום החדשאלבום חדש ל-Ian Sweet. אלבום משותף לג׳ימבו מת׳וס ואנדרו בירד – גם אני לא יודע מי זה ג׳ימבו מת׳וס. אלבום משותף חדש גם ל-Painted Shrines ו-Woods. רע מוכיח מיקסס מחדש כמה שירים בגרסה המורחבת של להתראות נעורים שלום אהבה של משינה. וואלה, מסתבר שיש אי־פי חדש ל-Evanescence. [סטרים]


blockchainיש סינגל חדש ל-Kings of Leon וזה לכשעצמו לא מצדיק בעיניי יותר מאשר איזכור בחמישי בחצות, אבל הקינגס החליטו לעשות מעשה ולקדם את הסינגל עם ההודעה שהאלבום החדש שלהם שייצא בהמשך החודש יהיה האלבום הראשון שיוצא כ-NFT, כלומר כנכס דיגיטלי בבלוקצ׳יין.

אני לא הולך לתת פה לינק לידיעה עצמה כי זה כל מה שיש בה. עצם זה שהם עושים את זה, זה לא מעניין. גם אין לזה שום משמעות עבורנו מאזיני המוזיקה: זה לא אומר כלום על יציאת האלבום, איפה נשמע אותו, כמה יעלה לשמוע אותו, כלום. כל זה יישאר כרגיל: הוא יצא לשירותי הסטרימינג בתאריך היציאה שלו והכל לגמרי כרגיל.

אני כן מפרסם פה אייטם על זה כי אנחנו הולכים לראות הרבה מזה בשבועות, חודשים ושנים הקרובות: אלבומים וסינגלים ושאר יצירות אמנות וחפצים ודימויים שיוצאים כ־NFT. ואני הולך לתייק את כל האייטמים האלה שיזרמו אליי זה תחת ״אייטמים שאני מתעלם מהם״ (מגירה מנטלית שיש בה בעיקר חדשות לא־מוזיקליות על קנייה ווסט, חדשות על biopics מוזיקליים וכל אייטם שהוא על גריימס).

הלינק היחיד שאני מתכוון להעלות בעניין הוא הלינק הזה, שאני ממליץ בחום לקרוא אפילו שהוא ארוך. הוא שווה את זה, והאמינו לי שהוא יחסוך לכם המון לינקים עתידיים שיישלחו אליכם, ואם אתם מגרדים בראש כבר אייטם שלם על מה זה הדבר הזה שאנחנו מדברים עליו, הוא יחסוך לכם גם לחפש מקומות שיסבירו את זה.

איך אומרים ברשת? אם תקראו רק לינק אחד על בלוקצ׳יין, או על אמנות־קריפטו, או על NFT – קראו את זה. [אנגלית]


(כמו בומרים, אגב, הקינגז לא הבינו שבאינטרנט אסור להכריז מראש שאתם עומדים להיות הראשונים שעושים משהו, וכשעה אחרי ההכרזה שלהם מוזיקאי אחר דאג להקדים אותם). [אנגלית]


לא אחת, אלא שתי(!) תכניות חדשות שלי ברדיו הקצה השבוע. התכנית הדו־שבועית הרגילה שלי מתפקעת הפעם מגרוב בצורות שונות – היפ הופ, ג׳ז, פ׳אנק, קומביה, דיסקו.

משהו שרציתי להגיד בתכנית ושכחתי: כשאומרים לנו ״מוזיקה שחורה״, אני חושב שאנחנו חושבים מיד רק על ראפ ו/או ארנ׳בי. אבל כל המוזיקה שמתנגנת בתכנית הזו, לא משנה מאיזה צבע המוזיקאים יוצרים אותה, היא מוזיקה שחורה במובן של מוזיקה שנולדה בתרבות השחורה האמריקאית: ראפ, כמובן, אבל גם ג׳ז, גם האוס, גם דיסקו, גם פ׳אנק (יש שיר פ׳אנק מושלם) – אפילו האורגניקה של Uji והפרקשן הדרום־אמריקאי של ניקולה קרוז מקורם במוזיקה של עבדים שהובאו לדרום אמריקה מאפריקה. למעשה, השיר היחיד פה שלא נכנס מיד תחת המטרייה של מוזיקה שחורה הוא השיר של לורטה לין ומרגו פרייס, שהוא שיר קאנטרי פר אקסלנס, אבל גם לגבי השורשים הלבנים של קאנטרי יש הרבה מחאה וטענות שהבסיס לקאנטרי הוא מוזיקה שחורה

ואם כבר דיסקו, אז בערב פורים שידרתי בקצה סט בן שעתיים של דיסקו משמח במיוחד, כחלק ממסיבת פורים בקצה. האזנה נעימה! [סטרים]


זה נראה כמו חדשות תעשייה בלבד אבל בעיניי זו ידיעה משמחת ורלוונטית לכל מי שמאזינה למוזיקה אונליין, שזה כולנו: סאונדקלאוד שינתה את מודל התשלום שלה לאמנים. בטלגרם של העונג אני מסביר למה זה צריך לעניין אתכם. [אנגלית; עברית]


השבוע שמעתי לא מעט מוזיקה ישראלית חדשה, דבר שלאחרונה לא קורה באותה התדירות שהיה קורה פעם – אולי כי אני מקבל המון מוזיקה חדשה ישירות מאמנים שמוציאים אותה ופעמים רבות אני מותש לשמוע עוד משהו חדש בעברית. אבל לשמחתי מצאתי את עצמי שומע המון מוזיקה ישראלית חדשה ונפלאה השבוע, ואין עונג שמשתווה למוזיקה שהיא לא רק נהדרת, היא גם בשפה שבה הלב שלי פועם.

נועה בנתור (גילוי נאות: היא גם חברה) הוציאה כמה אלבומים יפים באנגלית אבל השבוע היא הוציאה אלבום ראשון בעברית וכמו אצל הרבה מוזיקאים ישראליים שעוברים לעברית אחרי שנים באנגלית, משהו חדש מתגלה. כאילו הקול כולו משתנה עם השפה, ומשהו אחר – לא בהכרח טוב או אמיתי או קרוב יותר, אבל בעיניי תמיד עשיר יותר – מתווסף לשירים. האלבום החדש שלה, והעונות מתחלפות, הוא אלבום קונספט יפהפה שמדבר על המחזוריות והשינוי כדברים בלתי נמנעים, והוא עשיר בכלי מיתר (בעיבודים נפלאים של עוזי פיינרמן). הוא מאוד מאוד יפה. השיר האהוב עליי הוא ״הספד״. הנה גם בנדקאמפ. [סטרימים]


יש גם אלבום חדש לאיה כורם בחוץ מזה כמה שבועות ורק השבוע הגעתי להאזין לו כמו שצריך – תודה לכלב שלי על טיול מספיק ארוך בחוץ. אני חושב שכורם היא אחת הכותבות הכי מצחיקות וחדות באינסטגרם ובניוזלטר שלה, אבל אני לא תמיד מוצא את עצמי בשירים שלה. כשאני כן, והאסתטיקה שלה ושלי נפגשים, יש לה את היכולת להמיס אותי לא לשלולית אפילו, אני ממשיך להינמס אחרי השלולית ומתאדה או משהו. זה קרה לי כמה פעמים באלבום החדש, במיוחד ברצף של ״אמא של הילדה שלי״, ״לא עושים את זה ככה״ ובמיוחד במיוחד במיוחד התאדיתי משיר הנושא המושלם ״הכוכבת של נצרת עילית״, שסוגר את השלישייה הזו עם משהו שנשמע כאילו קונור אוברסט ואריק סיני נפגשו וכתבו ביחד את השיר הכי יפה של כל אחד מהם, ואז הגיעה איה כורם והפכה אותו לגמרי לשלה. רק שהם לא היו פה, איה עשתה הכל בעצמה ועם בן זוגה אדם בן אמיתי. [סטרימים]


Succulent sessions חדש לפלד, שמופיע עם להקה שלמה ובתוכה גם הנשפן המעולה שלומי אלון, שמשדרג משמעותית את ההופעה. [טיוב]


שי צברי חוזר! ״דע״ הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום השני שבדרך, בשעה טובה, ויש לו קליפ יפהפה. [טיוב]


סרטון קצר וחצוף של בנקסי ובו הוא מצמיד קריינות של מדריך הציור האמריקאי העדין בוב רוס לתיעוד של בנקסי יוצר יצירה חדשה על קיר. מצוין. [אינסטגרם]


אם סרטי דוקו מוזיקליים זה הדבר שגורם לך לוותר על שינה, תשמח/י להכיר את The Coda Collection, אתר סטרימינג שכל כולו סרטים תיעודיים על מוזיקה וסרטי הופעה. זה אתר סטרימינג רשמי וחוקי, אז הוא עולה כסף, אבל יש חשבון חינמי לניסיון. [אנגלית, וידאו]


כל שנייה עולה שיר חדש לספוטיפיי. [אנגלית]


[תודה לאסף] גורו השיווק סת׳ גודין בפוסט קצר וצלול על איך האלגוריתם הרג את הזנב הארוך. או במילים אחרות, איך החלום של ״באינטרנט כל אחד יכול למצוא קהל״ נגרס נדרס והושמד על ידי אלגוריתמים שמכריחים אותנו ליצור משהו מסוים כדי לעלות בתוצאות או לקבל חשיפה במדיה חברתית. הפיתרון שלו? הפיתרון המתבקש עבור אנשים שזוכרים שהאינטרנט מורכב מעוד אנשים: עריכה אנושית על פני רווח מהיר. ״זה דורש מודעות, התמדה ומשמעת״. שלושה דברים שגופי האינטרנט הענקיים שקובעים את סדר היום האינטרנטי לא ידועים בהם. [אנגלית]

היי, שמתם/ן לב שאין ניקוד בטקסט שאתם קוראים ברגע זה? אני יודע, ככה זה אמור להיות, אבל תודו שלא חשבתם/ן על זה עד שאמרתי עכשיו. עכשיו, שמתם לב שאין פה פרסומות? לא באנרים מהבהבים, לא חלונות שעולים על הטקסט כדי להזכיר לכם/ן להירשם להנחה, לא לינקים למוצרים באמזון או לשיר שאני לא אוהב אבל שילמו לי כסף כדי לקדם? איזה כיף זה. זה לא קורה מעצמו, כמובן. אם בא לכם/ן שהעונג יישאר פנוי ונקי מפרסומות ויתרכז רק בעיקר, אשמח אם תצטרפו לאנשים שתומכים בעונג, ובזכותם אני יכול לכתוב אותו כל שבוע בלי להפסיד שקל על הזמן האדיר שזה גוזל משבוע העבודה שלי. הם גם הולכים לקבל השבוע מתנה סודית רק להם. מה זאת אומרת למה? כי מגיע להם. תודה מיוחדת מגיעה לתומכי־העל ותומכות־העל, שהבטחתי להם פונט יפה:

איציק, טל, יניב יעקובוביץ׳, מעיין חיים, דניאל, יוסי שוקר, מעין ארביב ומאור. [תודה!]

[תודה לארנון] האתר MyHeritage מאפשר לכם להעלות תמונת דוממת ולגרום למצולמים בה לזוז בצורה קריפית מאוד וכמו־אנושית. זה מוזר מאוד כשזו תמונה שלכם עצמכם. זה מקבל גם פוטנציאל מרגש כשמדובר בתצלום של סבתא, או סבא רבא, או אנשים אחרים שכבר אינם בחיים. [אנגלית]

שרון ון אטן חוגגת עשור לאלבומה Epic בצורה, ובכן, כן, נו – אפּית. האלבום הולך לצאת מחדש כשאת שבעת שיריו ישירו אמנים מעולים אחרים: פיונה אפל, לוסינדה ויליאמס, קורטני בארנט עם Vagabon, שאמיר, IDLES, St. Panther וגם Big Red Machine, שהם ג׳סטין ורנון (Bon Iver) וארון דסנר (The National). הם ביצעו יחד עם ון אטן עצמה את השיר הפותח, "A crime", שיצא השבוע לאור בגרסה החדשה. איזו חגיגה! [סטרים]


הנה שיר חדש שעד כתיבת שורות אלה דווקא לא עלה לספוטיפיי, "The heart & the tongue" הוא שיר לא פחות ממבריק של Chance the rapper. אין לי מושג אם זה לקוח מאלבום שמתקרב ולא אכפת לי, זה פשוט שיר מעולה. בכלל, אחרי הכישלון של The Big Day הוא הוציא דברים שהם הרבה יותר ראפ־לפרצוף, שהלב שלהם הוא כתיבה משוכללת, ואני לא מפסיק להתמוגג מכמה זה טוב. [טיוב]


דיאנג׳לו הופיע השבוע בסדרת הופעות הסטרימינג הכי פופולרית על הפלנטה, Verzuz. אם החמצת את השידור החי (הגיוני, זה היה אמצע הלילה בישראל), אפשר לצפות בשידור החוזר באינסטגרם. דלגו בערך 40 דקות קדימה כדי להגיע להופעה עצמה. יש אורחים חמודים! [איסנטגרם]


אזהרה באדיבות חבר חכם: נא לא לנהוג בזמן ההאזנה לפרק החדש של שיר אחד על ״ילד אסור ילד מותר״ של ריקי גל! מדובר בסכנת נפשות לראות את הכביש דרך דמעות. פרק יפהפה, עצוב ומרגש מאוד. [סטרים]


המשתתף הכי מרגש בעיניי בפרק הנ״ל של שיר אחד הוא יעקב גלעד, שכתב את מילות השיר. גלעד חוגג השנה 70 (מזל טוב!), ומתיישב עם בן שלו לראיון נרחב, ובו הוא מסתכל אחורה בכנות ובפתיחות על הפגיעוּת שהביא לרוק הישראלי, על הטראומות שהתגלגלו לשירים, על הנתק מיהודה פוליקר, על כתיבה. ״זאת לא רק הצעקה, אלא ההמשך שלה – זה הבכי״.[עברית]


בעולם שבו 100% מסדרות הסרטים המצליחות ביותר כוללות סוגים כאלה או אחרים של כוחות על, זה לא מפתיע אותי שיש גוף שמציע כיום רבע מיליון דולר בתמורה להוכחה אמיתית של כוח על. זה מפתיע אותי שזה רק רבע מיליון דולר. [אנגלית]


[תודה לפלג] לירון סיני שואלת, למה אין מספיק נשים רעות בסרטי גיבורי על? והיא גם מציעה תשובות. (המשך מוצלח לזה). [עברית!]

אוהבינג את ״יער״ של האחים בן עזרא. שיר של פעם, אבל עכשיו. [טיוב]


[תודה ליניב] אחד הסרטונים הוויראליים הראשונים שאני זוכר באינטרנט, לפני כמעט 15 שנה, היה Daft hands, שבו זוג ידיים אלמוניות ביצע ריקוד אצבעות משוכלל שהרכיב את כל מילות השיר "Harder better faster stronger". בשבוע שעבר, עם ההודעה על פירוק דאפט פאנק, יוצר הסרטון המקורי – מסתבר שזה גבר – העלה סרטון פרידה. [טיוב]

אהוב לבי ניקולה קרוז חגג את האי־פי החדש והמעולה שלו בסט בוילר רום כביר. [טיוב]


מקהלה #1: [סליחה שלא רשמתי מי שלח לי את זה, אבל תודה ענקית] הנה 20 דקות פנטסטיות של אנסמבל תזמורתי מבצע מחרוזת משירי Outkast בצורה הכי מהממת שיש, כולל נגנים ששרים שורות מהשירים (איך אפשר שלא?). אנחנו חייבים עוד מזה! [טיוב]


יש לי בעיה עם שירים שהכל בהם נקי ויפה מדי – אני מתנצל בפני מאות האמנים ששולחים לי שירים מדי שנה וממש מקפידים שהכל יהיה בהם נקי ויפה ונוצץ. יש לכם בטוח קהל, זה פשוט לא אני. אני אוהב מאוד דברים כמו השיר החדש ״בקיץ״ של הזמר העצמאי שמואל רוזנטל. יש בו מצד אחד פופיות מתקתקה ושירה בסגנון ששמענו פה בסבנטיז, ומצד שני מספיק עוקם והיעדר ליטוש כדי שזה לגמרי ידבר אליי. [סטרימים]


[תודה לימית] מוזיקאים/יות – אתם/ן בטח מכירים/ות כבר את תקליט, מערכת חינמית לניטור השמעות. אני לא הכרתי! אז אפשר להירשם בחינם ולקבל עדכונים חיים בכל פעם שהשיר/ים שלכם/ן מתנגנים ברדיו או בטלוויזיה. [עברית]

ובכלל, אם אתם/ן מוזיקאים/יות ולא רשומים/ות לניוזלטר של ימית למוזיקאים/יות עצמאיים/יות, יאללה מהר להירשם. [עברית]


[תודה להדי] "That's my son there" הוא קטע מרהיב ומצמרר, שבו המשוררת פטרישה סמית׳ מקריאה את השיר שבכותרת כשמלווה אותה הרכב הג׳ז של בנג׳מין בון. האלבום המלא שבו ההרכב של בון מלווה משוררים שונים עם שירים עדכניים כבר בחוץ. [טיוב]

אמזון הרסה לבני האדם את השם אלכסה. [אנגלית]


מקהלה #2: House Gospel Choir הוא פרויקט שיוצר עיבודי גוספל מקהלתיים לשירי האוס, כולל שיתופי פעולה עם דיג׳ייז ומוזיקאים כבירים כמו טוד טרי, אלקס מטריק ואחרים. הביצוע שלהם ל-"Latch" של Disclosure יפה במיוחד. [סטרים]


טקסט חדש שלי במגזין פורטפוליו, כחלק מסדרת כתבות על שנה לקורונה. חם. [עברית]


לפורטפוליו יש גם פודקאסט חדש, תיק עבודות, ובו עורך המגזין, יובל סער (גילוי נאות: חבר אהוב מאוד) מראין אמניות ואמנים, יוצרות ויוצרים, מישראל אבל מכל תחום שמשיק לנושאי המגזין, כלומר עיצוב, אמנות, איור, אוצרות, אופנה. אני יודע שאתם/ן עצלנים/ות כמוני אז הנה לינק ישר לספוטיפיי. [סטרים]



אורי זר אביב חוגג 20 שנה לאלבום האהוב עליו של סול ויליאמס הענק. [עברית, סטרים]


קובי אוז כתב פוסט חשוב ואחראי מאוד בעיניי על פתיחת ההופעות בישראל. [פייסבוק, לצערי]


בסוף דצמבר רובין פקנולד מ-Fleet foxes ערך הופעה אונליין, ואם פספסתם/ן אז עכשיו אפשר להשלים אותה בחינם. [טיוב]


אחרי הייפ של כמה שנים, פרויקט עברית רב־מגדרית של מיכל שומר הפך השבוע מפרויקט בפיתוח לפרויקט גמור, ועלה לאוויר כמערכת שאפשר להוריד לכל מחשב (לא טלפון) ולהשתמש בה חופשי חופשי. הפונט מבוסס על פונט אלף, שבו כתוב גם עונג שבת. אישית, אני אדבוק כרגע במערכת עבריתה של אאא שמותקנת בעונג ומאפשרת לכם/ן לבחור את שפת הפנייה. זה לא מושלם, וגם עברית רב־מגדרית אינה מושלמת, אבל עד שנמצא פתרון כן מושלם, אני מוצא בינתיים את התוצאה של עבריתה קריאה הרבה יותר. מה דעתכם/ן? [עברית, ועוד איזו!]


אוהבינג: בשנה שעברה עפתי פה על הקאבר המעולה של אלה רונן ללהיט האייטיז של וויטני יוסטון, ועכשיו יצא לה שיר חדש ואני לא צריך הרבה יותר מאיך שהקול שלה נשמע שם כדי להיות מאושר. שימו פליי על "Housebroken", שיושב איפשהו על הטווח שבין הריאות של פלורנס לאישיות של פיונה אפל. [סטרימים]


[תודה ליניב] שבעקבות הפירוק של דאפט פאנק בשבוע שעבר צלל כמו רבים/ות מאתנו לבור דאפט פאנק עמוק מאוד. ממעמקים הוא שלה סרטון מעולה שמדגים בצורה נפלאה את עבודת הסמפלינג הפסיכית וחסרת התקדים של דאפט פאנק. [טיוב]

עוד דאפט פאנק: גרסת 4K למופע המפורסם שלהם, Alive 2007. שימו בסלון בפול ווליום. [טיוב]


אל תיכנעו ללחץ החברתי שטוען שאסור להתקשר יותר לחברים בלי לסמס קודם. [אנגלית]


אם בא לכם/ן עוד סמות׳נס אבל הרבה יותר פ׳אנקי משיר הפתיחה שלנו היום, השיר הנכון הוא "Whisper (want my love)", של פטריק פייג׳ II, שמארח את סטיב לייסי, אלן לאב ודוראנד ברנאר. קיץ לוהט של שיר. [טיוב]


[תודה לאביטל] מה עושים הברווזים כשהאגם קפוא? [וידאו]
[תודה לפלג] עוד קפוא: ציירו קרחון בדפדפן וגלו איך הוא יצוף במציאות. [דפדפן]

אוהבינג: ״לב בשר״, שיר יפהפה ובלתי צפוי של אליה כהן. [טיוב]


City pop הוא סגנון מוזיקלי יפני ששואב בו זמנית מפופ יפני של פעם ומפופ אמריקאי עכשווי כדי ליצור מעין, נוסטלגיה עתידית? זה מאוד קשור לדאפט פאנק, אבל איכשהו הם לא מוזכרים כלל במאמר הזה. [אנגלית]


אני אוהב את Remi Wolf וכל מה שהיא הוציאה עד כה הוא מגה כיף. השיר החדש, "Photo ID" עם דומיניק פייק, לא מאכזב. [טיוב]


ניק דרייק

closelineהיום חלפו 50 שנה ויום אחד מאז יצא לחנויות התקליט השני של ניק דרייק, Bryter Layter. כמו ישראלים/ות רבים/ות, אני חושב, הכרתי את דרייק בתקופת התחייה הגדולה שלו בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת. כמו מאזינים/ות רבים/ות, אני מניח, התאהבתי ראשית באלבום הבכורה, ומשם המשכתי לשניים האחרים, ברייטר לייטר המתקתק ומכת הפטיש הכבדה ללב של Pink moon. גם אני קניתי את המיתוס הדרייקי של פינק מון, על האמן המיוסר והאומלל והבודד, בעיקר הבודד, הגאון שלא זכה להכרה בזמן אמת אלא רק לאחר מותו הצעיר, המוזיקאי הדכאוני שניגן עם הפנים לקיר לבד באולפן. עם הזמן התחלתי לגלות שהמיתוס לא תמיד מחזיק. עם הזמן התחלתי להבין שלא משנה כמה המיתוס והסיפורים משתנים ומתגלים, המוזיקה נשארת זוהרת באותה המידה. עם הזמן הבנתי שהאלבום שאני חוזר אליו הכי הרבה הוא האלבום האמצעי, הכי פחות מהולל, הרך והג׳זי מכולם, הכי פחות מהורהר. עם הזמן גיליתי שלמרות המיתוס של האמן הבודד, הגאון שאף אחד לא הכיר וכו׳, בניגוד לפינק מון, שבו מנגן דרייק לבדו, באלבום הזה משתתפים לא מעט אנשים. בין היתר אפשר לשמוע בו את ריצ׳רד תומפסון ודייב פג ודייב מטאקס מפיירפורט קונבנשן, את ג׳ון קייל מהוולווט אנדרגראונד, את מתופף הביץ׳ בויז, מייק קוואלסקי. בשיר שאסגור איתו היום את העונג, "Poor boy", אפשר לשמוע את הקולות האדירים של פאט ארנולד ודוריס טרוי, ששרה בדארק סייד של פינק פלויד ובעוד מיליון מקומות, ואת סקסופוניסט הג׳ז ריי ווארלי. לבד הוא לא היה. יותר מזה, השיר הזה נשמע לי היום כשיר שלועג בקריצה בדיוק לתדמית שנשארה אחרי מותו של ניק דרייק. ״אף אחד לא יודע כמה קר לי, לאף אחד לא אכפת כמה רועדות ברכיי״, הוא שר, וזמרות הרקע עונות: ״הו, נער מסכן, כל כך מרחם על עצמו״. האם ניק דרייק היה דכאוני? בהחלט. האם הוא זכה להכרה ולהערכה העצומות להן זכה רק שנים אחרי מותו? אין ספק. האם הוא דמות טראגית? אני לא חושב. רק תקשיבו לאלבום הזה, לכל הצבעים ולאור הרך שנשפכים ממנו, לשמחת החיים המרירה־מתוקה שהשיר הזה מציע לנו. [סטרימים]


עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.

4 תגובות על “עונג שבת: הדלת פתוחה”

  1. הדי הגיב:

    תודה!

  2. רועי הגיב:

    שיר פתיחה מושלם

  3. מעוז הגיב:

    בנוגע להוצאה החדשה של "להתראות נעורים שלום אהבה" –
    בהתחלה התעלמתי מזה… נו, עוד פעם משינה… מה כבר יחדשו לי?… טעיתי…
    החלק השני באלבום – הפקה מוזיקלית אדירה של רע מוכיח (שכנראה לא אסלח לו לעולם על אלבום המחווה הגרוע שעשה לאהוד בנאי והפליטים). הוא מפציץ בהפקה גראנג'ית שנותנת לשירים את החיספוס שהיה חסר להם בהפקה המקורית. מומלץ!!!

  4. יגאל הגיב:

    כמה שאתה צודק. רע גאון מוזיקלי ופיספס במחווה לבנאי. במשינה הוא מבריק. הכי מפלצות התהילה:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *